עירובין פג ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פג - א

תנא בברייתא שיעור נוסף שמשערים יחסית לככר הזו:

וחצי "חצי חציה" של הככר הזאת היא השיעור לטמא טומאת אוכלין. ^[8]

לפי רבי יוחנן בן ברוקה, שיעור הככר השלימה הוא רובע הקב, שהוא שש ביצים, ומחציתו שלש ביצים [לבית המנוגע], וחצי חציו ביצה וחצי [לפסול את הגויה], וחצי "חצי חציו" הוא שלשת רבעי הביצה, שהוא השיעור לגבי טומאת אוכלין.

ואילו לרבי שמעון משערים לפי ככר שלימה שהיא שליש הקב, שיש בו שמונה ביצים. ולפי זה חצי "חצי חציה" הוא ביצה אחת שלימה.

כי חציה הוא ארבע ביצים, לבית המנוגע.

וחצי חציה הוא שתי ביצים, לפסול את הגויה.

ומחצית "חצי חציה", שהיא ביצה אחת, הוא השיעור לטומאת אוכלין.

והוינן בה: ותנא דידן - מאי טעמא לא תני נמי את השיעור של טומאת אוכלין, כפי ששנה אותו התנא בברייתא, שהוא חצי מחצי חציה של הככר?

ומשנינן: משום דלא שוו שיעורייהו להדדי.

שסובר תנא דמתניתין שאי אפשר לומר כי השיעור לטומאת אוכלין הוא אכן בדיוק חצי ממחצית חציה של הככר שבה משערים את פסול הגויה, היות ומצינו מחלוקת בדבר: יש שמגדילים את השיעור הזה, ויש שמקטינים אותו.

ותחילה מביאה הגמרא ברייתא, בה שנינו מחלוקת ביחס לשיעור חצי חציה לפסול את הגויה.

דתניא: כמה הוא שיעור חצי פרס [פרס - מחצית הככר. חצי פרס - רבע ככר], שהוא השיעור לאדם האוכל מאכלים טמאים, לפסול את גוויתו מאכילת תרומה?

נחלקו בכך תנאים, אליבא דרבי שמעון, האומר במשנתנו שהשיעור הוא שתי ביצים, מה הם גודלם של הביצים:

שתי ביצים רגילות, חסר קימעא, היות ושיערו בביצים קטנות, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר: שתי ביצים שוחקות, מעט יותר משתי ביצים רגילות.

שיער בדק רבי בסאה אחת תבואה שהובאה לפניו, כמה שיעור של ביצים יש בכל קב, ומצא כי בכל קב תבואה יש שיעור של יותר מעשרים וארבע ביצים.

וכיון שלפי רבי שמעון הככר האמורה עשויה משליש הקב, נמצא שיש בככר יותר משמונה ביצים.

ובחציה של הככר [פרס] יש יותר מארבעה ביצים.

ובחצי חציה [חצי פרס] יש שתי ביצים, ועוד.

ומבארת הברייתא: כמה "ועוד" יש להוסיף על כל ביצה וביצה?

אחד מעשרים בביצה!

והיינו, לשתי הביצים, שהם חצי פרס [לפסול את הגויה], יש להוסיף עוד שני חלקי עשרים של ביצה, שהם ביחד עשירית הביצה.

ואילו גבי השיעור של טומאת אוכלין תניא:

רבי נתן ורבי דוסא אמרו: השיעור של כביצה שאמרו, שקבעו חכמים לטומאת אוכלין הוא - כמוה של ביצה וכקליפתה.

ומוכח שאין שיעור טומאת אוכלין מחצה בדיוק משיעור פסול הגויה.

שהרי אם נשער את המחצית לפי היחס האמור בפסול הגויה, הרי לפי רבי יהודה צריך להחסיר קמעא מהביצה, ואילו לרבי יוסי צריך להוסיף עד ביצה וקליפתה שוחקים. ולפי רבי צריך להוסיף "ועוד", שהם אחד חלקי עשרים של ביצה.

וחכמים אומרים: כמוה - בלא קליפתה. ושיעור זה הוא פחות אפילו משיעורו של רבי יהודה.

ולכן לא שנה התנא במשנתנו את שיעור טומאת האוכלים לפי אותה הככר.

ומביאה הגמרא על המחלוקת בברייתא בדבר שיעור חצי פרס לפסול את הגויה, דעה נוספת:

אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: זו דברי רבי יהודה ורבי יוסי.

אבל חכמים אומרים: שיעור חצי פרס לפסול את הגויה הוא כביצה ומחצה שוחקות.

ומאן חכמים - רבי יוחנן בן ברוקה, המעמיד בככר של שש ביצים, שמחצית [פרס] מהן שלש ביצים, ומחצית הפרס היא ביצה וחצי.

ותמהינן: פשיטא, שהרי רב חסדא עצמו כבר אמר לעיל "צא מהן מחצה לחנוני" [רש"י].

ומשנינן: את התוספת שהן "שוחקות" אתא רב חסדא לאשמועינן.

כי אתא רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר:

שיגר אדם בשם בוניוס לרבי, סאה תבואה הנקראת "מודיא דקונדיס" דמן ממקום הקרוי נאוסא.

ושיער רבי שבאותה סאה היו מאתן ושבע עשרה ביעין [ביצים].

והוינן בה: הא סאה, סאה זו ששיער בה רבי את סאת ה"מודיא קונדסא" - דהיכא!? במידת הסאה של איזה מקום, מתוך שלשת סוגי הסאה [מדברית, ירושלמית, ציפורית] - מדד בה רבי את הסאה הזאת שהובאה לפניו, ומדד בה 217 ביצים?

אי דמדד בסאה מדברית - הרי מאה ארבעים וארבע ביצים הויא.

ואי דמדד בסאה ירושלמית - הרי מאה שבעים ושלש ביצים הויא.

ואי דציפורית - הרי מאתים ושבע ביצים הויין!

ומשנינן: לעולם רבי בסאה דציפורית מדד, ויש בה 207 ביצים.

והתוספת של עוד עשר ביצים, נבעה מכך כי אייתי חלתא, צירפו בנוסף לסאה תבואה, גם את השיעור הדרוש להפרשת חלה מן העיסה שתיעשה מהתבואה הזאת, שהוא אחד לעשרים וארבע, שדי עלייהו, ושמו את אותה התוספת על התבואה במידה הזאת.

והוינן בה: שיעור חלתא מתוך עיסה בשיעור 207 ביצים, לפי היחס של אחד לעשרים וארבע, כמה הויין - תמני. שיעור של שמונה ביצים

שהרי שמונה כפול עשרים וארבע הם מאה תשעים ושתים [ולא חש לחמש עשרה הביצים הנותרות, לפי שחיוב החלה שלהן הוא פחות מביצה].

ואם כן, גם אם נצרף את החלה לעיסה, הרי:

מאתיים ושבע ביצים לפי מידת ציפורי, ועוד שמונה לחלה - הם מאתיים וחמש עשרה בלבד. ואילו רבי מדד מאתיים ושבע עשרה ביצים.

ואם כן אכתי בצר חסר ליה שתי ביצים, כדי להשלים למידה שמדד.

אלא יש לתרץ, שאייתי שהביאו גם "ועודות" דרבי, מה שהוסיף רבי "ועוד" על כל ביצה, בשיעור של אחד חלקי עשרים לביצה [על מאתיים ביצים יש להוסיף עשר ביצים], ושדי והוסיפו את עשרת הביצים עלייהו, על מאתיים ושבע הביצים של סאת ציפורי, ונמצא בתוספת עשרת הביצים 217 ביצים.

ופרכינן: אי הכי, שהוסיפו עשרים חלקי מאה ["ועודות" דרבי].

מפני מה לא נחשיב את אחד חלקי המאה מכל 207 הביצים, ואם כן הוי ליה טפי! כי נקבל תוספת של יותר מעשר ביצים, וביחד עם 207 הביצים נקבל יותר מ 217 ביצים!?

ומשנינן: כיון דלא הוי כביצה - לא חשיב ליה.

מה שלא הוסיפו על החשבון את אחד חלקי עשרים משבעת הביצים שמעבר למאתיים הביצים, הוא משום שאינם מגיעים לשיעור של ביצה אחת.

ובחישוב הזה לא הוסיפו את שיעור החלה.

תנו רבנן: סאה ירושלמית יתירה על מדברית שתות מלבר [מהשיעור החדש], שהיא חמישית מלגו [מהשיעור הראשון].

סאה מדברית 144 ביצים.

29-0.2 = 144/5

נמצא שהחומש מלגו שהוא שישית מלבר הוא 29 ביצים, פחות חמישית הביצה.

וכיון שאין מתחשבים בחמישית הביצה החסירה, הרי 173 = 29 + 144. וזהו שיעור סאה ירושלמית.

ושל ציפורית יתירה על ירושלמית שתות מלבר, שהוא חומש מלגו:

סאה ירושלמית 173 ביצים.

0. 6 + 34 = 5 / 173

נמצא שהחומש מלגו, שהוא שישית מלבר הוא 34 ביצים, בתוספת שש עשיריות הביצה.

וכיון שאין מתחשבים בפחות מביצה, הרי

207 = 34 + 173

וזהו שיעור סאה ציפורית.

נמצאת סאה של ציפורית שהיא 207 ביצים יתירה על מדברית שהיא 144 ביצים [הפרש של 63] - שליש.

ותמהינן: שליש - דמאן?

אילימא שליש דמדברית, לא יתכן.

כי מכדי הרי שליש דמדברית כמה הוי - ארבעין ותמניא.

48 = 3 / 144

ואילו עודפא, ההבדל בין מדברית וציפורית הוא שיתין ותלת!

63 = 144 - 207

ואלא שליש דירושלמית.

גם זה לא יתכן.

כי שליש דידה כמה הוי - חמשין ותמניא, נכי תילתא.

0.33 - 58 = 3 / 173

ואילו עודפא שתין ותלת.

ואלא שליש דציפורי.

גם זה לא יתכן.

כי שליש דידה כמה הוי - שבעין נכי חדא.

69 = 3 / 207

ואילו עודפא - ששים ותלת!

אלא, אמר רבי ירמיה: הכי קאמר: נמצאת סאה של ציפורי שהיא 207 ביצים יתירה על מדברית קרוב לשליש שלה [של ציפורית, שהוא 69 ביצים].

ושליש שלה [של ציפורית שהוא 69] קרוב למחצה דמדברית [שהוא 72].

מתקיף לה רבינא: מידי וכי "קרוב" "קרוב" קתני?

אלא, אמר רבינא: הכי קאמר:

נמצאת שליש של ציפורי בתוספת "ועודיות" של רבי, שהיא שבעים ושניים ושליש.

0.33 + 72 = 3 / 217

יתירה על מחצה של מדברית שהיא 72 ביצים - שליש ביצה. תנו רבנן: "ראשית ערסתכם.

הערות

^[8] ונחלקו הראשונים אם השיעור הוא באוכל, לענין קבלת טומאה, או שהוא השיעור שבו האוכל הטמא מטמא אחרים.

א תנא [שנה בתוספתא]: וחצי חצי חציה של ככר זו לטמא טומאת אוכלין, שבשיעור זה מקבל האוכל טומאה. ושואלים: ותנא דידן מאי טעמא לא תני [והתנא שלנו, במשנתנו, מה טעם לא שנה] אף הוא טומאת אוכלין? ומשיבים: משום שלא שוו שיעורייהו להדדי [שיעוריהם זה לזה], שאין השיעור לטומאת אוכלים בדיוק חצי השיעור לפסול את הגויה.

דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: כמה שיעור חצי פרס? שתי ביצים חסר קימעא (משהו), דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: שתי ביצים שוחקות (עודפות מעט). שיער רבי את מידת חצי פרס, לאחר שמדד את מנין הקבים בסאה שהובאה לפניו, ומצא שהוא שתי ביצים ועוד. ואמרו: כמה ועוד? אחד מעשרים בביצה.

ואילו גבי טומאת אוכלין תניא [שנויה בברייתא]: ר' נתן ור' דוסא אמרו: כביצה שאמרו חכמים שהיא שיעור הנטמא בטומאת אוכלים משערים כמוה וכקליפתה, וחכמים אומרים: כמוה בלא קליפתה. ושיעורים אלה אינם בדיוק מחצית של אף אחד מן השיעורים שנאמרו מקודם בחצי פרס.

לגוף הענין אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מדה זו שנאמרה בשיעור חצי פרס היא דברי ר' יהודה ור' יוסי, וקרובה שיטתם לדברי ר' שמעון במשנתנו. אבל חכמים אומרים: כביצה ומחצה שוחקות. ומאן [ומיהם] חכמים אלו — ר' יוחנן בן ברוקה.

ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], שהרי לפי דעתו חצי ככר הוא שלוש ביצים, נמצא שמחציתן היא ביצה ומחצה! ומשיבים: לא לענין המדה עצמה בא לחדש כי אם שהשיעור יהא בביצים שוחקות אתא לאשמועינן [בא להשמיענו].

מסופר, כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל אמר: שיגר איש אחד ושמו בוניוס לרבי מודיא דקונדיס (מדת סאה) מן המקום נאוסא. שהיתה להם מסורת שהיא מדה קדומה ומדוייקת (ריטב"א). ושיער רבי שהיא מכילה מאתן [מאתים] ושבע עשרה ביעין [ביצים].

ושואלים: הא [זו] מדת סאה דהיכא [של היכן] היא, לפי מה נקבעה מדה זו? אי [אם] של המדברית כלומר, המדה היסודית שהשתמש בה משה רבינו במדבר, ושעל פיה נקבעו כל המדות שבתורה, הרי בסאה יש ששה קבים, ובכל קב ארבעה לוגין, וכל לוג יש בו שש ביצים, ונמצא סך הכל מאה ארבעין וארבע ביצים הויא [הריהי].

ואי [ואם] של המדה הירושלמית, שהגדילו בירושלים את מדת הסאה עד שסאה מדברית היא חמש שישיות מן הירושלמית, אם ככה נחשב נמצא כי רק מאה ושבעין ושלש ביצים הויא [הריהי] הסאה.

ואי [ואם] של הסאה הציפורית, שהגדילו שוב את מדת הסאה עד שהירושלמית היא חמש שישיות ממנה, הרי מאתן [מאתים] ושבע ביצים הויין [הריהן]. ונמצא שמדה זו אינה מתאימה אף לאחת ממדות הסאה!

ומשיבים: לעולם סאה זו על פי מדה הציפורית היתה, אלא אייתי חלתא שדי עלייהו [הבא את שיעור החלה הניתנת לכהן והטל הוסף עליהן], שבמדה זו היתה כמות הקמח לאחר כל הניכויים סאה בדיוק.

ומקשים: חלתא [החלה] כמה ביצים הויין [הן]? תמני [שמונה] ביצים בקירוב, אחד מעשרים וארבעה ממאה תשעים ושתים, אם כן אכתי בצר ליה [עדיין חסר לו], שגם אם נוסיף על מאתים ושבע עוד שמונה ביצים לחלה, נגיע רק למאתים וחמש עשרה (או אם נדקדק ונגיע עד למאתים ושש עשרה) ועדיין הוא פחות ממאתים ושבע עשרה אלו!

אלא אייתי ועודות דרבי שדי עלייהו לא על פי חשבון החלה יש לחשוב, אלא ביצים אלה ששער בהן רבי את הסאה, ביצים עצבות (חסרות) היו, ולכן מוסיפים לכל ביצה כדי אחד מעשרים. נמצא שאחד מעשרים למאתים ושבע ביצים הוא עשר בערך, והמדה כולה היא כמאתים ושבע עשרה ביצים.

ומקשים: אי הכי, הוי ליה טפי [אם כך, הרי הוא מעט יותר] מכדי שבעה חלקי עשרים של ביצה! ומשיבים: כיון שלא הוי [שאינו] כביצה שלימה, לא חשיב ליה [חושב אותו].

ב תנו רבנן [שנו חכמים] סאה ירושלמית יתירה במידתה על הסאה המדברית שתות [ששית], שהמדברית חמש שישיות ממנה. ושל ציפורית יתירה על ירושלמית שתות [ששית]. נמצאת סאה של ציפורית יתירה על מדברית שליש.

ותוהים: שליש דמאן [של מי] אילימא [אם תאמר] שהוא שליש של הסאה המדברית, מכדי [והרי] שליש של מדברית כמה הוי [הם], ארבעין ותמניא [ארבעים ושמונה ביצים], ואילו עודפא [העודף, ההבדל] בין סאה מדברית וציפורית הוא שיתין ותלת [ששים ושלוש ביצים], שהרי כאמור הציפורית היא בת מאתים ושבע ביצים, והמדברית של מאה ארבעים וארבע בלבד.

ואלא תאמר שליש סאה ירושלמית, ונבדוק: שליש דידה [שלה] כמה הוי [הוא], חמשין ותמניא נכי תילתא [חמישים ושמונה פחות שליש] ואילו עודפא, שתין ותלת [העודף, ששים ושלוש]. ואלא תפרש שמדובר בשליש מסאת ציפורי; שליש דידה [שלה] כמה הוי [הוא], שבעין נכי חדא [שבעים פחות אחד], ואילו עודפא, שתין ותלת [העודף, ששים ושלוש]. ונמצא שההפרש בין המדות איננו שליש מדויק מכל מידת סאה מוכרת.

אלא אמר ר' ירמיה, הכי קאמר [כך אמר, כך יש להבין]: נמצאת סאה של ציפורי יתירה על מדברית ששים ושלוש ביצים שהן קרוב לשליש שלה של סאה ציפורי (שהוא ששים ותשע ביצים). ושליש שלה (ששים ותשע ביצים) קרוב למחצה של מדברית (שהוא שבעים ושתים ביצים).

מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: מידי [וכי] "קרוב" "קרוב" קתני [שנינו]? והרי מלשון הברייתא נראה שנאמרו הדברים בדיוק. אלא אמר רבינא: הכי קאמר [כך אמר, כך יש להבין] נמצאת שליש של ציפורי בועודיות של רבי, כלומר אם נוסיף על כל ביצה גם את התוספת שהוסיף רבי אחד מעשרים בביצה שהן ביחד מאתים ושבע עשרה ביצים, כאמור, הרי שליש סאה זו שהוא שבעים ושתים ביצים ושליש יתירה על מחצה של סאה מדברית רק שליש ביצה, וכך יש להבין את דברי הברייתא.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה כתרומת גורן כן תרימו אותה "(במדבר טו, כ).

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

A Sage taught in the Tosefta: And half of one half of its half, one-eighth of this loaf, is the minimum measure of food that contracts the ritual impurity of foods. The Gemara asks: And our tanna, in the mishna, for what reason did he did not teach the measure of the impurity of foods? The Gemara answers: He did not state this halakha because their measures are not precisely identical. The measure for the impurity of foods is not exactly half the amount of ritually impure food that disqualifies one from eating teruma.

As it was taught in a baraita: How much is half a peras? Two eggs minus a little; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: Two large eggs, slightly larger ones than average. Rabbi Yehuda HaNasi measured the amount of half a peras after calculating the number of kav in the se’a brought before him, and found it to be a little more than two eggs. The tanna asks: How much is this little more? One-twentieth of an egg.

In contrast, concerning the impurity of foods, it was taught in a baraita: Rabbi Natan and Rabbi Dosa said that the measure of an egg-bulk, which the Sages said is the amount that contracts the impurity of foods, is equivalent to it, i.e., the egg, and its shell. And the Rabbis say: It is equivalent to it without its shell. These amounts are not precisely half of any of the measurements given for half a peras.

As for the issue itself, Rafram bar Pappa said that Rav Ḥisda said: This baraita that clarifies the measure of half a peras is in accordance with the statements of Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei, a measure that is identical to that of Rabbi Shimon in the mishna. But the Rabbis say: One and one half large egg-bulks. And who are these Rabbis? Rabbi Yoḥanan ben Beroka.

The Gemara registers surprise: This is obvious, as Rabbi Yoḥanan ben Beroka maintains that half a loaf is three egg-bulks, half of which is an egg-bulk and one half. The Gemara explains: The novel aspect of this teaching is not the amount itself; rather, he came to teach us that the measurement is performed with large eggs.

The Gemara relates that when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: A person named Bonyos sent Rabbi Yehuda HaNasi a measure [modya] of a se’a from a place called Na’usa, where they had a tradition that it was an ancient and accurate measure (Ritva). And Rabbi Yehuda HaNasi measured it and found it contained 217 eggs.

The Gemara asks: This se’a, from where is it, i.e., on what measure is it based? If it is based on the wilderness se’a, the standard measure used by Moses in the wilderness, which is the basis for all the Torah’s measurements of volume, the difficulty is that a se’a is composed of six kav, where each kav is equivalent to four log and each log is equivalent to six egg-bulks. This means that a se’a is equivalent to a total of 144 egg-bulks.

And if it is the Jerusalem se’a, then the se’a is only 173 egg-bulks, as they enlarged the measures in Jerusalem by adding a fifth to the measures of the wilderness.

And if it is a se’a of Tzippori, as the measures were once again increased in Tzippori, where another fifth was added to the Jerusalem measure, the se’a is 207 egg-bulks. The se’a measured by Rabbi Yehuda HaNasi does not correspond to any of these measures of a se’a.

The Gemara answers: Actually, this measure is based on the se’a of Tzippori, but you must bring the amount of the ḥalla given to a priest, and add it to them. That is to say, although this measure is slightly larger than a se’a, if it is used for flour and you deduct the amount due as ḥalla, you are left with exactly one se’a, or 207 egg-bulks.

The Gemara raises an objection: The amount of ḥalla, how many egg-bulks is it? Approximately eight egg-bulks, one-twenty-fourth of 207. Yet in that case, it remains less than 217 egg-bulks, for even if we were to add another eight egg-bulks for ḥalla to the 207 egg-bulks, we would have only 215 egg-bulks, almost 216 to be more precise, which is still less than 217.

Rather, you must bring the excess amounts of Rabbi Yehuda HaNasi, the little more he included in his measure, and add these to them. In Rabbi Yehuda HaNasi’s calculations, he did not factor in the ḥalla that had to be separated. Instead, the egg-bulks he used to measure the se’a were small egg-bulks. Consequently, one-twentieth of an egg-bulk must be added for each egg-bulk. Since one-twentieth of 207 egg-bulks is roughly ten, the total amount equals 217 egg-bulks.

The Gemara raises an objection: If so, it is still slightly more than 217 egg-bulks, by seven-twentieths of an egg-bulk, to be precise. The Gemara answers: Since it is not more than 217 egg-bulks by a whole egg, he did not count it.

The Sages taught in a baraita: A Jerusalem se’a is larger than a wilderness se’a by one-sixth, and that of Tzippori is larger than a Jerusalem se’a by one-sixth. Consequently, a se’a of Tzippori is larger than a wilderness se’a by one-third.

The Gemara inquires: One-third of which measurement? If you say it means one-third of a wilderness se’a, now you must consider: One-third of a wilderness se’a, how much is it? Forty-eight egg-bulks, and yet the difference between the wilderness se’a and the Tzippori se’a is sixty-three egg-bulks. As stated above, a Tzippori se’a is 207 egg-bulks, whereas a wilderness se’a is only 144 egg-bulks.

But rather, this one-third mentioned in the baraita is referring to one-third of a Jerusalem se’a, which is 173 egg-bulks, as stated above. The Gemara again examines the calculation: One-third of that se’a, how much is it? Fifty-eight less one-third, and yet the difference between the wilderness and the Tzippori se’a is sixty-three. Rather, you must say that it is referring to one-third of a Tzippori se’a. One-third of that se’a, how much is it? Seventy less one-third, and yet the difference between the wilderness se’a and the Tzippori se’a is sixty-three egg-bulks. The difference between the measures is not exactly one-third according to any of the known se’a measurements.

Rather, Rabbi Yirmeya said that this is what the tanna is saying: Consequently, a se’a of Tzippori is larger than a wilderness se’a by sixty-three egg-bulks, which is close to one-third of a Tzippori se’a of sixty-nine egg-bulks. And one-third of it, sixty-nine egg-bulks, is close to half of a wilderness se’a of seventy-two egg-bulks.

Ravina raised an objection to the opinion of Rabbi Yirmeya: Does the baraita state either: Close to one-third of a Tzippori se’a or: Close to half of a wilderness se’a? The wording of the baraita indicates an exact amount. Rather, Ravina said that this is what the tanna is saying: Consequently, one-third of a Tzippori se’a together with the excess amounts of Rabbi Yehuda HaNasi is greater than half of a wilderness se’a of seventy-two egg-bulks by only one-third of an egg. In other words, a Tzippori se’a of 207 egg-bulks added to the excess amounts of Rabbi Yehuda HaNasi of one-twentieth of an egg-bulk for each egg-bulk amounts to a total of 217 egg-bulks, one-third of which is seventy-two and one-third egg-bulks.

Our Sages taught a baraita: The verse states: “You shall set apart a cake of the first of your dough as a gift; like the gift of the threshing floor, so shall you set it apart” (Numbers 15:20).

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ויהיב ר' שמעון דמתני' שיעורא דעירוב דהוא ככר שלם (והוא) שיעור ב' סעודות ככר שיש בה שליש קב. חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה. כל חד וחד לפום מאי דאית ליה ככר דיליה. חציה לבית המנוגע כדתניא כתיב והבא אל הבית וכתיב והאוכל והשוכב אלא ליתן שיעור לשוהה שאינו טמא עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חטים ולא פת שעורים כו' וחצי חציה לפסול את הגויה. כדתנן כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה כבחצי פרס פי' אם יאכל אדם אוכלין טמאין שיעור חצי פרס ואע"פ שאינו אוכל מטמא אדם אבל נפסל גופו ואם יאכל תרומה או קדשים חייב שגרם להן טומאה. והאי דקתני בחצי פרס בעינן למהוי ליה רווחא למיכל דאי משלים סעודה דיליה בהא סעודה דתרומה או קדשים קודם שיתאכלו האוכלין הטמאין במעיו חייב. תנא וחצי [חצי] חציה לטמא טומאת אוכלין. ואקשינן ותא דידן מ"ט לא תני וחצי [חצי] חציה לטמא טומאת אוכלין ופריק משום דלא שוו שיעורייהו להדדי דאילו שיעור חציה בבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה שוין ואלו בטומאת אוכלין ר' נתן ור' דוסא אמרו כביצה שאמרו כמוה ובקליפתה וחכ"א כמוה בלא קליפתה והלכתא בפלוגתא לא קמיירי.

ותניא כמה שיעור חצי פרס ב' ביצים חסר קמעא דברי ר"י ור' יוסי א' ב' ביצים שוחקות שיער [רבי] ב' ביצים ועוד. וכמה הוא ועוד [אחד] מעשרים בביצה.

אמר רב חסדא זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל חכ"א כביצה ומחצה שוחקות הוא דהוי חצי פרס. ואמרי' מאן חכמים ר' יוחנן בן ברוקה הוא. דיהיב שיעורא דככר חצי קב דהוא בחשבון קמ"ד ביצים לסאה דאי הפת ו' קבין מגיע לכל קב כ"ד ביצים חצי קב י"ב ביצים והוא שיעור הככר קודם שיפרש רב חסדא צא מהן מחצה לחנווני חצי ככר שהן ו' ביצים לבית המנוגע וחצי חציה שהן ג' ביצים לפסול את הגויה וחצי חצי חציה שהיא ביצה ומחצה לטמא טומאת אוכלין. פשיטא דר' יוחנן בן ברוקה היא ושנינן אין מיהו שוחקות אתא רב חסדא לאשמעי' דלא תנן מאי שוחקות עודפות כמעט כי אתא רב דימי אמר שיגר לו בונייס לרבי מודיא קונדיסא דמן ניסא דהוי סאה ושיעורה (ררי"ן) [רי"ז] ביצים ואקשינן הא סאה דשיעורא (ררי"ן) [רי"ז] ביעי דהיכא אי סאה מדברית קמ"ד ביעי היא דהיא ו' קבין כל קב כ"ד ביצה הרי קמ"ד ביעי אי סאה ירושלמית דעודפת על של מדברית חומשא של מדברית דהיא כ"ט ביעי פחות חומש ביצה (כ"ד) [כ"ט] מוספת על קמ"ד הוויין להו קע"ג ביעי אי סאה דציפורי ר"ז ביצים הוויין ואמרין לעולם סאה ששיער (ררי"ן) [רי"ז] ביצים סאה דציפורי היא והאי דאמרת ר"ז (סאה) ביצים בתר דאפיקו חלתן.

קצטרסא כולי. פי׳ מדת סאה שלהם לפי שהיו מוחזקין בה שהיתה מדוייק׳ מימות הראשנים שיער ד׳ ואשכח בה האי סאה דהיכא פירש לאיזו מן המדות נעשית אי לפי חשבון סאה מדברית מאה וארבעין הויא פירש שהסאה ששה קבין ובכל קב כד׳ בצים שהרי הקב ד׳ לוגין ולוג ד׳ רביעית וכל רביעית ביצה ומחצה נמצא הלוג ששת ביצים ובכל קב כ״ד ביצים וכ״ד ששה פעמים הרי קמ״ד.

אי דירושלמי. פירש שהוסיפו עליה שתות מלבר כדאי׳ לקמן מאה ושבעין ותלת הויא פירש דשתות מאה הוא עשרים ושתות הארבעים הוא ח׳ ושתות הד׳ ביצה חסר חומש הוי להו כלהו קע״ג חסר חומש ולא דייקינן בחושבנה ונקטינן להו קע״ג שלמים ואי דצפורי פירש שהוסיפו בה על הירו׳ שתות מלבר כדלקמן מאתן ושבע הויין פירש כי המאה הוסיפו כ׳ והשבעים הוסיפו ג׳ חומשים הוו להו כלהו מאתין ושבע וג׳ חומשים ולא דייקינן בחושבנא ומבצרי׳ השלשה חומשים דל לך החומש שהוספנו פשו להו בכאן שני חומשים יותר מן הראוי דלא דייקינן בהו:

לעולם דצפורי אייתי חלתה ושדי עליהו. פירש כי הסאה הזאת היו בה שיעור החלה הראויה לבעל הבית שהוא חלק אתד מעשרים וד׳ כדאי׳ בדוכתה ולעיל בפרק חלון והוינן בה חלתה כמה הוי תמניא בצים פירש כשתוסיף עליו חלק אחד מעשרים וארבעה יעלו הקצ״ב ביצים לשמנה בצים ומה שיש מקצ״ב ועד מאתן ושבע דהיינו ט״ו ביצים לא מחשבי׳ ליה משום דלא הוי כביצה ואם כן טול תמניא ביצים ושדי על מאתן ושבע ואכתי מאתן וחמסר בלחוד הוא דהויין:

גרש״י ז״ל אלא אייתי ועוד ושדי עלייהו כלו׳ לא תימ׳ אייתי חלתה ושדי עליהו אלא אימא אייתי ועוד דר׳ חייא ושדי עליהו. פיר׳ כי סאה דמן נאנסה היתה של מידת צפורי אלא שהיתה שוחקת מאד שהוסיפו עליה כשיעו׳ ועוד דר׳ חייא ושדי להו על סאה של צפורי וסליק לך לחושבנ׳ כיצד סאה של צפורי מאתן ושבע כשתטול מן המאתן אחד מעשרים יעלו בידך עשרה ביצים כי במאתים יש עשר פעמים עשרים תן עשר׳ על מאתן ושבע הרי מאתן ושיבסרי ופרכינן דאם כן פשו להו ועודת דשבע ופשו להוי נמי שני חומשים העודפים למעלה ופרקינן דכיון דלא הוי כביצה לא חשיב להו. ויש נסחאות דלא גרסי׳ אלא אייתי ועוד דר׳ וגרסי הכי אייתי ועוד דר׳ חייא ושדי עלייהו וה״ק מלבד השמנה שהוספת מתחלתן הוסיפו עוד ועודת דר׳ חייא ועודת דר׳ חייא הם שני ביצים לפי הגרסא שגורסין למעלה א׳ מארבעים בביצה לשתי ביצים שהוא אחד משמנים תוסיף למאה וששי׳ שתי ביצים פשו להו עד מאתן וז׳ מז׳ ביצים ואין בהם ועוד שלם ולא חשבינן ליה מ״מ כשתוסיף על מאתן ושבע דצפורי שמנ׳ דביצים וחולתן ושני ביצים של ועדות דר׳ חייא הוו להו מאתן ושבע ופרכי׳ דאי הכי טפי הוו כלומר שיש לנו להוסיף ועודת של מ״ז ביצים ופרקינן דכיון דלא הוו כביצה לא קחשיב ליה ורש״י ז״ל דחה פירש זה דהא ודאי איכא טפי מכביצה שהרי עודפין למעלה שני חומשין ועודפין משיעור החלה הראוי לט״ו ביצים שהוא יותר מחצי ביצה ועודפין ועודת של מ״ז ביצי׳ שהוא יותר מחצי ביצה לפי׳ אין לנו אלא כגרש״י ז״ל שגורס לעיל וכן בכאן.

ת״ר כילי. פירש שהוסיפו בירושלם על המדות שתות מלבר וכן בצפורי הוסיפו עוד על ירושלמית היא מאה ושבעים ותלת חסר חומש בדברירנא לעיל ואלו היו קע״ד היה שליש יותר חמשין ותמני בצרו מינה ביצה וחומש דלא דייקי׳ בה ולרבותא נקטיה דלכל היותר אין בשליש דידה אלא חמשין ותמני וע״ד האמת אפילו חמשין ותמני לא הוי אלא אמר רבא כולי פירש סאה מדברי קמ״ד מחציתם ע״ב ביצים וסאה של צפורי בועודת דר׳ דהיינו סאה קונטרסא של נאנסה מאתן ושבסרי ושלישיתם ע״ב ושליש. מכאן אמר׳ פי׳ ז׳ רביעם מרובים הקב דהיינו ז׳ לוגין שהם מ״ב ביצים והועד הוא ביצה וחומש כי האיפת ג׳ סאין שהם י״ח קבין שהם ע״ב לוגין טול מהם חד מן עשר מן ה״ט תטול ז׳ לוגין ומן השני לוגין שהם י״ב ביצי׳ ביצה וחומש ביצ׳ והכל מפורש יפה כפרש״י ז״ל:

במסכת בבא בתרא אמרו המשתכר אל ישתכר יותר משתות. ואעפ״י שאמרו בכאן צא מהן מחצה לחנוני אין ממנה סתירה לחברתה שלא אמרו אל ישתכר יתר משתות אלא (בכירות) [בפירות] שאין בהן אלא טורח מקחן וממכרן אבל תבואה שיש בה טורח טחינה ולישה ואפייה והוצאת עצים ושכר המסייעים בעמלם שיערו בו מחצה:

כל ששיערנו בסוגיא זו בביצה פירושו בביצה וקליפתה חוץ מטומאת אוכלין ששיעורה בביצה בלא קליפתה שהרי טעם כביצה שבו הוא מדכתי׳ האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו בבת אחת והוא כביצה והרי אין דרך לאכלה בקליפתה. וזה שאמרו אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת בביצה בלא קליפתה שיערו בדרך אכילתה. וזהו שאמרו בסוגיא זו ותנא דידן מאי טעמא לא תני טומאת אוכלין תירץ בה משום דלא שוו שיעורייהו בהדדי כלומ׳ שביצים הנזכרי׳ במשנתנו בקליפתן ולענין טומאת אוכלין בלא קליפתן. ויש מפרשי׳ בענין אחר וזה עקר:

שיעור חלה הוא ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה. והענין הוא שימלא כלי אחד מים על כל גדותיו ויתן בתוכו הביצים זה אחר זה בנחת והכלי שהוא מחזיק המים הנשפכים בסבת הביצים הוא הוא שיעור חלה וזו היא מדת עיסת מדבר והוא [שבעה] לגין וביצה וחומש ביצה. ומה שאמרו חמשת רבעים ר״ל חמשה לגין הוא למדה צפרית. והענין הוא שבירושלם הוסיפו על המדות של מדבר שתות מלבר. ר״ל שתות מכל מה שיש בו עכשו שהוא חומש מלגאו ר״ל מן הנשאר ובצפרי חזרו והוסיפו על של ירושלם שתות מלבר גם כן. ומעתה צא ולמד בעיסת מדבר שהיא עומר ועליה נאמר ראשית עריסותיכם והעומר עשירית האיפה צא וחשוב איפה שלש סאין סאה ששת קבין קב ארבע לגין נמצאו ע״ב לוגין לאיפה ועשיריתם לשבעי׳ לוג שבעה לוגין ולשני לוגין הנשארים ביצה וחומש ביצה שהלוג ששה ביצים בירושלם הוסיפו שתות מלבר וחזרו הששה לגין לחמשה לגין והלוג הנשאר לחמשה ביצים וביצה וחומש ביצה לביצה מצומצמת והרי בין הכל ששת לוגין ירושלמי׳ בצפורי חזרו והוסיפו אף על זו שתות מלבר וחזרו לחמשה לגין נמצא שיעור חלה שבעה לגין וביצה וחומש ביצה מדברים שהם ששה ירושלמיים שהם חמשה צפוריים. ומכאן אמרו האוכל במדה זו ליום אחד ר״ל בשתי סעודות ולא יהא ניזוק ברוב אכילה הרי זה בריא ומבורך. יתר מכאן רעבתן. פחות מכאן ומזיק לו הרי זה מקולקל במעיו. ולפי דרכך למדת שחמשת רבעים צפריים חייבי׳ בחלה ואין צריך לגרוס בה ועוד. מכל מקום יש גורסי׳ אותו ומפרשי׳ בה כדי שיעור חלה וכדי שישאר שיעור הסעודה כשנטלה חלתו ולא תתמעט אכילתו ויעמוד בדין מעי מקולקל. ויש מפרשי׳ אותו כדי להיות הביצים שוחקות ופרשו בו כמה שנאמ׳ בסוגיא זו אחד מעשרי׳ בביצה ונמצא לארבעי׳ ביצים תוספת שני ביצים ויש מפרשי׳ אותו בתוספת ביצה לכל מפני שהם מפרשי׳ במה שפרשנו שתות מלבר שהיא שתות מלגאו ר״ל כל שהוא שתות ממה שיש שם ר״ל כשמחזירין שש לחמש ושתות מלבר הוא שתות הבא מן החוץ כשיעור שתות מה שיש בו עכשו כגון שיחזרו השבע לשש והם סוברים שתוספת ירושלמית היתה בשתות מלבר וחזרו השבעה לגין לששה ונשארו ביצה וחומש ביצה שחזרו לביצה שוחקת ובצפורי הוסיפו שתות מלגאו וחזרו השש לחמש ונשארה הביצה כשהיתה. ועיקר הדברים כמו שפירשנו תחלה. ומכל מקום בזמן הזה שאין לנו מדה שבלוגין אלו לא מדברית ולא ירושלמית ולא צפרית חוזרין לראשונות ומודדין בביצים וצריך למדדה בריוח מפני שהביצים מהם גסות ומהם דקות ואין הדבר משוער בהם כל כך ומכל מקום עיקר השיעור בצמצום הוא בכלי הנעשה בתשבורת על דרך חשבון אצבעיים על אצבעיים כמו שיתבאר במקומו בע״ה:

בפרש"י בד"ה כמה הויא תמניא כו' לכל ב' ביצים כו' א' ממ' בביצה כדקאמר דהוו לפ' ביצים כו' עכ"ל וק"ק לפי' זה לקמן דקאמר ה"ק נמצאת שליש של צפורי בועודות של רבי כו' דלא הוה כן לפי' זה בועודות לחוד אלא עם החלתן תמניא והל"ל נמצאת שליש של צפורי בחלתן ובועודות של רבי כו' ודו"ק:

בתוס' בד"ה חלתא כמה כו' ר"ח גרס חלתן כמה הויין תשעה מאתן כו' עכ"ל כצ"ל לפי גירסא זו ודאי דא"א לפרש אלא כפי' שני של רש"י כדמסיק דאיירי בועודות היינו בלא חלתן אבל לפי' קמא של רש"י דבועודות עם חלתן קאיירי טפי להו בצים וק"ל:

בד"ה שליש דידה כו' לא דק דמעט חסר כו' ונכי פורתא עכ"ל ולא הוי נכי תילתא מצומצם כמו שכתוב בגמרות שלפנינו שהרי חסר עוד משליש הזה שליש חומש ביצה שהיה חסר מן קע"ג חומש ביצה כפרש"י לעיל ודו"ק:

בד"ה נמצאת שליש כו' שליש דקתני בברייתא קאי אשליש צפורי כו' עכ"ל אולי שזה סותר פי' מהר"י לקמן דפי' דקאי נמי אשליש מדברית מלבר וק"ל:

בד"ה יתירה על כו' יתירה על ר"ז קרוב לב' חומשין כו' שליש שלה ס"ט ביצים וחצי חומש כו' עכ"ל דלא הוי התוספת על ר"ז ב' חומשים שלמים שהרי חסר מהן חומש דחומש ביצה כמ"ש מהרש"ל וזה שכתבו דלשליש שלה הוי התוספת קרוב לחצי חומש וכשתצרף אותו חצי חומש לט' הועודות הוי יותר מחצי ביצה אחד מכ' בביצה ודו"ק:

בד"ה על מחצה מדבריות כו' וקאי שליש דברייתא אתרוייהו ואביצה ורבינא מפרש דברי ר' ירמיה כו' עכ"ל הכי משמע למהר"י דקאי נמי שליש אשליש מדברית ומלבר דמחצה מדברית דקאמר לא הוזכר בברייתא אי לאו שליש דקאמר היינו נמי שליש מדברית מלבר ומשמע ליה נמי דרבינא בא לפרש דברי ר' ירמיה וה"ק רבי ירמיה נמצאת כו' דאל"כ מי הכריחו לר' ירמיה להוסיף בדבריו ושליש שלה קרוב למחצה מדברית אם לא שנתכוון כרבינא וכמ"ש התוס' ומיהו הא ודאי לא קשיא דאם נתכוון ר' ירמיה כמשמעו בלא ועודות אמאי לא קאמר נמצאת סאה של צפורי יתירה על מדברית ס"ג קרוב לשליש של ירושלמית דהיינו נ"ח דזה יותר קרוב משליש דידיה שהוא ס"ט דניחא ליה לאוקמא אשליש דידיה דהיינו של צפורי דהוזכר בברייתא אבל ירושלמית לא הוזכר בברייתא ומיהו ק"ק לפירושו דלא ה"ל לתלמודא למימר אלא אמר רבינא כו' כיון דאינו אלא מפרש דברי ר' ירמיה (אי) ובההיא דבכל מערבין דמפרשי רב יוסף ורבה דברי ר' ירמיה ניחא דלא קאמר אלא ודו"ק:

רש"י בד"ה אי דמדברית כו' לקב קמ"ד לסאה הד"א:

בד"ה אי הכי כו' ושיבסר ומשני כו' הד"א:

בא"ד נשארו ב' חומשין כו'. נ"ב נ"ל דלא דק דהא מתחילה כי נשארו ג' ביצים פחות חומש התוס' שלהם לא היה ג' חומשין אלא פחות חומש מן החומש שנחסר וחומש שלם צא מהן שנחסר בחשבון אם כן לא נשאר רק ב' חומשין פחות חומש מן החומש ודו"ק:

תוס' בד"ה קע"ג ולא דק. נ"ב פי' תלמודא.

בד"ה שליש דידיה כמה הוי שיתין נכי תרתי. נ"ב התוס' לא גרסי חמשין ותמניא נכי תילתא וק"ל:

בד"ה יתירה על כו' קרוב לב' חומשין. נ"ב פי' פחות חומש מן החומש ודו"ק:

בא"ד ס"ט ביצים וחצי חומש. נ"ב נ"ל ועוד מעט יותר ודו"ק:

גמרא ותנא דידן מ"ט לא תני כו'. עי' מה שתמה ע"ז בגה"ש. ונ"ל ליישב דבהברייתא תני ג"כ מקודם דברי ריב"ב ור"ש כבמתניתין ועלה תני וחצי כו'. וכה"ג כתבתי בברכות (כד) בישוב קושיית התוס' ע"ש:

רש"י ד"ה מאתן ושבע הוויין. ובתוספת חומשין של ג' הביצים ל"ד. כצ"ל:

[רש"י ד"ה אייתי ועודות דרבי. ולמ"ז הנותרים כו'. וכ"כ בדבור הסמוך לקמן. ול"ד דהל"ל ולנ"ה הנותרים דהיינו עם הח' דכדי חלתן] :

תוס' ד"ה על. קרוב לשליש שלה פי' לשליש מדברית מלבר. ל"י מדוע לא פי' דהיינו שליש של צפורי כאידך שליש שלה. ולפי פירושם היינו מחצה מדברית דבסוף דבריו ולמה שינה לשונו. ואולי דק"ל דא"כ כדפירשתי ל"ל לחזור ולומר שליש שלה כיון דכבר הזכירו הל"ל והוא. אלא דק"ל דהלא הברייתא מתפרשת יפה בסוף דבריו ושליש שלה קרוב כו' לחוד וכדפרשי' רבינא ול"ל הא דקאמר נמצאת סאה כו'. ואולי כוונתו לפרשה בתרי גווני:

גמ' ותנא דידן מ"ט לא תני. תמוה לי מהיכא פסיקא זה דלריב"ב שיעור ט"א ג' רביעי ביצה כיון שהוא חצי חצי דילמא באמת לכ"ע ט"א בכביצה כדדרשי' אוכל הנאכל בבת אחת אלא דהברייתא כר"ש דלדידיה דביצה הוא חצי חציה מש"ה נקט ליה בסדר החשבון דחצי חציה לטמא טומאת אוכלין אבל מתני' חציה לבית המנוגע דקאי ריב"ב ור"ש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מש"ה לא מצי למנקט חצי חציה לטומאת אוכלין דלריב"ב אינו כן וה' יאיר עיני:

גמרא, תימא מהיכן פסיקא ליה דלריב"ב שיעור טומאת אוכלין ג' רביעי ביצה, כיון שהוא חצי חציה דלמא לכ"ע טומאת אוכלין בכביצה, כדדרשינן אוכל הנאכל בבת אחת אלא דהברייתא כר"ש, דלדידי' ביצה הוא חצי חציו, מש"ה נקט בחשבונו לסימן דחצי חציו לטומאת אוכלין, כיון דבאמת לדידי' הוא חצי חציו, אבל מתני' דקתני חציו לבית המנוגע דקאי על ריב"ב ור"ש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, מש"ה לא תני וחצי חציו לטומאת אוכלין דלריב"ב אינו כן:

(פג א תוס') ד"ה וחצי והא דאמר בכל דוכתא כביצה לטמא טומאת אוכלין היינו כר"ש וכו'.—אבל דעת הרמב"ם אינה כן, שהרי פסק בפ"ד ה"א מהל' טומאת מת כריב"ב ופסק ג"כ דשיעור טומאת אוכלין כביצה, וכ"ה דעת הריטב"א כאן.

ודע דהא דתנן "וחצי חצייה לפסול את הגוייה" אינו אלא לסימנא בעלמא, ואינו חצי חצייה מככר ששיעורו "חצייה לבית המנוגע" ממש, דלא שוו שיעורייהו להדדי, דככר שחציו לבית המנוגע היינו כפי העולה לשעור חטין שקבעו, אלא שהחטים נטחנו לקמח, ומהן נאפה הככר, והוסיף בשיעורו מכפי שהיו החטין תחלה, וכמו שכתב בהגהות הרש"ש כאן. אבל שיעור חצי חצייה לפסול את הגוייה הוא בחטים עצמן כמות שהן שלימות, ולכך עולה שיעור זה שתי ביצים שוחקות או שתי ביצים ועוד לר"ש וביצה ומחצה שוחקות לריב"ב; אבל אם היה טוחן אותן ואופה אותן היו מוסיפין בשיעורן. וכן הוא השיעור בחצי חצי חצייה לטמא טומאת אוכלין, שהיא כביצה היינו נמי כפי שיעור חטין שלימות, ודלא כהרש"ש שדעתו דלטומאת הגוייה משערין בככר אפוי ובטומאת אוכלין בחטין ממש כדמוכח מהא דאמרינן הכא: ותנא דידן מ"ט לא תני טומאת אוכלין וכו'.

וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין. לרבי יוחנן בן ברוקה כדאית ליה דהיינו כביצה חסר רביע שהרי הוא שיער בככר של רובע קב כדאמר מחצה שכר לחנוני נמצא ככר בפונדיון רובע קב והן ו' ביצים חציה ג' ביצים לבית המנוגע וחצי חציה ביצה ומחצה לפסול את הגויה ולטומאת אוכלין ג' רביעי ביצה ולר''ש ששיער בככר מג' לקב ככר שלימה ח' ביצים חציה ד' חצי חציה ב' חצי חצי חציה ביצה: דלא שוו שעורייהו להדדי. לא הויא שיעור טומאת אוכלין חצי שיעור פסול גוייה מצומצם אלא יש שאומרים פחות ויש שאומר יותר: דתניא כמה שעור חצי פרס. לפסול את הגוייה: חסר קימעא. בביצים קטנים שיערוה ואליבא דר''ש דאמר במתניתין ב' ביצים: שיער רבי. סאה אחת שהובאה לפניו ומצא למנין קבין שבה יותר מכ''ד ביצים לקב דהיינו לככר של שלישית הקב יותר מח' וחציה יותר על ד' וחצי חציה ב' ביצים ועוד אחד מכ' בביצה לכל ביצה דהיינו לחצי פרס אחד מעשר בביצה תוספת ויש ששונין אחד ממ' בביצה ומפרשי לב' הביצים תוספת אחד ממ' ותו לא. והמדקדק בלשון הזה א''א להעמידו לקמן ואני שניהן שמעתי: כמוה וכקליפתה. אלמא לא שוי לחצי שיעור דפסול גוייה דאי לרבי יהודה חסר קימעא בעי מיהוי ואי לרבי יוסי ביצה וקליפתה שוחקות בעי מיהוי ואי לרבי ועודות בעי דהיינו טפי: בלא קליפתה. נמי זוטר טפי אפילו מפלגי שיעוריה דחצי פרס דרבי יהודה: זו דברי ר' יהודה. הך ברייתא דחצי פרס דלעיל: ר' יוחנן בן ברוקה. ואוקימנא אליביה דבככר של רובע הקב ו' ביצים שיעור לעירוב חציה ג' חצי חציה ביצה ומחצה: פשיטא. דהא רב חסדא גופיה הכי אוקמא לעיל צא מהן מחצה לחנוני: בוניוס. שם האיש: מודיא קונדסא. שם הסאה: דמן נאוסא. מאותו מקום: דמדברית. שהן ו' קבין וקי''ל קב ד' לוגין ולוג ו' ביצים הרי כ''ד ביצים לקב קמ''ד לסאה: ואי דירושלמית. דאמר לקמן דעודפת שתות על סאה שהיתה בימי משה ושתות הביאו מבחוץ דהיינו חמישית כשיעור הראשון הרי ניתוספו כ' על ק' וניתוספו חמישית על מ' דהיינו ח' וביצה חסר חומש על ד' הרי תוספת כ''ט חסר חומש תנם על קמ''ד הרי קע''ג ובההוא בציר חומשא לא דק: ואי דציפורית. דאמר לקמן יתירה על ירושלמית שתות מלבר: מאתן ושבע הויין. למאה עשרים תוספת לע' י''ד תוספת שהן חומש של ע' שניתוסף עליה חלק חמישי שמתחילה שהוא חלק ששי למדה הגדולה דהיינו שתות מלבר כלומר על החמשה הביאו ששי מן החוץ הרי תוספת ל''ד תנם על קע''ג הרי ר''ז ובתוספת של ג' הביצים חומשין לא דק שהרי מחשבון הראשון חסר חומש צא מג' אלה חומש לא נשאר אפילו חצי ביצה: אייתי חלתא שדי עלייהו. בסאה זו שהובאה לפניו היתה סאה ציפורית וחלת' שכשיטלו חלתה תעמוד על סאה ושיעור חלה אחד מכ''ד כדאמר בפרק חלון שבין ב' חצירות (לעיל פא.): כמה הויין תמני. שהן אחד מכ''ד בקצ''ב ולא דק בחלתן של ט''ו ביצים הנותרין ועולה ליותר מחצי ביצה: אייתי ועודות דר'. ששיער ומצא לכל ב' ביצים של מדברית אחד ממ' בביצה כדאמר דהוי לפ' ביצים ביצה לק''ס ב' ביצים ולמ''ז הנותרין יותר מחצי ביצה: אי הכי טפי הוי להו. ממאתן ושיבסר ומשני כיון דלא הוי ביצה לא חשיב ליה כך שמעתי בלשון אחד וקשיא לי בגוה דאי דייקת בה שפיר טפי מביצה הוי שהרי בועודות של מ''ז ביצים שלא חשבת יש יותר מחצי ביצה ובחלתן של ט''ו ביצים שלא חשבת יש יותר מחצי ביצה וגם למעלה בתוספת ציפורית על ירושלמית נשארו שני חומשין שלא דקדקנו בהן ובלשון אחר שמעתי אלא אייתי ועודות של ר' שדי עלייהו ודל חלתן מהכא וכי פרכינן מאתן ושב הוו אייתי ועודות דר' אחת מכ' לכל ביצה שדי עלייהו דהוו למאתן י' ביעי הוו מאתן ושיבסר א''ה טפי להו ועודות דר' אחד מכ' לכל ביצה מז' ביצים וגם ב' חומשין שלא דקדקנו בהן ומשני כיון דלא הוי ביצה לא חשיב ליה: שתות. מלבר: ושל ציפורית יתירה על ירושלמית שתות. ירושלמית ושתות מלבר: תילתא. דקמ''ד הוי מ''ח: ואילו עודפת. דציפורית על מדברית ס''ג דהא סאה ציפורית ר''ז כדאמרן לעיל ומדברית קמ''ד: ואלא שליש ירושלמית. קאמר: שליש דידה כמה הוי נ''ח נכי תילתא. דהא סאה ירושלמית קע''ג כדאמרינן לעיל: קרוב לשליש דידה. דשליש דידה ס''ט ועודפה ס''ג: ושליש דידה. דהוא ס''ט קרוב הוא למחצה מדברית דהוא ע''ב: בועודות דרבי. כי משערת לה בועודות דאשכח בה רבי דשיער בה מאתן ושיבסר והוי שליש דידהו ע''ב ושליש ביצה ויתירה על מחצה דמדברית שליש ביצה דמחצה דמדברית ע''ב:

וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין. אכולהו תנאי קאי כדמפרש בקונטרס לר''י בן ברוקה כדאית ליה דהיינו כביצה חסר רביע ולר''ש כביצה שלימה והא דאמר בכל דוכתא כביצה לטמא טומאת אוכלין היינו כרבי שמעון ולא כרבי יוחנן בן ברוקה: קע''ג הויא ר''ז הויא. אין החשבון מכוון כדפי' בקונט' ולא דק: חלתא כחה הויין תמני מאתן וחמיסר הויין. ר''ח גריס חלתן כמה הויין תשעה מאתן ושיתסר הויין וכן הוא אמת כדאמר בפ' חלון (לעיל דף פא.) דשיעור חלה א' מכ''ד וצריך ביצה לכ''ג ביצים ותשעה פעמים כ''נ הם ר''ז: שליש דידה כמה הוי שיתין נכי תרתי. לא דק דמעט חסר וכיון דלא חסר אלא מיעוט ביצה לא חייש ויש דגרס שיתין נכי תרתי ונכי פורתא: נמצאת שליש ציפורי. בועודות ושליש דקתני בברייתא קאי אשליש ציפורי ואשליש ביצה: יתירה על מחצה של מדברית שליש ביצה. לפי שמונה שליש דצפורי ס''ט וס''ט ועודות ג' ביצים וט' ועודות ואם כן שליש צפורי עם הועודות ע''ב ביצים ומחצה חסר ועוד כיון דלא הוי חצי ביצה קרי לה שליש אבל אי דייקת בה שפיר הוי יותר מחצי ביצה דהא סאה ציפורי הויא יתירה על ר''ז קרוב לב' חומשים ונמצא שליש שלה ס''ט ביצים וחצי חומש וכשתצטרף עם הועודות הוי יותר מע''ב ביצה ומחצה ואמר מהר''י דהך ברייתא קיימא אקבלת רב דימי דקאמר ושיער רבי מאתן ושיבסר ולא חשיב ועודות של ז' ביצים הואיל ואינו עולה לבינה ושליש ממאתן ושיבסר עולין שבעין ותרין ושליש ומה שמקשין שבכולה שמעתין חשיב ועודות של ציפורי ושל מדברית לא חשיב דהא ועודות איכא בכולהו דלא הוסיפו אלא שתות שבירושלמית וכן בציפורי אור''י דבירושלים ובציפורי לא הוסיפו כי אם למנין ביצים של סאה מדברית והקדמונים שלפני רבי דקדקו בדבר שאין בתוספת שלהן שתות מצומצמת כי ביצים מדבריות היו גסין יותר מאותן של יום התוספת והוסיפו על מדת ציפורית שהיתה מאתן וז' ביעין ושני חומשין חסר קימעא י' ביצים אחד מכ' לכל ביצה: על מחצה של מדברית שליש ביצה. מפרש מהר''י נמצא שליש של ציפורי מלגאו יתירה על שליש של מדברית מלבר שליש ביצה וקאי שליש דברייתא אתרוייהו ואביצה ורבינא מפרש דברי רבי ירמיה ומפרש דה''ק רבי ירמיה נמצאת סאה ציפורית יתירה על של מדברית קרוב לשליש שלה פי' לשליש מדברית מלבר ושליש שלה פירוש ושליש של ציפורי מלגאו קרוב למחצה של מדברית וכעין זה מצינו בפרק בכל מערבין (לעיל דף לה:) אמר רבי ירמיה כשהיה עליה שרץ כל בין השמשות ומפרש' לה רבה ורב יוסף:

דף פג - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד