זבחים נט ע"ב

וכי לא היה די במזבח שבנה שלמה? והלא כבר נאמר לגבי המזבח שעשה משה: "אלף עלות יעלה שלמה על המזבח ההוא" (מלכים א ג, ד), כשהקריב בבמה שבגבעון, קודם שבנה את המקדש. ואילו במזבח שבנה שלמה בבית עולמים הוא אומר: "ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף וצאן מאה ועשרים אלף" (מלכים ח, סג).

וכשאתה מגיע לחשבון עולות ולמנין אמות, כמה קרבנות הוקרבו לכל אמה במזבח — זה גדול מזה שבמזבח של משה הוקרבו יותר קרבנות לכל אמה. ואם כן, לא היה המזבח שבנה שלמה קטן מהכיל את הקרבנות שהוקרבו בחנוכת המקדש!

אלא מהו [מה פירוש] המלים "כי מזבח הנחושת... קטן מהכיל" (מלכים ח, סד)? אין הכוונה למזבח שבנה שלמה בבית המקדש, כפי שמבין ר' יהודה, אלא למזבח הנחושת של משה, שנפסל לשימוש מאותו יום. ואף שקוטנו של מזבח זה לא היה הסיבה לקידוש העזרה, הכתוב משתמש בלשון נקיה, כאדם האומר לחבירו "פלוני ננס הוא", וכוונתו לומר שהוא פסול לעבודה.

ושואלים: ור' יהודה, מה הוא אומר? שפיר קאמר [יפה אמר] ר' יוסי! ומשיבים: ר' יהודה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: מזבח שעשה משה גדול היה, ולא קטן כמו שנראה מפשטות הכתובים. דתניא [ששנויה ברייתא], נאמר במזבח: "חמש אמות ארך וחמש אמות רחב" (שמות כז, א), דברים אלו ככתבן, דברי ר' יוסי.

ר' יהודה אומר: נאמר כאן "רבוע" ונאמר להלן במזבח שמתאר הנביא יחזקאל "רבוע" (יחזקאל מג, טז), מה להלן, במזבח יחזקאל, אנו אומרים ש"רבוע" עניינו שמאמצעיתו היה מודד שתים עשרה אמה לכל צד, אף כאן מאמצעיתו היה מודד חמש אמות לכל צד, ונמצא שלדעתו היה המזבח עשר על עשר אמות, ולא חמש על חמש. ולפי חשבון זה, לא היה די במזבח שעשה שלמה כדי להקריב את כל הקרבנות ביום חנוכת המקדש, ולכן קידש את העזרה להקרבה.

ושואלים: והתם מנלן [ושם, במזבח יחזקאל, מנין לנו] שמאמצעיתו הוא מודד? דכתיב [שנאמר]: "והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב רבוע אל ארבעת רבעיו" (יחזקאל מג, טז), והכוונה היא שתים עשרה אמה לכל רוח כלומר, מנקודת האמצע, ובסך הכל עשרים וארבע אמות על עשרים וארבע אמות. או אינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה בסך הכל? כשהוא אומר: "אל ארבעת רבעיו", מלמד הכתוב שמאמצע הוא מודד.

ושואלים: ור' יוסי, מה הוא אומר על גזירה שווה זו? ומשיבים: כי גמר [כאשר הוא לומד] גזירה שוה, לגבי גובהה הוא דגמיר [שלומד]. דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר במזבח של משה: "ושלש אמות קומתו" (שמות כז, א), דברים אלו הריהם ככתבן, אלו דברי ר' יהודה, שזה היה גובה המזבח.

ר' יוסי אומר: נאמר כאן "רבוע", ונאמר להלן, במזבח הקטורת, "רבוע" (שמות ל, ב), מה להלן במזבח הקטורת גובהו (אמתיים) פי שנים כארכו (אמה), אף כאן מזבח העולה היה גובהו עשר אמות, פי שנים כארכו, שהיה חמש אמות.

אמר ליה [לו] ר' יהודה: והלא כבר נאמר "ואת החצר מאה אמה וקומה חמש אמות" וגו' (ראה שמות ל, יח), הרי קלעי חצר המשכן היו בגובה של חמש אמות, ולשיטתך, אפשר כהן עומד על גבי המזבח ועבודה בידו, וכל העם רואין אותו מבחוץ? והרי אין דרך כבוד בכך!

אמר לו ר' יוסי: והלא כבר נאמר "ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח" (במדבר ד, כו), ויש ללמוד מכאן שהוקשו זה לזה: מה משכן היה גבוה עשר אמות (שמות כו, טז), אף מזבח היה עשר אמות. ואומר מצד אחר ביחס לקלעי החצר: "קלעים חמש עשרה

But isn’t it already stated with regard to the altar that Moses built: “A thousand burnt offerings did Solomon offer upon that altar” (I Kings 3:4), while with regard to the Eternal House, i.e., the Temple, it states: “And Solomon offered for the sacrifice of peace offerings, which he offered to the Lord, two and twenty thousand cattle and one hundred and twenty thousand sheep” (I Kings 8:63)?

And when you arrive at the calculation of burnt offerings and the number of cubits for each altar, this was greater than that, i.e., Solomon sacrificed more offerings per square cubit on Moses’ altar than he did on the altar in the Temple upon its inauguration. Therefore, it is difficult to suggest that the altar in the Temple was not large enough to accommodate the number of offerings that Solomon sacrificed.

Rabbi Yosei presents an alternative understanding of the verse: Rather, what is the meaning of the phrase “because the copper altar…was too small to receive”? It is not referring to the altar built by Solo-mon, but rather to the copper altar built in the time of Moses, which was disqualified from use from the day of the Temple’s inauguration on. Rather than stating outright that the altar became disqualified, the verse employed a euphemism, like a person who says to his friend: So-and-so is a dwarf [nanas], and what he really means to say is that he is disqualified from performing the Temple service. Similarly, rather than stating outright that the altar built in the time of Moses became disqualified, the verse states that it was too small to accommodate the offerings sacrificed in the Temple.

The Gemara asks: And how does Rabbi Yehuda respond to this claim? Rabbi Yosei is saying well, i.e., his claim is persuasive. The Gemara explains: Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as he says that the altar that Moses built was large. As it is taught in a baraita: The verse states that the altar built in the time of Moses was: “Five cubits long and five cubits wide” (Exodus 27:1). The matters in the verse are to be understood as they are written; this is the statement of Rabbi Yosei.

Rabbi Yehuda says: It is stated here that the altar built in the time of Moses was: “Square” (Exodus 27:1), and it is stated there, in Ezekiel’s prophetic description of the altar, that it is: “Square” (Ezekiel 43:16). Just as there, in Ezekiel’s vision, he was measuring the distance in each direction from its center, so too here, the verse was measuring the altar that Moses built from its center. Accordingly, the altar built by Moses was ten cubits by ten cubits. As a result, Solomon sacrificed more offerings per square cubit of space on the altar in the Temple than he did on the altar built by Moses. It is therefore possible that the altar in the Temple was not sufficient to accommodate the offerings, and Solomon consecrated the Temple courtyard to serve as an altar.

The Gemara asks: And from where do we derive that the altar mentioned there, in Ezekiel, was measured from its center? The Gemara answers: As it is written: “And the hearth shall be twelve cubits long by twelve wide, square, to its four sides” (Ezekiel 43:16). The Gemara asks: Does the verse mean twelve cubits in each direction from the center of the altar, so that in total it was twenty-four by twenty-four cubits? Or perhaps the altar was only a total of twelve by twelve cubits. The Gemara answers: When the verse states: “To its four sides,” it teaches that Ezekiel was measuring from the center of the altar.

The Gemara asks: And how does Rabbi Yosei respond to Rabbi Yehuda’s claim? The Gemara answers: When he learns the verbal analogy, he learns it with regard to the altar’s height. As it is taught in a baraita: The verse states with regard to the altar built in the time of Moses: “And its height shall be three cubits” (Exodus 27:1). The matters in the verse are to be understood as they are written, i.e., that the height of the altar was three cubits. This is the statement of Rabbi Yehuda.

Rabbi Yosei says: It is stated here that the altar built in the time of Moses was: “Square” (Exodus 27:1), and it is stated there that the incense altar was: “Square” (Exodus 30:2). The verbal analogy indicates that just as there, with regard to the incense altar, its height was twice its length, so too here, the height of the altar built in the time of Moses was twice its length, i.e., ten cubits.

Rabbi Yehuda said to Rabbi Yosei: But isn’t it already stated: “The length of the court shall be a hundred cubits…and the height five cubits” (Exodus 27:18)? Is it possible that the priest would stand atop the altar and hold the items with which he would perform the sacrificial service in his hand, and the whole nation could see him from outside the courtyard? That would constitute a lack of respect for the service in the Tabernacle.

Rabbi Yosei said back to him: But isn’t it already stated: “And the curtains of the court, and the screen for the door of the gate of the court which is by the Tabernacle and by the altar” (Numbers 4:26)? This verse juxtaposes the Tabernacle with the altar to teach that just as the Tabernacle was ten cubits high, so too, the altar was ten cubits high. And another verse states: “The curtains were fifteen