מנחות יא ע"א

או קורט לבונה — פסול, מפני שהקומץ חסר. ושואלים: כל הני [אלה] למה לי? הלוא די היה להביא דוגמה אחת!

ומשיבים: צריכא [צריך הדבר] להיאמר, דאי תנא [שאילו היה שונה] רק צרור של עפר הייתי אומר שהוא מחסר ממידת הקומץ משום דלאו בת הקרבה היא [שאינו ראוי להקרבה], אבל מלח דבת הקרבה היא [שהוא ראוי להקרבה], שהרי נותן מלח על הקומץ קודם שמקטיר אותו — אימא תתכשר [אמור שתהא כשרה], שאינו ממעט ממידת הקומץ,

ואי תנא [ואם היה שונה] מלח, הייתי אומר: המלח ממעט מפני דלא איקבע בהדי [שלא נקבע עם] המנחה מעיקרא [מתחילה], שהרי אינו מולח אלא הקומץ בלבד, אבל לבונה דאיקבע בהדי [שנקבעה יחד] עם המנחה מעיקרא [מתחילה], שקודם שקומץ נותן עליה לבונה, אימא תתכשר [אמור שתהא כשרה], ולא תמעט ממידת הקומץ, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שבכל אופן פסול.

א שנינו במשנה כי אם כשקמץ עלה בידו צרור וכו' פסול מפני שאמרו: הקומץ החסר או היתר — פסול. ושואלים: מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] משום חסר ויתר? ותיפוק ליה [ושיצא לו] משום חציצה, שהרי הצרור חוצץ בין ידו לבין הקומץ! אמר ר' ירמיה: יש מקרים בהם הצרור אינו נמצא בין ידו לקומץ, אלא מן הצד, כך שאינו חוצץ, ומכל מקום הריהו ממעט בשיעור הקומץ.

ב אמר ליה [לו] אביי לרבא: כיצד קומצין? כיצד בדיוק עושים את מעשה הקמיצה? אמר ליה [לו]: כדקמצי אינשי [כמו שקומצים אנשים] שמקפלים את כל האצבעות על כף היד. איתיביה [הקשה לו] אביי, הרי כך אומרים על האצבעות: זו האצבע הקטנה, משמשת למידת הזרת שבתורה (שמות כח, טז), שהיא מקצה הזרת עד קצה הבהן. זו הסמוכה לה משמשת לקמיצה, שממנה מתחילה הקמיצה, שמקפל את שלוש האצבעות האמצעיות על כף היד.

זו השלישית משמשת למידת האמה, מקצה אצבע זו ועד המרפק. זו הרביעית היא האצבע האמורה בתורה, שבה מזים מדם החטאת ועוד. זו החמישית היא הגודל (בוהן) של המצורע, שנותנים עליה מדם האשם והשמן (ויקרא יד, יז). הרי שאין משתמשים בכל האצבעות לקמיצה!

ומתרצים: אינו משתמש בזרת אלא כדי להשוות. כלומר, קומץ מתחילה מלא היד כדי שלא יהא חסר, ואחר כך מוחק באצבע קטנה מלמטה ובגודל מלמעלה.

ועוד שאלו: היכי עביד [כיצד עושה] את הקמיצה? אמר רב זוטרא בר טוביה, אמר רב: כשמכניס ידו למנחה חופה שלש אצבעותיו האמצעיות עד שמגיע בקצה האצבעות על פס (כף) ידו וכך קומץ.

ומעירים, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: נאמר "וקמץ משם מלא קמצו" (שם ב, ב) — יכול מבורץ, כלומר, גדוש, שיוצא החוצה? תלמוד לומר: "והרים ממנו בקמצו" (שם ו, ח) כלומר, רק מה שנכנס בתוך הקומץ ולא יותר.

אי [אם] בקמצו, יכול בראשי אצבעותיו בלבד, שמקפל את ראשי אצבעותיו, ומה שבתוכן הוא הקומץ? תלמוד לומר: "מלא קמצו", צריך להיות מלא ולא רק לקמוץ בו משהו, הא כיצד הוא עושה? חופה שלש אצבעותיו לכל אורכן על פס (כף) ידו וכך קומץ, ו

במנחת מחבת ובמנחת מרחשת, שהן נקמצות לאחר אפייה ויש בהן פתיתים גדולים — מוחק את מה שיצא החוצה בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה. וזו היא עבודה קשה שבמקדש, שצריך למחוק בדיוק מה שיוצא ולא לשייר דבר, וגם שלא יחסר דבר מתוך הקומץ.

ושואלים: זהו זוהי עבודה קשה ותו לא [ואין יותר]? והאיכא [והרי יש] מליקה של קרבן העוף, והאיכא [והרי יש] חפינה של הקטורת על ידי הכהן הגדול ביום הכיפורים, שעל שתיהן נאמר שהן עבודות קשות שבמקדש! אלא הכוונה היא שזו היא אחת מעבודות קשות שבמקדש.

אמר רב פפא: פשיטא [פשוט] לי, שמלא קמצו הוא כדקמצי אינשי [כמו שקומצים אנשים], שמכניס את ידו לסולת כשצידי אצבעותיו כלפי מטה. אבל בעי [שאל] רב פפא: אם קמץ בראשי אצבעותיו, כלומר, אם היה פס ידו כלפי מטה, והכניס את ראשי אצבעותיו לסולת וכך קמץ, מאי [מה] יהא הדין?

וכן מן הצדדין, אם הוליך את גב ידו על הסולת עד שנכנסה הסולת לתוכה מן הצד, מאי [מה] יהא הדין? וכן ממטה למעלה, אם היה גב ידו כלפי מטה והכניס את ראשי אצבעותיו לסולת וכך קמץ, מאי [מה] יהא הדין? האם קמיצה כשרה היא או לא? לשאלות אלו לא נמצאה תשובה ונשארו בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

כיוצא בזה אמר רב פפא: פשיטא [פשוט] לי, ש"מלא חפניו" של חפינת הקטורת על ידי הכהן הגדול ביום הכיפורים (ויקרא טז, יב) הוא כדחפני אינשי [כמו שחופנים אנשים], שמכניס את שתי ידיו כשצידי האצבעות כלפי מטה, וכך מעלה את הקטורת כששתי ידיו מחוברות כעין כלי. אבל בעי [שאל] רב פפא: אם חפן בראשי אצבעותיו שהכניס את ראשי אצבעותיו לקטורת וכך חפן, מהו? חפן מן הצדדין, שהוליך גב ידו על הקטורת, ונכנסה הקטורת מן הצד, מהו? חפן ביד זו וביד זו, ולאחר שהגביהן קרבן זו אצל זו, מהו? שאלות אלו לא נמצאה להן תשובה ונשארו בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

בעי [שאל] רב פפא: אם כשרצה לקדש את הקומץ בכלי שרת דבקיה [הדביק] את הקומץ בדפניה דמנא [בדופן הכלי] מתוכו, ולא הניחו בקרקעיתו, מאי [מה] דינו? האם קידוש בתוך הכלי בעינן [צריכים אנו], והאיכא [והרי יש כאן], או דלמא [שמא] הנחה בתוכו בעינן [צריכים אנו] וליכא [ואין כאן]? שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

בעי [שאל] מר בר רב אשי: אם הפכיה למנא [הפך את הכלי], ודבקיה [והדביק] את הקומץ בארעיתא דמנא [בתחתית הכלי] שיש שם בית קיבול, מאי [מה] הדין? האם הנחה בתוכו של הכלי בעינן [צריכים אנו] והאיכא [והרי יש כאן], שהרי יש תוך לתחתית הכלי, או דלמא [שמא] כלי כתיקנו בעינן [צריכים אנו] וליכא [ואין כאן]? אף שאלה זו לא נפתרה ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

ג משנה כיצד הוא עושה בקמיצה? פושט את אצבעותיו לאורכן על פס (כף) ידו. אם ריבה שמנה של המנחה יותר מן הראוי לה, או חסר שמנה, או חיסר לבונתה — הרי זו פסולה.

ד גמרא ומבררים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] ריבה שמנה? אמר ר' אליעזר: כגון שהפריש לה שני לוגין שמן לעשרון סולת, במקום לוג אחד. ומקשים: ולוקמה [ושיעמיד אותה] כגון דעריב [שעירב] בה שמן של חולין או שמן של חבירתה (מנחה אחרת)!

וכי תימא [ואם תאמר] ששמן של חולין ושמן של חבירתה לא פסל [אינו פוסל], מתקיף לה [מקשה על כך] רב זוטרא בר טוביה: אלא מעתה אם תאמר כך, מנחת חוטא דפסל [שפוסל] בה שמן (להלן מנחות נט,ב) היכי משכחת לה [כיצד אתה מוצא אותה]?

אי דידה [אם שמן שלה] — הא לית [הרי אין] לה, שהרי אין במנחת חוטא שמן כלל, אי [אם] של חולין ושל חבירתה — הא אמרת [הרי אומר אתה] לא פסל [שאינו פוסל]! ואי אמרת דאפריש לה [ואם תאמר שהפריש עבורה] שמן, והוא פוסל למרות שלא עשה כדין, והרי כיון דלית [שאין] לה שמן כלל — חולין נינהו [הם], ואינו נחשב משלה!

ומסבירים, ור' אליעזר שאמר: כגון שהפריש לה שני לוגים, בסגנון לא מיבעיא קאמר [לא נצרכה הוא אומר], וכך יש להבין את דבריו: לא מיבעיא [לא נצרכה] לומר שאם הוסיף לה של חולין ושל חבירתה דפסיל [שהוא פוסל] בוודאי את המנחה, אבל הפריש לה שני לוגין, הואיל ומתחילה האי חזי ליה והאי חזי ליה [זה ראוי לה וזה ראוי לה] אימא לא ליפסיל [אמור שלא יפסול], על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שבכל זאת פוסל.

ושואלים: ומנא ליה [ומנין לו] לר' אליעזר הא [הלכה זו]? אמר רבא: מתניתין קשיתיה [המשנה היתה קשה לו], מאי איריא [מה שייך, מה הטעם] דתני [שהוא שונה] ריבה שמנה, כלומר, השמן שלה? ליתני [שישנה]: ריבה לה שמן! אלא הא קא משמע לן [דבר זה משמיע לנו], דאף על גב [שאף על פי] שהפריש לה מתחילה שני לוגין — אף זה פוסל.

ה שנינו במשנה: חיסר לבונתה פסול. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: אם חסרה הלבונה ועמדה על קורט (גוש קטן) אחד בלבד — פסולה, אם עמדה על שני קרטין — כשרה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר: אם עמדה על קורט אחד — כשרה עדיין, פחות מכאן מקורט אחד — פסולה.

or a pinch of frankincense emerged in his hand, the meal offering is unfit, as the handful lacks a full measure on account of these items. The Gemara asks: Why do I need all these examples? Any one of them would convey the fact that the handful must contain a full measure.

The Gemara explains: All of the cases are necessary. Because if the mishna had taught only the example of a stone, it might have been thought that only a stone diminishes the measure of the handful, because it is not fit for sacrifice. But with regard to salt, which is fit for sacrifice, as the priest places salt on the handful before burning it upon the altar, one might say that the handful should be fit, as the salt should not subtract from the handful’s measure.

And if the mishna had taught only the example of salt, it might have been thought that the salt diminishes the handful’s measure as it was not initially fixed together with the entire meal offering. The reason is that the priest salts the handful alone. But with regard to the frankincense, which was initially fixed together with the entire meal offering, i.e., it is placed upon the meal offering before the priest removes a handful from it, one might say that the handful should be fit and the frankincense should not diminish from the handful’s measure. Therefore, the mishna teaches us that in any of these instances the meal offering is unfit.

§ The mishna teaches that if a stone, or a grain of salt, or a pinch of frankincense emerged in the priest’s hand together with the handful, the meal offering is unfit due to the fact that the Sages said: The handful that is lacking or that is outsized is unfit. The Gemara asks: Why does the tanna explain that the offering is not valid specifically because it is lacking or outsized? But let the tanna derive that such a handful is not valid due to the fact that there is an interposition between the priest’s hand and the handful. Rabbi Yirmeya says: Since there are certain instances where these items do not interpose between one’s hand and the handful, e.g., when they are located on the side of the handful, the mishna teaches that they disqualify the handful due to the fact that they reduce its measure.

§ Abaye said to Rava: How do the priests properly remove the handful from a meal offering? Rava said to him: They remove it as people normally remove handfuls, by folding all of their fingers over the palm of the hand. Abaye raised an objection to Rava from a baraita discussing the mitzva function of each of the fingers: This small finger is for measuring a span (see Exodus 28:16), i.e., the distance between the thumb and the little finger. This fourth finger is used for removal of a handful from the meal offering, i.e., the measurement of a handful begins from this finger, as the priest removes a handful by folding the middle three fingers over his palm.

Furthermore, this middle finger is used for measuring a cubit, the distance from the elbow to the tip of the middle finger. This forefinger, next to the thumb, is the finger used to sprinkle the blood of offerings on the altar. And finally, this thumb is the one on which the blood and oil is placed during the purification ritual of a leper (see Leviticus 14:17). Evidently, the little finger is not used in the removal of a handful.

The Gemara responds: The little finger is used only for the purposes of leveling the handful, that is to say, the priest first removes a handful with a full hand, i.e., all of his fingers, so that it should not be lacking in measure, and then he wipes away the protruding flour with his little finger from the bottom, and with his thumb from the top.

The Gemara asks: How is the removal of the handful performed? Rav Zutra bar Toviyya says that Rav says: When the priest places his hand in the meal offering, he bends his middle three fingers until the tips of his fingers reach over the palm of his hand, and he then removes the handful.

The Gemara notes that this is also taught in a baraita. From the verse that states: “And he shall remove from there his handful” (Leviticus 2:2), one might have thought that the handful should be overflowing. Therefore, another verse states: “And he shall take up from it with his handful [bekumtzo]” (Leviticus 6:8). The prefix that means “with” can also mean: In, indicating that the proper measure of a handful is that which is contained within one’s fingers alone.

The baraita continues: If the measurement of a handful is determined by the term “with his handful,” one might have thought that the priest removes a handful with his fingertips, i.e., that a handful consists of that which the priest removes by folding his fingers onto themselves. Therefore, the verse states: “His handful,” indicating that the handful must be full and not merely that which is contained within his fingers. How so? He scoops by closing his three fingers over the palm of his hand, and in this way takes a handful from the flour of the meal offering.

The baraita continues: In the case of a pan meal offering and that of a deep-pan meal offering, when the flour was fried before being scooped and was therefore hard, the priest wipes away with his thumb any flour that was overflowing above his handful, and with his little finger he wipes away the flour that was pushing out below. And this precise taking of the handful of a meal offering is the most difficult sacrificial rite in the Temple, as the priest must wipe away any protruding elements without removing any flour from the handful itself.

The Gemara asks: This one is the hardest sacrificial rite, and no other? But isn’t there pinching the nape of the neck of a bird offering, which is also considered extremely difficult to perform, and isn’t there the scooping of the handful of incense by the High Priest on Yom Kippur, another rite that is extremely difficult to perform? Rather, the baraita means that this taking of the handful of a meal offering is one of the most difficult sacrificial rites in the Temple.

Rav Pappa said: It is obvious to me that the term “his handful” means that the removal of the handful from a meal offering should be performed ab initio in the manner that people usually remove a handful, with their fingertips angled to the side. Rav Pappa raises a dilemma: What is the halakha if the priest removed a handful with his fingertips, i.e., if he placed his hand horizontally over the meal offering and filled his palm with flour by closing his fingers to his palm? Does this disqualify the taking of the handful or not?

Similarly, if the priest took a handful from the sides, by passing the back of his hand back and forth over the flour in the vessel so that the flour collected in his palm by way of the side of his palm, what is the halakha? Furthermore, if he took the handful with the back of his hand placed downward in the vessel, and with his fingers he collected the flour upward into his palm, what is the halakha? Are the handfuls removed in this manner fit for sacrifice? The Gemara states: These dilemmas shall standunresolved.

Rav Pappa said: It is obvious to me that when the Torah states: “His handful” (Leviticus 16:12), in the context of the scooping of handfuls of incense by the High Priest on Yom Kippur, it means in the manner that people usually scoop a handful, by placing the backs of their hands into the vessel and bringing their hands together. Rav Pappa raises a dilemma: What is the halakha if the High Priest scooped a handful with his fingertips? What is the halakha if he took a handful from the sides? What is the halakha if he scooped a handful with this hand and with that hand separately and then brought them together? The Gemara states: These dilemmas shall stand unresolved.

Rav Pappa raises yet another dilemma: If the priest took the handful from the vessel containing the meal offering and stuck the handful onto the side of the second vessel in order to sanctify it, i.e., the handful was not placed directly into the vessel, what is the halakha? Do we require that the handful be inside the vessel, and that is the case here? Or perhaps we require that the handful be placed properly inside the vessel, and that is not the case in this instance. No answer is found, and the Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.

Mar bar Rav Ashi raises a similar dilemma: If the priest overturned the vessel and stuck the handful to the underside of the vessel, in a case where there was an indentation on the underside, what is the halakha? Do we require that the handful be placed inside the vessel, and that requirement is fulfilled here, as the handful is within the indentation? Or perhaps we require that it be placed properly in the vessel, and that is not the case here. The Gemara states: The dilemma shall stand unresolved.

MISHNA: How does the priest perform the removal of a handful? He extends his fingers onto the palm of his hand. If one increased its oil, decreased its oil, or decreased its frankincense, beyond the appropriate measures, the meal offering is unfit.

GEMARA: What are the circumstances of a case where the meal offering is disqualified due to the fact that one increased its oil? Rabbi Eliezer says: The circumstances are a case where he separated two log of oil for the meal offering instead of one log, and mixed them into a tenth of an ephah of flour. The Gemara raises a difficulty: And let Rabbi Eliezer interpret the mishna as referring to a case where he mixed non-sacred oil or the oil of another meal offering into the meal offering.

And if you would say that non-sacred oil and the oil of another meal offering do not disqualify a meal offering, Rav Zutra bar Toviyya objects to this claim: If that is so, then with regard to the meal offering of a sinner, of which it is stated (59b) that oil disqualifies it, how can you find the circumstances where it is in fact disqualified?

Rav Zutra bar Toviyya elaborates: If you suggest that he mixed its own oil into the flour, such a case does not exist, as the meal offering of a sinner does not have any oil. If he mixed non-sacred oil or that of another meal offering into the flour, the meal offering should not be disqualified, as you said that such oil does not disqualify a meal offering. And if you would say that he designated oil for his meal offering and mixed it into the flour despite the Torah prohibition against mixing oil into it, I say that since the meal offering of a sinner does not have oil at all, any oil that he separates and mixes into it is considered non-sacred, and you have already said that non-sacred oil does not disqualify a meal offering.

The Gemara responds: In fact, non-sacred oil and the oil of another meal offering do disqualify a meal offering, and Rabbi Eliezer is speaking utilizing the style of: It is not necessary, as follows: It is not necessary to say that non-sacred oil and the oil of another meal offering disqualify a meal offering. But in a case where one separated two log for his meal offering, since this first log is fit for the meal offering, and that second log is also fit for it, one might say that even when he mixes both log into the meal offering, it should not disqualify the meal offering. Therefore, Rabbi Eliezer teaches us that the meal offering is disqualified in this case as well.

The Gemara asks: And from where does Rabbi Eliezer derive this conclusion? Rava said: The terminology of the mishna posed a difficulty for him, as one can ask: Why does the tanna specifically teach that the meal offering is disqualified if he increased its oil, which indicates that he increased it with oil belonging to the offering itself? Let the mishna teach simply: He increased the oil. Rather, this is what the mishna teaches us: That even though he initially separated two log of oil for the meal offering, its own oil disqualifies the offering when there is too much.

§ The mishna teaches that if one decreased its frankincense beyond its appropriate measure, the meal offering is unfit. Concerning this, the Sages taught in a baraita: If one decreased its frankincense to the point that the amount stood at only one pinch, it is disqualified, but if the decreased amount stood at two pinches, it is fit; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: If the decreased amount stood at one pinch, it is fit; less than that, it is disqualified.