עירובין קב ע"א

דף קב - א

כי פליגי:  בשאינו ניטל באיגדו, כשהחבל דק, שאם בא לטלטלו על ידי אותו החבל, מיד הוא נפסק.

דמר רבי יוסי סבר: כיון דיש בראשו גלוסטרא, תורת כלי עליו, ונראה לכל שרק לפי שעה הוא מניחו שם, ^[98] הלכך אינו נראה כבונה. ^[99]

ומר רבי אליעזר סבר: כיון דאינו ניטל באיגדו, לא! כיון שהחבל כל כך דק, הרי הוא כאילו אינו קשור כלל, ולא ניכר שעומד לנעילת דלת. ^[100]

ועל אף שיש לו גלוסטרא, הרי הוא נראה כבונה בשבת על ידי נעילתו. ^[101]

מתניתין:

נגר הנגרר, בריח הקשור בדלת אבל אינו תלוי באויר, שהחבל ארוך ועל ידי כן נגרר הנגר בארץ, ואינו נראה כקשור ^[102] - נועלין בו במקדש.

לפי שהאיסור לנעול בו אינו אלא שבות בעלמא מדרבנן, שמאחר שהוא קשור לדלת ועומד לשם כך, אינו כבונה ממש, אלא שנראה כבונה הואיל והוא נגרר בארץ. ולכן מותר לנעול בו במקדש, שאין שבות נוהג במקדש כי לא גזרו חכמים שם.

אבל לא נועלין בו במדינה! שמחוץ למקדש אין נועלין בו, היות וכאמור הדבר אסור משום שבות. ^[103] והנגר המונח על הארץ, שאינו קשור כלל בדלת - כאן וכאן, בין במקדש בין במדינה, אסור לנעול בו, דהוי בנין ממש.

רבי יהודה אומר: הנגר המונח - מותר במקדש.

היות שאף אם אינו קשור כלל אין איסורו אלא משום שנראה כבונה, הואיל והוא מתוקן לכך מבעוד יום, ואין זה בנין ממש.

ולפיכך מותר הוא במקדש.

והנגרר מותר אף במדינה. שהואיל והוא קשור, אף שאינו תלוי, אינו נראה כבונה.

גמרא:

תנו רבנן: איזהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש אבל לא במדינה?

כל שקשור ותלוי אלא שאינו תלוי לגמרי באויר, וראשו אחד מגיע לארץ.

רבי יהודה אומר: זה שקשור - אף במדינה מותר! ^[104]

אלא איזהו נגר שנועלין במקדש אבל לא במדינה?

כל שאינו לא קשור ולא תלוי בדלת, ושומטו, וכאשר מוציאו מהחור שבמפתן הוא מניחו על גבי הקרקע בקרן זוית. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בנגרר, שהוא מותר אף במדינה.

אבל במה שרבי יהודה מתיר אף במונח, במקדש, אין הלכה כמותו.

לפי שהנגר המונח, שאינו קשור כלל, הוי בונה ממש בנעילתו, מדאורייתא, כשאר נגרים ויתדות שנועצים בכותל.

שהרי הבונה כל שהוא חייב מן התורה. ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש [מלבד הקרבת תמידין ומוספין ושאר קרבנות ציבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב].

אמר רבא: והוא, שהנגר קשור בדלת עצמה, רק אז הוא נחשב כקשור, לפי שאז ניכר היטב שהוא משמש לנעילת הדלת. אבל אם הוא קשור במזוזה או בבריח הדלת אינו נחשב כקשור.

ומקשינן: איני. והא רבי טבלא איקלע למחוזא [שם עיר] וחזא ראה לההוא נגר דהוה תלי בעיברא דדשא בבריח הדלת, והיו נועלין בו בשבת, ולא אמר להו ולא מידי!

ומתרצינן: ההוא - ניטל באיגדו הוה. שהיה קשור בחבל חזק, שאז מועיל אפילו בקשור לבריח.

ומה שאמר רבא דדוקא בקשור לדלת עצמה, היינו כאשר החבל הוא דק.

רב אויא איקלע לנהרדעא. חזייה לההוא גברא דהוה קא קטיר בגמי, קשר את הנגר בעשב.

אמר לו: דין לא נטרוק! זה אסור לנעול, לפי שקשירת גמי אינה נחשבת כקשירה כלל.

בעי רבי זירא: נקמז מהו?

עד עתה מדובר שהנגר נכנס רק בחור המפתן. ומסתפק רבי זירא מה הדין כאשר גדל אותו חור, והנגר נוקב עד הארץ.

אמר רב יוסף: מאי תיבעי ליה לרבי זירא? וכי לא שמיע ליה הא דתניא: נשמט, שנפסק החבל שהנגר קשור בו, אסור לנעול בו. נקמז, מותר.

ורבי יהודה אמר: נקמז, אף על פי שאינו נשמט, אלא הוא קשור, אסור.

ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בנקמז שאסור.

ומבארינן: וטעמא מאי מדוע אסור בנקמז?

אמר אביי: משום דמיחזי כבונה. שהואיל והוא נכנס בארץ הוא נראה כבונה.

בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי: עשה לו בית יד, שחיבר ידית לנגר, והוא נראה כפטיש - מהו?

האם יהא מותר לנעול בו אפילו כשאינו קשור כלל, הואיל ומוכח לכל שהוא כלי?

אמר ליה אביי: בוכנא קאמרת?!

אם הוא נראה כפטיש שכותשין בו חטין ותבלינים, ודאי שמותר לנעול בו, משום שאין הדרך להשאיר כלי בתוך בנין ולבטלו שם, וממילא אינו נראה כבונה. ^[105]

איתמר: אמר רבי נחומי בר אדא: עשה לו בית יד, מותר.

ההוא שריתא קורה דהוה בי רב פדת, דהוה מידלו לה בי עשרה, שהיתה כבידה מאוד עד שהיו צריכים עשרה בני אדם להרימה, ושדו לה אדשא, היו משעינים אותה על הדלת בלילה, כדי לסוגרה.

ולא אמר להו רב פדת ולא מידי.

כי אמר סבר - תורת כלי עליה!

שעל אף כובדה לא נתבטל ממנה שם כלי שהרי היא ראויה לישב עליה, ואיננה מוקצה, ומותרת בטלטול. ^[106]

ההיא אסיתא מכתשת של אבן גדולה דהות בי מר שמואל, דהוה מחזקת אדריבא שהכילה חצי כור.

שרא מר שמואל למישדייה אדשא. כי אמר סבר - תורת כלי עליה!

שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם: נימא לן מר מהלין מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב אסי בכיפי דארבא, שהן קשתות שעושים על הספינה מדופן לדופן, רחוקים זה מזה כחצי אמה, ופורסים עליהם בגדים ומחצלות להגן מפני הקור והגשמים.

שלח ליה רב עמרם: הכי אמר רב אסי:

הני כיפי דארבא, בזמן שיש בהן טפח ברוחב כל קשת, שכבר יש עליו שם אהל בכך [ששיעור אהל, הוא לפחות טפח].

אי נמי, אפילו אין בהן טפח, אבל אין בין קשת זה לקשת זה שלשה טפחים, דאמרינן לבוד והוי כאילו כולם מחוברים יחד.

למחר בשבת - מביא מחצלת ופורס עליהן.

מאי טעמא?

מוסיף על אהל ארעי הוא. שהרי יש כאן אהל כבר מערב שבת, והוא רק מוסיף עליו, וגם הוא ארעי שאינו עשוי להישאר כך לתמיד, ושפיר דמי!

לפי שעשיית שאהל עראי אינה אסורה אלא מדרבנן, ולא אסרו אלא כשעושה אהל מתחילה, אבל כשהאהל כבר קיים והוא רק מוסיף עליו, מותר.

הנהו דיכרי אילים דהוו ליה לרב הונא, דביממא בעו טולא בימות הקיץ, הם היו זקוקים לצל בשעות היום ובליליא בעו אוירא ובלילה הם היו זקוקים לאויר קר. והיו נוהגים בימות החול לפרוס עליהם מחצלת ביום ולהסירה בלילה.

אתא רב הונא לקמיה דרב לשאול כיצד לעשות בשבת עם המחצלת.

אמר ליה רב: בערב שבת לפנות ערב, כשאתה בא להסיר את המחצלת, אל תסירנה כולה מעל הגג. אלא זיל כרוך בודייא גלול אותה והשאר אותה כרוכה על הגג, ושייר בה טפח, השאר טפח אחד פרוס כדי שיהא עליו שם אהל. ^[107]

ולמחר, פשטה, פרוס את המחצלת, ומוסיף על אהל ארעי הוא, ושפיר דמי.

אמר רב משום רבי חייא: וילון הפרוס כנגד הפתח לצניעות - מותר לנטותו לפרוס אותו, ומותר לפורקו בשבת, ואין בזה משום בונה.

לפי שהוילון אינו קבוע שם אלא דרכו להיתלות ולהסירו, והרי הוא כדלת בעלמא שמותר לפותחה ולנועלה בשבת.

כילת חתנים שעשויה כך, שיוצאים משני ראשי המטה באמציעתה, עמוד מכאן ומכאן, ועליהם מונח קנה, ופורסין עליו יריעה שיורדת בשיפוע לכאן ולכאן. [להבדיל מכילה רגילה שפורסים יריעה על ארבעה עמודים שיוצאים מארבעה קצות המטה] - מותר לפורקה ולנטותה בשבת. לפי שאינה נקראת אהל, שהרי רוחב הגג שלה הוא פחות מטפח.

אמר רב ששת בריה דרב אידי: לא אמרן שמותר, אלא כשאין בגגה טפח.

אבל אם יש בגגה טפח - אסור.

וכי אין בגגה טפח נמי לא אמרן שמותר, אלא כשאין בפחות משלשה טפחים סמוך לגג טפח. שהשיפוע תלול מאוד שאפילו עד מרחק שלשה טפחים מתחת לגג עדיין אין רוחב טפח בין שתי דפנות הכילה.

אבל כשיש בפחות משלשה סמוך לגג, רוחב טפח בין שתי הדפנות, אסור לנטותה ולפורקה בשבת, דאמרינן לבוד, והוי כאילו אותם שלשה טפחים סתומים, והרי יש כאן גג ברוחב טפח שהוא שיעור אהל.

מאי טעמ' מוסיף על אהלי עראי הוא ושפיר דמי עיקר דיליה בפר' כל הכלים ניטלין בשבת דתנן פקק החלון ר' אליעזר אומ' בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ובגמ' גרסי אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן הכל מודין שאין עושין אהלי עראי בתחילה ביום טוב ואין צריך לומ' בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר' אליעזר אומ' אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומ' בשבת וחכמי' אומ' מוסיפין בשבת ואין צריך לומ' ביום טוב ואיתה נמי בפר' תולין את המשמרת:

פי' רומנא והיא כמין אחיזת מאנא תורת כלי עליו ומותר לטלטלו. ור' אלעזר סבר כיון דאינו ניטל באיגודו לא מטלטלינן ליה. ומפורש בתלמוד א"י אמר רב יוסי מי שמתיר עושה הנגר טפל לגלוסטרא והאוסר עושה לגלוסטרא טפילה לנגר. איזהו נגר א"ר יוחנן קשור אעפ"י שאינו תלוי ודברי הכל כי הגלוסטרא כלי הוא:

נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינ'.

והמונח כאן וכאן אסור. ר' יהודה אומר המונח במקדש כו':

ת"ר איזהו נגר הנגרר שנועלין בו במקדש כו' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה.

אמר רב יהודה והוא שקשור ותלוי בדלת.

ואם ניטל באיגודו אפי' תלוי אלא בבריח של דלת מותר כר' טבלא. רב הונא איקלע לנהרדעא חזייה לנגר דהוה קטיר בגמי.

אמר דין אינו ניטל באיגודו שאינו קשור בדבר שיכול להעמידו. וכיון דאינו ניטל באיגודו לא ניקטור. כלומר אין סוגרין כדגרסינן טרוקו גלי סגרו הפתחים. פי' ניקמן.

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה דאוסר (בניקמן) [בנקמז] משום דמיחזי כבונה (דמפורש) [ומפורש] בירושלמי ר' יעקב בר אחא בשם רבנן מדדו זהו הנקמן בראשי אצבעותיו וכיון דמדדהו נראה כי בונה אמר שמואל ואם עשה לו בית יד נעשה (ככוכנא) [כבוכנא] ושרי:

ההיא שריתא [כו']. פי' דהוה שקלי לה עשרה ושדו לה אדשא והוה חזי להו ר' פדת ולא אמר להו ולא מידי אמר זו תורת כלי עליה והוא הדין לאסיתא שהיא מכתשת גדולה מחזקת אדרב ואמר מר שמוא' תורת כלי עליה ושרי לטלטולה.

פי' הני כיפי דארבא כמין קרשים כפופין ע"ג הספינה. ויש טבעות קבועות וכשתהיה החמה קושרין באותן טבעות מחצלאות ופורסין אותה ע"ג הספינה מפני החמה. (עכשיו) ואי הני כיפי דארבא בהן טפח הנה הן חשיבין כאהלים דקי"ל אוהלי טומאה טפח. ואם אין בכל אחד מהן רחב טפח ואין בין זה הקרש לזה הקרש ג' טפחים כיון דקי"ל כל פחות מג' כלבוד דמי נעשו כל הקרשים כולן כאילו לבודין והנה הם אהל למחר בשבת מביא מחצלת ופורס עליהן דמוסיף על אהל עראי הוא ושרי:

ההוא שריתא דהוה ביה רבי פדת דהוה מדלו לה בי עשרה וכו' אמר תורת כלי עליה. הקשו המפרשים ז"ל מההיא דאמרינן בסוף במה מדליקין (שבת לה, א) שכוורת בת ג' כורים נחלקו רבה ורב יוסף אם מותר לטלטלה ובת ד' שוין שאסור לטלטלה. ותירצו בתוס' דכוורת אין דרכה לטלטלה וכל שגדולה כל כך אסור לטלטלה בשבת. אבל קורה זו דרכן היה לטלטלה בכל שעה לסגור הדלת. אף בשבת מטלטלין אותה כיון שיש תורת כלי עליה עכ"ל הרשב"א ז"ל. [מ"מ הל' שבת פכ"ה הל' ו].

כילת חתנים מותר לפרקה ולנטותה בשבת וכו' ולא אמרו אלא דלא נחתא מפוריא טפח אבל נחתא מפוריא טפח אסורה. וכתב הרשב"א ז"ל: נחתא מפוריא טפח אסורה, דכיון שהכילה פרוסה לצל הויא לה מטה העשויה כעין גג באמצע כילה. אבל מטה דידן אע"ג דנחתי סדינין מפוריא טפח לית לן בה [דכיון דפריסת סדינין ע"ג מטה אין בה משום אהל לית לן בה]. וכ"כ מורי נר"ו [מ"מ הל' שבת פכ"ב הל' ל].

נגר הנגרר נועלין בו במקדש. פיר׳ נגר שאין בראשו גלוסטרא ואין ניטל באגדו ואין עליו תורת כלי נועלין בו במקדש שאין במקדש משום שבות אבל לא במדינה דכיון דנגר מחזי כבונה ואיכא איסורא דרבנן והיינו כרבי אליעזר דפקק החלון וכדאיתא בפרק כל הכלי׳ מאן תנא נגר הנגרר רבי אליעזר הוא והמונח כלו׳ שאינו קשור בדלת כאן וכאן אסור פרש״י ז״ל משום דאיסורא דאורייתא דה״ל בונה ממש לגרום שאדם נועץ בכתלי׳ והבונה כל שהוא חייב והוצרך רבינו ז״ל לפרש כן משום דאלו ס״ל לת״ק דאין כאן איסור תור׳ הא קי״ל דאין שבות במקדש אבל בתוספו׳ אמרו שאינו נרא׳ לפי שאין בנין דאורייתא בדבר שאין דרכו להסיר כל שעה ופירשוהם דלכ״ע ליכא בהא אלא משום שבות ואע״ג דאין שבות במקדש לא כל השבותין התירו דהא תנן דסדור הקני׳ ונעילתן אינה דוחה את השבת וה״נ אמרינן לקמן גבי חתיכת נבלה ומיהו הא דתנן גבי חזרת רטיה דלכתחלה כאן וכאן אסור וחזרת רטיה ליכא אלא שבות בעלמא ונראה דכל שבו׳ שאין בו צורך גדול במקדש לא התירוהו וכן לא התירו בדבר שנראה כמלאכה דאורייתא או שהוא קרוב לבא לידי איסור תורה הילכך בהא ת״ק גזר במקדש ורבי יהודה לא גזר גמרא בניטל באגדו כ״ע לא פליגי פרש״י ז״ל כשהוא קשור בדלת ותלוי בחבל של קיימא שראוי לטלטלו ע״י דבר אותו חבל ואינו נפסק כ״ע לא פליגי כי פליגי בשאינו ניטל באגדו שהחבל דק ואם היה רוצ׳ ליטלו משם לטלטלו ע״י אותו חבל היה נפסק ר״א סבר כיון שאינו ניטל באגדו ה״ל כמי שאינו קשור בדלת והאי הוא ואין זה מחוור שא״כ היה להם לפרש כן ועוד דכיון דטעמא משום דגלוסטרא אינו ניטל באגדו משוי ליה כלי מ״ל קשור ומ״ל שאינו קשור שהרי נראה דכל שיש תורת כלי עליו לא בעי׳ קשור וכדפרש״י ז״ל גופיה לקמן גבי עשה לו בית יד לפיכך פיר׳ בתוספות וכן פירש הרב רבי ישעיה ז״ל דה״ק באגדו כלי שעשו לו בראשו קשר אחד שהיו נוטלין אותו בקשר ההוא ותולין אותו בכתל כשאר הכלים ולפיכך רבי אליעזר מתיר בו דכלי גמור הוא וכל שהוא כלי לא מחזי כבונה הילכך אע״פ שאינו קשור לא בדלת ולא בעבורא דדשא נועלין בו והא דאמרי׳ לקמן בעובדא דר׳ טבלא דניטל באוגדו הוה ולהכי לא אמר להו ולא מידי אע״ג דאמרי׳ התם דהוי תלוי בעבורא דדשא מעשה שהיה כך היה דבלאו הכי נמי שרי וכן עיקר ומיהו לגבי דלת שבמוקצה וחרקים שבפרצה לא מהני תורת כלי דהא מחצלת וקנקן תורת כלי עליהם ואפ״ה בעי׳ קשור ותלוי דאפילו לרבי יהודה כדכתיב התם וטעמ׳ כדפרישנא התם דכיון שנוטלין שם לזמן מחזי כבונה ואפילו בשנותן שם דבר שיש עליו תורת כלי וזה ברור והקשה הראב״ד ז״ל והיאך אפשר לאסור לנעול בשום נגר ואפילו הוא מונח והא קי״ל כרבנן דשרו תוספת אהל עראי בשבת וזה אהל עראי הוא ותירץ דכל שהוא קשור בדל׳ ואין עליו תורת כלי אינו בנין עראי אלא כבנין קבע לאסר מדרבנן מיהת.

ת״ר כו׳. ר׳ יהודה כו׳ עד ושומטו ומניחו בקרן זוית ובש״ס מוכח דכל שאינו קשור בדלת עצמה אלא בעבורא דדשא כאלו שומטו ומניחו בקרן זוית דמי ושומטו ומניחו בקרן זוית לאו דוקא ומיהו כל שניטל באגדו או שיש עליו תורת כלי לא בעי קשורה כלל כדכתיב׳ לדעת התוס׳ א״ר אמר רב יהודה כו׳ אמר רבא כו׳ פירש שאף ר׳ יהודה לא התיר אלא בקשו׳ בדלת עצמה דהשתא מוכחא מילתא דלנעילה קאי אפילו כל שקשור במקום אחר ואפי׳ בעבורא דדשא לא מוכחא מילתא ואסור כן פרש״י ז״ל וכן פי׳ רבי ישעיה ז״ל והראב״ד ז״ל פי׳ בו טעם אחר שאינו מחוור כתב הראב״ד ז״ל ואי קשיא לך הלכתא אהלכתא דהכא אמרי הלכה כרבי יהודה ובעי׳ שיהא קשור בדלת ואלו בפרק כל הכלים אמרי׳ הלכה כרשב״ג ואיהו גופיה הוא דאמר דבעינן תורת כלי עליו וסבר לה כרשב״ג בחדא ופליג עליה בחדא דאלו רשב״ג לא בעי תורת כלי ואלו רבי בעי תורת כלי כדאי׳ התם והכא דאיכא תורת כלי עליו א״ר יהודה עלי׳ דלא בעינן קשור וכדבעי׳ למימר גבי שרותה ואסיקא דלקמן ע״כ תורף דבריו ז״ל ונראה שהוא סובר כדברי התוס׳ דכל לא בעינן קשור ותלו אבל דברי הרי״ף ז״ל בפרק כל הכלים טעמ׳ שהוא סובר דאף בשיש עליו תורת כלי בעינן וכדכתיבנא התם בס״ד ודברי התוספו׳ עיקר כדכתיב׳ לעיל רב אויא אקלע לנהרדעא חזייה לההוא נגרה דהוה קטיר בגמ׳ אמר דין לה נטרוקי פרש״י ז״ל זה לא יועיל לנעול בו דקשירת גמי לאו כלום היא וכיון שאינו קשור כמאן דליתיה דמי ומיירי בשהיה קשור בדלת דאלו היה קשור בעבורא דדשא אפילו היה קשור בחבל אינו כלים ומיירי נמי בשאין תור׳ כלי עליו ואינו ניטל באוגדו דבדידהו ואפי׳ מונח נמי מותר לפירש התו׳ בעי רבי זירא נקמז מהו פרש״י ז״ל שהחור באסקופ׳ שנכנס בו נפחת ויוצא הנגר לצד הקרקע ונעץ בקרקע ומשום דמחזי כבונה כשהוא בקרקע ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור נכר בארץ עד שנשמט היינו שנפסק החבל שהוא קשו׳ הוא בדלת והרי הוא נשמע ומונח בקרן זוית כשפותח בו וכן פירש הרב רבי ישעיה ז״ל ואחרים פירשו נקמז כמו נקמץ כלומר שהוא נקמץ בדלת עצמו ויש מהם אצלינו הרבה שמכניסין הנגר בין הבריח המחוב׳ בדלת והדלת ומחברין אל הנגר עץ ה׳ קטן ארכו כשיעו׳ טפח והוא הולך לכאן ולכאן ופעמים שעושין את הנגר למעלה בדלת ופעמים שעושין אותו למטה בדלת וכשעושין אותו למעלה מסבבין את העץ הקטן לצד ה׳ והנגר נופל והדלת נפתח: וכשזוקפין אותו אל הנגר עולה ונכנס בשקוף העליון והדלת נעול וכשעושין אותו למטה מסבבין את העץ מצד ה׳ והנגר נופל ונכנס באסקופה התחתונה והדלת נעל וכשזוקפין אותו אז הנגר נטלה והדלת נפתת וקא מבעיא ליה לרבי זירא כיון שאינו קשור ותלוי והוא יכול לינטל משם כנשמט ומונח דמי או לא וא״ל רב יוסף דהא תניא רבי יהודה אומר נקמז אע״פ שאינו נשמע אסור ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה ואמרי׳ וטעמא מאי כלומר מאי טעמא דרבי יהודה וכי פחות הוא מן הנגרר אומן הניטל באגדו שהוא מותר לו ואמר אביי אין טעמא דרבי יהודה בנקמז משום דמחזי כבונה כי הסבוב של אותו עץ ועליית הנגר ופתיחתה ע״י אותו סבוב דומה לתקיעת מזמר ע״כ. והנה בכל הארץ נהגו היתר לפתוח ולנעול בשבת בנגר כזה ונראה דאפילו לפי זה ודאי דכל שהנגר קטן קבוע שם במסמרים כעין שלנו אין בו שום איסור ומנעול בעלמא הוא ולא אסר רבי יהודה אלא כשהוא מהודק שם בלבד אלא בענין שיוכל לינטל והנשמט הוא כל שאינו קשור ומהודק כלל וכן דנתי לפני רבותי ואם עשו לו בית יד מהו פרש״י ז״ל נגר שאינו קשו׳ כלל ועשה לו ביחיד שתחב יתד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא מוכחא מילתא שיש תורת כלי עליו מהו לנעול ואמר ליה כובנה קאמרת כלומר זה ודאי שרי:

ההיא שרותה כו׳. פירש הראב״ד ז״ל דבי עשרה דאמרי בעלמ׳ הוי שנים צריכין לה ועשרה מסייעין להם לכך דשקלי ליה בי עשרה דאלו היה עשרה צריכין לה אסור שרא ליה רבא לאביי בתוס׳ כתבו וא״ת ומ״ש מחלתא בת תרי הרי דלא שרא ליה רבא לאביי לטלטולי כדאיתא במס׳ שבת ותירצו דהתם בחלתא אין דרכם לטלטלה והילכך כל שגדולה ע״י אדם קובע לו מקום ואסור לטלטל בשבת אבל כאן שדרכם לטלטלם כל שעה לסגור הדלת אף בשבת מטלטלין כיון שיש תורת כלי עליה וכענין שאמרו בפמוטות של בית רבי דאפילו ניטלין בעשרה בני אדם מטלטלין אותן בשבת וכן עיקר ורש״י ז״ל כן פי׳ שהיה בה משוי לעשרה בני אדם מטלטלין אות׳ בשבת וכן עיקר. זו תורת כלי עליה פרש״י זכרונו לברכה שהיתה ראויה לישב עליה: זיל כרוך בודייא ושייר בה טפי שתסתלק המחצלאות מעליהם ערב של ערב שבת לא תסלקנה כלה משם אלא הוי גללו וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פירש דלהוי עליה שם אהל ולמחר פשטה עליה והוי תוספת אהל ושרי עכ״ל ז״ל: וכתבו בתוספו׳ שנראה מן הלשון הזה שהוא אומר שלא יהדק בכך המחצלת הרבה ויעשה בענין שיהא ברחב העגול טפח באהל ואמרו בתוספו׳ דשייר בה טפח לא משמע הכין אלא שייר טפח חוץ מן הכריכה קאמר אבל חוזר העיגול ולא מחזי כאהל ולמחר כשהיא פורסה לא מחזי כמוסיף אלא כעושה אהל לכתחלה וכן עיקר ונראה שאף לשון רש״י ז״ל אפשר להלום כפי׳ הזה:

וילון מותר לנטותו. ומותר לפרקו בשבת. פי׳ הרב רבי ישעיה ז״ל בפרק תולין שהוילון אינו עשוי לצל כדי שיהא חשוב אהל אלא שמעמידין אותו כנגד הפתח לצניעות בעלמא או להגן מן השמש והרוח לפיכך מותר שאינו נקרא אהל אלא מלמעלה וכשהוא עושה מן הצד בעבור מחיצה כגון במחיצות סוכה או ברשות היחיד דודאי חייב מדרבנן משו׳ בונה אבל לצניעו׳ בעלמא או להגן מן הרוח והשמש מותר שאין אהל אלא מלמעלה עכ״ל ז״ל:

כילת חתני׳ מותר. פירש נקט כילת חתנים מפני ששאר כילו׳ על הרוב הן פירושו׳ ע״ג קנופות שיש לד׳ רגלים ויש להם גג והוי אהל אבל כילת חתנים היא ע״ג נקיטין והכילה משופעת לכאן ולכאן כמין ואין לה גג ולא אמרן אלא בשפועה טפח פרש״י ז״ל כי כשתמדוד למטה שתחתיה מכנגד אמצעית הכילה עד שפת היריעה שהוא בצד המטה לא תמצא שם טפח ולפיכך מותר דהוי כלה כדופן ואין כאן אהל כלל אבל אם הרחיבה בכדי שיש טפח מכנגד אמצעיתה ועד מקום שפת הכילה הוי השפוע חשוב כאהל דשפועי כאהלים דמי והקשה הוא ז״ל כי היאך אפשר שלא יהא ברחב המטה שני טפחי׳ ותירץ כי המטה רחבה כמשפטה ונקלטין הרבה יוצאין לשני ראשיה ועולין למעלה סדורין אחד נמוך ואחד גבוה וקנים נתונים מנקלטה שבראש׳ לנקלט׳ שברגליה ופירש על המטה שתים שלש כילות קטנות סמוכות שאין בכל אחת טפח. וכתבו בתוספו׳ כי לדבריו ז״ל אע״ג דאין בין זו לזו ג׳ טפחים מותר לעשותן ואע״ג דלעיל גבי כיפי דארב׳ אמרינן דכיון שהן פחו׳ משלשה מצטרפין למהוי אהל דכל פחו׳ משלשה כלבוד דמי. התם הואי לקולא להתיר תוספת אהל עראי דחשבינן להני דעבידי מבעוד יום שנצטרפו ונעשו אהל ויהא מותר להוסיף עליה׳ אבל לחשבן כאהל למי שבא לפרשן כן בשבת לא אמרינן שיצטרפו בפחות משלשה להיות אהל עראי שא״כ אסור למתוח שני חוטין תוך שלשה טפחים משום עשיית אהל ואין זה עולה על הדעת. ויש מרבותי הצפרתים זכרונו לברכה שפירש דמשכחת לה אפילו בכילה אחת ובמטה א׳ שהיא רחבה וה״ק והוא שאין בשיפועה שלמעל׳ מעשר׳ טפחים טפח אחד ואף על גב דלמטה מעשרה טפחים מתרחב השפוע ליותר מטפח אין בכך כלום לפי שאין חשיב טפח אהל בפחו׳ מגוב׳ עשר׳:

נגר הנגרר ר״ל שקשור אחורי הדלת אבל אינו תלוי אלא שהחבל ארוך כל כך שהנגר נגרר בארץ עד שאדם שומטו ומניחו בקרן זוית הרי זה כמי שלא נקשר שאין כאן היכר שלנעילה הוא עומד והרי הוא כנותנו שם מתחלה ונראה כבונה ונועלין בו במקדש אחר שהוא קשור ששבות בעלמא הוא אבל לא במדינה והמונח ר״ל שאינו קשור כלל לא ביום ולא בלילה אפי׳ במקדש אסור ור׳ יהודה מתיר במונח במקדש ובנגרר אף במדינה הואיל וקשור הוא. ופרשו בגמרא שכל שאינו נגרר אעפ״י שראשו מגיע לארץ לר׳ יהודה אף במדינה מותר אבל כל שאינו לא קשור ולא תלוי והוא הדין לקשור אלא שהוא נגרר בארץ עד שאדם שומטו משם במדינה אסור. והלכה כר׳ יהודה. וקשור זה שהוא מתיר פרשו בגמרא דוקא שקשור בדלת עצמה אבל אם נקשר במזוזת הדלת אין כאן הוכחא שלנעילה הוא עומד. ואם היה ניטל באגדו בחבל חזק מותר בכל ענין אפי׳ היה תלוי בבריח שאדם סוגרו בו תמיד מוכיח עליו שלנעילה הוא עומד אבל בקשר חלוש לא. והוא שאמרו רב אחא איקלע לנהרדעא חזייה לההוא דהוה קטיר בגמ׳ אמר דין לא ניטרוק ר״ל שלא ינעול בו אחר שאין קשורו אלא בגמי. היה נקב בגופו של נגר והיה מסמר יוצא ממנו ויש נקב בדלת עובר כל עביו של דלת עד שכשאדם פותח תוחב את הנגר באותו מסמר לנקב הדלת העובר לצד חוץ והוא הנקרא נשמט אסור שזהו בנין גמור ולא עוד אלא אפי׳ לא היה נקב הדלת עובר לצד חוץ אלא עד מקצת עוביו של דלת הרי מכל מקום הוא נראה כבונה ואסור ואם עשה לו בית יד עד שהוא נעשה כבוכנא מותר שתכונתו מוכחת עליו שלשם כלי נעשה ולא לבנין וכן כלים גדולים שמלאכתם לאיסור שמותר לטלטלם לצורך גופם ומקומם אפי׳ היו רבים צריכים בטלטולם מחמת גדלם הרי הם מטלטלים לסמכם לדלת להעמידה ננעלת וכבר ביארנוה במסכת שבת פרק כלים:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנתחדש עוד בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:

כבר ביארנו במסכת שבת שאין עושין אהל עראי ביום טוב ואין צריך לומר בשבת אבל מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביום טוב. מעתה כיפי דארבא והם כעין מעגלים הנקראים צירקליש ונועצים הספינה מכאן ומכאן כדרך שנועצים שנושאים את המת בתוכה לפרוס את הטלית עליה ואף בספינה נועצין אותם ראשו אחד בדופן זה מחצי אמה לחצי אמה על פני כל הספינה ופורסין עליהם בגדים ומחצלות להגין מפני החום או הצנה או הגשמי׳ וכל שיש בעובי הכיפים טפח ונעצם מבעוד יום הרי הוא אהל ואין פריסת המחצלות עליהם אלא תוספת אהל. וכן הדין אם אין בהם טפח אלא שהם נעוצים בפחות משלשה שתורת לבוד מחברם. וכן כל שמתיירא על צאנו בימות החמה ורוצה לעשות להם מחיצה ביום מפני החמה ורוצה לסלקה בלילה כדי שישאפו את האויר פורס מחצלת מבעוד יום וכורכה סמוך לשקיעת החמה ומשייר בה אהל טפח ולמחר פורשה לגמרי ואינו אלא מוסיף:

וילון העשוי כנגד הפתח לצניעות בעלמא ולא מתורת אהל. מותר לנטותו ולפרקו שכל שנעשה מן הצד לצניעות בעלמא אין עליו תורת אהל כלל:

כילה שאין בגגה טפח וכן אין בפחות משלשה סמוך לגגה רוחב טפח מותר לנטותה ולפרקה בשבת. ואפי׳ היה שפועה כמה ששפועי אהלים לא כאהלים ושפועה הוא מנקדת האמצע עד מקום ששפת היריעה כלה:

אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יהודא מה שפירש המורה שהלכה כמותו בנגרר במדינה אבל לא במונח במקדש אינו נ"ל ועוד שנראה כמו הילתא למשיחא ושמא מפני שהי' כתוב בספרו הלכה כר' יהודא בנגרר הוזקק לפרש כן ולא היא דה"ג בכל הספרים הלכ הכר' יהודא בסתר: עיין בסוף פ' כל הכלים במהדורא תנינא:

דם ההיא ניטל באיגודו הוה פירש ותורת כלי הי' עליו ובלי שום תלוי' שרי ואל אמרן אלא שאין בשיפועה טפח כו' עיין מה שפירשתי בפ' ר"א אומר תולין במהדורא תנינא:

בא"ד ומתני' דלעיל דדלת שבמוקצה כו' דבעי שיהיו גבוהים מן כו' עכ"ל משום דהשתא דהך מתניתין דגלוסטרא אתיא שפיר כר' יהודה אית לן למימר דהך סתמא דמתני' דלעיל מיניה דלת שבמוקצה אתיא נמי כרבי יהודה דכוותיה פסקינן והא דבעי התם שיהיו גבוהים מן הארץ ואסור בנגררת והכא התיר רבי יהודה בנגר הנגרר משום דהתם הוה באינו ניטל באגודו ולכך צריך שיהיו גבוהים מן הארץ דאי הוה התם ניטל באגודו אפילו נגרר ובלא גלוסטרא ואפילו תלוי בעיברא דדשא מתיר ר"י כדמוכח הכא לקמן וצ"ל דדלת שבמוקצה וחדקין שבפרצה לא הוה כקשור בדלת גופיה אלא כתלוי בעיברא דדשא דאי הוה כקשור בדלת גופיה א"נ דאינו ניטל באגודו ואפילו נגרר שרי ר"י במתני' כדמוכח לקמן דר"י מתיר בקשור בדלת אפילו אינו ניטל באגודו אפילו נגרר ודו"ק:

בד"ה לא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח פ"ה שיש כילות קטנות סמוכות כו' עכ"ל עיין בפ' תולין שכתבו התוס' פי' זה ועוד פי' אחר ועיין בזה בחידושנו שם:

בא"ד אבל לא מסתבר שיחשב בכה"ג עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת כו' עכ"ל צ"ע לפי זה יהא מותר לכתחלה לנטות בשבת הכיפין בפחות מג' דלענין לאסור עשיית אהל בשבת לא אמרינן לבוד ואח"כ יהא מותר ג"כ לפרוס מחצלת עליהן דלא הוי אלא כמוסיף אהל ואמאי קאמר למחר מביא מחצלת כו' דמשמע דהכיפין אסור לנטות בשבת ודו"ק:

גמ' עראי הוא ושפיר דמי כו' נמי טפח נמי לא אמרן כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה והמונח כו' ממש ור"י כו' ממש הוא אלא כו' כצ"ל:

בד"ה כילת חתנים לאו אהל הוא מפני כו' הד"א. ונ"ב כזה א.

בד"ה שאין בפחות כו'. נ"ב כזה :

בד"ה בשיפועה כו' ונקליטין הרבה יוצאין ממנה כו' נ"ב כזה :

תוס' בד"ה כי פליגי כו' וחדקין שבפרצה דבעי שיהיו גבוהים מן הארץ צריך לפרש אף על גב דיכול לעמוד על ידי אותו חבל ומ"מ אינו כו' כצ"ל:

בד"ה ההוא שריתא כו' ולא שרי לי כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה נשמט. שנפסק החבל כו'. עי' מכות (ט ב) דנשמט ונפסק תרי ענינים נינהו. וי"ל דנקט נשמט לרבותא אף שהחבל עדיין שלם ועומד לקשרו עוד אפי' הכי אסור וכ"ש נפסק ויותר הנל"פ דנשמט היינו דנשמטה האסקופה ממקומה ונצרך לנעוץ הנגר בקרקע עצמו והוה דומיא דנקמז:

תוס' ד"ה לא אמרן. דאטו יהיה אסור כו' ב' חוטין תוך שלשה כו'. עי' תוס' סוכה (יז) ד"ה אלו שכתב ומיהו היכא כו' איכא לספוקי אם שני הפסולים מצטרפין כו' ומיהו כו' אין האויר משלימו כו' דל"א לבוד להחמיר ע"ש וא"כ הא דמביאין הכא לראיה דאטו כו' צ"ע:

רש"י ד״ה הלכה כר"י כו' במקדש לית הלכתא כוותיה. נ״ב ל"ק הלכתא למשיחא דאית בה נפקותא להקל בדכוותה כגון לצורך מצוה או בשעת הדחק:

כשאין ניטל באיגדו. שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם לטלטלו ע''י אותו חבל מיד נפסק ר''א סבר כיון דאינו ניטל באיגדו דהוה כמי שאינו קשור ותנן לקמן נגר המונח שאינו קשור בדלת אין נועלין בו והאי נמי מונח הוא משום גלוסטרא לא שרי ליה ורבי יוסי סבר גלוסטרא מהניא ליה דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין: מתני' נגר הנגרר. שקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור וכשאין בראשו גלוסטרא קאמר: נועלין בו במקדש. דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש הואיל וקשור לכך אלא הואיל ונגרר מיחזי כבונה ואין שבות דרבנן במקדש דלא גזרו שם: והמונח. שאינו קשור כלל הוי בנין ממש ור' יהודה סבר לאו בנין ממש הוא אלא דומה לבנין ובמקדש לא גזרו שבות: גמ' זה אפי' במדינה מותר. הואיל וקשור אף על פי שאינו תלוי: הלכה כר' יהודה בנגרר. דמותר אפילו במדינה אבל לא במונח דשרי ליה רבי יהודה במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון שאינו קשור שם בנין גמור הוא כשאר נגרים שנועצים בכותלים והבונה כל שהוא חייב ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות צבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב: והוא שקשור בדלת. עצמה דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה: ניטל באיגדו. כלומר קשור היה בחבל חזק: דין לא נטרוק. זה לא ינעול שאינו קשור דכמאן דליתיה לגמי דמי: נקמז מהו. שנכנס הנגר בחור האסקופה ונפחת אותו החור ויוצא הנגר לצד הקרקע ונועץ בקרקע ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור ניקב עד לארץ: נשמט. שנפסק החבל שהוא קשור בו והרי הוא מונח בקרן זוית כשפותח אותו: עשה לו בית יד. לנגר שאינו קשור כלל ותחב בית יד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא ודאי מוכח מילתא הוא דכלי הוא מהו לנעול בו: בוכנא קאמרת. הא ודאי שרי בוכנא מקבת וכותשין בו חטין ותבלין: שריתא. קורה כמו בצל קורתי (בראשית יט) בטלל שרותי: בי עשרה. כלומר משאוי עשרה בני אדם היה בה ואפילו הכי לא אסר עלייהו: ושדו ליה אדשא. לסומכה בלילה: תורת כלי. שראויה לישב עליה: אסיתא. מורטיי''ר: אדריבא. לתך חטין ט''ו סאין חצי כור כיפי דארבא אולמות שעושין בספינה שנועצין כעין מעגלין שקורין צרק''ל ראשו אחד בדופן זה של ספינה וראשו שני בדופן זה והוא כפוף כמו אולם ועומד כמו כיפה ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר וכן על פני כולה ופורסין בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים: שיש בהם טפח. שרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל כשרוחב טפח מקרי אהל נמצא שם אהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס עליו הבגד למחר אינו אלא מוסיף: אי נמי אין ברחבו טפח ואין בין זה לזה שלשה. דאיכא למימר לבוד: דכרי. אילים: דביממא בעו טולא. מפני השרב: ובליליא בעו אוירא. הנאת הקור מפני הבל הקיץ ובימות החול היו פורסין עליהן מחצלות ביום ונוטלין בלילה: אתא לקמיה דרב. מה נעביד להו בשבתא: כרוך בודיא. כשתסתלק המחצלת מעליהן לפנות ערב שבת אל תסלקנה כולה משם אלא הוי גולל אותה וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פרוסה דלהוי עליה שם אהל: ולמחר פשטיה. דהוי תוספת ושרי: וילון. כנגד הפתח לצניעות: מותר לנטותו. דלאו אהל הוא דלא קביעא התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא: כילת חתנים. לאו אהל הוא מפני שאין לה גג למעלה רוחב טפח מפני שהיא נתונה בשיפוע והיא יריעה שפורסין סביב למטה לישן: שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח. שנתונה באלכסון קצר שכשאתה מודד רחבה למטה משלשה לגגה אין בו רוחב טפח דהוי כוליה דופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה עד טפח בתוך שלשה לגגה כאילו גגה טפח דמי ואסור לנטותה:

גלוסטרא ומתניתין דלעיל דדלת שבמוקצה והדקין שבפירצה דבעי שיהו גבוהים מן הארץ נראה לפרש אע''ג דיכול לעמוד ע''י אותו חבל מ''מ אינו ניטל באיגודו שאם היו רוצים לטלטלו ממקום למקום ע''י אותו חבל היה נפסק משום הכי צריך שיהיו גבוהים מן הארץ ואתיא נמי כר' יהודה דכוותיה פסקינן דאי הוה ניטל באיגודו אפילו נגרר ובלא גלוסטרא ואפילו קטיר בעיברא דדשא מתיר רבי יהודה כדמוכח הכא: הלכה כר''י בנגרר. פירש בקונטרס דנועלין בו במדינה אבל במאי דשרי מונח במקדש לית הלכתא כוותיה: נקמז מהו. פירוש עד השתא הוה איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור נוקב עד לארץ והשתא בעי אם החור הולך עד שנכנס ונועץ בקרקע ודמי טפי לבונה: ההוא שריתא דהוו מדלו לה בי עשרה. ואם תאמר דאמרינן סוף במה מדליקין (שבת דף לה.) גבי חלתא אמר אביי בעי מיניה דמר אפילו בת תרי כורי ולא שרי לי ויש לומר דלא דמי דחלתא אין רגילות לטלטלה בחול כלל אבל האי שריתא דרכה לטלטלה תמיד בחול לנעול הדלת משום הכי שרי: לא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח. פירש בקונטרס שיש כילות קטנות סמוכות זו לזו ואין בכל אחת טפח ותימה. דלימא לבוד מכילה זו לכילה זו ונמצא שיש בשיפועה טפח ויש לומר דהא דחשיב ליה אהל לעיל על ידי לבוד דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת אבל לא מסתבר שיחשב בכי האי גוונא עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה משום עשיית אהל: