מנחות לב ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לב - ב

והא דכתבינהו לתפילין אדוכסוסטוס במקום בשר, והוא הדין במקום שער, שלא הוכשרו התפילין אלא על הקלף ובמקום בשר! [והטעם שהשינוי פוסל יותר בתפילין מאשר במזוזה משום שקדושת התפילין חמורה. רשב"א].

ואיבעית אימא: שינה בזה ובזה תנאי היא! נחלקו בדין זה תנאים. והברייתא שדייקנו ממנה שאם מורידים מקדושה חמורה היו עושים מתפילין שבלו מזוזה, נשנית למאן דאמר שינה בזה ובזה כשר.

דתניא: שינה בזה ובזה פסול!

רבי אחאי מכשיר משום רבי יהודה ברבי חנינא! ואמרי לה, משמיה דרבי יעקב ברבי חנינא!

עוד מקשה הגמרא על הברייתא: הא מורידין מקדושה חמורה עושין מתפילין שבלו מזוזה. וקשה והא מזוזה בעיא שרטוט, שצריך להתוות בה בקנה חריצים של שורות, כדי לכתוב לפיהן את המזוזה!? דאמר רב מניומי בר חלקיה אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: כל מזוזה שאינה משורטטת הרי היא פסולה! ורב מנימין בר חלקיה דידיה אמר שרטוט של מזוזה, הלכה למשה מסיני! ^[93]

ואלו בתפילין לא מצאנו שהן צריכין שרטוט. ואם כן היאך אפשר לעשות מתפילין שבלו מזוזה, והרי חסר בהם שרטוט!? ^[94] ופרקינן: תנאי היא אי מזוזה בעי שרטוט.

דתניא: רבי ירמיה אומר משום רבינו: תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב שאין צריך הסופר הכותבם להעתיק מספר אחר. שאין אנו חוששים שמא יטעה בכתיבתו.

ואין צריכות שרטוט! הילכך, הברייתא שדייקנו ממנה שאם מורידין מקדושה חמורה עושין מתפילין שבלו מזוזה נשנית כאותו תנא, שלא הצריך שרטוט אף במזוזה.

ומסקינן: והילכתא, תפילין לא בעי שרטוט, ומזוזה בעיא שרטוט! ^[95]

ואידי ואידי תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב! ומאי טעמא לא בעינן שיכתבם מתוך ספר? כי מיגרס גריסין שגורים הם בפי כל אדם, ואין חשש שיטעו בכתיבתם. הילכך, אין צריך להעתיקם מספר אחר.

אמר רב חלבו: אנא חזיתיה אני ראיתי לרב הונא דכף כדא אארעא שכפה כד על הארץ, ואנח עליה על הכד, את ספר תורה. והדר ואחר כך, יתיב במיטה שהספר תורה היה מונח עליה מקודם.

קסבר רב הונא: אסור לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה מפני כבודו של ספר התורה ^[96], הילכך הניחו על גבי הכד. ופליגא רב הונא, על רבה בר בר חנה.

דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מותר לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה.

ואם לחשך אדם לומר שאסור לישב משום ששנינו במסכת סופרים: מעשה ברבי אלעזר שהיה יושב על המיטה ונזכר שספר תורה מונח עליה, ונשמט וישב על גבי קרקע, ונדמה כמי שהכישו נחש. שמרוב צער שישב על מיטה שספר תורה עליה היה נדמה לו צערו כמי שמצטער מהכשת נחש! ומשמע שאסור לישב על גבי מיטה שספר תורה עליה!?

יש לך להשיב לו: התם ספר תורה לא על המיטה שישב עליה היה אלא מושלך על גבי קרקע הוה. וכיון שהיה בזיון גדול לספר לכן נצטער על זה. אמר רב יהודה אמר שמואל: כתבה למזוזה ^[1], כאיגרת בלי לדקדק בחסירות ויתירות ובלי שרטוט אלא כאיגרת רגילה פסולה. מאי טעמא? אתיא בגזירה שוה כתיבה כתיבה מ"ספר", שכתוב במזוזה "וכתבתם על מזוזות" ובגט גם כתוב "וכתב לה ספר כריתות", ועוד יש לומר שלמדים מהפסוק בפרשת עמלק "כתוב זאת זכרון בספר". ואמר רב יהודה אמר שמואל: תלאה למזוזה במקל שהעמיד את המזוזה על גבי מקל סמוך לפתח ולא קבעו בו - פסולה ^[2] . מאי טעמא: בשעריך בעינן, שיקבע את המזוזה בתוך צורת הפתח עצמו. תניא נמי הכי: תלאה במקל, או שהניחה שקבעה בכותל אחורי הדלת ^[3], שוב אין הבית משתמר על ידי אותה מזוזה אלא יש בבית סכנה מן המזיקים. ואין בה בקביעה כזו של מזוזה, מצוה. כי צריך שיקבע את המזוזה בתוך צורת הפתח ולא אחורי הדלת.

אנשי המלכות של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן, שכאשר היו מהלכים בדרך היו נושאים אתם מזוזות, וכשבאו לפונדק היו תולים את המזוזות על גבי מקל ^[4] בפתח זכר למזוזה!

שכיון שלא היו בדירת קבע שלהם היו פטורים מן המזוזה. כמבואר בגמרא להלן הדר בפונדק בארץ ישראל כל שלשים יום פטור מן המזוזה. וכיון שלא היו דרים אף פעם בדירת קבע אלא היו הולכים מעיר לעיר בתור אנשי המלך, עשו להם זכר למצות מזוזה.

ואמר רב יהודה אמר שמואל: מצוה להניחה את המזוזה בתוך חללו של פתח ולא מחוץ לפתח ^[5].

והוינן בה: פשיטא שלא יקבענה מבחוץ, שהרי "בשעריך" אמר רחמנא והיינו במקום סגירת השער.

הערות

^[93] רבי עקיבא איגר [בשו"ת סימן נ'] הקשה שהרי יכול לשרטט עכשיו את המזוזה ויכשירנה. והוכיח מזה רע"א שאי אפשר להכשיר את המזוזה על ידי שרטוט שנעשה אחר הכתיבה אלא צריך שהכתיבה תיעשה בקלף שהוא כבר משורטט. בטעם הדבר יעוי' בשו"ת התשב"ץ שעיקר דין שרטוט הוא כדי שיכתוב ביושר, ולכן צריך שיהא השרטוט קים בשעת הכתיבה. [ועיין ברע"א הנ"ל שכתב שאין לפסול אם שרטט אחר הכתיבה משום פסול "שלא כסדרן", מאחר ופסול זה נאמר רק בכתב ולא בשרטוט שהוא הכשר הכתב].

^[94] ראה בתוס' שהקשו שהרי אסור לכתוב אפילו פסוקים בעלמא בלי שרטוט כמבואר במסכת גיטין דף ו', ואם כן מדוע תפילין מותר לכותבם בלי שרטוט. ותירצו שלדין שרטוט פסוקים די בשרטוט למעלה ומן הצדדים, ואילו מזוזה צריכה שרטוט בכל שורה ושורה. [והכס"מ סוף פ"ז מהלכות ספר תורה תירץ, שההיתר לכתוב תפילין בלי שרטוט הוא באופן שכל שורה אין בה יותר משלש תיבות. שדין שרטוט נאמר רק אם כותב ארבע תיבות. וקשה לדבריו שאם כן מהי קושית הגמרא כאן, הרי סתם תפילין כתובות בשורות ארוכות ואם כן טעונות שרטוט]. והרמב"ן בגיטין מתרץ בשם רב נטרונאי גאון שתפילין אינן צריכין שרטוט כיון שהן מחופין ולא נתנו לקרות, והיינו שסוברים שדין שרטוט הוא כדי שהקורא יקרא ביושר ולא ידלגו עיניו משורה לשורה, וממילא תפילין שהן מחופין ואינם עומדים לקריאה אינם צריכים שרטוט. וראה בהערה הקודמת בשם התשב"ץ טעם אחר לשרטוט.

^[95] הרמב"ם מפרש הטעם משום שהן מחופין, וביאר הגרי"ז בהלכות מגילה שכוונתו לתת טעם למה אין ההלכה למשה מסיני כוללת גם את דין תפילין משום שהן מחופין. וכן משמע בכס"מ שם. וראה בהערה הקודמת בשם הראשונים בגיטין שכתבו טעם זה לענין מה שאין צריך שרטוט משום דין כתבי הקודש. ומה שמזוזה אינה נקראת מחופה אף על פי שמניחין אותה מקופלת בקנה, ביאר הר"ן במגילה [דף טז ע"ב] משום שמזוזה צריכה בדיקה פעמים בשבע שנים. ובספר המכריע סימן פה כתב שמחלוקת התנאים אם מזוזה צריכה שרטוט היא בסברא זו האם גם מזוזה דומה לתפילין שהיא גם כן מחופה, או כיון שאינה נקמעת ונכרכת כתפילין צריכה שרטוט.

^[96] התוס' הביאו בשם הירושלמי שאם היה הספר תורה מונח על דבר אחר מותר, ובשעור עוביו של הדבר החוצץ נחלקו האמוראים שם אם שעורו בכל שהוא או שצריכים טפח. והש"ך סימן רפ"ב סק"ח הביא בשם הב"י שלכתחילה יהיה גבוה עשרה טפחים או לכה"פ שלשה, אבל מדינא די בטפח. ובשאר ספרים משמע בש"ך סק"ח בשם רבנו מנוח שדי לתתם על גבי דבר אחר שעוביו כל שהו.

^[1] הקשה בקרן אורה מדוע נקט שמואל דין זה במזוזה דווקא ולא גם בתפילין. ולפי הפירוש שאגרת הכוונה בלי שרטוט. מובן שלא הזכיר את דינו בתפילין. כי הרי תפילין אינם צריכים שרטוט. אך לפי הפירוש שאגרת הכוונה שלא דקדק בחסירות ויתירות. הרי דין זה הוא גם בתפילין. ומדוע דיבר שמואל רק במזוזה. ותירץ הקרן אורה, שבתפילין פשוט שצריך לדקדק בחסירות ויתירות, שהם ממש כמו ספר תורה. כמו שנאמר בפסוק על תפילין למען תהיה תורת ה' בפיך. ויש לבאר דבריו יותר על פי מה שכתב הגרי"ז (עה"ת סוף ואתחנן), בשינוי לשון הפסוק וקשרתם לאות על ידך. וכתכתם על מזוזות ביתך. ולגבי תפילין כתבה התורה וקשרתם ואילו במזוזה וכתבתם. וביאר הגרי"ז שתפילין דין כתיבתם הוא בדיוק כמו ספר תורה. אך במזוזה יש דיני כתיבה מחודשים, לכן בתפילין כתוב וקשרתם דהיינו שכל דינם הוא רק לקשור על היד. אך הכתיבה היא כמו בספר תורה. אבל במזוזה כתוב וכתבתם כי נאמרו בה גם דיני כתיבה חדשים. וזוהי כוונת הקרן אורה שבתפילין פשוט שצריך לדקדק בחסירות ויתירות וכמו בספר תורה. ורק במזוזה שיש בה דיני כתיבה חדשים, משום כך היה צריך שמואל ללמדנו שגם בה צריך לדקדק בחסירות ויתירות.

^[2] הקשו התוס' (ד"ה סכנה) מהגמרא בהשואל שמבואר שמזוזה אפשר להניחה בגובתא דקניא. ופירש רש"י שיתלה אותה בקנה חלול. והרי כאן מפורש שתלאה במקל פסולה. ותירצו התוס' ששם לא הכוונה לתליה ממש. ובמרדכי מפורש יותר התירוץ. ששם הכוונה שמכניס אותה בתוך קנה וקובע אותו לכותל. וביאר הב"ח שכיון שמכניס אותה בתוך קנה ומחבר אותו במסמרים לכותל, שוב אין זה נחשב תלאה בקנה.

^[3] כתב הטור (רפט) שאם הניחה אחרי הדלת יצא ידי חובה. וביאר הבית יוסף שלפי זה מה שאמרו בגמרא ואין בה מצווה, הכוונה שאינה מצווה מן המובחר. וזה שאמרו בגמ' סכנה. פירש רש"י שכיון שלא קיים את המצווה יש כאן סכנה מן המזיקים. אך לדעת הטור אי אפשר לפרש כך כי לשיטתו הרי מקיים את המצווה. וכתב הב"ח שהטור מפרש כפירוש ר"ת שהביאו התוס'. שהסכנה היא שידפוק את ראשו במזוזה, כיון שעומדת במקום שאינו זוכר שהיא שם ואינו נזהר ממנה. אך דעת הרמב"ם והנימוקי יוסף ורש"י שדין זה מעכב. ואם הניחה אחורי הדלת פסולה.

^[4] הקשה השפת אמת לפירוש ר"ת שהסכנה בתלאה בקנה היא מפני שנוקף ראשו. אם כן איך עשו כך בפונדק והרי גם שם יש חשש מסכנה זו. ותירץ שכיון שהיו שם רק לילה אחד או שנים, לא שכחו שהמזוזה מונחת שם. וממילא נזהרו שלא לנקוף את הראש.

^[5] זהו פירוש רש"י. וזה שכתב רש"י ולא מבחוץ. ולכאורה הוא הדין גם אם יניח בתוך הבית יהיה פסול, ומדוע נקט רש"י מבחוץ דווקא. וביאר במלאכת יום טוב שוודאי שגם בתוך הבית פסול. ומה שנקט רש"י מבחוץ, כיון שבגמרא בסמוך מבואר שחידושו של שמואל הוא, שהיה מקום לומר שתהיה המזוזה כמה שיותר קרובה לרשות הרבים. ועל זה אמר שמואל שצריך בתוך הפתח דווקא ולא להרחיק לחוץ. ולכן פירש רש"י ולא מבחוץ כיון שזהו עיקר כוונתו ללמדנו.

דכתבינהו [שכתב אותם] על דוכסוסטוס במקום בשר, שבשני אלה השינוי פוסל, אבל מזוזה שכתבה על קלף כשרה.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: מה שנאמר באותה ברייתא שאם שינה בזה ובזה פסול, ומשמע שגם מזוזה שכתבה על קלף פסולה — תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: שינה בזה ובזה — פסול, ר' [אחא מכשיר משום ר'] אחאי בר' חנינא, ואמרי לה [ויש אומרים] שהיה אומר זאת משמיה [משמו] של ר' עקיבא בר' חנינא.

ומקשים עוד: הא [הרי] אם היו מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה — היו עושין מזוזה מתפילין שבלו? והא בעיא [והרי צריכה] המזוזה שרטוט של שורות קודם שיכתוב, שאמר רב מניומי בר חלקיה, אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: כל מזוזה שאינה משורטטת — פסולה, ורב מנימין בר חלקיה דידיה [משלו] אומר: שרטוט של מזוזה — הלכה למשה מסיני, ובתפילין לא מצאנו שצריך שרטוט!

ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין מזוזה, האם היא צריכה שרטוט. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' ירמיה אומר משום (בשם) רבינו רב: תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב, כלומר, בלי להעתיק מן הכתב, אלא מן הזכרון, ואין צריכות שירטוט.

ומסכמים, והילכתא [והלכה היא] תפילין לא בעי [לא צריכות] שרטוט, ומזוזה בעיא [צריכה] שירטוט, ואידי ואידי [וזו וזו] נכתבות שלא מן הכתב. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? מיגרס גריסין [גרוסות הן], כלומר, שגורות הן בפי כל אדם.

א בהמשך למסורת שהוזכרה לעיל, שמסר ר' חלבו את מנהגיו של רב הונא, אמר רב חלבו: אנא חזיתיה [אני ראיתי] את רב הונא דהוה יתיב אפוריא [שהיה יושב, רוצה לשבת על מיטה] שספר תורה היה מונח עליה, וכף לכדא אארעא [והפך כד על הארץ] ואנח עליה [והניח עליו] את ספר התורה, והדר יתיב [ואחר כך ישב] במיטה, כי קסבר [סבור היה]: אסור לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה.

ופליגא [וחלוקה] הלכה זו על מה שאמר רבה בר בר חנה, שאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מותר לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה. ואם לחשך אדם לומר, אם יבוא אדם לומר לך כנגד זה: הלוא ידוע המעשה בר' אלעזר שהיה יושב על המיטה ונזכר שספר תורה מונח עליה, ונשמט מיד מן המיטה וישב על גבי קרקע, ודומה היה כמי שהכישו נחש, שקפץ בבהלה — התם [שם] ספר תורה על גבי קרקע הוה [היה], ובוודאי שבזיון הוא שהוא יושב על מיטה וספר התורה מונח על הקרקע.

ב אמר רב יהודה, אמר שמואל: אם כתבה את המזוזה כאגרת, כמו שכותבים מכתב, בלי לדקדק בכתיבתה — פסולה. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אתיא [נלמד] הדבר בגזירה שווה כתיבה כתיבה מספר התורה, שצריך להיות כתוב כראוי.

ואמר רב יהודה, אמר שמואל: אם תלאה את המזוזה במקל בחלל הפתח ולא קבע אותה במזוזת הפתח — פסולה. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? "בשעריך" (דברים ה, ט) בעינן [צריכים אנו], שתהיה קבועה בשער עצמו. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: אם תלאה את המזוזה במקל בחלל הפתח, או שהניחה קבעה אחר הדלת בתוך הבית — יש בכך סכנה ואין בה מצוה.

ואומרים: האנשים של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן, שהיו תולים מזוזה במקל זכר למזוזה, שלא היו מקיימים בכך מצות מזוזה ממש, אלא כדי להזכיר שיש מצוה כזו.

ואמר רב יהודה, אמר שמואל: מצוה להניחה את המזוזה בתוך חללו של פתח ולא מבחוץ. ותמהים: פשיטא [פשוט הדבר], הלוא "בשעריך" אמר רחמנא [אמרה התורה], משמע שצריך להיות בתוך השער ולא מבחוץ! ומשיבים: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר], הואיל ואמר רבא: מצוה להניחה

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

case is where one wrote them on dokhsostos on the side that faced the flesh. In both of these situations the phylacteries are unfit, but a mezuza that one wrote on parchment is fit.

And if you wish, say instead that the ruling of the baraita that if one changed whether in this manner or in that manner it is unfit is in fact referring to a mezuza that one wrote on parchment, and this is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: If one changed in this manner or in that manner it is unfit. Rabbi Aḥa, in the name of Rabbi Aḥai, son of Rabbi Ḥanina, deems it fit; and some say he said this ruling in the name of Rabbi Akiva, son of Rabbi Ḥanina.

§ The baraita indicates that if it were permitted to reduce the sanctity of an item from a level of greater sanctity to a level of lesser sanctity, one could make a mezuza from phylacteries that became worn. The Gemara raises a difficulty: But a mezuza requires scoring, i.e., the parchment must have lines etched in it before writing, as Rav Minyumi bar Ḥilkiya says that Rav Ḥama bar Gurya says that Rav says: Any mezuza that is not scored is unfit, and Rav Minyumi bar Ḥilkiya himself says concerning this: The scoring of a mezuza is a halakha transmitted to Moses from Sinai. With regard to phylacteries, by contrast, he does not teach that their parchment requires scoring.

The Gemara answers that this is a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita that Rabbi Yirmeya says in the name of our teacher, Rav: Phylacteries and mezuzot may be written when the scribe is not copying from a written text, and their parchment does not require scoring.

The Gemara concludes: And the halakha is that the parchment of phylacteries does not require scoring, but the parchment of a mezuza requires scoring. And unlike a Torah scroll, both these and those, phylacteries and mezuzot, may be written when the scribe is not copying from a written text. What is the reason for this leniency? These short texts are well known to all scribes, and therefore it is permitted to write them by heart.

In connection to Rav Ḥelbo relating the customs of Rav Huna, the Gemara cites that Rav Ḥelbo says: I myself saw Rav Huna as he wished to sit on his bed, which had a Torah scroll placed on it. And he overturned a jug on the ground and placed the Torah scroll on it, and only then sat on the bed. The reason he did so is that he holds that it is prohibited to sit on a bed upon which a Torah scroll is placed.

The Gemara notes: And this halakha disagrees with a ruling of Rabba bar bar Ḥana, as Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: It is permitted to sit on a bed upon which a Torah scroll is placed. And if a person whispers to you, saying: There was an incident involving Rabbi Elazar, who was sitting on a bed and realized that a Torah scroll was placed on it, and he immediately slipped off the bed and sat upon the ground, and in doing so he looked like one who had been bitten by a snake, i.e., he jumped up in a panic, that incident is no proof. There, the Torah scroll was placed on the ground. It is certainly disgraceful for one to sit on a bed while a Torah scroll is on the ground.

The Gemara returns to the discussion about the halakhot of writing a mezuza. Rav Yehuda says that Shmuel says: If one wrote a mezuza in the manner of a missive that one composes to a friend, i.e., without being exact about the lettering of each word, it is unfit. What is the reason? This is derived by a verbal analogy between “writing,” and “writing,” from a scroll, which must be written in precisely the correct manner.

And Rav Yehuda says that Shmuel says: If one hung a mezuza on a stick in the entranceway, without affixing it to the doorpost, it is unfit. What is the reason? We require the fulfillment of the verse: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates” (Deuteronomy 6:9). This ruling is also taught in a baraita: If one hung a mezuza on a stick, or placed it so that it was affixed behind the door within the house, he exposes himself to danger, and it does not enable him to fulfill the mitzva.

The Gemara relates: The members of the household of King Munbaz would do so, i.e., hang mezuzot on sticks, in their inns, i.e., when they would sleep in an inn. They would not do this in order to fulfill the mitzva, as one who sleeps in an inn is exempt from placing a mezuza, but in remembrance of the mezuza. Since they would travel frequently, they wanted to remember the mitzva of mezuza, which they did not fulfill often.

And Rav Yehuda says that Shmuel says: It is a mitzva to place the mezuza within the airspace of the entrance, not on the outside. The Gemara asks: Isn’t this obvious? After all, the Merciful One states: “And upon your gates,” which indicates that it must be within the area of the gate, rather than the outside. The Gemara explains that it might enter your mind to say that since Rava says: It is a mitzva to place the mezuza

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

והלכתא תפילין לא בעו שרטוט, נר' סברת התוס' דסברי דס"ת נמי לא בעי שרטוט, וקשיא דהא עושין משמע דקיימא בין לס"ת בין לתפילין. ורש"י פירש דהא דפרי' והא בעיא שרטוט לא קאי כ"א לתפילין משמע דס"ת בעי שרטוט וכן משמע דאל"כ דקיימא פירכא דהא בעיא שרטוט אס"ת ותפלין ור"ל דמתרוייהו אי אפשר לעשות מזוזה הואיל ולא בעו שרטוט והיא בעיא שרטוט א"כ כי מייתי תנאי היא דתניא תפילין ומזוזה אינן צריכין שרטוט היה לכלול עמם ס"ת וכן נמ כי פסק והלכתא תפילין לא בעי שירטוט הי' לו לומר תפילין וס"ת, אלא משמע דלעולם ס"ת בעי שרטוט ופירכא דהא מורידין לא קיימא אלא אתפילין כדמשמע מפי' רש"י, וכן משמע כן שקשה להם לפי דעתם [בירושלמי דמגילה] ולא לפי פירש"י דבעי שרטוט דמשום דכתי' ביה ספר, ומה שהקשו א"כ מגילה נמי לבעי מהאי טעמא שנקראת ספר ז"א ק' דג"כ נקראת אגרת ואין אגרת משורטטת (ואי ס"ד דנקראת אגרת לגבי שרטוט לכך אצטרי' טעם):
וא"ת כיון דלמסקנא אמרי' תפילין אין צריכין שרטוט ומזוזה בעיא א"כ הדרא קושיא דהא מורידין עושין לדוכתן. וי"ל דנוכל לומר למצוה כדשנינן אקלף ודמזוזה דיעבד כשרה בלא שרטוט, וא"ת א"כ אמאי איקשי תו הך קושיא דהא מורידין גבי שרטוט וכי לא ידע דיכול לשנויי ליה למצוה כדשני גבי קלף, וי"ל דלהכי הקשה אותה בפני עצמה כדי להביא שנויא דגבי שרטוט איכא תנאי דלא בעו לכתחלה כדקאמר משום דדינו דאין צריכין שרטוט, ומ"מ לפי המסקנא דאמר דבעיא ושני קשה דהא מורידין כדשניא גבי קלף למצוה:

התם ס"ת על גבי קרקע הוה, נ"ל דלאו דוקא קרקע דהא קאמר שס"ת מונח עליה, אלא ר"ל בשפלות המטה כאלו בקרקע או בקרקעית המטה והוא ישב בעליונותה ולכך נצטער יותר:

אגרת פירש"י בלא שרטוט, מכאן ראיה דפשיטא לן דבס"ת בעינן שרטוט דיליף לה מספר, ומ"מ נוכל לדחות דלגבי כתיבה בלא דקדוק מיירי כדפרש"י וכן נמי משמע דהא משמע לעיל דשרטוט דמזוזה הלכה למשה מסיני:
ומ"מ לא קשיא דרב מניומין היה אומר לפרש קבלתו שקבל מרב חמא דבעיא שרטוט דהלכה היא ולא אסיק אדעתי' טעמא דאתיא כתיבה כתיבה (דכתי' וכתב לה ספר כריתות) אי נמי משמע דלא גרסי' מס"ת דהנהו קראי לא על ס"ת אכתיב אלא גרסי' מספר, ומ"מ קשיא דבכל הספרים גרסינן מס"ת ועוד אי מגט או דכתיב זאת זכרון ילפינן מנא לן התם דבעינן שרטוט ודקדוק אבל אי מס"ת ילפינן פשיטא דבעינן דקדוק כדילפינן לעיל שאם יש בו טעיות יגנז או יתקן, אלא נראה דלעולם ילפינן מס"ת דאף על גב דלא מצינן כתיבה על ס"ת מ"מ מצינו כתיבה על ספר וא"כ נאמר מה כתיבה דהתם ספר אף כתיבה דמזוזה ספר וכיון דהויא בספר נוכל למילף לה מס"ת, וה"ה דנוכל לומר דספר כריתות ילפי' מס"ת אבל מ"מ יש לנו לומר יותר דמזוזה ילפי' מס"ת דהוא עיקר מדנילף מספר כריתות דלא ילפינן ליה אלא מס"ת, וא"ת וס"ת מנ"ל דבעינן דקדוק ושרטוט, וי"ל דהלכה היא, או נוכל לומר ולאוכוחי מדכתי' לקוח את ספר התורה הזה ונילף לקיח' לקיחה מולקחתם לכם דלולב דהוי לקיחה דלולב תמה הכא נמי לקיחה תמה שלא יהא חסר באותיותיו וחסר בתקונו דהיינו נמי שרטוט ואותיות יתרות, וא"ת א"כ נוכח ממזוזה עצמה דכתי' בה וכתבתם ונימא כתיבה תמה כדדריש לקמן ונימא שתהיה הכתיבה שלימה ולא שתהא חסרה באותיותיה, וי"ל דמ"מ לא ילפינן שרטוט, אי נמי וכתבתם כתיבה תמה לא בא לומר אלא שמה שכותב יהיה כתיבה כתקונו ממה שהוא כותב אבל לא בא לומר שלא תחסר באותיותיה, כנ"ל, ומ"מ מפי' רש"י דלעיל דפי' על ואפי' אות אחת מעכבת משום דכתי' וכתבתם כתיבה תמה ושלמה משמע דמוכתבתם ילפינן נמי חסרות, ומ"מ יתירות לא ילפינן דפסול מוכתבתם דאם אומר תמה הוא בלא חסרון ויתירות יליף מס"ת:

גמרא אדוכסוסטוס במקום בשר ואיבעית אימא כו' דרבי עקיבא בר חנינא מכשר כו' כצ"ל מסוגיא דפ' המוציא יין ע"ש:

תוס' בד"ה הא מורידין כו' הא דבסמוך ילפינן נמי מזוזה מס"ת בג"ש כו' ואמאי לא ילפינן מינה ס"ת ממזוזה כו' עכ"ל כצ"ל מדברי הרא"ש והמרדכי דהא דילפי' לקמן כתיבה כתיבה מספר היינו לפי' ר"ת מס"ת ע"ש:

בא"ד ומהא אמר שנוהגין לכתוב באגרת שלומים כו' דלא אסרו אלא דוקא שכותב כו' עכ"ל ר"ל כיון דבס"ת נמי לא אסרו לכתוב אלא בלא שירטוט עליון אית לן למימר דלא אסרינן בעלמא אלא בכה"ג שכתבו לדרשא דומיא דס"ת דאל"כ לא הוה איצטריך ליה למתני הך מילתא בס"ת כיון דבאיגרת שלומים נמי הוה אסור ודו"ק:

בא"ד ומיהו משמע בירושלמי כו' ראייתם מסוף דבריהם שהביא מירושלמי ראשיתך מצער כו' דלא הוה רק אגרת שלומים וכ"ה בתוס' פ"ק דגיטין וק"ל:

בא"ד אל בעמים גיל חולק על התלמוד שלנו כו' ר"ל דלאו לענין דינא חולקין דבין בזה ובזה שרי אלא חלוקין בעובדא היכי הוה דלירושלמי הפכו הפסוק בלא שירטוט ולתלמודא דידן שירטט ולא הפכו שכתב אל גיל בעמים וק"ל:

בא"ד בתמרוריה היא עומדת ובקשנו למתקה ולשוא צרף צורף כו' כצ"ל ופ' הוא ירמיה ו':

בד"ה אסור לישב כו' ולא יהו חבלי המטה נוגעין כו' בשם רבי זירא כל שהוא הס"ד כצ"ל:

בד"ה כתבה אגרת כו' כדאמרינן בגיטין ומיהו בפ"ב דגיטין כו' מספר ועוד יש לפרש כו' דליפסל בהכי מדכתיב ביה ספר כו' כצ"ל:

בד"ה סכנה ואין בה מצוה כו' דא"כ הל"ל הכי בכל העשויה שלא כהלכתה כו' עכ"ל כצ"ל:

תד"ה הא. ומהא אמר שנוהגין כו'. עי' במפרשים. ול"נ להגיה ומיהא (או ומיהו) אמר:

בא"ד אל תשמח כעמים. צ"ל בכ"ף:

בא"ד ר"ז כתב ולא זכר כו' ולא כתב כדכתיב המלך יואש. בד"ה (ב כד) כתיב ולא זכר יואש המלך. ולכן צריך להפוך הגי' בתוס':

רש"י ד"ה היו עושין כו' ותולין אותן בפונדוק. נ"ב שלן בו הלילה:

דאם כתבן אדוכסוסטוס פסול אבל מזוזה אקלף שפיר דמי: והא בעיא שרטוט. כדמפרש לקמן ובתפילין לא אשכחן דבעי שרטוט: מגרס גריסין. רהוטים הם בפי כל אדם ואין טועין בהם הילכך אין צריך להעתיקם מספר אחר: כף כדא אארעא. כפה כד על הארץ: והניח ס''ת עליו. לפי שהיה ס''ת מונח על ראשה והיה רוצה לישב על המיטה: ונדמה לו. מרוב צער כמי שהכישו נחש: על גבי קרקע. היה ס''ת מושלך דאיכא בזיונא יתירא לכך נצטער: כתבה איגרת. בלא שרטוט ולא דקדק בחסרות ויתרות כאיגרת בעלמא: כתיבה כתיבה. וכתבתם על מזוזות וכתב לה ספר כריתות אי נמי כתוב זאת זכרון בספר מה ספר בעי דקדוק אף מזוזה בעיא דקדוק: תלאה. למזוזה על הפתח במקל: שהניחה אחורי הדלת. שקבעה בכותל אחורי הדלת: סכנה. מן המזיקים שאין הבית משתמר בה עד שיקבענה בצורת הפתח כהילכתה: היו עושין בפונדקותיהן כן. פונדק היינו בית שלנין בו עוברי דרכים בדרך ואין חייבין במזוזה דלאו דירת קבע הוא כדתניא לקמן בהתכלת הדר בפונדקי בארץ ישראל כל שלשים יום פטור מן המזוזה ושל בית מונבז המלך כשהיו מהלכים בדרך נושאין מזוזות עמהם ותולין אותן בפונדק במקל עד הבקר זכר למזוזה לפי שלא היו דרין לעולם דירת קבע אלא הולך היה מעיר לעיר במלכותו: בתוך חלל הפתח. ולא מבחוץ: פשיטא בשעריך כתיב. דהיינו מקום סגירת השער:

הא מורידין עושין והא בעיא שרטוט. וא''ת דילמא במשרטטי וי''ל דלא היו רגילין לשרטט ספר תורה ותפילין כיון דלא בעו שרטוט כדאמרינן בירושלמי בפ''ק דשבת כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ובסדר רב עמרם מביאו והא דאמרינן בספ''ק דמגילה (דף טז:) דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה לא כמו שפירש שם בקונטרס דמיירי בס''ת ממש אלא במזוזה קאמר שהיא אמיתה של תורה שיש בה מלכות שמים וכדמוכח הכא דמזוזה בעיא שירטוט ותדע דאי בספר תורה כפירוש הקונטרס היה לו לדרוש מדנקראת ספר כדדרשינן התם דרשא אחריתי מדנקראת ספר ומיהו י''ל דאי מדנקראת ספר הוה ליה לאשכוחי חד עניינא דלא ליבעי שרטוט כיון דנקראת כמו כן איגרת כדאמרינן נמי (מגילה דף יט.) לענין תפירה דלא צריך לתופרה כולה בגידין ובירושלמי משמע כפירוש הקונטרס דמספר תורה עצמה יליף דקאמר התם נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר להלן אמת קנה ואל תמכור מה להלן צריך שרטוט אף כאן צריך שרטוט משמע דאיירי בכל התורה כולה דאכל התורה כולה כתיבא קרא ואמר רבינו תם דס''ת בעי שרטוט משום (שמות טו) זה אלי ואנוהו אבל תפילין דמכוסין בעור לא בעו שרטוט דלא שייך בהו נוי וקצת תימה דבסמוך ילפינן מזוזה מס''ת בג''ש כתיבה כתיבה לענין כתיבת אגרת ואמאי לא ילפינן מינה ס''ת ממזוזה לענין שירטוט וכ''ת לענין כתיבה לא ילפינן הא לקמן בעי למילף לענין כתיבה על האבנים ומהא דאמרינן במסכת סופרים (פ''א) מסרגלין בקנים וכותבין בדיו עוד נמי אמרינן התם דכל יריעה שאינה מסורגלת פסולה משם אין ראיה דדילמא בשרטוט עליון איירי דאי אפשר לכתוב שלש תיבות או ארבע בלא שרטוט כדתניא בפ''ק דגיטין (דף ו:) אבל שרטוט בין שיטה לשיטה אפשר דלא בעיא ומהא אמר שנוהגין לכתוב באגרות שלומים ארבע וחמש תיבות מן הפסוק בלא שרטוט משום דלא אסרו אלא דוקא שכותב הפסוק לדרשא כי ההוא עובדא דרבי אביתר דגיטין אבל מה שאדם כותב באגרת מן הפסוק לדבר צחות שרי בלא שרטוט ומיהו משמע בירושלמי דאסור בכל ענין שאפי' באגרת שלומים היו מהפכים הפסוק ולא היו כותבים אותו ככתבו דקאמרינן בפ''ג דמגילה מהו מיכתב תרתין תלת מילין מן הפסוק מר עוקבא שלח לריש גלותא דהוה דמיך וקאי בזימרי ישראל אל תשמח (ישראל אל) בעמים [אל] גיל וחולק על הש''ס שלנו דקאמר בגיטין (דף ז.) דשירטט וכתב ליה רבי זעירא כתב ולא זכר יואש המלך ולא כתב כדכתיב המלך יואש רבי ירמיה שלח כתב לרבי יודן לשנוא את אהוביך ולאהוב את שונאיך שלח רבי אבהו אבל תמר תמרורים בתמרוריה היא עומדת ובקשנו למתקה ולשוא צרף צרוף (ירמיה ו) רבי מנא שלח כתב לרבי אושעיא בר שמאי ראשיתך מצער היה ואחריתך מאד תשגיא (איוב ח) מ''ר: אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה. בירושלמי בפרק מי שמתו אמרינן תיבה שהיא מליאה ספרים נותנה לראש המטה ואינו נותנה למרגלות המטה רבי אבין בשם רב הונא והוא שתהא מטה גבוהה עשרה טפחים ולא יהו רגלי המטה נוגעין בתיבה עוד קאמר לא ישב אדם על גבי ספסל שס''ת מונח עליה ומעשה ברבי אליעזר כו' אם היה נתון על גבי דבר אחר מותר עד כמה רבי אבא בשם רב הונא טפח רבי ירמיה בשם רבי זירא כל שהוא: דאמר רבה בר בר חנה א''ר יוחנן מותר לישב על גבי מטה שס''ת מונח עליה. נראה דהלכה כר' יוחנן לגבי רב הונא דאפי' לגביה רב רביה הלכה כמותו כדאמר (ביצה ד.) ותלמידי דרב הונא לא סברי כוותיה דבעי לאותובי ס''ת אפורייה בפ' בתרא דמועד קטן (דף כה.) מ''ר: כתבה אגרת פסולה מ''ט אתיא כתיבה כתיבה מספר. פירש בקונטרס איגרת בלא שרטוט וקשה דלעיל אמרינן שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני והכא יליף כתיבה כתיבה ומפרש ר''ת אגרת מקרא ולא מסורת שלא דקדק בחסירות ויתירות אלא כאגרת בעלמא והא דיליף כתיבה כתיבה לא כמו שפירש בקונטרס מוכתב לה ספר כריתות דכמה חסירות ויתירות יש בגט דיתיהווייין דיתיצבייין חמשה חמשה יודין וגם חסירות כגון למהך ושרטוט נמי אשכחן דבעי בגט ועוד מספר הכתוב בגט לאו למעוטי אגרת דלספירת דברים הוא דאתא כדאמרינן בגיטין (דף כא:) ומיהו בפרק שני דגיטין (דף כ:) דאמרינן דספר דגט אתא למעוטי שנים וג' ספרים וה''ה דנמעט נמי כתבו אגרת כמו בפרק שני דסוטה (דף יז:) דדרשינן תרווייהו מספר ועוד יש לפרש דיליף הכא מסוטה דממעטינן בפרק שני דסוטה כתבה איגרת מדכתיב בספר ובפירוש הקונטרס לשון אחר דיליף מכתוב זאת זכרון וצ''ע אמאי לא ילפינן ליה גט כתיבה כתיבה דליפסול בהכי (או) מדכתיב ביה ספר ואין לפרש אגרת ר''ל בעמודים קצרים שאינם רחבים כג' פעמים למשפחותיכם כדאמר לעיל (דף ל.) ולא ירבה בדפין שנראה כאגרת דהא אמרינן לעיל מזוזה שעשאה שתים שלש ואחת כשירה ואע''פ שפירשתי שצריך לדקדק בחסירות ויתירות אין להקשות מהא דתנן בפרק השואל (ב''מ דף קא:) דמשכיר חייב בכל דבר שהוא מעשה אומן ומשמע בגמרא דשוכר חייב במזוזה דחובת הדר היא דהתם לא מיירי אלא בבנייני הבית ומקום מזוזה נמי דהוי על השוכר כדאמר התם משום דלא מעשה אומן הוא דאיפשר בגובתא דקניא היינו מעשה שהוא בגוף הבית עצמו. מ''ר: סכנה ואין בה מצוה. פי' בקונטרס כיון דעשאה שלא כהילכתה אין הבית משתמר מפני המזיקין וקשה לרבינו תם דא''כ הו''ל למימר הכי אבל העשויה שלא כהילכתה ונראה דתלאה במקל נוקף בה ראשו דלאו אדעתיה וכן אחורי הדלת רגילה להיות בולטת ומכה בה ראשו והא דאמר בפ' השואל (ב''מ ד' קב.) אפשר בגובתא דקניא ופירש שם בקונטרס דתלי ליה בגובתא דקניא חלול לא תלי ממש קאמר. מ''ר:

דף לב - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד