מנחות כח ע"א

הא [זו] ששנינו בה שאם עשה את הזאות הפרה שלא מכוונות כשרות — במקרה דקאי [שעמד] הכהן בכיוון מזרח ומערב ואדי [והיזה], שכיון שעמד כשפניו למערב, לעבר פתח אהל מועד, אף על פי שאינו מכוון בדיוק כנגד הפתח הרי זה כשר. הא [זו] ששנינו בה שהוא פסול — במקרה דקאי [שעמד] בכיוון צפון ודרום ואדי [והיזה], שכיון שאינו עומד כלל נגד הפתח הרי זה פסול.

א ושבים למה שאמר מר [החכם] בברייתא: והזאות שבפנים והזאות מלוג השמן שבמצורע, שלא לשמן — פסולות, שלא מכוונות — כשרות. וביחס למצורע מקשים, והתניא [והרי שנויה ברייתא]: הזאות של מצורע, בין שהיזה אותן שלא לשמן בין שלא מכוונות — כשרות!

אמר רב יוסף, לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] כשיטת ר' אליעזר והא רבנן [וזו כשיטת חכמים]; ר' אליעזר שמקיש אשם לחטאת, שמן ההיקש "כחטאת כאשם תורה אחת להם" (ויקרא ז, ז) הוא למד שכשם שחטאת פסולה שלא לשמה כך אשם פסול שלא לשמו, ובכלל זה אשם מצורע — הוא מקיש נמי [גם כן] לוג שמן של מצורע לאשם מצורע, שהם כתובים באותו פסוק, ולכן אם היזה מלוג השמן שלא לשמו — פסול, ואילו רבנן לא מקשי [חכמים אינם מקישים] אשם לחטאת, וממילא אין מקום לפסול בלוג השמן.

ומקשים על הסבר זה: ולר' אליעזר, וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש? והרי אם למד בהיקש מחטאת לאשם, אינו יכול לחזור וללמד דין זה ללוג!

אלא אמר רבא באופן אחר: הא והא רבנן [זו וזו כדברי חכמים], כאן שהזאות שבמצורע כשרות שלא לשמן, הרי זה כדי להכשיר הקרבן ולהתיר את שיירי הלוג באכילה לכהנים. כאן ששנינו שהן פסולות, הרי זה לענין להרצות, שלא עלו לבעלים (למצורע) לשום חובה ועדיין אינו מותר לאכול בקדשים.

ב משנה שבעה קני מנורה מעכבין זה את זה, שחייבים להיות שבעה קנים במנורה. וכן שבעה נרותיה שיש בראשי הקנים מעכבין זה את זה. שתי פרשיות שבמזוזה "שמע" (דברים ו, א— ט) "והיה אם שמוע" (שם יא, יג— כא) מעכבות זו את זו, ולא זו בלבד, אלא אפילו כתב אחד אות אחת חסרה מעכבן.

וכן ארבע פרשיות שבתפילין, "שמע" "והיה אם שמוע" "קדש לי" (שמות יג, א— ט) "והיה כי יביאך" (שם יא— טז), מעכבין זו את זו, ואפילו כתב אחד מעכבן. ארבע ציציות שבבגד מעכבות זו את זו, ואם חיסר אחת לא קיים את המצוה, לפי שארבעתן מצוה אחת. ר' ישמעאל אומר: ארבעתן ארבע מצו‍ת נבדלות הן, ואינן מעכבות זו את זו.

ג גמרא ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר] שקני המנורה מעכבים זה את זה? ומשיבים: משום שלשון הויה כתיב בהו [נאמר בהם], שנאמר: "כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו" (שם כה, לו).

תנו רבנן [שנו חכמים]: מנורה היתה באה מן העשת גוש מתכת, שמכה עליו בקורנס וכך עושה אותה, ומן הזהב היתה באה; אם עשאה מן הגרוטאות שברים שצירף אותם לכלל מנורה — פסולה, עשאה משאר מיני מתכות — כשרה. ושואלים: מאי שנא [במה שונה] שאם עשאה מן הגרוטאות פסולה — מפני דכתיב [שנאמר]: "כולה מקשה אחת זהב טהור" (שם) ונאמרה שם לשון הויה ("יהיו"), לומר שהוא לעיכוב, והרי לענין שאר מיני מתכות נמי [גם כן] נאמר זהב והויה ("יהיו")!

ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] "ועשית מנורת זהב טהור מקשה תיעשה" (שם לא), "תיעשה" — בכל אופן, לרבות שאר מיני מתכות. ומקשים: ואימא [ואמור] ש"תיעשה" מתייחס למה שנאמר שם "מקשה", ולרבות אם עשאה מגרוטאות! ומשיבים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לפרש כן, משום שעל "מקשה" כתיבה [כתובה] הויה, שנאמר "יהיו כולה מקשה" (שמות כה, לו), לעכב, מקשה ולא גרוטאות.

ומקשים: הלשון "תיעשה" שמשמעה לרבות נמי [גם כן] סמוך ל"מקשה" כתיב [כתובה], שנאמר: "מקשה תיעשה" (שם לא)! ומשיבים: נאמר "מקשה" "מקשה" פעמיים (שם בפסוק לא ופסוק לו), ומשם למדנו לעכב.

ומקשים: ומדוע לא נאמר כי "זהב" "זהב" שנאמר פעמיים באותם פסוקים נמי [גם כן] בא לעכב!

ודוחים: האי מאי [זה מהו]? אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שמן הגרוטאות פסולה, אבל משאר מיני מתכות כשרה — היינו [זהו] שהוצרך הכתוב לאמר פעמיים נוספות "זהב" "זהב", וכן "מקשה" "מקשה" לדרשא אחרת, המסתמכת על הנחה זאת, וכאשר יבואר להלן. אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שמן הגרוטאות כשרה, אבל אם עשאה משאר מיני מתכות פסולה, אם כן "זהב" "זהב" "מקשה" "מקשה" מאי דרשת ביה [מה אתה דורש בו]?

ומסבירים: מאי דרשא [מהי הדרשה] שאנו דורשים לדרך זו מן הכפילות של "זהב"? דתניא [ששנויה ברייתא]: מה שנאמר "ככר זהב טהור יעשה אתה את כל הכלים האלה" (שם לט, כא), לומר: אם המנורה באה זהב — הרי היא באה במשקל ככר דווקא, אם אינה באה זהב, אלא משאר מיני מתכות — אינה באה ככר, אלא פחות או יותר מככר. וכן מה שנאמר "זהב" שוב בסמוך ל"גביעיה כפתוריה ופרחיה" (שם פסוק לא), בא ללמד: אם באה זהב — באה עם גביעים כפתורים ופרחים, אינה באה זהב אלא משאר מיני מתכות — אינה באה עם גביעים כפתורים ופרחים.

ולגופה של דרשה זו מקשים: ואימא נמי [ואמור גם כן] לגבי קני המנורה, שגם בסמוך להם נאמר "זהב" (שם פסוק לו): אם באה זהב — באה גם קנים, אינה באה זהב — אינה באה קנים, אלא די בקנה אחד בלבד! ומשיבים: ההוא קנה אחד בלבד אינו נקרא מנורה, אלא פמוט מיקרי [נקרא]. ומהי הדרשה ביחס ל"מקשה"?

שנאמר: "וזה מעשה המנרה מקשה זהב" (במדבר ח, ד), לומר: אם באה זהב — באה מקשה, אינה באה זהב — אינה באה מקשה, אלא יכול לעשותה מגרוטאות.

ושואלים: "מקשה" דסיפא [שנאמר בסוף אותו פסוק], שנאמר שם "מקשה היא", למאי אתא [למה בא]? ומשיבים: למעוטי [למעט] חצוצרות, שהן כשרות גם אם לא נעשו מקשה, דתניא [ששנויה ברייתא]: חצוצרות כסף שנצטוה משה לעשות במדבר היו באים מן העשת (גוש אחד של מתכת) ומן הכסף, אם עשאם מן הגרוטאות — כשרים, משאר מיני מתכות — פסולים.

ושואלים: ומאי שנא [ובמה שונה] משאר מיני מתכות שהם פסולים — מפני דכתיב [שנאמר]: כסף ונאמר הויה, שנאמר: "עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם והיו" (שם י, ב), והלוא מן הגרוטאות נמי [גם כן] נאמר שיהיו פסולות, שהרי מקשה והויה נאמר בהם! ומשיבים: מיעט רחמנא [מיעטה התורה] לגבי מנורה "מקשה היא", והלשון היא באה למעט: "היא" — ולא חצוצרות.

ד תנו רבנן [שנו חכמים]: כל הכלים

This baraita, which teaches that the sprinklings are valid only when performed precisely toward the entran ce of the Tent of Meeting, is referring to a case where the priest is standing with his back to the east and his front facing west and he sprinkles the blood. In this case, although the priest does not direct the sprinklings precisely toward the entrance of the Sanctuary, they are valid since he himself is facing the Sanctuary. That baraita, which teaches that the sprinklings are not valid when performed not precisely toward the entrance of the Tent of Meeting, is referring to a case where the priest is standing facing north or south and he sprinkles the blood. In this case, since he is facing the wrong direction they are not valid.

§ The Master says in the baraita: But with regard to the sprinkling of the blood that takes place inside the Sanctuary and the sprinkling of the oil that takes place during the purification of the leper, if these are performed not for their own sake, then they are not valid. But if they were performed not precisely toward the Holy of Holies, they are valid. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that with regard to the sprinklings of oil during the purification of the leper, whether they were performed not for their own sake or whether they were performed not precisely toward the Holy of Holies, they are valid?

Rav Yosef said: This is not difficult. This first baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, and that second baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis. He explains: Rabbi Eliezer is the tanna who juxtaposes the guilt offering to a sin offering, teaching that just as a sin offering is disqualified when sacrificed not for its sake, so too, the guilt offering, such as the leper’s guilt offering, is disqualified when sacrificed not for its sake, as it is written: “As is the sin offering, so is the guilt offering; there is one law for them” (Leviticus 7:7). He also juxtaposes the log of oil of the leper to the guilt offering of the leper in the same verse, teaching that if the sprinkling from the log of oil was performed not for its own sake, it is not valid. In contrast, the Rabbis do not juxtapose the guilt offering to the sin offering, and therefore they have no reason to invalidate the sprinkling from the leper’s log of oil that is performed not for its own sake.

The Gemara asks: But according to Rabbi Eliezer, is it so that a matter derived via juxtaposition then teaches a halakha to another case via juxtaposition? There is a principle that with regard to consecrated matters, a halakha derived via juxtaposition cannot subsequently teach a halakha via juxtaposition. Therefore, the necessity for the sprinklings of the log of oil to be performed for its own sake cannot be derived from juxtaposition between the guilt offering of the leper and the sprinkling of the oil.

Rather, Rava said: Both this baraita and that baraita are in accordance with the opinion of the Rabbis. Here, where the baraita teaches that the sprinklings are valid, it means that they were effective in rendering the offering valid and allowing the priests to partake of the remainder of the log, whereas there, where the baraita teaches that the sprinklings are not valid, it means that they do not effect acceptance, as they do not satisfy the obligation of the owner, and therefore the leper is still prohibited from partaking of sacrificial meat.

MISHNA: With regard to the seven branches of the Candelabrum (see Exodus 25:32), the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others. With regard to its seven lamps atop the branches, the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others. With regard to the two passages that are in the mezuza, which are the first (Deuteronomy 6:1–9) and second (Deuteronomy 11:13–21) paragraphs of Shema, the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the other. Furthermore, the absence of even one letter prevents fulfillment of the mitzva with the rest of them.

With regard to the four passages that are in the phylacteries, which are the two passages in the mezuza and two additional passages (Exodus 13:1–10, 11–16), the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others. Furthermore, the absence of even one letter prevents fulfillment of the mitzva with the rest of them. With regard to the four ritual fringes on a garment, the absence of each prevents fulfillment of the mitzva with the others, as the four of them constitute one mitzva. Rabbi Yishmael says: The four of them are four discrete mitzvot, and the absence of one does not prevent fulfillment of the mitzva with the rest.

GEMARA: What is the reason that the absence of any of the seven branches of the Candelabrum prevents fulfillment of the mitzva with the others? The Gemara answers: It is written concerning them a term of being: “Their knobs and their branches shall be of one piece with it” (Exodus 25:36), and a term of being indicates an indispensable requirement.

The Sages taught (Tosefta, Ḥullin 1:18): The Candelabrum was fashioned from a complete block [ha’eshet] and from gold. If they fashioned it from fragments [hagerutaot] of gold then it is unfit, but if they fashioned it from other types of metal rather than gold, it is fit. The Gemara asks: What is different about a Candelabrum made from fragments of gold, that it is rendered unfit? As it is written with regard to it: “Their knobs and their branches shall be of one piece with it, the whole of it one beaten work of pure gold” (Exodus 25:36), employing the term “beaten [miksha]” and a term of being, indicating that it is an indispensable requirement. But accordingly, a Candelabrum fashioned from other types of metal should be rendered unfit as well, since the verse states that it is made from gold and uses a term of being.

The Gemara answers: The verse states: “And you shall make a Candelabrum of pure gold; of beaten work will the Candelabrum be made” (Exodus 25:31), to include other types of metal. The Gemara asks: But why not say that the expression “will be made” serves to include a Candelabrum fashioned from fragments of gold? The Gemara answers: It cannot enter your mind to say this, as the term of being, which indicates an indispensable requirement, is written with regard to the command that the Candelabrum be a beaten work, i.e., fashioned from a single block and not from different fragments, as it is stated: “Shall be of one beaten work” (Exodus 25:36).

The Gemara challenges: But the term “will be made” is also written with regard to the command that the Candelabrum be a beaten work, as it is written: “Of beaten work will the Candelabrum be made” (Exodus 25:31). The Gemara answers: The term “beaten work” appears in Exodus 25:31, and the term “beaten work” appears again in Exodus 25:36, to demonstrate that this requirement is indispensable.

The Gemara challenges: But the term “gold” appears in Exodus 25:31, and the term “gold” appears again in Exodus 25:36. Why not also say that this as well is to demonstrate that this requirement is indispensable?

The Gemara answers: What is this comparison? Granted, if you say that when the Candelabrum is fashioned from fragments of gold it is unfit but when fashioned from other types of metal it is fit, then this is the reason that it was necessary for the verse to state “gold,” “gold” twice, and “a beaten work,” “a beaten work” twice, to teach an interpretation, which is explained shortly. But if you say that when the Candelabrum is fashioned from fragments of gold it is fit but when fashioned from other types of metal it is unfit, what do you interpret from the repeated terms “gold,” “gold” and “a beaten work,” “a beaten work”?

The Gemara elaborates: What interpretation is referenced above? As it is taught in a baraita: The verse states: “Of a talent of pure gold will it be made, with all these vessels” (Exodus 25:39); this verse teaches that if the Candelabrum is fashioned of gold, it must be fashioned with the precise weight of a talent; and if it is not fashioned of gold but of other types of metal, then it does not need to be fashioned with the precise weight of a talent. Similarly, the verse: “And you will make a Candelabrum of pure gold; of beaten work shall the Candelabrum be made, even its base, its shaft, its goblets, its knobs, and its flowers” (Exodus 25:31), teaches that if the Candelabrum is fashioned of gold it must be fashioned with goblets, knobs, and flowers, and if it is not fashioned of gold but of other types of metal, then it does not need to be fashioned with goblets, knobs, and flowers.

The Gemara asks: But then why not also say with regard to the branches of the Candelabrum, which are described in Exodus 25:31 along with the term “gold,” that if the Candelabrum is fashioned of gold it must be fashioned with branches, but if it is not fashioned of gold but of other types of metal, then it does not need to be fashioned with branches? The Gemara answers: A vessel like that is called a candlestick [pamot], not a candelabrum.

With regard to the second derivation mentioned, the Gemara elaborates: The verse states: “And this was the work of the Candelabrum, beaten work of gold, to the base thereof, and to the flowers thereof, it was beaten work” (Numbers 8:4). This teaches that if the Candelabrum is fashioned of gold it must be fashioned as a beaten work, but if it is not fashioned of gold but of other types of metal, then it does not need to be fashioned as a beaten work and may be made from fragments.

The Gemara asks: For what purpose does the term “beaten work” that is repeated again in the latter clause of the verse come? The Gemara answers: It comes to exclude the trumpets, teaching that they are fit even if they were not fashioned from a single block. As it is taught in a baraita: The silver trumpets that Moses was commanded to fashion in the wilderness were to be fashioned from a complete block and from silver. If one fashioned them from fragments they are fit, but if he fashioned them from other types of metal then they are unfit.

The Gemara asks: And what is different about trumpets made from other types of metal that they are rendered unfit? As it is written with regard to the trumpets: “Make for yourself two trumpets of silver; of beaten work you shall make them; and they shall be for you for the calling of the congregation” (Numbers 10:2). The verse employs the terms silver and being, indicating that it is an indispensable requirement. But accordingly, trumpets fashioned from fragments should be rendered unfit as well, since the verse employs the terms beaten work and being. The Gemara answers: The Merciful One excludes the trumpets when it states with regard to the Candelabrum: “It was beaten work” (Numbers 8:4), indicating that it alone, but not the trumpets, was beaten work.

§ The Sages taught in a baraita: All of the vessels