זבחים סב ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סב - א

אמר רב יוסף: כשחלה רב יוסף נעקר למודו ופעמים שאמר דבר ונזכר ששנה היפך וחזר בו, וכן הוא בסוגיין דאמר רב יוסף היכי אמרינן דטעמא דבני הגולה הוסיפו על המזבח משום דהוצרכו למקום יותר גדול מימי שלמה משום שהאש שסייעה בימי שלמה לא סייעה להם, והא טעמא לאו משום הכי הוא אלא היינו דתניא: כתיב בקרא "ויכינו המזבח על מכונותיו" מלמד שהגיעו בני הגולה לסוף מדותיו של המזבח, שנגלו להם מידות המזבח עד היכן ניתן להרחיב מקומו מה שלא נגלה לשלמה ^[52]!?

והקשו לו לרב יוסף דהיכי מצינן למימר הכי שלא נגלה להם במקדש ראשון כל המידות והכתיב שאמר דוד "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" שנמסרו לו בכתב כל מידות המקדש ^[53], ועל כרחך דהא דלא עשה שלמה מזבח גדול לאו משום דלא נגלו לו מידותיו של מזבח!?

אלא אמר רב יוסף: קרא אשכחו בני הגולה! אשכחו קרא שנאמר לדוד שאפשר לעשות את המזבח עד שישים אמה, אבל שלמה לא נתגלה לו לדרוש כן, ודרוש להקרא דאפשר להוסיף שנאמר "ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח" ודרשו: מזבח כי בית - מה בית ששים אמה שנאמר "ששים אמה ארכו" אף מזבח ^[54] אפשר לעשותו ששים אמה! ^[55] ואמנם, אם יעשוהו בפחות מששים נמי יהיה כשר, דמידותיו של מזבח אינן מעכבות, אבל אם ירצו יוסיפו עד ס'.

והוינן בדין מקומו של מזבח: כשבאו בני הגולה לבנות מקדש שני מנין ידעו מקומו של מקדש ומקומו של מזבח? בשלמא מקום בית ידעי דמינכרא צורתו, ששיירי היסודות היו קיימין, אלא מקומו של מזבח מנא ידעי?

אמר רבי אלעזר: ראו בני הגולה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו ושם בנו את המזבח.

ורב יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום ושם בנו את המזבח.

רבי שמואל בר נחמני אמר: מכל הבית כולו הריחו ריח קטורת, ואילו משם - ממקום המזבח הריחו ריח אברים. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מהכא ידעו בני הגולה על מקום המזבח דשלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה חגי זכריה ומלאכי, אחד מן הנביאים שהעיד להם על הלכות המזבח שאפשר לקדש את מקומו עד ס' אמה ^[56], ואחד שהעיד להם על מקום המזבח היכן היה. ואחד שהעיד להם שהלכתא היא שמקריבין קרבנות אף על פי שאין בית בנוי, שבונין מזבח במקומו ומקריבין שם, דקדושת הבית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ^[57].

במתניתא תנא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה: אחד שהעיד להם על המזבח שאפשר לעשותו עד ס' אמה, ועל מקום המזבח היכן היה, ואחד שהעיד להם שמקריבין קרבנות על גבי המזבח אף על פי שאין בית. ואחד שהעיד להם על התורה שדינה שתכתב כתב אשורית ולא בכתב עברי [כמבואר בגמרא סנהדרין דף כ"א עמוד ב'].

תנו רבנן: אלו דברים מעכבין במזבח:

קרן - שהיתה אמה על אמה מכל צד בראש המזבח.

וכבש - שעמד על יד המזבח לעלות עליו כשהולכים הכהנים לעבודה במזבח.

ויסוד - אמה בולטת מהמזבח בצד מערב, ואמה בצד צפון, בגובה חמשה טפחים.

וריבוע - דבעינן שיהיה המזבח מרובע. ^[58]

כל אלו מעכבין בכשרותו של המזבח, אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו של מזבח אין מעכבין.

מנא הני מילי שכל אלו מעכבין במזבח? אמר רב הונא: בכל אלו ^[59] אמר קרא "המזבח" ^[60] - וילפינן דכל מקום שנאמר "המזבח" היינו לעכב.

ומקשינן: אלא מעתה דאמרינן דכל היכא דכתיב "המזבח" דרשינן דהוא מעכב, אם כן כיור לרבי דסבירא ליה שהיו עושים ציורים של פרחים וציצים וקלעים סביב למזבח, וכן סובב לרבי יוסי ברבי יהודה שהוא חריץ עמוק שהיה לדבריו במזבח של משה, [ובמזבח של שלמה היה הסובב מקום הילוך רגלי הכהנים] הכי נמי דמעכב? שהרי כתיב בהן "המזבח" דכתיב "ונתתה אותה [את הרשת] תחת כרכוב המזבח מלמטה". ותניא: איזהו כרכוב האמור בכתוב? רבי אומר זה כיור, רבי יוסי ברבי יהודה אומר זה הסובב ^[61].

ומשנינן: אין, כיור לרבי וסובב לרבי יוסי ברבי יהודה מעכבין בכשרותו של המזבח, וראיה לדבר מהא דתניא: אותו היום שניסך בו כהן צדוקי אחד את ניסוך המים על רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, נפגמה קרן המזבח ע"י האתרוגים שזרקו בו והביאו בול של מלח וסתמוהו לפגימת המזבח, ועשו כן לא מפני שכשר המזבח לעבודה שעדיין הוא פגום, אלא מפני הכבוד כדי שלא יראה מזבח פגום, שכל מזבח שאין לו אחד מארבעה דברים אלו, והם: קרן או כבש, או יסוד, או ריבוע, פסול ^[62]. רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הסובב מעכב ^[63], משום דכתיב ביה "המזבח", וכן לרבי דמפרש דהאי כרכוב דכתיב ביה "המזבח" היינו כיור, שמעינן דמעכב.

