דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סז - ב

ומקשה הגמרא על רב אדא בר אהבה, מהמשנה במסכת קינים:

תא שמע שלא כך היא שיטתו של רבי יהושע, ממה ששנינו במשנה בפרק שלישי [משנה ג] במסכת קינין [וסתם משנה במסכת קינין רבי יהושע היא, כמו שיתבאר לקמן]:

שתי נשים שילדו, והתחייבו להביא קרבן יולדת, שתי תורים או שני בני יונה, האחד לחטאת והשני לעולה.

ואותן שתי נשים, האחת מהן כבר הקריבה את חטאתה, ונשאר עליה חיוב קרבן עולה בלבד. והשניה הקריבה את עולתה, ונשארה חייבת חטאת, ולפיכך הן קנו "קן", ובו שתי תורים או שני בני יונה, וקבעו בשעת הלקיחה ש"פרידה" [8] אחת מהזוג תהא חטאת לזו, עבור האשה שחייבת חטאת, וה"פרידה" השניה מהזוג תהא עולה לזו, עבור האשה שחייבת עולה.

וטעה הכהן, ועשה הכהן המקריב את שתיהן, את עוף החטאת ואת עוף העולה, למעלה מחוט הסיקרא, ועשאן לשם עולה, הרי מחצה מאותו הקן כשר. והיינו העוף שנקבע לעולת העוף. ומחצה הקן, אותו עוף שהוא חטאת, הרי הוא פסול.

ואם טעה הכהן, ועשה הכהן את שתיהן למטה, הרי מחצה [עוף החטאת] כשר, ומחצה [עוף העולה] פסול.

עשה אחת מהן למעלה, ואחת עשה למטה, ולא ידע איזו עוף הוא החטאת ואיזו עוף הוא העולה, הרי שתיהן, החטאת והעולה, פסולות, מספק. לפי שאני אומר שמא חטאת קרבה למעלה לשם עולה, ונפסלה בכך, ושמא עולה קרבה למטה, ונפסלה בכך.

ועתה דנה הגמרא בדברי המשנה, ומדייקת ממנה שלא כדברי רב אדא בר אהבה: מדוע נפסלת זאת שנעשתה למטה מספק, שמא עולה היא? והרי לדבריך, אליבא דרבי יהושע עולה שנעשתה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת הרי היא חטאת כשירה, ואם כן, ממה נפשך אפשר לצאת בה ידי חובה, כי נהי נמי דעולה היא זו שקרבה למטה, תימשוך מלהיות עולה, ותהוי מהשתא חטאת העוף, ותצא בה ידי חובה היולדת השניה, שחייבת קרבן חטאת? ותרצינן: אימור דאמר רבי יהושע שהעולה נמשכת ונהיית לחטאת, בחד גברא, בבעל הקרבן עצמו, שיוצא בו ידי חובת חטאת, אבל בתרי גברי, מי אמר רבי יהושע שניתן למשוך עולה של חבירו לחטאת שלו?!

ומביאה הגמרא ראיה אחרת נגד רב אדא בר אהבה, ממשנה נוספת במסכת קינים:

תא שמע מהא דתנן במסכת קינים [ג ד]: שתי נשים שהיו חייבות קרבן העוף: האחת - שתי חטאות ועולה אחת. והשניה - חטאת אחת ושתי עולות. וביחד הם ששה עופות. ולקחו שתי הנשים ביחד שלשה קינין ובהם שלשה זוגות, של שתי תורים או של שני בני יונה, והיו אותם שלשה קינין:

האחד - חטאת ועולה, שקבעו שתי הנשים ביניהן בשעת לקיחת הקינים, במפורש, איזו פרידה ומאיזה קן תהיה לאשה זו לקרבן חטאת, ואיזו פרידה מאיזה קן תהיה לאשה זו לקרבן עולה.

השני - קן "סתומה", שלא ייחדו את הפרידות בשעת לקיחתן המשתופת לחטאת ולעולה, ולא ייחדו אותם איזה עוף יעלה לאשה זו, ואיזה יעלה לזו. [9]

והשלישי - קן "מפורשת", שפירשו בה איזו פרידה מהקן תהיה לעולה ואיזו תהיה לחטאת, אך לא פירשו למי תעלה כל פרידה לקרבן.

עשה הכהן את כולן למעלה לשם עולה, לפי שהיה סבור שכולן עולות, הרי מחצה [העולות] כשר, ומחצה [החטאות] פסול.

ואם עשה כולן למטה, משום שהיה סבור שכולן חטאות, הרי מחצה [החטאות] כשר, ומחצה [העולות] פסול.

עשה חציין למעלה, שנטל מכל קן פרידה אחת, מבלי לדעת אם היא העולה או החטאת, וחציין למטה, שאת השניה הנותרת מכל קן עשה למטה מבלי לדעת מה היא, אינה כשירה אלא הקן הסתומה.

כי בשני הקינים האחרים יש לחשוש שמא עשה את העולה למטה, ואת החטאת למעלה לשם עולה, ופסלם בכך. אבל הקן הסתומה, שלא פירשו בה איזו לחטאת ואיזו לעולה, הרי עשיית הכהן היא הקובעת אותן לחטאת או לעולה, הילכך שתי הפרידות שבקן זו כשירות.

והיא, הקן סתומה, מתחלקת ביניהן. שאחת משתי הנשים יוצאת בעוף שנעשה על ידי הכהן למטה, ידי חטאתה. והשניה יוצאת בעוף שעשה הכהן למעלה, ידי עולתה.

ועתה, הן תקחנה קן נוסף, ויתנו עליה, ויאמרו: מי משתינו שיצאה ידי חובת חטאת בקן הראשונה, תצא עתה ידי חובת עולתה בקן השניה. ומי משתינו שיצאה ידי חובת עולתה בראשונה, תצא ידי חובת חטאתה בשניה.

ומדייקת הגמרא: ואילו הקנים האחרים, שיש בכל אחד מהם שני עופות "מפורשין", איזו לעלה ואיזו לחטאת, לא הוכשרה בהם אפילו פרידה אחת.

ואמאי לא הוכשרה הפרידה שנעשתה למטה לחטאת?

והרי נהי נמי דעולה קרבה למטה, תימשוך, ותיהוי חטאת העוף?!

וכי תימא לתרץ ולומר כי הא מתניתין היא דלא כרבי יהושע, הרי אי אפשר לומר כן.

כי, ומי מצית אמרת הכי!? והרי סתם מתניתין דמסכת קינין, רבי יהושע היא.

והראיה שכך הוא, לפי שמצינו בסוף מסכת קינין את המשנה דלהלן, ובסופה, "אמר רבי יהושע - זו היא שאמרו". ומוכח שסתם משנה במסכת קינים לדברי רבי יהושע היא.

כי הא תנן התם: האשה שאמרה בנדר "הרי עלי להביא קן [שתי תורים או שני בני יונה] לעולה, אם אלד זכר", וילדה זכר. הרי היא מביאה שתי קינים: קן אחת שיש בה שתי פרידות לעולה כדי לקיים נדרה, וקן אחת שיש בה שתי פרידות, אחת לעולה ואחת לחטאת לחובתה, כדי לצאת ידי חובת קרבן יולדת. ונמצא שבשתי הקינין האלו יש שלש עולות העוף, וחטאת העוף אחת.

נתנתן לכהן. והכהן צריך לעשותן את שלש העולות למעלה, ואת החטאת האחת למטה.

לא עשה הכהן כן, אלא שינה, משום שהיה סבור שהביאה שני קינין לחובתה, האחד ללידתה והשני להטהר מטומאת זיבה, ולכן עשה שתים למעלה [אחת מכל קן] לשם עולה, ושתים למטה [אחת מכל קן] כמעשה חטאת לשם חטאת, ולא נמלך הכהן באשה לדעת על מה הביאתם, ולכן הביא שתים לחטאת למטה, ונמצא שפסל את עולת העוף שעשאה למטה. ולפיכך, צריכה שתביא עוד פרידה אחת לעולה, ויקריבנה הכהן למעלה. [10]

במה דברים אמורים שיוצאת ידי חובה בהבאת פרידה אחת נוספת בלבד, כשהיו שני הקינין ממין אחד. שאז אמרינן, בקן הראשון שהקריב הכהן, אחד למעלה ואחד למטה, יצאה ידי חובת קרבן לידה, שהרי הכהן המקריב הקריבו לשם חובה, שהיה כסבור ששני הקינים הם לשם חובה, ובשני יצאה ידי חובת נדרה רק בפרידה האחת שלמעלה, ועדיין חסר לה לקיום נדרה את הפרידה לעולה שנעשתה למטה, ונפסלה משום שנעשתה למטה.

אבל אם היו שני הקינין משני מינין, האחד שתי תורים והשני בני יונה, ומתעורר עתה ספק אם קן התורים היה האחרון, שהוא נדבה, ונפסל הגוזל שעשאו למטה. או שמא קן בני היונה היה האחרון ובו נפסל הגוזל שעשאו למטה. אין יוצאים בהבאת תור אחר נוסף או בן יונה אחד נוסף, שאין אחד מהם משלים את השני, לפי שאינו בן מינו. אלא, תביא שתים, האחד תור והשני בן יונה, ותצא באחד מהם ידי חובת נדרה, והשני יעלה לה לנדבה.

ואם בשעה שנדרה, פירשה נדרה, אם תורים אם בני יונה היא נודרת להביא, ולאחר מכן שכחה מה נדרה, והיה המעשה כדלעיל, שהיתה חייבת גם קן של יולדת וגם להביא נדרה, הרי היא צריכה להביא שלשה קינין. האחד לחובתה כיולדת [שאותו היא יכולה להביא לפי רצונה, תורים או בני יונה], ועוד שני קנים, קן אחד של תורים וקן אחד של בני יונה, למילוי נדרה, מספק, שהרי שכחה מה נדרה.

ואם הביאה שני קינים בלבד אל הכהן, האחד לחובתה והשני לקיום נדרה, ועשה הכהן אחד מכל קן למעלה לעולה ואחד מכל קן למטה לחטאת, הרי נפסל הגוזל של עולה בקן השני שהביאה לקיום נדרה, משום שנעשה לחטאת למטה.

הילכך, אם היו שני הקינים שהביאה אל הכהן מאותו המין, הרי חסר לה רק גוזל אחד של עולה שנפסל למטה. ולכן, די לה שתביא גוזל אחד נוסף מאותו המין שהביאה אל הכהן. אך כמו כן עליה להשלים גם את הספק של נדרה, שאין היא זוכרת אם נדרה תורים או בני יונה, הילכך תביא קן נוסף לעולה, ממין אחר ממה שכבר הביאה.

והיינו, צריכה שתביא עוד ג' פרידין, גוזל אחד מהמין שהביאה, כדי להשלים את הגוזל שנפסל בעשייתו למטה. ושני גוזלות ממין אחר ממה שהביאה, כדי לצאת ידי חובת הספק של הנדר.

במה דברים אמורים שדי בכך שתביא ג' פרידין נוספין לעולה, כשהיו שני הקינין הראשונים שהביאה אל הכהן ממין אחד.

אבל אם היו שני הקינים משני מינין, ועתה יש ספק מאיזה מין הובא תחילה הקן שעולה לה לחובתה, ומאיזה מין הביאה לקיום נדרה, לכן תביא ד' פרידין נוספין לעולה. שנים מהם תורין ושנים בני יונה, ותאמר: אחד מארבעה אלו שהוא ממינו של הגוזל שנפסל, ישלים אותו לקיום נדרי. וחבירו מאותו המין, וכן השנים מהמין השני, יקרבו נדבה. ואם היה נדרי מהמין השני, ולא יצאתי ידי חובתי כלל, הרי שני הפרידין מהמין השני שנותרו מבין הארבעה, יעלו לי לקיום נדרי.

ואם קבעה נדרה, שהתחייבה בנדר להביא קן שיש בו שתי פרידות לעולה ביחד עם העולה של חובתה, הרי זה כמי שהתחייבה להביא ביחד קרבן גדול של שלש עופות מאותו המין, וכל זמן שלא תביא שלש עופות מאותו המין, לא תצא ידי חובת נדרה.

ואשה זאת פירשה את נדרה, תורים או בני יונה, אלא שלאחר מכן שכחה מה פירשה.

והביאה שני קינין אל הכהן, ועשאם הכהן שנים למעלה לעולה, ושנים למטה לחטאת, וכדלעיל. ונמצא שהגוזל אשר בקן השני נפסל משום שהיה עולה, ועשאו למטה כמעשה חטאת.

ולכן, לא יצאה ידי חובת נדרה כלל, שהרי לא הביאה קרבן גדול של שלש עולות מאותו המין, משום שהגוזל השלישי נפסל.

ואין היא יכולה להביא עתה שני קינין, האחד של תורים והשני של בני יונה, ולהתנות שאחד מהם יעלה לנדרה והשני יהיה לנדבה, שהרי היא חייבת להביא ביחד שלש עולות מאותו המין. ולכן -


הערות

[8] לשון חכמים במשנה לגבי העוף היא לעתים "פרידה", ולעתים "גוזל".

[9] לפי רש"י במסכת עירובין [לז א], על הצד ש"אין ברירה", הרי צריך הכהן הכהן לברר בשעת עשיית העופות איזה קרבן הוא עושה ולאיזה אשה, כי אחרת הוא מקריב את החטאת שלא לשם בעליה, שהרי לא נקבע מי הוא בעליה, והיא נפסלת. והקשו התוספות, הרי בתחילת מסכת זבחים אמרינן ש"סתמא לשמה קאי" גם ביחס למחשבת שינוי בעלים, ואם כן, למה לא יקריבם הכהן בסתמא, ויעלה הקן לחובה של חטאת לזו החייבת חטאת, ויעלה לעולה לזו החייבת עולה. ותירץ שם תוספות הרא"ש שהדין "סתמא לשמה קאי" הוא רק לאחר שחל שם הבעלים על הקרבן, ולא כאשר עדיין לא נקבע מי משתי הנשים היא בעלת הקרבן.

[10] רש"י מבאר שהיא צריכה להשלים את נדרה, וצריכה להשלימו מאותו המין דוקא, וכמו ששנינו במסכת קינים, אין מביאין תור כנגד בן יונה, או בן יונה כנגד תור, דהיינו, שצריך להביא קן ובו שני עופות מאותו המין דוקא, שתי תורים או שני בני יונה. אך השיטה מקובצת תמה, שדין זה אמור רק לגבי קן של חובה, אבל בקן נדבה, יכול אדם לנדור אפילו תור אחת או בן יונה אחד. וביאר הגרי"ז בספרו את שיטת רש"י, ש"קן שלם" משמעותו היא שני עופות, שני תורים או שני בני יונה, ולכן גם הנודר בנדבה קן סתם, משמעותו היא קן שלם של שתי תורים או שני בני יונה, אלא שחידשה תורה שיכול אדם לנדור להביא גם עוף אחד, אך הוא לא יקרא בשם "קן". ובכך ביאר הגרי"ז את דברי גמרא במסכת כריתות [דף ט] שגר חייב להביא בשעת התגיירותו קרבן של בהמה אחת או קן של שני עופות, לפי שלא מצינו בכל התורה קרבן של עוף אחד, ומקשה הגמרא מהריבוי של הכתוב "והקריבו", המלמד שאפשר להביא עוף אחד בלבד, ומחלקת הגמרא שבקרבן חובה לא מצינו עוף אחד. והיינו, שקרבן חובה הוא "קן" שלם, שבו שני עופות, ואילו עוף אחד אינו קן, ולכן גם לגבי נדר אינו קן, אך אם יתחייב האדם להביא במפורש עוף אחד [או שלשה עופות] הוא יכול לעשות זאת.

ומעתה מבררים האם אכן שיטתו של ר' יהושע היא כהסברו של רב אדא בר אהבה. ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו במשנה במסכת קינים: שתי נשים יולדות (שכל אחת מהן חייבת, כדין יולדת, להביא שתי תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת העוף ואחד לעולת העוף) שהביאו כבר מחצית חובתן (האחת, הביאה עולתה והאחרת הביאה חטאתה), ועתה הביאו כהשלמת חובתן קן ובו שני גוזלות, וקבעו כי גוזל זה ישמש חטאת לזו שהביאה כבר עולתה, וגוזל זה ישמש עולה לזו שהביאה חטאתה, והתערבו הגוזלות.

אם עשה הכהן המקריב את שתיהן למעלה מחוט הסיקרא שבמזבח, וכדין עולת העוף — מחצה (אחד מהם, העולה) כשר, ומחצה (אחד מהם, החטאת) פסול. וכיוצא בזה, אם עשה הכהן המקריב את שתיהן למטה מחוט הסיקרא שבמזבח, וכדין חטאת העוף — מחצה כשר ומחצה פסול, שכן הגוזל לחטאת העוף הוקרב כדינו, ואילו הגוזל לעולת העוף נפסל. אבל אם עשה הכהן אחת למעלה ואחת למטה — שתיהן פסולות, שכן אני חושש ואומר: אפשר וזו שנועדה לחטאת קרבה למעלה ונפסלה בכך, וזו שנועדה לעולה קרבה למטה ונפסלה אף היא.

ואולם להסברו של רב אדא בר אהבה בשיטת ר' יהושע יש לשאול: נהי נמי [גם אם אמנם] עולה קרבה למטה מה בכך? תימשוך ותהוי [תימשך משם עולה ותהיה] זאת חטאת העוף!

ודוחים: אין מכאן ראיה, שכן אימור [אמור] שאמר ר' יהושע שנעקרה עולת העוף ונעשית חטאת העוף, דווקא במקרה של חד גברא [איש אחד] שכהן עושה את עולתו למטה לשם חטאתו, ואולם בתרי גברי [בשני אנשים] שונים, שהכהן מקריב את עולתו של אחד לשם חטאתו של אחר, מי [האם] גם כן אמר?

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו עוד במסכת קינים: שתי יולדות שהביאו בשותפות את קיניהן באופן זה: קן אחד שיש בו גוזל לחטאת וגוזל לעולה (אבל לא נקבע של מי החטאת ושל מי העולה), וקן סתומה (שלא נקבע איזה מהם לחטאת ואיזה לעולה), וקן מפורשת (שנקבע איזה מהם לחטאת ואיזה לעולה, וגם נקבע מי הבעלים של כל גוזל).

אם עשה הכהן את כולן למעלה מחוט הסיקרא, וכדין עולת העוף — מחצה כשר (שלושה גוזלות שנועדו לעולת העוף) ומחצה פסול (שלושה גוזלות שנועדו לחטאת העוף). וכיוצא בזה, אם עשה את כולן למטה — מחצה כשר (שלושת הגוזלות לחטאת) ומחצה פסול (שלושת הגוזלות לעולה). אם עשה את חציין של כל קן וקן למעלה וחציין למטה — אינה כשירה מכל שלש הקינים אלא סתומה, שלא נתפרש בה מי לחטאת ומי לעולה, והכהן בעצם עשייתו קובע שהגוזל שנעשה למעלה הוא עולת העוף וזה שנעשה למטה הוא חטאת העוף. ומתחלקת הקן הסתומה ביניהן, שהרי שותפות הן בקן זו, והאחת יצאה בה ידי חטאתה והשנית יצאה בה ידי עולתה.

ונדייק: דווקא הקן הסתומה היא שכשירה, ואילו הגוזלות המפורשין לחטאת ולעולה לא כשירים, שמא העולות נעשו למטה והחטאות למעלה. ולהסברו של רב אדא בר אהבה בשיטת ר' יהושע, יש לשאול על כך: ואמאי [ומדוע] הם כשרים? הרי נהי נמי [גם אם אמנם] עולה קרבה למטה, מה בכך, תימשוך ותיהוי [תימשך משם עולה ותהיה] זאת חטאת העוף!

וכי תימא [ואם תאמר]: הא [משנה זו] היא שלא כשיטת ר' יהושע, ואולם מי מצית אמרת הכי [האם יכול אתה לומר כך]?

תא שמע [בוא ושמע] ראייה שמשניות מסכת קינים הינן בשיטת ר' יהושע, שכן שנינו שם בהמשך המשניות: האשה שאמרה בהיותה בהריון: "הרי עלי בנדבה קן (זוג תורים או בני יונה) אם אלד זכר" נוסף על הקן שכל יולדת חייבת בו — אם אכן ילדה זכר, מביאה שתי קינים, אחת לקיום נדרה ואחת לחובתה.

נתנתן לכהן את ארבעת הגוזלות, ולא פירשה מה חטאת ומה עולה — הכהן צריך לעשותן שלש גוזלות למעלה מחוט הסיקרא, וכדין עולת העוף (קן נדבה שכולו עולת העוף, וגוזל אחד מקן החובה) ואחת הגוזלות צריך לעשות למטה, כדין חטאת העוף.

אם לא עשה כן, אלא עשה שתים למעלה ושתים למטה, ועשה כן כיון שלא נמלך באשה, וחשב שאלו הן שתי קיני חובה — צריכה שתביא עוד פרידה (גוזל) אחת, ואותה פרידה נוספת תקריבנה למעלה לשם עולה.

כל זה אמור כאשר ארבעת הגוזלים שבשתי הקינים היו כולם ממין אחד (בני יונה או תורים). ואולם אם היו משני מינין (בקן אחד שני תורים, ובקן האחר שני בני יונה), והכהן הקריב מכל מין אחד למעלה ואחד למטה, ואינו זוכר איזו קן הקריב תחילה — תביא שתים פרידות, תור ובן יונה, ויקריבן למעלה. שכן הקן הנעשית בתחילה היא הנחשבת קן החובה, והשניה היא קן נדרה. וכיון שאין יודעים אם קן נדרה, שהקריב ממנו בטעות אחד למטה, ונפסל, היתה של תורים או של בני יונה — עליה להביא מספק שני גוזלות, תור ובן יונה, לעולה.

אם בזמן שנדרה פרשה נדרה, שאמרה במפורש מהו המין ממנו תביא לנדרה, שני תורים או שני בני יונה. ואינה זוכרת עתה מה נדרה, והביאה את שתי קיניה ממין אחד, והכהן הקריב שני גוזלות למעלה ושניים למטה — הריהי [צריכה] להביא עוד שלש פרידין לעולת העוף: גוזל אחד מאותו מין שהביאה (במקום הגוזל שנפסל), ושני גוזלות מהמין שלא הביאה (מספק, אולי ממין זה נדרה).

וכאמור, דין זה נאמר כאשר הביאה האשה את שתי קיניה, החובה והנדר, ממין אחד. ואולם אם הביאה את שתי קיניה משני מינין, קן אחת ובו שני בני יונה, וקן אחת ובו שני תורים, ומכל קן הוקרב גוזל אחד למעלה וגוזל אחד למטה, ואין הכהן זוכר איזו קן הוקרבה תחילה (לשם חובה) ואיזו שניה (לשם נדרה) — תביא ארבע גוזלות לעולה: תור ובן יונה — מספק איזה מין היה הגוזל השני שנעשה למטה ונפסל, ועוד תור ובן יונה — להשלים כל אחד מהם לקן שלם, שהרי אינה זוכרת מאיזה מין נדרה.

ואם קבעה שתביא קן נדרה יחד עם עולת חובתה, שלוש עולות כאחת, וגם פירשה מאיזה מין תביא נדרה, ושכחה מאיזה מין נדרה.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The Gemara suggests: Come and hear a challenge to this principle from a mishna in tractate Kinnim (24a). A woman after childbirth must bring two bird offerings: A burnt offering and a sin offering. The mishna discusses a case where two women after childbirth, one of whom already brought her burnt offering and one of whom already brought her sin offering, bring their remaining offerings to the Temple, a sin offering for this one and a burnt offering for that one, but confusion has arisen as to which bird is which.

If the priest sacrificed both of them above the red line, half of the birds, i.e., one of them, is fit, as in any event the burnt offering has been sacrificed properly, and half of the birds, i.e., the other one, is disqualified. Likewise, if he sacrificed both of them below the red line, half are fit, as in any event the sin offering was sacrificed properly, and half are disqualified. If he sacrificed one above the red line and one below, they are both disqualified, as I say that perhaps the sin offering was sacrificed above, and the burnt offering was sacrificed below.

But according to Rav Adda bar Ahava’s explanation of Rabbi Yehoshua’s principle, the sin offering should be deemed fit in any event; even though the burnt offering was indeed sacrificed below the red line, it should be removed from its status as a burnt offering and become a bird sin offering.

The Gemara rejects this claim: It is reasonable to say that Rabbi Yehoshua stated his principle with regard to one person, whose offering the priest sacrificed below the red line instead of above it; but did he state it with regard to two people, one of whose offering the priest sacrificed for the sake of the other person? In the case of the two women, the priest sacrificed the offering for the sake of a different person altogether, and Rabbi Yehoshua would concede that such an offering does not become a sin offering.

The Gemara suggests: Come and hear another challenge from a mishna in tractate Kinnim (24a). The mishna discusses a case of two women who jointly brought three pairs of birds, as follows: The birds of one pair were designated as a sin offering and a burnt offering respectively, but it was not specified which woman’s obligation they were to satisfy; and the second pair was unspecified as to which bird was to be which offering; and the third pair was specified as to both the type of offering of each bird and whose obligation each bird was to satisfy.

If the priest sacrificed all of them above the red line, half of the birds are fit, as in any event the burnt offerings have been sacrificed properly, and half are disqualified. Likewise, if he sacrificed all of them below the red line, half are fit, as in any event the sin offerings were sacrificed properly, and half are disqualified. If he sacrificed half of every pair above the red line and half of it below, but it is unclear which bird he sacrificed above and which he sacrificed below, only the unspecified pair is fit, as by sacrificing one above and one below the priest has in effect designated them. And since the women brought the birds jointly, the fit pair is divided between them, one bird counting toward the obligation of each woman.

The mishna teaches that only the unspecified pair is fit, while the specified birds are not, as perhaps each bird was sacrificed on the wrong side of the red line and disqualified. But why should that be the halakha? According to Rav Adda bar Ahava’s explanation of Rabbi Yehoshua’s principle, even if the burnt offering was indeed sacrificed below the red line, it should be removed from its status as a burnt offering and become a bird sin offering.

And if you would say that this mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, how can you say that?

The Gemara explains: Come and hear evidence that the mishnayot in tractate Kinnim are in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua from another mishna in the same chapter (24b): The mishna discusses the case of a woman who said: It is incumbent upon me to bring one nest, i.e., one pair of bird offerings, if I give birth to a male child. Since all women who give birth must bring one pair of birds in any event, if she ultimately gave birth to a male, she must bring two nests, one for her vow and one for her obligation.

If she gave them to the priest without specifying which bird is to be which type of offering, the priest must sacrifice three above the red line and one below. This is because the obligatory pair must consist of a burnt offering and a sin offering, while a pair of birds brought to fulfill a vow must consist of two burnt offerings.

If the priest did not do so, but rather, thinking that both pairs were obligatory, sacrificed two above and two below, and he did not consult the woman before sacrificing them, she must bring one more bird [perida] and sacrifice it above the red line to satisfy her remaining obligation.

This is the halakha only if both pairs were of the same species of bird, either doves or pigeons; but if the two pairs were of two different species, and the priest does not remember which pair he sacrificed first, she must bring two more birds, one of each species. Whichever pair was sacrificed first is deemed the obligatory pair, and the woman must bring a bird of the other species to satisfy her remaining obligation of a burnt offering. But since it is not known which species of bird that is, she must bring one of each.

If the woman initially specified which species of bird she would bring for her vow but subsequently forgot what species she specified, and she then brought two pairs of a single species, and the priest mistakenly sacrificed two birds above the red line and two below, then she must bring three more birds, all as burnt offerings. One must be of the species she brought, to replace the bird mistakenly sacrificed below, and the other two must be of the other species, in case that was the species she specified in the first place.

This is the halakha only if both pairs that she brought were of the same species. But if they were of two different species, and the priest does not remember which pair he sacrificed first, she must bring four, two of each species. This is because no matter which species she specified, the priest may have sacrificed the pair of that species first, leaving none of that species to satisfy even part of her vow. She therefore may still need to satisfy an entire vow of either species.

The mishna continues: If, besides forgetting which species of bird she specified to bring for her vow, the woman also committed to sacrificing the birds of her vow together with the burnt offering of the obligatory pair, but the priest mistakenly sacrificed two birds above the red line and two below,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רש"י ד"ה חציין למעלה. כגון דפשיטא ליה כו'. לכאורה גם אם היו כולן מעורבין היה הדין כן. דעולה אחת וחטאת אחת ודאי כשרין. דהשלישית שעשה למעלה ע"כ היתה או עולה מפורשת או מן הסתומה. וכן מהג' דלמטה ע"כ א' היתה או חטאת המפורשת או מן הסתומה. ואולי לשון דאינה כשרה אלא סתומה דחקתו:

בא"ד האחת יוצאה בה ידי חטאת כו' ויקריבו בתנאי כו'. ל"י למה לנו התנאי. אם בראשונה הקריב סתם על שתיהן כמש"כ לעיל גם עתה יקריב סתם ועי' עירובין (לז) ובתד"ה לאיזו:

רש"י ד"ה ואמאי. בשלמא כו' דה"ל תרי גברי. לכאורה תמוה דהא הבעלת עולה מחוייבת חטאת ג"כ וא"כ יהיה עולה לה לשם חטאתה. והחטאת מהסתומה תעלה לחברתה ונגד זה העולה מהסתומה תעלה לה. וי"ל משום דקיימא לן בכריתות (פ"ו מ"ז) דלא יביא מחטא על חטא ואפי' מחלב שאכל אמש על חלב שאכל היום (וכבר כתבתי בפ"ב דקנים דה"ה במחוכ"פ נמי וה"ר לדבר ע"ש). ואפי' לדעת הרמב"ם שהביא התוי"ט שם דבשניהם מין אחד אינו אלא מדרבנן ובדיעבד כפר. י"ל דהכא מיירי בשני שמות לידה וזיבה:

רש"י ד"ה שלש למעלן. דנדרה שתיהן עולות. כצ"ל:

חטאת לזו ועולה לזו. משנה היא במס' קינין (פ''ג מ''ג) ולקמן אמרינן סתם קינין רבי יהושע היא: חטאת לזו כו'. רחל שהיתה צריכה חטאת ללידתה ועולתה כבר קרבה ולאה היתה צריכה עולה שכבר קרבה חטאתה ולקחו קן בעירוב וקבעו פרידה אחת לחטאת רחל ופרידה אחת לעולת לאה ונתנום לכהן: עשה שתיהן למעלה. לשם עולה: מחצה כשירה ומחצה פסולה. עולה כשירה וחטאת פסולה: תימשך כו'. ותצא ידי חובתה ממה נפשך אם חטאתה קרבה למטה הרי טוב ואם לאו הרי עולת חברתה קרבה למטה ונעשית חטאת וחברתה אינה צריכה לה: בתרי גברי מי אמר. היאך קרבנה של זו יעלה לזו שאין לה חלק בו: חטאת ועולה סתומה ומפורשת עשה כולן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול חציין למעלה וחציין למטה אין כשר אלא סתומה ומתחלקת ביניהן. ה''ג לה במסכת קינין (שם מ''ד) שתי נשים שלקחו ג' קינין בעירוב זו צריכה עולה וקן שלם א' חטאת וא' עולה דהיינו שתי עולות וחטאת וזו צריכה שתי חטאות ועולה ופירשו אחד מן הקינים פרידה עולה לזו ופרידה חטאת לזו ואחד מן הקינין הניחו סתומה לא פירשו איזה פרידה חטאת ואיזה פרידה עולה והג' פירשו פרידה זו עולה ופרידה זו חטאת אבל שמות בעלים לא נתפרשו הרי חטאת לזו ועולה לזו וקן סתומה וקן מפורשת צריך להקריב ב' הקינים הללו סתם על שתיהן העולות למעלה וחטאות למטה והחטאת לזו והעולה לזו צריך להקריב לשם בעלים ונתנום לכהן: עשה כולן למעלה. כסבור כולן עולות: מחצה כשר ומחצה פסול. כל החטאות פסולות וצריכות להביא כל חטאות שעליהן: כולן למטה. כסבור כולן חטאות: מחצה כשר ומחצה פסול. כל העולות פסולות וצריכות להביא כל עולות שעליהן: חציין למעלה כו'. אין כשר בכולן אלא קן סתומה דהי מינייהו דעבד עולה והי מינייהו דעבד חטאת כשירה דקינין שלא נתפרשו בלקיחת בעלים לא מתפרשות שוב אלא בעשיית כהן כגון דפשיטא ליה דכל קן וקן היה בפני עצמו ומכל קן אחד עשה אחד למעלה ואחד למטה והיא מתחלקת ביניהם הואיל ובעירוב לקחום האחת יוצאה בה ידי חטאת והאחת יצתה בה ידי עולה ויקחו קן אחד עוד ביניהן ויקריבו בתנאי אם עולה ראשונה לרחל וחטאת ללאה תהא בקן שניה זו עולה ללאה וחטאת לרחל ואם חילוף חילוף ואילו מפורשות לא אית בה כשירה אפילו פרידה: ואמאי. בשלמא חטאת ועולה שהיו מפורשים לשם בעלים לא קשיא לן דהוו להו תרי גברי אלא קן מפורשת שלא היתה מפורשת לשם בעלים אלא איזו פרידה חטאת ואיזה עולה בין שתיהן היה בעירוב אמאי פסולה אותה פרידה שנעשית למטה כמעשה חטאת לשם חטאת נהי נמי דעולה הואי הואיל וקרבה למטה תימשך ותיהוי חטאת ולא יהו צריכות להביא בעירוב אלא עולה אחת ויאמרו אם עולת קן הסתומה לרחל תהא זו ללאה ואם היא ללאה תהא זו לרחל: וכי תימא הא דלא כרבי יהושע ומי מצית אמרת הכי. דקינין לאו רבי יהושע היא: תא שמע. דקינין רבי יהושע דתנן בסיפא דמסכת קינין האשה שאמרה כו' וקתני סיפא אמר רבי יהושע זהו שאמרו כו' אלמא סתמא דקינין רבי יהושע: הרי עלי קן כו' ואחת לחובתה. ללידתה: שלש למעלן ואחת למטן. דנדרה שתיהן עולות וחובתה אחת לעולה ואחת לחטאת: עשה שתים למעלה ושתים למטה. כסבור שתי הקינין חובה עליה שמא יולדת בזוב היתה הוזקקה לקן לידה וקן זיבה: ולא נמלך. בה לדעת על מה הביאתן: צריכה שתביא עוד פרידה אחת ותקריבנו למעלה ממין אחד ומשתי מינין תביא שתים. כלומר אם הראשונה מין אחד היו שני הקינין תורין או שניהן בני יונה תביא עוד פרידה אחת מאותו המין לעולה ויצתה ידי הכל שמקן שהקריב הכהן ראשון יצתה ידי לידתה שהרי לשם חובה קרב והשני נשאר לנדרה ונפסל גוזל אחד מהן בעשיית מטה והרי זה יהיה תחתיו ואם הראשונה משני מינין היו קן תורים וקן בני יונה תביא שתים תור ובני יונה ויקריב שניהן למעלה משום דמספקא לן איזה קן משנים הראשונים קרב אחרון והוי לנדרה ונפסל ממנו גוזל אחד וצריכה להשלימו מאותו המין דתנן במסכת קינין (פ''ב מ''ה) אין מביאין תור כנגד בן יונה ולא בן יונה כנגד תור: פירשה נדרה. כשנדרה הרי עלי קן פירשה את המין שתביא ואינה יודעת מה פירשה אם תורים אם בני יונה והיא נתנה שני קינין לכהן כדאמרינן ועשה אחת למעלה ואחת למטה צריכה להביא עוד ג' פרידין למעלה ממין אחד ומשני מינין תביא ארבע דכיון שפירשה ואינה יודעת מה פירשה מתחילתה הוזקקה להביא ג' קינין שנים לנדרה אחד מן התורים ואחד מן בני יונה דהא לא ידעה מה נדרה והשלישי לחובתה מאיזה מין שתרצה והיא הביאה שנים וקרב הראשון לחובתה ונשאר השני לנדרה ונפסל הימנו גוזל אחד הילכך אם ממין אחד היו הראשונים צריכה שתביא אחד מאותו המין להשלים הנפסל וקן שלם ממין אחר משום דלא ידעה מה פירשה ואם שני מינין היו צריכה שתביא ד' וכולן עולות משום דמספקא לן איזה מין קרב אחרון שצריכה להשלים מאותו המין גוזל הנפסל ולהביא קן שלם ממין אחר שהרי אינה יודעת אם צריכה תור ושני בני יונה או בן יונה ושתי תורין לפיכך תביא שתי תורין ושני בני יונה ותאמר אחד מאילו שממין הנפסל יהיה תחתיו והשני יהא נדבה וקן השני יהא ספק פירושה: קבעה נדרה. להביאה עם חובתה שאמרה הרי עלי קן להביאו עם חובתי ופירשתו ואינה יודעת מה פירשה כדאמרן והביאה שתי קינין ונתנתן לכהן ועשה כמו שאמרנו: צריכה שתביא עוד חמש פרידין למעלה ממין אחד ומשני מינים תביא שש. [דכיון] דקבעה נדרה עם חובתה הוקבע עליה קרבן גדול שלש עולות יחד אם היתה יודעת מה פירשה וזו שלא ידעה מה פירשה
בתרי גברי מי אמר. תימה היכי ס''ד מעיקרא שתימשך עולת לאה ותיעשה חטאת רחל ושמא ס''ד בשהתנה אם תיפסל לגבי דידה שיועיל לחבירתה אם יוכל ומסיק בתרי גברי מי אמר דלא מיירי כלל בהתנו ומיהו לא משמע לישנא הכי ונראה דמיירי בשחייבין כל אחת חטאת ועולה ונתנו קן אחד לכהן לעשות ממנו חטאת לזו ועולה לזו והוברר איזו לחטאת ואיזו לעולה והכי פריך דנהי דהקרבת עולה למטה תימשך ותהיה חטאת ותפטר מן החטאת שהיא עצמה חייבת ומשני בתרי גברי מי אמר דהיינו תרי גברי דכשנתנו שתיהן לכהן חטאת לרחל ועולה ללאה והכהן טעה להקריב עולת לאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת שהיה סבור שהיא חטאת רחל איך תפטר לאה מחטאת שהיא חייבת משום דנמשכת עולתה ונעשית חטאת הרי לשם רחל עשאה ויש כאן שינוי בעלים וא''ת אמאי לא פריך מרישא דתנן במס' קינים (פ''ג מ''א) אחת לזו ואחת לזו שתים לזו ושתים לזו [ג' לזו] וג' לזו מחצה כשר ומחצה פסול חציו למעלה וחציו למטה את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול ואת שלמטה מחצה כשר ומחצה פסול פי' כל קן וקן עומד בפני עצמו ולא שעשה מכל אחת חציו למעלה וחציו למטה אלא שלשה קינים שלימים עשה למעלה וג' שלימים עשה למטה והשתא מאותן שלימים שלמעלה אין כשר אלא העולות ומאותן שלמטה החטאות ואי בהנך דלמטה שתים מהן של אשה אחת לא מיפסלי מינייהו אלא פרידה א' דהא מיחייבא ג' חטאות וממשכה עולה ונעשת חטאת ואמאי תני דשלמטה מחצה כשר ומחצה פסול וי''ל דקתני הכי משום דאימר שלשתן של אשה אחת ואגב גררא יפרש סיפא דהך בבא אחת לזו שתים לזו שלש לזו עשר לזו מאה לזו עשה כולן למעלה כו' עד חציה למעלה וחציו למטה המרובה כשר פירוש אותן ארבע נשים של אחת ושל שתים ושל שלש ושל עשר לא יצאו כלל ידי חובתן דאינן יודעות אם כל קיניהן למעלה דמתיין חטאות או כל קיניהן למטה דמתיין עולה אבל אותן של מאה אמרינן (קינין פ''ג) יש מהן מ''ב למעלה ומ''ב למטה דבין כולהו קט''ז קינין וכשעשה נ''ח למעלה ונ''ח למטה דל מינייהו ט''ז דמספקא להו בהך נשי פש להו מ''ב ומתכשרי להו לכל הפחות מ''ב חטאות ומ''ב עולות: חטאת ועולה. לא הוה צריך למיתני אלא סתומה ומפורשת דבחטאת ועולה אין מרויח כלום:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד