דלג לתוכן
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עג - א

דאמר האי תנא:  כל דבר שיש בו [אפילו רק לפעמים] מנין, על אף שעל פי לרוב אין מוכרין אותו במנין, ואפילו היה איסורו בדרבנן - לא בטיל ברוב.

ולמאן דאמר זה, כל שכן אם היה דבר האיסור אסור באיסורא דאורייתא, שאינו מתבטל ברוב, משום שהוא "דבר שיש בו מנין". ולכן, לפי מאן דאמר זה, לא מתבטל קרבן פסול שהתערב בזבחים כשרים, ואסורה כל התערובת.

דרך מוכרי קציעות, לרוב אין הם מוכרים ליטראות בודדות של קציעות, אלא דורסים אותם בצורת עיגול, בכלי העשוי לדריסה, הנקרא "עיגול", ומוכרים אותן עיגולים עיגולים. ויש לפעמים שהם מוכרים אותן ליטראות בודדות, שחותכים ליטרא מתוך העיגול הגדול, ומוכרים אותה.

דתניא: ליטרא [מידה מסוימת] של קציעות, תאנים מיובשות, שהיו קדושות בקדושת תרומה, וקדושתן היא רק מדרבנן, לפי שמן התורה אין תרומה אלא בדגן תירוש ויצהר [תבואה, יין ושמן], שדרסה [והיינו, שנהגו לדחוס את התאנים המיובשות ולדבקם לגושים גדולים על ידי דריסתם בכלים מסוימים, כגון "עגול", שהוא כלי עגול אשר דוחסים בו את הקציעות עד שמתקבל גוש מדובק בצורה של "עיגול", או שדחסו אותו בחבית או בכורת], הרי אם דרסה לליטרת הקציעות הקדושה בקדושת תרומה על פי עגול, בחלקו העליון של הכלי הנקרא "עגול", ולא דחסה בתוכו, אלא רק בפי העיגול, למעלה, ובתוכו של העיגול נמצאים קציעות חולין, ונמצאים כאן עוד הרבה כלים עגולים שיש בהם קציעות חולין, ונתערב בהם הכלי העגול אשר בפיהו נמצאת ליטרת קציעות התרומה, ואינו יודע האדם שדרס את ליטרת קציעות התרומה באיזה עגול דרסה לליטרת התרומה. ואין כאן מאה פיות של כלים עם קציעות חולין כדי שנוכל לומר שמתבטל פי העיגול שיש בו תרומה במאה פיות עיגולין חולין.

ונמצא שכל הקציעות הנמצאות בפיות ה"עיגולים" אסורים באכילה לזרים מחשש תרומה. אך הקציעות הנמצאות בתחתיות העיגולים אינן אסורות, שהרי ודאי לנו שהאיסור נמצא רק בפי ה"עיגול" למעלה, ולא מתחתיו.

או שדרסה לליטרת הקציעות של תרומה על פי חבית, ואינו יודע באיזו חבית דרסה.

או שדרסה על פי כורת, ואינו יודע באיזו כורת דרסה.

נחלקו בדבר רבי מאיר ורבי יהודה מהי דעתם של רבי אליעזר ורבי יהושע בכהאי גוונא:

רבי מאיר אומר, כך נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע בענין זה:

רבי אליעזר אומר, על אף שהספק הוא באיזה פה מפיות העיגולים נמצאת התרומה, ואין כאן מאה פיות כלים כנגד הפה האסור, בכל זאת הקילו חכמים בתרומה דרבנן לצרף את כל הקציעות הנמצאות בכל הכלים, ואפילו אותן הנמצאות בתחתית הכלים שאינן מעורבות באיסור [שהרי ודאי לנו שהאיסור נמצא רק בפי הכלי ולא מתחתיו], ורואין את הקציעות העליונות כאילו הן פרודות מעל הפומין, ומעורבות בקציעות הנמצאות בתחתיות הכלים. והתחתונות, שהן היתר, מצטרפות יחד ומעלות מבטלות את קציעות התרומה העליונות. ואם יש ליטרא אחת תרומה ומאה ליטראות חולין, בטילה ליטרת התרומה ברוב החולין, ואינה מדמעת את כל התערובת.

רבי יהושע אומר, אין הקציעות שבתחתיות הכלים מצטרפות [דהיינו, לא הקלו כל כך לצרפם על אף שאינם בכלל הספק] כדי לבטל את התרומה שבפי הכלים. ולכן, רק אם יש מאה פומין של כלים, ובהן קציעות היתר, יעלו, יבטלו אותן מאה פומין חולין את התרומה הנמצאת בפי הכלי שבו נמצאת התרומה.

ואם לאו, אם אין מאה פומין חולין, הרי כל הקציעות הנמצאות בפי הפומין, אסורין. ואולם השולים של הכלים, הקציעות הנמצאות מתחת לפיות, מותרין, לפי שאינן בכלל הספק.

רבי יהודה אומר, כך נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע:

רבי אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין חולין, יעלו, יתבטלו קציעות התרומה שבפי הכלי. ואם לאו, אם אין שם מאה פומין חולין, הפומין כולם אסורין, וכו' [והשוליים מותרים].

רבי יהושע אומר: אפילו יש שם שלש מאות פומין - לא יעלו.

ואם דרסה לליטרת קציעות התרומה ב"עיגול", בתוך העיגול, שהוא רחב הרבה, והרבה ליטרות של קציעות נמצאות בו, ואינו יודע עתה באיזה מקום בעיגול דרסה, או לצפונה או לדרומה - דברי הכל יעלו. כי מעתה שנדרסה, שוב אין כאן דבר שבמנין כלל, לפי שאותה ליטרא של תרומה שוב לא תימכר בתור ליטרא בפני עצמה, שהרי נדרסה והתערבה בתוך העיגול הגדול.

וזהו התנא של "ליטרא קציעות", שהוא סובר שאפילו דבר שלפעמים נמכר במנין, כמו ליטרא קציעות, אשר רק לפעמים חותכים אותה מהעיגול ומוכרים אותה בפני עצמה, ואפילו היה האיסור רק מדרבנן, הוא אינו בטל ברוב, והתנא במשנתנו סבור כמותו.

רב אשי אמר: אפילו תימא תנא דמתניתין, שאמר בהמה פסולה לקרבן שהתערבה בזבחים כשרים אינה בטילה ברוב, הם רבנן, דפליגי על רבי יהושע וסברי שדבר שדרכו להמנות כן בטל, שאני הכא, כי בעלי חיים חשיבי מצד היותם "בעלי חיים", ואין חשיבותם מצד "דבר שדרכו להמנות", ולא בטלי.

אלא שעדיין יש להקשות: גם אם נאמר שבעלי חיים חשיבי ולא בטילי, [וכן אם נאמר שאינם מתבטלים משום שהם דבר שדרכו להמנות], מדוע לא נתיר את כל התערובת מצד אחר, מדין "הלך אחר הרוב".

ונמשוך חד חד מינייהו, מכל הבהמות שבתערובת, וניקרב, נקרבה אלינו מתוך התערובת, ונימא ונאמר על כל אחד ואחד מהפורשים מהתערובת: כל דפריש, מרובא פריש!?

אך תמהה הגמרא על הקושיה הזאת: כיצד אמרת "נמשוך חד חד מינייהו"!?

כל דבר שיש בו מנין שלפעמים מונים אותו, אפילו בדבר שאיסורו דרבנן [מדברי סופרים] — לא בטיל [בטל] כמו תרומת פירות, וכל שכן באיסור שהוא דאורייתא [מן התורה], כמו בהמות פסולות להקרבה שבמשנתנו.

דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ליטרא (מידת משקל) של קציעות (תאנים מיובשות) של תרומה שדרסה על פי עיגול (כלי המיועד לעשיית עיגולי דבילה) שיש בו קציעות רבות של חולין, וליטרא שבפיו ניכרת לעצמה. והיו לפניו עיגולים רבים, ובפיהם ליטרות של קציעות חולין, ואינו יודע בפיו של איזו איזו עיגול דרסה. או שדרס ליטרא קציעות של תרומה על פי חבית שיש בה קציעות חולין ואינו יודע בפיה של איזו חבית מן החביות שלפניו דרסה. או שדרסה על פי כוורת שמאחסנים בה קציעות ואינו יודע בפיה של איזו כוורת מן הכוורות שלפניו דרסה.

ר' מאיר אומר: ר' אליעזר היה אומר: רואין את העליונות את הקציעות המדובקות יחד שבפי הכלי כאילו הן פרודות זו מזו, ומעורבות יחד עם הקציעות האחרות שבתוך הכלי, והתחתונות מעלות (מבטלות) את העליונות, אם יש בהן כשיעור מאה ליטרות, שתרומה בטלה במאה.

ואילו ר' יהושע אומר: אם יש מאה פומין (פיות), כלומר, אם היו באותו מקום מאה כלים ובפיו של כל אחד מהם דחס ליטרא קציעות (של חולין) — יעלו (יתבטלו) ליטרת קציעות התרומה במאה, ואם לאו [לא] — כל הפומין אסורין, שמא קציעות תרומה הוא אוכל. והקציעות הנמצאות בשולים (תחתית) של כל הכלים הללו הריהן מותרין, שכיון שברור לו שהקציעות האסורות אינן שם, אין הן בכלל הספק.

ואילו ר' יהודה אומר באופן שונה את מחלוקתם של ר' אליעזר ור' יהושע, שכך היה ר' אליעזר אומר: אם יש שם מאה פומין ובפיהם קציעות — יעלו, ואם לאו [לא] — הקציעות שבפומין אסורין, והקציעות שבשוליים מותרות.

ואילו ר' יהושע אומר: אפילו יש שם שלשה מאות פומין ובפיהם ליטרות קציעות — לא יעלו את ליטרת הקציעות של התרומה, משום שהיא דבר שיש בו מנין, שיש שאדם מוכר ליטרות קציעות במנין.

אבל דרסה לאותה ליטרא של קציעות תרומה בעיגול, ואינו יודע באיזה מקום בעיגול דרסה, או לצפונה או לדרומה — דברי הכל יעלו, שהרי אינה ניכרת כלל לעצמה. ויש לומר, איפוא, שמשנתנו בענין בהמות פסולות להקרבה, שאינן בטלות, היא כשיטת ר' יהושע לפי דברי ר' יהודה, שכל שדרכו לימנות אינו בטל. ומה שאמר ר' יוחנן שרק מה שדרכו לימנות תמיד אינו בטל, הרי לשיטת ר' מאיר נאמר.

רב אשי אמר: אפילו תימא [תאמר] כי משנתנו רבנן [שיטת חכמים היא], כלומר, ר' מאיר, הסבור שדבר שאינו נמנה תמיד בטל ברוב, יש להבין כי בעלי חיים חשיבי [חשובים] הם, ולכן הם לא בטלי [בטלים].

א ושואלים: הרי יש דרך אחרת להתיר את כל תערובת הקרבנות, וכך יעשו: נמשוך ונקרב חד מינייהו [ונקריב אחד מהם], ונימא [ונאמר]: כל דפריש מרובא פריש [כל שפורש מתערובת שיש בה רוב ומיעוט, מהרוב הוא פורש], ואם כן, זה שנלקח מן התערובת היה כשר. וכך נעשה עד שישארו שנים מן התערובת! על העצה הזו תוהים: נמשוך מן התערובת? הוה לה [הרי זה] מתוך דבר שהוא קבוע, כלומר, תערובת שהאיסור שבה קבוע במקומו,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

Any item that is counted, even if it is prohibited by rabbinic law, e.g., teruma of fruit, cannot be nullified, and all the more so items prohibited by Torah law, such as animals that are disqualified for the altar, as in the mishna.

This is as it is taught in a baraita (Tosefta, Terumot 5:11): The baraita discusses three cases, all of which relate to the tithing of figs, which is an obligation by rabbinic law. The first is the case of a litra of untithed dried figs that were pressed in different vessels and shaped into circles, that one placed into a barrel containing tithed figs, and during the process of producing a circle he pressed the figs onto the opening of one of the circular vessels in which the circles are formed, and he does not know into which circular vessel he pressed it. The second is the case in which he recalls that he pressed it on the opening of a barrel containing tithed figs, but he does not know into which barrel he pressed it. The third case is that he recalls that he pressed it on the opening of a straw receptacle containing tithed figs, but he does not know into which receptacle he pressed it. In all of these cases, there is a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda as to the details of a dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua.

Rabbi Meir says that Rabbi Eliezer says: One views the upper layers of possibly untithed dried figs as though they are separate pieces, rather than one unit. And the lower ones, which were there beforehand and have certainly been tithed, nullify the upper ones, as there are enough circles of figs to nullify the upper layer. One does not need to tithe the figs at the top of any of the containers.

Rabbi Meir continues: By contrast, Rabbi Yehoshua says: If there are one hundred openings of containers present there, the untithed litra of figs on the opening of one of the containers is nullified in a ratio of one part of untithed figs to one hundred parts of similar, tithed figs. But if not, all of the layers of figs at the openings of the containers are prohibited, i.e., viewed as untithed, as one of them certainly contains an untithed litra that has not been nullified. And the figs on the insides of the vessels are permitted, as the untithed figs certainly did not reach there. This is Rabbi Meir’s version of the dispute.

The baraita continues: Rabbi Yehuda says that Rabbi Eliezer says: If there are one hundred openings of containers with tithed figs present there, in addition to the untithed figs, it is nullified in the one hundred. But if not, all of the layers of figs at the openings of the containers are prohibited, i.e., viewed as untithed, as one of them certainly contains an untithed litra that has not been nullified. And the figs on the insides of the vessels are permitted, as the untithed figs certainly did not reach there.

Rabbi Yehuda continues his statement: By contrast, Rabbi Yehoshua says: Even if there are three hundred openings present there, the layer at the top of the container is not nullified. This litra cannot be nullified in any manner, as Rabbi Yehoshua maintains that even an item occasionally sold by unit, such as a circle of dried figs, can never be nullified.

Rabbi Yehuda continues: But if one pressed the litra of dried figs into a circular vessel along with other dried figs, but does not know onto which place, i.e., which side, of the circular vessel he pressed it, whether, e.g., to its northern side or to its southern side, in this case, as the prohibited litra is not located in a defined place and it cannot be distinguished from the others, it is not considered an item of significance, and everyone agrees that it is nullified. Accordingly, the ruling of the mishna that animals that are disqualified from being sacrificed are not nullified is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua as stated by Rabbi Eliezer, that an item occasionally sold by unit is not nullified. Rabbi Yoḥanan’s statement, that only an item whose manner is exclusively to be counted is significant and cannot be nullified, is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

Rav Ashi says: You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, i.e., Rabbi Meir, who maintains that an item that is not always counted is nullified in a majority. The reason is that living creatures are significant, and therefore they are not nullified.

§ The Gemara raises a difficulty with the ruling of the mishna that all of the animals are prohibited. And let us draw out and sacrifice one animal from the mixture, and say, i.e., apply the principle: Any item that separates from a group is assumed to have separated from the majority. Accordingly, the animal that was sacrificed is presumed to be fit. One can continue in this manner until only two animals from the mixture remain. The Gemara questions this suggestion: Should we draw out an animal from the mixture? But this is the removal of an item from its fixed place,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

גמרא רא"א רואין את העליונות כו'. מפרש"י כאן מוכח דגריס רואין אותן וכמו שהוא בציונו וכ"ה במשנה שם:

תוס' ד"ה רבי יהודה אומר וכו' ואומר ר"ת דלא אמר ר' יהודה. עיין לקמן דף עז ע"ב תוס' ד"ה הא בסה"ד:

כל דבר שיש בו מנין. כל שדרכו לימנות כלל כגון ליטראות של קציעות שרוב בני אדם אין מוכרין במנין אלא דורסין אותו בעיגול ומוכר כל העיגול יחד הואיל ופעמים שמונין הליטראות לבד למוכרם במנין: ואפילו בדרבנן. במידי דאיסוריה מדרבנן כגון תרומת קציעות לא בטיל הואיל ודרכו לימנות כלל כ''ש בדאורייתא כגון פסולי קרבן דמתני': ליטרא קציעות. משקל ליטרא של תאנים יבישות של תרומה שקיצעם באיזמל בכלי ששמו מקצוע: שדרסה ע''פ עיגול. שם כלי הוא עגול ודורסין בה קציעות ונדבקין זו בזו ונעשין עיגול כעין גבינה: על פי. דוקא נקט שנראית לעינים: ואין ידוע. איזה פי כלי נאסר ובכל התחתונות פשיט ליה שאין התרומה מעורבת בהן אלא הפומין לבדם בספק האיסור: רבי מאיר ורבי יהודה פליגי בהא אליבא דר''א ור' יהושע: רואין אותן כאילו הן פרודות. אע''פ שאין כאן ק' פומין של ק' כלים של היתר לבד האיסור לבטל האיסור והתחתונו' אינן בכלל הספק להצטרף עם העליונות לבטלן רואין את כל ליטראות התחתונות והעליונות שבכל הכלים פרודות וזו מעורבת בכולן והתחתונות מצטרפות להעלות את העליונות שבכל פום ופום: ואם לאו הפומין אסורין. שהתחתונות שאינן בכלל הספק אין מעלות הפומין: אפילו יש שם ג' מאות פומין לא יעלו. דכל שדרכו לימנות לא בטיל: דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה מקום כו'. שדרסה במקום השולים שהכלי רחב והרבה ליטראות סדורות לרחבו: דברי הכל יעלו. הואיל וליתיה לאיסוריה בעיניה שנדרס ונדבק באחרות מלמעלה ומלמטה ומן הצד אין כאן דבר שבמנין כלל: ה''ג ונמשך חד וחד מינייהו ונקריב כו'. יטלם אחד אחד ובכל חד וחד נימא מרובא הוא: ופרכינן נמשך בתמיה. משמע יקחם אחד אחד מתוך העדר הא הוה לו האיסור קבוע ועומד ביניהם וקיימא לן בסנהדרין (דף עט.) מוארב לו פרט לזורק אבל לגו
ר''מ אומר רבי אליעזר אומר כו'. תימה לר''ל דאמר לעיל גבי חבילי תלתן לר''מ כל שדרכו קשיא דר''מ גופיה קסבר דליטרא קציעות בטלה דאע''ג דהויא כל שדרכו מיהו בפ' הערל (יבמות פא.) משמע דלא אמר ר''ל כל שדרכו מקדש אלא תרומה דאורייתא אבל בתרומה בזמן הזה דהיא מדרבנן לא וא''ת אם תרומה בזמן הזה דרבנן א''כ בטלה קדושת הארץ א''כ כלאי הכרם נמי דרבנן ואמאי תני כל שדרכו וי''ל דכלאי הכרם הוא חד דרבנן דאם לא בטלה קדושת הארץ היה דאוריית' אבל הכא תרתי דרבנן חד דבטלה קדושת הארץ ועוד דתרומת תאנים מדרבנן דלא מיחייב מדאורייתא אלא דגן תירוש ויצהר א''נ דלעיל הכי פירושו שהיה ר''מ אומר כל שדרכו לימנות מקדש מדאורייתא וכיון דבדאורייתא כל שדרכו מקדש דין הוא שיקדש בדרבנן את שדרכו כגון חבילי תלתן של כלאי הכרם א''נ כלאי הכרם כיון שיש בהן איסור הנאה אע''ג דבטלה קדושת הארץ חמור כמו מדאורייתא וא''ת ובפ''ק דמגילה (דף י.) היכי בעי למימר דקסבר ר''א קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא ועוד דרבי יהושע גופיה קאמר התם בהדיא הכי אלמא קסבר לא בטלה קדושת הארץ והיכי לרבי יהושע דליטרא קציעות בטלה לר''ל והיינו יכולין לפרש דלר' יהושע קדושת הארץ לא בטלה ומ''מ ליטרא קציעות עולה משום דתרומת תאנים דרבנן דמטעם זה הקילו בה לומר שהתחתונות מעלות את העליונות ואע''פ שלא נתערבו בכל העיגול והא דמשמע בפרק הערל (יבמות פא.) לר''ל דאי תרומה בזמן הזה דאורייתא לא היה עיגול בעיגולין עולה דקאמר ר''ל והלא אני שונה עיגול בעיגולין עולה אלא תרומה דרבנן ואיזה הוכחה היא והלא ר' יהושע סבר מקריבין אע''פ שאין בית דקדושת הבית לא בטלה וכ''ש קדושת הארץ ואפי' הכי סובר דעיגול עולה ובטל ויש לומר דר' יהושע יסבור דלא מקדש אלא ו' דברים ור''מ דסבר כל שדרכו לא סבר כוותיה בהא א''נ י''ל בדוחק התם פרק הערל (גז''ש) ה''ג היינו בתרומת ביכורים דהוי דאורייתא בתאנים ומצינו סתם תרומה דאיירי בביכורים דתנן במסכת פרה פ' י''א (מ''ג) דבילה של תרומה שנפלה למי חטאת נטלה ואכלה אם יש כביצה בין טמאה בין טהורה המים טמאים והאוכלה חייב מיתה פי' כשנטלה אדם מיד נטמא גופו מחמת נושא מי חטאת וא''א להיות האוכלה חייב מיתה בסתם תרומה דתרומת פירות דרבנן אם לא נאמר דבתרומת ביכורים מיירי וה''נ מדקדק ר''ל מהא דעיגול בעיגולין עולה אפילו בביכורים דאורייתא ודוחק הוא זה אלא יש לחלק דלענין קדושה התלויה במחיצות כגון קדושת הבית קאמר ר' יהושע דלא בטלה כדדריש התם במגילה (דף ג:) אשר לו חומה אע''פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן וכן צריך לחלק [נמי לעיל] כמו שפירשתי לעיל בפרק קדשי קדשים (דף סא. ד''ה מאי): והתחתונות מעלות את העליונות. אע''פ שאינן בספק דימוע הקילו בתרומת פירות דרבנן והא דתנן במס' תרומות בפ''ד (מ''ט) תאנה לבנה שנפלה לתוך לבנות ושחורות לבנות אסורות השחורות מותרות ואין השחורות מעלות את הלבנות לא דמי דהתם אינן השחורות ראויות להיות בספק דימוע שלעולם השחורות ניכרות מתוך לבנות: רבי יהודה אומר כו'. וא''ת לר' יהודה מאי איריא דבר שבמנין אפילו כל מילי אוסר בכל שהוא דהא שמעי' ליה לר' יהודה לקמן בפירקין דמין במינו לא בטיל ובסיפא נמי דקתני דברי הכל לרבי יהודה יעלו אמאי יעלו וכן לקמן דנקט ר''י רימוני בדן אפילו כל מילי נמי וכן בפ' הנזקין (גיטין נד:) נפלו ונתפצעו בשוגג יעלו דברי רבי יהודה אמאי והא מין במינו לא בטיל לר' יהודה ועוד תנן בפ' נוטל (שבת קמא:) רבי יהודה אומר מעלין את המדומע באחד ומאה ואומר ר''ת דלא א''ר יהודה מין במינו בכל שהוא אלא בדבר לח דומיא דדם הפר ודם השעיר דיליף מינה לקמן דדבר המתערב הוא והא דאמרי' בסוף ביצה (דף לח:) דחטין בחטין לא בטיל לר' יהודה בקמח מיירי דהוי דבר המתערב תדע דגבי חטין בשעורין קאמר התם דבטל משום דהוי מין בשאינו מינו ואמאי הא מינכרי מהדדי אלא ודאי בקמח מיירי ולא גרסי' בגיטין נפלו לגת ונתפצעו אלא נפלו ונתפצעו דלא מיירי בלח אלא ביבש ובענין זה מפרש ר''ת הא דא''ר יוחנן בסוף ע''ז (דף עג:) ב' כוסות אחד של חולין ואחד של תרומה שמזגן וערבן זה בזה סלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו וקשיא ליה כיון דתרומה עולה בא' ומאה א''כ מינו נמי יסייע לשאינו מינו לבטל התרומה אלא ש''מ דבמינו במשהו והא דא''ר יוחנן התם (דף עג:) דכל איסורין שבתורה במינו בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך ולא חשיב תרומה משום דבכלל טבל היא דכיון דבחד טעמא הוא דמפרש התם טעמא דטבל דכהיתרו כך איסורו דחיטה אחת פוטרת את הכרי והוא הדין תרומה כעלייתה כך איסורה ובכל דוכתא דתרומה עולה באחד ומאה בדבר יבש ומתני' דהקומץ רבה (מנחות כג.) שתי מנחות שלא נקמצו דלא מבטלי ליה שירים לטיבלא דמוקמינן התם כר' יהודה במנחת סולת איירי שנתערב לגמרי בדבר לח ולא במאפה תנור ומחבת ומרחשת וההיא דנבילה בשחוטה בהקומץ רבה (שם כג.) בשנימוחה וה''ר יום טוב מפלנצ''י הקשה לר''ת מההיא דפסחים (דף טו.) דחבית של תרומה שנשברה בגת העליונה והתחתונה חולין טמאין דאמרי' התם (דף כא.) דאם נפלה לק' חולין דברי הכל תרד ותטמא אלמא דאפי' לא עולה באחד ומאה ונראה שכמו כן היה יכול להקשות מההיא דשאור של חולין ושל תרומה שנפלו בעיסה דאין לח מתערב יותר ממנו ועוד תניא במסכת תרומה בתוספתא פרק סאה תרומה לוג יין צלול שנפל לתוך ק' לוגין עכורין וחזר בו ר''ת דודאי אין חילוק בין לח ליבש ותירץ דהא דתרומה עולה בא' ומאה בנפלה לתוך חולין מתוקנין דאי אפשר למבטל דהיינו חולין להיות כבטל דהיינו תרומה וההיא דב' כוסות א' של תרומה וא' של חולין שאינן מתוקנין דאפשר להם ליעשות תרומה קסבר לה ר' יוחנן כמאן דאמר בהקומץ רבה (דף כג:) בתר מבטל אזלינן והוי מין במינו וההיא דפסחים (דף כא.) ל''ק למ''ד בתר בטל אזלי' דמשקין לכי סריחי אין שם משקין עליהן ולא אפשר לה לתרומה שתיעשה חולין וא''ת וטבל במינו במשהו היכי משכחת לה הא א''א למבטל דהיינו החולין שיעשו טבל וי''ל שנפל טבל טבול לתרומה בטבל שאינו טבול לתרומה דהוי מין במינו כיון דשם טבל עליהם על שניהם א''נ טבל שראה פני הבית בטבל שלא ראה פני הבית א''נ נפל לתוך חולין מתוקנין ובעודה לתרומה ביד בעלים דאפשר לאיתשולי עלה והשתא דאתינן להכי איכא לאוקומי ההיא דב' כוסות בחולין מתוקנין וכגון דתרומה ביד בעלים וההיא דפסחים בתרומה ביד כהן ועוד י''ל לתירוץ קמא כר''ת ההיא דפסחים (דף כא.) כר' חייא דאית ליה לר' יהודה נבלה ושחוטה בטלות זו בזו ולהכי חשיב התם מין בשאינו מינו לענין משהו אע''פ שחשובין מין במינו לענין אחד ומאה דלא סגי להו בס' אבל רבי יוחנן דלא כרבי חייא דה''נ מוכח בהקומץ רבה (מנחות כג:) דלאו כ''ע אית להו דר' חייא וההיא משנה דאין דם מבטל דם פירש בקונטרס בהקומץ רבה (ג''ז שם) לרב חסדא דאזיל בתר מבטל הויא דלא כרבי חייא ואפילו לרבי חנינא דאזיל בתר בטל נראה דאיכא טובא ההיא דאין רוק מבטל רוק ואין מי רגלים מבטל מי רגלים לקמן בפירקין
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד