זבחים פו ע"ב

בשרירי [באיברים קשים] שהאש אכלה בהם עד שנתייבשו, אך לא נעשו אפר, ועד חצות יש מצוה להקטירם. ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] שזמן חצות הלילה קובע בענין זה?

אמר רב, כתוב אחד אומר: "כל הלילה והקטיר", שמצוה להקטיר כל הלילה את איברי העולה, כאמור: "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר" (ויקרא ו, ב), ואילו כתוב אחד אומר: "כל הלילה... והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה... ושמו אצל המזבח" (ויקרא ו, ב—ג), משמע שכבר מתחילת הלילה ניתן להרים את הדשן, ובכלל זה איברי העולה שכבר אכלה האש.

וכדי ליישב סתירה זו יש לומר: חלקיהו את הלילה לשני חלקים, חציו למצות הקטרה ומה שפקע — יחזיר, וחציו להרמה שמחצות הלילה נגמרה מצות ההקטרה, וניתן להרים את הדשן.

על דברי רב, שרק בחצות מתחילה מצות תרומת הדשן, מתיב [מקשה] רב כהנא מן המשנה: בכל יום תורם את המזבח מרים ממנו מעט דשן ומניחו בצד המזבח, מזמן קרות הגבר (קריאת הכרוז בבית המקדש, או קריאת התרנגול) או בזמן הסמוך לו, בין מלפניו [או] מאחריו, ביום הכיפורים — תורם בחצות, ואילו ברגלים — תורם באשמורת הראשונה, בסוף השליש הראשון של הלילה. ומעתה יש לשאול: ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שזמן תרומת הדשן מחצות דאורייתא [מן התורה] היא, כפי שדרש רב מן הכתובים, היכי מקדמינן והיכי מאחרינן [כיצד מקדימים אנו ברגלים וכיצד מאחרים אנו בכל ימות השנה]?

אלא אמר ר' יוחנן: לא מכאן למדים את זמנה של תרומת הדשן, אלא באופן זה: ממשמע שנאמר לענין הקטרת האיברים "כל הלילה" (ויקרא ו, ב), איני יודע שהיא עד הבקר? אם כן מה תלמוד לומר מיד אחר כך "עד בקר" (ויקרא ו, ב)? ללמדנו לענין תרומת הדשן הנזכרת מיד אחר כך: תן בקר לבקרו של לילה כלומר, יכול אתה להקדים ולעשותה כבר מתחילת הלילה,

הלכך [על כן] בכל יומא [יום] מימות השנה מקרות הגבר סגי [מספיק]. ביום הכיפורים, משום חולשא [חולשה] של כהן גדול שהרי עליו מוטלת כל עבודת היום — מקדימים ותורמים מחצות. ברגלים, דנפישי [שמרובים] קרבנות שמביאים העולים לרגל, דקדמי אתו [שמשום כך מקדימים ובאים] ישראל לבית המקדש עם קרבנותיהם — תורמים את הדשן כבר מאשמורת הראשונה, כדקתני סיפא [כמו ששנו בסופה] של משנה זו, כי ברגלים לא היתה קריית (קריאת) הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל.

א ובענין ששנינו במשנתנו, שאיברים שאכלה האש ונתקשו ("שרירי"), חצות הלילה מחשיבם כמעוכלים, ונגמרה מצוותם, ואם פקעו מן המזבח אין צורך להחזירם. איתמר [נאמר] כי נחלקו אמוראים בבעיה הבאה: פירשו האברים מעל המזבח קודם חצות, והחזירן אחר חצות, כך שבחצות לא נשלם עיכולם — מתי ייחשבו כמעוכלים, ואם יפקעו שוב לא יהא צורך להחזירם? רבה אמר:

with regard to hardened limbs that were dried by the fire but have not yet been reduced to ash. The mishna teaches that before midnight, such limbs should be returned to the altar. The Gemara asks: From where is this matter derived that midnight determines whether or not they shall be returned?

Rav says: One verse states: All night and he shall burn the burnt offering, which indicates that there is a mitzva to burn the limbs of a burnt offering all night, as the verse states: “It is the burnt offering on the pyre upon the altar all night until the morning” (Leviticus 6:2). And one verse states: “All night until the morning…and he shall remove the ashes that the fire has consumed of the burnt offering on the altar, and he shall put them beside the altar” (Leviticus 6:2–3), which indicates that one may remove the ashes at any time during the night, including the limbs of a burnt offering that were already hardened by the fire. How can these texts be reconciled?

Rav explains: Divide the night into two parts: Half of the night, i.e., until midnight, is designated for the mitzva of burning, and during this time, that which is dislodged from the altar shall be returned; and half of the night, i.e., after midnight, is designated for removing.

With regard to Rav’s assertion that one may begin to remove the ashes only after midnight, Rav Kahana raises an objection from a mishna (Yoma 20a): Every day the priests would remove the ashes from the altar and place them on the east side of the ramp at the rooster’s crow or close to the time of its crowing, whether before it or after it, as there was no insistence on a precise time. On Yom Kippur they would remove the ashes at midnight. On the Festivals the ashes were removed even earlier, at the end of the first watch. Rav Kahana concludes his objection: And if it enters your mind that the proper time for removing the ashes by Torah law is from midnight, how do we advance the removal of the ashes on the Festivals, and how do we delay their removal the rest of the year?

Rather, Rabbi Yoḥanan says: The proper time of the removal of the ashes is based on the following: From the fact that it is stated with regard to the burning of the limbs: “All night” (Leviticus 6:2), don’t I know that he may burn a burnt offering until the morning? If so, what is the meaning when the verse states: “Until the morning”? It means: Add another morning to the morning of the night. Arise before dawn, as that is the time for the removal of the ashes. Nevertheless, there is no specific hour fixed for performing this removal, and one may remove the ashes from the beginning of the night.

Therefore, every day, performing the removal at the rooster’s crow is sufficient. On Yom Kippur, due to the weakness of the High Priest, who must perform the entire Temple service on that day, they would hasten to remove the ashes from midnight. On the Festivals, during which there are many offerings on account of the masses of Jewish people in Jerusalem on those days, who, in order to offer their sacrifices, would arrive early at the Temple, they would remove the ashes beginning from the end of the first watch, as the mishna teaches in the latter clause (Yoma 20a): The call of the rooster would not arrive on Festivals until the Temple courtyard was filled with Jews.

§ The Gemara previously explained the mishna as saying that limbs that were hardened by the fire but not entirely consumed are not returned to the altar if they were dislodged from it after midnight, since the mitzva of burning has been performed and the limbs are considered to have been entirely consumed. It was stated that amora’im engage in a dispute concerning the following matter: In the case of limbs that separated from upon the altar before midnight and were returned after midnight, whereby the mitzva of burning was not completed by midnight, Rabba says: