זבחים קי ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף קי - ב

מתניתין:

הזורק מקצת דמים של הקרבן בחוץ, כגון מתנה אחת ^[129], חייב, ואפילו הם מחטאות הפנימיות שכל מתנותיהן מעכבות. ואפילו רבי אלעזר שאינו מחייב אלא באופן שהקריב את כל המתיר, מודה בזריקת דמים בחוץ שחייב גם על מקצתן, כדאמרינן בגמרא.

רבי אלעזר אומר: אף המנסך מי החג של ניסוך המים בחג הסוכות בחוץ, חייב. ^[130]

רבי נחמיה אומר: אף שיירי הדם של חטאות ^[131], הטעונין שפיכה ליסוד המזבח, שהקריבו בחוץ, חייב. כי לדעתו שפיכת שיריים מעכבת בקרבן, ונמצא שהם "מתקבלים בפנים" ונחשבים כזריקה גמורה ^[132].

גמרא:

אמר רבא: ומודה רבי אלעזר בדמים ^[133], ואפילו של חטאות הפנימיות, שאם זרק מקצתן בחוץ, חייב.

דתנן במסכת יומא [ס ב]: אם נשפך הדם לאחר שנתן מתנה אחת [דעת תנא קמא שיביא דם אחר ויתחיל מתחילה, מאחר שלא גמר אותה כפרה], רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים עלתה לו מתנה ראשונה, וממקום שפסק, משם הוא מתחיל. ^[134] ומוכח, שאף על פי שכל המתנות בחטאת פנימית עבודה אחת הן לעכב, בכל זאת, כל אחת מהמתנות בפני עצמה "מתקבלת בפנים", שהרי מחשיבים אותה במניין המתנות.

שנינו במשנה: רבי אלעזר: אומר אף המנסך מי החג בחג בחוץ חייב:

אמר רבי יוחנן משום רבי מנחם יודפאה: הלכה זו שאמר רבי אלעזר, בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה! דאמר רבי עקיבא: ניסוך המים בחג דאוריתא הוא, ולכן חייב עליו בחוץ.

דתניא, רבי עקיבא אומר: נאמר במוסף החג [במדבר כט לא] "על עולת התמיד ונסכיה", בלשון רבים. בשני ניסוכים הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים, ואחד ניסוך היין.

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: אי, אם זה הוא מקורו של רבי אלעזר לניסוך המים, אם כן, נדון ממנו, מה להלן בניסוך היין של עולת תמיד צריך לנסך שלושת לוגין, אף כאן בניסוך המים בחוץ צריך לנסך שלושת לוגין.

והא רבי אלעזר "מי החג" קאמר, ומשמע שחייב בכל ניסוך בחוץ, אפילו פחות משלושת לוגין! ^[135]

וכן נדון ונלמד: אי מה להלן בניסוך היין, הוא נוהג אף בשאר ימות השנה, אף כאן יהיה חייב על ניסוך המים בחוץ אף בשאר ימות השנה. ^[136]

ואילו רבי אלעזר, דוקא בחג קאמר! ומתרצינן: אשתמיטתיה לרבי מנחם יודפאה ^[137] הא דאמררבאסיאמררבי יוחנן.

דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות [משנה היא במסכת שביעית פרק א משנה ו], ערבה [שבמקדש], וניסוך המים של חג, שלשתן הלכה למשה מסיני.

ומוכח, שלכולי עלמא ניסוך המים דאורייתא ולא רק לרבי עקיבא, ואין צורך להיקש בין ניסוך היין לניסוך המים, ויתכן שרבי אלעזר במשנתנו סובר כמאן דאמר שיעורו של ניסוך המים בלוג, או אין להם שיעור ^[138].

תנו רבנן: המנסך שלושת לוגין מים בחג בחוץ, חייב. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: והוא שמלאן לשם חג.

והוינן בה: מאי בינייהו, מה הוסיף רבי אלעזר על דברי תנא קמא, ובמה נחלקו?

אמר רב נחמן בר יצחק: ביש שיעור במים של ניסוך קמיפלגי.

תנא קמא אמר "שלשה לוגין", וכוונתו משלשה ומעלה, כי סבר שאין שיעור למי החג למעלה, ואם מילא בכלי גדול יותר משלושה לוגין, קידשם הכלי, וחייב עליהם בחוץ. ^[139] ורבי אלעזר סבר שדוקא אם מילאן "לשם חג" כדרך מילואן, דהיינו שלושה לוגין, חייב. אבל אם היה כלי גדול ומילאהו ביותר משלשה לוגין מים, לא קידש אותם הכלי, הואיל ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להן ^[140].

רב פפא אמר: בין לתנא קמא ובין לרבי אלעזר יש שיעור למים, ^[141] ואם מילא יותר משיעור ג' לוגין לא מקדשם.

הערות

^[129] בטהרת הקודש [ע"ב תוד"ה ומודה] הוכיח שהכוונה לחייב אפילו אם נתן רק מתנה ראשונה בפנים ושלש אחרונות בחוץ, וכן נקטו השפת אמת [לעיל קז, א] והגרא"ל מאלין [ח"ב, יד]. אולם בתפארת ישראל ביאר שהחיוב דוקא אם נתן הזאה ראשונה בחוץ, כי אילו כבר נתן בפנים, נחשבת הזאת האחרונות בחוץ כהזאת שיירי הדם שפטור עליהם, וצריך עיון, שהרי שיירי הדם הם שיירי מצוה, אך הזאות אחרונות הם חלק מהמצוה אף שאינם מעכבים וראה תוס' לעיל [לט, א]. וראה לעיל [קז, א] שביררנו דברי רש"י שם אם כוונתו שהחיוב במתנה אחת הוא דוקא בחיצוניות, או שהחיצוניות מלמדות לפנימיות שמתנה אחת נחשבת זריקה אפילו בקרבן שטעון ד' מתנות, וכביאור המלאכת שלמה כאן. אמנם יתכן שכוונתו כי משנתנו רק כמאן דמחייב גם בחסר, ושם פירש כהלכה שבחוץ אין חייבין על חסר ואחת מד' נחשבת חסר. ולכאורה מכאן קשה ליסוד הגר"ח [הובא לעיל ט, ב] שהמפגל בזריקה בפנימיות צריך לחשב בכל ד' ההזאות כי הפיגול בזריקה אינו מדין עבודת מזבח אלא מדין עבודה, ואם כן למה יתחייב בחוץ על מתנה אחת שאינה עבודה, ומוכח שנקט כי החיוב בחוץ אינו על "עבודה" אלא על מעשה זריקה גרידא.

^[130] הרמב"ם בפירוש המשנה כתב, שרבי אלעזר מחייב בחוץ משום שניסוך המים מן התורה, ואין הלכה כמותו כי אינו אלא מהלכה למשה מסיני ותמה התוי"ט מה נפקא מינה בין דין המפורש בתורה להללמ"ס והרי שתיהם שמענו מפי גבורה. [וראה בנזיר כה, ב שאין עונשין על דין מהללמ"ס, וכן נקט הריטב"א בשבת צו, ב]. וראה גירסא נוספת בהערות על הגמרא. ואולי כוונתו לומר שרבי אלעזר נקט שהם נסכי הקרבן ולכן חייב עליהם בחוץ אך אם נאמרו בהללמ"ס ולא בין פסוקי הקרבנות, הרי זה נסכים שהם חובת היום ואינם קרבן שחייב בחוץ. ובדבר אברהם [ח"ג א סק"ה בהערה] ביאר לפי תוס' בנזיר [סא, ב] שאין התורה מרבה או ממעטת דינים הבאים מהללמ"ס, וכיון שניסוך המים נלמד לעיל [קט, א] מריבוי, הרי אי אפשר ללמדו אלא אם הוא מפורש בתורה ולא מהללמ"ס, וראה עוד בהערות לגמרא.

^[131] רש"י פירש "של חטאות הטעונים שפיכה ליסוד", וראה לעיל [לח, ב ד"ה שיירי] שהוסיף כי גם שיירים של חטאות חיצוניות שהקריבן בחוץ חייב, ולכאורה תמוה שהרי לעיל [לז, א] פירש שכל הדמים של כל קרבנות טעונים שפיכה ליסוד, ולמה לגבי חיוב חוץ נקט דוקא חטאת. וכבר דקדקו שלעיל [לז, א] כתב, שבכל הזבחים אין צריך להשאיר דם לשיריים, אך לגבי חטאת מצינו שנחלקו בזה בעלי תוס' לעיל [נג, ב] אם צריך להשאיר או שכיון שדמה ניתן באצבע [ולא בזריקה מכלי כעולה] ממילא נשאר דם לשיריים, וידוע לבאר שנחלקו אם חיוב שפיכת שיריים הוא מדיני הקרבן וצריך להניח ממנו לשיריים או שהוא דין בדם אם נשאר, ומצינו בזה חילוק בין חטאת שדין שיריים נאמר בה [וכמבואר ברש"י לעיל פט, א ומרומי שדה לעיל נג, ב] לבין שאר זבחים שאינו אלא דין בדם. וכן ידוע להוכיח מדברי הגר"א [לעיל פ"ה מ"ד] ששיריים מעכבים רק בחטאות כיון שהם מדין הקרבן, מה שאין כן בשאר קרבנות שהם דין בדם הנשאר, ולפיכך רק בחטאת הן מעכבין וחייב עליהן בחוץ. [וראה מחלוקת תירוצי הראב"ד תמיד ל, ב ולעיל יג, ב ולהלן קיא, א יש תוספת דברים בזה].

^[132] יש לעיין היכן שופך שיריים בחוץ, שהרי שנינו לעיל שאינו חייב עד שיעלה לראש המזבח, ושיריים מקומם על היסוד, אך בבמה אין יסוד, וכדלעיל, וראה מקדש דוד [כ, ג] שדן בזה. ומסתבר שגם הם טעונים מזבח, וכיון שלא מצינו ריבוי לשיריים בחוץ אלא בכלל זריקה, יהיה חיובם רק כשנזרקו על המזבח כ"זריקת דם גמורה", כלשון רש"י, וראה חידושי הגרא"ל מאלין [ח"ד כג] ובסוגית הגמרא נרחיב.

^[133] תוס' [ד"ה מודה] הקשו מה חידש רבא והרי כבר שנינו במשנה רבי אליעזר אומר "אף המנסך" ומשמע שמודה לאמור ברישא ומוסיף עליה. ותירצו שלולי השמיענו רבא שמודה לרישא, הוה אמינא שמודה רק לאמור במשניות הקודמות, או שחידושו שחייב אפילו על מתנה אחת בפנימיות שכל המתנות מעכבות בה, ולולי רבא הוה אמינא שאין חיוב על מקצת דמים אלא בחיצוניות שמתנה אחת כיפר.

^[134] משמע מסוגיין ומהסוגיא לעיל [מב, א] שאפשר לצרף הזאות הפנימיות מכמה פרים בין בחטאת של יום כפור ובין בשאר חטאות הפנימיות כפר העל"ד של ציבור ושל משיח. שהרי במשנה שנינו סתם "מקצת דמים" ועל כך אמרו שרבי אליעזר מודה כיון שממקום שפסק מתחיל. וכן נקטו הגבורת ארי [מלואים ליומא סא, א] ומקדש דוד [כג ד] וחזון יחזקאל [מלואים ליומא פ"ג ה"ד]. אולם הגרי"ז והחזו"א [מועד קכו, יומא אות לט] חילקו בין פר של יוה"כ שבא לחובת היום ולכן אפשר לצרף הזאותיו מכמה פרים, מה שאין כן בשאר חטאות שההזאות מדיני הקרבן אי אפשר לצרפם מכמה פרים וחוזר ומתחיל מתחילה. ולכאורה כל דבריהם רק לשיטת תנא קמא שכל אחד כפרה לעצמו ורק ההזאות מצטרפין, אך לרבי אלעזר ורבי שמעון הפרים עצמן מצטרפין כקרבן אחד, ואילו כל הזאה בפני עצמה אינה מתיר כלל ולכן בכל החטאות מועיל צירוף. וראה אחיעזר [יו"ד ה, ח] ומשמר הלוי [קנו] ושמועת חיים [יומא סא, ב] שהאריכו בזה.

^[135] רש"י [ד"ה והא] פירש ש"מי החג" משמעותן גם פחות משלשה לוגין שהרי יש מ"ב בסוכה שהיה מנסך בלוג, ודקדק הקרן אורה שאפילו לרבי אלעזר יש שיעור למטה, ורק ממעט שאין צורך בג' לוגין. אך רש"י בסמוך [ד"ה הא] נקט שיתכן שאין להם שיעור כלל, וכן מבואר בתוס' ד"ה ביש].

^[136] תוס' [ד"ה אי] הקשו איך היה הוה אמינא שיתחייב כל השנה על ניסוך המים בחוץ, והרי אין ניסוך המים אלא בחג, וכל השנה הוא מחוסר זמן. ובכתבי הגרי"ז [מנחות טו, ב תמורה יד, א] הובא שהגר"ח ביאר שנידון הגמרא בסוגיין הוא אם ניסוך המים הוא מדיני קרבן התמיד כניסוך היין בשאר הקרבנות, וזה נלמד מריבוי "ונסכיה", או שהוא דין נפרד שנלמד מהלכה למשה מסיני, והוא מחובת היום אלא שדינו לבא בשעת הקרבת התמיד, [ונחלקו בכך הראשונים ריש תענית לגבי ניסוך בלילה, שחובת היום מתחלת בלילה, אך חובת הזבח שייכת רק ביום, עי"ש תוס' ומאירי]. ולפי זה ביאר שקושית ריש לקיש היא שאילו הנסוך מדיני הזבח, הרי אמרו בתמורה [טו, ב] שאדם מביא נסכיו מכאן ועד עשרה ימים, ונמצא שניסוך המים ראוי ליקרב בשאר ימות השנה ויתחייב עליו, ולכן נקט שמקורו מהללמ"ס ואינו מדין הזבח אלא מחובת היום, וכיון שאי אפשר להביאו אלא בחג אין חייב עליו בחוץ בשאר ימות השנה. ובאבן האזל [פי"ט ממעה"ק ה"ב] ביאר שהנידון הוא אם יחיד יכול להתנדב נסכי מים, וכיון שיכול להתנדב מסתבר שאין הבדל בין החג לשאר ימות השנה ולפיכך כל השנה מתחייב עליהן בחוץ, שאם המקור מריבוי "ונסכיה" ודינם כנסכי יין נמצא שיכול להתנדב ולהתחייב עליהם כל השנה, אך אם המקור מהללמ"ס אין אלו אלא נסכי ציבור שלא שייך בהם נדבה, וכיון שחובתן רק בחג, בשאר השנה יפטר עליהן בחוץ משום מחוסר זמן. וראה עוד בחזו"א [יומא קכ"ו אות כ] ובבד קודש [ח"ג, נז].

^[137] כך פירש רש"י, ותוס' [ד"ה אשתמטיה] הקשו הרי רבי יוחנן אמר גם את דברי רבי מנחם יודפאה וגם את דברי רבי עקיבא ואיך אישתמטיה, [וצידדו שמא לא שמע דברי רבי עקיבא עד אחר שאמר דברי רבי מנחם]. ופירשו שאישתמיט לריש לקיש, כי אילו ידע דברי רבי עקיבא לא היה מקשה לרבי מנחם, כי היה יודע שמקורו לניסוך המים דאורייתא אינו מריבוי "ונסכיה" אלא מהללמ"ס, והעלו מכך שריש לקיש הקשה על סמך מאן דאמר שניסוך המים דרבנן, ותמהו מי סבר כן.

^[138] בתוי"ט הביא גירסא אחרת בפיה"מ להרמב"ם שרבי אלעזר מחייב אפילו על שיעור מועט כי לדעתו ניסוך המים מן התורה, אך להלכה אינו חייב אלא על שלשה לוגין כיון שהניסוך רק מהללמ"ס. ותמה הקרן אורה שבסוגיין מפורש להיפך כי אילו המקור מריבוי הכתוב היה שיעורו בג' לוגין ואדרבא אם ניסוך מהללמ"ס שיעורו בלוג או שאין לו שיעור. וכן תמה על הרמב"ם שפסק [פי"ט ממעה"ק ה"ד] שניסוך המים בחוץ הוא רק בג' לוגין, ומאידך פסק [פ"י מתו"מ ה"ו] שניסוך המים מהללמ"ס.

^[139] כך פירש"י, וביאר שלמעלה מג' לוגין הן "בכלל מאתיים מנה", אך למטה יש שיעור, והיינו כמו שכתב הקרן אורה שלכולי עלמא יש שיעור ג' לוגין. ודקדק כן מדברי הרמב"ם שפטר בפחות מג' לוגין בחוץ [פי"ט ממעה"ק ה"ג] אף שפסק [בפ"ב ממעילה ה"ג] שאין שיעור למים, והיינו שאין שיעור למעלה משום בכלל מאתיים מנה, אך יש שיעור ג' לוגין למים. וכן דעת המאירי סוכה [מט, ב].

^[140] כך פירש רש"י, ומשמע מדבריו שאינו חייב על ניסוך בחוץ משום שאפילו השלשה לוגין לא התקדשו כי אין כלי שרת מקדש אלא את הראוי לו, וכשיש בו יותר אינו מקדש כלום. וכן הוכיח המשנה למלך [פ"ג מפסוהמ"ק הי"ח] מהסוגיא בסוכה [מט, ב ודלא כתוס' במעילה [יג, ב] שנקטו כי רק היותר מג' לוגין לא התקדש] ובטעם הדבר שאינו מקדש את החלק הראוי לו, כתב הקרן אורה שיתרון כחסרון נחשב כדבר שאין מתקבל בפנים. ותוס' הקשו שהרי רבי אלעזר אמר במשנה המנסך "מי החג" ומשמע שאין שיעור למים לא למעלה ולא למטה. ולכן פירשו להיפך שתנא קמא אמר "שלשה לוגין" דוקא, כי סבר שיש שיעור למים, ואילו רבי אלעזר סבר שאם מלאן "לשם חג" אינו חייב על פחות משום שנקבעו בכלי שרת [כדלעיל קט, ב] אך אם לא נקבעו חייב על כל שיעור שינסך, כי דעתו שאין שיעור למים. וצריך עיון אם חיובו רק כשנסך בחוץ את כל מה שמילא בכלי, או שאפילו אם נסך הרוב בפנים ומעט בחוץ חייב, כי הכלי לא קבע אלא שכל המים טעונים ניסוך, אך אינו קובע שיעור לקרבן, ולר"א חייב אפילו על מעט מים. [ורק לתנא קמא צריך לנסך ג' לוגין בחוץ]. ובקרן אורה ביאר ביאור חדש בדברי רב נחמן, והוא שמחלוקת תנא קמא ורבי אלעזר היא באופן שכבר ניסך וחוזר ומנסך, שלתנא קמא אינו חייב אלא על ג' לוגין הראשונים ולר"א חייב על כל ניסוך שמילא לשם חג. והביא שאחיו בשו"ת משכנות יעקב [קונטרס היתר חדש] ביאר להיפך שתנא קמא מחייב על כל "ג' לוגין" ור"א מחייב רק בממלא לשם חג, אך אחר שניסך לשם חג שוב אינו חייב.

^[141] רש"י פירש שלכולי עלמא יש שיעור למים, ותוס' [ד"ה בקרבו] כתבו שלכולי עלמא אין שיעור למים, שהרי מדברי רבי אלעזר משמע שאין להם שיעור, ו"ג' לוגין" של תנא קמא לאו דוקא. ובשו"ת משכנות יעקב [שם] כתב לפרש דברי רב פפא [ורבינא בסמוך] באופן שונה מרש"י ותוס', שתנא קמא סובר שקרבו נסכים במדבר לכל יחיד כמו לציבור, ולפיכך גם יכול יחיד להתנדב לניסוך המים כי כל הקרב לציבור נחשב מתקבל בפנים גם ליחיד, ור"א סובר שלא נחשב קרב ליחיד ולפיכך החיוב רק ב"מי החג". ולרבינא נסכי מים למדין מיין שיכול יחיד לנדבם, ור"א סבר שנסכי המים מקורם מהללמ"ס ואין למדים מנסכי יין, ואין יחיד יכול לנדבם.

חייב. ר' אלעזר אומר: אף המנסך מי החג, מים שמנסכים על המזבח בחג הסוכות, בתוך החג בחוץ — חייב. ר' נחמיה אמר: אף שירי הדם שצריך לשפוך אל יסוד המזבח, שהקריבו בחוץ — חייב.

א גמרא אמר רבא: ומודה ר' אלעזר בדמים שגם אם זרק מקצתם — חייב. ואפילו בדמים הפנימיים, שאפילו מתנה אחת מהן מעכבת.

דתניא [ששנויה ברייתא], ר' אלעזר ור' שמעון אומרים: אם נשפך מדם הפר או מדם השעיר של יום הכיפורים לפני שגמר הכהן הגדול את כל הזאותיו — אין הוא נזקק לחזור ולשחוט פר או שעיר ולהזות את כל ההזאות פעם נוספת, אלא ממקום שפסק להזות, משם הוא מתחיל, משום שכל נתינת דם בעבודות יום הכיפורים הריהי דבר בפני עצמו, ומשום כך גם חייב על כך בחוץ.

ב שנינו במשנתנו שר' אלעזר אומר: אף המנסך מי החג בחג בחוץ. אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' מנחם יודפאה: ר' אלעזר בשטת ר' עקיבא רבו אמרה, שאומר: ניסוך המים דאורייתא [מן התורה] הוא, ולכן חייב אם עשאו בחוץ. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' עקיבא אומר: נאמר בקרבנות חג הסוכות: "מלבד עולת התמיד מנחתה ונסכיה" (במדבר כט, לא), הרי זו לשון רבים, ללמדנו כי בשני ניסוכים הכתוב מדבר: אחד ניסוך המים שהוא מצווה המיוחדת לחג הסוכות, ואחד ניסוך היין הנלווה לקרבן התמיד.

אמר ליה [לו] ריש לקיש לר' יוחנן: אי [אם] על כך מסתמך ר' אלעזר לחייב על ניסוך המים, נמצא שהכתוב מקיש את מצוות ניסוך המים למצוות ניסוך היין, ולפי זה יש לומר לשיטתו: מה להלן בניסוך היין, שיעור המצווה הוא שלשת לוגין, שכך הוא שיעור נסכי כבש התמיד, אף כאן במצוות ניסוך המים, יהיה שיעורה שלשת לוגין, בין לצאת בכך ידי חובה, ובין להתחייב על כך משום העלאה בחוץ. והא [והרי] ר' אלעזר "מי החג" קאמר [אומר] שחייב על הקרבתם בחוץ, ומשמע אפילו בפחות מכך! ועוד, אי [אם] מכאן הוא למד, יש לומר גם: מה להלן ניסוך היין של עולת התמיד הריהו נוהג בשאר ימות השנה, אף כאן ניסוך המים נוהג בשאר ימות השנה, ולא רק בחג הסוכות. ואף חייב אם עשה כן בחוץ. ואילו ר' אלעזר "בחג" קאמר [אומר]!

ואומרים: אישתמיטתיה הא דאמר [נשמט ממנו מריש לקיש הלכה זו שאמר] ר' אסי, שכן אמר ר' אסי שכך אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן: דין עשר נטיעות (עצים צעירים) בתוך שטח של בית סאה, שמותר להשקות בגללם את השדה ערב שנת השביעית, וכן דין נטילת ערבה במקדש בחג הסוכות, וכן דין ניסוך המים בחג הסוכות — כל אלה הריהם הלכה למשה מסיני.

ג ועוד בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: המנסך שלשת לוגין מים בחג בחוץ — חייב, ר' אלעזר אומר: אם מלאן לשם חג — חייב.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] להלכה? אמר רב נחמן בר יצחק: בשאלה האם יש שיעור במים שצריך לנסך קמיפלגי [חלוקים הם].

רב פפא אמר:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

is liable. Rabbi Elazar says: So too, one who pours as a libation water consecrated for the libation of the festival of Sukkot, during the Festival, outside the courtyard, is liable. Rabbi Neḥemya says: For the remainder of the blood of an offering that was supposed to be poured at the base of the altar and that instead one sacrificed outside the courtyard, one is liable.

GEMARA: Rava says: Rabbi Elazar generally holds that one is liable for sacrificing outside only when he sacrifices a complete offering, but Rabbi Elazar concedes with regard to the sprinkling of the blood of an offering, that one is liable for sprinkling outside even part of the blood, e.g., one sprinkling instead of four. This is clearly the halakha with regard to offerings whose blood is sprinkled on the external altar, as a single sprinkling renders such an offering valid (see 36b), and it can be regarded as a complete offering. Rabbi Elazar concedes that this is the halakha even with regard to offerings whose blood is sprinkled on the inner altar, despite the fact that such offerings are valid only once all the sprinklings have been completed.

The fact that Rabbi Elazar concedes this point is apparent from that which is taught in a mishna (Yoma 60a) with regard to the numerous sprinklings of blood performed in the Holy of Holies, upon the Curtain, and on the inner altar, as part of the Yom Kippur Temple service: If during the sprinklings the blood spills and it is necessary to bring the blood of a second animal in order to complete them, Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: From the place that the High Priest stopped sprinkling the blood of the first animal, there he begins to sprinkle the blood of the second animal; it is unnecessary to repeat any of the sprinklings that have already been performed. From this ruling it is apparent that each sprinkling is considered an independent and complete act of service, and one will be liable for even a single act of sprinkling done outside the Temple.

§ The mishna teaches: Rabbi Elazar says: So too, one who pours as a libation water consecrated for the libation of the festival of Sukkot, during the Festival, outside the courtyard, is liable. Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Menaḥem Yodfa’a: Rabbi Elazar said that halakha in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, his teacher, who says: The water libation on Sukkot is a mitzva by Torah law. As it is taught in a baraita that Rabbi Akiva says concerning the verse: “Beside the daily burnt offering, its meal offering, and its libations” (Numbers 29:31), the fact that the Torah makes reference to “libations” in the plural indicates that the verse is speaking of two types of libations. One is the water libation, which is unique to the festival of Sukkot; and the other one is the wine libation, which always accompanies the daily offering. If the water libation was not a mitzva by Torah law, one would not be liable for pouring it as a libation outside the Temple courtyard.

Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: If Rabbi Elazar derives the mitzva of the water libation through the derivation taught by Rabbi Akiva, according to which both the wine libation and water libation are derived from the same word, then he should hold that just as there, with regard to wine, one is liable only if he pours three log, so too here, with regard to water, one should be liable only if he pours three log. But in the mishna, Rabbi Elazar says simply: Water of the festival of Sukkot, which seems to include any amount. Furthermore, he should hold that just as with regard to pouring a libation of wine outside the Temple, one is liable for pouring a libation during the rest of the days of the year and not only on Sukkot, so too, with regard to pouring a libation of water, one should be liable for pouring a libation during the rest of the days of the year. But in the mishna Rabbi Elazar says that one is liable only if he pours the water libation during the Festival. It is apparent that Rabbi Elazar derived the mitzva of the water libation from a different source.

That which Rabbi Asi says escaped him, as Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Neḥunya, a man of the valley of Beit Ḥortan: The halakha of ten saplings, the practice of taking a willow in the Temple during Sukkot, and the obligation to perform the water libation during Sukkot, each of these is a halakha transmitted to Moses from Sinai. According to Rabbi Asi, the mitzva of the water libation is not derived from the same source as the wine libation, and it is possible that there will be differences in the halakhot that apply to them.

§ The Sages taught in a baraita: One who pours as a libation three log of water during the festival of Sukkot outside the courtyard is liable. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: If he filled a service vessel with the three log in order to consecrate them for the sake of the Festival, he is liable.

The Gemara asks: What is the difference between these two opinions? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: They disagree with regard to whether there is a precise measure of water that can be consecrated as a libation. The first tanna holds that even if one fills a service vessel with more than three log, the water is thereby consecrated. Therefore, if one then pours at least three log of that water outside the courtyard, he is liable. Rabbi Elazar holds that if one attempts to consecrate more than three log, the consecration of the water is ineffective. Therefore, if one then pours three log of that water as a libation outside the courtyard, he is not liable.

Rav Pappa said:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

גמ' ת"ר המנסך שלשת לוגין מים בחג. נ"ב עי' אם לבינה שמואל:

חייב. לרבנן דלא בעו כולו מתיר ורבי אלעזר נמי מודה בה כדאמרינן בגמרא: מי החג. שנתמלאו לשם ניסוך המים בחג הסוכות: שירי הדם. של חטאות הטעונין שפיכה ליסוד שהקריב בחוץ חייב דקסבר שירים מעכבין הילכך מתקבלים בפנים וזריקה גמורה הן: גמ' מודה ר' אלעזר בדמים. ואפי' בחטאות הפנימיות דהא בפנים אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת מהניא הך דיהבה ומביא פר אחר ומתחיל ממקום שפסק: דתנן כו'. במסכת יומא בהוציאו לו (דף ס.): יודפאה. דמן יודפת: ניסוך המים דאורייתא. הילכך בחוץ נמי מיחייב עלה: אמר ליה ריש לקיש. אי רבי אלעזר מההוא קרא יליף ובההוא קרא מים ויין איתקוש אלמא שלשת לוגין בעינן כנסכי יין של עולת התמיד: והא ר' אלעזר מי החג קאמר. ואפילו פחות משלשת לוגין דאיכא למאן דאמר סוכה (דף מח.) בלוג היה מנסך: בחג קאמר. בלשון קושיא גרסינן ליה: אישתמיטתיה. למנחם יודפאה: הא דא''ר יוחנן כו'. אלמא לכולי עלמא דאורייתא הוא הילכך איכא למ''ד בלוג גמירי לה או אין להם שיעור: [מאי בינייהו]. במאי קמיפלגי ומאי קא אתי רבי אלעזר למימר: ביש שיעור למים. דקאמר תנא קמא המנסך שלשת לוגין חייב והוא הדין יותר משלשת לוגין דיש בכלל מאתים מנה ואף על גב דמלינהו בכלי גדול קדשינהו כלי דאין שיעור למי החג למעלה ואתא רבי אלעזר למימר והוא שמילאן לשם חג כדרך מילואן דהיינו שלשת לוגין ותו לא כדתנן (שם) צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין ממלא מן השילוח אבל אי הוי טפי לא קדשינהו כלי דלא חזו ליה דיש שיעור למים ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם:

ומודה רבי אלעזר בדמים. תימה מאי קמ''ל רבא מתניתין היא דהא תנן רבי אלעזר אומר אף המנסך כו' שמע מינה דמודה ברישא וי''ל דסלקא דעתך דרבי אלעזר קאי אהנהו דלעיל ולא אמקצת דמים ועוד י''ל דמתניתין איכא לאוקומי בדמים החיצונים דבמתנה אחת כיפר ואתא רבא לאשמועינן דאפילו בפנימיים דכל מתנות מעכבות אפ''ה מודה ר''א דחייב על מקצת בחוץ דתניא ר''א אומר ממקום שפסק הוא מתחיל ולעיל נמי בפרק בית שמאי (דף מב.) דאמר והאמר רבא מודה ר''א בדמים גבי חטאות פנימיות מייתי לה: אי מה להלן בשאר ימות השנה אף כאן בשאר ימות השנה. תימה דהא רבי עקיבא מודה דאין ניסוך המים אלא בחג ויש ספרים דגרסי הסך נסך בשני ניסוכים וההוא קרא בתמיד כתיב וליתא דר' נתן גריס הכי בריש מסכת תענית (דף ג.) ואפילו לרבי נתן נמי לא מישתמיט תנא דלימא ניסוך המים כל השנה כולה ואמר רבינו תם דמצא בספרים ישנים אי מה להלן בשאר ימות החג לא דלרבי עקיבא לא רמזה אלא בששי ואמרינן במסכת תענית (שם) אלא הך דתנן ניסוך המים כל שבעה מני אי רבי עקיבא האמר בששי מזכיר תרי יומי הוו ורבי אלעזר בחג קאמר משמע כל ימות החג ונראה שפיר ליישב גרסת הספרים דאף על גב דאין ניסוך המים אלא בחג מכל מקום חייבין עליו בחוץ כל השנה כדאשכחן בשמעתין למאן דאמר קרבו נסכים במדבר דמחייב בלא כלי שרת אע''ג דאין מתקבל בפנים הואיל ובשעת היתר הבמות קריבים בלא קדושת כלי וכדאמרינן לעיל (דף קח:) במעלה על גבי הסלע דמשום דהויא הקטרה בבמת יחיד מחייב עליו בחוץ בשעת איסור הבמות ומיהו לא דמי דאין לך מחוסר זמן גדול מזה וכיון דהשתא לא חזו בפנים היכי מיחייב ואמרינן ביומא בריש פרק שני שעירי (דף סב:) שלמים ששחטן בחוץ קודם שיפתחו דלתות ההיכל פטור מ''ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי וא''ת ומאי שנא נסכים בכלי חול מקבלת דם בכלי חול דאמר רבא לעיל דקבלה בכלי חול לרבי פטור ויש לומר דלא דמי לקבלה בכלי חול בפנים וזרק בחוץ אין לנו לחייב מחמת דכשר בבמה הואיל וכבר נפסל בפנים ולא דמי לנסכים שמקריבין בחוץ בכלי חול דלא נפסלו בפנים: אישתמיטתיה כו'. פי' בקונטרס למנחם יודפאה ותימה דהא רבי יוחנן אמרן לתרוייהו ושמא לבתר הכי שמעה רבי יוחנן וי''ל דאישתמיטתיה לריש לקיש דאי הוה שמעה לא היה מקשה כלום דהוי מצי לפרושי בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה דאמר ניסוך המים דאורייתא ולאו מטעמיה ולפי זה משמע דאיכא למאן דאמר ניסוך המים דרבנן וזהו תימה דאפילו למאן דאמר (מנחות דף קו.) חולין בעזרה לאו דאורייתא שתקנו חכמים לנסך חולין בעזרה שמא לפי שהוא אז זמן גשמים כדי שיזכרו לפני המקום להתברך במי גשמים וקצת משמע בריש לולב וערבה (סוכה דף מד.) דריש לקיש הוה ידע להא דר' יוחנן דעשר נטיעות ערבה וניסוך המים גבי הא דאמר ריש לקיש התם כהנים בעלי מומין היו נכנסים בין האולם ולמזבח כדי לצאת בערבה ושמא נהי דשמיע ליה ערבה ניסוך המים לא שמיע ליה ומיהו לא יתכן פי' זה לפי' הקונטרס במעילה פרק ולד חטאת (דף יג:) דתנן התם נתנן לצלוחית מועלין בהן אמר ריש לקיש אין מועלין אלא בשלשת לוגין ורבי יוחנן אמר מועלין בכולן ופריך למימרא דקסבר ריש לקיש יש שיעור למים והא תנן רבי אלעזר אומר אף המנסך מי החג בחוץ חייב ואמר רבי יוחנן משום ר' מנחם יודפאה רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא אמרה דדריש ונסכיה אחד נסכי יין ואחד נסכי מים ואמר ליה ריש לקיש אי מה יין שלשת לוגין אף מים נמי שלשת לוגין מכלל דקסבר ריש לקיש אין שיעור למים ומשני לטעמיה דמנחם יודפאה קאמר ופי' בקונטרס דריש לקיש דאמר יש שיעור למים היינו לטעמיה דמנחם דאמר רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא אבל איהו סבירא ליה כרבי יוחנן רביה דאין שיעור למים ומיהו לא יתכן אותו פי' דמעילה דלמה ליה למימר לטעמא דמנחם יודפאה הוה ליה למימר לטעמיה דרבי עקיבא ורבי אלעזר ור' נתן ונראה לפרש לטעמיה דמנחם יודפאה היינו מה שהקשה אי מה להלן שלשת לוגין דלרבי עקיבא יש שיעור ורבי אלעזר מי החג קאמר אלמא סבירא ליה אין שיעור ולא משום דסבירא ליה כרבי אלעזר דר''ל קסבר יש שיעור אלא לאפוקי ממנחם יודפאה קאתי דאמר רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא: ביש שיעור במים קא מיפלגי. פירש בקונטרס דקאמר תנא קמא המנסך שלשת לוגין חייב והוא הדין יותר מג' לוגין דיש בכלל מאתים מנה ואע''ג דמלינהו בכלי גדול קדשינהו כלי דאין שיעור למי החג למעלה ואתא רבי אלעזר למימר והוא שמלאן לשם חג כדרך מילואן דהיינו שלשת לוגין ותו לא כדתנן צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין ממלא מן השילוח אבל אי הוו טפי לא קדשינהו כלי דלא חזו ליה דיש שיעור למי החג ואין כלי שרת מקדשין אלא הראויין להן עד כאן לשונו וקשה דהא רבי אלעזר מי החג קאמר לעיל דאין שיעור למים כלל לא למעלה ולא למטה כדמוכחא נמי ההיא דמעילה (שם) ומפרש הר' חיים איפכא דתנא קמא סבר יש שיעור דנקט שלשת לוגין לא פחות ולא יותר ואתא רבי אלעזר למימר והוא שמלאן לשם חג דקבעינהו מנא דרבי אלעזר לטעמיה דאמר לעיל קביעותא דמנא מילתא הוא אבל לא קבעינהו מנא חייב בפחות משלשת לוגין דאין שיעור למים ור' אלעזר לטעמיה דאמר במתני' מי החג:

דף קי - ב

מתניתין:

גמרא:

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד