זבחים סא ע"ב

והמקום האחר — לאחר שיפרקו הלוים את המשכן, הואיל ועדיין מזבח במקומו — מותר לאכול שם קדשי קדשים.

מהו דתימא [שתאמר]: הואיל והמשכן מפורק איפסיל להו [נפסלו להם הקדשים] בדין יוצא, שהרי שוב אין שם מחיצות לאכילת קדשים, קא משמע לן [משמיע לנו] שניתן לאכול כך קדשים.

ושואלים: ואימא הכי נמי [ואמור שכך הוא גם כן] שייפסל ביוצא! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: "ונסע אהל מועד" (במדבר ב, יז), לומר אף על פי שנסע — אהל מועד הוא, ולא בטלה קדושתו.

א ועוד בענין המזבח, אמר רב הונא אמר רב: מזבח של המשכן שהיה בשילה של אבנים היה, ולא מזבח מיטלטל כשל משה. דתניא [ששנויה ברייתא]: ר' אליעזר בן יעקב אומר, מה תלמוד לומר "מזבח אבנים" (שמות כ, כב), "אבנים" (דברים כז, ה), "אבנים" (דברים כז, ו), שלש פעמים? לרמז שהיו שלושה מזבחות אבנים, אחד של שילה, ואחד של נוב וגבעון, ומזבח של בית עולמים, של המקדש.

מתיב [מקשה] על כך רב אחא בר אמי ממה ששנינו: אש שירדה מן השמים בימי משה בחנוכת המשכן (ראה ויקרא ט, כד) לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה כשבנה מזבח אבנים במקומו, ואש שירדה בימי שלמה על מזבח האבנים שבנה, לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה, שהרס את המזבח. ואם איתא [יש] מקום לדברי רב הונא, שמזבח של שילה של אבנים היה — מעיקרא הוא דאיסתלק ליה [מתחילה הוא שהסתלקה לה] כבר, כאשר נבנה המזבח בשילה במקום מזבח הנחושת, ולא בימי שלמה!

ומשיבים: הוא, רב הונא, שאומר כדברי ר' נתן. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' נתן אומר: מזבח של שילה של נחושת היה, חלול ומלא אבנים.

רב נחמן בר יצחק אמר: מאי [מה פירוש] "לא נסתלקה"? כוונתו לא נסתלקה לבטלה, שאף שנבנה מזבח של אבנים בשילה, נשאר שם המזבח של משה, ולא בטלה ממנו האש לחלוטין, גם כשהיה מזבח אחר. ושואלים: מאי היא [מה הוא] שלא נסתלקה לגמרי? רבנן אמרי [חכמים אומרים]: שביבא הוה משדרא [ניצוץ היתה שולחת] האש ממזבח משה אל המזבח הגדול. רב פפא אמר: אושפיזא הוה נקט [כאורח היה נעשה] וזימנין הכא וזימנין הכא [ופעמים כאן, במזבח הנחושת, היתה האש, ופעמים כאן, במזבח האבנים].

ב ועוד בענין המזבח, תנן התם [שנינו במשנה שם] במסכת מדות: מתחילה היה המזבח בגודל עשרים ושמונה על עשרים ושמונה אמה. וכשעלו בני הגולה מגלות בבל, הוסיפו עליו על מידות המזבח שהיה בבית ראשון, עוד ארבע אמות מן הדרום (לכל אורכו) וארבע אמות מן המערב כמין צורת גמא יוונית, זוית ישרה. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אמר רב יוסף: משום שלא ספק [הספיק המזבח], והיה צריך לעשות לו מקום מערכה גדול יותר.

אמר ליה [לו] אביי, השתא [עכשיו, הרי] מקדש ראשון דכתיב ביה [שנאמר בו]: "יהודה וישראל רבים כחול אשר על (שפת) הים" (מלכים א ד, כ) — ספק [הספיק] המזבח, מקדש שני דכתיב ביה [שנאמר בו]: "כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים ושלושים" (עזרא ב, סד), לא ספק [הספיק]? אמר ליה [לו]: אין זו קושיה, התם [שם] בבית ראשון אש של שמים מסייעתן, לכן היה הכל נשרף אף במערכה קטנה יותר, הכא [כאן] בבית שני אין אש של שמים מסייעתן.

כי אתא [כאשר בא] רבין אמר ר' שמעון בן פזי משום (בשם) בר קפרא בטעם הדבר, מדוע הגדילו את שטח המזבח: את מקום השיתין, הבורות, לשם היו הנסכים יורדים מאותה קרן, הוסיפו על המזבח בבית שני, וכשבנו את התוספת עשו שם נקבים בראש המזבח, משם הגיעו עד לאותו בור. ומדוע? מעיקרא סבור [מתחילה סברו]: מה שנאמר "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ, כ) כוונתו — שהוא אטום באדמה, שאין בו נקבים וחללים בכלל.

ולבסוף סבור [סברו]: שתיה של מזבח, הנסכים הנשפכים עליו, צריכה להיות כאכילה שגם הנסכים צריכים להינתן במזבח עצמו, ולא לנזול לצידו. ולפי זה מאי [מה פירוש] מזבח אדמה? לומר שהוא מחובר באדמה, שלא יבננו לא על גבי כיפים (קשתות),

and, when they are leaving the camp, after the Levites dismantle the Tabernacle but before they remove the altar. Since the altar has not yet been moved, it is still permitted to consume the sacrificial food.

The Gemara continues: It was necessary to state this halakha lest you say that once the partitions surrounding the courtyard have been taken down, the sacrificial food has been disqualified because it is considered to have left the courtyard of the Tabernacle. Therefore, the baraita teaches us that the food is permitted for consumption as long as the altar remains in place.

The Gemara challenges: And say it is indeed so, that the sacrificial food should be disqualified because it is no longer within the partitions surrounding the courtyard. The Gemara explains: The verse states: “Then the Tent of Meeting shall travel” (Numbers 2:17). This verse indicates that even though it traveled it is still considered the Tent of Meeting. Therefore, the sacrificial food is not considered to have left its designated area.

§ The Gemara raises another discussion concerning the altar: Rav Huna says that Rav says: The altar in Shiloh was fashioned of stones, unlike the portable altar constructed in the time of Moses, which was fashioned from copper. This is as it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Yaakov says: Why must the verses state that the altar must be fashioned from stones (Exodus 20:22), and state again that the altar must be fashioned from stones (Deuteronomy 27:5), and mention yet again the word stones (Deuteronomy 27:6), with regard to the altar, for a total of three times? These allude to three different stone altars: One in Shiloh, and one in Nov and Gibeon, and one in the Eternal House, i.e., the Temple.

Rav Aḥa bar Ami raises an objection based on a baraita: The fire that descended from Heaven upon the altar in the days of Moses (see Leviticus 9:24) departed from atop the copper altar only in the days of Solomon, when he replaced the copper altar with a stone altar, and the fire that descended upon the altar in the days of Solomon did not depart until Manasseh came and removed it by destroying the altar. And if it is so that the altar in Shiloh was fashioned of stones, it emerges that the fire departed the copper altar earlier, when the stone altar in Shiloh replaced the copper altar of Moses, many years before King Solomon.

The Gemara explains: Rav Huna stated his opinion in accordance with the statement of Rabbi Natan, as it is taught in a baraita that Rabbi Natan says: The altar in Shiloh was fashioned of copper; it was hollow and full of stones.

Rav Naḥman bar Yitzḥak says there is an alternative answer: What is the meaning of the statement in the baraita that the fire did not depart until the days of Solomon? It means that it did not depart in a manner in which it was nullified; it was still somewhat present in Shiloh on the copper altar, which stood together with the stone altar. The Gemara asks: What is it, i.e., what does it mean that the fire did not depart a manner in which it was nullified? The Gemara answers: The Rabbis say: The fire on the copper altar would emit sparks toward the stone altar when the priests would sacrifice offerings on the stone altar. Rav Pappa says: The fire was as a guest; sometimes it was here, on the copper altar, and sometimes it was there, on the stone altar.

§ The Gemara continues discussing the altar: We learned in a mishna there (Middot 35b): The altar in the First Temple was twenty-eight by twenty-eight cubits. When the members of the exile ascended to Jerusalem in the beginning of the Second Temple period, they added four cubits to it on the south and four cubits on the west sides of the altar, like the shape of the Greek letter gamma, i.e., the additions made a right angle. As a result, the altar in the Second Temple was thirty-two by thirty-two cubits. The Gemara asks: What was the reason for this expansion? Rav Yosef said: Because the size of the altar from the First Temple was not sufficient.

Abaye said to him: Now, if in the First Temple era, about which it is written: “Judah and Israel were many as the sand that is by the sea” (I Kings 4:20), the altar was sufficient, how could it be that in the Second Temple era, about which it is written: “The whole congregation together was forty and two thousand three hundred and sixty” (Ezra 2:64), the altar was not sufficient? Rav Yosef said to Abaye: There, in the First Temple, a heavenly fire would assist them and consume the offerings. Here, in the Second Temple, there was no heavenly fire that would assist them. Therefore, they needed a larger area in which to burn the offerings.

When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he reported that which Rabbi Shimon ben Pazi says in the name of Bar Kappara with regard to the expansion of the altar: They expanded the altar to extend over the underground cavities into which the libations flowed. Initially, in the First Temple era, they held that when the verse states: “An altar of earth you shall make for Me” (Exodus 20:21), it means that it should be completely filled with earth.

But ultimately, in the Second Temple era, they maintained that the altar’s drinking is like its eating, i.e., just as the offerings are burned upon the altar, so too, the libations must be poured onto the altar itself and not down its side. Consequently, they expanded the altar to cover the underground cavities, and created holes in the altar so that the libations could be poured on top of the altar and flow into the underground cavities. And according to this, what is the meaning of the phrase “an altar of earth”? It teaches that the altar must be attached to the earth, so that one may not build it on top of arches