עירובין עז ע"ב

דף עז - ב

בזמן  שמקצת עלין שלהם מגולין, אינו חושש [ואפילו מקצת עלין מכוסין], [רש"י שבת דף קיג א וראה ברש"י שבת דף נ ב], לא משום כלאים בכרם ולא משום מעשר, לפי שאינן מושרשים בקרקע.

כלומר: אם היו הלפת והצנון מעושרין, אין צריך לחשוש ו[אפילו מקצת עליו אינן מגולין] שמא נשרשו ונתחייבה התוספת במעשר, דודאי לא נשרשו. ^[9]

ולא משום איסור זריעה בשביעית.

וניטלין - הלפת והצנון, אם היו מקצת עלין מגולין - על ידי העלין בשבת. [ומשום שבת נקטה הברייתא "בזמן שמקצת עלין מגולין", דלגבי כלאים מעשר ושביעית, בין כך ובין כך אינו חושש].

הרי חזינן, שניטלין בשבת אף על פי שהן טמונין בקרקע ולא חיישינן לחופר, והוא הדין ספל שיש לו אוגניים מותר [ריטב"א], וכיון שכן, האיך ממעט הספל?!

ומשנינן לא צריכא, הא דאמרינן דספל ממעט, אלא היכא שחיברו חיבור יפה בטיט לארץ, שאי אפשר לשומטו ביד, אלא דבעי מרא [מעדר] וחצינא [מין קרדום], [שולחן ערוך ומשנה ברורה].

דבכי האי גוונא אסור בשבת ליטלו, והוה ליה דבר שאינו ניטל בשבת! ^[10]

השעין על הכותל - הגבוה עשרה טפחים - בחצר אחת סולם המצרי [סולם קטן ונוח לטלטול], כדי לעלות דרך עליו ולהשתמש על הכותל בנחת, אינו ממעט!

כלומר: אין נחשב הכותל כאילו נתמעט מגובהו ונעשה תשמישו בנחת.

וסולם הצורי [שהוא גדול וכבד] ממעט, וכדמפרש טעמא בסמוך! ^[11] [ראה ציור]

ומפרשינן לה: היכי דמי סולם המצרי?

אמרי דבי רבי ינאי: כל שהוא קטן כל כך שאין לו ארבעה חווקים [שליבות].

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי טעמא דסולם המצרי דלא ממעט?

אמר ליה: וכי לא שמיע לך הא דאמר רב אחא בר אדא, אמר רב המנונא אמר רב: משום דהוה ליה דבר שניטל בשבת, וכל דבר שניטל בשבת אינו ממעט!

ותמהינן: אי הכי, אפילו צורי נמי הוה ליה דבר שניטל בשבת, ואמאי ממעט?!

ומשנינן: התם, בסולם צורי שהוא כבד, כובדו קובעו. מתוך שכבד הוא אין נוטלין אותו משם וכאילו קבוע הוא בקרקע, ולהכי ממעט! קיימא לן שהסולם תורת "פתח" עליו להקל [לעיל דף נט ב].

ולפיכך: שתי חצירות שיש מחיצה ביניהן, כשם שאם היה ביניהם פתח, רצו מערבין שתים ואם רצו מערבין אחד, כך גם כשיש סולם משני עברי הכותל, רצו מערבין אחד רצו מערבין שתים, משום שסולם כפתח דמי.

אמר אביי: כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים כשיעור מחיצה. והניח סולם רחב ארבעה טפחים מכאן, וסולם רחב ארבעה טפחים מכאן, אף שאין הסולמות מכוונין זה כנגד זה.

אם אין בין זה לזה שלשה טפחים, דכלבוד דמי [ר"ח] - ממעט! [ראה ציור 1]

כלומר: לקולא דנין את שתי החצירות כאילו לא היה ביניהם כותל, ומערבין יחד. ^[12]

אבל אם היה בין סולם לסולם שלשה טפחים, אינו כפתח, ואינו ממעט, כיון שאין יכול לעבור מחצר אחת לשניה.

ולא אמרן שאם יש ביניהם שלשה טפחים אינו כפתח, אלא דלא הוי כותל רחב ארבעה טפחים.

אבל אם הוי הכותל רחב ארבעה טפחים, אפילו מופלג כל סולם מחבירו טובא נמי הוי פתח, שהרי עולה דרך הסולם לראשו של כותל, ומהלך בראשו עד שמגיע לסולם שמעברו השני של הכותל. אבל כשאינו רחב ארבעה טפחים, אין נוח הכותל להלך עליו.

אמר רב ביבי בר אביי: בנה בחצר אחת בצידו של כותל - כדי שיהיה תשמישו בנחת לבני חצר אחת, ויוכלו להשתמש בו בשבת - איצטבא של עץ שיש לה רגלים, והיא עומדת על גב איצטבא אחרת, ואויר מפסיק ביניהן. [ראה ציור 2]

אם יש באיצטבא התחתונה ארבעה טפחים [לארכו של כותל], והיא לבדה דיה למעט, וכגון, שאין בינה לראש הכותל גובה עשרה טפחים, הרי זה ממעט את גובה הכותל, ומותרין בני חצר זו להשתמש על הכותל.

מפני שאנו אומרים: דל איצטבא עליונה מהכא, ותמעט התחתונה לבדה.

אי נמי [וגם, אם] אפילו אין בתחתונה אורך ארבעה טפחים שאין היא עצמה ראויה למעט.

אבל אם יש בעליונה אורך ארבעה טפחים, ואין בין זה לזה [בין איצטבא לאיצטבא] שלשה טפחים, כיון דאמרינן "לבוד" ונעשו כאיצטבא אחת העומדת על הקרקע, הרי זה ממעט [אף שנמצא שאיצטבא עליונה משפעת והולכת לפחות מארבעה]!

אבל אם יש בין איצטבא לאיצטבא שלשה טפחים, כיון שאין התחתונה ראויה למעט אלא העליונה שאינה עומדת על גבי קרקע, הרי זה מיעוט באויר, ומיעוט באויר לאו שמיה מיעוט.

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: סולם ששליבותיו פורחות [כסולמות שלנו שיש אויר בין שליבותיהם, והיינו "פורחות" שפורחות באויר זו על זו, ויש סולמות העשויות כמדרגות שלנו], ונתנו בצידו של כותל לעשות תשמישו בנחת.

אם יש בשליבה התחתונה רוחב ארבעה טפחים, ואין ממנה עד ראש הכותל עשרה, וממנה לקרקע אין שלשה טפחים, דכלבוד דמי [שולחן ערוך], הרי זה ממעט.

אי נמי [וגם, אם] אפילו אין בשליבה התחתונה ארבעה טפחים, ויש בשליבה העליונה ארבעה טפחים, ואין בין זה לזה [בין שליבה לשליבה] שלשה דכלבוד דמי, הרי זה ממעט, וכי הא דאמרינן לעיל באיצטבא על גב איצטבא. [ראה ציור 1]

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:

ואין מגולין שאינו יכול ליטלו בשבת שהרי אוגנים משוקעין ואקשינן עליה ואפי' הכי כיון ששולי הספל מגולין הוה ליה כלי שהוא ניטל בשבת וכל דבר שניטל בשבת אינו ממעט כדתנן הטומן לפת וצנון תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום [מעשר ולא משום שביעית] ונטלין בשבת ופריק לא צריכא דהספל לא יכול למישמטיה אלא עד דחפיר במרא וחצינא שאינו ניטל בשבת לפיכך ממעט בכותל:

סולם המצרי שאין לו ד' חווקים אינו ממעט מפני שהוא קל וניטל בשבת וכל הניטל בשבת אינו ממעט דחייש דלמא שקיל ליה אבל סולם צורי שהוא כבד ואינו ניטל בשבת ממקום למקום ממעט מפני שהסולם ניחא תשמישתיה.

אמר אביי כותל שבין ב' חצרות גבוה י' טפחים והניח סולם רחב ד' טפחים מיכן וסולם רחב ד' טפחים מיכן זה שלא כנגד זה ואין בין זה הסולם לזה הסולם ג' טפחים אמרינן כל פחות מג' טפחים כלבוד דמי וכאלו ב' הסולמות זה כנגד זה הן וממעטו ואם רצו מערבין אחד כי לשתי החצרות תשמישן בנחת הוא. והני מילי בדלא הוי רחב הכותל ד"ט אבל אי הוי ד' טפחים כמרפסת ואע"ג דמפלגי סולמות הללו זה מזה טובא כיון דהוי רוחב הכותל (ב) [ד'] טפחים נעשה כמרפסת וחצר פתוחה לתוכו ואפי' זה שלא כנגד זה והסולמות מיעטו הן. וכאילו אין שם כותל שהרי תשמיש ב' החצרות הוא. וכן אם בנה איצטבא ע"ג איצטבא אם יש באיצטבא התחתונה ד' טפחים אי נמי אין באיצטבא התחתונה ד' טפחים ואין בין איצטבא התחתונה לאיצטבא העליונה אלא (ג' טפחים) פחות מג' אמרינן כלבוד דמי וכאילו רחב האיצטבא העליונה והתחתונה ביחד הן והן ד' וממעטין את הגובה.

ודברי רב נחמן נמי בהאי טעמא שייך דא' סולם ששליבותיו פורחות כלומר המדרגות המשולבות זו בזו עודפות אחת על חברתה מוצאות זו מזו אם יש בשליבה התחתונה ד' טפחים ממעטת.

אם היו מקצת עליו מגולים. כך היא גירסת הספרים, וכך היא בפירושי רש"י ז"ל. ואפ"ה אין דרך זריעה בכך דמיירי כשזרען אגודה וכדאיתא בירושלמי (כלאים פ"א, ה"ט). אבל רב האי גאון ז"ל לא גריס ליה כלל. ויש מי שגורס מקצת (עלין) עליון דאין דרך זריעה בכך. והא מתני' לצדדין קתני נטלין בשבת בשלא השרישו, ואינו חושש משום מעשר כשהשרישו. ובתוס' אמרו כולה בשלא השרישו ואינו חושש משום מעשר כשטפחו מחמת לחלוחית הקרקע. וכבר כתבתיה בארוכה במסכת שבת בשלהי טומנין (נ, ב ד"ה יש) בס"ד.
והא דדייק לה מהא מתניתין ולא דייק לה מההיא דפגה שטמנה בתבן דאייתי כבר, משום דכל שיש לו אוגנים מיהדק טפי, ולא דמי לפגה שהטמינה בתבן, שהתבן והגחלים מטולטלין על הפגה ועל החררה, אבל טומן לפת וצנון תחת הגפן שהם כזרועים מדובקים ומחוברים היטב בקרקע, ודומה לספל שיש לו אוגנים.

לא צריכה דבעי מרא וחצינא. וא"ת אם כן מאי קמ"ל פשיטא. יש לפרש דכלי הוי מיעוט כנ"ל. ופלוגתא היא בירושלמי (ה"א) דגרסינן התם מהו למעטן בכלים, רב חייא בר אשי אמר ממעטין בכלים, ר' יונה ר' יצחק בר טבמי בשם ר' יוחנן אין ממעטין בכלים, תמן אמרין מחלוקת ר' חייא רבה ור' ישמעאל בר ר' יוסי חד אמר מותר וחד אמר אסור, מאן דאמר אסור שמא ישכח ויטלטלנו ע"כ. ומ"מ היכא דבעי מרא וחצינא משמע דלכולי עלמא ממעטין, דליכא למיחש שמא ישכח ויחפור דהא מלאכה גמורה דאורייתא היא. ומ"מ כיון דייחוד אינו מועיל לכלים משום שמא ישכח ויטלטלנו, אתא לאשמעינן דהיכא דחברו מיהא עד דבעי מרא וחצינא מותר.
ובשאר דברים שאינם כלים סגי ליה בייחוד, כדאמרינן בירושלמי (שם): תני בכל ממעטין באבנים ובלבנים ובסולם צורי ובסולם מצרי והוא שקבעו, ר' בא בשם ר' יהודה ואפילו לא קבעו, והא תני והוא שקבעו, אמר ר' בא והוא שייחדו לכך, הורה ר' לא כהדין תניא והוא שקבעו. ואפשר דהלכה כר' בא דאמר בשם רב יהודה אפילו לא קבעו אלא שייחדו דהלכה כדברי המיקל בעירוב. והא דאמרינן לעיל (עירובין עו, ב) סולם קבוע הוא דאינו צריך הא סולם עראי צריך, דשמעת מינה דבין שתי חצרות סולם קבוע בעינן. יש לומר דמאי קבוע קבוע למלאכתו כלומר: מיוחד, וכדמפרש נמי ר' בא דירושלמי הא דתני קבעו והוא שייחדו לכך. וא"ת עוד מ"מ מהתם משמע דסולם מיוחד בעינן, ואילו לפי מה שאמרו סולם צורי דאמר רב בסמוך דמפרש אפילו לא ייחדו נמי, דאי בשייחדו אפילו מצרי נמי וכדברי הירושלמי. וי"ל דלעיל ניחא ליה למנקט אפילו בשל מצרי. ואי נמי י"ל דגמרא דבני מערבא פליגא בהא אדידן, דאינהו סברי דבין צורי ובין מצרי חד דינא אית להון, ובתרווייהו בעינן והוא שייחדו. והכי משמע מדמערב ותני להו בירושלמי ובתרווייהו קאמר והוא שקבעו והוא שייחדו. אלא שיש לומר דהוא שקבעו אמצרי בלחוד דסליק מיניה קאי.

אי הכי ואפילו צורי נמי שאף הוא ניטל בשבת התם כובדו קובעו. פירש רש"י ז"ל: ולא משום שנאסר בכך אלא שאין דרך לטלטלו. ואי קשיא לך הא דמשמע בפרק קמא דיום טוב (ט, ב) דסולם של עליה אסור לטלטלו, ולא שרי התם אלא סולם של שובך. כבר תירץ רבנו תם ז"ל דהתם בסולמות גדולים שעשויין לעלות בהן אל הגגות שהן כמו מדריגות והן ראוין להטיח בהן גגות וכן סולם של שובך, אבל הא דשמעתין בסולמות קטנים שמטלטלין מזוית לזוית. והרב ר' אפרים ז"ל פירש: דהתם ביום טוב דמוליך הסולם ברשות הרבים, הרואה אומר להטיח גגו הוא צריך, וכיון דאסור ברשות הרבים אסור אפילו בחדרי חדרים, אבל בשבת שאין יכול להוציאן ברשות הרבים לא גזרו בחצר. ולפי פירש זה אסור לטלטל סולמות קטנים שלנו ביום טוב ואפילו בחצר. וכבר כתבתיה בארוכה בפרק קמא דביצה (שם ד"ה ויש).
והראב"ד והר"ח זכר כלם לברכה פירשו: כובדו קובעו ואסור לטלטלו. ובאמת כי מצינו דבר שכובדו קובעו לאסור ככלי קיואי (שבת קיג, א). ואף ע"פ שיש דברים שאין כובדן קובען כמוטות של בית רבי, ואפילו ניטלין בשני בני אדם (שם קכג, ב). אלא שבכאן אין פירושם מחוור בעיני, דכיון דרב אחא סבר דאפילו צורי ניטל בשבת היאך סתם רב אשי דבריו ואמר התם כובדו קובעו, אדרבא הוה ליה למימר צורי אינו ניטל דכובדו קובעו, דלישנא דהתם כובדו קובעו משמע דטעמא אחרינא הוא דקאמר ליה.

והניח סולם רחב ארבעה מכאן וסולם רחב ארבעה מכאן ואין בין זה לזה שלשה. כגון שהסולם שבחצר ראובן נוטה לצד דרום וזה שבחצר שמעון נוטה לצד צפון, וכיון שאין מכוונין זה כנגד זה, אם הם תוך שלשה הוי פתח (לעיל עירובין נט, ב), דכל תוך שלשה כלבוד דמי וכאילו מכוונין זה כנגד זה, אבל אם אינם תוך שלשה לא הוי פתח. ומיהו כשיש בכותל רחב ארבעה הוו להו כשתי פתחים הפתוחים לגג, שאע"פ שפתחו של ראובן אינו כנגד פתחו של שמעון אין בכך כלום, דמ"מ הרי הם מערבין דרך הגג, כמו שיש לו לראובן פתח בגגו, יש לשמעון גם כן פתח באותו גג. ויש פירושים אחרים וזה יותר נכון.

בנה איצטבא על גבי איצטבא אם יש באיצטבא התחתונה ארבעה ממעט אי נמי אין באיצטבא התחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה ואין בין זה לזה שלשה ממעט. פירש רש"י ז"ל: ביש באיצטבא התחתונה ארבעה אורך ואע"פ שאין בה ארבעה על ארבעה. וכן פירש סולם ששליבותיו פורחות כעין סולמות המטלטלין שלנו ששליבותיו עשוין כעין מקלות וארוכין ארבעה ואינן רחבין ארבעה, ואם יש בתחתונה ארבעה דל עליונה מהכא איכא תחתונה שיש בה שיעור למעט, ואם אין בתחתונה ארבעה אפילו בארך ויש בעליונה ארבעה, אם אין בין זה לזה שלשה ממעט, דאע"פ שאין בתחתונה כדי למעט, מ"מ אהני כיון דאין תחת העליונה אויר שלשה, דכל שיש אויר שלשה לא הוי מיעוט דמיעוט באויר לא שמיה מיעוט. והא דאמרינן בסמוך (עח, א) כותל תשעה עשר צריך זיז אחר להתירו, פירש הוא ז"ל דוקא בשיש שם סולם כל דהו, הא לאו הכי אינו מיעוט דמיעוט באויר אינו מיעוט. וכן כותל עשרים דבעינן שני זיזין, הכי נמי ע"י סולם כל דהו.
ואינו מחוור בעיני, דאם כן לא הוה שתיק גמרא מיניה והוה ליה למימר צריך זיז אחר וסולם כל שהוא להתירו, וכל שלא הזכירוהו בגמרא משמע דהזיז לבדו מתירו. ומה שפירש ג"כ באיצטבא ושליבות שאין בהן ארבעה על ארבעה, קשה דהא משמע דלעולם אינו מיעוט עד שיהא בו ארבעה על ארבעה, דאי לא תימא הכי אמאי קאמר שמואל בסמוך (שם) כותל עשרה צריך סולם ארבעה עשר, תיפוק ליה אפילו בשליבה אחת. ואי אפשר לומר דבסולם כל שהוא קאמר, דהא סתם של ארבעה משמע וכדאמרינן לעיל (עירובין עו, ב) לול פתוח בין בית לעליה צריך סולם קבוע להתירו, וכי סגי ליה בסולם כל דהו מפרש בהדיא, וכדאמרינן בסמוך (לקמן עירובין עח, א) זיז היוצא מן הכותל והניח עליו סולם כל שהוא.
ונראה לפרש באיצטבא שיש בה ארבעה על ארבעה, וכן סולם ששליבותיו פורחות היינו כגון אותן הסולמות הקבועים שלנו שהן עשוין כמדריגה ששליבותיו רחבות ד' על ד' ועודפות זו על זו, והכי קאמר: אם יש באיצטבא או בשליבה התחתונה ארבעה, דל עליונה מהכא הרי מיעטו את התחתונה לבדה, ואם אין בתחתונה לבדה ארבעה ויש בעליונה, כלומר: בצירוף העליונה, ואין בין זה לזה שלשה ממעט, דאמרינן לבוד והרי הן כשליבה אחת עקומה או כאיצטבא אחת עקומה. אבל שלשה לא, דכל חדא וחדא באפי נפשה קיימא ולית בה ד' על ד' ואינו ממעט. וכן אם היה בעליונה לבדה ד' על ד' ממעט ואפילו היה בין זה לזה שלשה או יותר, ואף ע"ג דאיכא אויר שלשה לית לן בה, דמ"מ הא חזי למיקם עליה ולאישתמושי בכותל ולמיסק עליה. והיינו כותל תשעה עשר (להלן עירובין עח, א) דמתירו זיז אחד ואפילו בלא סולם. וכשאין שם זיז רחב ד' על ד' ולא שליבה ואיצטבא ד' על ד', צריך סולם ארבעה עשר או שלשה עשר ומשהו, או בחד מהנך שיעורי דאיתמרן בסמוך למר וכדאית ליה ולמר כדאית ליה.

וכל דבר שניטל בשב׳ אפש׳ דהיינו כשמלאכתו להיתר שניטל אפי׳ מחמה לצל אבל י״א אפילו בשמלאכתו לאסור כיון שיכול ליטלו לצורך גופו ולצורך מקומו ויותר נראה כלשון הראשון:

התם כבדו קובעו. פרש״י ז״ל דסתם אף על פי שהוא ניטל בשבת אין דרך בני אדם ליטלו מפני כבדו וכובדו עושהו כקבוע ולפי׳ ממעט. והקשו בתוספו׳ דהא משמע בפ״ק דיום טוב דסול׳ של עלי׳ אסור לטלטלו דס״ל וכו׳ שכבדן קובען ואסור ליטלן בשבת ואע״ג דבפרוטות של בית ר׳ מותרין ואע״פ שניטלין כשני בני אדם וכן לקמן במכלתין גבי שרותא דשקלי לה בי עשרה התם בשתור׳ כלי עליה ממש וצריכין להשתמש בהם גם בשבת אבל בכלים שעומדין לדבר שאין תשמישו בשבת נוהג כובדו קובעו ואוסרו ואין פי׳ זה נכון דהא תלמודא להדיא ס״ל דאפילו סולם הצורי ניטל בשבת מדפריך להדיא א״ה אפילו צורי נמי ואם כן אי ס״ל לרב אשי דסולם הצורי אינו ניטל בשבת ה״ל לפרושי בהדיא סתם כובדו קובעו ואינו ניטל ומדלא קאמ׳ אלא סתם כובדו קובעו כדפרש״י ז״ל כלומר סתם אע״ג דניטל טעמא אחרינ׳ איכא שהוא ממעט משום כבדו קובעו וההיא דמסכת י״ט כבר תרגמה ר״ת ז״ל דהתם בסולמו׳ גדולות שעושין לעלות בהן אל הגגות שהם כמו מדרגות והם ראויים להטיח בהם גגות אבל הא דשמעתין בסולמות קטנים שמטלטלין מזיית לזוית: ואחרים תרצו דגבי י״ט דאפילו להוציא לרשות הרבי׳ והרואה הוא אומר להטיח גגו הוא צריך גזרו בו אפילו בחצר ובחדרי חדרים אבל בשבת שאין יכול להוציאן לרשות הרבים לא גזרו בחצר. ולעולם אפילו סולמות קטנים אסור לטלטלין בי״ט ואפי׳ בחצר ודברי ר״ת ז״ל נכונים יותר. אמר אביי כו׳. פי׳ ואע״פ שאינו רחב ד׳ טפחים וכדאוקים לה בסיפא ושמעינן דלענין שאין מערבין אחד ברחב כל שהוא סגי כדפריש׳ במשנתינו ומכאן ראיה ברורה לפירושנו. פרש״י ז״ל והניח שם סולם רחב ד׳ מכאן פי׳ לצד הבית האחד וסולם רחב מכאן לבית השני והם נתונים זה שלא כנגד זה אם אין בין זה לזה ג׳ טפחים ס״ל כלבוד. וממעטו פי׳ ויכולין לערב אחד ולא אמרן אלא שאין בו ד׳ פי׳ שאין ברחב הכתל ד׳ טפחים אבל יש בכתל ד׳ טפחים רחב אפילו מופלגין טובא נמי פרש״י ז״ל שהרי כל אחד מהם עולה בסולם שלו ומהלך בכתל שהוא רחב ד׳ עד שמגיע לסולם חבירו והוי להו שתי הסולמות כפתח גמור שיכולין לערב אחד והוא שיהיו קבועים שם ובהא נמי כבדן קובעין מדלא פירשו בש״ס ויש שפירשו הטעם דכל שרחב הכתל ד׳ טפחים הוו להו כשני פתחים שהם פתוחים לגג שבין שתי חצרות שהן יכולין דרך הגג כיון שיש בו פתח לכ״א מן החצרות ואין אנו חוששין אם הפתחי׳ מכוונין זה כנגד זה אם לאו. ושני הפירושים נכונים:

אמר רב ביבי בר אביי כו׳. פרש״י ז״ל שבנה סמוך לכתל אצטבא של עץ ע״ג אצטבא ויש אויר מפסיק מזו לזו כגון שהיו לעליונה רגלים אם יש בתחתונה ארך ד׳ לית לן בה דחשבי׳ לעליונה כמאן דליתה א״נ אין בה ד׳ ויש בעליונה ד׳ ואין בין זה לזה ג׳ חשבינן להו כחד אע״פ שהמיעוט הזה קצר מלמטה הואיל ונתמלא מלמעלה שיעור׳ שפיר דמי אבל יש ביניהן ג׳ טפחים תרי נינהו ומיעוט באויר לא שמה מיעוט ועל הדרך הזה פי׳ ז״ל אידך דאמר רבה בר אבוה סולם ששלבותיו פורחות שהשליבות יש באוירן ג׳ טפחים אע״פ שאין ברחבן ג׳ טפחים וכאותן סולמות של מקלות שאנו נוהגין לעשו׳ וקרי להו פורחות לפי שיש אויר בין שליבה לשליבה להם פורחו׳ זו על זו כדבר הפורח באויר. ותירצו בתוספו׳ דהכא משמע דסגי במיעוט ולקמן אמרינן דבעי׳ שיגיע הסולם לראש הכותל או לכל היותר שלא יהא רחוק מראש הכותל אלא פחות מג׳ טפחים כדאמרינן לקמן כתל עשרה צריך סולם י״ד כו׳. והרמב״ם ז״ל פי׳ דמיעוט כזה לא מהני אלא להתירו להשתמש בראש הכתל לזה שמיעט כנגדו אבל לערב יחד ערוב אחד אינו מועיל עד שיגיע סולם לראש הכתל דלא מערבין ביחד עד שיהא נח לעלות ויהא חשוב כפתח מעליא וכל שאינו מגיע לראש הכתל אין נח לעלות ונכון הוא זה. ועכ״ז עדיין קשה לפרש״י ז״ל דהא אף למיעוט משמע לעיל דבעי׳ ד׳ על ד׳ וכדאמרינן לעיל אם יש במיעוט ד׳ על ד׳ ולגבי זיז נמי בעינן ד׳ על ד׳ וכן פרש״י ז״ל לכך פר״י ז״ל דהכא בשיש באצטבא ד׳ על ד׳ שראוי לעמוד עליו ולעלות לכתל או להשתמש בו מעל האצטבא וסולם ששליבותיו פורחות הוא כעין מדרגות ממש ששלובותיהן רחבות ד׳ אלא שאין פורחות ויש אויר וביניהן כפרש״י ז״ל לפי פירושו נראה בשהיה פורח על אמה יסוד ואמה סובב ומפני שרחבין ד׳ ממעטין וסובר רבינו ז״ל דכיון שרחבין ד׳ אף לעשותו פתח לערב ביחד מהני אם יש כן מצדו ומצד חברו ולא בעינן לקמן סולם מגיע לכותל אלא בסולם שאינו רחב ד׳ טפחים ובזה לדברי הר״ם ז״ל מכוונין יותר דלקמן סתם קאמר ולא קאמר סולם כל דהוא כדאמרינן בדוכתי אחריני בשמעתין גם לפי׳ התוספות עדין סבורין כפרש״י ז״ל דמיעוט באויר אינו מיעוט וק״ל הא דאמרי׳ בסמוך לכתל י״ט זיז אחד מתירו וכתל עשרים שני זיזין מתירין אותו והתם הא איכא אויר תחתיו מיהו רש״י ז״ל פי׳ שם דמיירי שנותן שם סולם כל שהוא שאין החווקים רחוקים זה מזה ג׳ טפחים דה״ל כלבוד ואיניו נכון מדלא פריש תלמודא הכין ולכך נראה לפרש דמיעוט באויר מיעוט הוא והא דבעי׳ שאין בין זו לזו ג׳ טפחי׳ ה״ק שאם אין בתחתונה רחב ד׳ טפחים ויש בצירוף העליונה ד׳ טפחים מאחר שאין ביניהם אויר ג׳ טפחים ה״ל כלבוד וכאלו נצטרפו כא׳ ויש באצטבא או בשליבה אחת רחב ד׳ דפחות מרחב ד׳ לא הוי מיעוט וכדפר״י ז״ל הא כל שיש בעליונ׳ לבדה רחב ד׳ תו לא קפדינן על אויר שתחתיה דמ״מ הא חזי למיקם עליה ולאשתמושי בכתל או למיסק על הכתל לאשתמושי ביה וכן פירשו רבותי. אבל אם אומרים כדפר״י ז״ל דכל שמגיע הסולם לראש הכתל לא בעינן שיהא ברחב השליבה ד׳ טפחים וליכא למבעי למה לי הני תרתי דאצטבא וסולמות דכיון דתרי אמוראי אמרינהו כל חד וחד נקיט מאי דבעי וה״ה דמודה בדחברי׳ ולעיל עבדי׳ צריכות׳ לתלמודא משום דתרוייהו משמיה דרב נחמן וזה ברור: ויש שטורחין לעשות בשתי אלו צריכות ואין צריך לדחוק בכך.

היה כלי כבד עד שכבדו קובעו ואין דרך ליטלו אעפ״י שמותר לטלטלו בשבת הוי מיעוט ויש חולקים בזו ומחלקתם תלויה במה שאמרו כאן סולם המצרי והוא סולם קטן שאין לו ארבע חווקים ר״ל שליבות אינו ממעט אבל הצורי והוא מארבע שליבות ולמעלה ממעט. ושאלו מאי שנא מצרי מפני שניטל בשבת צורי נמי. ותירץ התם כבדו קובעו. כלומר ואעפ״י שמותר לטלטלו בשבת בביתו או בחצרו שלא אסרו אלא ביום טוב ובמקום רבים אעפ״י כן הוי מיעוט שאין דרך לטלטלו כך פרשוה גדולי הרבנים. ומכל מקום גדולי המפרשים כתבוה מפני שאסור לטלטלו מתוך כבדו ועיקר הדברים כדעת ראשון. ואעפ״י שבענין שבת מצינו בכיוצא בזה לאסור וכמו שאמרו במסכת שבת כלי קיואי אסור ליטלן וכן חלתא בת תלתא כיורי. הרי מצינו שם גם כן בפמוטא של בית ר׳ שמותר ליטלן אפי׳ ניטלין בשני בני אדם וכן מצינו באסתא דבי מר שמואל שהיו צריכים עשרה בנטילתה והיו נוטלין אותה בשבת ומניחין אותה אצל הדלת. אלמא כל אחד ואחד לפי ענינו נאסר טלטולו מחמת כבדו או הותר. וסולם ודאי ראוי להתירו ואף הלשון מוכיח כן שהרי הקש הצורי נמי ותירץ כבדו קובעו משמע שאותה [דרכה] בכך ר״ל שנטל הוא בשבת אלא שמתוך כבדו הוא דנו לענין זה כקבוע.

כותל שבין שתי חצרות והוא גבוה עשרה שנמצאת מעכבן מלערב אחד ולא מעטוה אלא שהיה לזה סולם מכאן ולזה סולם מכאן ושניהם רחבים ארבעה שכל שאין בו ארבעה אינו כלום אלא שיש בהם רוחב ארבעה ומכל מקום אינן מכוונות זו כנגד זו אלא זו משוכה כלפי צפון וזו משוכה כלפי דרום אם אין הכותל רחב ארבעה שנמצא שאינו ראוי לתשמיש הואיל ואין הסולמות מכוונות זו כנגד זו אינו כלום שאין כאן פתח ומערבין שנים הא אם היו מכוונות הואיל והסולם כפתח הרי פתח ביניהם ואם רצו מערבין אחד. ואם היה ריחוקן בפחות משלשה הרי הוא כלבוד אבל אם היה הכותל רחב ארבעה שהוא ראוי לתשמיש והרי הוא כגג שראוי להלך בו אפי׳ היו רחוקות זו מזו הרי מכל מקום הואיל והסולם כפתח הרי שני הסולמות כשני פתחים הפתוחים לגג שאעפ״י שמשוכים זה כנגד זה הרבה אין בכך כלום ומערבין אחד דרך הגג הואיל ויש לזה ולזה פתח לגג. וכבר ביארנו בסולם דרך כלל דוקא בסולם הצורי וכיוצא בו אבל סולם המצרי הואיל ועשוי ליטלו אינו מיעוט אלא אם כן קבעו. ומכל מקום יש מתירין בכל שיחדו לכך ממה שאמרו בתלמוד המערב בכל ממעטין באבנים ובלבנים ובסלם הצורי ובסלם המצרי והוא שקבעו ר׳ בא בשם רב יהודה אפי׳ לא קבעו והוא שייחדו לכך והם פוסקים כר׳ בא משום דהלכה כדברי המיקל בעירוב ואעפ״י שסמכו לו הורי ר׳ אילא בהדין תנייה והוא שקבעו מכל מקום הלכה כדברי המיקל ואין אומרי׳ מעשה רב להחמיר. ומה שאמרו למעלה בלול הפתוח שאין צריך סלם אפי׳ עראי. אלמא בין החצרות צריך סלם קבוע אפשר לפרש בו קבוע למלאכתו והוא הייחוד ומכל מקום הצורי ממעט אפי׳ בלא ייחוד וכן הדברים נראין:

גדולי המפרשי׳ פירשו בשמועה זו שאפי׳ במכוונות כל שרחב הכותל שביניהם שלשה אין ממעטין לפי שנחלקו הפתחים ונמצאת עדיין מחיצה ביניהם הא בפחות משלשה הרי הוא כפתח אחד וברחב ארבעה הרי הוא כגג והרי הם נכנסים בו דרך פתחיהם ובכלם דוקא להתירם מזו לזו אבל לענין להשתמש בכותל בין רחב שלשה בין שאינו רחב שלשה בין רחב ארבעה בין שאינו רחב ארבעה בכלם מותר להשתמש בכותל:

בנה איצטבא על גבי איצטבא התחתונה עודפת כלפי פנים על העליונה כדרך מדרגות הסלם והעליונה דבוקה בכותל ויש באיצטבאות אלו משך ארבעה על פני הכותל וכבר ביארנו שאם אין ברחבו ארבעה גם כן אינו כלום שכל שאין בו ארבעה על ארבעה אין בו חשיבות מקום ואינו ראוי לעמוד עליו להשתמש בראש הכותל ולפיכך אמרו בענין זה שאם יש בתחתונה ארבעה ר״ל שהעודף שלה והוא מקום העשוי לעמוד עליו הוא ברחב ארבעה אעפ״י שאין בעליונה הדבוקה בכותל ארבעה הרי זה ממעט הואיל ומכל מקום אף זו התחתונה קרובה לכותל כל כך שהעומד עליה יכול להשתמש בכותל וכל שעשו כן כל אחד מצדו אעפ״י שהכותל גבוה עשרה אם רצו מערבין אחד וכל שכן אם העליונה הדבוקה בכותל ארבעה אעפ״י שאין בתחתונה ארבעה אפי׳ היה בין זו לזו שלשה שהרי מכל מקום ראוי הוא לעמוד עליה ולהשתמש בכותל וזה שלא הוזכרה שלא הוצרכנו ללמדה אבל אם אין בתחתונה ארבעה אלא בצירוף העליונה כגון שהיתה העליונה יוצאה שני טפחים מן הכותל והתחתונה שני טפחים משפת העליונה ולפנים אם אין בין התחתונה לעליונה שלשה הרי הן כאיצטבא אחת ונמצאת היא רחבה ארבעה טפחים וממעטת ואם יש ביניהן שלשה אין מצטרפות. וכן הדין בסלם ששליבותיו פורחות ר״ל שאין מכוונות זו כנגד זו כאלו הסלמות המטלטלין שלנו אלא שעודפות זו על זו ויוצאות זו מכנגד תחומה של זו עד שנראות כפורחות זו מזו ושעקיבה של זו כנגד גודלה של זו כעין אלו הסלמות הקבועות שלנו שהן סתומות ואם יש בעודף של תחתונה או של עליונה ארבעה נתרת באחד מהם ואם אין באחת מהן ארבעה אלא שיש ארבעה בשתיהן בצירוף זו עם זו אם אין ביניהן שלשה ממעט ואם לאו אינו ממעט. זהו עיקר מה שנאמר בשמועה זו. וגדולי הרבנים פרשוה בשאין באלו רחב ארבעה ובסלם ששליבותיו פורחות פרשו כעין סלם המיטלטל שלנו ששליבותיו כעין מקלות ואויר בנתים וארוכים ארבעה ואין רחבים ארבעה כמו שכתוב בפירושיהם ואין דבריהם נראין שכל שאין בו ארבעה על ארבעה אין בו חשיבות מקום כלל. ואין גורסי׳ כאן מה שכתוב בקצת ספרים ואם סלם מהודק הוא אעפ״י שיש בין זה לזה שלשה ממעט שהכרעים מצרפם ומי שגורסו מפרש שליבותיו פורחות כעין סלם המיטלטל שלנו וסלם מהודק כעין סלם קבוע שלנו:

תוס' בד"ה אם יש באיצטבא כו' ותימה דבסמוך בעינן שיגיע סולם עד כו' עכ"ל יש לדקדק אמאי לא תקשי להו לפרש"י מהך דזיז היוצא כו' והניח עליו סולם כו' דבעי הזיז להיות ד' על ד' והכא אמאי לא בעי איצטבא עליונה ד' על ד' ולפר"י ניחא דה"נ הכא בעי ד' על ד' ויש ליישב דהכא בסמכו לאיצטבא לכותל גופיה סגי במשך ד' אבל התם בסמך הסולם לזיז ולא לכותל בעי זיז גופיה ד' על ד' להיות פתח לכותל ודו"ק:

בא"ד ואיצטריך לאשמועינן באיצטבא כו' ה"א דסולם כו' עכ"ל ר"ל דהשתא לפר"י ניחא דאיצטריך איצטבא וסולם פורחות אבל לפרש"י דאיירי בפורחות ויש אויר בין השליבות א"כ לא איצטריכו תרוייהו דבין באיצטבא ובין בסולם איכא אוירא וק"ל:

בא"ד ולא חשיבא כסולם כל שהוא דחזי לעלייה ומבטל האויר שתחת הזיז עכ"ל ומה"ט דחזי לעלייה ה"מ התוס' למיעבד צריכותא לעיל דאי לאו איצטבא דלא הוה קאמר רק סולם ה"א דוקא סולם דחזי לעלייה אבל איצטבא דלא חזי לעלייה לא אפילו אין בין זה לזה שלש ומיהו גבי זיז הכא לא ניחא להו למימר דעדיף מאיצטבא מה"ט שכתבו לעיל דמיירי באחורי הסולם מחובר וליכא אויר בין השליבות משא"כ באיצטבא דהוי אויר דהא כיון דבסולם כל שהוא קאיירי לא עדיף מאיצטבא דיש בו נמי רגל כל שהוא ודו"ק:

רש"י בד"ה בנה איצטבא של עץ הס"ד:

בד"ה סולם כו' שקורין דגריין כן הוא בס"א:

תוס' בד"ה מקצת עלין כו' ומדמסיק עלה דכ"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול כו' כצ"ל. ונ"ב פי' ועוד מזה נלמד דהלכה כרב לענין טלטול מת:

בא"ד והוי מצי למימר כו'. נ"ב פי' דאיירי בטלטול המת להצילו מן הדליקה:

בד"ה אי הכי כו' ואפי' הטוי סולם כו'. נ"ב פי' להטות כסולם מחלון לחלון.

בא"ד דשרי דסבירא להו סולמות של בבל צריכין קבע כו' כצ"ל:

בד"ה אם יש כו' אלא המדרגות בולטין זה על גבי זה. נ"ב לאו דוקא זה על גבי זה אלא כל אחד בולט מעל חבירו וזה נמצא ג"כ במקצת מדריגות שלנו ודו"ק כזה *. נ"ל וכן מצאתי אבל במרדכי כתב זה על גבי זה ממש ע"ש:

גמרא ה"ד סולם המצרי כו'. כזה איתא ג"כ ב"ב (נט) ושכחוהו המציינים:

רש"י ד"ה ששליבותיו פורחות. וסולם שאינו כו' היינו פורחות. כצ"ל בלא ו':

מקצת עלין מגולין. משום שבת נקט ליה דבעי למיתני ניטלין בשבת שנוטלן ואוחזן בעלין שלהן: אינו חושש. משום כלאי הכרם: ולא משום שביעית. אם שנה שביעית היא: ולא משום מעשר. לשמא נשרש וניתוסף ואם היה חושש למעשר צריך לעשר את תוספתו ליכא למיחש להכי דלא נשרש: מרא. פושיי"ר: חצינא. דולדוייר''א: סולם המצרי. הואיל וקטן הוא ונוח ליטלו משם אינו ממעט: חווקין. אישקלוניי''ש: כובדו קובעו. ומתוך שהוא כבד אין נוטלין אותו משם ולא משום איסור אלא משום שקשה ליטלו: סולם רחב ד' מכאן. בחצר זו וכן בזו ובהן עולין ויורדין מזו לזו: ואין בין זה לזה ג'. כלומר אפי' אינן מכוונין זה כנגד זה אבל אין מרוחקין זה מכנגד זה ג' הוו כמכוונין והוי פתח ואם רצו מערבין אחד אבל מרוחקין זה מכנגד זה ג' טפחים לאו פתח הוא: ולא אמרן. אלא בכותל צר שאין נוח להלך עליו: אבל. יש ברוחבו ד' אפילו מופלג טובא שהרי עולה לראשו ומהלך בראשו עד שמגיע לסולם חבירו: בנה איצטבא. של עץ: על גבי האיצטבא. סמוך לכותל ויש אויר מפסיק בין זו לזו שהיה לעליונה רגלים: אם יש. בתחתונה אורך ד' ובה נתמעט גובהו של כותל מי': ממעט. דל עליונה מהכא: אי נמי אין בה ד' ויש בעליונה ד' ואין בין זה לזה ג'. חשבינן להו כחד ואע''פ שהמיעוט הזה קצר מלמטה הואיל ומתמלא שיעורו מלמעלה שפיר דמי אבל יש ביניהן שלשה תרי נינהו ומיעוט באויר לאו שמיה מיעוט: ששליבותיו פורחות. שליבות חוקין שקלוני''ש בלע''ז מדרגות שלנו שקורין גרדי''ץ קרי ליה נמי סולם וסולם שאינו עשוי כעין מדריגה אלא כעין שליבות שלנו שיש אויר בין חווקיהן והיינו פורחות שפורחות זו על זו וזקפו אצל הכותל: אם יש בשליבה התחתונה ארבעה. ובה נתמעט הכותל מעשרה ממעט: אי נמי כו'. כדפרישית גבי איצטבא ושליבה תחתונה נמי כשאין מובדלת מן הקרקע שלשה קאמר:

מקצת עלין מגולין. משום שבת נקט לה כך פי' בקונטרס ופריך כיון דכל העב מכוסה ואין מגולה אלא מקצת עלין דומה לספל שיש לו אוגנים וא''ת והא משמע בריש כל הכלים (שבת דף קבג.) דלרבנן דר''א בן תדאי דאית להו טלטול מן הצד שמיה טלטול פוגלא מלמטה למעלה אסור שהעב הוא למטה מ''ש מצנון שמקצת עלין מגולין דשרי ולא חשיב אפי' טלטול מן הצד אע''פ שהעב תחת העלין כולו מכוסה וי''ל דמ''מ קל להגביהו ולנערו מן העפר יותר מכשהוא מונח מלמטה למעלה וא''ת דמשמע הכא דניעור לא חשיב טלטול מן הצד מדשרינן מקנתה מגולה אפילו לרבנן וכמה משניות דשרו לנער כדתנן פרק במה טומנין (שם מט.) נוער את הכסוי והן נופלות ומעות שעל גבי הכר מנער את הכר והן נופלות ואבן שעל פי החבית מטה על צידה והיא נופלת וא''כ אמאי אסר רב בפרק כירה (שם דף מג:) גבי מת המוטל בחמה להופכו ממיטה למיטה משום דטלטול מן הצד שמיה טלטול אע''ג דבמניח אסרינן בפרק נוטל (שם דף קמב:) מטעם בסיס לדבר האסור מת בשבת הוי כמו שכח וכל דבר שדעתו ליטלו בשבת ולא להניחו בו כל השבת אכי' מניח חשיב כשוכח כי ההוא דנוער את הכסוי והן נופלות אע''פ שבמתכוין כיסה בדבר שאינו ניטל ואומר ר''י דשאני טלטול דמת שעיקר טלטול לצורך המת עצמו שהוא איסור ולא דמי לכל הני שעושה הטלטול לצורך היתר ולא לצורך איסור כמו לפת וצנון שאין צריך לטלטול עפר וכן גבי גיזי צמר ומעות ואבן א''צ לטלטולם להכי לא מייתי בפרק כירה (שם דף מג:) גבי פלוגתא דרב ושמואל אלא ההיא דר' יהודה בן לקיש דדמיא ליה ולא מייתי עלה פלוגתא דר''א בן תדאי ורבנן והשתא אתי שפיר דלא תיקשי ההיא דרב אאמרי בי רב בפרק תולין (שם דף קמא.) דמשמע דסברי דלא שמיה טלטול כי זה אינו נראה לומר דפליגי ואור''י אע''ג דקי''ל בעלמא דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול דבריש כל הכלים (שם דף קבג.) פסיק רב נחמן כר''א בן תדאי בההוא דמת הלכה כרב דאסר דקי''ל הלכה כרב באיסורי ומדמסיק עלה דכולי עלמא טלטול מן הצד שמיה טלטול פירוש ר' יהודה בן לקיש ורבנן והוה מצי למימר לא שמיה טלטול ולאוקמי פלוגתייהו בטלטול גמור ואין להאריך כאן: אי הכי אכי' צורי נמי. משמע הכא דכל סולמות ניטלין בשבת בין מצרי ובין צורי וחימה דבפ''ק דביצה (דף ט:) משמע דסולם של עלייה אסור לטלטל ולא שרי התם אלא סולם של שובך משום דשובכו מוכיח עליו ואפי' הטוי סולם של עלייה אסר התם ללישנא בתרא דבני ר' חייא ועוד דר' חייא גופיה דאסר התם משמע בשמעתין דשרי דס''ל סולמות של בבל צריכין קבע ודוחק להעמיד בסולם של שובך ואין נראה נמי להעמיד הך דשמעתין כרב חנן בר אמי דמפרש התם דברה''ר פליגי אבל ברה''י מותר דלית הלכתא הכי אלא כרב קי''ל דאמר כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור וכן פסק במגילת סתרים ואור''ת דהכא בסולמות של בית שדרך לטלטל מזוית לזוית ולא דמי לסולמות של עלייה שהם גדולים וחזו להטיח בהן גגו וכן סולמות של שובך וה''ר אברהם מפרש דהתם בי''ט שמוליך הסולם ברה''ר ורואין אותו ואומר להטיח גגו הוא צריך וכיון דאסור ברה''ר אסור בחדרי חדרים אבל בשבת דאין רגילות להוליכו ברה''ר לא גזור בחצר ולפי פירוש זה אסור לטלטל סולמות שלנו בי''ט: אם יש באיצטבא התחתונה ארבעה ממעט. פי' בקונט' אורך ארבעה ובה נתמעט גובהו של כותל מעשרה ומשמע דלא בעי ד' על ד' וכן פירש סולם ששליבותיו פורחות כעין סולמות שלנו אורך החווקים יכול להיות ארבעה אבל אין רחבים ארבעה שעושין כמין מקלות דקים ותימה דבסמוך בעינן שיגיע סולם עד ראש הכותל דבעי סולם י''ד אי ז' ומשהו ואין לומר דהתם בדלית ביה ד' דסתם סולם ברחב ד' איירי אלא היכא דקאמר כל שהוא כמו גבי זיז דמשום זיז לא בעי רוחב ד' וכן משמע דקאמר לקמן [דף עח.] סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע מהו חקק להשלים בכותל בכמה משמע דבעי רחב ארבעה ודוחק לומר דהא דבעינן שיגיע לראש הכותל ולא סגי במה שמיעטו איירי כשיש בין זה לזה ג' ושליבה התחתונה נמי גבוה מן הארץ שלשה דהוי מיעוט באויר ולא שמיה מיעוט ומפרש ר''י דהכא בעינן ארבעה על ארבעה שיהא ראוי לעמוד ולהתעכב עליו ולעלות על הכותל . ולהכי לא בעינן אלא שיתמעט הכותל מעשרה אבל לקמן בעי שיגיע עד ראש הכותל לא איירי ברחב ד' על ד' וסולם ששליבות פורחות לא כעין סולמות אלא כעין מדרגות שקורין גרד''ש ולא כעין מדרגות של אבנים שעושין כמין סטיו לפנים מסטיו אלא המדרגות בולטין זה על גב זה שיש חלל ואויר בין שליבה לשליבה וזהו ל' פורחות כמו נמצא כבש פורח על גבי אמה יסוד ואמה סובב דפרק קדשי קדשים (זבחים סב:) והשליבות רחבות ארבעה על ארבעה ולהכי ממעט ואיצטריך לאכמעינן באיצטבא ובסולם ששליבותיה פורחות דאי אשמעינן באיצטבא הוה אמינא דסולם שאין התחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה אפי' יש בין זה לזה שלשה ממעט דלא חשיב מיעוט באויר כיין דמאחורי הסולם מחובר הכל יחד דהוי כאיצטבא אחת ואי אשמעינן סולם הוה אמינא דאיצטבא אפי' אין בין זה לזה ג' הוי מיעוט באויר דאין האיצטבא התחתונה מבטלת האויר ולא חשיבא כסולם כל שהוא דחזי לעלייה ומבטל האויר שתחת הזיז ור''ת מפרש דהא דבעי שיגיע סולם על ראש הכותל היינו בסולם שאין קבוע ואין נראה לר''י דגבי לול הפתוח לעלייה מיבעיא לן לעיל אי צריך סולם קבוע או לאו משמע דבכל דוכתא בעינן סולם קבוע ועוד שאינו קבוע כיון דניטל בשבת אתי' מגיע עד ראש הכותל אין לו להועיל כמו חריץ שבין שתי חצירות דתנן לקמן אפי' מלא קש או תבן מערבין שנים ואין מערבין אחד לפי שאין קבוע שם ועתיד ליטלו: