מנחות ל ע"א

אבל יתרות לית לן [אין לנו] בה חשש, אלא מוחק את האות היתירה. זוהי הלכה אחת שאמר רב, שיש סתירה לדבריו מברייתא.

אידך [האחרת] היא זו שאמר רב: הכותב ספר תורה ובא לגמור, גומר בכל מקום ואפילו באמצע הדף. על כך מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא: הכותב ספר תורה, בא לו לגמור את הספר — לא יגמור באמצע הדף כדרך שהוא גומר בחומשין בודדים הכתובים לעצמם, אלא מקצר והולך ברוחב השורות עד שייגמר הספר בסוף הדף! ומשיבים: כי קא אמר [כאשר אומר] רב שגומר אפילו באמצע הדף הרי זה בגומר חומשין.

ומקשים: והא [והרי] ספר תורה קאמר [הוא אומר]! ומשיבים: כוונתו, בסוף כל אחד מן החומשין שהם חלק של ספר תורה שלם. ומכל מקום את סוף התורה כולה מודה רב שצריך לכתוב בסוף הדף. ומקשים: איני [כך הוא]? והאמר [והרי אמר] ר' יהושע בר אבא אמר רב גידל, אמר רב: את המילים "לעיני כל ישראל" שבסוף התורה (דברים לד, יב) כותב באמצע הדף! ומשיבים: ההיא באמצע שיטה (שורה) איתמר [נאמרה], כלומר, באמצע רוחב הדף, אבל צריך שיהיה הדבר בסוף הדף לאורכו.

ונחלקו חכמים בענין זה, רבנן אמרי [חכמים אומרים]: אף באמצע שיטה יכול לגמור, ולא רק בסופה. רב אשי אמר: באמצע שיטה דווקא. והלכתא [והלכה] היא: באמצע שיטה דווקא.

א כיון שהוזכרה מסורת הלכה זו מביאים עוד מה שאמר ר' יהושע בר אבא, אמר רב גידל, אמר רב: שמנה פסוקים אחרונים שבתורה, מ"וימת משה" עד "לעיני כל ישראל" (דברים לב ה— יב), יחיד קורא אותן בבית הכנסת, ואין מחלקים אותם לשנים. ואומרים: כמאן [כשיטת מי] נאמרו הדברים האלה, שפסוקים אלה נשתנו מן התורה כולה? שלא כשיטת ר' שמעון.

דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר "וימת שם משה עבד ה' "(שם ה), ותמוה: אפשר משה עדיין חי וכתב בעצמו: "וימת שם משה"? אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע בן נון והשלים את הספר, אלו דברי ר' יהודה, ואמרי לה [ויש אומרים] שדברים אלה הם דברי ר' נחמיה.

אמר לו ר' שמעון: אפשר שספר תורה חסר אפילו אות אחת? וכתיב [והרי נאמר] קודם לכן בדברי משה אל הלויים: "לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו בארון" (שם לא, כו), ואם כן בשעה שמסרו להם, בחייו, כבר היה זה ספר תורה שלם!

אלא, עד כאן בכל התורה — הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב וגם אומר מה שכותב, מכאן ואילך ממה שנאמר "וימת משה" — הקדוש ברוך הוא אומר את הדברים ומשה כותב בדמע, ולא היה אומר את הדברים, מרוב צערו, כמה שנאמר להלן, בנבואת החורבן שאמר ירמיהו לסופרו ברוך בן נריה: "ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כתב על הספר בדיו" (ירמיהו לא, כו).

ואם כן, האם לימא [נאמר], שדברי רב גידל בשם רב, שיש לפסוקים האחרונים של התורה דין מיוחד, הם שלא כר' שמעון? שהרי לדעתו אין הבדל בין פסוקים אלו לכל התורה. ומשיבים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת ר' שמעון, יש לומר כי הואיל ואישתני אישתני [כיון שהשתנה, שנכתב בדמע, נשתנה גם דינו].

ב ועוד אמר ר' יהושע בר אבא, אמר רב גידל, אמר רב: הלוקח (קונה) ספר תורה מן השוק — הרי הוא כחוטף מצוה מן השוק, שהרי יש מצוה לכל אחד לכתוב ספר תורה לעצמו. ואם כתבו בעצמו — מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני. אמר רב ששת: אם הגיה בספר תורה אפילו אות אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו כתבו.

ג כיון שהזכרנו הלכות כתיבת ספר תורה באים לדון בהם בהרחבה. תנו רבנן [שנו חכמים]: עושה אדם יריעה אחת של קלף מבת שלש דפין (עמודות) ועד בת שמנה דפין, אבל יריעה פחות מיכן (משלוש) ויתר על כן (על שמונה) לא יעשה.

ולא ירבה בדפין, לעשות שמונה דפים ביריעה צרה — מפני שנראה כל דף כאגרת שהשורות בה קצרות. ולא ימעט במספר הדפין ביריעה רחבה, מפני שכשהשורות רחבות עיניו משוטטות וקשה למצוא את תחילת השורה. אלא רוחב רצוי של דף הוא כגון שכותב "למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם" שלש פעמים.

אם נזדמנה לו יריעה רחבה, בת תשע דפים, והרי אין עושים כן — לא יחלוק אותה לשתי יריעות שיש בהן שלש לכאן ושש לכאן, אלא ארבע לכאן וחמש לכאן, כדי שיהיו שוות כמה שאפשר.

במה דברים אמורים שצריך לעשות לפחות שלושה דפים ביריעה? בתחלת הספר ובאמצעו, אבל כשמגיע בסוף הספר — אפילו פסוק אחד ואפילו דף אחד. ותוהים: פסוק אחד סלקא דעתך [יעלה על דעתך] שיכתוב על יריעה שלימה? אלא אימא [אמור]: כותב אפילו פסוק אחד בדף אחד ואינו חושש.

שיעור גליון החלק הגלוי, שאיננו כתוב, השוליים: מלמטה — טפח, מלמעלה שהוא מתבלה פחות — שלש אצבעות, ובין דף לדף — יעשה כמלא ריוח רוחב שתי אצבעות, ובחומשין בודדים, שאינם ספר תורה שלם — יתן מלמטה גליון שלש אצבעות, מלמעלה שתי אצבעות, ובין דף לדף — כמלא ריוח רוחב גודל.

ובין שיטה לשיטה (שורה לשורה) של ספר תורה — יעשה ריוח כמלא שיטה, ובין תיבה לתיבה (מילה למילה) — יעשה ריוח כמלא אות קטנה, ובין אות לאות — די בריוח כמלא חוט השערה.

ומוסיפים: אף שצריך ליתן ריוח כפי ששנינו לעיל, אל ימעט אדם את הכתב לעשות חלק מן השורות באותיות קטנות יותר — לא מפני ריוח של מטה שצריך להשאיר בתחתית הדף, ולא מפני ריוח של מעלה, ולא מפני ריוח שבין שיטה לשיטה, ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה, שאין זה נוי לספר התורה.

נזדמנה לו תיבה בת חמש אותיות ואינה נכנסת בתוך הדף — לא יכתוב שתים שתי אותיות בתוך הדף ושלש מהן חוץ לדף,

But if there are extraneous letters, we have no problem with it, and one may erase them. This is the first halakha that Rav stated, which is refuted in a baraita.

The other is that which Rav says: One who writes a Torah scroll and comes to finish writing it may finish writing it anywhere in the column, and this is the halakha even with regard to finishing it in the middle of the column. The Gemara raises an objection from a baraita: One who writes a Torah scroll and comes to finish writing it may not finish writing it in the middle of the column in the manner that one finishes writing one of the five books of the Torah written as an independent scroll. Rather, he should progressively shorten the width of the lines until he finishes the scroll at the end of the column. The Gemara answers: When Rav says that one may finish writing even in the middle of a column, he was referring to one of the five books of the Torah.

The Gemara asks: But doesn’t Rav say his statement with regard to a Torah scroll? The Gemara answers: He was referring to one of the five books that constitute a Torah scroll. Rav meant that when writing a Torah scroll, one may finish writing any of the first four books in the middle of a column. The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Yehoshua bar Abba say that Rav Giddel says that Rav says: The words: “In the sight of all Israel” (Deuteronomy 34:12), which conclude the Torah, may be written even in the middle of the column? The Gemara answers: That ruling that was stated is with regard to finishing the Torah scroll in the middle of the line, i.e., in the middle of the width of the column.

The Gemara cites another opinion: The Rabbis say that one may finish writing a Torah scroll even in the middle of the line, but one may finish writing it at the end of the line as well. Rav Ashi says that one must finish writing the Torah scroll specifically in the middle of the line. And the halakha is that it must be ended specifically in the middle of the line.

§ Rabbi Yehoshua bar Abba says that Rav Giddel says that Rav says: With regard to the last eight verses of the Torah (Deuteronomy 32:5–12), a single individual reads them in the synagogue, as that section may not be divided between two readers. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this said? It is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

As it is taught in a baraita: The verse states: “And Moses the servant of the Lord died there” (Deuteronomy 34:5). Is it possible that after Moses died, he himself wrote: “And Moses died there”? Rather, Moses wrote the entire Torah until this point, and Joshua bin Nun wrote from this point forward; this is the statement of Rabbi Yehuda. And some say that Rabbi Neḥemya stated this opinion.

Rabbi Shimon said to him: Is it possible that the Torah scroll was missing a single letter? But it is written that God instructed Moses: “Take this Torah scroll and put it by the side of the Ark of the Covenant” (Deuteronomy 31:26), indicating that the Torah was complete as is and that nothing further would be added to it.

Rabbi Shimon explains: Rather, until this point, i.e., the verse describing the death of Moses, the Holy One, Blessed be He, dictated and Moses wrote the text and repeated after Him. From this point forward, with regard to Moses’ death, the Holy One, Blessed be He, dictated and Moses wrote with tears without repeating the words, due to his great sorrow. As it is stated there with regard to Jeremiah’s dictation of the prophecy of the destruction of the Temple to Baruch ben Neriah: “And Baruch said to them: He dictated all these words to me, and I wrote them with ink in the scroll” (Jeremiah 36:18), but he did not repeat the words after Jeremiah.

The Gemara now states its inference: Shall we say that the ruling of Rav that the last verses of the Torah are read by only one reader is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, since according to Rabbi Shimon these verses are similar to all other verses of the Torah, as they were all written by Moses? The Gemara answers: You may even say that Rav’s ruling was stated in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; since they differ from the rest of the Torah in one way, as Moses wrote them without repeating the words, they differ from the rest of the Torah in this way as well, and they may not be divided between two readers.

And Rabbi Yehoshua bar Abba says that Rav Giddel says that Rav says: One who purchases a Torah scroll in the marketplace is akin to one who snatches a mitzva in the marketplace, as the proper manner in which to perform the mitzva of writing a Torah scroll is to write one for himself. And if he himself writes a Torah scroll, the verse ascribes him credit as though he received it at Mount Sinai. Rav Sheshet says: If he emended even a single letter of the Torah scroll, thereby completing it, the verse ascribes him credit as though he had written it in its entirety.

§ Before continuing its discussion of the halakhot of writing a Torah scroll, the Gemara presents a mnemonic for the upcoming halakhot: Samekh, gimmel, lamed, mem. The Sages taught: A person may prepare for a Torah scroll a sheet of parchment of any size from three columns and until eight columns, but one may not prepare a sheet of parchment that has less than three or more than eight columns.

And he may not increase the number of columns, e.g., by writing eight columns on a narrow sheet of parchment, since then each column has the appearance of a missive due to its narrow lines. And he may not decrease the number of columns, e.g., by writing three columns on a wide sheet of parchment, since then the lines will be so wide that the reader’s eyes will wander, as it will be difficult to find the beginning of a line. Rather, the ideal width of a line is, for example, where one can write “lemishpeḥoteikhem,” “lemishpeḥoteikhem,” “lemishpeḥoteikhem,” for a total of three times.

If one happened to acquire a sheet of parchment that has space for nine columns, exceeding the eight-column limit, he should not divide it into two sheets of parchment with three columns here and six columns there; rather, he should divide it into two sheets of parchment with four columns here and five columns there, so that the two sheets will be similar in width.

In what case is this statement that the sheet must contain a minimum of three columns said? It is said with regard to sheets at the beginning and middle of the scroll. But at the end of the scroll, a sheet may consist of even one verse, and even one column. The Gemara asks: Can it enter your mind to say that a sheet may contain one verse? Rather, say that it may consist of even one verse on one column.

The measure of the margin of a Torah scroll is as follows: The size of the lower margin is one handbreadth [tefaḥ]. There is a requirement for a large margin there, so that a reader not inadvertently rest his arm on the writing. The size of the upper margin, which is less susceptible to that occurrence, is three fingerbreadths [etzba’ot], and the space between each column is equal to the full width of two fingerbreadths. And with regard to one of the five books of the Torah that is written as an independent scroll, the size of the lower margin is three fingerbreadths, the size of the upper margin is two fingerbreadths, and the space between each column is equal to the full width of a thumb-breadth [gudal].

And the space between one line of a Torah scroll and the following line must be equal to the space of a full line, and the space between one word and the following word must be equal to a full small letter, and as for the space between one letter and the following letter, it is sufficient for it to be equal to a full hairbreadth.

The halakhot of the margins notwithstanding, a person may not reduce the size of the writing in a manner that the size of the writing is not consistent, not in order to ensure the correct amount of space for the lower margin, nor in order to ensure the correct amount of space for the upper margin, nor in order to ensure the correct amount of space between one line and the following line, nor in order to ensure the correct amount of space between one passage and the following passage, as this is not aesthetically pleasing.

If one happens upon a word that comprises five letters and cannot be written in its entirety within the column, he may not write two letters within the column and three outside of the column, in the margin.