זבחים קיא ע"ב

שחט עוף קדשים בחוץ והעלה בחוץ — חייב.

נמצא שדרך הכשירו של עוף בפנים, כלומר, במליקה שעל ידה הוא מתחייב אם העלהו בחוץ — פטורו בחוץ, שאם מלקו בחוץ והעלהו בחוץ — פטור. דרך הכשירו מבחוץ בשחיטה, שאם שחט בחוץ הריהו מתחייב על העלאה בחוץ — פטורו בפנים, שהשוחט בפנים והעלה בחוץ פטור.

ר' שמעון אומר: כל שחייבין עליו בחוץ כששחטו וגם העלהו בחוץ — חייבין על כיוצא בו ששחטו בפנים שהעלה בחוץ, חוץ מן השוחט עוף בפנים ומעלה בחוץ.

א גמרא על מה ששנינו במשנתנו ששחיטה היא דרך הכשרו של עוף קדשים מבחוץ, תוהים: האי [ביטוי זה] "הכשירו" אינו מתאים, שהרי שחיטה זו אינה מכשירה כלל עוף קדשים, אלא חיובו הוא, כלומר, הדרך בה הוא מתחייב על העלאה בחוץ! ומשיבים: אכן תני [שנה]: "חיובו".

ב עוד שנינו בסוף משנתנו כי ר' שמעון אומר: כל שחייבים עליו בחוץ חייבים על כיוצא בו בפנים שהעלהו בחוץ, חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ. ושואלים: אהיכא קאי [היכן ר' שמעון עומד]? לאיזה חלק של המשנה הוא מתייחס?

אילימא ארישא קאי [אם תאמר על ראשה הוא עומד], שאמר התנא הראשון: המולק עוף בפנים והעלה בחוץ — חייב, מלק בחוץ והעלה בחוץ — פטור. ואמר ליה [לו] ר' שמעון: כי היכי [כמו] שהנמלק בפנים מיחייב [מתחייב] על העלאתו בחוץ, כך הנמלק בחוץ נמי מיחייב [גם כן מתחייב] על העלאתו. אם כן האי [זה] שהוא שונה: "כל שחייבין עליו בחוץ חייבים על כיוצא בו בפנים", "כל שחייבין עליו בפנים חייבים על כיוצא בו בחוץ" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]!

אלא תאמר להיפך: כי היכי [כמו] שהנמלק בחוץ לא מיחייב [מתחייב] על העלאתו בחוץ, כך המולק בפנים נמי [גם כן] לא ליחייב [מתחייב] על העלאתו. אם כן, האי [זה] שהוא שונה: "כל שחייבים עליו בחוץ חייבים על כיוצא בו בפנים", "כל שאין חייבין עליו בחוץ אין חייבים על כיוצא בו בפנים" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]!

אלא תאמר כי ר' שמעון אסיפא קאי [על סופה של המשנה מתייחס] שאמר התנא הראשון: השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ — פטור, שחט בחוץ והעלה בחוץ — חייב. ואמר ליה [לו] ר' שמעון: כי היכי [כמו] שהנשחט בפנים לא מיחייב [מתחייב] על העלאתו בחוץ, כך הנשחט בחוץ נמי [גם כן] לא מיחייב [מתחייב] על העלאתו. אם כן, האי [זה] שהוא שונה: "כל שחייבים עליו בחוץ", "כל שאין חייבין עליו בפנים" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]!

אלא תפרש: כי היכי [כמו] שעל הנשחט בחוץ מיחייב [מתחייב], כך על הנשחט בפנים נמי מיחייב [גם כן מתחייב] על העלאתו בחוץ — אולם אי אפשר לומר כן, שכן הא קתני [הרי הוא שונה] במפורש: חוץ מן השוחט בפנים והמעלה בחוץ שאינו חייב!

אלא אמר זעירי: שחיטת בהמה בלילה בפנים איכא בינייהו [יש ביניהם], כלומר, ר' שמעון אינו מתייחס להלכות השנויות קודם לכן במשנה, אלא להלכה אחרת ששנה התנא הראשון, ואינה שנויה לפנינו. והכי קאמר [וכך הוא אומר] התנא הראשון: [וכן] השוחט בהמה בפנים במקדש בלילה, והיא נפסלת בכך והעלה בחוץ — פטור, לפי שאין היא מתקבלת בפנים. אבל אם שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ — חייב.

ועל כך ר' שמעון אומר: כל שחייבין עליו על העלאתו בחוץ אם שחטו בחוץ — חייבין על כיוצא בו כששחטו בפנים והעלה אותו בחוץ (ואף השוחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ בכלל זה), חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ.

רבא אמר: קבלה של דם הקרבן בכלי חול בפנים איכא בינייהו [יש ביניהם], והכי קאמר [וכך אומר] התנא הראשון: [וכן] המקבל דם בכלי חול בפנים והעלה בחוץ — פטור, שהרי אינו ראוי להתקבל בפנים. אבל המקבל בכלי חול בחוץ והעלה בחוץ — חייב.

ר' שמעון אומר: כל שחייבין עליו על העלאתו בחוץ, אם עשאו בחוץ — חייבין על כיוצא בו כשעשאו בפנים והעלו בחוץ (ואף המקבל דם בכלי חול בכלל זה), חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלו בחוץ.

ואומרים: השתא דתני אבוה [עכשיו ששנה אביו] של שמואל בר רב יצחק כי ר' שמעון חולק על ההלכה שבראש המשנה, שכן הוא שונה בברייתא: המולק עוף בפנים והעלו בחוץ — חייב, מלק בחוץ והעלה בחוץ — פטור, ור' שמעון מיחייב. יש לפרש כי ר' שמעון התם קאי [שם הוא עומד], להלכה זו של המולק בחוץ הוא מתייחס בסוף המשנה, ותני [ושנה] כך בדבריו: כל שחייבין עליו בפנים והעלה בחוץ, ובכלל זה המולק את העוף בפנים — חייבין עליו בחוץ, שגם אם מלק בחוץ — חייב על העלאתו.

ג משנה חטאת שקבל הכהן את דמה בכוס אחד, ונתן תחילה מן הדם על מזבח בחוץ למקדש, וחזר ונתן ממה שנותר בפנים. או שנתן תחילה מן הדם בפנים, וחזר ונתן ממה שנשאר מן הדם בחוץ — חייב בשני המקרים משום העלאה בחוץ, משום שכולו (כל הדם שבכוס) ראוי הוא לנתינה בפנים.

אם קבל דמה בשתי כוסות, נתן שניהם בפנים — פטור, שעשה כראוי. אם נתן את שניהם בחוץ — חייב, שהרי שניהם ראויים ליקרב בפנים. אם נתן אחד בפנים ואחד בחוץ — פטור על השני, שהרי כבר גמר את המצוה בכוס הראשון, ושוב אין השני ראוי לבוא בפנים. אם נתן תחילה אחד בחוץ ואחר כך אחד בפנים — חייב על החיצון שהיה ראוי לבוא בפנים. והפנימי מכפר, כלומר, יצא בו ידי חובת חטאתו.

למה הדבר דומה? למפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות וצריך להקריב אחת מהן לחטאתו. אם שחט שתיהן בפנים — פטור. אם שחט שתיהן בחוץ — חייב, ששתיהן ראויות היו לישחט בפנים. שחט אחת בפנים ואחר כך אחת בחוץ — פוטר על השניה ששחט בחוץ, שכבר יצא ידי חובתו בראשונה, ואין השניה ראויה ליקרב בפנים. שחט אחת בחוץ ואחת בפנים — חייב על החיצונה, והפנימית מכפרת, כלומר, יוצא בה ידי חובת חטאתו.

ומוסיפה המשנה: במקרה שכבר שחט שתיהן בפנים, וזרק דמה של אחת מהן, הרי כשם שדמה פוטר את בשרה מן המעילה, והוא מותר לכהנים, כך היא החטאת הזו פוטרת את בשר חבירתה מן המעילה.

But if one slaughtered a bird offering outside the courtyard and then offered it up outside, he is liable.

Evidently, the manner of its preparation inside the courtyard, i.e., pinching, effects its exemption outside the courtyard, and the manner of its preparation outside the courtyard, i.e., slaughter, effects its exemption inside the courtyard.

Rabbi Shimon says: With regard to any act of killing an animal concerning which, when it was performed outside the courtyard, one is liable for subsequently offering it up outside the courtyard, one is also liable for having offered the animal up outside the courtyard after performing a similar act of killing inside the courtyard. This is the halakha except with regard to one who slaughters a bird inside the courtyard and offers it up outside the courtyard; he is exempt.

GEMARA: In summarizing its rulings the mishna states: The manner of its preparation outside the courtyard effects its exemption inside the courtyard. The Gemara comments: This term: The manner of its preparation, is inappropriate when referring to the slaughter of a bird offering, as a bird offering is not prepared by slaughtering; on the contrary, it is disqualified if slaughtered. The slaughter of a bird offering outside the courtyard is the reason for its liability. The Gemara concedes: Emend the mishna and teach: Its liability.

§ The mishna cites the ruling of Rabbi Shimon: Rabbi Shimon says: With regard to any act of killing an animal concerning which, when it was performed outside the courtyard, one is liable for subsequently offering it up outside the courtyard, one is also liable for having offered the animal up outside the courtyard after performing a similar act of killing inside the courtyard. This is the halakha except with regard to one who slaughters a bird inside the courtyard and offers it up outside the courtyard; he is exempt. The Gemara asks: To what does he refer?

If we say that he is referring to the first clause of the mishna, which states: One who pinches the nape of the bird offering inside and then offers it up outside is liable, but if one pinched its nape outside and then offered it up outside, he is exempt; and it is with the second part of this clause that Rabbi Shimon disagrees and says to the first tanna: Just as one who pinches the nape of a bird offering inside and then offers it up outside is liable, so too one who pinches its nape outside and then offers it up outside is liable, this is difficult. If that is what Rabbi Shimon intended, then instead of saying in the mishna: With regard to any act of killing an animal concerning which, when it was performed outside the courtyard, one is liable for subsequently offering it up outside the courtyard, he should have said: With regard to any act of killing an animal concerning which, when it was performed inside the courtyard, one is liable for subsequently offering it up outside the courtyard, one is also liable for a similar act of killing done outside the courtyard. Evidently, Rabbi Shimon does not disagree with the first tanna on this issue.

Rather, perhaps Rabbi Shimon disagrees with the first part of the first clause and says to the first tanna: Just as one who pinches the nape of a bird offering outside and then offers it up outside is not liable, so too one who pinches its nape inside and then offers it up outside is not liable. The Gemara rejects this: If that is what Rabbi Shimon intended, then he should have said: With regard to any act of killing an animal concerning which, when it was performed outside the courtyard, one is not liable for subsequently offering it up outside the courtyard, one is also not liable for having offered the animal up outside the courtyard after performing a similar act of killing inside the courtyard. Evidently, Rabbi Shimon does not disagree with the first tanna on this issue either.

Rather, he is referring to the latter clause of the mishna: One who slaughters a bird offering inside and offers it up outside is exempt, but if one slaughtered a bird offering outside and then offered it up outside, he is liable. And it is with the second part of this clause that Rabbi Shimon disagrees and says to the first tanna: Just as one who slaughters a bird offering inside and then offers it up outside is not liable, so too one who slaughters it outside and then offers it up outside is not liable. The Gemara rejects this: If that is what Rabbi Shimon intended, then he should have said: With regard to any act of killing an animal concerning which, when it was performed inside the courtyard, one is not liable for subsequently offering it up outside the courtyard, one is also not liable for having offered the animal up outside the courtyard after performing a similar act of killing outside the courtyard. Evidently, Rabbi Shimon does not disagree with the first tanna on this issue.

Rather, perhaps Rabbi Shimon disagrees with the first part of the latter clause and says to the first tanna: Just as one who slaughters a bird offering outside and then offers it up outside is liable, so too one who slaughters it inside and then offers it up outside is liable. The Gemara rejects this: Rabbi Shimon clearly does not hold this, as the mishna teaches that he concludes: This is the halakha except with regard to one who slaughters a bird inside the courtyard and offers it up outside the courtyard; he is exempt.

If Rabbi Shimon is not referring to any of the rulings mentioned in the mishna, he must be disagreeing with the first tanna with regard to another issue. Ze’eiri said: The difference between the first tanna and Rabbi Shimon is with regard to the slaughter of an animal offering at night inside the courtyard, and this is what the mishna is saying: The first tanna said: And so too, one who slaughters an animal offering inside the courtyard at night and then offers it up outside is exempt, as by slaughtering the animal at night he caused it to become disqualified. But one who slaughtered an animal outside the courtyard at night and then offered it up outside is liable.

It is with this ruling that Rabbi Shimon disagrees and says: With regard to any act of killing an animal concerning which, when it was performed outside the courtyard, one is liable for subsequently offering it up outside the courtyard, one is also liable for having offered the animal up outside the courtyard after performing a similar act of killing inside the courtyard. This is the halakha except with regard to one who slaughters a bird inside the courtyard and offers it up outside the courtyard; he is exempt.

The Gemara provides another suggestion: Rava said that the difference between the first tanna and Rabbi Shimon is with regard to the collection of the blood of an offering in a non-sacred vessel, and this is what the mishna is saying: The first tanna said: And so too, one who collects the blood of an offering in a non-sacred vessel inside the courtyard and then offers up that offering outside is exempt, as receiving blood in a non-sacred vessel disqualifies the offering. But one who collects the blood of an offering in a non-sacred vessel outside the courtyard and then offers up that offering outside is liable.

It is with this ruling that Rabbi Shimon disagrees and says: With regard to any act done with an animal, i.e., the collecting of its blood, concerning which, when it was performed outside the courtyard, one is liable for subsequently offering it up outside the courtyard, one is also liable for having offered the animal up outside the courtyard after performing a similar act inside the courtyard. This is the halakha except with regard to one who slaughters a bird inside the courtyard and offers it up outside the courtyard; he is exempt.

The Gemara comments: Now that Shmuel’s father, son of Rav Yitzḥak, has taught a baraita, another explanation can be provided. The baraita teaches: One who pinches the nape of a bird inside the courtyard and then offers it up outside is liable, but one who pinched the nape of a bird outside and then offered it up outside is exempt. And Rabbi Shimon says that he is liable. It is apparent then that Rabbi Shimon in the mishna is referring to there, i.e., to the first clause of the mishna, and disagreeing with it. Therefore, one should emend the mishna and teach: With regard to any act of killing an animal concerning which, when it was performed inside the courtyard, one is liable for subsequently offering it up outside the courtyard, one is also liable for having offered the animal up outside the courtyard after performing a similar act of killing outside the courtyard.

MISHNA: With regard to a sin offering where one collected its blood in one cup, if he first placed its blood on an altar outside the courtyard and then placed the remaining blood on the altar inside the courtyard, or if he first placed its blood on the altar inside the courtyard and then placed the remaining blood on an altar outside the courtyard, in both cases he is liable for placing the blood outside the courtyard, as the blood in its entirety is fit to be placed on the altar inside the courtyard.

If one collected its blood in two cups and placed the blood from both of them on the altar inside the courtyard he is exempt as he acted appropriately. If he placed the blood from both of them on an altar outside the courtyard, he is liable, as both are fit to be placed inside. If he first placed the blood from one cup inside and then placed the blood from the other one outside, he is exempt. By using the blood of the first cup to perform the mitzva of placing the blood on the altar, he thereby rendered the blood in the second cup unfit to be placed on the altar; therefore, there is no liability for placing it on an altar outside. If he first placed the blood from one cup outside and then placed the blood from the other one inside, he is liable for the external placement as that blood was fit to be placed inside, and the internal placement atones for the transgression for which the sin offering was brought.

To what is this matter comparable? It is comparable to a case where one separated an animal for his sin offering and it was lost, and he separated another animal in its place, and thereafter, the first animal was found. In that case, both of them stand before him and he must sacrifice one as his sin offering. If he slaughtered both of them inside the courtyard, he is exempt. If he slaughtered both of them outside the courtyard, he is liable, as each was fit to be slaughtered in the courtyard. If he first slaughtered one inside and then slaughtered the other one outside he is exempt from liability for slaughtering the second, as he has already fulfilled his obligation with the first, thereby rendering the second one unfit for sacrifice. If he first slaughtered one outside and then slaughtered the other one inside he is liable for slaughtering the external animal outside the courtyard, as it was fit to be slaughtered inside, and the internal animal atones for the transgression for which the sin offering was brought.

The mishna adds: In a case where one slaughtered both inside the courtyard, just as placing the blood of the first animal exempts one who consumes its meat from liability for misuse of consecrated property, so too, it exempts one who consumes the meat of its counterpart, the second animal, from liability.