עירובין עב ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף עב - א

וחד אמר: אם נשתתפו במבוי ביין - דכולי עלמא לא פליגי דבעינן תרתי, דמגו - לכולי עלמא לא אמרינן.

כי פליגי היכא דנשתתפו או עירבו בפת, דמהני בין לעירוב ובין לשיתוף. ופליגי אי סמכינן על עירוב במקום שיתוף, ועל שיתוף במקום עירוב, או דבעינן שיתוף לחוד ועירוב לחוד.

מיתיבי מגופה דברייתא: וחכמים אומרים: או מערבין או משתתפין.

מאי לאו, או מערבין בחצר בפת וסומכין עליו אף לשם שיתוף, או משתתפין במבוי ביין וסומכין עליו אף לשם עירוב.

וקשיא למאן דאמר אם נשתתפו ביין כולי עלמא לא פליגי שאין סומכין עליו! ^[71]

ומשנינן: אמר רב גידל אמר רב: לא כמו שפירשת.

אלא הכי קאמר: או מערבין בחצר בפת ומותרין כאן וכאן, או משתתפין במבוי בפת ומותרין כאן וכאן. אבל אם נשתתפו במבוי ביין - לכולי עלמא לא מהני.

אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי מאיר! ודורשין כן ברבים.

ורב הונא אמר: מנהג כרבי מאיר! אין דורשין כן ברבים, אבל כך מורין לשואל.

ורבי יוחנן אמר: נהגו העם כרבי מאיר! אין מורין להם כן, אך אין מוחין בנוהג כן, ומברך על שניהם [תוספות].

מתניתין:

חמש חבורות של אנשים, ששבתו בטרקלין [בית גדול ורחב, הנקרא "בירת מלכים" - פירוש המשניות לרמב"ם] אחד, המחולק במחיצות לחמשה חדרים נפרדים, ולכל חלק היה פתח נפרד לחצר, ובחצר היו עוד בתים של אנשים אחרים. [ראה ציור]

בית שמאי אומרים: כל חבורה וחבורה חשובה כאילו היא גרה בבית נפרד בחצר.

ולפיכך: צריך שתהיה השתתפות בעירוב לכל חבורה וחבורה, שכל חבורה צריכה להשתתף בערוב החצרות כדי להתיר את הטלטול בחצר.

ובית הלל אומרים: כיון שמחיצה "שפלה" היא, וכמו שיתבאר בגמרא, אין זה נקרא חילוק רשויות.

והרי זה כאילו היו כולם דרים יחד בדירה אחת, שאין צורך שכל אחד מבני הבית ישתתף בעירוב, אלא די בכך שאחד מדיירי הבית יתן את חלקו בעירוב החצר [עם שאר הדיירים שבבתים האחרים הפתוחים לחצר].

ולפיכך: עירוב אחד לכולן!

ויש לכך שתי משמעויות:

א. אין מחייבין את כל אחת ואחת מהחבורות להשתתף בערוב באופן נפרד.

ב. אין מחייבים את החבורות בערוב אם רוצים לטלטל ביניהם מחבורה לחבורה.

ומתוך שביניהם הם אינן צריכים ערוב, הרי דינם כמו חמשה בתים בחצר שעשו ערוב ביניהם, ובאים לערב עם בני חצר אחרת, שדי אז בעירוב שנותן אחד מבני החצר המעורבת בחצר האחרת כדי לערב את כולן, למרות שהשאר אינם נותנים דבר לצורך העירוב עם בני החצר האחרת.

והכא נמי, עירוב שיתן אחד מכל בני חמשת החבורות באותה חצר, דיו עבור כולם.

ומודים בית הלל, בזמן שמקצתם של החבורות שרויין בחדרים נפרדים, או בעליות, שהן, אותן מקצת חבורות [ריטב"א. וכן דעת רוב הראשונים] - צריכים עירוב לכל חבורה וחבורה!

ומפרש לה בגמרא, באיזה חדרים ועליות מיירי.

גמרא:

אמר רב נחמן: מחלוקת בית שמאי ובית הלל, היא כשהיו חלוקים החבורות ביניהם במחיצת מסיפס [מחיצה נמוכה מעשרה טפחים של חתיכות עצים]. [ראה ציור 1]

אבל אם נחלקו ביניהם במחיצה הגבוהה עשרה טפחים, הרי אפילו היא מחיצת עראי

- דברי הכל: עירוב נפרד לכל חבורה וחבורה.

איכא דאמרי: הכי אמר רב נחמן: אף במסיפס מחלוקת!

ולאשמועינן, דלא תימא שלא נחלקו בית שמאי רק במחיצה גבוהה עשרה.

ומיהו לבית הלל, עירוב אחד לכולן אפילו במחיצה עשרה.

ועוד פליגי בה בפירושא דמתניתין, באופן אחר, רבי חייא ורבי שמעון ברבי.

חד אמר: מחלוקת - בית שמאי ובית הלל - היא במחיצות של עראי, המגיעות לתקרה. [ראה ציור 2] אבל מחיצות שאין מגיעות לתקרה, אפילו גבוהות עשרה - דברי הכל עירוב אחד לכולן. ^[72]

וחד אמר: מחלוקת - בית שמאי ובית הלל - היא במחיצות שאין מגיעות לתקרה.

אבל במחיצות - ואפילו של עראי - המגיעות לתקרה - דברי הכל צריכין ערוב לכל חבורה וחבורה. ^[73]

הערות

^[71] אבל למאן דאמר בפת כולי עלמא לא פליגי דסומכין - ולשיטתו לא נחלקו רבי מאיר וחכמים כלל אם סומכין על עירוב במקום שיתוף, דודאי סמכינן כיון שהעירוב הוא בפת - לא תיקשי מהא דמשמע דרק חכמים סבירא להו "או מערבין", אבל לרבי מאיר לא סגי בעירוב. דהכי קאמרי חכמים: כשם שמודה אתה לנו ש"או מערבין", כן אנו אומרים "או משתתפין", וסגי בשיתוף לחוד - ריטב"א.

^[72] והך מאן דאמר פליג אלישנא קמא דרבי נחמן. דלההיא לישנא, אפילו היתה המחיצה גבוהה עשרה בלבד, מודים בית הלל שהרשויות חלוקות. והך מאן דאמר סבירא ליה, שאפילו גבוהות עד התקרה, כיון שמחיצת עראי היא, לא הוי חילוק רשויות לבית הלל. ופליג נמי אלישנא בתרא דרב נחמן. דלההיא לישנא, לדעת בית שמאי אפילו במסיפס נמוך הוי חילוק רשויות. ואילו להך מאן דאמר, לא הוי חילוק רשות - אפילו לבית שמאי - רק במחיצות המגיעות לתקרה.

^[73] ונחלקו האחרונים האם אף במחיצות קבועות שאין מגיעות לתקרה לא צריך עירוב, לבית הלל. או דוקא, במחיצות עראי. ראה מה שכתבו בזה המשנה ברורה סימן ש"ע, וחזון איש סימן צ"ג סק"ח.

וחד [ואחד מהם] אמר: אם עירבו ביין, דכולי עלמא לא פליגי דבעינן תרתי [הכל אינם חולקים שצריכים שניים] גם שיתוף וגם עירוב. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה כאשר עשו עירוב בפת.

מיתיבי [מקשים]: וחכמים אומרים או מערבין או משתתפין. מאי לאו [האם לא] הכוונה: או מערבין בחצר בפת, או משתתפין במבוי ביין ומשמע שאף בשיתוף ביין נחלקו.

אמר רב גידל אמר רב: לא כן, אלא הכי קאמר [כך אמר] וכך יש להבין: או מערבין בחצר בפת — ומותרין כאן וכאן. או משתתפין במבוי בפת — ומותרין כאן וכאן.

אמר רב יהודה אמר רב: בענין זה הלכה כר' מאיר. ורב הונא אמר: לא נפסקה הלכה ברורה כמותו אלא מנהג כר' מאיר, ולשואל יש לומר שזו ההלכה. ור' יוחנן אמר: אף אין זה מנהג שחכמים קבעוהו, אלא נהגו העם כר' מאיר, ואין אומרים להם שנהגו שלא כדין.

א משנה חמשה חבורות ששבתו בטרקלין אחד, שחילקוהו לחמישה חלקים על ידי מחיצות ולכל חלק פתח לחצר. בית שמאי אומרים: עירוב לכל חבורה וחבורה. שכל חבורה צריכה ליתן חלקה בנפרד לצורך עירוב החצר, שכל אחת כבית נפרד. ובית הלל אומרים: עירוב אחד לכולן, שאין בכח המחיצות לעשותם כבתים נפרדים.

ואולם מודים בית הלל בזמן שמקצתן שרויין בחדרים או בעליות המובדלים ממש זה מזה, שהן צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה, ואין אומרים שהבית האחד מצרף אותם להיות כאחד.

ב גמרא אמר רב נחמן: מחלוקת רק כאשר חילקו את הטרקלין זה מזה במסיפס (מחיצה נמוכה העשויה מכפיסי עץ), אבל במחיצה בריאה שגובהה עשרה טפחים — דברי הכל עירוב לכל חבורה וחבורה, שזאת חלוקה גמורה ולכל חבורה דירה לעצמה. איכא דאמרי [יש שאומרים] באופן אחר, אמר רב נחמן: אף במסיפס יש מחלוקת אם דינו כמחיצה אם לא.

מסופר: כי פליגי [נחלקו] בה בבעיה זו ר' חייא ור' שמעון ברבי (בנו של ר' יהודה הנשיא); חד [אחד] מהם אמר: מחלוקת זו במחיצות המגיעות לתקרה, אבל מחיצות שאין מגיעות לתקרה שוודאי אינן עושות חלוקה גמורה — דברי הכל עירוב אחד לכולן. וחד [ואחד] מהם אמר: מחלוקת במחיצות שאין מגיעות לתקרה, אבל מחיצות המגיעות לתקרה — דברי הכל צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה, שהם כבתים נפרדים.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

And one said: In the case of wine, everyone agrees that two are required, both a merging of alleyways and a joining of courtyards. When they disagree is in a case where an eiruv was established with bread: Rabbi Meir maintains that both a merging of alleyways and a joining of courtyards are required, whereas the Rabbis say that one is sufficient.

The Gemara raises an objection from the baraita itself. And the Rabbis say: One may either establish an eiruv or a merging of alleyways. What, does it not mean that one either establishes an eiruv in the courtyard with bread or a merging in the alleyway with wine, which indicates that they also disagreed in a case where a merging of alleyways was established with wine?

Rav Giddel said that Rav said that the Rabbis were saying as follows: One may either establish an eiruv in the courtyard with bread, and it would be rendered permitted to carry both here, in the courtyard, and there, in the alleyway, or one may establish a merging of alleyways in the alleyway with bread, and it would be rendered permitted to carry both here, in the courtyard, and there, in the alleyway.

Rav Yehuda said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. And Rav Huna said: No clear halakhic ruling was issued in his favor, but the custom is in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Therefore, if someone asks, he should be instructed to act accordingly. And Rabbi Yoḥanan said: It is not even a custom established by the Sages. Rather, the people were accustomed to act in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and we do not tell them they have acted inappropriately.

MISHNA: With regard to five groups of people who spent Shabbat in one hall [teraklin] that was subdivided by partitions into separate rooms, each of which had a separate entrance to a courtyard that was shared with other houses, Beit Shammai say: An eiruv is required for each and every group, i.e., each group must contribute separately to the eiruv of the courtyard, as each is considered a different house. And Beit Hillel say: One eiruv suffices for all of them, as the partitions do not render the different sections separate houses.

And Beit Hillel concede that when some of them occupy separate rooms or upper stories, they require a separate eiruv for each and every group, and the fact that they are in the same building does not render them one unified group.

GEMARA: Rav Naḥman said: The dispute applies only where they divided the hall with a partition of pegs [mesifas]. However, if they divided it with a sturdy partition ten handbreadths high, all agree that a separate contribution to the eiruv is required for each and every group, as this certainly divides the hall into separate living quarters. Some say a different version of the previous passage, according to which Rav Naḥman said as follows: Even where they merely divided the room with a partition of pegs, there is a dispute about whether this is considered a full-fledged partition.

The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, disagreed about this issue. One of them said: This dispute is with regard to partitions that reach the ceiling, but with regard to partitions that do not reach the ceiling, all agree that one eiruv suffices for all of them, as the partitions do not turn the compartments into separate houses. And one said: This dispute is with regard to partitions that do not reach the ceiling, but with regard to partitions that reach the ceiling, all agree that the compartments are considered separate living quarters, and they require a separate contribution to the eiruv for each and every group.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

וחכ"א מערבין או משתתפין אוקמוה משמיה דרב הכי קתני או מערבין בחצרות בפת או שכח אחד מהן ולא נשתתף ובטיל רשותו לר' מאיר אית ליה ביטול ומותרין כאן וכאן או משתתפין במבוי ביין ושכח אחד מבני חצר ולא עירב מותרין כאן וכאן ואסיקנא לכ"ע עירובי חצרות בפת דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף דאמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' מאיר ורב ברונא אמר רב הלכה כאלעזר בן תדאי:

מתני' חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד. פי' בירה אחת כו'.

אוקמיה רב נחמן מחלוקת ב"ש ובית הלל [בששבתו בבירה אחת] חלוקין וחלוקין במסיפס פי' פיסקא דארזי אבל אם הם חלוקים במחיצה י' טפחים ד"ה עירוב לכל חבורה איכא דאמרי אמר רב נחמן אף במסיפס מחלוקת פליגי בה ר' חייא ור' שמעון ב"ר חד אמר מחלוקת במחיצות שאין מגיעות לתקרה כו'.

אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' מאיר. כלומר: ומדרש דרשינן.

ורב הונא אמר מנהג כר' מאיר. ואורויי מורינין מדרש לא דרשינן.

ור' יוחנן אמר נהגו העם כר' מאיר. ואפילו אורויי לא מורינן אלא אי עביד לא מוחינן. ותמיהא לי דהא אמר ר' יוחנן (שבת מו, א) הלכה כסתם משנה, וסתם מתניתין דלקמן דחמש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי כר' מאיר. ואע"ג דאמרינן בעלמא (יבמות טז, ב) דאמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן, דאיכא אמורא אליבא דר' יוחנן דלית ליה הלכה כסתם משנה. מ"מ לא שתק גמרא מינה בשום מקום אלא אקשוייה קא מקשה, וכי לא משכח תירוץ קא מתרץ אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן. ואולי נאמר דר' יוחנן נמי לא תני התם פתוחות זו לזו ובהא כרב סבירא ליה, דמגרע גרעי חצרות הפתוחות זו לזו מחצר וחורבה, וערבו חצרות זו בפני עצמה וזו בפני עצמה קאמר, ולפיכך אסורין במבוי ואתיא כרבנן וצ"ע. עוד צריך לי עיון עירבו בחצרות למה צריכין להשתתף במבוי, והלא מוציא מרשות משותפת לרשות משותפת, ומה הפרש בין זו למי שהיו שותפין בבתים וחצרות ומבוי שאין צריכין עירוב. ושמא נאמר שלא לשכח תורת שיתוף ואין כח חמש חצרות המעורבות בככר ככח חצרות המשתופות ממש בגופו של קרקע.

מתני': חמשה חבורות ששבתו בטרקלין אחד. פירוש: טרקלין זה מתחילתו בית אחד גדול ועכשיו חלקוהו לחמשה, או במסיפס או במחיצה עשרה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בגמרא, וכל אחד ואחד מן החבורות יש להן פתח לחצר הטרקלין.

בית שמאי אומרים עירוב לכל חבורה וחבורה. אם באו לערב עם דיורין אחרים שיש בחצר הטרקלין, או בבאים לערב עם חצר אחרת מפני שחלוקתן עושה אותן כמו חלוקין לגמרי בבתים ודירות מוחלקות, ואע"פ שאין המחיצות מחיצות קבועות, ופי' רש"י ז"ל דה"ה בבאים להוציא ולהכניס מחבורה לחבורה.

וב"ה אומרים וכו'. חבורה אחת הן כאילו לא נחלקו הטרקלין דמחיצה שפלה הוא ומחיצה שפלה כזו הטרקלין שהיה אחד הוא מחברן ומבטל כח המחיצות ההן, וכיון דכולן מותרין זה עם זה ואין צריכין עירוב נעשה אחד מהן שליח לכולן.

ומודים בזמן שמקצתן שרויין בחדרים ובעליות שצריכין עירוב לכל חבורה וחבורה. מדקתני בזמן שמקצתן משמע לכאורה דצריכין עירוב דקתני לאו אותן ששרויין בחדרים בלבד קאמר, דא"כ ליתני בזמן ששרויין בחדרים כולן מאי שנא מקצתן דנקט. ותמיהה לי מפני מה צריכין עירוב האחרים שעומדין עדיין בתוך הטרקלין ולא נחלקו. וי"ל דאלו שחלקו רשות גמורה לעצמן גלו על האחרים שאע"פ שלא חלקו לגמרי במחיצות גמורות דעתן להתחלק לגמרי, ומעתה נגרע כחו של טרקלין מלחברן ולעשותן אחד. ועדיין אינו מחוור בעיני, דא"כ מאי קא מתמה בגמרא מאי עליות מאי חדרים אילימא חדרים חדרים ממש צריכא למימר, ומאי תימא דילמא הא קמ"ל דכל זמן שנחלקו מקצתן לגמרי ונעשו חדרים ממש כולן נעשו כמוחלקין בשביל אותן המקצת שנחלקו לגמרי וצריכא היא.
ויש לי לומר דצריכין עירוב דקתני לאו כולן קאמר, אלא אותן מקצת בלבד ששרויין בחדרים, ומקצתן דנקט לרבותא נקטיה ולומר דכיון ששאר הטרקלין לא נתחלקה אלא במחיצות גרועות ונמוכות ואלו גם כן לא נתחלקו במחיצות קבועות אלא שמגיעות עד התקרה, סלקא דעתך אמינא אע"פ שנתחלקו במחיצה עד התקרה לא יהו צריכין עירוב בפני עצמן שעדיין הטרקלין מחברן, דהאחרים שלא נחלקו מוכיחין עליהם, קא משמע לן דמכל מקום כיון שאילו נחלקו במחיצות עד התקרה הרי הן כחדרים מוחלקין לגמרי וצריכין עירוב לעצמן. כנ"ל.
והראב"ד ז"ל פירש: הטרקלין עליה יש על גבה על פני כל הבית, אלא שאין אדם דר בה. ועל זה נחלקו ב"ש וב"ה אם נחשוב אלו דקיטוניות שלמטה כבתים חלוקין, או נאמר כיון שלמעלה הבית אחד ותשמיש השוה לכולן העליה מצרפן. ומודים בזמן שמקצתן שרויין בחדרים ובעליות, פירוש: שמקצתן שרויין בעליות שלמעלה לפי שעכשיו אין עליה שמצרפתן הואיל ועליה עצמה חלוקה היא לדירה.
ותמיהה לי טובא דאם איתא היכי שתיק תנא ולא הזכיר את העליה שעל גבה כיון שעיקר מחלוקתן אינה אלא מחמת העליה אם היא מצרפתן אם לאו. ועוד דבפרק חלון (עירובין עט, א) תניא בית שבין שתי חצרות ומלאהו תבן וכו' נתמעט התבן מעשרה טפחים שניהן אסורין, ואמרינן עלה בגמרא הא עשרה שרי ואע"ג דמדליא תקרה טובא שמעת מינה מחיצות שאין מגיעות לתקרה שמן מחיצות, כלומר: ותיהוי תיובתא דמ"ד גבי חמש חבורות דטרקלין לא שמן מחיצות. ודחינן דלא, אלא הכא בבית שלשה עשר פחות משהו עסקינן. ואם איתא מאי קא מוכח מהתם להא, דהא הכא לכולי עלמא אי לאו עליה שהיא אחת ותשמיש לכולן היה צריכין עירוב כל אחד ואחד, והתם נמי לישני הכא במאי עסקינן בשאין עליה על גביו שתצרף אותו. ועוד דאם איתא מאי קאמר רב נחמן בר יצחק בגמרא הכי נמי מסתברא, כלומר: דבשאין מגיעות לתקרה פליגי, מדקתני ומודים בזמן ששרויין בחדרים ובעליות, מאי חדרים ומאי עליות, אי לימא חדרים חדרים ממש עליות עליות ממש פשיטא, אלא לאו כעין חדרים כעין עליות. ואם כדברי הרב ז"ל מאי קא דייק מינה לחילוק הקיטוניות שלמטה דשאני התם שנחלקה העליה שהיתה מצרפתן, ומעתה אין כאן מוכיח לטרקלין שאילו היו הטרקלין מוחלקין אפילו במחיצות שאין מגיעות לתקרה ואין עליה מצרפתן על גבן בהא אפילו ב"ה מודו, וכיון שכן עדיין אני אומר בשלא נחלקה העליה אפילו נחלקו הטרקלין למטה במחיצות המגיעות לתקרה עירוב אחד לכולן לב"ה, ואם נחלקה העליה הרי הטרקלין מוחלקין שאין כאן מצרף. ומכל הטענות האלו לא נתכוונו לי דברי הרב ז"ל.

גמרא: אמר רב נחמן במסיפס מחלוקת. מסתברא לי דלהאי האוקימתא לא אמר' ב"ש עירוב אחד לכל חבורה אלא בשמערבין אצל אחרים, אבל הם עצמן לטלטל מחבורה לחבורה כמעורבין דמי. שאם אין אתה אומר כן לדברי רב נחמן הרי הן אוסרין זה על זה ואסורין לטלטל כל חבורה וחבורה בתוך דירתו אלא בארבע אמות בלבד, לפי שכל אחד ואחד נפרץ במלואו למקום האסור לו אליבא דב"ש, ואם אתה אומר כן [היה לומר] כולן אסורין עד שיערבו וממילא שמעת מינה דצריכין עירוב לכל חבורה.

מיתיבי וחכמים אומרים. פי׳ וקשייא למ״ד דכיון דכ״ע בעי׳ תרתי ואלו הכא חזי׳ לרבנן דלא בעי אלא שתוף אבל למ״ד בפת כ״ע לא פליגי הכא כך אמרו לו חכמי׳ לר׳ מאיר כשם שאתה מודה שאם מערבין בפת אין צריך להשתתף כך אנו אומרים שאם משתתפין ביין אין מערבין. אמר רב יהודה כו׳ מפורש במס׳ תעניות דלמ״ד הלכה דרשי׳ לה בפרקא ולמ״ד מנהג ארויי מורינן מדרש לא דרשי׳ לה בפרקא: ולמ״ד נהגו אפי׳ אורויי נמי לא מורינן אלא דאי עבוד לא מחי׳. והקשו בתוס׳ א״כ מאי אשמעי׳ הכא ר׳ יוחנן לומר נהגו פשיטא דלא מחינן דהא מחמירין ולמה לנו למחות בחומרא. ותירצו משום דאיכא ברכה לבטלה. א״נ אפי׳ הוצרכו להביא חמין לצורך מילה דרך מבוי ולא רצו לסמוך על ערוב במקום שתוף ואיכא דחויי מצוה לא מחי׳ להו. וא״ת והיאך אומר ר׳ יוחנן שאין הלכה כר׳ מאיר לגמרי דהא איהו דאמר הלכה כסתם משנה והתם מתני׳ דחמש חצרות הפתוחות זו לזו כדלקמן בפרקין לית ליה אוקמתא אלא ר׳ מאיר דאמר בעי׳ ערוב ובעי׳ שתוף וליכא למימר דר׳ יוחנן לא תני פתוחות זו לזו כדאמרינן לקמן אליבא דרב ואתיא סתמא אף לרבנן כדבעינן למימר התם בס״ד. דהא ליתא דהא טעמא דרב התם משום דסבר שאין המבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהיו בתים וחצרות פתוחות לתוכו ואלו ר׳ יוחנן ס״ל דסגי בחצר וחורבה לא גריעי חמש חצרות הפתוחות למבוי ופתותות זו לזו מדאמ׳ ר׳ יוחנן נהגו כר׳ מאיר והכין אורחא דתלמודא. ומתוך הדחק יש לי לומר כי אולי ר׳ יוחנן לא תני לה סתמא אלא כר׳ מאיר או כר׳ אלעזר בן תראי מתני לה וכאותה שתירצו במס׳ שבת ההיא ר׳ יוחנן בן חכינאי מתני לה. ולענין פסק נראין דברים כדברי הפוסקים ז״ל כמ״ד דבית כ״ע לא פליגי דפשטא דמתנייתא דקתני או מערבין או משתתפין לדידיה אתיא כפשוטה ולמ״ד לא פליגי אצטריכא לדחוקה דאו משתתפין בפת קאמר ורב גידל אמר רב דטרח לשנוייה בהכין דחויי הוא דקא מדחי׳ ולאו משום דסבי׳ להו הכין כדכתב הראב״ד ז״ל ואפי׳ תימא דרב גידל אמר רב דהכין ס״ל אנן אכלל דר׳ יהושע ב״ל סמכי׳ בהא דאמר הלכה כדברי המקל בעירוב הילכך כל שנשתתפו במבוי בפת אין צריך לערב חצרות זו עם זו ואפי׳ נשתתפו סתם. ולענין אם נשתתפו במבוי ביין או שערבו בחצרות בפת קי״ל כר׳ יוחנן דמקל טפי בדר׳ מאיר ואמר נהגו העם כר׳ מאיר וכן עיקר:

חמש חבורות כו׳. פי׳ טרקלין זה היה מתחלתו בית א׳ גדול ועכשו חלקוהו לה׳ בתי׳ או במפספס או במחיצה י׳ כדפליגי בה בש״ס ומיירי שכ״א מאלו החבורו׳ יש להם פתח לחצ׳ כדפרש״י ז״ל שאלו אין להם לחצר אלא פתח אחד פנימי נותן את עירובו ודיו דכלהו אידך הוו להו כבית שער. וכן פי׳ בתוס׳ ומפני שחלוקין בדיורין או בפתחים אומ׳ ב״ש שהם כמחולקין לגמרי וצריך עירוב לכ״א ואח׳ אם באין לערב עם חצרו׳ אחרו׳ או באין לערב בחצר עם דיורי׳ אחרים שיש בחצר וכדמפ׳ במתנייתא בש״ס וב״ה אומר דכיון שאין החלוק אלא במחיצות גרועו׳ עדיין הטרקלין מחברין ונדון כבית גדול אחד ודי להם בעירוב אחד. וכתב רש״י ז״ל דה״ה לענין אינהו גופייהו אם באין להוציא ולהכניס מחבורה לחבורה דלב״ה כחד׳ חבורה חשיבי ואינ׳ צריכין ערוב ביניה׳. וזה א״א לאומרו אלא למאן דמוקים מתני׳ דמחולקין במחיצה עשרה אבל למאן דמוקים לה במסיפס בעלמא מסתברא דלכ״ע מותרין הם אלו עם אלו כמו שהיו קודם חלוק הטרלקין. ולא עוד אלא שאם אי אתה אומר כן הרי הם אוסרין זה על זה ואסורין לטלטל כל חבורה וחבורה מהם אלא בד׳ אמות שהרי כל א׳ וא׳ פרוץ במלואו למקום האסור לו אליבא דב״ש וא״כ היה לו לתנא לומר כדברי ב״ש לומר שהם אסורין עד שיערבו דהא עדיפא טפי מלומר צריכין ערוב לכל חבורה וחבורה דמאידך שמעי׳ לה אלא ודאי כדאמרן וכן פי׳ הרשב״א שיחי״ה וש״ם נפרש יותר בס״ד:

ומודים שאם היו וכו׳. פרישנא בש״ס דלא סוף דבר בחדרים ובעליות ממש אלא כעין חדרים וכעין עליות שהמחיצות הגרועות הללו סותמות לגמרי ומגיעות לתקרה ולכאור׳ היה נראה דלהכי קתני מקצתן שרויים בחדרים ובעליות לומר דכיון שמקצתן כן הרי גלו דעתם דחלוקה גמורה עבדו כלהו ואפילו באותם שחלוקין במחיצות עשרה או במסיפס צריכין ערוב לכ״א ואחד ומיהו א״א לפרש כן מדאמרינן בש״ס מאי חדרים ומאי עליות אילימא חדרים ועליות ממש פשיטא ומאי קמ״ל ואם איתא מאי פשטותא דהא טובא קמ״ל כי ע״י החלוקין בחדרים משוינן להו אפילו לאידך כמחולקין לגמרי אלא ודאי דמתני׳ לא קתני שצריכין עירוב לכל א׳ ואחד אלא לאותן שהן חלוקין בחדרים ובעליות והא דנקט לה במקצתן בלחוד רבותא קמ״ל שאע״פ שעדיין מקצת החבורות חלוקין במסיפס או במחיצה עשרה וגם אלו אינם אלא כעין חדרים ועליות במחיצות רעועות לא אמרינן שיהו החלוקין במסיפס או במחיצה עשרה הוכחה אף על אלו שאין חלוקין חלוק גמור:

גמרא מחלקת כו׳. פי׳ והם מחיצות גרועות של יריעות או של דבר אחר דאי במחיצו׳ גמורות היינו חדרים ועליות וכן פירשו בתוס׳: גרש״י ז״ל אמר ר׳ יהודה הסבר ופי׳ הוא ז״ל שעל ידי חורפיה קרי ליה הכי מלשון סברא: ור״ח ז״ל גורס הסבך כלומר אומן של סבכות:

המשנה הששית והכונה בה לבאר ענין החלק הששי. והוא שאמר חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד בית שמאי אומרי׳ עירוב לכל חבורה וחבורה ובית הלל אומרי׳ עירוב אחד לכלם. פי׳ חמש לאו דוקא אלא שהן חבורות חלוקות שהן בטרקלין. וטרקלין פירושו בית גדול שבחצר ומפני שרוב חצרות אין בהם בתים גדולים כל כך שאכלוסים מתקבצים בדיורים כשמזדמן לפעמים שאחד מבני חצר מתעשר ולוקח מן האחרים שהם מצריכים לו ומוסיף בתחום ביתו (ובאנה) [ובונה] ביתו בדמים מרובים. ובנין נכבד קורא אותו טרקלין. ומכל מקום בית אחד הוא. וכבר ידעת שכל שדרין בבית אחד כחבורה אחת הן ונזדמן אחר כן ונתקבצו חבורות לדיורין חלוקים בטרקלין זה וחלקוהו במחיצות לחשבון החבורות וכל אחת מן החבורות יוצאה בפתח מיוחד לחצר. ומכל מקום אין מחיצות אלו נעשות לקבע ולהתקיים שעקרו (ביד) [בית] אחד הוא אלא כדרך שהעשירים מחלקים בית גדול לדיורים להרבות בשוכרים ומכל מקום סופו לפרק אותם מחיצות להשיבו כבראשונה. וסוברים בית שמאי שעכשיו נדון טרקלין זה כחמשה בתים כאלו נבנו שם חמשה בתים מתחלה ונעשית כל חבורה כבית מבתי החצר וכשמערבין חבורות שבטרקלין עם בתי החצר או עם בני חצר אחרת המתערבת עמה על יד פתח שביניהם כל חבורה מהם צריכה לערב. ובית הלל אומרי׳ עירוב אחד לכלן. ר״ל שאחד מהם נותן מפתו בעירוב שאר בתי החצר ונעשה כאלו כלם נתנוהו הואיל ועקרן בית אחד הוא ולא נתחלק לקיום וקבע תורת עראי הבנין מבטל כח המחיצות והרי הוא כבית אחד שבחצר וכשבאים לערב עם חצר אחרת ובאים להוליך עירובם לחצר אחרת אחד מוליך על ידי כלם וכל שכן אם מערבין עם בני אותה חצר או שבני חצר אחרת מביאין אצלם את עירובן שאין לכל החבורות אלא עירוב אחד והוא הדין שאם לא עירבה החצר שאין הם צריכים לערב זה עם זה. ונחלקו על משנה זו בגמרא שלדעת רב נחמן לא הקלו בית הלל בזו אלא שנחלקו הדיורים במסיפס שהיא מחיצה קלה אבל במחיצה עשרה עירוב לכל אחד ואחד ולא נפסקה כן אלא אף במחיצה עשרה כל שאין מגיעות לתקרה עירוב לכל חבורה אלא אם כן היא במסיפס. ויש אומרי׳ כן אף במסיפס ואם לא עירבה החצר צריכין לערב ביניהן וכל שכן אם מוליכין עירובם אצל חצר אחרת המתערבת עמהם צריכים עירוב לכל חבורה וחבורה וכל שאמרו עירוב אחד לכלן אם בא עירוב אצלם אין צריכין ליתן פת כדין בית שמניחין בו עירוב על הדרך שיתבאר. ומה שאמרו חמשה שגבו עירובן כשהן מוליכין עירובן למקום [אחר עירוב] אחד לכלן. ופי׳ הדברים חמשה בעלי בתים שבחצר שעירבו ביניהם שנעשו עכשיו כאחד אם באו לערב עם האחרים עירוב אחד לכלן הלכה היא שהרי לדעת בית הלל היא שהלכה כמותו על הצד שביארנו וכל מחיצה שהיא בתוך שלשה לתקרה הרי היא כמגעת לתקרה מתורת לבוד כמו שיתבאר בפרק חלון בשמועת בית שבין שתי חצרות ומלאהו תבן:

ונשוב לבאר המשנה והוא שאמר ומודים שאם היו מקצתם שרויים בחדרים ובעליות שצריכים עירוב לכל אחד ואחד. ופרשנו בגמרא כעין חדרים כלומר שמחיצותיהם מגיעות לתקרה וכל שכן אם התחלת הבנין לשם חדר לחלק בה משאר הבתים. וצריך אתה לידע אם נאמר כן על הדרים בחדרים לבד או על כל בני הטרקלין. וגדולי הדור נוטים לומ׳ שמקצתם שידורו בחדרים צריכים כל בני הטרקלין לערב ואפי׳ אותם שאין מחיצתם מגעת לתקרה שאלו שנחלק רשותם לגמרי מגלים על האחרים שכל המחיצות לכונת חלוק גמור נעשו ונסעדים בה מעט שאם לא כן למה אמרו מקצתם היה לו לומר אם היו שרויים בחדרים צריכים עירוב לכל אחד ואחד אלא ללמד שבדירת מקצתם הוצרכו כלם לעירוב. אלא שאף הם חוזרין לדון עליה אם כן כששאלו בגמרא מאי חדרים ומאי עליות אי לימא חדרי׳ ממש פשיטא וכו׳. ומאי פשיטא והא ודאי טובא אתא להשמועינן אלא שנראה שלא נאמר אלא על אותם הדרים בחדרים וזה שתפש בה לשון מקצת רבותא אשמעינן שאעפ״י ששאר בני הטרקלין אין מחיצותיהם מגיעות לתקרה ואף אלו אין להם מחיצות חזקות כל כך אלא שמכל מקום מגיעות לתקרה אין אומרי׳ שעדיין היא אחת אלא אלו שבחדרים מיהא מערבין לעצמן וכן נראה עיקר:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

בד"ה נהגו העם כו' אם עירב רגיל כו' והשתא אם עירב מי שאינו רגיל ולא שיתף כו' עכ"ל ר"ל דגם מי שאינו רגיל עירב אלא שלא שיתף וק"ל:

בא"ד אם עירבה עם שניהם ולא שיתפה כו' עכ"ל ומיירי שהיא רגילה בשניהם וק"ל:

בד"ה ומודין כו' אע"פ שחלוקין מבעל הבית בפתו אינן אוסרין כו' עכ"ל ולא דמי לאחין עם אביהן דלקמן דאי לאו מקבלי פרס מאביהן היו אוסרין דהתם איירי שכ"א משתמש בביתו בכל דבר משא"כ הכא דמשתמשין כולן בביתו של בעה"ב ולתירוץ שני נמי הכא לאחרים אינו אלא כמשאיל להם רשותו אבל לבניו ודאי מקנה לכ"א ביתו ודו"ק:

גמ' חד אמר מחלוקת במחיצות שאין מגיעות כו' וחד אמר מחלוקת במחיצות המגיעות כו' כצ"ל. ונ"ב הגירסא נכונה כאשר הגהתי דאל"כ טעמא דבית שמאי אתא לאשמועינן כדמקשין התוס' בשמעתא לקמן וכן מצאתי נ"ל:

תוס' בד"ה בפת כ"ע כו' וחצר בעי ד"א כו' כצ"ל:

בד"ה נהגו העם כו' אסורה עם שניהם כו'. נ"ב פי' מאחר ששני מבואות לא עירבו יחד דלית להו לרבנן הא דרבי שמעון בג' חצירות כו':

בסה"ד ואין עירוב מועיל במקום שיתוף כצ"ל:

בד"ה ומודין כו' כעין אותן הבחורים הבאים ללמוד כו' אף ע"פ שחלוקים מבעל הבית כו' ובבישול ובכל דבר כו' כצ"ל:

וחד אמר ביין. אפי' רבנן מודו דלא סמכינן עליה בחצר דלא אמרי' מגו: כי פליגי בפת. ופליגי בין בשיתוף בין בעירוב דלר' מאיר אין סומכין על זה במקום זה: מאי לאו כו'. וקשיא למאן דאמר ביין לא פליגי: או משתתפין במבוי בפת. דמשתתפין דומיא דמערבין קתני: הלכתא ומנהג ונהגו בפרק בתרא דתענית (דף כו:) מפורש הלכה דרשינן בפירקא הלכה כרבי מאיר מנהג מדרש לא דרשינן אורויי מורינן ליחיד הבא לימלך נהגו אורויי נמי לא מורינן ואי עבוד לא מחינן בהו: מתני' בטרקלין אחד. וחלקוהו לחמשה וכולן יש להן פתח מן הטרקלין לחצר וצריך לערב עם שאר בני חצר: ב''ש אומרים. רשויותיהן חלוקין וצריך לכל חבורה ליתן פת בעירוב החצר דהוו להו כה' בתים וה''ה דאם באו להוציא מרשות זו לזו צריכין עירוב ביניהן: וב''ה אומרים. אין מחיצה זו חילוק רשות דמחיצה שפלה היא כדמפרש בגמ' הלכך עירוב אחד לכולן ובתוך הטרקלין נמי מוציאין מזו לזו בלא עירוב שהטרקלין מחברן וכיון דביניהן א''צ עירוב נעשה אחד מהן שליח לכולן דאמרי' לקמן חמשה שגבו את עירובן כלומר ששרויין בחמשה בתים בחצר ועירבו ביניהן והוו להו חדא ואם באין לערב עם אחרים עירוב אחד לכולן: ומודין כשמקצתן שרויין כו'. דהוו להו כה' . בתים ולא דמו לה' שגבו את עירובן שהרי לא עירבו ביניהן: גמ' מחלוקת. בשרשויותיהן חלוקות במסיפס מחיצה נמוכה של חתיכות עצים דהתם לבית הלל בית אחד הוא ודמו לה' שגבו את עירובן דהני נמי כמי שעירבו דמי: אף במסיפס מחלוקת. דלא תימא בית שמאי במחיצה עשרה הוא דאסרי ובמסיפס מודו אלא אפילו במסיפס נמי אסרי: פליגי בה. אמתניתין קאי: מחלוקת. בית שמאי ובית הלל כו': אבל מחיצות שאין מגיעות לתקרה. אפילו הן עשרה דברי הכל עירוב אחד לכולן ופליגי אתרוייהו לישני דרב נחמן דהא לישנא קמא קאמר דבמחיצה עשרה מודו דחלוק הוי והכא אמרינן אפילו במגיעות לתקרה פליגי וללישנא בתרא קאמר דבמסיפס נמי פליגי ואסרי בית שמאי והכא אמרי דאפילו במחיצות עשרה לא אסרו אלא במחיצות המגיעות לתקרה:

וכן פירש בריש סוכה (דף ג:) ואע''פ שפירש כאן בקונטרס דלכ''ע סומכין במבוי על עירובי חצירות שהיא לעולם בפת מכל מקום למ''ד בפת פליגי קשה דלמה לא יועיל עירוב החצירות למבוי כיון שתורתו נמי להניח בבית דאטו השם גורם שנקרא עירוב שיש לו להועיל לחצירות ולא למבוי ולמאן דאמר ביין נמי פליגי ומפרש ברייתא דבסמוך או משתתפין במבוי ביין ומותרין כאן וכאן אבל עירובי חצירות ביין לא מהני ואמאי כיון דשיתוף מהני לא תקראנו עירוב אלא תקראנו שיתוף דתימה הוא לומר דמה שקראהו עירוב לבטל תורת שיתוף מעליו ודוחק ר''י לפירוש הקונט' שבתחילת העירוב לא עירבו אלא בני חצר אחת יחד או שתי חצירות יחד ולא היו סבורים שכל בני המבוי ישתתפו יחד נמצא שלא נתנו עירובן לשם שיתוף ולכך כשניתוספו עליהם כל בני המבוי אין לחושבו שיתוף כיון שהראשונים לא היו שם ולא ידעו מעולם שעליהם ניתוספו כל האחרים ונראה לר''י דכולה מלתא דוקא עירובי חצירות בבית שבחצר ושיתופי מבואות דוקא בחצר שבמבוי ולא בבית משום דבחצר מינכר טפי לשם שיתוף דשייכא טפי למבוי וקרובים תשמישם דמבוי זה לזה והשתא הא דקאמר לקמן במסובין בבית בפת שעל השולחן סומכין משום עירוב לאו אף משום עירוב קאמר אלא משום עירוב דוקא ולא משום שיתוף והא דאמר בריש סוכה (דף ג.) בית שאין בו ארבע על ארבע אין מניחין בו עירובי חצירות אבל מניחין בו שיתופי מבואות דלא גרע מחצר שבמבוי ומשמע דכל שכן אם היה בית גמור שהיו מניחין בו שיתופין אור''י דודאי בית גמור גרע לענין שיתוף והא דנקט בהא דלא גרע שלא תאמר כי היכי דיוצאין מכלל בתים לענין עירוב יוצאין נמי מכלל חצר לענין שיתוף לפי שיש מחיצות מפסיקות וחצר בעי ד' אמות ובהאי בית ליכא ד' אמות והשתא הך דבעל הבית שהיה שותף לשכיניו לזה ביין וההיא נמי דלעיל (דף סח.) דליקני מר. רביעתא דחלא צריך לומר דבחצר היה אותו חבית דבשיתופי מבואות איירי דאילו עירובי חצירות בעי פת ובירושלמי משמע כפי' הקונט' דכ''ש בית דאמר בפ' מי שהוציאוהו עירוב צריך בית שיתוף מהו שיצטרך בית מלתא דשמואל אמרה שיתוף צריך בית ומסיק רבי אבהו בשם רבי יוחנן נותנו בין באויר דחצר ובין באויר דמבוי משמע בהדיא דכ''ש בית נהגו העם כר' מאיר. בפרק בתרא דתענית (דף כו:) מפרש דאורויי לא מורינן כוותיה ואי עבדינן לא מחינן בידייהו וא''ת מה מחאה שייך כאן אם מחמירין כר''מ לעשות עירוב ושיתוף וי''ל דלא הוי ברכה לבטלה אי נמי אם נמנעים על כך. להביא סכין וחמין לצורך מילה אי נמי לכי הא דאמר במי שהוציאוהו (לעיל דף מט.) גבי חצר שבין שני מבואות והיא רגילה באחד אם עירב רגיל לעצמו וזה שאינו רגיל לא עירב והיא נמי לא עירבה דוחה אותה אצל מי שאינה רגילה דכופין על מדת סדום והשתא אם עירב מי שאינו רגיל ולא שיתף והם דוחין אותה אצל מי שאינו רגיל כר''מ דבעי שיתוף לא מחינן בהו אי נמי אם עירבה עם שניהם ולא שיתפה אלא עם האחד דלרבנן הוו להו עירבה עם שניהם אסורה עם שניהם ולר''מ עם אותו ששיתפה עמו מותרת דעם האחר לא נשתתפה ואין עירוב מועיל במקום שיתוף: ומודין כשמקצתן שרויין בחדרים ועליות שהן צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה. והני חדרים ועליות איירי כגון שכל אחד פתוח לחצר כדפירש בקונט' דהנך ה' חבורות ששבתו בטרקלין כולהו יש להן פתח מן הטרקלין לחצר דאם לא היה לכל אחד פתח לחצר הוה אמרינן פנימי נותן עירובו ודיו או שני הפנימיים לר' יוחנן דסוף פרקין גבי עשרה בתים זה לפנים מזה ומיהו אם יש לאדם סופר או מלמד בביתו או כעין אותן [הבחורים] הבאין ללמוד תורה ושרויין כל א' בחדר או בעלייה בפני עצמו אע''פ שחלוקין מבעל הבית בפתו אין אוסרין עליו ולא בעו עירוב בין יש להם פתח לרה''ר בין אין להם פתח לרה''ר דלא מיבעיא אם כולם אוכלין במקום אחד אף ע''פ שכל אחד ישן בחדרו קי''ל כמאן דאמר לקמן (דף עג.) מקום פיתא גורם אלא אפילו לשמואל דאמר מקום לינה גורם או אפילו אוכלין וישנים כל אחד בחדרו אין אוסרין זה על זה כיון שכולם משתמשין בתוך הבית בכל עיסקי תשמישתיה באפייה ובבישול ובכל דבר חשיבי כולהו כאילו אוכלים וישנים במקום אחד אע''פ שיש להם פתח לצד רה''ר הכל נקראים על שם בעל הבית ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו ולא זה על זה ומצי לסלוקינהו והוה ליה כה' שכירים וה' לקיטים דלא אמרי' להחמיר כדאמרינן לעיל (דף סו.) דאחד נותן עירובו ודיו ואפי' שרויין בחדרים ובעליות דאם בשרויין כולם בבית בזה לא הוה מסתפק אביי דקאמר מהו דאפילו היה הבית שלהם לא היו אוסרין זה על זה וכיון דגבי נכרי דדירתו לא שמה דירה לא אסרי אלא חשיבי כולהו כחד כל שכן גבי ישראל דדירתו שמה דירה דבטלה דירתם גבי דירתו של בע''ה ולא דמי למקצתן שרויין בחדרים ובעליות דהכא שיש כח לזה כמו לזה ואע''פ שהקילו בנכרי טפי מבישראל דכי מושיל דוכתא לישראל אחר דישראל נותן עירובו ודיו ואע''פ שאין הנכרי רוצה להשכיר ובע''כ של נכרי וכה''ג בביתו של ישראל לא שרי התם נמי טעמא משום דדירת נכרי. לא חשיב כ''כ אבל מכל מקום יש ללמוד מדלא אסרי חמשה שכירים זה על זה גבי נכרי כל שכן גבי ישראל כדפרישית: במחיצות המגיעות לתקרה. והא דקתני מתני' דמודים היכא דמקצתן שרויין בחדרים ובעליות לא דמי דהכא איירי במחיצות עראי כגון יריעות שמפסיקין עד התקרה:

דף עב - א

מתניתין:

גמרא:

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד