סוכה כב ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כב - ב

אם היה המרחק פחות מארבעה טפחים, אין צריך להביא קורה אחרת.

ואם היה המרחק ארבעה טפחים צריך להביא קורה אחרת.

שיעור רוחב קורה הוא כדי שתוכל הקורה "לקבל" [לשאת על גבה] אריח, והיא חצי לבינה של שלשה על שלשה טפחים. ודיה לקורה שהיא ברוחב טפח כדי לקבל אריח לרחבו, ועודף של אצבע משני צדיה.

וכן שתי קורות המתאימות השוכבות זו בצד זו כמו תאומים, כאשר לא בזו יש רוחב כדי לקבל אריח, ואף לא בזו יש רוחב כדי לקבל אריח:

אם מקבלות אריח לרחבו שהוא טפח, ^[1] אין צריך להביא קורה אחרת. ואם לאו, צריך להביא קורה אחרת.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם מקבלות אריח לארכו שלשה טפחים, ^[2] אין צריך להביא קורה אחרת; ואם לאו, צריך להביא קורה אחרת. ^[3]

היו הקורות אחת למעלה ואחת למטה אחת גבוהה ואחת נמוכה, ובין שתיהן כדי לקבל אריח זו אצל זו, אלא שהאחת מעמידיה גבוהים משל חברתה [רש"י עירובין] - רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אומרים "חבוט רמי", ולפיכך:

רואין העליונה כאילו היא למטה ליד הקורה התחתונה, ואת [כלומר: או את] התחתונה - כאילו היא למעלה ליד הקורה העליונה. ^[4]

ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אמה, שהקורה כשהיא למעלה מעשרים אמה היא פסולה, [כמבואר במשנה בתחילת עירובין] -

ולא תהא התחתונה למטה מעשרה טפחים, שהקורה כשהיא למטה מעשרה טפחים היא פסולה, שאין מחיצה בפחות מעשרה טפחים [רש"י]. ^[5] הרי למדנו: הא אם היו זה וזה [העליונה והתחתונה] בתוך עשרים אמה, אפילו העליונה סמוכה לשפת עשרים אמה והתחתונה סמוכה לשפת עשרה טפחים, אמרינן "חבוט רמי" ואף על גב דלית ביה רוחב טפח.

אמר ליה: תריץ ואימא הכי:

א. "רואין" שאמרו אינו מטעם "חבוט רמי" אלא מטעם "לבוד", וכגון שהיו קרובים זה לזה פחות משלשה טפחים.

ב. מה שאמרו "ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים ותחתונה למטה מעשרה", אין הכוונה שדי בקיומם של תנאים אלו, אלא בשני אופנים מיירי, והכי קאמר:

א. ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אמה אלא בתוך עשרים, והתחתונה סמוכה לה בפחות משלשה - ב. אי נמי: בלבד שלא שלא תהא תחתונה למטה מעשרה טפחים אלא למעלה מעשרה טפחים, ועליונה סמוכה לה בפחות משלשה.

אבל אם היה ביניהן שלשה טפחים שאי אתה יכול לומר "לבוד", כיון דלית ביה טפח, לא אמרינן "חבוט רמי".

שנינו במשנה: ושצילתה מרובה מחמתה כשרה:

ומקשינן: מדשנינו ושצילתה "מרובה" מחמתה כשירה הסוכה, הרי משמע, הא כי הדדי [כאשר שוין הן הצל והחמה], הסוכה פסולה.

והא תנן באידך פירקין [בפרק הקודם]: ושחמתה "מרובה" מצילתה, פסולה, ומשמע להיפוך: הא כי הדדי הרי היא כשרה?! ומשנינן: קרני השמש החודרים דרך אויר בסכך שלמעלה, עושים יותר חמה למטה מאשר גודל החור שדרכו חדרו; ושתי המשניות אינן מדברות על אותו ענין, אלא האחת מדברת על הסכך והאויר, והאחת מדברת על הצל והחמה.

וממילא לא קשיא סתירת המשניות:

כי כאן - במשנתנו, "ושצילתה מרובה מחמתה כשרה" - מדובר מלמעלה בסכך. שאם הסכך יותר מן האויר הרי היא כשרה. הא אם היו הסכך והאויר שוין אינה כשירה, שהרי למטה החמה מרובה על הצל.

כאן - במשנה בפרק הקודם: ושחמתה מרובה מצלתה פסולה - מדובר מלמטה בקרקעית הסוכה שם ניכרים החמה והצל, שיש יותר חמה מצל. הא אם היו החמה והצל שוין הרי הסוכה כשרה, שהרי הסכך עצמו עודף על האויר. ^[6]

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: כזוזא [מטבע קטנה של זוז] אויר מלעיל בגובה ^[7], הרי היא עושה חמה כגודל איסתירא [מטבע גדולה של סלע] מלתחת בקרקעית.

שנינו במשנה: המעובה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה: תנו רבנן: המעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה, כשרה.

ואם אין כוכבי חמה [זהרורי חמה] נראין מתוכה: בית שמאי פוסלין; ובית הלל מכשירין.

מתניתין:

העושה סוכתו בראש העגלה אף על גב שמיטלטלת היא ולא קבועה.

או בראש הספינה מקום גבוה של ספינה, אף על גב שהוא גבוה מאד והרוח שולטת שם ועוקרת את הסוכה. ^[8]

הסוכה כשרה, היות ודירת עראי היא הסוכה.

ועולין לה, מותר לעלות אליה ביום טוב. ^[9]

אבל אם עשה סוכתו בראש האילן, תיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך -

או על גבי גמל, כגון נתן דלתות על שני גמלים והן קרקעית הסוכה, ועשה למעלה מחיצות וסכך. ^[10] הסוכה כשרה, ואם עלה לה ביום טוב יצא ידי חובתו.

ואמנם אין עולין לה ביום טוב. ^[11] לפי שאין עולין ולא משתמשין באילן ביום טוב שמא יתלוש ממנו. וכן אסור לרכוב על גבי בהמה ביום טוב, שמא יחתוך זמורה להנהיגה. ^[12]

עשה שתים [שתי דפנות] באילן סמך קרקעית הסוכה רובה באילן, ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות, ואת האחת [דופן אחת] עשה בידי אדם, העמידה על הקרקע וסמך קצת קרקעית הסוכה באמצע הדופן, והדופן גבוהה מהקרקעית עשרה טפחים. ^[13]

או שעשה שתים [שתי דפנות] בידי אדם ואחת באילן - הרי הסוכה כשרה ואין עולין לה ביום טוב, שהרי אם ינטל האילן תיפול קרקעית הסוכה גם כשהיא סמוכה על שתי דפנות שבארץ, ונמצא משתמש באילן.

אבל אם עשה שלש בידי אדם ואחת באילן, הסוכה כשרה ואף עולין לה ביום טוב.

הערות

^[1] לשון רש"י: נתן שתים זו בצד זו דהיינו מתאימות כעין תאומים, אם מקבלות אריח לרחבו טפח כשהן סמוכות זו לזו, ואם לאו שאין שתיהן רחבות טפח צריך להביא קורה אחרת; וביאר הב"ח בסימן שסג כוונת רש"י, שצריך שיהיו נוגעות זו בזו ורחבות כאחת טפח, [ולמד כן מלשון רש"י "זו בצד זו", ואמנם צ"ב שהרי ממה שכתב רש"י "אם מקבלות וכו' כשהן סמוכות זו לזו", משמע, שעכשיו אינן סמוכות; וכן ממה שכתב: ואם לאו "שאין שתיהן רחבות טפח", ולא כתב "שאינן סמוכות", משמע שאין צריך אלא שיהא ברוחב שתיהן כאחת טפח. ובשולחן ערוך שסג כב כתב: אם יש בשתיהן כדי לקבל אריח לרחבו דהיינו טפח, ואין בין זו לזו שלשה טפחים אין צריך להביא קורה אחרת; ויש אומרים שצריך שיהיו קרובות זו לזו בתוך טפח; וביאר המשנה ברורה: האריח לרחבו הוא טפח ומחצה וצריך שיהיה על כל פנים נסמך ממנו כרבע טפח על קורה זו וכרבע טפח על השניה ואם כן לא ישאר פירוד ביניהן אלא כשיעור טפח ולא יותר; וכפירוש האחרון כתבו הריטב"א והמאירי בסוגיין.