תנו רבנן: איזהו "כרכוב" האמור בכתוב?, בין קרן לקרן, מקום הילוך רגלי הכהנים, שהוא ברוחב אמה! קא סלקא דעתין שבין קרן לקרן שהוא רוחב אמה היה גם כן המקום שהולכים הכהנים ברגליהם, והיה אותו מקום עמוק וסביבו בולטת מעט גובה בשפת המזבח כדי שלא יחליקו הכהנים ההולכים שם.

ותמהינן: וכי אפשר לפרש כן, אטו הכהנים בין קרן לקרן הוו אזלי והרי כשיגיעו לקרן המזבח תעכבן הקרן מלהקיף את המזבח?

אלא אימא כוונת הברייתא דבין קרן לקרן היתה אמה, וגם מקום הילוך רגלי הכהנים היה אמה נוספת, וזהו ה"כרכוב" האמור בפסוק.

ומקשינן: ומי מצינן לפרש כן דזהו הכרכוב האמור בקרא, והכתיב: שנתנו את מכבר הנחושת "תחת כרכובו מלמטה עד חציו" אלמא היה הכרכוב בקיר המזבח, ולא בראשו של מזבח, שאם היה בראשו של מזבח היכי קרי הכתוב למכבר הנתון סביב קיר המזבח "תחת כרכובו"?

אמר רב נחמן בר יצחק: תרי כרכוב הוו, חד לנוי כמין בליטה קטנה חוגרת היתה מסביב לקיר המזבח לנוי, ומתחת לאותו סובב נתנו את מכבר הנחושת, וחד בראשו של מזבח היה חריץ עמוק לכהנים שיהיה להם מעקה כדי דלא נשתרקו - שלא יחליקו, וכמו שנתבאר בבריתא שלמדנו.

שנינו בברייתא: מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו של המזבח אין מעכבין.

אמר רב מני: הא דאמרינן שאין המדות מעכבין במזבח, ובלבד שלא יפחתנו למידותיו ממזבח שעשה משה. וכמה היה מזבח שעשה משה?

אמר רב יוסף: אמה!

אחיכו עליה דרב יוסף, הא קרא כתיב בהדיא "חמש אמות ארך וחמש אמות רוחב רבוע יהיה המזבח".

אמר ליה אביי לרב יוסף דלמא מקום מערכה קאמר מר שהיתה אמה במזבח של משה ^[64], שצריך להוציא מתוכן של ה' אמות, אמה קרנות לכל צד, ואמה לכל צד מקום הילוך רגלי הכהנים לפנים מן הקרנות, ונשארה רק אמה אחת למקום המערכה.

אמר ליה רב יוסף לאביי: מר, דגברא רבה הוא, ידע מאי קאמינא דלכך נתכוונתי! קרי עלייהו על אותם שחייכו על דבריו בני קטורה שהם בני אברהם ולא כזרע אברהם יצחק ויעקב - לפי שאינם מבינים בהלכה.

הערות

^[52] העולת שלמה כותב שיתכן לומר שמה שנתגלה לשלמה השיעור של כ"ח אמות במזבח, הוא משום שזהו שיעורו למטה שלא לפחות משיעור זה, ואע"ג שלקמן מבואר בגמרא שאין מדות ארכו ורחבו מעכבין, מכל מקום לכתחילה לא יפחות מכ"ח.

^[53] התוס' לעיל [לג א ד"ה וליעבד] הקשו אם כן היאך מוסיפין על העיר והעזרות מה שלא נאמר לדוד, ותירצו שהכונה היא באופן שמצאו פסוק לדרשו שאפשר להוסיף. אולם האבי עזרי [ביה"ב א י] דקדק מדברי הרמב"ם [בית הבחירה ו יא-יב] שלא הזכיר כלל תנאי זה, שאינו סובר כהתוס', וביאר שם שהרמב"ם מפרש שכל דין "הכל בכתב" הוא רק לומר שאין לשנות כלום מצורת הבנין, אבל אין מניעה שלא להוסיף על מה שנאמר, שבזה שמוסיף אין שינוי ממה שנאמר לדוד, אולם זה דוקא בעזרה שכל מקום ומקום ממנו בקרקע עומד הוא לעצמו, אבל במזבח שהוא דבר מסויים בפני עצמו, אם כן בזה שמוסיף הרי הוא עושה דבר אחר וקרוי שינוי ואסור, כמבואר בסוגיין.

^[54] מדברי התוס' כאן מבואר שדרשה זו נאמרה רק לענין האורך ורוחב ולא לענין הגובה, שבגובה אין להוסיף על י' אמות, עיי"ש, והקשה הרש"ש [חולין פג ב] למה לא נלמד גם שאפשר להוסיף עד ל' אמות כגובה ההיכל, ונשאר בצ"ע.

^[55] הרמב"ם [בית הבחירה ב ג] פסק שאין להוסיף על מזבח שעשו בני גולה ואין לגרוע ממנו, והקשה המנחת חינוך [צה] מהמבואר כאן שאפשר להוסיף עד ס' אמה, [ומה שאין גורעין, יש לומר כמו שהובא לעיל מהשפת אמת שהוא משום דמעלין בקדש ואין מורידין]. והמקדש דוד [א ד] מתרץ שמאחר ולמדנו לעיל [נג ב] שלא היה יסוד למזבח ברוח מזרח ודרום [מלבד ב' אמות בקרנות], ומשום שלא היה בחלקו של טורף דהיינו בנימין, עיי"ש, ואם כן לא יתכן להוסיף עד ס' אמה, שהרי צריך להוסיף עוד כ"ח אמות שיהיה ס', ואותם כ"ח אמות שמוסיפין ממזרח למערב, [מלבד הכ"ח שמוסיפין מצפון לדרום, כדי שיהיה מרובע] אי אפשר להוסיף אותם רק לצד מערב, שהרי בין האולם ולמזבח היה רק כ"ב אמה, ועל כרחך יוסיפו לפחות ו' אמה למזרח, והרי שם לא היה חלקו של טורף, ורב יוסף ודאי סובר כלוי דס"ל לעיל [נד] שהיה יסוד בכל רוחות המזבח ורק שלא היה מקודש לדמים, והוא הדין כאן שאפשר להוסיף עד ס' אבל לא יהיה כולו קדוש בקדושת המזבח, אבל הרמב"ם שפסק כרב שם שלא היה לו כלל יסוד באותם הרוחות, ומשום שאי אפשר שחלק מהמזבח לא יהיה מקודש בקדושת מזבח, משום כך לא פסק כרב יוסף.

^[56] רש"י מפרש שהכונה היא שאפשר להוסיף עד ס' אמות כדברי רב יוסף, והתוס' מפרשים שהעיד להם שניתן להגדיל המזבח עד ל"ב אמות, וכן מבואר בדברי הרמב"ם [בית הבחירה ב ד], וביאר המצפה איתן שאין זה בכלל מה שאין נביא רשאי לחדש דבר, שהנביא רק גילה איך לדרוש המקראות הסתומים שבספר יחזקאל בבנין המזבח, עכ"ד, וכן יש לומר לפי פירוש רש"י שגילה את הדרשה דלעיל "מה בית ס' אף מזבח ס"', ועיי' מה שהבאנו לעיל [ס א] מהחת"ס יישוב אחר בזה, ולענין העדות על מקום המזבח כתב הרב חיד"א בפתח עינים שהיא איננה בכלל חידוש דבר, משום שהוא רק בירור המציאות.

^[57] בפתח עינים מבאר שלא נאמר דבר זה בנבואה, אלא בתורת עדות כלשון הגמרא, שהרי זה ודאי חידוש דבר הוא שאין הנביא רשאי, ויש מתרצים שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא הוא גם כן ענין של בירור המציאות, שקידשו הבית לעולם, שלכולי עלמא היה אפשר בעצם לקדש לעולם, ורק נחלקו מעשה שהיה איך היה, וכמו שמפורש בדברי הראב"ד [בית הבחירה ו יד].

^[58] התוס' לעיל [נד א] כתבו שהעיכוב נאמר רק במקום המערכה, וכבר הובא לעיל מהמשך חכמה שכונתם על ג' אמות עליונות שמשפת סובב ולמעלה, [ולכאורה מדברי התוס' כאן [ד"ה אף, בתירוצם הג'] משמע שאינם סוברים כמו שכתבו לעיל, שהרי תירצו שמשום כך אמרינן בחולין [פג ב] שאי אפשר לקיים כיסוי הדם בעוף קדשים, משום שאם יכסנו על קיר המזבח נמצא הריבוע מתקלקל, והרי חטאת העוף נעשית מחוט הסיקרא ולמטה, ואפילו עולת העוף הרי יכול לעשותו עד אמה אחת מתחת לסובב כמבואר לקמן, ושם אין קפידא של ריבוע לדבריהם לעיל, שו"ר שכבר העיר בזה המקדש דוד [א ד]].

^[59] בנתיבות הקדש הקשה הרי כבר למדנו לעיל שנאמר "הכל בכתב" גם לענין המזבח, ואם כן מדוע צריך לימוד נוסף לומר שדברים אלו מעכבים, ותירץ בשם הגרי"ז שדין "הכל בכתב" נאמר רק בבית המקדש, ומ"המזבח" למדנו עיכוב בדברים אלו גם במזבח של משה ושילה ונוב וגבעון, והאבי עזרי [בית הבחירה א י] רצה להוכיח מכאן שדין "הכל בכתב" אינו אלא לכתחילה, אולם בתוס' [ד"ה מדת] מבואר בהדיא שהוא לעיכובא.

^[60] רש"י מפרש לענין הכבש שנאמר "אל פני המזבח", והוא הכבש, ובחידושי רי"ז הלוי [בית הבחירה א יז] מבאר בתחילת דבריו שמה שכתוב "ולא תעלה במעלות על מזבחי" [סוף יתרו], לא נאמר בזה כלל הדין שצריך לעשות כבש למזבח, אלא איסור לעלות עליו במעלות, ואפילו יעשה כבש ויעלה במעלות מצד אחר, גם כן יעבור לכאורה בלאו זה, אלא כל המקור לכבש הוא בפסוק זה ד"פני המזבח", ועיי"ש עוד מזה.

^[61] שיטת רש"י שלא היה הסובב במזבח של משה להילוך רגלי הכהנים כלל, אלא שהיה עשוי חריץ לנוי במזבח לאחר שעלה ו' אמות מן הארץ, והיה עוביו משהו, ורש"י בפרשת תרומה כתב שהיה רחבו אמה, ומפרש העולת שלמה שכונתו שהיה נכנס בעומק לקיר המזבח ברוחב אמה, [ועי' רש"ש], ומה שכתב רש"י כאן שהסובב היה כמין בליטה, כונתו לשפת החריץ שהיא נחשבת כבליטה, אולם הגר"ח קנייבסקי שליט"א בבריתא דמלאכת המשכן [יא ג] מפרש בדעת רש"י להיפך, שבאמת היה שם בליטה, ומה שכתב רש"י בחומש שהיה חריץ, כונתו לשפת הבליטה שהיא כחריץ. אך האחרונים מפרשים לדעת הרמב"ם שהסובב לר"י ברבי יהודה היה כמו הסובב במקדש שהיה בולט אמה מכל צד ונעשה להילוך רגלי הכהנים, ובזה יישב השפת אמת מה שלא הזכיר הרמב"ם כלום מענין הכיור דרבי והבליטה או החריץ דר"י ברבי יהודה, שהרי מבואר בסוגיין שגם במקדש היו צריכין לעשותם, ובהכרח שהרמב"ם מפרש ענין הסובב כנ"ל, ופסק כר"י ברבי יהודה, והרי הזכיר סובב שנעשה להילוך הכהנים, ועיי' לקמן בהערות מזה.

^[62] הרשב"א [חולין יח] מפרש שאותו היום נפגם קרן המזבח בסיד, כלומר שלא נפגמו האבנים עצמם, אלא החיבור שלהם הנעשה ע"י סיד וכו', ועל זה נאמר בבריתא שכל מזבח שאין לו ריבוע פסול, כלומר שהפסול בנפגם המזבח בסיד הוא משום שנחסר הריבוע, ולכן שיעורו הוא בטפח או בכזית כמבואר בחולין שם, ולא בחגירת צפורן כפגימת האבנים עצמם, משום שבזה נתקלקל הריבוע, מה שאין כן בפגימת האבנים שהוא מצד "אבנים שלימות", אולם רש"י בחולין שם לומד דין נפגם בסיד מהפסוק "וזבחת עליו", כשהוא שלם, ואינו פוסלו מצד ריבוע, ובאמת הריטב"א בסוכה [מח] מפרש הבריתא שכל מזבח שאין לו קרן פסול, כלומר שהמעשה היה שנפגמו האבנים, והתנא בא להשמיענו שגם בקרן נאמרו כל דיני המזבח, ולכן צריך שיהיו בו אבנים שלימות.

^[63] הח"ח בליקוטי הלכות מבאר בדעת הרמב"ם שתנא קמא דבריתא סובר כרבי שהוא כיור, ומאחר ואינו אלא לנוי, וכדאמרינן לקמן בסוגיין, משום כך אינו מעכב במזבח, ורק לר"י ברבי יהודה שהוא הסובב, ומפרש הרמב"ם שנעשה להילוך רגלי הכהנים, לכן סבירא ליה שהוא מעכב, ודלא כפירוש רש"י שמדברי ר"י ברבי יהודה נשמע לרבי שהכיור מעכב.

^[64] פשוטן של דברים הוא שכל דברי רב יוסף שאמה הוא השיעור לעכב, הוא רק לרבי יוסי, אבל לרבי יהודה שרוחב המזבח היה י' אמה, אם כן מקום המערכה היה ו' אמות, וזהו השיעור לעיכובא, אולם החק נתן כתב להוכיח ממה שפסק הרמב"ם [בית הבחירה ב יז] שגובה המזבח לעיכובא הוא רק ג' אמות, ואע"ג שפסק כרבי יוסי שהיה י' אמות גובהו, ועל כרחך שאין עיכוב אלא במה שנאמר בפירוש בפסוק, ולא מה שנלמד מדרשות, ואם כן הוא הדין רוחב ו' אמות לרבי יהודה אינו מעכב, משום שאינו מפורש. אך לפי מה שביאר הגרי"ז [בית הבחירה ב ח] בדעת הרמב"ם שכל הג' אמות יש להם דין מקום המערכה, ומשום כך הם מעכבין, [ולא משום שרק הם מפורשים בפסוק], אם כן לרבי יהודה י"ל בפשיטות שיהיה עיכוב בו' אמות, שהרי כל זה הוא מקום המערכה, ולפי"ז מחלוקת ר"י ורבי יוסי לענין אורך ורוחב הוא אפילו לעיכובא, אבל לענין גובה אינו לעיכובא.

ולא על גבי מחילות.

אחרי שחשב שוב באותו נושא, מדוע הוסיפו עולי הגולה על המזבח, אמר רב יוסף: לאו היינו דתניא [האם אין זה מה ששנויה בברייתא] על עולי הגולה: "ויכינו (את) המזבח על מכונתו" (עזרא ג, ג), לומר שהגיעו לסוף מדותיו כלומר, עולי הגולה הגיעו למדות הנכונות של המזבח, יותר מאשר שלמה בבית ראשון? ומקשים: והכתיב [והרי נאמר] בדברי דוד לשלמה: "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית" (דברי הימים א כח, יט), משמע שתבנית הבית הראשון היא מאת ה', ובודאי היתה נכונה וראויה!

אלא אמר רב יוסף: המידות עצמן היו ראויות, ואולם משהגיעו למסקנה כי יש צורך להגדיל את שטח המזבח, קרא אשכח [מקרא מצאו] ודרש: "ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעלה לישראל" (דברי הימים א כב, א), הרי שהוקש המזבח לבית כי [כמו] הבית, מה בית אורכו ששים אמה (ראה מלכים א ו, ב), אף מזבח אורכו יכול להיות עד ששים אמה. ומעתה דנים באופן בו בנו את המזבח בבית שני.

ושואלים: בשלמא [נניח] בית המקדש עצמו מינכרא [ניכרת היתה] צורתו לפי יסודותיו, וידעו היכן לחזור ולבנותו, אלא מזבח מנא ידעי [מנין ידעו]?

אמר ר' אלעזר: ראו בחזון מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו. ור' יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו בחזון שמונח באותו מקום שצריך לבנות בו המזבח. ור' שמואל בר נחמני אמר: מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, ואילו משם ממקום המזבח הריחו ריח אברים.

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח מה גודלו וצורתו. ואחד שהעיד להם על מקום המזבח היכן הוא, ואחד שהעיד להם שמקריבין קרבנות ציבור אף על פי שאין בית בנוי, אלא מזבח בלבד.

במתניתא תנא [בברייתא שנויה] מעין זה, ר' אליעזר בן יעקב אומר: שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב בכתב אשורית, ולא בכתב העברי הקדום, שהיה מזמן משה.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: הדברים האמורים במזבח: שתהא לו קרן בראש כל אחת מפינותיו, וכבש לעלות עליו, ויסוד, ושיהא בנוי בצורת ריבוע מדוייק — כל אלה מעכבין, שאם חסר אחד מהם — אין זה מזבח. אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו — אין מעכבין. ולגבי הפרטים המעכבים, שואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים האלה]? אמר רב הונא, משום שאמר קרא [הכתוב] לגבי פרטים אלה: "המזבח", וכל מקום שנאמר "המזבח" — לעכב, שיש בכך הדגשה: רק באופן זה זהו המזבח.

ושואלים: אלא מעתה, שזהו הכלל, כיור (פיתוחים) שנעשו על המזבח לדעת רבי, וסובב לדעת ר' יוסי בר' יהודה, הכי נמי [כך גם כן] שמעכב? דכתיב [שהרי נאמר]: "ונתתה אתה תחת כרכב המזבח מלמטה" (שמות כז, ה). ותניא [ושנויה ברייתא]: איזהו כרכוב? רבי אומר: זה כיור. ר' יוסי בר' יהודה אומר: זה הסובב!

ומשיבים: אין [כן], אכן, הכרכוב מעכב. דתניא [ששנויה ברייתא]: אותו היום, בו זרקו אתרוגים על כהן צדוקי שלא ניסך מים על המזבח בחג הסוכות (ראה סוכה מח,ב), נפגמה קרן מזבח, והביאו בול (גוש) של מלח וסתמוהו, ולא מפני שכשר לעבודה על ידי כך, אלא כדי שלא יראה מזבח פגום. ומדוע לא היה כשר? שכל מזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע — פסול, ר' יוסי בר' יהודה אומר: אף הסובב מעכב, משום שלדבריו זהו הכרכוב.

ועוד בענין הכרכוב, תנו רבנן [שנו חכמים]: איזהו כרכוב? בין קרן לקרן בראש המזבח, מקום הילוך רגלי הכהנים ברוחב אמה. ושואלים: אטו [וכי] הכהנים בין קרן לקרן הוו אזלי [היו הולכים]? אלא אימא [אמור] ותקן כך: איזהו כרכוב — בין קרן לקרן, וכן מקום הילוך רגלי הכהנים הריהו ברוחב אמה.

ושואלים: והכתיב [והרי נאמר]: "תחת כרכבו מלמטה עד חציו" (שמות לח, ד), משמע שהכרכוב אינו בראש המזבח, אלא בצידו! אמר רב נחמן בר יצחק: תרי הוו [שני כרכובים היו], חד [אחד] לנוי, שהוא מעין בליטה על קיר המזבח למעלה מחציו, וחד [ואחד] למקום הילוך כהנים בראש המזבח, שעושים בליטה סביב למקום ההילוך, כדי שלא נשתרקו [יחליקו] הכהנים.

שנינו בברייתא: מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין. אמר ר' מני: ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה. ושאלו: וכמה הוא השיעור של אורכו ורוחבו? אמר רב יוסף: שיעורו אמה. מחכו עליה [היו צוחקים עליו], שהרי כתוב מפורש הוא: "חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח" (שמות כז, א)!

אמר ליה [לו] אביי: דלמא [שמא] מקום מערכה של העצים קאמר מר [אמר אדוני], שרוחב קרנות המזבח היה אמה בכל צד, ועוד אמה מכל צד להילוך הכהנים. ונמצא שנותרה אמה על אמה לצורך המערכה. אמר ליה [לו] רב יוסף בהערכה: מר דגברא רבה [אדוני שאדם גדול] הוא, ידע מאי קאמינא [יודע מה שאמרתי] ולמה התכוונתי. קרי עלייהו [וקרא עליהם] על אלה שלגלגו עליו:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

and one may not build it on top of tunnels.

The Gemara relates that after reconsidering the reason for the expansion of the altar, Rav Yosef said: Is this not as it is taught in a baraita with regard to the verse: “And they set the altar upon its bases” (Ezra 3:3), which teaches that in the Second Temple the size of the altar reached its full measure, i.e., that it was the ideal size, whereas in the First Temple it was not the ideal size? The Gemara asks: But isn’t it written with regard to the instructions David gave Solomon about how to build the Temple: “All this in writing, as the Lord has made me wise by His hand upon me, even all the works of this pattern” (I Chronicles 28:19), indicating that the design of the First Temple was dictated by God?

Rather, Rav Yosef said: The size of the altar in the First Temple was ideal, but in the Second Temple era there was a need to expand the altar, and they found a verse and interpreted it as follows. The verse states: “Then David said: This is the House of the Lord God, and this is the altar of burnt offering for Israel” (I Chronicles 22:1). The verse juxtaposes the House, i.e., the Temple, with the altar, which indicates that the altar is like the Temple: Just as the House was sixty cubits (see I Kings 6:2), so too, the altar may be extended up to a length of sixty cubits.

§ The Gemara discusses the construction of the altar in the Second Temple. The Gemara asks: Granted, with regard to the location of the House, its shape was discernable from the vestiges of its foundations; but how did they know the proper location of the altar?

The Gemara answers that Rabbi Elazar says: They saw a vision of the altar already built and Michael the archangel standing and sacrificing offerings upon it. And Rabbi Yitzḥak Nappaḥa says: They saw a vision of the ashes of Isaac that were placed in that location. And Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: From the entire House they smelled the scent of incense, yet from there, the location of the altar, they smelled a scent of burned animal limbs.

Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: Three prophets ascended with them from the exile: One who testified to them about the size and shape of the altar, and one who testified to them about the proper location of the altar, and one who testified to them that one sacrifices offerings even if there is no Temple, provided that there is a proper altar.

It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer ben Yaakov says: Three prophets ascended with the Jewish people from the exile: One who testified to them about the size and shape of the altar and about the proper location of the altar, and one who testified to them that one sacrifices offerings even if there is no Temple, and one who testified to them about the Torah and instructed that it be written in Assyrian script [Ashurit] rather than the ancient Hebrew script used in the times of Moses.

§ The Sages taught in a baraita: The corner built at each point where the edges of the altar meet, the ramp upon which the priests ascended the altar, the base of the altar, and the requirement that the altar must be exactly square, are all indispensable in order for the altar to be fit for use. But the measurement of its length, and the measurement of its width, and the measurement of its height are not indispensable. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Huna says: In reference to each of these characteristics the verse states the term “the altar,” and there is a principle that wherever the term “the altar” is stated, it serves to indicate that the halakhic detail mentioned is indispensable.

The Gemara asks: If that is so, then the engraving [kiyyur] that was on the altar according to Rabbi Yehuda HaNasi, or the surrounding ledge of the altar according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, should also be indispensable, as it is written: “And you shall put it under the karkov of the altar beneath” (Exodus 27:5). And it is taught in a baraita: What is the karkov? Rabbi Yehuda HaNasi says: This is the engraving on the altar. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: This is the surrounding ledge.

The Gemara answers: Yes, the karkov is also indispensable, as it is taught in a baraita: On that day when etrogim were pelted at a Sadducee priest who poured the water libation of Sukkot on his feet rather than on the altar (see Sukka 48b), the corner of the altar was damaged as a result of the pelting and the ensuing chaos. They brought a fistful of salt and sealed the damaged section. They did this not because it rendered the altar fit for the Temple service, but in deference to the altar, so that the altar would not be seen in its damaged state. The reason the altar is disqualified is because any altar that does not have a corner, a ramp, and a base, and any altar that is not square, is disqualified. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Even the surrounding ledge is indispensable.

§ The Sages taught in a baraita: What is the karkov of the altar? It is the area between one corner and the next corner, which is the cubit-wide place on top of the altar where the priests would walk. The Gemara asks: Is that to say that the priests would walk between one corner and the next corner? The Gemara answers: Rather, say: The karkov is the cubit-wide area between one corner and the other, and there was an additional cubit that was the place where the priests would walk.

The Gemara asks: But isn’t it written: “And he made for the altar a grating of network of brass, under the karkov beneath, reaching halfway up” (Exodus 38:4), which indicates that the karkov was on the side of the altar and not on top of it? The Gemara answers: Rav Naḥman bar Yitzḥak said: There were two entities called karkov. One was a slight protrusion above the midway point of the altar for aesthetic purposes, and one was an indentation on top of the altar for the benefit of the priests, to ensure that they would not slip off the top of the altar.

It was taught in a baraita cited above that the measurement of the altar’s length, and the measurement of its width, and the measurement of its height are not indispensable. Rabbi Mani says: This is the halakha provided that one does not decrease its size so that it is smaller than the altar constructed by Moses. The Gemara asks: And how large was the altar constructed by Moses? Rav Yosef says: One cubit. Those in the study hall mocked Rav Yosef, as it is written explicitly: “Five cubits long and five cubits wide; the altar shall be square” (Exodus 27:1).

Abaye said to Rav Yosef: Perhaps the Master is speaking about the area of the arrangement of wood? Since the corners took up one cubit on each side and there was an additional cubit on each side for the priests to walk, only one cubit was left for the arrangement of wood. Rav Yosef said to Abaye: The Master, i.e., Abaye, who is a great man, knows what I mean to say. Rav Yosef read, i.e., applied, the following verse to those who mocked him:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

בשלמא בית מינכרא צורתו אלא מזבח וכו'. ר"ל דמזבח אע"ג שהיה לו ג"כ יסוד לא מינכרא ביה כמו ביסוד החומות שהיו ודאי עמוקים עד התהום כדמשמע בפרק אלו הן הגולין אבל אין לפרש כיון דהוסיפו על המזבח עד ששים אמות פריך מזבח מנא ידעי מקומו דמ"מ לפי היסוד הראשון היו יכולין לשער ולהוסיף מכל צד ודו"ק:

אמר רבי אלעזר ראו מזבח בנוי כו'. נראה כמ"ש מזבח של מעלה מכוון כנגד מזבח של מטה והיינו שהראה להם המזבח של מעלה ומיכאל כו' שיכונו לבנות כנגדו מזבח של מטה ור"י נפחא אמר שהראה להם הקב"ה במקום המזבח אפרו של יצחק שהוא צבור ומונח לדורות שם כמ"ש ה' יראה כפרש"י בחומש ורשב"ן אמר מכל הבית כולו הריחו וכו' שהראה להם הקב"ה כאילו הכל בנוי וריח הקטרת ודאי מגיע בכל המקדש כדאמרינן בעלמא שהגיע הריח עד יריחו חוץ מבמקום מזבח ששם ריח שריפת האיברים ביטל את ריח הקטרת:

גמרא ת"ר איזהו כרכוב כו' תרי הוי כו'. עמש"כ בזה דבר נכון בס"ד בחדושי לס' נת"ע (בדף קג):

רש"י ד"ה והכתיב. ומגיע למעלה עד מתחת לכרכוב. ראיתי להעתיק פה מאשר כתבתי בחדושי על פירוש רש"י בחומש בכדי שיתבאר לך מעשה הכרכוב והרשת אשר רבים נבוכו בו. וז"ל שם בפ' תרומה (כ"ז ה) בפרש"י והיה רחבו (של הכרכוב) אמה כו' נמצא שהמכבר רחב אמה. ונראה פירושו דכיון שהגיע (ר"ל הרשת) עד חצי המזבח והיינו מלמעלה למטה. ע"כ לא היה רחבו יותר מאמה. חשוב ג' אמות משפת כרכוב ולמעלה כמו שפי' ברה"פ אליבא דר' יוסי (וע"כ ר"ל עם גובה הקרנות ולא הוי דומה למזבח עולמים שהיה ג"א לבד הקרנות. או דר"ל ג"א משפתו התחתון. אבל בפי' לזבחים (ס) ד"ה משפת סובב. נראה שסובר דהיה ג"א לבד הקרנות כבב"ע וכרכוב היה כל שהוא וכ"נ בפי' שם (סב) ד"ה חד לנוי). ואמה רוחב הכרכוב (באמת זה ל"י מנין לו אולי מצא כן בברייתא דמלאכת המשכן) ואמה רוחב הרשת ס"ה ה"א חצי גובה המזבח. וה"א התחתונות לא היה מוקף כלל. וכ"נ בפי' שם (סב) בד"ה חד לנוי. ורחבו מגיע למטה עד חציו. וע"כ צ"ל כן דהרי הטבעות היו קבועות ברשת. ובשבת (צב) קאמר עליו וגמירי דכל טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתא מלתחת (ונראה משם דלא חשיב גובה הקרנות הואיל דלא היה אלא אמה על אמה ומפרש"י שם א"נ כן. וצ"ל לפירושו דשם דג"א דמשפת סובב היינו עם הקרנות והכרכוב היה רחב כ"ש ומתחתיו היה הרשת רוחב ב"א ודו"ק) כתבתי כ"ז לאפוקי מביאור נתה"ש דנראה מדבריו דהמכבר היה קבוע מקרקעית המזבח ולמעלה עד חציו (וכמ"ק מפרש"י לעיל (נג) ד"ה הרשת) וכ"נ מהצ"ק מהגהתו בפרש"י כאן למטה במקום למעלה ע"ש. ואישתמיטתייהו הגמרא דשבת שהבאתי דלדבריהם היה ע"כ חציו מלעיל וחציו מלתחת. אם לא שיאמרו דהטבעות היו רחבות הרבה או שהיו כפופין למעלה עד תרי תילתי גובה מתחתית המזבח. ולכאורה ע"כ צ"ל כן דאל"ה אין צורך למאי דקאמר שם וגמירי כו'. דע"כ מוכח בלא"ה דינא דהמוציא למעלה מעשרה חייב ודו"ק:

ודע דהסוגיא דשבת שהבאתי אזלא אליבא דר' יוסי לעיל דמזבח של משה היה גבהו עשרה אמות. וראיה למש"כ הרמב"ם בפ"ג בית הבחירה ה"ה כוותיה. והכ"מ כתב שם דסתמא דגמרא בפ' שתי הלחם כוותיה וכוונתו (לדף צז ב) גובה המזבח כמה הוי עשר אמות ופרש"י כדאמרי' בזבחים כו' וזהו לר' יוסי. ובעניותי אתמה על פירושם דנ"פ בעיני דע"כ ל"פ אלא במזבח דמשה אבל דב"ע דביה איירי הסוגיא לכ"ע היה גובהו עשר. וראיה לזה מיומא (טז ב) דלא מוכיח ר"א ב"א דפליג ר' יהודה אסתמא דמדות מהא דרפ"ג שם דסתמה דגובהו היה עשר אמות:

גמ' אפרו של יצחק ראו. נ"ב ר"ל של עקדת יצחק שנעשה שם אפר ממערכת העצים והאש והאיל:

תד"ה ולא וכו' לא היה חשוב מחילה. נ"ב גם לא היה המזבח בנוי על השיתין אלא השיתין נקובים ויורדין בצדו של מזבח לא תחתיו:

אמר רבה בב"ח אמר רבי יוחנן ג' נביאים עלו עמהם מן הגולה א' שהעיד עליהם על המזבח וכו'. אע"ג [ד]הנביא יכול לומר כך היה המציאות. ודוקא לומר בנבואה כי אמר ה' שהדין הוא כך וכי סברת פלוני אמת אז יהרג כי הוא נביא שקר כמ"ש הרמב"ם פ"ט מהלכות יסודי התורה ובהקדמתו לפירוש המשנה אבל לומר כך היה המציאות נאמן וצייתינן ליה ודלא כמהר"ם ן' חביב בתוספת יום הכפורים והרב בני דוד בריש ספרו והוכחתי"ו בשב"ט אנשים בראיות ברורות כמ"ש בעניותנו במקומו. ולפ"ז הכא שהנביא אמר על המזבח היכן היה וכו' יכול הנביא לומר בנבואה שזה להגיד המציאות. ואמאי נקט לשון העיד דמשמע בדרך עדות ולא בדרך נבואה. אפשר דמשום דיש בכלל מקריבין אעפ"י שאין בית שהוא לפסוק דין וכן לראב"י שהעיד שהתורה תכתב אשורית הוא דין. והני לא אפשר בדרך נבואה אמטו להכי נקט בכולם העיד:

(סב סע"א) ארנב"י תרי הוו וכו'.—פי' הרש"ש בחדושיו לספר נתיבות עולם, שלפ"ז ברייתא דתני איזהו כרכוב בין קרן לקרן וכו' נשנתה על המשנה דשקלים סופ"ח, וכ"ה בירושלמי שם ובתוס' שם פ"ג.

אמר רב יוסף לאו היינו דתניא כו'. רב יוסף חלה ונעקר למודו ופעמים שאמר דבר ונזכר ששנה היפך וחזר בו (נדרים דף מא.) והכא הכי אמר היכי אמרינן לעיל משום אש של שמים מסייעתן לא הוצרכו ליותר: לאו היינו דתניא. שאנשי כנסת הגדולה הגיעו לסוף מדותיו להם נגלה מקום המקודש למזבח מה שלא נגלה לשלמה: והכתיב הכל בכתב. שכל מקומות הקדושות ומדותיהן נכתבו לדוד אלמא במקדש ראשון נמי האי דלא עשאוהו גדול לאו משום דלא נגלה לשלמה המקום במדותיו: אלא אמר רב יוסף קרא אשכח ודרש. שנאמר לדוד ששים אמה במקום המזבח ושלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו והוסיפו עליו לפי הצורך להם ולששים אמה לא הוצרכו דאמרינן לקמן מדת ארכו ורחבו וקומתו אין מעכבין: מה בית ס' אמה. כדכתיב (מלכים א ו) ששים אמה ארכו אף מזבח עד ששים אמה ראוי לו ומקודש המקום אם ירצו: בשלמא בית. ידעו אנשי כנסת הגדולה מה קדוש לעזרה מה קדוש להיכל: שניכרים צורתו. יסודות החומות: מנא ידעי. מקומו היכא: שלשה נביאים. חגי זכריה ומלאכי: אחד העיד להם על המזבח. שיש לו מקום להוסיף עד ששים אמה: על מקום המזבח. היכן היה: שמקריבין אע''פ שאין בית. דקדושת הבית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא: שתכתב אשורית. שמתחילה ניתנה להם בכתב עברי כתב ליבונאה כדאמר בסנהדרין (דף כא:): וריבוע. אם אין המזבח מרובע: שכל מקום שנאמר המזבח לעכב. דהמזבח משמע כשהוא כן הוא דמיקרי מזבח ואי לא לא ובקרן כתיב (ויקרא ד) קרנות המזבח וביסוד כתיב (שם) אל יסוד המזבח ובכבש כתיב אל פני המזבח (שם ו) והוא הכבש שהוא פניו של מזבח שעולים לו דרך שם כי היכי דחשיב צד מזרחית פני אהל מועד מחמת שהפתח שם ובריבוע כתיב (שמות כז) רבוע יהיה המזבח: אלא מעתה כיור לרבי כו'. דכתיב בהו המזבח הכי נמי דמעכבי לרבי אם לא עשה ציורים של פרחים וציצים וקלעים סביב למזבח כמו סיידו וכיירו: זה כיור. ציורים סביב למעלה מאמצעו: אותו היום. שנסך כהן צדוקי מי החג על רגליו ורגמוהו כל העם כדאמרינן בסוכה (דף מח:): בול של מלח. מלא אגרוף של מלח שמעתי: לא שכשר לעבודת. המזבח כל זמן שהקרן פגום כדמסיים ואזיל שכל מזבח שאין לו כו': אף הסובב. ומדרבי יוסי ברבי יהודה נשמע לרבי דכיור מעכב: איזהו כרכוב. וקס''ד אכרכוב דקרא קאי כרכוב לשון היקף חריץ עגולה כדאמרינן בהכל שוחטין (חולין דף כה.) כל שעתיד לגרר לכרכב: בין קרן לקרן. אמה רוחב שכנגד בין קרנות היתה עמוקה ובולטת גובה מעט היה סביב לה בשפת המזבח: מקום הילוך רגלי הכהנים אמה. השתא משמע והיא היתה אמה של מקום הילוך: אטו כהנים בין קרן לקרן הוו אזלי. והלא כשיגיעו לקרן הקרן מעכבן מהיקף: אלא ה''ק בין קרן לקרן ומקום הילוך רגלי הכהנים. כמין חריץ עמוק ממקום המערכה משפת המזבח סביב ומקיף את מקום המערכה ורחבו של חריץ שני אמות אמה של בין הקרנות ואמה של מקום הילוך: והכתיב. גבי מכבר מעשה רשת נחשת שנתנוהו תחת כרכובו מלמטה עד חציו הקיפוהו למזבח מאמצעו ולמעלה לבוש כמין היקף של כברה והוא עשוי נקבים נקבים ככברה ורשת של דגים ומגיע למעלה עד מתחת לכרכוב אלמא בקיר מזבח סביב הוה דאי בראש המזבח היכי קרי למכבר הנתון סביב הקיר תחת כרכובו: תרי הוו. שני סובבין היו לו למזבח שעשה משה: חד לנוי וחד לכהנים דלא נשתרקו. סביב הקיר משעלה שש אמות גובה לרבי יוסי דאמר לעיל (דף נט:) י' אמות גובהו היה היקף הבליטה קטנה חוגרתו סביב לנוי וזהו סובב וכיור דאפליגו ביה רבי ור' יוסי בר' יהודה לעיל ומתחת לאותו סובב נתנו המכבר ורחבו מגיע למטה עד חצי המזבח והוא היה סימן להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים כדאמרינן באיזהו מקומן (לעיל דף נג.) מהאי קרא התורה נתנה מחיצה כו': וחד לכהנים דלא נשתרקו. ולמעלה בראש המזבח העמיקו סובב כמין חריץ עמוק דבר מועט להיות להם שפתו היקף מעקה קטן סביב שלא יחליקו: דלמא מקום מערכה קאמר. דהוי אמה שבין הקרנות ומקום הילוך ממעטין בו אמתים לכל צד פש ליה אמה על אמה:

ולא על גבי מחילות. בור של שיתין לא היה חשוב מחילה כיון דהוא צורך מזבח: אף מזבח ששים אמה. והא דאמר (בסוף) [בריש] כיסוי הדם (חולין דף פג:) קמוסיף אבניין היינו כשהיה המזבח עד ששים א''נ מגובה פריך התם אי נמי פריך קמוסיף שלא יהא רבוע שעל כל מליקת עוף אין יכולת לתת עפר בכל סביביו כדי לרבעו כמשפטו: אחד שהעיד להם על המזבח. תימה קרא כתיב ביחזקאל (מג) והאריאל שתים עשרה אמות אלמא מקום המערכה כ''ד על כ''ד ומהאי קרא דרשינן במתני' דמדות (פ''ג מ''א) וי''ל דאי לאו עדות היינו מפרשי' עם מקום קרנות שלא לשנות ממזבח שלמה: ואחד שמקריבין אע''פ שאין בית. דקדושת בית קידשה לשעתה ולעתיד ולא דמי לקדושת הארץ דקי''ל דבטלה כדמוכח בפ''ק דחולין (ו:) גבי בית שאן שיש חילוק ביניהם כדפרישית לעיל (סא. ד''ה מאי): מדת ארכו ומדת רחבו אין מעכבין. והא דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל ומיירי אף גבי מזבח כדאיתא פרק כיסוי הדם (חולין פג:) דמה בית ששים אף מזבח ששים היינו שיהא קדוש עד ששים אם ירצו להרחיבו ולא שיהא חובה לעשות כן:

דף סב - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד