מנחות יד ע"ב

מיפגלי [נעשו פיגול], הכא דחשיב בהו [כאן, בירך של ימין ושל שמאל, שמחשב בהם] בזביחה גופה [עצמה] על מנת לאכול אחת מהן למחר, לא כל שכן שתתפגל השניה?

אלא אמר רבי יוחנן: לדעת ר' יוסי, אם פיגל בירך ימין נתפגלה גם ירך שמאל, שגוף אחד הן, וכפי שהוכחנו. וכן דעתו ביחס לשתי הלחם, כפי ששנינו בברייתא, שאם חישב על כזית משתיהן הרי זה מצטרף. ומה שהוא שונה במשנה שאם פיגל באחת מהן לא נתפגלה חבירתה, ומכאן משמע שלדעתו שני גופים הן — היינו טעמא [זהו טעמו] של ר' יוסי: הכתוב עשאן את שתי הלחם גוף אחד, והכתוב עשאן גם שני גופין, עשאן גוף אחד — דמעכבי אהדדי [שמעכבות זה את זה], ואין אחת כשרה בלא השניה, עשאן שני גופין — דאמר רחמנא [שאמרה התורה] הא לחודה עבידא והא לחודה עבידא [זו לעצמה נעשית וזו לעצמה נעשית] שצריך ללוש ולערוך כל אחת בפני עצמה.

ומשום כך, אם ערבינהו [עירב אותן] במחשבתו, שחישב על מנת לאכול כזית משתיהן — הריהן מתערבין, ופיגל, שהרי הכתוב עשאן גוף אחד, ואם פלגינהו — מיפלגי [חילק אותן, שחישב רק באחת מהן — הרי הן מתחלקות], ולא פיגל בחבירתה, שהרי הכתוב עשאן שני גופין.

בעי [שאל] ר' יוחנן שאלה זו: אם פיגל באחד מן המינים של לחמי תודה, מהו, האם פיגל גם בשאר? וכן אם פיגל באחד משני המינים של מנחת מאפה, חלות או רקיקים, מהו, האם פיגל במין השני? תנא ליה [שנה לו] רב תחליפא ממערבא ברייתא ששנינו בה: וכן אתה אומר בלחמי תודה, וכן אתה אומר במנחת מאפה, משמע שדין אחד להם.

א ועוד בענין צירוף לפיגול תנו רבנן [שנו חכמים]: אם בשעת שחיטה של קרבן חישב לאכול חצי זית מבשרו למחר, ובשעת זריקה של הדם חישב לאכול חצי זית למחר — הרי זה פיגול, מפני ששחיטה וזריקה מצטרפין למחשבת פיגול.

ונחלקו בענין זה אמוראים, איכא דאמרי [יש שאומרים]: דוקא שחיטה וזריקה, דתרווייהו [ששתיהן] מתירין את הקרבן — אין [כן] מצטרפות לפגל, אבל קבלה של הדם בכלי שרת והולכה שלו למזבח, שאינן מתירות בעצמן, אלא הן עבודות של הכנה — לא. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] להיפך: הנך דמרחקן [אלה, שחיטה וזריקה, שרחוקות] זו מזו, מצטרפות כשחישב בשתיהן, וכל שכן הני דמקרבן [אלה, קבלה והולכה, שקרובות זו לזו] מצטרפות, שהיה בכך רצף של מחשבה.

ועל מה ששנינו בברייתא ששחיטה וזריקה מצטרפות, שואלים: איני [כן הוא]? והא תני [והרי שנה] לוי בברייתא שלו: ארבע עבודות אין מצטרפות לפיגול, שחיטה וזריקה, קבלה והולכה! אמר רבא, לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] של לוי, ששנינו בה שאינן מצטרפות — הריהי כשיטת רבי, הא [זו] שמצטרפות — כשיטת רבנן [חכמים].

דתניא [ששנויה ברייתא] בענין שני כבשי עצרת ושתי הלחם: השוחט את הכבש על מנת לאכול חצי זית מחלה זו למחר, וכן שחט את חבירו במחשבה לאכול חצי זית מחלה זו השניה למחר, רבי אומר: אומר אני שזה כשר, ומכאן שלדעתו אין המחשבה בשני מתירים מצטרפת לפגל, אם חישב בכל פעם בחצי אכילה.

אמר ליה [לו] אביי: אימר דשמעת ליה [אמור ששמעת אותו] את רבי שאומר שאין מחשבה מצטרפת לפגל — כשחישב בכל פעם בחצי מתיר (כבש אחד מתוך שנים) וחצי אכילה (חצי כזית), אבל בשחיטה וזריקה, שמחשב בכל פעם בכולו מתיר [במתיר כולו] וחצי אכילה, מי שמעת ליה [האם שמעת אותו] שהוא אומר שאינו פיגול?

אמר ליה [לו] רבא בר רב חנן לאביי: ואי אית ליה [ואם, כדבריך, יש לו] לרבי כלומר, סבור הוא שאם חישב בכולו מתיר וחצי אכילה הרי זה פיגול, מדוע כששחט כל כבש על מנת לאכול כחצי זית מחלה אחרת הרי זה כשר לגמרי? לגזור [שיגזור] במקרה זה חצי מתיר וחצי אכילה ויאמר שהוא פסול, גזירה אטו [משום] כולו מתיר וחצי אכילה שהוא פיגול וחייבים עליו כרת, דהא [שהרי] מצאנו כי ר' יוסי גזר [גוזר] כן בכגון זה, ורבנן גזרי [וכן חכמים גוזרים]!

ומפרטים: ר' יוסי גזר [גוזר], כפי דתנן [ששנינו במשנה]: הקומץ את המנחה על מנת להקטיר את הקומץ למחר — הרי זה פיגול (לדעת הכל), על מנת להקטיר לבונתה למחר, ר' יוסי אומר: פסול הוא ואין בו כרת, וחכמים אומרים: פיגול הוא וחייבין עליה כרת. משמע שר' יוסי פוסל בדבר שאינו פיגול (מחשב להקטיר לבונתה למחר) גזירה משום מחשב להקטיר קומצה למחר, שהוא פיגול.

ורבנן נמי גזרי [וחכמים גם כן גוזרים] בדומה לזה, דתנן [ששנינו במשנה]: פיגל בשעת הקטרת הקומץ ולא בשעת הקטרת לבונה, או בשעת הקטרת לבונה ולא בקומץ — ר' מאיר אומר: פיגול הוא וחייבין עליו כרת, וחכמים אומרים: אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר. וממה שאמרו "אין בו כרת" ולא אמרו "כשר" משמע שהוא פסול, גזירה משום פיגול בכל המתיר!

אמר ליה [לו] אביי: הכי השתא [כך אתה משווה]? בשלמא התם [נניח שם] אפשר לומר שגזר [גוזר] ר' יוסי במחשב על קומץ של לבונה אטו [משום] מחשב על קומץ של מנחה, שהוא דומה לו.

וכן רבנן גזרי [חכמים גוזרים] במחשב בשעת הקטרת קומץ בלבד, גזירה אטו [משום] מחשב בשעת הקטרת קומץ של מנחת חוטא שאין בה לבונה, שאם חישב בו פיגל, מפני שחישב בכל המתיר. וכן הם גוזרים במחשב בהקטרת לבונה בלבד, גזירה אטו [משום] לבונה הבאה בבזיכין של לחם הפנים, שאין בה קומץ, ואם חישב בה פיגל, מפני שחישב בכל המתיר.

וכן כבשים נמי [גם כן] שאמרו חכמים (להלן מנחות טז,א) כי השוחט אחד מכבשי עצרת על מנת לאכול שתי החלות למחר אין בו כרת, אבל הוא פסול — גוזרים הם בשחיטת כבש אחד גזירה אטו [משום] כבש חבירו, שאם יפגל גם בו נמצא מפגל בכל המתיר.

וכיוצא בזה, לגבי בזך, שאם הקטיר אחד מן הבזיכים של לחם הפנים על מנת לאכול שני סדרים למחר, אומרים הם שהוא פסול, גזירה אטו [משום] הקטרה של בזך חבירו, שאם יפגל גם בו נמצא מפגל בכל המתיר.

אלא הכא [כאן] בשוחט כל אחד מכבשי העצרת על מנת לאכול חצי כזית מחלה אחרת, מי איכא [האם יש] חצי מתיר וחצי אכילה בעלמא [בכלל] שהוא פיגול, דליקום וליגזר [שיקום רבי ויגזור] בזה, ויאמר שהוא פסול?

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] דטעמא דרבנן משום הכי הוא [שטעמם של חכמים משום כך הוא], שהם פוסלים במפגל בקומץ ולא בלבונה, משום שיש דבר כמותו שהוא פיגול, ומנין? דקתני סיפא [שהוא שונה בסופה] של אותה משנה: מודים חכמים לר' מאיר במנחת חוטא ומנחת קנאות, שאם פיגל בקומץ — שפיגול וחייבין עליה כרת, שהקומץ הוא המתיר.

ויש לשאול: הא [דבר זה] למה לי למיתנא [לשנות אותו] כלל? פשיטא [פשוט] הדבר שהוא פיגול, מי איכא מתיר אחרינא [האם יש שם מתיר אחר] מלבד הקומץ? אלא לאו הא קא משמע לן [האם לא דבר זה משמיע לנו], דטעמא [שהטעם] שבקומץ של מנחה רגילה הרי זה פסול — משום דאיכא [שיש] קומץ של מנחת חוטא דדמי ליה [שדומה לו], שהוא פיגול.

ב משנה נטמאת אחת מן החלות של שתי הלחם שבחג השבועות, או אחד מן הסדרים של לחם הפנים — ר' יהודה אומר: שניהם, שתי החלות או שני הסדרים, יצאו לבית השריפה, כדין קדשים שנפסלו, לפי שאין קרבן ציבור חלוק, ואם נפסל חלקו — פסול כולו. וחכמים אומרים: לא כן, אלא הטמא נשאר בטומאתו ויצא לבית השריפה, והטהור יאכל.

ג גמרא אמר ר' אלעזר: מחלוקת ר' יהודה וחכמים היא כשנטמאת אחת מן החלות לפני זריקה של דם הכבשים, המתירים את שתי הלחם, ונחלקו האם הועילה זריקת הדם להתיר את החלה הטהורה שנותרה. אבל אם נטמאה אחת מן החלות לאחר זריקה, לאחר שכבר הותרו החלות באכילה — דברי הכל הטמא בטומאתו והטהור יאכל.

ושואלים: וכשנטמאת אחת מן החלות לפני זריקה, במאי פליגי [במה, באיזה עיקרון הם חלוקים]? אמר רב פפא: ביחס לציץ שבראש הכהן הגדול, המרצה על טומאת הקדשים, ובשאלה האם הוא מרצה על אכילות קא מיפלגי [הם חלוקים], כלומר, האם הוא מרצה רק על טומאת הדברים הקרבים על המזבח, או גם על טומאת הדברים הנאכלים לכהנים,

and yet Rabbi Yosei said that the remainder is rendered piggul; then here, where he has intent to partake of the right thigh the next day, which is part of the offering itself, is it not all the more so that both thighs should become piggul?

Rather, Rabbi Yoḥanan said: Rabbi Yosei holds that intent of piggul with regard to one thigh renders the other thigh piggul as well, as they are of one body. Similarly, with regard to two loaves, Rabbi Yosei is of the opinion that if one intends to consume an amount equal to an olive-bulk from both loaves, both loaves are rendered piggul. And as for his statement that intent of piggul with regard to one loaf does not render the other loaf piggul, this is the reasoning of Rabbi Yosei: The verse renders the two loaves one body, and the verse also renders them two bodies. The verse renders them one body in the sense that they preclude one another, i.e., neither loaf is valid without the other. The verse also renders them two bodies, as the Merciful One states: This loaf is prepared alone and that is prepared alone, i.e., the kneading and arrangement of each loaf must be performed separately.

Therefore, if the priest mixed them together by intending to consume an olive-bulk from both of them, then they are mixed and they are both piggul, as the verse renders them one body. But if he separated them by having intent with regard to only one loaf, in that case they are separated and only that loaf is piggul, as the verse renders them two bodies.

Rabbi Yoḥanan raises a dilemma: If one had intent of piggul with regard to one type of loaf from the loaves of a thanks offering, what is the halakha concerning the remaining types of loaves, i.e., are they rendered piggul as well? Similarly, if one had intent of piggul with regard to either the loaves or the wafers of baked meal offerings, what is the halakha with regard to the remaining type? Rav Taḥlifa from the West, i.e., Eretz Yisrael, taught him a baraita that states: And likewise you say with regard to the bread of a thanks offering, and likewise you say with regard to a baked meal offering, that the halakha is a matter of dispute between Rabbi Yosei and the Rabbis.

§ The Sages taught in a baraita: If at the time of the slaughter of an offering one had intent to consume half an olive-bulk of its meat the next day, and at the time of the sprinkling of the blood he had intent to consume half of another olive-bulk of meat the next day, the offering is piggul, as intentions that occur during the slaughter and sprinkling combine to render an offering piggul.

There is a dispute between amora’im with regard to the halakha of this baraita: Some say that in the case of intentions that occur specifically during the slaughter and sprinkling, as both of them are permitting factors of the offering, yes, the intentions combine. But intentions that occur during the collection of the blood in a service vessel and the conveying of the blood to the altar do not combine, as neither rite is a permitting factor. And some say that if intentions during those rites that are distant from one another, i.e., the slaughter and sprinkling, combine, all the more so intentions during these rites that are close to one another, i.e., collection and conveying, certainly combine.

The Gemara asks: Is that so, i.e., that intentions during the slaughter and sprinkling combine? But Levi teaches in a baraita: Intentions that occur during the four sacrificial rites do not combine to render an offering piggul, and those rites are: Slaughter and sprinkling, collection and conveying. Rava said: It is not difficult; this statement of Levi is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, whereas that baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis.

As it is taught in a baraita with regard to the two loaves and two lambs sacrificed on Shavuot: With regard to one who slaughters one of the lambs brought as peace offerings on Shavuot with the intent to consume half an olive-bulk from this loaf the next day, and similarly, he slaughtered the other lamb with the intent to consume half an olive-bulk from that second loaf the next day, Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that this offering is valid. Clearly, Rabbi Yehuda HaNasi holds that intentions that occur during the performance of two permitting factors do not combine to render an offering piggul.

Abaye said to Rava: You can say that you have heard that Rabbi Yehuda HaNasi holds that intentions do not combine to render an offering piggul when each intention is concerning half a permitting factor and half a measure of consumption, i.e., one lamb and half an olive-bulk. But in a case where one had intentions during the performance of an entire permitting factor, i.e., during the slaughter and sprinkling, and concerning half a measure of consumption, did you hear him say that such intentions do not combine?

Rava bar Rav Ḥanan said to Abaye: But if Rabbi Yehuda HaNasi is of the opinion that intentions during the performance of an entire permitting factor and concerning half a measure of consumption combine to render an offering piggul, why does he rule that when one slaughters each lamb with the intent to consume half an olive-bulk from one loaf the next day the offering is entirely valid? Let him decree that intentions during half a permitting factor and concerning half a measure of consumption disqualify an offering, due to the fact that intentions during an entire permitting factor and concerning half a measure of consumption render the offering piggul, as one finds in similar instances that Rabbi Yosei decreed and the Rabbis decreed in this manner.

Rava bar Rav Ḥanan elaborates: Rabbi Yosei decreed in such a case, as we learned in a mishna (13a): With regard to one who removes a handful from the meal offering with the intent to burn its handful on the next day, everyone agrees that the meal offering is piggul. But if his intent was to burn its frankincense on the next day, Rabbi Yosei says: The meal offering is unfit, but partaking of it does not include liability to receive karet. And the Rabbis say: It is a case of piggul and one is liable to receive karet for partaking of the meal offering. Since one is not liable to receive karet, Rabbi Yosei evidently disqualifies the meal offering as a rabbinic decree due to concern over a case where his intention was to burn the handful the next day.

And the Rabbis decreed as well, as we learned in a mishna (16a): If one had intent of piggul during the burning of the handful but not during the burning of the frankincense, or if he had such intent during the burning of the frankincense but not during the burning of the handful, Rabbi Meir says: The meal offering is piggul and one is liable to receive karet for its consumption, and the Rabbis say: There is no liability to receive karet for its consumption unless he has intent of piggul during the burning of the entire permitting factor, i.e., both the handful and the frankincense. Since the Rabbis state that there is no liability to receive karet, but they do not rule that the offering is valid, evidently they maintain that the offering is disqualified by rabbinic law, due to concern over a case of piggul intent during the burning of the entire permitting factor.

Abaye said to Rava bar Rav Ḥanan: How can these cases be compared? Granted there, Rabbi Yosei decreed that the offering is disqualified in a case of intent involving the handful of frankincense due to the concern of intent involving the handful of the meal offering, as the two cases are similar.

Similarly, the Rabbis decreed that the offering is disqualified in a case of intent involving the handful due to a similar case of intent concerning the handful of the meal offering of a sinner. There is no frankincense in the case of a meal offering of a sinner, and consequently the priest’s intent with regard to the handful alone renders the offering piggul, as it is the sole permitting factor. And the Rabbis also decreed in a case of intent with regard to the frankincense due to a similar case of intent concerning the frankincense that comes in the bowls that accompany the shewbread. Here there is no handful, and consequently intent with regard to the frankincense alone renders the shewbread piggul.

In the case of the two lambs that accompany the two loaves brought on Shavuot as well (16a), the Rabbis rule that if one slaughters one of the lambs with the intent to consume both loaves the next day the offering is disqualified, but one is not liable to receive karet for partaking of it. This is a rabbinic decree in a case of intent during the slaughter of one lamb due to the other lamb, as were one to slaughter both lambs with intent of piggul, the loaves would be rendered piggul, since his intent occurred during the slaughter of the entire permitting factor.

Similarly, when one burns a single bowl of frankincense from those that accompany the shewbread with the intent to consume both arrangements of shewbread the next day, the Rabbis disqualify the shewbread by rabbinic decree due to the other bowl, i.e., due to the concern over piggul intent during the burning of both bowls, as this intent involves the burning of the entire permitting factor.

Abaye concludes: But here, in the case of the baraita where one slaughtered each of the two lambs with the intent to consume half an olive-bulk from a different loaf, is there another instance in general where intent during the performance of a rite concerning half a permitting factor and with regard to half a measure of consumption renders an offering piggul, that Rabbi Yehuda HaNasi will arise and decree that the lambs in this instance are disqualified?

The Gemara notes: So too, it is reasonable that the reasoning of the Rabbis is due to that explanation, i.e., they disqualified the offerings in the aforementioned cases due to the fact that in similar instances the offering is piggul. This is evident from the fact that it is taught in the latter clause of the mishna (16a): The Rabbis concede to Rabbi Meir in the case of the meal offering of a sinner and the meal offering of jealousy that if one had intent of piggul during the burning of the handful, the meal offering is piggul and one is liable to receive karet for its consumption, as the handful is the sole permitting factor.

The Gemara explains this proof: Why do I need the mishna to teach this last statement at all? Isn’t it obvious that these meal offerings are piggul, as is there another permitting factor aside from the handful? Rather, is it not correct to say that this is what the mishna teaches us, that the reason that the Rabbis disqualified a standard meal offering when only the handful was removed with the intent of piggul is because there is the case of the handful of the meal offering of a sinner, which is similar to it and is rendered piggul due to intent involving the handful alone?

MISHNA: If one of the two loaves of Shavuot or one of the two arrangements of the shewbread became ritually impure, Rabbi Yehuda says: Both must be taken to the place of burning like any other disqualified offering, as no communal offering is divided. That is, it is either fit in its entirety or unfit in its entirety. And the Rabbis say: The impure one remains in its state of impurity and the pure one shall be eaten.

GEMARA: Rabbi Elazar says: The dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis applies only to a case where one loaf became ritually impure before the sprinkling of the blood of the lambs, as this is the act that renders the loaves permitted for consumption. Accordingly, they disagree whether the sprinkling is effective in permitting the remaining pure loaf for consumption. But in a case where one loaf was rendered impure after the sprinkling, meaning that both loaves were initially permitted for consumption, everyone agrees that the impure one remains in its state of impurity and the pure one shall be eaten.

The Gemara asks: And in the case where the loaves become impure before the sprinkling of the blood, with regard to what principle do they disagree? Rav Pappa said: They disagree with regard to the frontplate of the High Priest, i.e., whether it effects acceptance only for the impurity of items sacrificed on the altar, or even for the impurity of items that would normally be consumed by the priests.