^[2] ביאר רש"י: להקל בא, כלומר: אפילו אין בהם טפח ואם מושיב על שתיהן אריח לרחבו אינו עומד, מרחיקן זו מזו ומושיב עליהן לארכו ובלבד שיהו בריאות לקבל כובדו ואורכו של אריח שלשה. וביאר הריטב"א: רבן שמעון בן גמליאל מקיל יותר, אם מקבלות אריח לארכו שלשה כשרה, פירוש ולאו משום דהשתא איכא בינייהו פחות משלשה והויא לבוד, דאם כן אפילו יותר משלשה נמי, דהא כל פחות מארבעה הוי לבוד לרבן שמעון בן גמליאל; אלא טעמא דרבן שמעון בן גמליאל דכל שמקבלות כובד אריח טפח שישימוהו עליהן לארכו בהכי סגי אע"פ שאין מקבלות אותן לרחבו. וראה בריטב"א בעירובין שנסתפק לדעת רשב"ג אם צריך שיהא בכל קורה אצבע כמו לדעת חכמים או לא בעינן, ראה שם. והמאירי כתב שם, דבעינן שיהיה אצבע מכאן ואצבע מכאן.

^[3] לאו דוקא, כי דיו שיחברם יותר וימעט אויר שביניהם, אלא דנקט אידך דקיל טפי להביא ביניהם קורה כל דהו למעט האויר, דכיון שהקורות קבועות בכותל קשה הוא לעקור אחת מהן ולקרבה לחברתה, ריטב"א עירובין.

^[4] מה שאנו אומרים "רואין את התחתונה כאילו היא למעלה" יסוד דינו מדין "גוד אסיק", ו"חבוט רמי" יסודו מדין "גוד אחית", וכמו שנתבאר בהערה לעיל.

^[5] כתב הריטב"א בעירובין: נלמוד מכאן, שאין אומרים "חבוט" או "אחית" אלא בשכל אחת מהן ראויה שתעמוד במקומה ותתקרב חברתה, מה שאין כן בזו.

^[6] א. נתבאר על פי רש"י; ודבריו צריכים תלמוד, שהרי מתחילת דבריו שכתב: שסכך ואויר שוין פסול מפני שהחמה מרובה על הצל, משמע, שעיקר הדין תלוי בחמה ובצל ואין הסוכה פסולה אלא כשהחמה מרובה על הצל; ואילו מסוף דבריו שכתב: שחמה וצל שוין כשר מפני שהסכך עודף על האויר, משמע, שעיקר הדין תלוי בסכך ובאויר שלמעלה וצריך שיהא הסכך עודף על האויר. וכתב הרש"ש: מה שכתב רש"י בתחילה, זה למאן דאמר: פרוץ כעומד מותר, אפילו הכי פסול כשהסכך והאויר שוין דבתר מטה אזלינן; ומה שכתב בסוף זה כתב ליישב למאן דאמר פרוץ כעומד אסור דלדידיה בתר מעלה אזלינן. אמנם תמה הרש"ש: מאי פסקא - דמשנתנו - שצלתה מרובה למעלה כשרה, הא יכול להיות שלמעלה יהא עודף הסכך על האויר, ועדיין החמה מרובה על הצל, והרי הסוכה פסולה כיון שאזלינן בתר מטה?! והקשה עוד: אי אזלינן בתר למעלה, האיך כתוב במשנה בפרק הקודם שחמתה מרובה מצלתה פסולה, הא יכול להיות שהחמה למטה עודפת על הצל, ומכל מקום למעלה הסכך עודף על האויר, והרי הסוכה כשרה כיון שאזלינן בתר מעלה?! ב. התוספות חלוקים על רש"י [ראה קושייתם, ומה שיישב הר"ן שיטת רש"י], ופירשו התוספות: משנתנו שמדויק ממנה "הא כי הדדי פסולה" מדובר מלמטה, כלומר למי שמסתכל מלמטה ורואה אויר שוה לסכך, כי דמיון הוא זה, שאויר גדול נדמה בעיניו כקטן עקב המרחק, ובאמת האויר גדול מן הסכך ולפיכך פסולה הסוכה; והמשנה לעיל שמדויק ממנה "הא כי הדדי כשרה" מדברת למי שמסתכל למעלה ורואה אויר וסכך שוין, הרי הסוכה כשירה, כי פרוץ כעומד הרי מותר.

^[7] נתבאר על פי רש"י; אבל לדעת התוספות הכי פירושו: כשיש אויר ברוחב מטבע גדולה של זוז מלמעלה, הרי לעומד מלתחת נראה האויר פחות מכך, ובגודל איסתירא שהיא לדעתם פחותה מזוז. ודימו התוספות לזה מה שכתוב אצל המרגלים כשראו את הענקים: ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם; וראה מה שכתב מהרש"א, ומה שכתב בערוך לנר על זה.

^[8] אבל על גבי הספינה אין נחשבת הסוכה כסוכה שאינה קבועה, כי "שאני ספינה דאורחא בהכי וחשיבא קבע אע"ג דמטלטלת", [תוספות כא ב ד"ה שאין].

^[9] ביאר רש"י: אגב דתני בסיפא "ואין עולין לה ביום טוב", תני ברישא "ועולין לה ביום טוב".

^[10] מרש"י נראה שאינו גורס כן במשנה, שהרי לא פירש בה דבר, אלא בגמרא גבי סוכה על גבי בהמה; ודברי הגמרא יתבארו במקומם לפי גירסא זו.

^[11] כתב בשפת אמת: הוא הדין שאם עלה אליה מערב יום טוב, אסור לשהות שם, והוכיח כן מן הגמרא; וראה בהערה בגמרא בזה.

^[12] להשמיענו, שאף על פי שאין עולין לה ביום טוב, ואין הסוכה ראויה לשבעה ימים, מכל מקום כשירה הסוכה, וכדמפרש טעמא בגמרא, פני יהושע בהבנת רש"י.

^[13] כתב הר"ן: ודאמרינן "כשרה", היינו טעמא מפני שהסכך סמוך בקרקעית הסוכה ואינו סמוך [בגובהו] של אילן; דכיון דאילן לא חזי לסיכוך, אסרו חכמים להעמיד סכך בו כדי שלא יבואו לסכך בו [כדאמרינן לעיל כא ב "מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה"] כמו שכתבתי למעלה, ואע"פ שעכשיו הקונדסין נסמכין באילן, כולי האי לא גזרינן, כיון דמפסקי קונדסין בין אילן לסכך. והריטב"א לעיל כא ב ד"ה מפני שמעמידה, כתב בשם הרמב"ן: אבל מתניתין דלקמן [היינו משנתנו], אין הסכך סומך על האילן אלא שקרקע הסוכה נתון באילן ונעץ קונדיסין של עץ בקרקע הסוכה וסכך עליהן, אע"פ שהקונדיסין עומדין באילן לא חיישינן שהרי מעמיד דמעמיד הוא; ואם באנוו לאסור להעמיד קונדסי סוכה במחובר הרי אתה אוסר מלהעמידם בארץ ולסכך בהן (דהא) [והא] לא אפשר, וראה עוד שם. ולשון הרמב"ן במלחמות שם: "דמעשה קרקע בעלמא קא עביד". וראה מה שכתב החזון איש בסימן קמג ב, בענין מעמיד מעמיד.

פחות מארבעה טפחים — אין צריך להביא קורה אחרת, ואם היה ארבעה טפחים — צריך להביא קורה אחרת. שלדעתו דין לבוד הוא עד ארבעה טפחים (ולא שלושה).

וכן אם היו באותו מבוי שתי קורות המתאימות (מקבילות זו לזו) ולא בזו רוחב כדי לקבל (להחזיק) אריח שהוא חצי לבינה (ולבינה עשויה כריבוע בן שלושה על שלושה טפחים) ולא בזו כדי לקבל אריח, הרי אם מקבלות שתי הקורות יחד במידתן אריח לרחבו, ששתיהן יחד מגיעות לרוחב טפח, אף על פי ששולי האריח יוצאים משתי הצדדים — אין צריך להביא קורה אחרת כדי להכשיר את המבוי, ואם לאו אם הן צרות יותר — צריך להביא קורה אחרת, ואילו

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו אם אין ברוחב הקורות הצמודות גם יחד כדי מידת טפח לקבל עליהם רוחב אריח, מכל מקום אם לאחר שמרחיקים אותן זו מזו הם מקבלות יחד אריח לארכו, כלומר: שקצהו האחד מונח על אחת מהן והשני על השניה ואורכו הוא שלשה טפחים — די בכך ושוב אין צריך להביא קורה אחרת. ואם לאו שהן רחוקות יותר — צריך להוסיף ולהביא קורה אחרת.

היו שתי הקורות הללו בלתי מקבילות, והיתה אחת למעלה ואחת למטה, ר' יוסי בר' יהודה אומר: רואין את הקורה העליונה כאילו היא למטה, ואת התחתונה כאילו היא למעלה. כלומר: מחשיבים אותו כאילו היו מקבילות זו לזו, ובלבד שלא תהא קורה עליונה זו מצויה למעלה מעשרים אמה שאז היא פסולה מכוח עצמה, וכן שלא תהא התחתונה למטה מעשרה טפחים שגם זה הוא למטה משיעור המכשיר בקורה. ומכאן נסיק: הא [הרי] אם זה וזה, שתי הקורות, בתוך עשרים אמה אמרינן [אומרים אנו] חבוט רמי [והשלך] אף על גב [אף על פי] דלית ביה [שאין בה] בקורה העליונה רוחב טפח, ומכאן קשה לשיטת רבא שאין אומרים "חבוט רמי" אלא בדבר הרחב טפח!

אמר ליה [לו] רב כהנא: תריץ ואימא הכי [ישב את גירסת הברייתא ואמור כך]: ובלבד שלא תהא הקורה העליונה למעלה מעשרים אמה, אלא בתוך עשרים והתחתונה סמוכה לה בפחות משלשה טפחים, שאז אנו מחשיבים אותן כצמודות לא מדין "חבוט" אלא מתורת לבוד. אי נמי [או גם כן]: בלבד שלא תהא התחתונה למטה מעשרה אלא למעלה מעשרה, והעליונה סמוכה לה בפחות משלשה, אבל אם היה המרחק בין הקורות שלשה טפחים כיון דלית ביה [שאין בה] בקורה טפח רוחב לא אמרינן [אין אנו אומרים] חבוט רמי [והשלך], וכל קורה תיחשב בפני עצמה.

א שנינו במשנה: סוכה שצילתה מרובה מחמתה כשרה. ונדייק מלשון המשנה: הא כי הדדי [הרי אם היו הצל והחמה זה כמו זה, שווים] — הריהי פסולה. ומקשים: והא תנן באידך פירקין [והרי שנינו במשנה בפרק האחר שלנו, במסכת זו]: סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה, ואם נדייק בדברי אותה משנה, נסיק: הא כי הדדי [הרי אם היו הצל והחמה זה כמו זה, שווים] — הריהי כשרה, ואם כן קיימת סתירה לכאורה בדיוק הדברים בין כאן לשם!

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]; כאן שדייקו שכשהחמה והצל שווים בדיוק הסוכה פסולה, הרי זה מלמעלה בסכך עצמו, ואילו כאן שאמרו שכשהם שווים הריהי כשרה, הרי זה מלמטה. ושני הדברים מתאימים זה לזה, כי ככל שהם יורדים למטה כתמי האור הולכים ומתרחבים, וכשהצל שווה לאור החמה כשהוא למטה, ודאי שהסכך שלמעלה צפוף דיו והוא רב על הרווחים שבו. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [הוא שאומרים אנשים בפתגם עממי]: כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת [גודל של זוז מלמעלה נעשה גדול כמטבע של איסתרא מלמטה].

ב שנינו במשנה שסוכה שסככה מעובה כמין בית — כשרה. תנו רבנן [שנו חכמים]: סוכה המעובה בסככה כמין בית, אף על פי שצפופה כל כך עד שאין הכוכבים נראין מתוכה — כשרה. אולם אם גם אין כוכבי חמה נראין מתוכה, שהסכך צפוף שאפילו ניצוצות אור השמש אינם נראים שם — בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין.

ג משנה העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה — אף על פי שהיא מיטלטלת, הרי זו סוכה כשרה, שדי לסוכה שתהא כדירת ארעי. ועולין לה (נכנסים אליה) אף ביום טוב. עשה סוכתו בראש האילן או על גבי גמל — הסוכה מצד עצמה כשרה, ואולם אין עולין לה ביום טוב לפי שאסרו חכמים לעלות או להשתמש ביום טוב באילן או בבהמה.

היו שתים מדפנות הסוכה באילן, ואחת עשויה בידי אדם למטה בקרקע, או שהיו שתים עשויות בידי אדם ואחת באילן — הסוכה מצד עצמה כשרה, אולם אין עולין לה ביום טוב לפי שאסור להשתמש באילן. אולם אם היו שלש מן הדפנות עשויות בידי אדם ואחת באילן, כיוון שיש בה הכשר סוכה בידי אדם — הרי זו סוכה כשרה, ואף עולין לה ביום טוב.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

If there is a gap of less than four handbreadths, one need not bring another cross beam. However, if there is a gap of four handbreadths, one must bring another cross beam.

And similarly, if two parallel, extremely narrow cross beams are placed alongside each other, even though there is not sufficient width in this beam in order to receive and support a small brick, and there is not sufficient width in that beam in order to receive and support a small brick, if the two beams together can receive a small brick along its handbreadth width, one need not bring another cross beam to render the alleyway fit for one to carry within it. But if not, one is required to bring another cross beam.

Rabban Shimon ben Gamliel says: If the two cross beams can receive a small brick along its length, which is three handbreadths, one need not bring another cross beam, but if not, one must bring another cross beam.

Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: If these two narrow cross beams are placed at different heights, one above and one below, one considers the upper one as though it were below, and the lower one as though it were above, i.e., close together. If the two together are capable of supporting a small brick, they render the alleyway fit for one to carry within it, although they are not actually close to each other, provided that the upper cross beam is not above twenty cubits off the ground and the lower one is not below ten handbreadths off the ground, between which a cross beam renders an alleyway fit for one to carry within it. By inference, if both this beam and that beam are within twenty cubits, we say that the principle: Lower and cast the upper beam down even though there is not the width of a handbreadth in the upper beam. This is difficult according to Rava’s opinion, as he holds that the principle: Lower and cast, does not apply when the width of the upper crossbeam is less than a handbreadth.

Rav Kahana said to him: Interpret the baraita and say as follows: Provided that the upper beam is not above twenty cubits but rather within twenty cubits and the lower one is adjacent to it, less than three handbreadths from it, as in that case they are joined due to the principle of lavud and not the principle of lower and cast. Alternatively, interpret the baraita as follows: Provided that the lower beam is not below ten handbreadths but rather above ten handbreadths and the upper beam is adjacent to it, less than three handbreadths from it. However, if the distance between the beams is three handbreadths, since there is not the width of one handbreadth in the beam, we do not say: Lower and cast the upper beam, and each beam is considered on its own.

§ The mishna continues: A sukka whose shade exceeds its sunlight is fit. From the formulation of the mishna, it can be inferred that if its shade and sunlight are equal, the sukka is unfit. The Gemara asks: But didn’t we learn in a mishna in another chapter in this tractate: A sukka whose sunlight exceeds its shade is unfit. From the formulation of that mishna it can be inferred that if its sunlight and shade are equal, the sukka is fit. The inferences of the two mishnayot are contradictory.

The Gemara answers: This is not difficult. Here, where the inference was that when the sunlight and shade are equal the sukka is unfit, it is referring to the ratio of shade to sunlight from above, in the sukka roofing itself; and there, where the inference was that when the sunlight and shade are equal the sukka is fit, it is referring to the ratio of shade to sunlight from below, on the sukka floor. The two inferences are not contradictory, as the lower in the sukka one observes the light, the more diffused it is. Therefore, if the shade and the sunlight are equal on the floor of the sukka, clearly, the roofing is sufficiently dense and exceeds the gaps. Rav Pappa said: That is the meaning of the folk saying with regard to light: Like a zuz coin above, like an istera coin below.

The mishna continues: A sukka whose roofing is thick like a type of house is fit. The Sages taught in a baraita: With regard to a sukka whose roofing is thick like a type of house, although it is so dense that the stars are not visible from within it, the sukka is fit. However, if it is so thick that the rays of the sun are also not visible from within it, Beit Shammai deem the sukka unfit and Beit Hillel deem it fit.

MISHNA: In the case of one who establishes his sukka at the top of the wagon or at the top of the ship, although it is portable it is fit, as it is sufficient for a sukka to be a temporary residence. And one may ascend and enter it even on the first Festival day. In the case of one who establishes his sukka at the top of a tree or atop a camel, the sukka is fit, but one may not ascend and enter it on the first Festival day because the Sages prohibit climbing or using trees or animals on the Festival.

If two of the walls of the sukka are in the tree and one is established on the ground by a person, or if two are established on the ground by a person and one is in the tree, the sukka is fit, but one may not ascend and enter it on the first Festival day because it is prohibited to use the tree. However, if three of the walls are established on the ground by a person and one is in the tree, then since it contains the minimum number of walls required, it is fit, and one may enter it on the first Festival day.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אבל אין בהן טפח ולא ביניהן פותח טפח טומאה תחתיהן [תחתיהן] טמא ביניהן ועל גביהן טהור. אלמא כי יש בקורה טפח אמרינן חבוט רמי. אין בקורה טפח לא אמרינן. וכן בסוכה אם יש בגגה טפח אע"פ שקנה יורד מחבירו יותר מג' טפחים אמרינן חבוט רמי. ומקשי רב אשי לרב כהנא איני דבמילי אחרנייתא זולתי הטומאה כל היכא דליכא טפח לא אמרינן חבוט רמי. והתניא בעירובין פרק מבוי קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל כו' עד וכן בב' קורות המתאימות ולא בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח אם מקבלות אריח לרוחבו טפח אין צריך להביא קורה אחרת כו'. פי' הקורה המתרת במבוי צריכה להיות רוחבה כדי לקבל אריח כדתנן הקורה שאמרו רחבה לקבל אריח כו'. אם אינה יכולה לקבל אריח אינה מתרת. ושנינן בזו הברייתא ב' קורות המתאימות. כלומר נתונות זו בצד זו על פי המבוי. אם יש בשתיהן רוחב טפח כדי לקבל אריח לרחבן דיי לן ומתירות המבוי וקתני על אלו ב' קורות שאין באחת מהן טפח.

היו נתונות אחת למעלה ואחת למטה. ר' יוסי בר' יהודה אומר רואין העליונה כאילו היא למטה והתחתונה כאילו היא למעלה כו'.

הנה אע"פ שאין באחת מהן טפח אמרינן חבוט רמי. ושנינן תריץ ואימא הכי ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מכ' אמה אלא בתוך כ' והקורה התחתונה סמוכה לה בפחות מג' אי נמי כו' כענין הראשון ופשוטה היא. ומדמתרץ אביי ורבא אליבא דשמואל דאינן בתראי ש"מ דכוותיה סבירא להו דמדובללת קתני במתני' מבולבלת היא ותרתי קתני:
פי' החמה והצל בזמן דאינון כהדדי פסולה דסכך שנקוב כי זוזא מלעיל נראה בקרקע הנכנסת מאותן נקב כאיסתרא שהוא יתר. אבל בקרקע אם שוין שיעור החמה והצל כשרה היא. שלמעלה החמה מעוטא מן הצל. והמעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה. ואסיקנא כוכבי חמה בעינן:

מתני' העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין כו'.

וכן שתי קורות המתאימות. פירוש עומדות שוות זו סמוכה לזו לא בזו כדי לקבל אריח שהוא חצי לבינה ושיעורו טפח ומחצה דלבינה ג׳‎ טפחים על ג׳‎ טפחים ואריח רחבו טפח ומחצה וארכו ג׳‎ ולא בזו לקבל אריח בשיעור רוחב קורות מבוי אם מקבלות שתיהן אריח לרחבו טפח שיפריד מן האריח אצבע בקורה זו ואצבע בקורה זו וישאר טפח אין צריך להביא קורה אחרת דהויא לה מחיצה מעלייתא ואם לאו צריך להביא קורה אחרת:

רשב״ג מקיל יותר אם מקבלות אריח לארכו שלשה כשרה. פירוש ולאו משום דהשתא איכא בינייהו פחות מג׳‎ והויא לבוד דא״כ אפי׳‎ יותר מג׳‎ נמי דהא כל פחות מד׳‎ הוי לבוד לרש״בג כדאיתא ברישא אלא טעמא דרשב״ג דכל שמקבלות כובד אריח טפח שישימוהו עליהן לארכו בהכי סגי אע״פ שאין מקבלו׳‎ אותו לרחבו היו אחת למעלה ואחת למטה ר׳‎ יוסי ברבי יהודה אומר רואין את העליונה כאלו היא למטה ושתיהן שוות או את התחתונה כאלו היא למעלה ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מכ׳‎ ותחתונה למטה מי׳‎ שהמבוי נפסל באלו כשהן שוות הא שתיהן בתוך כ׳‎ אמרינן חבוט רמי ואע״ג דאין בגגן טפח פי׳‎ דהא ליכא בהני טפח כדמוכח ברישא וכ״ת והא רבנן פליגי עליה דר׳‎ יוסי התם ואמרינן דאפילו שתיהן בתוך כ׳‎ צריך להביא קורה אחרת ואם כן אדמקשי ליה מדרבי יוסי בר יהודה ליסייעו׳‎ מדרבנן וי״ל דהתם מוכח דרבנן לאו משום טפח ופחות מטפח פליגי עליה אלא משום דלית להו רואין כלל בכל קורה שהוא מנחת בענין שאינה ראויה לקבל אריח וכמו שפסלו בשתי קירות המתאימות מפני שיכולות לקבל אריח אף ע״פ שהם בפחות מג׳‎ טפחים דאמרי׳‎ בעלמא לבוד ודיינינן ליה כאלו יש כאן שיעור וזה מבואר:

וצלתה מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי פסולה ותנן באידך פרקין ושחמתה מרובה מצלתה פסולה הא כי הדדי כשרה ופריק ל״ק כאן מלמעלה כאן מלמטה. פירשו הגאונים ז״ל אם הם שוים מלמעלה הסוכה פסולה שהחמה הנכנסת באויר מרובה כשיעור האויר ויהא קרקע הסוכה חמתו מרובה מצלתו ואם החמ׳‎ והצל שוין מלמטה בקרקע הסוכה כשרה שלא היו שוים מלמטה אלא לפי שהעומד מרוב׳‎ על הפרוץ מלמעלה:

אר״פ היינו דאמרי אנשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע. פירוש שאם הפרוץ הוא כרוחב זוז תהא החמה הנכנסת ממנו בקרקע כרוחב איסתר׳‎ שהו׳‎ גדול מן הזוז. והקשה ר״ת מהא דתנן המקרה סוכתו בשפודין אם יש ריוח ביניהן כמותן כשרה ואוקימנא כר״פ דאמר פרוץ כעומד מותר ואם כן היכי פסולין הכא בשהן שוין מלמעלה וליתא דהא פרישנא במתני׳‎ דהתם בשמילא הריוח סכך כשר בענין שהוא מרובה על הפרוץ ולא דמי לדופן שבת כדכתיבנא התם ועוד הקשה דהכא אמרינן שאיסתרא גדול מן הזוז ואלו בפ״ק דקדושין אמרינן דעבדי אינשי דקרו לפלגא דזוזא איסתרא והא נמי ל״ק דאיסתר׳‎ הוא סלע בלשון משנה כמו שאמרו בבכורות גבי ה׳‎ סלעים של פדיון הבן ה׳‎ איסתרין לפדיון הבן וכשם שהסלע גדול מן הזוז שהסלע ד׳‎ זוזי כך האיסתר׳‎ גדול מן הזוז כשהם שניהם ממטבע א׳‎ הן מטבע צורי הן מטבע מדינה אבל ודאי זוז צורי יש בו ב׳‎ סלעי מדינה כי הסלע של מדינה אחד משמנ׳‎ בסלע צורי הוא חצי זוז כי סלע צורי שהוא ד׳‎ זוזי צורי הוא ח׳‎ סלעי מדינה נמצא חצי זוזי צורי סלע מדינה שהיא איסתרא וזהו שאמרו שם דקרו אינשי לפלגא זוז צורי איסתרא של מדינה וכשאמרו כאן כזוזא מלעיל כאיסתרא מלרע היינו ששניהם מטבע צורי או מטבע מדינה שהסלע גדול מן הזוז וזה פשוט מאד ורבינו ז״ל פי׳‎ כאן מלמעלה כאן מלמטה כשהאד׳‎ משער הסכך כנגד האויר מלמעלה והן שוין כשרה דפרוץ כעומד מות׳‎ אבל כשהאדם משער אותה מלמטה בסוכה ונראין לו שהן שוין מלמעלה פסולה שאף על פי שנראין מלמטה שוין האויר מרובה למעלה אלא שע״י ההרחקה מתמע׳‎ האויר והוא גדול ונראה קטן שהכוכב גדול בשמי׳‎ ונראה קטן בארץ וכן הכתוב אומר ונהי בעינינו כחגבי׳‎ וכן היינו בעיניהם. וזה אינו נכון כלל שהרי כשם שמתמעט האויר ע״י ההרחק׳‎ כך מתמעט הסכך ויותר שהחמה באויר היא שחמתי׳‎ ואין האש מתמעט כשנראה מרחוק כמו שמתמעט האדם מרחוק ועוד דא״כ היאך אנו מכשירין כשנראה לו מלמטה שהסכך מרובה מן האויר כי שמא האויר מרובה ונתמעט לו שאין שיעור לטעות זה ולפי גובהה של סוכה טעות׳‎ והנכון כפירוש הגאונים ז״ל:

ת״ר אין הכוכבים נראין מתוכה כשרה אין כוכבי חמה דהיינו ניצוצות השמש נראין מתוכה ב״ש פוסלין וב״ה מכשירין וכן הלכה ובירוש׳‎ אמרו שלכתחלה צריך שיהיו כוכבי חמה נראה מתוכה:

המשנה השלישית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב בראש האילן או על גבי הגמל כשרה ואין עולין לה ביום טוב שתים בידי אדם ואחת באילן או שתים באילן ואחת בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביום טוב זה הכלל כל שינטל האילן והיא יכולה לעמוד עולין לה ביום טוב אמר הר"ם בראש הספינה כשרה ובתנאי שתהיה אז הסוכה חזקה כל כך שלא יהפכנה הרוח המצויה תמיד ביבשה מבלי הכרח ועוד יתבאר לך כי מכלל דברים האסורים ביום טוב אין עולין באילן ואין רוכבין על גבי בהמה העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה האילנות אינן ראויין שיהיו דפנות אלא בשתי תנאים האחד שיהיו אותן האילנות בתכלית העובי והחוזק כדי שלא תניעם הרוח ויטו לארץ כאשר יקרה לענפים הדקים והשני שימלא ראש האילן ובין ענפים בתבן וכיוצא בו כדי שיתקיים ולא יניענו הרוח כי העיקר אצלנו מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה:

אמר המאירי העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה אע"פ שהרוח שולט במקומות אלו מצד גבהותם ושהליכתם במקום מישור שאין הרים סביב לו והדבר מצוי לעקרם אין דנין אותם כעקורות לפסלן מעתה וכן אע"פ שהעגלה והספינה הולכות לדרכן ואין הסוכה עומדת במקום אחד ופירשוה ביכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה שלא להתנדנד אע"פ שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של (יבשה) [ים] דירת עראי הוא:

ועולין לה ביום טוב וכו' וזו לא הוצרכה אלא מתוך שהוצרך לשנות בסמוך לה שאין עולין ביום טוב שנה אף בראש המשנה כן:

בראש האילן או על גבי הגמל ר"ל שקבע דלתות רחבות בראש צמרת האילן או בגב הגמל ועשה שם דפנות וסכך עליהן כשרה הואיל ויכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה שלא להתנדנד אבל אין עולין לה ביום טוב שהרי משתמש במחובר או בבעלי חיים וא"כ כשרה שאמרו פירושו בחולו של מועד או אף ביום טוב יצאת בה בדיעבד אף בלילה הראשון שצריך לאכול בה על כל פנים שהסוכה מ"מ כשרה היא מצד עצמה אחר שעבר ועלה ואם עלה בה בשוגג יראה לי שרשאי לברך עליה וכל שכן משתמש בבעלי חיים ובמחובר שאסרנו שניהם איסור חכמים הם באילן שמא יעלה ויתלוש ובבעלי חיים שמא יחתוך זמורה או מקל להנהיגה:

שתים בידי אדם ר"ל שתי דפנות ואחת באילן או שתים באילן ואחת בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביום טוב דבר זה הוא שקרקע הסוכה גבוה מן הארץ באיזה מקום שבאילן והוא הענין שהנזכר בה עולין ואין עולין והא שנעץ קונדסין בשתי רוחות מזרח וצפון והאילן בדרום וגובה הקונדסין כנגד המקום שבאילן שקרקעית הסוכה לשם ובונה קרקעיתו לשם שני צדדיו על הקונדיסין ושלישי על מקום שבאילן מכוון כנגד הקונדסין ואח"כ עשה דפנותיו על קרקעית הסוכה משני צדדי הקונדיסין וברוח שלישי אינו עושה כלום אלא שמה שנשאר מגובה האילן נעשה דופן שלישי וכשהגביה דפנותיו כראוי מסכך עליהם ולא שיסמוך סככו על האילן שאם כן הרי העמידו על דבר הפסול לסיכוך אלא שתחב קונדס בגופו של אילן ועליו הסיכוך נסמך ואין האילן משתמש אלא לדופן וכן שתים באילן ואחת בידי אדם כגון שיש כאן שני אילנות אחד למזרח ואחד לצפון ונעץ קונדסין לצד דרום ובנה קרקעית הסוכה על הקונדיסין מצד דרום ועל המקומות שבאילנות המכוונים כנגד ראש הקונדיסין ואח"כ עשה דופן מצד דרום וברוח מזרח ומערב לא עשה כלום אלא שהאילנות נעשו דפנות וכשהגביה דופן שלישי כראוי סיכך עליו ועל האילנות בקונדיסין התחובין באילנות על הדרך שפירשנו בכל אלו כשרה על הצדדים שביארנו ואין עולין לה ביום טוב שכל שהן בדרך זה אילו ניטל האילן אין הסוכה יכולה לעמוד והרי האילן צורך לה ונמצא בעלייתו משתמש במחובר אע"פ שמצד אחר הוא עולה ולא באילן הא שלש בידי אדם ורביעית באילן הואיל ואין כאן צורך לאילן ואפי' ניטל הרי הסוכה עומדת כראוי ואף הוא אינו עולה מצד האילן אין כאן תשמיש במחובר ועולין לה ביום טוב:

זה הכלל כל שאילו ינטל האילן ויכולה לעמוד כשרה ועולין לה ביום טוב ובא לרבות שאם עשה שתי דפנות זו כנגד זו כגון צפון ודרום על קונדיסין והאילן מצד שלישי הואיל ובזו אף בשינטל האילן יכולה לעמוד עולין לה ביום טוב וכן בא לרבות לדעת קצת שאם היו שלש שבידי אדם סמוכות על קורות חלשות כל כך שאלמלא עזר הרביעית שבאילן אינן יכולות לעמוד אף זו אין עולין לה ביום טוב ויש חולקין בשני אלו ואין קפדים על זה הכלל שלא בכל המקומות מצינו בהם שבאו לרבות ומ"מ הדברים נראין כדעת הראשון:

זו היא שיטתנו בפי' משנתנו והוא שיטת הגאונים ומ"מ יש מקשים בה מזו של שתים בידי אדם שסתם נאמרה ואף בשתי רוחות המכוונות זו כנגד זו והרי זו יכולה היא לעמוד ומפני מה אין עולין לה ביום טוב ועוד שבאחרון של שבת הביאוה ונראה להם מאותה סוגיא שלא על קרקע הסוכה נאמרה ואע"פ שאנו פירשנוה שם כן ומ"מ הם מפרשים מתוך קושיות אלו שלא נאמר לשון עלייה בכאן מצד האילן אלא שכל כניסה לסוכה הוא קורא עלייה מפני שהיו עושין אותה בגגותיהן וכמו שאמרו למטה העלום לסוכה וכן ירדו גשמים וירד אין מטריחים אותו לעלות וזו קרקע הסוכה בגג הוא אלא שהאילנות דפנותיה אם משני צדדין ושלישית בידי אדם אם מצד אחד ושתים בידי אדם והסכך נשען על האילנות בקצת ועל שבידי אדם בקצת צדדין ואומר עליה שכשרה אלא שאין עולין לה ביום טוב ואע"פ שהעמדת הסכך על דבר שאין מסככין בו פוסלת שמא לא נאמרה אלא בדבר המקבל טומאה או שמא על ידי תחיבת קונדיסין באילן כמו שהתבאר ועיקר הדברים כשיטתנו שלא נאמר לשון עלייה במשנתנו אלא על עלית גוף הסוכה:

העושה סוכתו בין האילנות ר"ל שלא הגביה קרקעית הסוכה מן הארץ אלא שסיכך על האילנות עד שנמצא האילנות דפנות לה כשרה הואיל ולא סמך הסכך עליהם אלא על קונדיסין ובא ללמדנו שאין גוזרין בה שמא יבא להשתמש במחובר להניח שם כליו וכיוצא בו ומ"מ פירשוה בגמ' דוקא בשקורות האילן גסה וקשה ואינה עשויה להתנדנד בסבת הרוח וכן שמלא את האמירים תבן וקש ושאר מיני מחיצה עד שלא יתנדנד הדופן ברוח מצויה של יבשה:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה אמר ר"פ היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאסתרא מלתחת ראיתי שר"ת זצוק"ל מקשה על פתרון המורה שפי' דלמעלה כי הדדי פסולה דהא רב פפא גופי' ס"ל פרוץ כעומד מותר גבי סכך סוכה והכא היכי אמר שאם הי' הסכך כי הדדי פסולה ועוד דאמרי' אסתרא פלגא דזוזא וופי' הוא שאם הי' מלמעלה כי הדדי כשרה שאם החמה מלמעלה כזוזא אינה מלמטה אלא אסתירא שהיא פלגא דזוזא והו"ל צלתה מרובה מחמתה ונ"ל שפתרון המורה עיקר וכך פי' גם רבינו חננאל זצוק"ל ומאי דקשיא לי' למר דהא רב פפא ס"ל פרוץ כעודמ מורת אפ'י גבי סכך הנ"ל כשהי' הסכך מסוכך בסכך כשר ובסכך פסול שאין החמה נכנסת שם אבל כשהי' חציו מסוכך וחציו אויר שהחמה נכנסת שם ומתרבת בסוכה אין לומר שם פרוץ כעומד מורת שהרי חמתה מרובה מצילתה וכ"ז שחמתה מרובה מצילתה אפיי' אם הי' נכון שלא נכנסה אלא מחור קטן היא פסולה שכיון שחמתה מרובה מצילתה בטל לי' להיא סכך לגמרי כאלו אינו תדע דהא בפחות משלשה אמרי' לבוד וליכא מאן דפליג בהא ואלו הקיף דפנותי' בקנים דחוקים זה מזה בפחות משלשה כלום נכול להכשירה ע"י צבור אע"פ שחמתה מרובה מצלתה א"ו כל היכי דחמתה מרובה מצלתה פסולה ובכה"ג לא אמרי' לבוד והה"נ הכא כיון דחמתה מרובה מצלתה פסולה ובכה"ג לא אמרי פרוץ כעומד מותר ומאי דקשיא לי' נמי למר ממאי דאמרי' אסתירא פלגי דזוזי שמנה סלעי מדינה אבל זוז מדינה הוא רביע בסלע מדינה כמו שהיא זוז צרי רביע כסלע צרי ותו אפילו בזוז צרי נמי נהי דאיסתרא הוי פלגי דזוזא בשוי' שזה מכסף וזה מנחשת אבל ברוחב מאן לימא לן דזוז רב יותר מאיסתרא כך היתה רחבה האסתרה של מדינה כמו סלע צרי אלא שזו של כסך וזו מעורבת עם נחושבת כמו שעושין עכשיו המטבע שהנחושת מרובה על הכסף הילכך לק"מ:

תוס' בד"ה (כזוזא מלעיל) *) [כאן מלמעלה] כו' וראיה לדבר ונהי בעינינו כחגבים כו' עכ"ל נראה דפשטיה דקרא ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם הכי משמע להו שהוא נאמר דרך משל על הרואה ממקום גבוה לשפל או משפל לגבוה שידמה לו דבר גדול לקטן וכ"כ הרד"ק בספר ישעיה בפסוק היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים שהוא נאמר ד"מ כיושב על מקום גבוה ומביט במקום שפל ידמה לו דבר הגדול לקטן לפיכך אמר ויושביה כחגבים וכן היינו בעיניהם עכ"ל ורישא דקרא ודאי דה"נ הכי מתפרש דונהי בעינינו כחגבים משום דכן היינו בעיניהם מצד רוב גובהם שראו אותנו ממקום גבוה וק"ל:

בגמ' אין כוכבי חמה נראין וכו' פי' כשאין כוכבי חמה נראין אז מעובה יותר משאין סתם כוכבים נראין מתוכה:

תוס' ד"ה הא זה וזה בתוך כ' וכו' עד סבר לה כאבוה בחדא דאית ליה רואים פי' דר' יהודה פליג התם במתני' וס"ל דאפי' בקורה עקומה אמרי' רואים כאלו היא שוה או של קש כאלו היא של ברזל כדאיתא התם ומדקאמר ר"י בר יהודה בהאי רואים כאבוה מכלל דרבנן דפליגי ולא ס"ל רואים דהתם לא ס"ל ג"כ האי רואים דר' יוסי בר יהודה:

ד"ה שתים באילן וכו' עד ואנח ביה קנים באילן וכו' פי' הקנים שהסכך מונח עליהם:

רש"י בד"ה שתי קורות כו' של ג' טפחים כו'. נ"ב פי' ג' על ג':

בד"ה הא זו כו' דמכשר אלמא כו' הד"א:

תוס' בד"ה הא זה וזה כו' אפי' בפחות מג' כו'. נ"ב פי' אפי' לא שמעת מהם דהוי ראוין אלא בפחות מג' אפ"ה תוכל ללמוד מדברי ר' יוסי בר יהודה שאפי' בשלשה כו' וק"ל:

בא"ד דהא לא פליגי במאי דלית להו רואין אלא מטעמא דפרישית כצ"ל:

בד"ה אבל בשלשה כו' היתה קורתו משוכה כו'. נ"ב פי' חוץ למבוי:

בא"ד או תלויה כו'. נ"ב כזה*:

רש"י ד"ה כאן מלמעלה לפי שחמת האויר נראית כו'. נ"ל דזה פי' למ"ד פרוץ כעומד מותר אפ"ה פסול דבתר מטה אזלינן עי' רא"ש ור"ן. ומש"כ בסוף בידוע שהקנים רחבים כו'. זה כ' ליישב למ"ד פרוץ כעומד אסור דלדידיה בתר מעלה אזלינן ועי' בר"ן אבל ק"ל דאי בתר מטה אזלינן מאי פסקא דתני שצלתה מרובה למעלה כשרה הא יכול להיות דלמטה חמתה מרובה וכן אי אזלינן בתר מעלה יקשה הא דתני שחמתה מרובה למטה פסולה הא יכול להיות דאעפ"כ למעלה הסכך מרובה:

שם במשנה בראש העגלה או ברה"ס כשרה ועולין לה ביו"ט. רש"י פי' דמשום סיפא נקיט לה ונ"ל דלפמש"כ התוס' בעירובין (מג) בשם הרשב"ם דמותר ליכנס בקרון או בספינה אפי' בשבת והנכרי מוליכן אפי' חוץ לתחום ע"ש איצטריך לגופייהו וזהו דאשמעינן:

רש"י (במשנה) ד"ה העושה והים גבוה מאד. בר"ן הגי' והוא גבוה מאד ונכון:

תוס' ד"ה שתים גזרה שמא יניח חפציו על הסכך. וצ"ל דזה שכיח יותר מן שמוש באילן שנעשה דופן לה לקמן כד ב:

תוס׳ ד"ה שתים. ומשמע דמיירי כו'. נ״ב ע״ש בתוס׳ שני הדברים אמת:

במשנה העושה סוכתו בראש העגלה כו' כשרה ועולין לה בי"ט ופירש"י משום דבעי למיתני בסיפא אין עולין קתני ברישא עולין. נראה דאע"ג דסיפא דאין עולין נמי לכאורה לא שייך למיתני הכא בסוכה טפי מבשבת וי"ט דעלמא כיון דאין הטעם אלא משום שבות דמשתמש באילן אפ"ה קתני לה נמי לענין סוכה לרבותא דאע"ג דלכתחילה אין עולין בי"ט אפ"ה כשרה בדיעבד ויצא ידי חובת סוכה ואשמעינן דלא בעינן סוכה הראויה לשבעה ולאפוקי מדרבי יהודה לקמן בשמעתין כן נראה לי מדקדוק לשון רש"י ועיין בסמוך:

בתוספות בד"ה שתים באילן כו' כך פי' בקונטרס ולא משמע הכי פרק מי שהחשיך כו' עד סוף הדבור עיין בתוספת שם פרק מי שהחשיך שכתבו להדיא דלשון שתים באילן יש לפרש בשני ענינים אחד כמו שפירש"י כאן והשני כמו שפרש"י שם. אם כן לפי זה נראה דהא דבעי למידק התם דצדדין אסורין היינו משום דמשמע ליה סתמא דלישנא דמתניתין דבכל ענין איירי דמה"ט קאמר נמי התם מאי לאו דחק ביה מש"ה הוצרך רש"י לפרש שם בהאי ענינא גופא דאיירי התם. מיהו כאן ניחא ליה לרש"י לפרש כאידך פירושא שסמך קרקעית הסוכה באילן משום דבענין זה הוי שפיר דומיא דרישא דקתני בראש האילן כן נראה לי:

(כב ב רש"י) ד"ה רשב"ג וכו' רשב"ג להקל בא וכו'.—פי' דאי להחמיר ה"ל לחלוק בקורה דעלמא.

(שם תוספות) ד"ה כזוזא וכו' מחמת שהוא רחוק ממנו וכו'.—פי' דהמביט על האויר המפסיק בין הסכך אין ראייתו תופסת מה שבין הסכך אלא עוברת למעלה עד רום שמים הרחוק מאד. ועי' מ"ש ע"ז בר"נ על הרי"ף כאן. ואולי נתכוין לדברינו. ומ"מ העיקר כפירש"י, וכ"ה בפיה"מ להרמב"ם ברפ"א. ומה שהקשו ע"ז התוס', דהא האיסתרא היא פחותה מזוז, הדבר ברור שאינה פחותה אלא בשווי, ומ"מ היא גדולה ברחבה והיקפה הרבה יותר מן הזוז, שהזוז הוא של כסף והאיסתרא היא מז' חלקים של נחשת וחלק אחד של כסף וגדלה כסלע כסף כמו שכתב הרמב"ם בפ"ג ה"י מהל' חובל^*ועי' ברא"ש כאן שכתב דאפשר דהאיסר הוא של נחושת.. והקושיא השניה שהקשו התוס' על פירש"י כבר תורצה יפה ברא"ש ובר"נ. והרא"ש כתב עוד פירוש ג' בשם העיטור, שהחמה למטה היא פחות מן האויר שלמעלה. אבל אין זה נכון והנסיון מראה להיפך. ועי' מ"מ פ"ה הט"ז מהל' סוכה שכתב, דמבואר בחכמת הראיות במופת, שאור השמש הנכנס בחור מרובה על החור.

שתי קורות המתאימות כו'. דתנן בעירובין (דף יג:) הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח והאריח חצי לבינה של שלשה טפחים דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרוחבו והתם פריך טפח ומחצה בעי ומשני שבולטת לשני צידי הקורה אצבע לכל רוח ומלבנן בטינא ואם לא היתה לו קורה רחבה טפח ונתן שתים זו בצד זו דהיינו מתאימות כעין תאומים: אם מקבלות אריח לרחבו טפח. כשהן סמוכות זו לזו אין צריך להביא קורה אחרת ואם לאו שאין שתיהן רחבות טפח צריך להביא קורה אחרת: רבן שמעון בן גמליאל אומר אם מקבלות לאורכו שלשה אין צריך להביא קורה אחרת. רבן שמעון בן גמליאל להקל בא כלומר אפילו אין בהן טפח ואם מושיב על שתיהן אריח לרחבו אינו עומד מרחיקן זו מזו ומושיב עליהן לאורכו ובלבד שיהו בריאות לקבל כובדו ואורכו של אריח שלשה: ואם לאו. שאינן בריאות לקבלו צריך להביא קורה אחרת: היתה אחת למעלה ואחת למטה. כשהושיבן זו אצל זו לא נתנם בשוה אלא זו נמוכה וזו גבוהה: רואין את העליונה כאילו היא למטה. בשוה לזו או את התחתונה כאילו היא למעלה אצל חברתה: ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים. לארץ דאינו מקום להכשר קורה: ולא תחתונה למטה מעשרה. לארץ שאין מחיצה בפחות מעשרה: הא זו וזו בתוך עשרים. אפילו העליונה סמוכה לשפת עשרים והתחתונה לשפת עשרה קא סלקא דעתך דמכשר אלמא אמרינן חבוט רמי בפחות מרוחב טפח: תריץ הכי. כלומר רואין דקאמר פחות מג' הוא ובלבד דקתני הכי קאמר ובלבד שלא תהא עליונה כו': כאן מלמעלה כאן מלמטה. הא דדייקינן כי הדדי פסולה למעלה קאי. כשיש בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה לפי שחמת האויר נראית בארץ רחבה הרבה מן הצל של סכך והא דדייקי' כי הדדי כשרה נקט שיעוריה מלמטה שחמה וצל שוין בידוע שהקנים רחבים מן האויר: כזוזא מלעיל כאסתירא מלתחת. כשהנקב רחב כשיעור זוז חמתו מרובה למטה כשיעור סלע: כוכבי חמה. כשהחמה זורחת עליה ואין זהרורי חמה נראין מתוכה אין זו דומה לסוכה אליבא דבית שמאי: מתני' העושה סוכתו בראש העגלה. אף על גב דמטלטלא ולא קביעא ובראש הספינה שהוא מקום גבוה של ספינה והים גבוה מאד ואין הרים מקיפין והרוח שולטת שם ועוקרתה: כשרה. דדירת עראי סגי בה: ועולין לה ביום טוב. ומשום דבעיא למיתנא סיפא ואין עולין תנא רישא ועולין: בראש האילן. תיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך: כשרה. לחולו של מועד ואף ביום טוב אם עבר ועלה לה יצא ידי חובתו: ואין עולין לה ביום טוב. דגזור בה רבנן דאין עולין באילן ואין משתמשין בו שמא יתלוש: שתים באילן ואחת בידי אדם. סמך קרקעית הסוכה רובו באילן ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קצת קרקעית הסוכה באמצע הדופן והגביה הדופן ממנו למעלה עשרה או שתים בידי אדם ואחת באילן

הא זה וזה בתוך עשרים אמרינן חבוט רמי. וא''ת מאי קושיא אדפריך מרבי יוסי ברבי יהודה ליסייעיה מרבנן דלית להו רואין דהא רבנן פליגי עליה כדמוכח פ''ק דעירובין (דף יד. ושם) דאמר אביי רבי יוסי סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כאבוה בחדא דאית ליה רואין ויש לומר דטעמא דרבנן לאו משום דלית להו חבוט רמי בפחות מטפח אלא משום דפסלי קורה המונחת באותו ענין שאינה ראויה לקבל אריח דבעו רחבה ובריאה ולא אמרינן רואין לפסול קורה הניטלת ברוח ושתי קורות המתאימות אפילו בפחות משלשה משום דראויה לקבל אריח בעו אבל אי הוה להו הכא ראוין אפילו בפחות משלשה יש לנו ללמוד מדברי רבי יוסי ברבי יהודה שאפילו במופלג שלשה היו אומרים רואין דהא לא פליגי (אלא) במאי דלית להו רואין אלא מטעמא דפרישית: אבל בשלשה כיון דלית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי. השתא אסיקנא דבטפח אמרינן חבוט רמי אפילו בשלשה ותימה דבפרק קמא דעירובין (דף ט. ושם) אמרינן גבי היתה קורתו משוכה או תלויה כגון שנעץ שתי יתידות עקומות על שני כותלי מבוי שאין בגובהן שלשה ואין בעקמימותן שלשה וקא משמע לן דאמרינן לבוד וחבוט ולמה לי שאין בגובהן שלשה כיון דקורה רחבה טפח אפילו בגובה שלשה נמי אמרינן חבוט רמי ויש לומר דלא דמי דבלאו הכי תיקשי לן התם בלאו טעמא דחבוט רמי ליתכשר האי מבוי כיון דאין הקורה למעלה מעשרים אלא היינו טעמא כדאמרינן התם דבעינן קורה על גבי מבוי ואפילו הוי קורה משום מחיצה בעינן היכר קצת ולא חשיב היכר כלל אלא אם כן הוי . בתוך שלשה כי ההיא דהתם דהניח מבחוץ ואפילו סמוך לכותל: כאן מלמעלה כאן מלמטה. הא דדייקינן כי הדדי פסולה למעלה קאי בשיש בין קנה לחבירו כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה לפי שחמת האויר נראית בארץ רחבה מן הצל של סכך והא דדייקינן כי הדדי כשרה נקט שיעוריה מלמטה שהחמה והצל שוין בידוע שהקנים רחבים מן האויר: כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת. כשנקב רוחב מלמעלה כשיעור זוז חמתה מרובה מלמטה כשיעור סלע כך פירש בקונטרס והקשה ר''ת דרב פפא גופיה דהכא אית ליה פ' קמא דעירובין (דף טו:) פרוץ כעומד מותר והתם נמי פסקינן הלכתא הכי ועוד קשה דאמר פרק קמא דקידושין (דף יא:) דעבדי אינשי דקרו לפלגתא דזוזא איסתרא אלמא דאיסתרא פחות מזוזא ומפרש רבינו תם כאן מלמעלה מי שמודד האויר מלמעלה כי הדדי כשרה לפי שהוא עומד כפרוץ אבל העומד מלמטה בארץ ומעיין כלפי מעלה ודומה כי הדדי פסולה לפי שהאויר שהוא רחב כי זוזא דומה בעיניו קטן כאיסתרא מחמת שהוא רחוק ממנו וראיה לדבר ונהי בעינינו כחגבים (במדבר יג) וכוכב גדול בשמים דומה בעינינו כקטן כדמוכח בפרק המוכר את הספינה (ב''ב דף עג.): שתים באילן ואחת בידי אדם. סמך קרקעית הסוכה רובה באילן ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קרקעית הסוכה באמצע הדופן והגביה הדופן ממנו ולמעלה עשרה או שתים בידי אדם ואחת באילן הואיל ואם ינטל האילן נופל קרקעית הסוכה שאינה יכולה לעמוד בסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה ביום טוב דמשתמש באילן כך פירש בקונטרס ולא משמע הכי פרק מי שהחשיך (שבת דף קנד: ושם) דדייק מהכא דצדדים אסורין דאמרינן מאי לאו דחק ביה באילן ואנח ביה קנים באילן דהוי להו צדדין ומשמע דמיירי שהאילן דפנות לסוכה וקנים של סוכה נסמכין על האילן ואם יכנס בה ביום טוב גזרה שמא יניח חפצו על הסכך וכן פירש שם בקונטרס:

דף כב - ב

מתניתין:

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד