עירובין קא ע"ב

דף קא - ב

אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים ברה"ר, והוא עומד בתוכה, שאז יכול לפתוח ברה"י. שהרי הוא עומד ברה"י ופותח ברה"י [וקאי אסיפא], דברי רבי מאיר.

[והוא חולק על המשנה לעיל [צח ב] שעומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר, וכן להיפוך, ולא גזרינן שמא יכניס החפץ לרשותו].

אמרו לו חכמים: מעשה בשוק של פטמים קצבים שהיה בירושלים, שהיו נועלין את חנויותיהם בשבת, והמנעול היה למעלה מעשרה טפחים, ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח, ואעפ"י שהם בעצמם עמדו בשוק, שהוא רה"ר,

רבי יוסי אומר: שוק של צמרים מוכרי צמר היה!

[לא בא לחלוק על חכמים אלא כיצד היה המעשה, ולא בהלכה]. ^[88]

גמרא:

והוינן בה: ורבנן, שהשיבו לרבי מאיר במתניתין משוק שהיה בירושלים - לא כדין השיבו!

שהרי אמר רבי מאיר "רשות הרבים", שאסור לעמוד בה ולפתוח ברה"י, ומהדרו אינהו כרמלית?! שהרי ירושלים אינה רה"ר אלא כרמלית, ומאי ראיה מכרמלית לרה"ר?

והרי שאני כרמלית, שהואיל ואיסור ההעברה מרה"י אליה אינה רק מדרבנן, הלכך לא גזרינן שלא יעמוד בכרמלית ויפתח ברה"י שמא יביא את המפתח אליו, דהוי גזירה לגזירה.

אבל ברה"ר - אפשר דגזרינן.

דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ירושלים, אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה היו חייבין עליה משום רשות הרבים, שהרי יש בה ששים רבוא איש ורחובותיה מפולשין משער לשער.

אבל מאחר שנועלין את שערי העיר בלילה הרי היא כחצר אחת גדולה ואפילו ביום, משום שאינה דומה לדגלי מדבר שהיה שם דרך פתוחה בכל שעה. אלא שאין מטלטלין בה מדרבנן, לפי שלא עשו בה עירובי חצירות. ^[89]

ומתרצינן: אמר רב פפא:

כאן, קודם שנפרצו בה פרצות בחומת ירושלים, אז הוי כרמלית.

כאן, בשוק של פטמים דמתניתין, איירי לאחר שנפרצו בה פרצות בחומת העיר, שנעשתה רשות הרבים. ובכל זאת היו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח. ושפיר השיבו חכמים לרבי מאיר.

רבא אמר: לעולם ירושלים דינה ככרמלית.

וסיפא דמתניתין שאמרו לו חכמים לרבי מאיר משוק של פטמים - אתאן לשערי גינה, שרבי מאיר אוסר אפילו בגינה שדינה ככרמלית, שלא יעמוד אדם בתוכה ויפתח ברה"י כדלקמן.

ועל זה השיבו לו חכמים משוק של פטמים, שאף הוא היה כרמלית, והיו נוהגין היתר בדבר. ^[90]

והכי קאמר רבי מאיר במתניתין: ^[91]

וכן לא יעמוד ברשות היחיד ויפתח בכרמלית, כגון שהוא עומד בחצירו ומכניס ידו דרך חור או סדק לתוך הגינה שהיא כרמלית.

[כי אינה מקום דירה והיא גדולה יותר מבית סאתיים, וקיי"ל דקרפף יותר מבית סאתיים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו יותר מארבע אמות] ויטול משם מפתח ויפתח מבפנים.

וכן לא יעמוד בכרמלית ויפתח ברשות היחיד, כגון שעומד בתוך הגינה ומושיט ידו למעלה, ונוטל מפתח ממקום שגובה עשרה ורחב ארבעה, שהוא רה"י, ופותח את המנעול, שאף הוא למעלה מעשרה.

אלא אם כן עשה בתוך הגינה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, והוא עומד בתוכה, ואז יכול לפתוח את המנעול שגבוה למעלה מעשרה, שהרי גם ידו ברה"י, דרה"י עולה עד לרקיע, דברי רבי מאיר.

והכל משום גזירה, שמא יביא את המפתח לרשות שהוא נמצא בה. דרבי מאיר גוזר אפילו אטו העברה מכרמלית לרה"י, אעפ"י שהאיסור רק מדרבנן.

אמרו לו חכמים: מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים, שהיו נועלין, ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח.

רבי יוסי אומר: שוק של צמרים היה.

תנו רבנן: פתחי שערי גינה - בזמן שיש להן בית שער בית קטן העומד בפתח הגינה ופתחו משמש לפתח הגינה.

אם הבית שער עומד מבפנים לגינה פותח ונועל מבפנים.

ואם הוא מבחוץ לגינה פותח ונועל מבחוץ.

כלומר, שהוא פותח את הבית שער בכל מקום שהוא נמצא, שהרי הפותח עומד בתוך הבית שער שהוא רה"י, וגם המפתח והמנעול נמצאים שם.

אם יש להן בית שער מכאן ומכאן - פותח ונועל כאן וכאן את שני הפתחים של שני בתי השערים.

אם אין להן בית שער לא לכאן ולא לכאן, אלא יש רק שער לגינה, והוא סמוך לרה"ר - אסורין כאן וכאן, בין לפתוח ולנעול מצד רה"ר ובין מצד הגינה.

לפי שהמנעול הוא רה"י [כי מנעולי גינה הם בדרך כלל גבוהים עשרה טפחים ורחבים ארבעה טפחים], ואילו האדם עומד ברה"ר או בגינה שהיא כרמלית.

ואף אם המפתח מונח על המנעול ואין הוא מוציאו מרשות לרשות, מכל מקום גזרינן שמא יביא את המפתח אליו להיכן שהוא עומד, ונמצא מוציא מרה"י לרה"ר או לכרמלית.

וכן חנויות הפתוחות לרה"ר, והאיסקופה [מפתן] שלהם דינה ככרמלית, [לפי שהיא גבוהה פחות מעשרה טפחים ורחבה ארבעה טפחים], ומנעולי חנויות לפעמים הם גבוהים ולפעמים הם נמוכים.

ולכן, בזמן שהמנעול למטה מעשרה טפחים, שאז הוא כרמלית [כיון שהוא בולט מהדלת ברוחב ארבעה טפחים] - מביא מפתח מערב שבת, ומניחו באיסקופה.

ולמחר, פותח ונועל, ומחזירו לאיסקופה שנמצא מטלטל מהאיסקופה למנעול שעל גביו דרך אויר האיסקופה, וחזור. וכל הזמן הוא מטלטל רק בכרמלית.

ובזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים, שאז הוא רה"י - מביא מפתח מערב שבת, ומניחו במנעול. כלומר, על גבי המנעול, ולא באיסקופה, כי אז לא יוכל לטלטלו למחר משם למנעול, דהוי מכרמלית לרה"י.

ולמחר, פותח ונועל, ומחזירו למקומו על גבי המנעול, דהוי מרה"י לרה"י, דברי רבי מאיר. ^[92]

וחכמים אומרים: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים, מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה.

ולמחר, פותח ונועל, ומחזירו למקומו. כי לדעת חכמים, הרי המנעול, אף שהוא גבוה עשרה טפחים אינו רה"י אלא הוא מקום פטור, כדמפרש לקמן. ולכן מותר לטלטל מהאיסקופה למנעול דהוי מכרלית למקום פטור.

או שמחזיר את המפתח לאחר שנועל, בחלון שעל גבי הפתח, שרוחבו פחות מארבעה טפחים, דהוי מקום פטור. ונמצא, כשהוא מטלטל מהמנעול לחלון, הוא מטלטל ממקום פטור למקום פטור.

אך אם יש בחלון ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, שאז הוא רה"י, אסור להחזיר את המפתח לשם, מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות. כאילו העביר את המפתח מהאיסקופה שהיא כרמלית אל החלון שהוא רה"י, ואעפ"י שלא העביר ישירות מכרמלית לרה"י, שהרי עשה הנחה באמצע במנעול שהוא מקום פטור, בכל זאת אסרו חכמים לעשות כן, כדלקמן.

והוינן בה: מדקאמר הברייתא "וכן חנויות הפתוחות לרה"ר" - מכלל דבאיסקופת כרמלית עסקינן, שהאיסקופה של החנות היא כרמלית, בדומה לשערי גינה דלעיל מיניה, שהגינה היא כרמלית. ^[93]

והשתא תיקשי: האי מנעול - היכי דמי?

אי דלית ביה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים ברוחב, הרי מקום פטור הוא אפילו כשהוא למעלה מעשרה טפחים. ומדוע אסר רבי מאיר לטלטל את המפתח מהאיסקופה למנעול, בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים, והרי מותר לטלטל מכרמלית למקום פטור!?

ואי אית ביה ארבעה על ארבעה - הרי הוא רה"י.

ואם כן תיקשי, וכי בהא לימא רבנן "אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל בו ומחזירו לאיסקופה או לחלון שעל גבי הפתח"!?

ואיך מותר לטלטל המפתח מהאיסקופה למנעול, והא קא מטלטל מכרמלית לרה"י? ומשנינן: אמר אביי: לעולם, דאין בעובי במנעול רוחב ארבעה על ארבעה.

אבל, ויש בו כדי לחוק, שיש מספיק מקום בעובי הדלת כדי לחקוק שם במקביל לראש המנעול, ולהשלימו לארבעה טפחים.

ובהא פליגי רבי מאיר וחכמים.

דרבי מאיר סבר: חוקקין להשלים! שרואים את הדלת כאילו היא חקוקה עד השלמת ארבעה טפחים, והרי המנעול הוא רה"י, ולכן אסור לטלטל את המפתח מהאיסקופה למנעול. ^[94]

ורבנן סברי: אין חוקקין להשלים! אלא מתייחסים למנעול כמות שהוא, והרי הוא מקום פטור. ולכן מותר לטלטל מהאיסקופה למנעול.

אמר רב ביבי בר אביי: שמע מינה מהא מתניתא, תלת:

א. שמע מינה מדרבי מאיר: שחוקקין להשלים.

ב. ושמע מינה: הדר ביה רבי מאיר משערי גינה.

ברישא דברייתא, בשערי גינה, מבואר שרבי מאיר אוסר לעמוד ברשות אחת ולפתוח ברשות אחרת, אפילו כשמדובר בין שתי רשויות שהטלטול ביניהם אינו אסור אלא מדרבנן. לפי שגם אז גזרינן שמא יביא את המפתח ממקום שהוא פותח למקום שהוא עומד שם.

ואילו בסיפא מבואר שהוא אינו גוזר אטו טלטול דרבנן. ^[95]

שהרי כשהמנעול למעלה מעשרה טפחים הוא מתיר לפתוח אותו על אף שהאדם עומד על האיסקופה שהיא כרמלית. ולא גזר שמא יביא את המפתח מהמנעול שהוא רה"י אליו לכרמלית. שהואיל ואיסור הטלטול מרה"י לכרמלית אינו אלא מדרבנן לא גזרינן גזירה לגזירה.

ג. ושמעת מינה מדרבנן שאוסרין להחזיר את המפתח לחלון שיש בו ארבעה: איתא לדרב דימי.

דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה טפחים - מותר בין לבני רשות הרבים ובין לבני רשות היחיד לכתף עליו. להוריד עליו את משאם, לפי שמותר להעביר מרה"ר או מרה"י למקום פטור.

ובלבד שלא יחליפו ויעבירו מרשות אחת לשניה דרך מקום פטור, אפילו כשעשו הנחה באמצע במקום פטור, גזירה שמא יבאו להעביר מרשות לרשות ישירות בלא הנחה באמצע.

ולכן אוסרין רבנן ליטול מפתח מאיסקופה, שהיא כרמלית, ולפתוח ולנעול בו ולהחזירו אח"כ לחלון של ארבעה שהוא רה"י. אעפ"י שהיתה הנחה של המפתח באמצע הדרך, בתוך המנעול, שהוא מקום פטור. ^[96]

מתניתין:

נגר, שבהוא בריח שתוחבים בחור שבמפתן לנעול בו הדלת, שיש בראשו גלוסטרא, שהוא עבה וגדול בראשו כמו רימון, ועל ידי כן יש עליו תורת כלי, שראוי לדוך בו פלפלין.

בכל זאת רבי אליעזר אוסר לנעול בו את הדלת בשבת, אלא אם כן הוא קשור ותלוי בדלת.

שאם אינו קשור ותלוי בדלת, הוא נראה כבונה, בנעילתו.

ורבי יוסי מתיר. שהואיל ותורת כלי עליו אינו נראה כבונה.

אמר רבי אליעזר: מעשה בבית כנסת שבטבריא, שהיו נוהגין בו היתר בנגר שיש בו גלוסטרא לנעול בו בשבת. עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן! והרי זה ראיה לדברי.

רבי יוסי אומר: המעשה היה להיפך: איסור נהגו בו, ובא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן! ^[97]

גמרא:

ומבארינן פלוגתייהו דרבי אליעזר ורבי יוסי:

בניטל הנגר באגדו, כשהנגר קשור ותלוי בדלת בחבל חזק, שאפשר לטלטלו על ידי אותו חבל ואינו נפסק - כולי עלמא לא פליגי דמותר לנעול בו, שהואיל והוא קשור ותלוי היטב, ניכר הדבר שעומד לנעילת הדלת, ואינו נראה כבונה.

וכן שערי גינה לא יעמוד בכרמלית ויפתח ברה"י או ברה"י ויפתח בכרמלית דברי ר' מאיר. אמרו לו מעשה בשוק של פטמין כו':

ת"ר פתחי גינה בזמן שיש לה שער מבפנים כו' האי מנעול היכי דמי אי דלית ביה ד' מקום פטור הוא.

אי דאית ביה ד' בהא נמרו רבנן למעלה מעשרה למחר פותח ונועל בו ומחזירו לאיסקופה הא קא מטלטל מכרמלית לרה"י ופריק אביי לעולם דלית ביה ד' ויש בה לחוק ולהשלימו לד' ר' מאיר סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים ובמקום פטור הוא אמר רב ביבי בר אביי ש"מ מהא מתני' תלת כו':

מתני' נגר שיש בראשו גלוסטרא רבי אליעזר אוסר ורבי יוסי מתיר בנגר הניטל באיגודו פי' הניטל באיגודו אם קשור בדלתיה בדבר שיכול להעמידו דברי הכל מותר כי פליגי בשאינו ניטל באיגודו כגון שהיה קשור בגמי ר' סבר כיון דיש בראשו גלוסטרא.

ש"מ תלת. מסיפא דקתני בזמן שהמנעול למעלה מי' טפחים ש"מ דלר' מאיר חוקקין להשלים, מדאיצטריך להניחו מערב שבת במנעול.

ורבנן סברי אין חוקקין להשלים. וא"ת אם כן לרבנן למה מניחו באסקופה שהיא כרמלית, אפילו ברשות הרבים נמי [דהא] מנעול מקום פטור הוא. י"ל דאין הכי נמי, אלא דאורחא דמילתא נקט דהתם מנטר וברשות הרבים לא מנטר. וא"נ לרבותא נקטיה משום סופה דאם יש בחלון ארבעה על ד' אסור, ואעפ"י שמחליף ברשויות דרבנן שנוטל מכרמלית ופותח במנעול שהוא מקום פטור ומשם מניח בחלון שהוא ר"ה. ואי (לא) נקטי' דמניח ברשות הרבים לא הוה אשמועינן מינה אלא שאסור להחליף [ברשויות דאורייתא].

וש"מ הדר ביה ר' מאיר משערי גנה. ודוקא מסיפא שמעינן לה, אבל מרישא דסיפא דקתני בזמן שהמנעול למטה מי' טפחים מביא מפתח ומניחו באסקופה למחר פותח ונועל בו ומחזירו לאסקופה, ליכא למימר ולמשמע מינה מידי, דאיכא למימר דהתם בעומד באסקופה עצמה דמטלטלים מאסקופה למנעול דהוי מכרמלית לכרמלית, אבל מסיפא דסיפא דאשמועינן לה על כרחין דאפילו תמצא לומר דמיירי כשעומד באסקופה עצמה, מ"מ כיון דמנעול למעלה מי' ויש בו לחוק ד' וקסבר ר' מאיר חוקקין, הרי זה עומד בכרמלית ומטלטל ברשות היחיד.
וכתב הר"ז הלוי ז"ל: ואע"ג דקתני רישא פתחי גינה בזמן שיש להם בית שער [וכו'] אין להם לא מכאן ולא מכאן אין פותחין לה [לא מכאן ולא] מכאן, דאלמא אסור לעמוד בכרמלית ולפתוח ברשות היחיד, לא קשיא, רישא קודם חזרה וסיפא לאחר חזרה. וגם הראב"ד ז"ל כן כתב (בכתוב שם) דבסיפא הדר ביה. והוא ז"ל כתב שהגנה הזאת כרמלית גמורה היא וכגון שאין לה מחיצות גבוהות עשרה, וגם המנעול למטה מעשרה, גם הבית שער אין לו מחיצה עשרה וכרמלית הוא, הלכך כשיש לו בית שער נכנס מבפנים ועומד בתוכה ופותח הגנה שהוא ככרמלית. [אבל] לעמוד בחוץ לרשות הרבים ומכניס ידו לחור הגנה ופותח לא, משום דהשתא עומד ברשות הרבים מטלטל בכרמלית אסור, וזהו קודם חזרה. ותימא לי טובא היכי מייתי סכינא חריפא ומפסק ברייתא [הא] תנן וכן חנויות פתוחות לרשות הרבים, והשתא אמרינן דרישא וסיפא פליגאן אפי' מאן וכו'. ועוד דאם איתא לא הוה שביק גמרא מכל כיוצא בזו דלא מקשינן רישא לסיפא דהוה ליה לאקשויינהו. [ונראה דלא גרסינן] ולא מכאן אין פותחין לא מכאן ולא מכאן, אלא הכי גרסי להם [לא מכאן ולא מכאן] וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים, דמשמע דחדא קתני ולא פליגאן וכן הוא בפר"ח ז"ל. וכן נראה שהיא שנויה גם בירושלמי.
ומסתברא לי דרישא בשהמנעול למעלה מעשרה וכן פירש רש"י ז"ל (דקתני) [דסתם] מנעולי גנה למעלה מי' הן ורשות היחיד הוא כל שיש בו ד' על ד', בשיש בו כדי לחוק אליבא דר' מאיר. גם הבית שער הזה מחיצה עשרה יש לו ורשות היחיד גמורה הוא, והכי קאמר: בזמן שיש לו בית שער מבפנים פותח ונועל בשער הגנה, שהרי זה מטלטל מרשות היחיד מבפנים, כלומר: נוטל את המפתח תחת האסקופה ופותח (ונוטל) [ונועל] לרשות היחיד, אבל לעמוד בחוץ ולהכניס ידו בפנים לחור ולפתוח לא, דהרי זה עומד בר"ה ומטלטל ברשות היחיד דאסור לר' מאיר. וכן אם יש מבחוץ עומד מבחוץ באותו בית שער ופותח ונועל מבחוץ. והוא הדין שיכול לעמוד מבפנים ונוטל מפתח מבחוץ ונועל, שהרי גנה (או) שיש לו מחיצות עשרה (ורשות היחיד) הרי הוא כרשות היחיד ומטלטל ברשות היחיד. ואעפ"י שעשאוהו חכמים ככרמלית, הא הדר ביה ר' מאיר משערי גנה, וה"ה אם אין לה מחיצות עשרה שהיא כרמלית גמור, אלא משום דקתני רישא פותח ונועל מבפנים ומבפנים דוקא קתני, סיפא נמי פותח ונועל מבחוץ, ולעולם בין מבפנים בין מבחוץ, ולא איצטריך אלא שאין להם בית שער בחוץ שאינו פותח מבחוץ בין שעומד בפנים, שהרי זה נוטל מפתח מתחת האסקופה שהוא רשות הרבים ופותח במנעול שהוא רשות היחיד. ואי נמי ה"ק נוטל את המפתח מבחוץ ופותח, ולאפוקי שלא יוציא מפתח מבחוץ לפנים מפני שמוציא מכרמלית לרשות היחיד. ואע"ג דמילתא פשיטא היא דכל הני לא אצטריכי, אלא משום סיפא דסיפא איצטריך לאשמועינן הני תלת דאמרין, כנ"ל.
עוד אני תמה מדברי הראב"ד ז"ל דכיון שהוא מפרש שהגנה הזאת אין לה מחיצות גבוהות עשרה והמנעול למטה, למה ליה בית שער מבפנים לפתוח מבפנים, והלא הגנה עצמה כרמלית גמורה היא ומכרמלית לכרמלית קא מטלטלי. אבל לפי פירושינו לא קשיא מידי, דאף על גב דקיימא לן כר' יוחנן דאמר מחיצה היא אלא שמחוסר דיורין ורשות היחיד הוא, מכל מקום כיון דעשאוהו חכמים ככרמלית והמנעול למעלה מעשרה וראוי לטלטל בו ד' על ד', אי נמי שיש בו ד' על ד', והוי ליה כמטלטל מכרמלית לרשות היחיד. עוד קשיא לי אשמעתין דקא משמע דכולה ברייתא במנעול שאין בו ד' על ד' אלא שראויין לחוק, אם כן מאי טעמא לא פליגי רבנן עליה דר' מאיר אלא בסיפא דסיפא, לפלוג בכולהו גבי שערי גנה.
[מכאן חסר בכתב-יד והשלמנו מדברי רבנו המובאים במקומות אחרים].

ת״ר וכו׳ פתחי גנה וכו׳ פרש״י ז״ל סתם פתחי גנה היה עושין להם מנעול שהוא רחב ד׳ טפחי׳ וגבוה י׳ ובי׳ שער הזה הוא רחב ד׳ על ד׳ לכל הפחות ומחיצותיו גבוהות עשרה דהויא לה רשות היחיד וכשעומד שם ופותח ונועל המנעלי הרי הוא עומד ברשו׳ היחיד ומטלטל ברשו׳ היחיד ואם פותח ונועל מבחוץ הרי הוא כעומד ברשות הרבים ומטלטל. והא דקתני בזמן שיש שם בית שער שהוא פותח כדמפרש ואזיל הא פשיטא וכלה משו׳ סיפא תני לה גרש״י ז״ל אין להם בית שער לא מכאן ולא מכאן אינו פותח לו לא מכאן ולא מכאן ולפי זה גזר ר׳ מאיר אפילו בעומד בכרמלי׳ ומטלטל ברשו׳ היחיד ואע״ג דמסיפא דמתני׳ דייקי׳ דהדר ביה ר׳ מאיר משערי גנה וס״ל בכרמלי׳ לא גזרי׳ י״ל דרישא קודם חזר׳ וסיפא לאחר חזר׳ ומשנ׳ לא זזה ממקומ׳ וכן פירשו הראב״ד והר״ז ז״ל וכמ׳ מפרשי׳ ז״ל ואינו מחוור דכל כה״ג הוה להו לאקשויי בש״ס רישא אסיפ׳ ולתרוצי הכין כדעבדי בכל דוכת׳ ועוד דכיון דלא פליגא אמאי דקתני סיפא גבי חנויו׳ היכי קתני וכן חנויו׳ ולפי׳ הנכון כדגר״ח ז״ל דגרי׳ הכין אין להם לא מכאן ולא מכאן וכן חנוי׳ הפתוחו׳ לרשות הרבים בזמן שמנעיל כו׳ וכלה חדא היא והשתא בהאי ברייתא לא גזר ר׳ מאיר בכרמלית כלל והדר ביה ממאי דגזר במתני׳ אף בכרמלית כדדייקי׳ ממאי דאהדרו ליה רבנן בירושלם וניחא לן טפי למימר דהדר ביה מלמימר דברייתא פליגא אמתני׳ ויש לנו על מה שנסמוך שהרי כשהעידו לו חכמים ממה שהיו עושין בירושלם לא השיב להם ר׳ מאיר כלום ולפירש הזה הסכים ע״י מורי הר״א הלוי ז״ל ואחרי כן מצאתי למורי הרשב״א נראה שפי׳ כן ולפי זה הא דקתני יש להם בית שער מבפנים פותח ונועל מבחוץ ה״ה אפילו בלא בית שער אלא דדינין בעלמ׳ קתני ומפני שהיה דרכן בכך דכלה מתנייתא צריכותא בסיפא לאשמועי׳ תלת הלכתא דדייקי׳ מינה בסוף שמעתין וזה נ״ל ברור.

הא דקתני וחכ״א בזמן שהמנעול למעלה מי׳ מביא מפתח מי׳ איכא למידק לרבנן למה לי להניחו באסקופה דהא לקמן אוקימנא במנעול שאין בו ד׳ על ד׳ ורבנן לית להו חוקקין להשלי׳ וכיון דכן אף ברשות הרבים יכול להניחו וליטלו משם למחר ולפתוח ולנעול בו ולהחזירו לשם דהא מנעול זה מקום פטור הוא וי״ל דאה״נ ומשום סיפא נקט לה שאע״פ שנטלו מאסקופה לכרמלית אינו נותנו אחרי כן בחלון שיש בו ד׳ על ד׳ ולאשמועי׳ דאסור להחליף דרך מקום פטור ואפילו מרשות דרבנן לרשו׳ דאוריית׳ וכדדייקי׳ עלה לקמן ואלו קתני לה כשהניחו ברשות הרבים לא הוה שמעי׳ דאסור להחליף אלא ברשויות דאורייתא כך גר״י והוא גרש״י ז״ל מדקתני וכן חנויות מכלל דאסקופה בכרמלית עסקי׳ פי׳ מדמדמי ליה לשערי גנה שהיא כרמלית ובודאי דבלאו הכי נמי שמעי׳ לה ממילתא דרבנן דאי באסקופה רשות היחיד או מקום פטור למה אינו מחזירו לחלון שאין בו ד׳ על ד׳ דהא ודאי מותר להחזיר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור וכ״ש אם היא אסקופה מקום פטור ואם באסקופה רשות הרבים לא היה נועל משם ונועל דהא מטלטל מרשות הרבים לרשות היחיד לרבי מאיר אלא דניח׳ ליה לתלמודא מרישא דקתני וכן חנויות ויש ספרים שאין גורסין כן ש״מ לרבי מאיר חוקקין להשלים ק״ל מאי שמעתא דהא שמעי׳ לה שפיר ממתני׳ דכפה דההיא לית ליה פתרון אלא בהכי וכדנקטי׳ לה בכל דוכתא להדיא וי״ל דאפילו הכי כיון דלא מתנייתא בהדיא התם בעי׳ למידק לה מהכא נמי אגב דדייקי׳ באידך א״נ דהכא קמ״ל טפי דאמרי׳ לה אפילו בדלתות בעלמא שיש קצת תורת כלי עליהם אלא שמחוברין לקרקע כנ״ל:

וש״מ הדר ביה רבי מאיר משערי גנה פר״שי ז״ל דדייקי׳ לה מרישא דסיפ׳ דקתני בזמן שהמנעול למטה מעשרה מביא מפתח מע״ש ומניחו באסקופה למחר פותח ונועל בו ופירש הוא ז״ל שעומד ברשות הרבים. ונוטל מפתח מן האסקופה שהיא כרמלית ומוליכו דרך אוירה למנעול שלמט׳ מעשרה שהוא ג״כ כרמלית לר׳ מאיר שהרי יש בו ד׳ אליבא דרבי מאיר דאמר חוקקין להשלים ולא גזר שמא יביאנו אצלו והקשו בתוס׳ דאי מהא ליכא הכרחה דהדר ביה דמנלן כשהוא עומד ברשות הרבים דילמא בשעומד באסקופה דהא על כרחין סיפ׳ דקתני בזמן שהמנעול למטה מעשרה מביא מפתח מע״ש ומניחו על המנעול ולמחר פותח ונועל בו היינו שעומד על האסקופ׳ דאי בשעומד ברשות הרבים ה״ל עומד ברשות הרבים ומטלטל במנעול שהוא רשות היחיד ואלו ר״מ מכרמלית ושערי גנה הוא דהדר ביה אבל מרשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד לא הדר ביה ורש״י ז״ל ג״כ פירש דסיפא בשעומד על האסקופה לפיכך פר״י ז״ל דמההיא סיפא שמעי׳ ליה שעמד על אסקופה כרמלית ומטלטל במנעול שהוא רשות היחיד לר״מ ומאי דגרסי׳ במקצת ספרינו ברישא עומד ברשות הרבים אינו מעיקר נסחת הש״ס אלא דדפסוה בנסחי מפירש רש״י ז״ל וא״ת וכיון דאוקי׳ במנעול שאין בו ד׳ ולרבנן אין אומרי׳ חוקקי׳ להשלים וה״ל מקום פטור אדמפלגי רבנן בסיפא לפלגו ברישא דמתנייתא דלא צריך בית שער (אלא) דהא בין מבחוץ בין מבפנים במקום פטור הוא מטלטל וי״ל דלא שמעוה רבנן לרבי מאיר כדקתני לה ברישא וכי איירי קמייהו בסיפ׳ אתו ואפליגו עליה כנ״ל עי״ל וכן נראה מפרש״י ז״ל דמנעול חנויות אוקימנא בשאין בו ד׳ על ד׳ אבל מנעול דשערי גנה בשיש בו ד׳ על ד׳ (הוא ממש) והא דנקיט תנא סתמא משום דפסיקא ליה דסתם שערי גנה יש במנעולים ד׳ וסתם שערי חנויות אין במנעולי׳ ד׳ והקשו בתו׳ מנעול זה היאך הוא רשו׳ היחוד שהרי יש תחתיו בקיעות גדיים ותירץ ר״י ז״ל דיש תחתיו האסקופה אין כאן בקיעת גדיים עי״ל דהכא מטעם פי תקרה יורד וסותם רשות היחיד שהמנעול נתון בתקרה ד׳ וכל שאנו מתירין בפי תקרה יורד וסותם לא חיישי׳ לבקיעות גדיים וכדמוכח גבי אכסדרה ובכל דוכתא כנ״ל ולענין פסק הא קי״ל כרבנן דעומד אדם ברשות היחיד ונועל ברשות הרבים או בהפך ולא גזרינן שמא יביאנו אצלו ומיהו מה שנהגו במקצת המקומות שיש להם פתחים יוצאין לרשות הרבים ומוציאין המפתח מתחת פתח הבית מבפנים ופותחין בו שלא כדין הם עושין דהא קא מפקי המפתח מן הבית שהוא רשות היחיד לחוץ לבית שהוא רשות הרבים או צידי רשות הרבים שהם כרמלית ואע״פ שפעמים שבולט חוץ לפתח תקרה שיש בה ד׳ הא קי״ל דתוך הפתח כיון שיש בו ד׳ או שאין בו ד׳ צריך פתח אחר להתירו כל היכא דלא גבוה שלשה ופתוח לכרמלית וכדאי׳ בפ״ק אבל אם היא גבוה ד׳ טפחים מותר ואף בזה היה ראוי לגזור ואף בפתחי גנה יש לאסור דהא מדינה דאורייתא גנה רשות היחיד והזורק לתוכו מרשות הרבים חייב ככל קרפף שלא הוקף לדירה ואפי׳ יותר מב״ס.

וש״מ איתא לרב דימי כו׳. הקשו בתוספות אדרבה פליג עליה לפום מאי דאמרינן בפרק כיצד משתתפין דס״ל לרב דימי דברשויות דרבנן מותר להחליף והכא ברשויות דרבנן הוא דאסקופה כרמלית היא ותרצו דמהא דרב דימי דמייתי׳ הכא לאו משמע מיהת דאיהו שרי ברשויות דרבנן ואנן הכי אמרי׳ דודאי ממתנייתא שמעינן דאיתא להאי מימרא דרב דימי דכיון דאיתניא ליה ברשויות דרבנן כ״ש דאיתא ברשויות דאורייתא כי האי מימרא דרב דימי דהא דמתנייתא עדיפא מדרב דימי והא דלא אמרי׳ דאיתא לדזעירי משום דלא אשכח ליה מימרא בהדיא דאסר זעירי להחליף ברשויות דרבנן אלא דתלמוד׳ הוא דקים ליה דההיא דפרק חלון זעירי אמרה ולפי הפירש הנכון שכתבנו בפרק כיצד משתתפין אין צריך לכל זה והפירש ההוא נכון ומוכרע ממקומו ותו לא מידי:

מתני׳ נגר שיש בראשו גלוסטרא כו׳. פי׳ יתד שתוחבין אותו אחר הדלת בחור האסקופה אם יש בראשו כמין ראש בוקנא לשחוק בו פלפלין או מלח רבי אליעזר אוסר לנעול בו אם אינו קשור ותלוי באויר ככל נגר דעלמא ובעבור הגלוסטרא לא חשבי ליה כלי וכיון דכן מחזי כבונה ורבי יוסי מתיר לנעול בו דס״ל דגלוסטר׳ משוי ליה כלי ובכלים לא מחזי כבונה שאין אדם מבטל כליו וידוע הוא שלא הניחו שם אלא לפי שעה ועתיד ליטלו להשתמש בו ומשמע שאף רבי אליעזר מודה בכל שהוא כלי גמור אבל בזה שהוא משמש לשני תשמישין הוא חולק וכן אמרינן בירושלמי א״ר יוסי בר אבין לדברי המתיר עושה הנגר טפל לגלוסטרא לדברי האוסר נעשית גלוסטרא טפל לנגר ע״כ והיינו דאמרי׳ בש״ס דבניטל באוגדו כ״ע לא פליגי משום כשנוטל באוגדו תורת כלי עליו וכדבעי׳ לפרושי התם בס״ד וזו שטת ז״ל ובתוספות הרב רבי ישעיה ז״ל כן כתב ולפי זה הא דאמרי׳ גבי פקק החלון דלרבי אליעזר בעי קשור ותלו ורבנן אמרי קשור אע״פ שאינו תלוי מיירי בשאינו ניטל באגדו ובשאין שם תור׳ כלי שיהא ראוי להשתמש בדברים אחרים ואינו ראוי אלא לתשמיש זה בלבד הא בשיש עליו תורת כלי לתשמישין דעלמא דכ״ע לא בעינן תלוי ולא עוד אלא דאפילו קשור לא בעינן במה שיש בו תורת כלי כדבעי׳ למכתב קמן בש״ס וכן פירש הרב רבי ישעיה ז״ל אבל הראב״ד ז״ל נראה שהוא סבר דלענין איסור נעליה לא מהני תורת כלי ומתני׳ דפקק החלון מיירי אע״פ שניטל באגדו ושיש עליו תור׳ כלי ומשנתינו דהכא ובש״ס דעלה לענין היתר טלטל בלחוד היא שנוים ומשום מוקצה נגעו בה דר״א אומר דגלוסטרא לא משויא לה כלי לטלטלו הא לענין לנעול בו כפלוגתא דנגר הנגרר וכפלוגתא דפקק החלון ואין זה נכון ודבר הלמד מענינו הוא שהביאוה על ענין נעילת דלתות אלמא אף היא לענין היתר נעילת דלת שנויה.

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש בה בגמרא דבר לענין פסק אלא שמתוך שהסוגיא מבולבלת אני רואה להעירך מעט בביאורה והוא שאמרו בה פתחי גנה ר״ל שסתמן מנעול שלהם למעלה מעשרה וכל שיש בהם ארבעה נמצאו רשות היחיד לדברי הכל או אם אין בו ארבעה על ארבעה אלא שהוא עבה בכדי שיש לחוק בעביו ארבעה טפחים והוא רשות היחיד לדעת ר׳ מאיר שסובר חוקקין להשלים בזמן שיש להם בית שער מבפנים פותח ונועל מבפנים. פי׳ בית שער זה הוא בית קטן שפתח הגנה פתוח לו והשומר עומד לשם בשעת גשמים ולפעמים עושין אותם מבפנים ולפעמים עושין אותם מבחוץ. ומכל מקום סמוך לפתח הוא. ואמר על זה שאעפ״י שהגנה עצמה כרמלית שהרי יתרה היא מבית סאתים אם יש לה בית שער מבפנים פותח ונועל מבפנים. כלומ׳ שעומד בפנים ונוטל את המפתח מתחת האסקופה ופותח ונועל בשער הגנה דרך חוץ שנמצא עומד ברשות היחיד ומושיט ידו דרך חור בחוץ ופותח או נועל שהרי מטלטל הוא מרשות היחיד לרשות היחיד אבל אסור לו לעמוד בחוץ ולפתוח שהרי עכשו עומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד. בית שער מבחוץ. ר״ל חוץ לגנה עומד הוא בתוך הבית שער ופותח ונועל גם כן דרך חוץ שהרי עומד ברשות היחיד ומטלטל ברשות היחיד ובזו אף אם הוא עומד בפנים ר״ל בגנה אסור שהרי מכרמלית לרשות היחיד הוא. היה להם בית שער מכאן ומכאן על הדרך שביארנו אין להם בית שער כלל אינו פותח ונועל כלל שהמנעול רשות היחיד. ואם עומד מכאן נמצא עומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד. ואם מכאן נמצא עומד בכרמלית ומטלטל ברשות היחיד. וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים בזמן שהמנעול למטה מעשרה שהוא כרמלית מביא מפתח מערב שבת ומניחו באסקופה שהוא כרמלית גם כן שסתם אסקופה זו כרמלית היא ולמחר פותח ונועל כדרכו ומחזירו לאסקופה ובזמן שהוא למעלה מעשרה שהוא רשות היחיד מביא מפתח מערב שבת ומניחו במנעול ולמחר פותח ונועל כדרכו ומניחו במקומו ואעפ״י שהאסקופה כרמלית והוא עומד עליה מותר שעומד אדם בכרמלית ומטלטל ברשות היחיד. ועל זה אמרו הדר ביה ר׳ מאיר משערי גנה ואם כן במנעול למטה מעשרה אפי׳ אינו עומד באסקופה אלא ברשות הרבים מותר וחכמים אומרים אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה מביא מפתח מערב שבת ומניחו באסקופה ולמחר פותח ונועל בו ומניחו בהאסקופה או בחלון שעל גבי הפתח ופירושה שהמנעול מקום פטור הוא שאינו רחב ארבעה אלא שיש בו עובי לחוק בו והם סוברים שאין חוקקין להשלים ונמצא טלטולו מכרמלית למקום פטור וכן בחלון שאין בו ארבעה על ארבעה שעל הפתח ואם היה בחלון ארבעה על ארבעה הרי נמצא מוציא מאסקופה שהיא כרמלית לחלון שהיא רשות היחיד דרך המנעול שהוא מקום פטור וכל הוצאה מרשות לרשות אף דרך מקום פטור אסורה. ומפני שלא נתברר מה שביארנו בסוגיא הוא שואל האי מנעול היכי דמי אי דלית ביה ארבעה על ארבעה מקום פטור והיאך אמ׳ ר׳ מאיר מניחו במנעול אבל באסקופה אסור. ואי דאית ביה ארבעה על ארבעה רשות היחיד הוא והיאך אמרו חכמים שמוציאו מן המנעול ומחזירו לאסקופה הרי מטלטל מרשות היחיד לכרמלית. ופרשוה בשאין בו ארבעה אלא שיש לחוק בו ארבעה על הדרך שביארנו. שמע מינה לדעת ר׳ מאיר שחוקקין להשלים שחזר בו משערי גנה כמו שביארנו. אלא שכבר פסקנו כחכמים ואף ברשות הרבים כן. ושמע מינה לרבנן איתה לרב דימי ואסור מיהא להחליף שהרי כשהוציא מן האסקופה כרמלית למנעול שהוא מקום פטור אסרו לטלטלה משם ולהניחה בחלון ארבעה ואעפ״י שכבר הניחו במקום פטור ולמדת שלרבנן כל שהמנעול מקום פטור מניחו אפי׳ ברשות הרבים ולא תפש בה אסקופה אלא ללמד שאף בכרמלית אסור להחליף. והרבה מפרשים נתחבטו בביאור סוגיא זו ללא צורך ומה שראוי ממנה לענין פסק כבר ביארנוהו במשנה:

המשנה התשיעית והיא חוזרת לכסדרה בענין החלק השלישי והוא שאמר נגר שיש בראשו גלוסטרא. פי׳ נגר הוא כעין יתד ותוחבין אותו אחר שנסגר הדלת בנקב שבאסקופה כדי להעמיד הדלת סגור ולפעמים קושרין אותו בחבל שתחוב במסמר אחורי הדלת ביום כדי שלא יאבד ובלילה מתירין אותו וסוגרין בו ולפעמים כשהחבל חזק וארוך תוחבין אותו בלא התר קשורו וכשהוא על דרך זה הוא קרוי ניטל באגדו וכשתוחבין אותו בנקב האסקופה הוא כבונה אלא שקלוסטרא מתירו והקלוסטרא הוא עובי שבראשו עושהו כעין בוכנא ראוי להדק בו והרי יש עליו תורת כלי ואין כאן נראה כבונה ומותר אף בלא קשירה לתחבו באסקופה שהלכה כר׳ יוסי.

בניטל באגודו דכ"ע ל"פ פי' המורה בניטל באיגודו כשהיא קשור ותלוי' בחלב של קיימא שראוי לטלטלו ע"י אותו חבל ואינו נפסק בידים ואלו נוטל באגודו הוא שהחבל דק ואם הי' רוצה ליטלו משם ולטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק ואינו נ"ל דכיון דטעמא דר' יוסי היא מושם דגלוסטרא משויא ליה כלי מה לי קשור בדלת מה לי אינו קשור ונ"ל לפרש דניטל באגוגו הוא כי האי דבעי למימר לקמן עשה לו בית יד מהו כך הי' לנגר זה קשר אחד שהיו נוטלין אותו באותו הקשר והיו תולים אותו בכותל כדרך שאר הכלים ובזה אפילו ר"א מודה דשרי דכלי גמור הוא אלא כי פליגי כשלא הי' בו שום אגוד דר' יוסי סבר גלוסטרא משויא ליה כלי ואין בכלים מושם תורת בנין ור"א סבר לא חשיבא גלוסטרא בלחוד לשוויא כלי בלא אגד ירושלמי א"ר יוסי בי"ר בין כדברי מי הוא מתיר עושה את הנגר טפל הלגלוסטרא כדברי מי שהוא אוסר עושה הגלוסטרא טפלה לנגר:

בד"ה הדר ביה ר"מ משערי גינה מדקא שרי לעמוד בר"ה כו' וש"מ מדקא שרי לעמוד על האסקופה כו' עכ"ל דבריו הראשונים והוא מפ"ה דמעיקרא דמרישא מוכח לה דהדר ביה ר"מ ודבריו האחרונים הוא ע"פ שהגיה הקונטרס לבסוף בפירושו דמסיפא מוכח לה כמ"ש כל זה התוס' אבל דבריו האחרונים הם מגומגמים וערבוב דבריו מפי' קמא יש בהם שכ' לעומד על האסקופה כרמלית בר"ה כיון שעומד על האסקופה מאי בעי הכא בר"ה ועוד שכתב וליטול מפתח במנעול למעלה (במנעול) מי' אסקופת כרמלית ולהוליכו דרך [אוירא] למנעול כו' מאי בעי מנעול באסקופה להוליכו דרך [אוירא] למנעול שהרי במנעול היה מונח מבע"י ודו"ק:

תוס' בד"ה מביא מפתח כו' ואין נראה לר"י דמכאן אין להוכיח כו' עכ"ל ק"ק לפי פ"ה דמעיקרא דאיירי הרישא בעומד ברה"ר א"כ הסיפא ובזמן שהמנעול למעלה מי' איירי נמי בכה"ג דעומד ברה"ר ואמאי לא ניחוש שמא יביאנו אצלו מן המנעול שהוא רה"י לרה"ר שהוא עומד שם דמהא ודאי לא הדר ביה ר"מ דרבנן נמי לא פליגי עליה בהא דלא מהדרי ליה אינהו אלא מכרמלית ודו"ק:

בא"ד דאי ברה"ר קאי מאי וכן דמשמע דומיא דההוא דשערי גינה כו' עכ"ל ר"ל דלשון וכן משמע דאוסר בכרמלית ורה"ר דומיא דשערי גינה כמ"ש התוס' לקמן אבל בסיפא דלא קאמר וכן איכא למימר שפיר דהדר ביה ר"מ משערי גינה וגם הדר מרישא דוכן חנויות דאוסר בכרמלית ורה"ר או רה"י ודו"ק:

בד"ה מדקאמר וכן כו' ואי הויא אסקופה רה"י א"כ היה מטלטל מרה"י לכרמלית כו' עכ"ל ואסקופה מקום פטור ע"כ נמי לא הויא דאסקופה דרישא דומיא דסיפא דע"כ בסיפא לא הוה מקום פטור דא"כ אמאי צריך להניחו במנעול יניחו באסקופה כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:

בד"ה כי פליגי כו' ר"י מפרש דדוקא הכא שרי כו' וס"ל כרבנן דר"י בנגר הנגרר כו' עכ"ל דלא ניחא ליה כפרש"י דאינו ניטל באגודו ה"ל כנגר המונח דמודה ביה ר' יהודה דא"כ לא ה"ל לפלוגי הכא בין ניטל באגודו ובין אינו ניטל באגודו אלא דה"ל לפלוגי בין נגרר ובין מונח דבנגרר כ"ע לא פליגי ובמונח פליגי ועוד מדקאמר לקמן אהא דתלי בעיברא דדשא ההוא ניטל באגודו הוה משמע אבל מילתא דר"י בנגר הנגרר הוה כאילו אינו ניטל באגודו אם כן [ע"כ] הא דבעי הכא בראשו גלוסטרא באינו ניטל באגודו היינו כרבנן דרבי יהודה אי נמי אפילו כרבי יהודה ובדתלי בעיברא דדשא דמודה בזה ר"י אי לאו גלוסטרא וק"ל:

רש"י בד"ה למחר פותח כו' שעל גביו למטה מעשרה קמטלטל כו' כצ"ל. ונ"ב בס"א מדויקים נמחק כל הדיבור ואמת שרש"י מפרש אחר כך להיפך והוא לשון ראשון של קונטרס וחזר בו רש"י כאשר פירשו התוס':

בד"ה למחר פותח ונועל וכו' ועל האסקופה הוא עומד ומטלטל טפתח כו' כצ"ל:

בד"ה הדר ביה ר"מ משערי גינה מדקשרי לעמוד על האסקופה כו' כצ"ל והשאר נמחק. ונ"ב בס"א אינו והוא לשון ראשון של קונטרס:

רש"י ד"ה וכן חנויות. דבאסקופה כרמלית כגינה כו'. כצ"ל בכ':

במשנה רבי אליעזר אוסר. נ"ל להגיה אלעזר בלא י' [וכ"ה ביבמות צו ע"ב] והוא ר"א בן שמוע חבירו של ר' יוסי. אבל ר' אליעזר היה רבו דרבו (אך מזה אין כ"כ ראיה דגם בפסחים (עז) אשכחן דפליג ר' יוסי עם ר' אליעזר ע"ש בתד"ה ר"א) ועוד דאיך ר' אליעזר יביא ראיה מר' גמליאל והזקנים שהיו חביריו וזה דלא כסה"ד שחשב משנה זה בין המקומות אשר נזכר בהם ר' אליעזר ובדר' אלעזר לא חשבה [והנ"ש היטיב לראות בזה] :

רש"י ד"ה שיש בראשו גלוסטרא. וראוי לבוכנא כו'. וכ' התוי"ט ואע"פ שמלאכתו לאיסור כו'. ורש"י בשבת (ר"ד קכ"ד) פי' שהוא מלאכתו להיתר ע"ש:

במשנה נהגו "בה". צ"ל בו:

אלא אם כן עשו וכו'. אסיפא קאי דהשתא כי קאי בגינה קאי ברשות היחיד ועולה עד לרקיע: שערי גינה. סתם מנעוליהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה ורשות היחיד הן: בית שער. בית קטן ופתח הגינה פתוח בו ובשערי הגינה הסמוכין לרשות הרבים עסקינן מדקתני סיפא וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים: פותח ונועל בפנים. דבית שער רשות היחיד הוא וכן כשהוא מחוץ לא לכאן ולא לכאן אסורין מכאן ומכאן. דהמנעול רשות היחיד הוא ואע''פ שהמפתח מונח עליו גזר ר' מאיר שלא יעמוד ברשות הרבים ולא בגינה ויטול מפתח של רשות היחיד שמא יביאנו אצלו לרשות הרבים או לכרמלית: וכן חנויות. לקמן מפרש האי וכן דבאיסקופת כרמלית בגינה קאמר שערי חנויות פעמים שמנעוליהם גבוהין ופעמים שהן נמוכין לפיכך נתן בהן חילוק (למחר פותח ומניחו על האיסקופה. לקמיה מפרש דמהכא שמעינן דהדר ביה ר' מאיר משערי גינה ולא גזר בעומד ברשות הרבים שלא יטלטל בכרמלית דהא איסוקפה כרמלית היא דרחבה ד' ואינה גבוהה י' וכשנוטל מפתח משם והוא עומד ברשות הרבים ומוליכו דרך אויר האיסקופה למנעול שעל גביו למטה מעשרה קא מטלטל מכרמלית לכרמלית ולא גזר רבי מאיר שמא יביאנו אצלו חוץ לעובי האיסקופה): למחר פותח ונועל כו'. ועל האיסקופה הוא עומד ומטלטל מפתח מאיסקופה למנעול על דרך אויר האיסקופה דאין טלטול אלא בכרמלית: ומחזירו למקומו. לאיסוקפה: מניחו במנעול. אבל לא באיסקופה דכי ממטי ליה מאיסקופה למנעול הא מפיק מכרמלית לרשות היחיד: למקומו. למנעול על גביו כגון מנעולין הללו של עץ שעושין עניים בפתחיהן וראשיהן רחבין ובלע''ז שרדור''א: וחכמים אומרים וכו'. לקמן מפרש טעמא דלא משוו ליה להאי מנעול רשות היחיד: למקומו. לאיסקופה או לחלון שאין בו ארבעה דאף על גב דגבוה עשרה מקום פטור בעלמא הוא: שמוציא מרשות לרשות. מאיסקופה שהוא כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד ואף על גב דהניחו תחילה במנעול שהוא מקום פטור לרבנן ובטל אצל כל הרשויות כרב דימי קיימא לן דאמר בפ''ק ובלבד שלא יחליפו: מקום פטור הוא. וכי הוי למעלה מעשרה היכי משוי ליה רבי מאיר רשות היחיד ואסר: ויש בו לחוק. בתוך הדלת אצל ראש המנעול בעוביו של דלת ולהשלים ראש המנעול לארבעה: חוקקין להשלים. רואין אותו כאילו חקוק: אין חוקקין. הלכך מקום פטור בעלמא הוא: הדר ביה רבי מאיר משערי גינה. מדקא שרי לעמוד (ברשות הרבים ליטול מפתח מאיסקופת כרמלית ולהוליכו דרך אוירא למנעול שלמטה מעשרה ולא גזר שמא יביאנו אצלו לרשות הרבים וש''מ סיפא נמי מדקא שרי לעמוד) על האיסקופה כרמלית וליטול מפתח במנעול למעלה מי' באיסקופת כרמלית ולהוליכו דרך אוירא למנעול ולא גזר שמא יביאנו אצלו לאיסוקפה שהיא כרמלית: וש''מ מדרבנן. דאמרי אם יש ארבעה על ארבעה אסור ליטול מפתח מאיסקופה ולנעול במנעול שהוא מקום פטור וליטלו משם ולהניחו בחלון שהוא רשות היחיד משום דקא מחליף מאיסקופת כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד על ידי הנחת מקום פטור: איתא לדרב דימי. דאמר ובלבד שלא יחליפו: מתני' נגר. קבילי''א שתוחבין אותו בחור שבאיסקופה לנעול הדלת: שיש בראשו גלוסטרא. שראשו עבה וראוי לבוכנא לכתוש ולשחוק בו פלפלין ואפילו הכי דתורת כלי עליו ר''א אוסר אלא אם כן קשור ותלוי בדלת כדמפרש בגמרא: ור' יוסי מתיר. דתורת כלי עליו משום גלוסטרא ולא מיחזי כבונה: גמ' בניטל באגדו. כשהוא קשור ותלוי בחבל של קיימא וראוי לטלטלו על ידי אותו חבל ואינו נפסק בידיה: כולי עלמא לא פליגי. דשרי דכיון דקשור ותלוי יפה מוכחא מלתא דלנעול קאי ולא מיחזי כבונה:

מביא מפתח ומניח באיסקופה. פירש בקונטרס דמהא מדקדק דהדר ביה ר' מאיר משערי גינה ולא גזר לעומד ברשות הרבים שלא יטלטל בכרמלית דהא איסקופה כרמלית היא כדאמרינן לקמן ואין נראה לר''י דמכאן אין להוכיח דאיכא לאוקמא למחר פותח ונועל כגון שעומד על האיסקופה וכן צריך לפרש דאי ברשות הרבים קאי מאי וכן דמשמע דומיא דההוא דשערי גינה ונראה לר''י כמו שהגיה בקונטרס בפירושיו דמסיפא מוכח דהדר בה רבי מאיר משערי גינה דקתני למעלה מי' מניחו במנעול ולמחר פותח ונועל דכי קאי נמי על האיסקופה הוה ליה מכרמלית לרשות היחיד דע''כ איסקופה כרמלית היא דאי מקום פטור אמאי צריך להניח המפתח במנעול יניחו באיסקופה: מדקאמר וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית. דוכן משמע דומיא דשערי גינה ואי הויא איסקופת רשות היחיד אם כן היה מטלטל מרשות היחיד לכרמלית וכן אם היתה רה''ר היה מטלטל מרשות הרבים לכרמלית ולא הוי דומיא דשערי גינה דאסרי בכי האי גוונא: אין חוקקין. והוי מקום פטור והא דקאמר ומניחו באיסקופה הוא הדין ברשות הרבים אלא דסתמא לא מינטר בקרקע משום הכי לא נקיט לה: רבי יוסי אומר איסור נהגו בו והתירו להם. ואם תאמר והא אמרינן בנדרים בפרק ואלו נדרים (דף פא.) ובפרק מקום שנהגו (פסחים דף נא.) דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם ויש לומר דהיינו כשיודעים שמותר ומחמירין על עצמן שלא ירגילו בני אדם להקל ויבאו להתיר איסור אבל אם מחמירין מחמת טעות מותר להתיר בפניהם: כי פליגי בשאין ניטל באיגודו. ר''י מפרש דדוקא הכא שרי משום דבראשו גלוסטרא אבל באין בראשו גלוסטרא מודה דאסור אפי' קשור בדלת וסבירא ליה כרבנן דרבי יהודה בנגר הנגרר אי נמי סבירא ליה כר' יהודה דשרי בנגרר והכא איירי בקשור בעיברא דדשא דמודה רבי יהודה בשאינו ניטל באיגודו כדמוכח בסמוך ומשום הכי בעי במתניתין שיהא בראשו