דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 223ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף צז - א

אחד חדשות ואחד ישנות, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות. אלמא, מר, רבי יהודה סבר: טרח איניש לעשות קמיע כעין תפילין, ולכן הוא אוסר בחדשות.

ומר, רבי מאיר סבר: לא טרח איניש. ולכן אפילו חדשות מותר דודאי הן תפילין ולא קמיע בעלמא.

ומעתה לא קשיא לרבי אלעזר, דהוא סובר כרבי מאיר.

(שיצ"י עצב"י סימן):

והשתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק: אלו הן ישנות: כל שיש בהן רצועות, ומקושרות, שנעשה בהם קשר של תפילין הידוע.

וחדשות, היינו שיש בהן רצועות, אבל ולא מקושרות.

והטעם שאסור בחדשות אינו משום חשש שמא הם קמיע, אלא משום שאסור לעשות בשבת את הקשר של תפילין, שהוא קשר של קיימא. [26] והנחת תפילין שאינן מקושרות לא הוי דרך מלבוש.

אם כן, אפשר לומר דלכולי עלמא לא טרח איניש, וכרבי אלעזר. [27]

ומקשינן על שמואל בר רב יצחק: נהי שהוא אינו יכול לקשור את התפילין בשבת, מכל מקום - וליענבינהו מיענב! שיעשה בהם קשר עניבה, המותר בשבת, ויכניסם כך לעיר?

ומשנינן: אמר רב חסדא: זאת אומרת: עניבה פסולה בתפילין! שצריך דוקא קשר ממש. וכיון שהתפילין אינן כשרות בעניבה, אם יענוב לא יהיה זה דרך מלבוש.

אביי אמר: רבי יהודה דאוסר בחדשות - אזיל לטעמיה, דאמר: עניבה קשירה מעלייתא היא וחייב עליה בשבת, ולכן אינו יכול לעשות בתפילין אפילו קשר של עניבה. [28]

ומקשינן לאביי: טעמא דאסור בעניבה משום דעניבה קשירה מעלייתא היא. הא לאו הכי - הוי עניב להו.

והאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: קשר של תפילין הלכה למשה מסיני הוא. שנאמרה למשה בסיני צורתו המדויקת של הקשר.

[בתפילין של ראש עשוי הקשר כעין האות דלי"ת, ובבית עצמו בולטת צורת שי"ן. ובתפילין של יד עשוי הקשר בצורת האות יו"ד, וביחד הן יוצרות שם "שדי"].

ואמר רב נחמן: ונוייהן - לבר! שיהיו כל אותן האותיות כלפי חוץ, ולא יהיו בין הבתים של התפילין, כדי שיהיו נראים. [29]

וכיון שנאמרה צורתו של הקשר למשה מסיני אי אפשר לעשות עניבה בתפילין. ואם כן, כיצד אמר אביי שאפשר לענוב אותם, ורק לרבי יהודה אסור לענוב בשבת!?

ומתרצינן: דעניב להו - כעין קשירה דידהו.

שעושה בעניבה צורת האותיות כמו בקשר, וכשר הוא בכך. והיה לו להכניסן לתפיחין לעיר בצורה הזאת. ולכן הוצרך אביי לתרץ שרבי יהודה לטעמיה שאוסר עניבה בשבת.

אמר רב חסדא אמר רב: הלוקח הרבה זוגות תפילין ממי שאינו מומחה, כדי למוכרן - בודק שתים תפילות של יד, ותפילה אחת של ראש. או שתים תפילות של ראש ותפילה אחת של יד. ודי בכך.

כי אם נמצא בידו שלש תפילות כשירות הוחזק מוכר זה למומחה, ומותר לקחת ממנו תפילין בלי לבודקן.

והוינן בה: מה נפשך?

אי מחד גברא קא זבין, אם זה שקנה תפילין רבות קנה את כל התפילין מאיש אחד, והמוכר קנאם אף הוא מאיש אחד - לבדוק או שלש תפילות של יד או שלש תפילות של ראש ויוחזק בשלש תפילות, ומדוע צריך לבדוק גם משל יד וגם משל ראש?

ואם אי מתרי תלתא גברי קא זבין, שקנאם מכמה מוכרים, מה תועיל בדיקת שלש מהן? והרי כל חד וחד תפילה לחוד ליבעי בדיקה, שמא היא ממוכר אחר.

ומשנינן: לעולם, מחד גברא זבין. ולא תיקשי שאפשר להחזיקו בבדיקת שלש של יד או שלש של ראש, כי בעינן דמיתמחי שיוחזק למומחה גם בשל יד, וגם בשל ראש.

ומקשינן: איני. והא תני רבה בר שמואל: בתפילין - בודק שלש של יד ושל ראש. מאי לאו הכי קאמר: או שלש של יד או שלש של ראש. הרי, שאין צריך שיתמחה בשניהם. וקשיא לרב חסדא אמר רב!?

ומשנינן: לא קאמר הכי! אלא הכי קאמר: בודק שלש תפילין, חלק מהן של יד וחלק מהן של ראש.

ומקשינן לרב חסדא אמר רב דאמר שצריך לבדוק שלש תפילין:

והתני רב כהנא: בתפילין בודק שתים של יד ושל ראש. הרי דסגי בבדיקת שתים בלבד?

ומתרצינן: הא מני ברייתא זו - רבי היא. דאמר בכל חזקות שבתורה דבתרי זימני הוי חזקה.

ומקשינן: אי רבי היא, אימא סיפא דההיא ברייתא: וכן בצבת השני וכן בצבת השלישי.

וקא סלקא דעתין דהכי קאמר: אם היו לו הרבה צבתים [ערימות תפילין קשורים יחד], בודק שני תפילות מהצבת הראשון ובכך הוחזק כל הצבת לכשר. וכן בודק שתי תפילות בצבת השני והוחזק גם הוא, וכן בצבת השלישי, ומעתה הוחזקו כל הצבתים לכשרים.

ואי רבי היא, בדיקת צבת שלישי - מי אית ליה לרבי? והרי לפיו כבר אחר הצבת השני הוחזקו כל הצבתים לכשרים. שהרי בתרי זימני הוי חזקה?

ומתרצינן: מודה רבי בצבתים נפרדים שלא מועילה חזקת אחד מהם לשני. לפי שהדרך הוא דמתרי תלתא גברי זבין, כל צבת מאיש אחר, ולכן צריך לבדוק כל צבת בפני עצמו.

ומקשינן: אי הכי שקונים את הצבתים מאנשים שונים - אפילו צבת רביעי נמי, ואפילו צבת חמישי נמי יצטרך לבדוק.

ואמאי קתני רק "וכן בצבת השלישי"?

ומתרצינן: אין הכי נמי שצריך לבדוק את כולם.

והאי דקתני "שלישי" - לאפוקי מחזקיה [מחזקתו], להשמיענו שמצבת לצבת לא מועילה חזקה כלל, דכיון דאשמעינן רבי שצריך לבדוק את הצבת השלישי למרות שבשני פעמים כבר יש חזקה, על כרחך שחזקה אינה מועילה כאן.

אלא, לעולם אפילו צבת רביעי וחמישי נמי צריך לבדוק.

שנינו במשנה: מצאן צבתים או כריכות.

ומבארינן: מאי צבתים ומאי כריכות?

אמר רב יהודה אמר רב: הן הן צבתים הן הן כריכות, שמשמען ערימות ערימות של תפילין.

וההבדל ביניהם:

צבתים היינו זווי זווי, הרבה זוגות של יד וראש קשורות יחד בכל ערימה.

ואילו כריכות היינו דכריכן טובא, שאינן קשורות זוגות של יד וראש, אלא כל התפילין קשורות יחד בכל ערימה.

שנינו במשנה: מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן ומביאן.

והוינן בה: ואמאי? לעיילינהו זוג זוג, עד שיגמור להכניס את כולם?

ומשנינן: אמר רב יצחק בריה דרב יהודה: לדידי, מיפרשא ליה מיניה דאבא: כל שאילו מכניסן זוג זוג וכלות קודם שקיעת החמה בשבת, שיכול להספיק להכניס את כולן קודם השקיעה - מכניסן זוג זוג.

ואי לא יכול להספיק להכניס את כולן לפני השקיעה - מחשיך עליהן ומביאן. שהואיל והוא צריך לטרוח בהם עד אחר צאת השבת עדיף שימתין עם כולן עד אז, ויקחם יחד. [30]

שנינו במשנה: ובסכנה מכסן והולך לו.

והוינן בה: והתניא: ובשעת סכנה - מוליכן פחות פחות מארבע אמות. שכל פעם שמגיע קרוב לארבע אמות הוא עוצר קצת, וממשיך, כך שאינו מטלטל ארבע אמות בבת אחת?

אמר רב: לא קשיא.

הא בסכנת נכרי. מתניתין מיירי שגזרו הגויים שלא יניחו תפילין, אז מכסן כדי שלא יהיו מונחים בבזיון, והולך לו ולא יזיזן ממקומן. שאם יטלם בידו שמא יישמע הדבר למלכות ויהרגוהו.

הא בסכנת לסטים. הברייתא מיירי שמפחד מלסטים גויים. וקאי אסיפא דמתניתין, שמצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן ומביאן. ועל כך קאמרה הברייתא שאם הוא מפחד להתעכב שם עד הערב מחשש שיתנפלו עליו לסטים, מוליכן כולן ביחד פחות פחות מארבע אמות, ולא ישאירן שם אפילו מכוסין, כדי שלא ינהגו בהם הלסטים מנהג בזיון.

הערות

[26] מכאן הוכיח ר"ת דלא כשיטת רבינו אליהו הסובר שצריך לעשות את הקשר של תפילין בכל יום מחדש, כפשוטו של מקרא "וקשרתם לאות על ידך". דא"כ כל קשר של תפילין אינו קשר של קיימא, ולמה אסור לעשותו בשבת. אלא הכונה ב"וקשרתם" שיהדקם לזרועו ולראשו ולא קשר ממש. תוד"ה אביי.

[27] והריף פוסק כרבא, דפליגי אי טרח איניש לעשות קמיע. וכתב הרמב"ן במלחמות, דהריף לא ניחא ליה לאוקמי פלוגתייהו משום עשיית הקשר בשבת, דאנן פסקינן כר"מ דעניבה לאו קשירה היא. ואילו לאביי סברה סתמא דמתניתין דאסרה חדשות כרבי יהודה. והרי הלכה כסתם משנה, ונמצא שהפוסקים סותרים זה את זה. ואפילו לרב חסדא דס"ל עניבה פסולה בתפילין צ"ל דמאן דאוסר בחדשות ס"ל כרבי יהודה, דאילו לר"מ, דעניבה אינה בכלל קשירה, הרי יכול להכניס את החדשות ע"י שיעשה קשר רפוי שאינו של קיימא, דאינו חייב עליו בשבת. ורק לרבי יהודה, הואיל ועניבה בכלל קשירה, כל שכן קשירה אף שאינה של קיימא, חייב עליה.

[28] ורב חסדא סבר דאפילו לרבי יהודה מותר לעשות כאן עניבה, הואיל ודעתו להתיר אותה לאחר מכן כדי לעשות קשר גמור, ולא הוי קשר של קיימא. תוד"ה אמר רב חסדא.

[29] הא דהוצרך להביא מדרב נחמן, דאי לאו דרב נחמן הוה אמינא דהא דקשר של תפילין הלכה למשה מסיני לא צורת הקשר קאמר, אלא שצריך שיהא מקושר, ולא סגי בכריכה בעלמא סביב הראש. וא"כ עניבה גם כן כשרה לרבי יהודה. דעניבה קשר מעלייתא הוא. אבל השתא דאמר רב נחמן דנוייהו לבר, משמע דצריך היכר אותיות בקשר של תפילין, ואיך יעשה זאת בעניבה. תורת חיים.

[30] הקשו תוס' בד"ה מצאן, למה בתפילין חדשות אינו צריך להחשיך עליהן [למסקנא דלעיל שהטעם משום שאינו יכול לקשור בשבת] ? ותירצו דרק בישנות שיכול להכניס זוג זוג מהם כשהן מעטים עשו תקנה אף במרובים שיחשיך עליהם משא"כ בחדשות שאינן ראויין כלל להכניסן. וברשב"א תירץ, דמאחר שלא נגמרה מלאכתן, שהרי אינן מקושרות, לא החמירו כל כך שיצטרך להחשיך עליהם.

אחד חדשות ואחד ישנות, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות. אלמא [מכאן] מר סבר [חכם זה, ר' יהודה, סבור]: טרח איניש [טורח אדם] ועושה קמיע הנראה כעין תפילין, ומר סבר [וחכם זה, ר' מאיר, סבור]: אין אדם טורח בכך, ודבר הנראה כתפילין — ודאי תפילין הוא.

(שיצ"י עצב"י סימן). ומוסיפים: והשתא דתני אבוה [ועכשיו ששנה אביו] של שמואל בר רב יצחק: אלו הן ישנות — כל שיש בהן רצועות והן מקושרות בקשרים הקבועים בתפילין, חדשות — יש בהן רצועות ולא מקושרות. משמע דכולי עלמא לא טרח איניש [שלדעת הכל אין אדם טורח] לעשות קמיע הדומה לתפילין וכן גדיל הדומה לציצית, ומה שנחלקו בחדשות היה שכיון שאין התפילין מקושרות כראוי אינו יכול להניחן כפי שדרך להניחן בחול, ועשיית קשר קבוע בשבת אסורה מן התורה, ולכן אין להניח תפילין אלה, ונתקבלו דברי ר' זירא.

א על דברי ר' יהודה להסברו של רב שמואל בר רב יצחק האוסר לקחת תפילין חדשות משום שאין בהן קשר, מקשים: ולשם מה יעשה קשר בתפילין? וליענבינהו מיענב [ושיעשה עניבה] בלבד, שאין איסור שבת בעשייתה, ויניחם כך בראשו ובזרועו! אמר רב חסדא: זאת אומרת, עניבה פסולה בתפילין ויש צורך בקשירה ממש.

אביי אמר: לא כך יש להבין, אלא ר' יהודה לטעמיה [לשיטתו] שאמר: עניבה קשירה מעלייתא [מעולה] היא, ואיסור תורה לעשותה בשבת.

ומקשים: טעמא [הטעם] הוא שעניבה קשירה מעלייתא [מעולה] היא, הא לאו הכי [הרי אם לא כך] — היית אומר שעניב להו [עונב אותן] את התפילין, והאמר [והרי אמר] רב יהודה בריה [בנו] של רב שמואל בר שילת משמיה [משמו] של רב: קשר של תפילין הקבוע בהן הלכה למשה מסיני הוא שתהא צורתו כך, ואמר רב נחמן: ונוייהן של הקשרים, הצד הנאה שנראית בו צורת אותיות, צריך לפנות לבר [לצד חוץ]. משמע שחייבים לעשות קשר בתפילין!

ודוחים: אף על פי כן אפשר שלא לעשות קשר קבוע אלא דעניב להו [שעונב אותן] כעין קשירה דידהו [שלהם] באותה צורה, אך לא על ידי קשר של קיימא.

ב אמר רב חסדא אמר רב: הלוקח (קונה) כמות גדולה של תפילין ממי שאינו מומחה, שאינו בדוק לנו אם יודע הוא לעשות תפילין כראוי — בודק שתים של יד ואחת של ראש, או שתים של ראש ואחת של יד לדעת אם כשרים הם ויוכל לסמוך עליו, ועל ידי שלוש בדיקות נעשית חזקה שהכל כשר.

ושואלים: מה נפשך [מה רצונך], שהרי בכל אופן שתדון בדבר יקשה לך: כי אי מחד גברא קא זבין [אם תאמר שהקונה מאדם אחד קנה] וגם המוכר קנאם מאחד, די לו לבדוק או שלש של יד או שלש של ראש, שכלל הוא בידינו כי בשלוש פעמים הרי זו חזקה.

אי מתרי תלתא גברי זבין [אם משנים שלושה אנשים קנה] את התפילין, אם כן כל חד וחד ליבעי [אחד ואחד מן התפילין יצטרך] בדיקה, שהרי אין חזקה מזוג תפילין אחד לחבירו, ושמא ההוא משל אדם אחר. ומשיבים: לעולם יש לפרש כי מחד גברא זבין [מאדם אחד קנה], אלא ובעינן דמיתמחי [וצריכים שיתמחה] שייחשב מומחה גם בשל יד וגם בשל ראש.

ומקשים: איני [וכי כן הוא]?! והא תני [והרי שנה] רבה בר שמואל: בתפילין בודק שלש של יד ושלוש של ראש, מאי לאו [האם לא] צריך להבין את הדברים שעליו לבדוק או שלש של יד או שלש של ראש! ודוחים לא, אלא כך יש להבין: בודק שלש, מהן של יד מהן של ראש, וכדברי רב חסדא בשם רב.

ומקשים: והתני [והרי שנה] רב כהנא: בתפילין בודק שתים של יד ושל ראש, ובודאי אין זה כשיטת רב! ומסבירים הא מני [הלכה זו של רב כהנא, של מי היא] כשיטת רבי היא, שאמר: בתרי זימני הוי [בשתי פעמים הריהי] חזקה, שאף שרוב החכמים סבורים שחזקה נעשית על ידי חזרה שלוש פעמים, רבי סבור שדי בשתי פעמים לשם חזקה, ולכן אף בתפילין דיו שיבדוק שנים ולא יותר.

ומקשים: אי [אם] כשיטת רבי היא, אימא סיפא [אמור את סופה] של אותה ברייתא: וכן צריך לבדוק בצבת (הערימה) השני, וכן בצבת השלישי. ואי רבי — שלישי מי אית ליה [האם יש לו], האם דרושה לו בדיקת שלישי לשם חזקה? שהרי לשיטתו אף בצבתים לשם חזקה די בבדיקת שניים בלבד!

ומשיבים: מודה רבי בצבתים, דמתרי תלתא גברי זבין [שמשניים שלושה אנשים קנה] ומן הסתם לא אדם אחד עשה את כל ערימות התפילין הללו, וכל ערימה וערימה נעשתה בידי אחר, ואין לסמוך מערימה לחברתה. ומקשים: אי הכי [אם כך] אפילו רביעי נמי [גם כן], ואפילו חמישי נמי [גם כן], שאם מרבים קנה הרי צריך לבדוק כל ערימה וערימה, ולא רק שלישית בלבד!

ועונים: אין הכי נמי [אכן, כך גם כן] יש להבין, וכן יש לעשות. והאי דקתני [וזה ששנינו] שלישי ולא רביעי וחמישי, לאפוקי מחזקיה [להוציא מחזקתו]. שגילה רבי שבמקרה זה אין לסמוך על שני בדיקות כשיטתו בחזקה, אלא יש לבדוק הכל, ולעולם אפילו רביעי וחמישי נמי [גם כן] צריך בדיקה.

ג שנינו במשנה: מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהם ומביאן. והסבירו: מאי [מה פירוש] צבתים, ומאי [ומה פירוש] כריכות? אמר רב יהודה אמר רב: הן הן צבתים, הן הן כריכות שמשמען יותר מזוג אחד של תפילין. אלא צבתים — מסודרים בחבילה הרבה זוגות תפילין באופן שהם זווי זווי [זוגות זוגות] של ראש ושל יד, כריכות — דכריכן טובא [שכרוכים הרבה] יחד ללא סדר מסויים.

ד שנינו במשנה: מחשיך עליהן ומביאן. ומקשים: ואמאי [ומדוע] יעשה כן? לעיילינהו [שיכניסם] זוג זוג! אמר רב יצחק בריה [בנו] של רב יהודה: לדידי מיפרשא ליה מיניה [לי התפרש הדבר ממנו, מאת] אבא, כל שהיו התפילין מועטות שאילו מכניסן זוג זוג וכלות קודם שקיעת החמה, ראוי שיהא מכניסן זוג זוג. ואי [ואם] לא, שהיו תפילין מרובות, שאם יכניס מהן זוג זוג ישארו מקצתן בחוץ גם אחרי שקיעת החמה, ובמילא יצטרך לשוב ליטלם לאחר שיחשיך, לכן מלכתחילה יהא מחשיך עליהן על כולן ומביאן.

ה שנינו: ובסכנה מכסן והולך. ומקשים: והתניא [והרי בברייתא שנינו] אחרת: ובסכנה מוליכן פחות פחות מארבע אמות! ומשיבים: אמר רב: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שאמרנו במשנה שמוליכים את התפילין — מדובר בסכנת גוי, שגזרו שלא להניח תפילין וירא שמא יראוהו השלטונות מטלטל תפילין. הא [זה] שאמרו בברייתא שמוליכים אותן — בסכנת לסטים, שמפחד להחשיך אך אינו חושש לשאת תפילין עמו, ויכול לטלטלן.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

and whether the phylacteries are new or old; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda prohibits carrying new phylacteries but permits carrying old ones. Apparently, one Sage, Rabbi Yehuda, holds that a person exerts himself to fashion an amulet that looks like phylacteries, and one Sage, Rabbi Meir, holds that a person does not exert himself for this purpose, and therefore something that has the appearance of phylacteries must be phylacteries.

Shin, yod, tzadi, yod, ayin, tzadi, beit, yod is a mnemonic for the statements that follow. The Gemara adds: And now that the father of Shmuel bar Rav Yitzḥak has taught that these are deemed old phylacteries: Any that have straps that are permanently tied in the manner of phylacteries, and new phylacteries are those that have straps that are not tied, the conclusion is that everyone agrees that a person does not exert himself to fashion an amulet similar to phylacteries or string-like ritual fringes. They disagree with regard to new phylacteries that are not tied properly and cannot be donned in a manner typical of a weekday. The reason is that tying a permanent knot on Shabbat is prohibited by Torah law. Therefore, these phylacteries may not be donned, and Rabbi Zeira’s opinion is accepted.

The Gemara asks a question with regard to Rabbi Yehuda’s opinion that new phylacteries may not be brought into town because they lack a permanent knot: Why must one tie the phylacteries with a knot? Let him simply tie a bow, which is not prohibited on Shabbat, and place the phylacteries on his head and arm in that manner. Rav Ḥisda said: That is to say that a bow is invalid for phylacteries, as a proper knot is required.

Abaye said: This is not the correct interpretation. Rather, Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as he said: A bow is a full-fledged knot, and it is prohibited to tie it on Shabbat by Torah law.

The Gemara asks: The reason that it is prohibited to tie a bow is that a bow is a full-fledged knot. If that were not so, one could tie the phylacteries with a bow. But didn’t Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, say in the name of Rav: The form of the permanent knot of phylacteries is a halakha transmitted to Moses from Sinai; and Rav Naḥman said: And their decorative side, the side of the knot where the shape of the letter appears, must face outward. Apparently, a bow does not suffice for phylacteries, as an actual knot is required.

The Gemara rejects this contention: It is referring to a case where one tied a bow similar in form to a permanent knot, without actually tying a permanent knot.

Rav Ḥisda said that Rav said: One who purchases a large quantity of phylacteries from one who is not an expert, i.e., a person who has not proven to be a reliable manufacturer of phylacteries, the purchaser examines two phylacteries of the arm and one of the head, or two of the head and one of the arm, to see if they are valid and the individual reliable. If the three phylacteries are found to be valid upon examination, the seller is considered an expert and the rest of the phylacteries are presumed valid as well.

The Gemara asks: Whichever way you look at it, this ruling is problematic: If the buyer purchased all of the phylacteries from one person, who acquired them from somebody else, let him examine three phylacteries of the arm or three of the head, in accordance with the principle that presumptive status is established after three instances.

If he purchased the phylacteries from two or three people, each and every one of the phylacteries should require examination. The presumptive status of one pair of phylacteries does not apply to the others, as they might have been produced by a different person. The Gemara answers: Actually, this refers to a case where the buyer bought the phylacteries from one person, and we require that the seller prove himself to be an expert with regard to both the phylactery of the arm and the phylactery of the head.

The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rabba bar Shmuel teach that with regard to phylacteries one examines three of the arm and three of the head? What, is it not that he examines either three phylacteries of the arm or three of the head? The Gemara rejects this explanation: No, it means that he examines three phylacteries in total, among them phylacteries of the arm and among them phylacteries of the head, as stated by Rav Ḥisda in the name of Rav.

The Gemara asks: But didn’t Rav Kahana teach that with regard to phylacteries one examines two of the arm and two of the head? This statement certainly contradicts Rav’s opinion. The Gemara explains: In accordance with whose opinion is this halakha? It is the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who said: Presumptive status is established by two times. Although most Sages maintain that it takes three instances to establish a presumptive status, Rabbi Yehuda HaNasi rules that two cases suffice. Consequently, in the case of phylacteries, it is sufficient to examine two.

The Gemara asks: If this ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, say the latter clause of that same baraita as follows: And he must likewise examine the second bundle of phylacteries, and likewise the third bundle. And if it is in accordance with Rabbi Yehuda HaNasi’s opinion, is he of the opinion that a third examination is necessary? Rabbi Yehuda HaNasi does not require a third examination to establish a presumptive status, as he maintains that the examination of two bundles suffices.

The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi concedes with regard to bundles, as one buys them from two or three different people. It can be assumed that the various bundles of phylacteries were not all manufactured by the same person. Consequently, the validity of one bundle does not establish a presumption with regard to another. The Gemara asks: If so, even the fourth bundle must be examined as well, and even the fifth as well. If the bundles were bought from different manufacturers, every one of them requires examination, not only the third.

The Gemara answers: Yes, it is indeed so; this is how one must proceed. And the reason that Rabbi Yehuda HaNasi teaches three bundles rather than four or five is to exclude the third bundle from its presumptive status. By stating that the third bundle must be examined, Rabbi Yehuda HaNasi indicates that in this case two examinations do not establish a presumption; rather, all of the bundles must be checked. And actually, even the fourth and fifth bundles require examination as well.

It was stated in the mishna that if one finds phylacteries tied in bundles or in wrapped piles, he sits there and waits with them until dark and then brings them in. The Gemara asks: What is the meaning of bundles in this context, and what is meant by wrapped piles? Rav Yehuda said that Rav said: The same types of objects are called bundles, and they are also called wrapped piles, i.e., both contain more than one pair of phylacteries. Bundles consist of many pairs of phylacteries arranged in pairs [zuvei] of a head phylactery with an arm phylactery, whereas wrapped piles indicates that many phylacteries are wrapped together in no particular arrangement.

We learned in the mishna that one sits there and waits with them until dark and then brings them in. The Gemara asks: And why must he do that? Let him bring them in pair by pair. Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, said: This matter was explained to me personally by my father as follows: Any instance where there are few enough phylacteries that were he to bring them in pair by pair he would finish before sunset, he brings them in pair by pair. But if not, i.e., if there are so many pairs of phylacteries that were he to bring them in one pair at a time he would not bring them all in before sunset, he waits there with all of them until dark and then brings them in.

It was stated in the mishna that in a time of danger one covers the phylacteries and proceeds on his way. The Gemara asks: Wasn’t it taught in a different baraita: And in a time of danger he carries them less than four cubits at a time? The Gemara answers that Rav said: It is not difficult. In this mishna, which states that the finder covers the phylacteries, it is referring to the danger posed by gentiles, where the gentile authorities decreed against donning phylacteries and the finder is afraid to be seen carrying them. However, in that baraita, which teaches that one may carry them less than four cubits at a time, it is dealing with the danger posed by bandits [listim]. In that case he is afraid to remain there until dark, but he is not worried about taking the phylacteries with him. Consequently, he may carry them less than four cubits at a time.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

המוצא תפילין. אביי אמ' ר' יהודה לטעמיה דאמ' עניבה קשירה מעליתא היא איתה הא דר' יהודה במסכת שבת בפר' אלו קשרין חבל דלי שנפסק לא היה קושרו אלא עונבו ר' יהודה אומ' כורך עליו פונדא או פסקיא ובלבד שלא יענבנו ואמרי קסבר ר' יהודה עניבה כולה קשירה היא ואיתה נמי בפר' אור לארבעה עשר:

הא מני ר' היא דאמ' בתרי זימני הוייא חזקה עיקר דברי ר' במסכת שבת בפרק י"ו נישאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תינשא דברי ר' ואיתה בגמ' דיבמות בפר' הבא על יבמתו ובמסכת נידה בפר' האשה שהיא עושה צרכיה:

ר"י סבר בישנות מותר דכולי האי לא טרח אלא בחדשות טרח ר' מאיר סבר אפילו בחדשות לא טרח והשתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק אלו הן ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות חדשות שיש בהן רצועות ואינן מקושרות אמר משמיה דרב קשר של תפילין הל"מ אמר רב נחמן ונוייהו לבר (ואי) איכא למימר דעניב להו כעין קשירה דידהו אמר רב חסדא זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין אמר רב חסדא הלוקח תפילין כו' ואוקימנא בדזבין מחד גברא ובעינן עד (דמנחי) [דמתמחי] בשל יד ובשל ראש והא דתני רב כהנא בתפילין בודק שתים בשל ראש אוקימנא לר' דאמר בתרי זימני הוי חזקה ומודה ר' בצבתין דמתרי תלתא זבין הלכך צריך לבדוק בכל צבת שתים כדקתני סיפא וכן צבת שני וכן צבת שלישי ואפי' רביעי ואפילו חמישי דינם שוין והא דקתני שלישי לאפוקי מרבי חזקיה ואפילו רביעי ואפילו חמישי הכי דינייהו.

מצאן צבתין או כריכות. אמר רב יהודה כו' מחשיך עליהן ומביאן כולן כאחת ובסכנה מכסן והולך לו.

והשתא דתניא אבוה דרב שמואל ורב יצחק אלו הן ישנות כל שיש בהם רצועות ומקשרות, חדשות כל שיש בהם רצועות ואינן מקושרות דכולי עלמא לא טרח. כלומר: ר' מאיר, ושרי משום דקסבר דעניב להו מיענב כעין קשר, ועניבה כשרה בתפילין. ואי נמי דעביד להו קשר מרופה בידו א' דלאו קשירה מעליא הוא לענין הצלת תפילין. א"נ כדתנן בפ' (ח') [בתרא] של שבת (קנז, א) מדבריהם למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. ר' יהודה [לטעמיה] דאמר קשירה כעניבה מעליא היא כדמפרש אביי ואזיל. א"נ דסבירא ליה דעניבה פסולה בתפילין כדמפרש רב חסדא, וקשר מרופה לדידיה נמי לא, דר' יהודה סבר דכל קשר שהוא של קיימא קצת חייבין עליו. (ולפי' לא איפשיט').
ונראה דהא אמרינן והשתא דתניא אבוה דרב שמואל לישנא דגמרא הוא, וקיימא לן כוותיה, דלכולי עלמא לא טרח ואע"ג דרבא אמר (לעיל עירובין צו, ב) טרח ולא טרח תנאי היא ואפי' מקושרות אסור להכניסן דדילמא קמעין נינהו, לא קיימא לן כוותיהו, חדא דלישנא דגמרא לא כוותיה, ועוד כיון דתנא ר' זירא (שם) חוטין מופסקין (קשרה) [כשירין] לפי שאין אדם טורח ואפשר להעמידה ככולי עלמא ותפסי' להא דרבא דמפיק לה מהלכתא. ועוד דר' זירא ור' אלעזר לא סבירא להו כרבא, וכן נמי משמע דרב חסדא ואביי סברי דכולי עלמא לא טרח והוה ליה רבא יחיד לגבי רבים ולית הלכתא כוותיה.
והלכתא: כל שמקושרות בין ישנות דמדת זרועו וראשו ניכר, בין חדשות שאינו ניכר בהן, הרי מכניסן דתפילין נינהו בודאי דלא טרחי אינשי לעשות קמיע וכו'. והלכתא אף המוצא תכלת בשוק חוטין מופסקין כשרה כר' אליעזר כדקאי ר' זירא. והיכא דמצא תפילין שאינן מקושרים כיון דסתים לן תנא חדשות לא (א)פשיטא הכין הלכתא, וטעמא משום דעניבה, ואי נמי קשר מרופה פסולין לתכלת ותפילין עד דעביד להו קשר של קיימא. ואם תמצא לומר דקשר מרופה (קשר) [כשר] בהם, לדידן דקיימא לן דקשר שאינו של קיימא אינו קשר אף שאינן מקושרות מותרות ודלא כמתני'. ואי נמי מתוך שהוא בהול להצילן אסרי למעבד בהו קשר מרופה, דילמא משתלי ומהדק ליה ואתי לידי חיוב חטאת ובודאי משוי להו והלכך גזרינן ואסור.
והרב אלפסי ז"ל פירש: (בחידושיו) [בחדשות] דלא, משום דחיישינן שמא קמעין נינהו והלכך גזרינן ואסור, (בלשונות) [אבל בישנות] דכיון שמקושרין לא טרחי אינשי כולי האי בקמיע. תפס ליה הרב ז"ל דברי רבא דאוקמה למתני' כתנאי ובטרח ולא טרח (חילוק) [מחלוקת] דבטרח קצת טרחי אינשי לעשות קמיעות בבתים דתפילים, אבל למטרח בהו כולי האי לעשות בקשורין כעין תפילין לא. ומההוא דאבוה דשמואל נמי מהאי טעמא מפרש לה. וזה תימא בעיני היאך אפשר דטרחי בבתים כעין תפילין שהוא טרח יותר, ולא טרח בקשורין שאין בהם טורח כל כך. ועוד דשבקינן ליה לרבים ותפסי כרבא דהוא יחיד, ומפרשי לה לההיא דאבוה דשמואל בפי' חדתא בהפך כדמפרש לה בגמ'. והר"ז ז"ל פסק כההיא דר' אלעזר דהמוצא תכלת בשוק [לשונות] פסולי' חוטים מופסקים כשרה דלא טרח.

וליענבוה מיענב. כלומר: בשלמא לר' מאיר דמכשיר עבידנא להו עניבה, א"נ קשר שאינו של קיימא, אלא לר' יהודה בשלמא קשר מרופה אע"ג שאינו של קיימא ממש [הרי הוא] כקשר גמור, אלא עניבה מיהא ליעביד. ופריק רב חסדא משום דסבירא ליה לר' יהודה דעניבה פסולה בתפילין. ואיכא למידק דמאי קא מקשה לר' יהודה ליענביה, והא לר' יהודה עניבה כקשר מעליא הוא וכדמתרץ אביי נמי, ורב חסדא דתלי ליה בפסול עניבה אמאי דילמא משום דקשר מעליא. וי"ל דסבירא להו דכיון שאינה של קיימא בודאי למחר מתירו ועושה להן קשר, משרא שרי ר' יהודה בעניבה כי הא משום דעניבה גריעא קצת מקשר דעלמא. ואביי אומ' דעניבה לר' יהודה קשר של קיימא ומעליא הוא, וכי היכי דלדידיה קשר שאינו של קיימא ממש אלא שהוא של קיימא קצת אסור, אף בעניבה כן. ואיכא למידק דהכא משמע דפשיטא להו דלר' מאיר עניבה לאו קשירה היא, ואילו בריש אלו קשרים (שבת קיא, ב) איבעי להו עניבה לר' מאיר מאי קשירה היא או לא וסלקא בתיקו. ותירצו בתוספות דהתם במהדקי והכא בדלא מהדקי.

קשר של תפילין הלכה למשה מסיני. בשבת כתבתיה בפרק במה מדליקין (שבת כח, ב).

ונוייהן לבר. פירש רש"י ז"ל: אותו היכר האותיות לבר כלפי החוץ שלא יעשה האותיות בין הבתים אלא כנגד מראית העין. ואינו מחוור מדאמרינן במנחות בפרק הקומץ רבה (מנחות לה, ב) רב אשי הוה יתיב קמיה דמר זוטרא איתהפכא ליה (דטעמא) [רצועה] דתפילין, אמר ליה סבר לה [מר] נוייהן לבר, [דאלמא] ונוייהן ברצועה כך אמר ולא בכתיבה ואותיות. ובערוך (ערך ניות) פירש הקשר, כלומר: הצד שנראה כמין דלת לחוץ. ויש מפרשים: נוי העור חלקת העור שהוא מקום שער מבחוץ. ובתוספות כתבו דנראה דאקשר קאי וכמו שפירש בערוך דאי לא אמאי מייתי ליה הכא.

הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שתים בשל יד וא' בשל ראש. תימה והא תניא בפרק התכלת (מנחות מב, ב) תפילין יש להם בדיקה ואין נקחין אלא מן המומחה. ותירצו בתוספות דהלכתא אין נקחין אלא מן המומחה דחיישינן כיון שטרחות מרובה אם בא לבדוק לקרוע התפירות להוציאן מן הבתים פשע ולא בדיק. ואי נמי איכא משום בזיון תפילין. והלכתא לכתחילה לא אבל בדיעבד בודק ודיו.

וקא תני רב כהנא בודק שתים של יד ושל ראש. כלומר: בודק שתים אחד של יד ואחד של ראש וקשיא לרב דאמ' שלש, ופליגא נמי אברייתא אחריתי. ופרקינן הא מני רבי היא דאמר בתרי זמני הויא חזקה, ואידך כרשב"ג סבירא ליה.
ולענין פסק הלכה: קיימא לן כרשב"ג, חדא, דקאי רב הכא כוותיה, ועוד דאבוה דר' והלכה כר' מחברו ולא מאביו. וביבמות פרק הבא על יבמתו (יבמות סד, ב) אמרו נשואין ומלקיות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג, וכתב הרב אלפסי ז"ל (יבמות שם) דמילה כנשואין שאם מלה בנה ראשון ומת שני ומת, שלישי לא תמול משום ספק נפשות להקל. אבל שאר מילי מסברא עבדינן כרשב"ג חדא דאבוה הוא ועוד דרב קאי כוותיה הכא. והראב"ד ז"ל כן פסק כרשב"ג.

אי רבי אימא סיפא. איכא למידק ואי לא רבי מי ניחא. ופירש הראב"ד ז"ל דזו קושיא היא למאי שהעמידה כר' ולומר דמתרצא היא והרי סיפא וכי איפשר להעמידה בזו, אלמא משבשתא היא. ותירץ דלעולם מתרצתא היא, [וכרבי] היא הך ובצבת. ואינו מחוור בעיני, דפשיטא דשמעתין משמע (כמאן) [דמאן] דאקשי מינה מעיקרא הוא ניהו דהדר ואקשי אי רישא אי סיפא, ואי סבירא ליה דמשבשתא היא היכי מקשה מינה. ולי נראה דהאי מקשה הוה סבירא ליה דאפי' לרשב"ג בגמ' מוקי לה בהא, דכיון דבדק של ראש ושל יד חזקה דבקי הוא בכתיבתן, אבל בצבתין בעינן תלתא להחזיק כל הצבתין. (והלכתא) [והלכך] כי אוקמא [כרבי] בדרישא, אקשי ליה מצבתין. ופרקינן דמודה רבי בצבתין דלזו שלישי ולזו בעינן קאמר, דמתלתא כיון דכל צבת וצבת מחד גברא הלכך כולהו בעו בדיקה.

הא דתני במתני' אבל בחדשות פטור. קשיא לי דאדרבא הוה ליה למתני אסור. ולמאן דתני אבוה דרב שמואל חדשות אינן מקושרות הוה ליה למתני נמי חייב דאין דרך מלבוש, ואי עניב להו חייב לר' יהודה. ויש לומר דמשום דקתני המוצא תפילין מכניסן זוג זוג, כלומר: שחייב להכניסם תאני נמי דבחדשות פטור, וכיון שכן אם הכניסם חיובי נמי מחייב.

מצאן צבותים מחשיך עליהן ומביאם. איכא למידק לאבוה דרב (ו)שמואל דמפרש חדשות שאינן מקושרות [אמאי לא י]חשיך עליהם כיון דלא מספק להו בקמיע. וי"ל דכיון דלא נגמרה מלאכתן לא החמירו כל כך.

ופרכי׳ ולרבי יהוד׳ עבדינהו מערב ומהדרי׳ אמר רב חסדא כו׳. אביי אמר פירש וכדאיתא בהדיא בפרק אלו קשרים וקשה לי דקארי לה מאי קארי לה ורב חסדא נמי איכא למידק מהא דעניבה פסולה בתפילין כיון דאשכחן לרבי יהודה דסבר דעניבה קשירה היא וי״ל דאינהו סבי׳ להו דכי אמ׳ רב יהודה דעניבה קשירה היא ה״מ בעניבה שאפשר שתתקיי׳ כן אבל עניבה דהכא שאינה אלא לשעה כי למחר מתירה ועושה קשר שלהם גריעא טובא ולאו קשר הוא ואביי אמר דעניבה לרבי יהודה קשירה היא וכיון דלדידיה קשר שאינן של קיימא ממש אלא שהוא של קיימא קצת אסור כדאי׳ בפרק אלו קשרים אף עניבים כן. ולרבי מאיר דשרי הכא בחדשות לאו משו׳ דעניב להו מענב דהא בפרק אלו קשרים אבעיא להו עניבה לרבי מאיר קשירה היא או לא וסלקא בתיקו אלא טעמא דרבי מאיר משום דשרי לעשות שם קשר מרופה א״נ דלרבי מאיר דשרי לעשות עניבה שאינה מהודקת ודאי כיון דשרי בקשר מרופה וכי איבעיא לן התם היינו בעניב׳ מהודק׳ וכן פי׳ בתוס׳ ואנן קי״ל דעניבה אפילו מהודקת לאו קשירה היא ושריא וקי״ל נמי דקשר מרופה שרי וכיון שכן קי״ל דאפילו חדשות מותר להכניס דקי״ל כי הא דתני אבוה דשמואל אבויה דרב יצחק דחדשו׳ כל שאינן מקושרות. ולקמיען לא חיישינן דלא טרח דהא כולהו אמוראי דשמעתין הכי סבי׳ להו וברייתא דמתני׳ ר׳ זירא לאתבא בריה הכי אתיא ורבא דפליג בהא דאמר דטרח ולא טרח תנאי היא יחידאה הוא לא סמכינן עלה וזה ברור הוא ושלא כדברי הרי״ף ז״ל הילכך המוציא תכלת לשונות פסולה חוטין כשרה כרבי אליעזר וכמתנייתא דתני רבי חייא משמעתין הביא ר״ת ז״ל ראיה שאין צריך לקשר בכל יום בשעת הנחה קשר של תפילין כמו שהיה אומר רבינו אליהו מפריש ז״ל דאם כדבריו ז״ל שצריך לקשור ולהתיר בכל יום אין זה קשר של קיימ׳ כלל ולכ״ע היה מותר לקושרן ועוד הביא ר״ת ז״ל לדבריו ראיות אחרו׳ והא דאמרי׳ במסכת ברכות שמברכין על התפילין על שעת קשירה להדוק קרי קשירה ורבי׳ שמשון ז״ל היה רוצה להכריע דשל יד קושר ומתיר בכל יום אבל לא של ראש ואחרי כן חזר בו מפני משנה ששנינו במסכ׳ מקואות וכן עיקר ואין זה מקומו להאריך יותר:

קשר של תפילין הלכה למשה מסיני. פרש״י ז״ל שיעשה קשר לראש כעין דלת ובקשר של יד רצועה קטנה וראשה כפוף כמין יו״ד ועם השי״ן של קמט תפלה של ראש יהא עולה לשם שד״י ונוייהן לבר פרש״י ז״ל דשי״ן של קמט תפלה של ראש שיעשה אותה כלפי חוץ ושם נראית למראית העין ולא שיעשה אותה בין הבתים בתוס׳ הקשו עליו דהא אמרינן במנחות דמר זוטרא איתהפיכה ליה רצועה.

א״ל רב אשי ולא סבר לה מר ונוייהן לבר דאלמא מודו דרצועה היא ובמסכת מנחות פרש״י ז״ל השחרו׳ שברצועו׳ שהוא הלכה למשה מסיני שיהא לבר ובהפוך פי׳ רש״י נוי הקשר כלומר שיהא הצד הנראה כמין דל״ת לחוץ וכן הכריעו בתוספו׳ דכיון דמייתי לה הכא גבי קשר מכלל דמידי דקשר הוא וגם לזה פרש״י ז״ל במס׳ מנחות. הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה פי׳ בתוס׳ דאע״ג דתניא במנחות דתפילין אינן נקחין אלא מן המומחה הא אמר לכתחלה דילמא לא טרח לבדקן ועוד מפני שנראה כבזיון תפילין כשהוא קורע התפר ומוציא התפילין לבדקן אבל בדיעבד כשרין בבדיקה ואפילו לכתחלה נמי כל היכא דלא משכ׳ מן המומחה ליקח ממי שאינו מומחה ובודק ודיו והא תני רב כהנא בתפילין בודק שתים בשל יד ושל ראש כלומר אחת של יד ואחת של ראש ופרקינן הא מני רבי הוא דאמר בתרי זמני הויא חזקה. ופרכי׳ אי רבי פי׳ בשלמא לדידי רשב״ג היא ומיהו גבי תפילין הקל דמסמך על תרי משום דסתם מצויין אצל תפילין מומחין הן ובתרי זימני הויא חזקה אלא שבצבתין בעי תלת׳ להחזיק כל הצבתין

ופרקינן לעולם רבי ומודה רבי בצבתין אחד מתרי תלתא זבין ובדין הוא דאפילו רביעי ואפילו חמישי והא דקתני שלישי לאפוקי מחזקיה דרבי דאמר בעלמא דבתרי זימני הויא חזקה דקי״ל כרשב״ג חדא דאבוה דרבי הוא וק״ל הלכה כרבי מחבירו ולא מאביו. ועוד דרב קאי כוותיה הכא וביבמות אמר נשואין ומלקיו׳ כרבי וסתות ושור המועד כרשב״ג ומילה כנשואין דספק נפשו׳ להקל (הא ככלהו) הרי הלכה כרשב״ג מן הטעם שאמרנו שאין הלכה כר׳ במקום אביו:

כאן בסכנת עובדי כוכבים ומזלות כאן בסכנ׳ לסטים. העיק׳ כפי׳ השני דפרש״י ז״ל משנתינו בסכנת עובדי כוכבים ומזלות שגזרו על התפילין ולפי׳ מכסן בלבד והולך לו וברייתא סכנת לסטים עובדי כוכבי׳ ומזלות בעלמא דליכא אלא חשש בזיון תפילין והיינו דפרכינן מתני׳ בסכנת עובדי כוכבים ומזלות היכי א״ר יוחנן שמעון נותן לחבירו וחבירו לחבירו דהא אוושא מילתא כלומר שיתפרסם הדבר שחוששין לשמירת תפילין ויבאו לידי סכנה והיינו דלא אמרינן הכא דאוושא דמילתא דשבת כדאמרינן בסמוך דאלמא אוושא דמילתא דאמרינן הכא היינו כדפרישנא וכן הכריע רש״י ז״ל והוא הנכון. והלכתא לרבנן דבסכנ׳ לסטים מוליכן פחות מד׳ אמות.

בליטת האותיות שבתפלין ר״ל שינין שבקציצות צריך שתהא מבחוץ. ר״ל שיהיו האותיות בולטות ולא שוקעות והוא שאמרו נוייהן מלבר ויש מפרשי׳ שלא יהו האותיות בולטות בצד פנימי של עור המודבק בקלף התפלין אלא בחוץ למראית העין. ויש מפרשי׳ שמקום השער של עור נקרא נוייהן והוא מלבר ר״ל שהכתיבה במקום הבשר כמו שהתבאר במקומו:

הלוקח תפלין ממי שאינו מומחה בעשייתם צריך לבדקם אם נעשו כתקנם אם לאו ואם לקח מהם הרבה ביחד לחזור ולמכרם בודק מהם שלש קציצות רצה שתים של ראש ואחת של יד רצה שתים של יד ואחת של ראש ואם מצאם כשרים הוחזק הכל להכשר אבל בשתים לא ואעפ״י שבענין קטלנית אמרו בתרי זמני הויא חזקה בזו לא הוכשרו כלם אלא בבדיקת שלש ואעפ״י שזה שלקחם הוא ממנו לקחם מתגר אחר ואם לקחם צבתים צבתים ר״ל כרכים כרכים והרבה תפלין בכל כרך וכרך כל צבת וצבת צריך בדיקה בשלש קציצות שחזקת הצבתים שמהרבה בני אדם הם נקחים ואם היה התגר מומחה סומכין על בקיאות התגר שבשעת מקחו בדקם:

בד"ה אביי אמר כו' ור"מ דשרי בחדשות קסבר דלאו קשירה היא כו' עכ"ל לר"מ ודאי מצינו למימר שפיר כדס"ד מעיקרא דשרי אף בחדשות משום דבלא קשירה הוה דרך מלבוש כמ"ש התוס' לעיל אלא משום דלרבי השתא דאוסר בחדשות משום דאינן מקושרות ליכא למימר הכי לית לן למימר דר"מ פליג עליה בהא אלא דפליג עליה בהא דפליגי כבר רבנן עליה דר"י וקסברי עניבה לאו קשירה היא וק"ל:

בא"ד מדפריך סתמא דתלמודא בפשיטות ולענביה מיענב משמע דאין הלכה כר"י כו' עכ"ל דבריהם אלו לתירוצם דלעיל לרב חסדא מוקמינן מתניתין דהכא כרבנן דר"י דאמרי עניבה לאו קשירה [היא] אבל לתירוצם שני ליכא ראיה דאיכא למימר דלר"י נמי פריך וליענביה דקס"ד דאפילו לר"י שרי עניבה דהכא דסתמא דעתו להתיר כו' כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:

בד"ה קשר של תפילין כו' ומשני אלא לרצועותיהן ולא פריך מדל"ת ויו"ד כו' עכ"ל ר"ל דכמו דפריך אשי"ן דלא איצטריך קרא מן המותר בפיך דבלאו קרא נמי כיון דהוה הל"מ מאותיות השם ה"נ איכא למפרך אהא דמשני לרצועותיהן כיון דמהל"מ יש בהו ד' וי' מאותיות השם לא איצטריך בהו קרא אבל אי ד' וי' אינן הל"מ אלא קשר בעלמא הוה הל"מ ניחא אי לאו קרא דמותר בפיך לא הוה ידעינן דבעי ברצועותיהן עור בהמה טהורה ועיין במרדכי בה"ק ובאשר"י במנחות וק"ל:

גמ' של יד ושל ראש. נ"ב פי' אחד של יד ואחד של ראש ודו"ק:

רש"י בד"ה לאפוקי כו' מדתנא שלישי וגלי ביה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה קשר של כו' שיהא הקשר קרוי דלת. נ"ב פי' סתם קשר של תפילין ודו"ק:

(בסופו) גמרא אמר רבה ל"ק כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה בסכנת לסטים. ישראל כו' ולתפילין לא מבזי כו'. ק"ל דהא רישא מוקי לה בספ"ק דביצה דלא מינטרי מחמת כלבי (עי' מש"כ שם) וא"כ ה"ל להתיר להוליכן פחות פ' מד"א משום בזיוני דכלבי. וצ"ל דדוקא משום בזיוני דלסטים עו"ג דמבזי להו טובא התירו בפ"פ מד"א. אבל משום דבזיוני דכלבי לא התירו אלא להכניסן זוג זוג. ולל"א ודאי קשה דל"ל לפרש בלסטים עו"ג אפי' ישראל נמי וההיתר הוא משום בזיוני דכלבי ואולי שיגרא דל"ק נקיט ולאו דוקא אלא אפילו ישראל נמי והתוי"ט לא הרגיש בזה. גם מש"כ התוי"ט לעיל בד"ה המוצא הב' בשם התוס' דשם דמשום גנבי לא התירו. בתוס' לא נמצא מאומה מזה אבל הוא מבואר שם בגמרא ע"ש:

אחד חדשות. שאין אדם טורח: והשתא דתני אבוה דשמואל. דהאי חדשות כשיש בהן רצועות ואינן מקושרות כעין קשר של תפילין העשוי כמין אותיות וכן הוא קבוע תמיד אלמא טעמא משום קשר הוא דקשירה אב מלאכה ואסור לקשור בשבת קשר של קיימא: דכ''ע לא טרח. דטעמא דחדשות לאו משום ספק קמיעא הוא: ר' יהודה לטעמיה. בפרק אלו קשרים (שבת דף קיג.) חבל דלי שנפסק. כורך עליו פונדא או פסיקיא ובלבד שלא יענבנו אלמא טעמא משום דקשירה הוא וחייבין עליה משום אב מלאכה: הא לאו הכי עניב. בתמיה: הלכה למשה מסיני. היאך הוא עשוי שדומה לדל''ת ובתפירתן עשוי כמין שי''ן ורצועה קטנה קבועה בהן וראשה כפוף ודומה ליו''ד הרי שדי: ונוייהן. אותו היכר האותיות: לבר. לחוץ שאינם כלפי התפילין בין הבתים אלא כנגד מראית העין לפי שנאמר בהן וראו וגו' ותניא ר''א הגדול אומר אלו תפילין של ראש: הלוקח תפילין. הרבה יחד ולחזור למוכרן ולוקחן ממי שאינו מומחה: בודק שתים של יד ואחת של ראש. וכיון דהוחזק בשלש הוה מומחה ולוקח השאר בלא בדיקה: מה נפשך. מה דעתך אי קים לך דגברא דמזבן תפילין טובא מחד גברא זבין הוא והאי מוכר נמי מחד גברא קננהו: לבדוק שלש בשל יד או שלש בשל ראש. ותסגי ליה בהכי להתחזק בכולהו: כל חד וחד נמי. כל תפילין ותפילין דשמא מי שמכר לו את אלו לא מכר את אלו: רבי היא. במסכת יבמות (דף סד:) הוא דאמר בתרי זימני הויא חזקה נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא: וכן בצבת השני. אם יהיו לו צבתים הרבה ובכל צבת תפילין הרבה קא סלקא דעתיה דהכי קאמר בדק בצבת הראשון שני תפילין הוחזק כל אותו צבת וכן בשני הוחזק גם הוא וכן בשלישי וכיון דהוחזק בשלשה צבתים כשרין הוחזקו כל הצבתים ואין צריך עוד לבדוק כלום: מודה רבי בצבתים. דאין אחד מוחזק בשל חבירו שדרך ליקח צבת אחד מאיש זה וצבת אחד מאיש אחר לשון צבת כמו שול תשולו לה מן הצבתים (רות ב): לאפוקי מחזקיה. לאשמועינן דאע''ג דבעלמא תרי הוו חזקה בצבתים לית ליה לרבי חזקה מדתני שלישי וגלי ביה והוא הדין לכולם: זווי זווי. של ראש ושל יד קשורין יחד וכן הרבה קשרי זוג בצבת אחת: דכריכן טובא. כי הדדי ואין ב' ב' קשורים: ואי לאו. שאינם כלות קודם שקיעת החמה דהואיל והוא צריך לטרוח ולחזור משתחשך מחשיך עכשיו עליהם ויטלם יחד: מוליכן כולם פחות פחות מד' אמות. קודם שיגיע לארבע אמות יעמוד לפוש וחוזר והולך פחות פחות מארבע אמות וכן תמיד דהשתא כל זמנא הויא עקירה והנחה ואין כאן העברה ארבע אמות יחד: בסכנת עובדי גלולים. דמבזו להו לתפילין מוליכן: בסכנת ליסטים. ישראל דקטלי ליה משום ממונו ולתפילין לא מבזו להו מכסן:
אמר רב חסדא זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין. תימה וכי לא ידע רב חסדא דלר''י עניבה קשירה מעלייתא היא כדקאמר אביי וי''ל דניחא ליה לאוקמי מתני' דאוסרת בחדשות כרבנן דר''י דאמרי לאו קשירה הוא אי נמי דקסבר אפילו לר''י שריא עניבה דסתמא דעתיה להתיר ולעשות קשר גמור בחול כדפירשתי לעיל: אביי אמר ר''י לטעמיה כו'. ורבי מאיר דשרי בחדשות קסבר דלאו קשירה היא ותימה דבעיא היא בריש אלו קשרים אם עניבה לר''מ קשירה היא אם לאו וקאי בתיקו ואומר ר''י דהתם בדמיהדק והכא בלא מיהדק וקצת . נראה דהלכה כר''י דעניבה קשירה היא מדמסיק אביי דרבי יהודה לטעמיה וסתם מתניתין אתיא כרבי יהודה מיהו מדפריך סתמא דהש''ס בפשיטות וליענביה מיענב משמע דאין הלכה כר' יהודה ומכאן אר''ת דאין צריך בכל יום להתיר קשר תפילין ולחזור ולקשור בשעה שמניחן כגון שהיה אומר רבינו אליהו דא''כ חדשות אמאי אסר הכא משום קשירה הא לא הוי קשר של קיימא ומה שהביא רבינו אליהו ראיה מדאמר בסוף הקומץ רבה (מנחות דף לה:) תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחה עד שעת קשירה לאו היינו קשירה ממש אלא קשירה דהתם היינו הידוק כמו שליא קשורה בוולד (נדה דף כו:) וכן קשורה בו ככלב (ע''ג דף ה.): קשר של תפילין הל''מ. פי' בקונטרס הל''מ היאך הוא עשוי שדומה לדל''ת ובתפירתו עשוי כמין שי''ן ורצועה קבועה בהם וראשה כפוף ודומה ליו''ד הרי שדי ואין נראה לר''י דאין הל''מ אלא השי''ן בלבד כדמשמע בפרק במה מדליקין (שבת דף כח:) דקאמר אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד מלמען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך למאי הלכתא וקאמר לשי''ן והאמר אביי שי''ן של תפילין הל''מ ומשני אלא לרצועותיהן ולא פריך מד' ויו''ד משמע דאין קדושה אלא בשי''ן בלבד והיא דווקא הלכה ולא מצינו בשום מקום שיהא הקשר קרוי ד': ונוויהן לבר. פי' ר''י דאקשר קאי כמו שפי' בערוך נוי הקשר יפנה לצד חוץ אותו צד שנראה כעין ד ולהכי מייתי לה הכא: הלוקח תפילין ממי שאינו מומחה וכו'. תימה דבפרק התכלת (מנחות דף מב:) תניא תפילין יש להן בדיקה ואין ניקחין אלא מן המומחה ואין לומר דבלא בדיקה קאמר דאין ניקחין אלא מן המומחה דהא קתני סיפא ספרים ומזוזות יש להן בדיקה וניקחין מכל אדם ואור''י דהתם לכתחלה קאמר דאין ניקחין אלא מן המומחה שלא יצטרך לקרוע כל התפר ולבודקן ואיכא בזיון תפילין ואיכא נמי למיחש שמא יתעצל לטרוח לבודקן ויסמוך להניחן בלא בדיקה לצורך שעה והכא איירי בדיעבד שכבר לקח או כגון שאינו מוצא מומחה לקנות ממנו: מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן. תימה בחדשות נמי דאי אפשר לקשור אמאי לא יצטרך להחשיך עליהן משום בזיון דתפילין ויש לומר דבישנות דווקא דחזי להכניס זוג זוג עשו תקנה אפילו כשהן מרובין ואין כלות קודם שקיעת החמה:

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד