דלג לתוכן
פורטל הדף היומי 221ימים לסיום הש״ס
תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מד - א

יכול אסור לעמוד אפילו בעזרה בשעת הקטרת הקטורת בקדש הקדשים?

תלמוד לומר: "באהל מועד". [1]

אין לי לאסור אלא באהל מועד שבמדבר. במקדש שילה ובמקדש בית עולמים בירושלים - מנין שגם בהם נוהג דין זה? [2]

תלמוד לומר בהמשך הפסוק: "בבואו לכפר בקדש". ללמד שבכל מקום שנקרא "קודש" לא יהיה אדם בשעת הקטרת הקטורת [רבנו אליקים].

אין לי אלא בשעת הקטרה, שבה הכתוב מדבר [וכפי שהגמרא תבאר להלן].

בשעת מתן דמים [3] מנין שנוהג איסור זה?

תלמוד לומר: "בבואו לכפר". וכפרה היינו מתן דמים. [4] אין לי אלא בכניסתו, כל זמן שהוא עסוק בעבודת. [5]

ביציאתו מנין שנוהג איסור זה?

תלמוד לומר: "עד צאתו".

ובהמשך הפסוק נאמר: "וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל".

ודרשו חכמים:

כפרתו - קודמת לכפרת ביתו. [6]

בוידוי הראשון שמתודה על פרו מזכיר תחילה את עוונותיו, ורק אחר כך מזכיר את עונות אנשי ביתו. שהרי נאמר תחילה "בעדו" ורק אחר כך נאמר "ובעד ביתו".

כפרת ביתו - קודמת לכפרת אחיו הכהנים.

בוידוי השני שהתודה על פרו מזכיר תחילה את עונות ביתו, ואחר כך מזכיר את עונות אחיו הכהנים. [7]

וכפרת אחיו הכהנים - קודמת לכפרת כל קהל ישראל בשעיר המשתלח. [8]

אמר מר בברייתא: אין לי אלא בשעת הקטרה של הקטורת.

מאי משמע!? כיצד משמע שהפסוק מדבר על הקטרת הקטורת, יותר מאשר על מתן דמים? [רבנו אליקים].

אמר רבא, וכן אמר רבי יצחק בר אבדימי, וכן אמר רבי אלעזר: אמר קרא: "וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל".

איזהו קרבן שיש בו כפרה ששוה לו ולביתו, [9] ולאחיו הכהנים, ולכל קהל ישראל?

הוי אומר זו הקטרת הקטורת! שהרי במתן דמים אין הכפרה שוה בכולם, כי הפר מכפר על עונותיו של הכן הגדול ועונות ביתו והכהנים, ואילו השעיר מכפר על עונות ישראל. [10]

ותמהינן: וכי הקטורת מכפרת?!

ומתרצינן: אין. כן!

דהא תני שנה רבי חנניא ברייתא:

"למדנו לקטורת [על הקטורת] שמכפרת. שנאמר [במדבר יז יב]: "ויתן את הקטורת - ויכפר על העם". [11]

ותנא דבי רבי ישמעאל: על מה - על איזה עון הקטורת מכפרת? על לשון הרע. יבא דבר שבחשאי [שבסתר], שהיא הקטורת, כי בשעה שהיא נעשית אסור לכל אדם לעמוד בהיכל, ויכפר על מעשה חשאי, על לשון הרע, שבדרך כלל הוא נאמר בחשאי. [12]

תנן התם שנינו שם במסכת כלים [א ט]:

כל הכהנים פורשין מהשטח שבין האולם ולמזבח [13] בשעת הקטרה של הקטורת. [14]

אמר רבי אלעזר: לא שנו שפורשים מבין האולם ולמזבח אלא רק בשעת הקטרה בהיכל. בשעה שהקריבו את הקטורת של כל ימות השנה [בשחרית ובערבית] בהיכל, שבין האולם ולמזבח סמוך אליו.

אבל בשעת הקטרה דלפני ולפנים, של הקטורת הנעשית ביום הכיפורים בקדש הקדשים - בזה רק מהיכל פרשי. פורשים רק מן ההיכל הסמוך לקדש הקדשים, אבל מבין האולם ולמזבח שהם רחוקים מקדש הקדשים לא פרשי. [15]

מתיב רב אדא בר אהבה סתירה לדברי רבי אלעזר מברייתא. ואמרי לה ואחרים אומרים שהתיובתא נאמרה כדי. בלא שהזכירו את שם השואל. [רבנו אליקים]:

שהרי שנינו בברייתא: רבי יוסי אומר: כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה של הקטורת [כפי ששנינו במשנה ההיא], כך פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת מתן הדם של פר כהן משיח, [16] ופר העלם דבר של ציבור [17] ושעירי עבודת כוכבים. [18] שמתן הדם של הקרבנות הללו היה בהיכל.

ומאחר שאמרנו שפורשין מבין האולם ולמזבח בין בהקטרת הקטרת ובין במתן דמים שבהיכל, אם כן, הא, מה מעלה יש בין ההיכל לבין האולם ולמזבח! במה ההיכל חמור מבין האולם ולמזבח לענין דין פרישה!? [19]

אין ביניהם אלא הבדל זה בלבד: שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה של הקטורת ובין שלא בשעת הקטרה, אלא בשעת מתן דמים. [20]

ואילו מבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בשעת הקטרה בלבד, אבל לא בשעת מתן דמים.

ולכאורה הברייתא סותרת את עצמה. שהרי בתחילת הברייתא שנינו שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת מתן דמים שבהיכל, ואילו בסיפא שנינו: "ומבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בשעת הקטרה". ולא בשעת מתן דמים!

ולכן הגמרא מבינה שהרישא מדברת בעבודות שבהיכל [שפורשין מבין האולם ולמזבח בין בהקטרה ובין במתן דמים שבהיכל]. אבל הסיפא מדברת בעבודות שבקדש הקדשים [שפורשים מבין האולם ולמזבח רק בהקטרה בקדש הקדשים אבל לא במתן דמים] [ריטב"א בשם תוספות [21]].

ומבואר בסיפא שבשעת הקטרה מיהא, מכל מקום פרשי.

מאי לאו, בשעת הקטרה דלפני לפנים בקדש הקדשים?!

ולמדנו מדברי הברייתא שבשעת ההקטרה בקדש הקדשים פורשים אפילו מבין האולם ולמזבח, וזה שלא כדברי רבי אלעזר! [22] ודחינן: לא! הברייתא שאמרה שפורשים מבין האולם ולמזבח בשעת ההקטרה, מדברת בשעת הקטרה דהיכל בלבד.

וכך אמרה הברייתא:

"הא מה [היא ה] מעלה יש בין ההיכל לבין האולם ולמזבח? אלא, שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה [הן בהיכל, והן בקדש הקדשים], ובין שלא בשעת הקטרה [אלא בשעת מתן דמים - שבהיכל ושבקדש הקדשים].

ו [אילו] מבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בשעת הקטרה [שבהיכל בלבד. אבל אין פורשין בשעת מתן דמים שבקדש הקדשים] ".

כלומר, המעלה שיש בהיכל יותר מבין האולם ולמזבח, היא בשעת מתן דמים בקדש הקדשים: שמההיכל פורשים, ואילו מבין האולם ולמזבח אין פורשים. [23]

ומיד הגמרא תמהה: אי הכי - אם כך, שאין פורשין מבין האולם ולמזבח אלא בשעת ההקטרה שבהיכל, מדוע אמרה הברייתא "הא מה מעלה", ומשמע שרק מעלה אחת יש בין ההיכל לבין האולם ולמזבח [לענין מתן דמים, כפי שהתבאר בתירוץ הגמרא לעיל] ותו לא, ולא יותר.

וזה הרי לא נכון, שהרי הא איכא הא מעלה. שיש מעלה נוספת, לענין הקטרה:

דאילו מהיכל פרשי, בין בשעת הקטרה דידיה, בין בשעה שמקטירים בהיכל עצמו, בין בשעת הקטרה דלפני לפנים בקדש הקדשים.

ואילו מבין האולם ולמזבח לא פרשי אלא בשעת הקטרה דהיכל [אבל בשעה שמקטירים בקדש הקדשים אין פורשים מבין האולם ולמזבח. וכדברי רבי אלעזר לעיל]!

וקושית הגמרא התבססה על ההנחה שכוונת הברייתא "שלא בשעת הקטרה" היינו בשעת מתן דמים. והגמרא בתירוץ שלפנינו משנה את ההסבר בברייתא. ולפי זה מתרצת את הקושיא:

ומתרצינן: הא קתני, מה שאמרת שיש הבדל בדין פרישה בין ההיכל לקדש הקדשים בהקטרה, אכן כתוב בברייתא עצמה. וכך יש לפרש את הברייתא:

הא מה מעלה יש בין ההיכל לבין האולם ולמזבח?

אלא שבהיכל, פורשין בין בשעת הקטרה בו [בהיכל] עצמו, ובין שלא בשעת הקטרה בו עצמו, אלא בשעת הקטרה שבקדש הקדשים. [24]

הערות

[1] אפילו שלא בשעת הקטרת הקטורת אסור מדאורייתא לכהנים להכנס להיכל שלא לצורך [כמבואר במנחות כז א וברמב"ם ביאת מקדש ב ב]. והקשה המאירי: אם כן מדוע צריך לימוד שאסור לכהנים להכנס להיכל בשעת הקטרת הקטורת? הרי גם שלא בשעת ההקטרה אסור להכנס לשם ! [וביום הכיפורים לא היו הכהנים עובדים אלא הכהן הגדול בלבד]. וכן קשה מדוע הוצרך הפסוק לאסור ביאה להיכל בשעת ההקטרה ביום הכיפורים? הרי בלאו הכי אסור להכנס שלא בשעת עבודה ! ותירץ שני תירוצים: א) אין איסור בכל השנה אלא להכנס דרך ביאה, כלומר דרך הפתח המזרחי. אבל אם נכנס דרך גגות [או פשפשים] פטור, ובא הכתוב להשמיענו שביום הכיפורים בשעת הקטרת הקטורת אסור להכנס בכל צורה שהיא. ב) הכתוב הזהיר שאסור להכנס לצורך עבודה כגון להכניס את המחתה. [ועיין משנה למלך ביאת מקדש פרק ב סוף הלכה ב. ועיין גבורת ארי].

[2] כלומר, אולי נאמר שהמילים "אהל מועד" לא באו למעט את העזרה, אלא למעט שאין חיוב בשילה ובבית עולמים. כך משמע מהתוספות [סוף ד"ה שילה] וכן פירש שיח יצחק.

[3] להלן בגמרא יתבאר באיזה מתן דמים מדובר כאן.

[4] לעיל מ ב נחלקו תנאים אם כפרה היינו מתן דמים או וידוי. וכאן הכל מודים שאין זה וידוי, שהרי הוידוי נעשה מחוץ להיכל, וכאן מוזכר בפסוק בבואו לכפר בקודש" כלומר בפנים.

[5] כן נראה לפרש על פי דברי המאירי [אך למאירי כנראה היתה גירסא אחרת בגמרא כמבואר מדבריו עיין שם].

[6] יש אומרים שביתו זו אשתו, ויש אומרים שהם כל בני ביתו. עיין לעיל מג ב הערה 9.

[7] קשה, הרי הגמרא אמרה לעיל [מג ב] שכפרתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים משום שיבוא זכאי ויכפר על החייב! ואם כן למה צריך פסוק ללמד דבר זה? ויש לומר, שזה מלמדנו רק שהוידוי הראשון היה עליו, והשני על הכהנים. אבל עדיין היה אפשר לומר שבוידוי השני, מאחר שכבר התודה על עצמו וביתו, יקדים עכשיו את הכהנים משום כבודם. שיח יצחק בהסבר הפירוש השני בתוספות ישנים. ועיין עוד שם. [ועיין פירוש נוסף [בשם הרשב"ם] בתוספות ישנים תוספות רא"ש וריטב"א]. בהגהות הגר"א כאן אינו גורס "כפרתו קודמת לכפרת ביתו וכפרת ביתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים", אלא גורס "כפרתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים". [וכנראה טעמו מפני ש"ביתו" שהוזכר בפסוק כולל גם את ביתו וגם את אחיו הכהנים, כמבואר בשבועות יג ב יד א כפי שהבאנו לעיל מג ב הערה 8].

[8] עיין ריטב"א ושיח יצחק על תוספות ישנים ד"ה כפרתו.

[9] הגר"א מחק "ולביתו" [כנראה מפני ש"ביתו" שבפסוק כולל את אחיו הכהנים כמבואר בשבועות יג ב יד א. והובא לעיל מג ב הערה 8].

[10] רש"י. [יש אומרים, להלן סא א, שהשעיר המשתלח כיפר גם על הכהנים, אך כל זה בשאר עבירות, אבל מקדש וקדשיו מודה רבי יהודה שהכהנים מתכפרים בפר. ולכן אין הכפרה שבשעיר שוה בכל ישראל].

[11] כאשר בני ישראל התלוננו על משה ואהרון, אחרי שקרח ועדתו מתו: "אתם המיתם את עם ה"', נגזר על בני ישראל מגיפה. ואז אמר משה לאהרון להוליך את הקטורת אל תוך הקהל, וכיפר עליהם. ופסקה המגיפה.

[12] החטא של בני ישראל היה בלשון הרע שאמרו "אתם המיתם את עם ה"' [כמבואר בהערה הקודמת]. ומכאן שהקטורת מכפרת על לשון הרע. והטעם שהיא מכפרת על לשון הרע, זהו מפני שבדרך כלל לשון הרע נעשה בחשאי. והקטורת גם היא נעשתה בחשאי. כך נראה מפירוש רש"י. [אבל רבנו אליקים פירש שחטא לשון הרע שהוזכר כאן הוא שהיו מדברים על משה בחשאי ממעשה כהונה]. תוספות ישנים הקשו: הרי גם מתן דמים היה בחשאי. שהרי גם בשעת מתן דמים פורשים מההיכל [כמבואר לעיל] ! ואם כן מדוע אין מתן דמים מכפר על לשון הרע? ותירצו: בשעת מתן דמים היה הכהן הגדול קורא אחת, אחת ואחת וכו' ואין זה בחשאי [בסתר], מפני ששומעים את מעשיו. וכן כתבו תוספות רא"ש וריטב"א. עיין שם עוד.

[13] עשרים ושתים אמות הפרידו בין האולם ולמזבח. ומכל המרחב הזה היו פורשין בשעת הקטרת הקטורת. רש"י.

[14] גם בשעת מתן דמים פרשו מבין האולם ולמזבח. ורבי אלעזר נקט קטורת מפני שהיא שכיחה יותר, שנוהגת בכל יום. וגם מפני שלפעמים פורשים בשעת הקטרת הקטורת ולא בשעת מתן דמים כדלהלן, תוספות ישנים [התירוץ הראשון מובא גם בתוספות הרא"ש]. דין פרישה זו הוא רק מדרבנן, אבל מדאורייתא אין פורשין אלא מאהל מועד שהוזכר בפסוק. וכדמשמע בגמרא בתחילת העמוד. ריטב"א. ודין פרישה מדאורייתא שבאוהל מועד, בזמן שנבנה בית המקדש, נהג דין זה בהיכל. ולמאן דאמר [להלן בעמוד ב] שקדושת האולם וההיכל היא קדושה אחת גם באולם נהג דין זה. ריטב"א.

[15] א. קשה, הרי בשעת ההקטרת שבקדש הקדשים אסור מדאורייתא להיות בהיכל, ואם כן מדוע לא גזרו שלא יעמוד גם בין האולם ולמזבח שמא יכנס להיכל [שהרי גם בשעת הקטרה בהיכל אין פורשין מבין האולם ולמזבח אלא משום גזירה כדלעיל בהערה הקודמת]. ותירץ הריטב"א: עבודה הנעשית בקדש הקדשים חמורה בעיני האנשים. ואין חוששים שאם יעמדו בין האולם ולמזבח באותה שעה הם יכנסו גם להיכל. עוד תירץ בשם ה"ר יוסף: בשעת ההקטרה שבקדש הקדשים לא רצו חכמים לגזור שלא יעמדו בין האולם ולמזבח, מפני שרצו שהכהנים יעמדו שם ויראו שלא יעשה הכהן הגדול כמעשה הצדוקים, שמתקנים מבחוץ ומכניסים לבפנים. ואף על פי שעדיין יכל הכהן הגדול לעשות כך בין שתי הפרוכות, מכל מקום מה שאפשר לתקן מתקנים. תירוץ זה הובא גם בתוספות ישנים [עמוד ב, ד"ה כיון] ותוספות הרא"ש [עמוד ב ד"ה ש"מ השני]. [ועיין תירוץ נוסף בתוספות הרא"ש וריטב"א]. ב. רבי אלעזר אמר שבשעת ההקטרה שבקדש הקדשים, מההיכל פורשים, אבל מבין האולם ולמזבח לא פורשים. והקשה גבורת ארי: מה דין האולם עצמו? מצד אחד, ממה שאמר רבי אלעזר "מן ההיכל פרשי". משמע שמהאולם אין פורשים. ומצד שני, ממה שאמר "בין האולם ולמזבח לא פרשי" משמע שמהאולם כן פורשים ! ותירץ גבורת ארי שרבי אלעזר מסופק אם האולם קדוש בקדושת ההיכל, [כשם שהגמרא מסתפקת בזה להלן בעמוד ב]. ולכן לא דיבר על זה אלא רק על המקומות שברור מה דינם. ובמאירי מבאר כאן שהאולם עצמו נקרא כאן היכל, כיון שהאולם וההיכל קדושה אחת הם [להלכה].

[16] הכהן המשיח שטעה בהוראה ועשה על פי הוראתו מביא פר לחטאת ונותן מדמו על הפרוכת ועל מזבח הזהב. רש"י.

[17] סנהדרין שהורו הוראת טעות [בדבר שחייבים על עשייתו בזדון כרת ועל שגגתו חטאת], ועשו הקהל על פיהם, הרי הם מביאים פר לחטאת ונותנים מדמו על המזבח הפנימי. ומזים ממנו על הפרוכת. [ויקרא ד, יג יח].

[18] כשהציבור עבדו עבודה זרה על פי הוראת בית דין בטעות, מביאים פר לעולה ושעיר לחטאת, ואותו שעיר מתן דמו על הפרוכת ואינו נאכל. רש"י על פי הגמרא בזבחים מז א.

[19] יש הבדלים נוספים בין האולם למזבח. אבל כאן מדובר לענין פרישה. תוספות וכן כוונת רש"י. וכתבו תוספות ישנים: גם לענין פרישה יש הבדל בין ההיכל לבין האולם ולמזבח. שמההיכל אפילו שלא בשעת עבודה אסור להכנס לשם שלא לצורך [מנחות כז, א]. אך כאן מדובר בפרישה שהיא לצורך עבודה. וכן מובא בתוספות הרא"ש.

[20] רש"י. וכן כתב הריטב"א [ד"ה מאי לאו] בשם תוספות, שכתבו שודאי לא מדובר בשעה שאין עושה כלום, שהרי אם כך למה שיפרשו? [ועיין רש"ש על רש"י ד"ה אי הכי. ויתכן שגם הריטב"א שם בפירושים הראשונים פירש כן].

[21] עיין שם בריטב"א שכתב פירושים אחרים. [והשיח יצחק מפרש בדעת רש"י כפירוש התוספות שהביא הריטב"א שהעתקנו בפנים].

[22] צריך ביאור: למה יהיה הבדל בין ההקטרה להזאה לענין בין האולם ולמזבח? הרי שניהם נלמדים מפסוק אחד! וכתבו תוספות ישנים, שאכן הגמרא לא הבינה את טעם הדבר אך הוכיחה כך מהברייתא [ולמסקנא באמת אין הבדל בין הקטרה להזאה וכדלהלן]. [ועיין בתוספות ד"ה מאי לאו].

[23] פירשנו את דברי הגמרא כאן על פי מה שמוכח מרש"י להלן ד"ה אי הכי. אבל רש"י כאן לא הסביר אלא את תחילת הברייתא. שכך אמרה הברייתא: כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה שבהיכל. כך פורשים בשעת מתן דמים של פר כהן משיח שגם היא בהיכל. ותמה הרש"ש שהרי הגמרא לא שאלה כלל מן הרישא. עיין שם.

[24] עד עכשיו הגמרא הבינה "שלא בשעת הקטרה" היינו בשעת מתן דמים. ועכשיו הגמרא משנה את הפירוש בדברי הברייתא: "שלא בשעת הקטרה" היינו שלא בשעת הקטרה בהיכל, אלא בקדש הקדשים.

יכול אפילו בעזרה לא יהא אדם עומד בשעת הקטרת הקטורת תלמוד לומר: "באהל מועד" (ויקרא טז, יז), לומר: בתוך הבית עצמו אסור, אבל אין איסור שהייה בעזרה. אין לי אלא שיש דין זה באהל מועד שבמדבר, בשילה ובית עולמים (בבית המקדש, שקדושתו לעולם) מנין? תלמוד לומר: "בקדש" (ויקרא טז, יז), משמע: בכל מקום הקודש, בכל מקום שיהא.

אין לי אלא בשעת הקטרה שאסור להיות בהיכל, בשעת מתן דמים מנין? תלמוד לומר: "בבאו לכפר" (ויקרא טז, יז) ואין כפרה אלא במתן דם. אין לי אלא שאסור להיות שם בשעת כניסתו של הכהן אל הקודש, בשעת יציאתו מנין? תלמוד לומר: "עד צאתו" (ויקרא טז, יז).

נאמר בפסוק: "וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" (ויקרא טז, יז), ללמד: כפרתו קודמת לכפרת ביתו, כפרת ביתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים, כפרת אחיו הכהנים קודמת לכפרת כל קהל ישראל.

א ומעתה מפרשים ברייתא זו. אמר מר [החכם]: "אין לי אלא בשעת הקטרה". ושואלים: מאי משמע [מה, כיצד משמע] דברים אלה בכתוב? שהרי אין כתוב זה מדבר אלא מענין הזאת הדם ולא מענין הקטרת הקטורת! אמר רבא, וכן אמר ר' יצחק בר אבדימי, וכן אמר ר' אלעזר: אמר קרא [הכתוב]: "וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" (ויקרא טז, יז) איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל, שאין בה חילוק ממדרגה למדרגה כבשאר הקרבנות — הוי אומר זה הקטרת הקטורת.

ותוהים: והאם קטורת מכפרת? שאכן נזכרה לשון כפרה בכתוב המדבר מענין הקרבנות, אולם האם קטורת שלא נזכר בה לשון זה, אף היא מכפרת? ומשיבים: אין [כן], דהא תני [שהרי שנה] ר' חנניא: למדנו לקטורת שמכפרת ממה שנאמר: "ויתן את הקטרת ויכפר על העם" (במדבר יז, יב) ותנא דבי [ושנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: על מה קטורת מכפרת — על לשון הרע, ומדוע? — יבא דבר שבחשאי הקטרת הקטורת הנעשית כבהסתר בתוך ההיכל, ויכפר על מעשה חשאי של לשון הרע שמספרים בדרך כלל בחדרי חדרים.

בתנן התם [שנינו שם]: פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה. אמר ר' אלעזר: לא שנו הלכה זו אלא בשעת הקטרה של קטורת בהיכל, אבל בשעת הקטרה שמקטיר הכהן הגדול ביום הכיפורים לפני ולפנים (בקודש הקדשים), באותה שעה הכהנים מהיכל פרשי [פורשים] ויוצאים, אולם מבין האולם ולמזבח לא פרשי [אינם פורשים].

מתיב [מקשה] על כך רב אדא בר אהבה, ואמרי לה כדי [ויש אומרים סתם] כלומר שונים קושיה זו בלא שם אומרה: שנינו: ר' יוסי אומר: כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה — כך פורשין בשעת מתן דם פר כהן משיח המכפר על שהורה לעצמו בשוגג הלכה שיסודה בטעות ואף נהג כן למעשה ופר העלם דבר של ציבור על הוראה מוטעית שהורו ראשי העדה לציבור בשוגג ונהג הציבור כפי הוראתם ושעירי עבודה זרה, שעבדו הציבור עבודה זרה בהוראת בית דין.

אם כן, הא [הרי] מעתה מה מעלה יש אם כן בין ההיכל לבין האולם ולמזבח? אלא, שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה ובין שלא בשעת הקטרה, כלומר: אלא בשעת מתן דמים בפנים, ומבין האולם ולמזבח אין פורשין אלא בשעת הקטרה בלבד, אבל לא בשעת מתן דמים.

ונדייק מכאן: בשעת הקטרה מיהא פרשי [על כל פנים פורשים הם], מאי לאו [האם לא] מדובר אפילו בשעת הקטרה שלפני ולפנים (בקודש הקדשים)?

ודוחים: לא, בשעת הקטרה של היכל פורשים. ומקשים: אי הכי [אם כך] הא [זה הביטוי] "מה מעלה" ותו [ויותר] לא אינו במקומו, שהרי אם מדובר בהקטרה שלפני ולפנים הא איכא [הרי יש] גם כן את הא [זו] המעלה של פרישה: שאילו מן ההיכל פרשי [פורשים] הם בין בשעת הקטרה דידיה [שלו], שהוא מקטיר בהיכל, בין בשעת הקטרה שלפני ולפנים, ואילו מבין האולם ולמזבח לא פרשי [פורשים] הם אלא בשעת הקטרה שבהיכל!

ומשיבים: אכן זאת הא קתני [הרי כבר שנה] וכך יש להבין: אלא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה בהיכל ובין שלא בשעת הקטרה בהיכל אלא לפני ולפנים, ואילו מבין האולם ולמזבח אין פורשין

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

I might have thought nobody should be present, even in the Temple courtyard. Therefore, the verse states “in the Tent of Meeting,” limiting the prohibition to the Temple itself. I have derived only that a prohibition exists in the Tent of Meeting of the Tabernacle that was in the desert, from where do I derive that the prohibition applies also to the Tabernacle that stood in Shiloh, and that it applies also to the Eternal House, i.e., the Temple in Jerusalem? The verse states “in the Sanctuary,” indicating that the prohibition applies to any Sanctuary.

I have derived only that a prohibition exists during the burning of the incense; from where do I derive that the prohibition applies also during the presentations of the bull’s blood in the Holy of Holies? The verse states: “When he goes in to make atonement,” and atonement is achieved through the presentations of blood. I have derived only that a prohibition exists from the time of his entrance into the Holy of Holies; from where is it derived that the prohibition remains in force until his exit? The verse states: “Until he comes out.”

The baraita concludes by expounding the final part of the verse: “And have made atonement for himself, and for his household, and for all the assembly of Israel” (Leviticus 16:17). This teaches that his atonement precedes the atonement of his household; the atonement of his household precedes that atonement of his brethren, the priests; the atonement of his brethren, the priests, precedes the atonement of the entire community of Israel.

The Gemara analyzes the baraita: The Master said in the baraita: I have derived only that a prohibition exists during the burning of the incense. From where in the verse could this have been inferred? Rava said, and similarly Rabbi Yitzḥak bar Avdimi said, and similarly Rabbi Elazar said: The conclusion of that verse states: “And have made atonement for himself, and for his household, and for all the assembly of Israel.” Which act of atonement is the same for him, and for his household, and for his brethren, the priests, and for the entire community of Israel? You must say this is the burning of the incense.

Does incense effect atonement? The Torah mentions the concept of atonement only with regard to offerings. Yes, as Rabbi Ḥananya teaches in a baraita: We learned of the incense that it effects atonement, as it is stated: “And he put on the incense and made atonement for the people” (Numbers 17:12). And the school of Rabbi Yishmael taught: For what does incense effect atonement? For slander. And why is that? Let something that is done in secret, i.e., the incense, which is burned in seclusion within the Sanctuary, come and effect atonement for an act done in secret, i.e., slander, which is generally said in private.

We learned in a mishna there: They remove themselves from the area between the Entrance Hall and the altar during the burning of the incense. Rabbi Elazar said: They taught that this is true only during the burning of the incense of the Sanctuary, but during the burning of the incense in the innermost chamber, i.e., the Holy of Holies, people are required to remove themselves only from the Sanctuary. They do not need to remove themselves from the area between the Entrance Hall and the altar.

Rav Adda bar Ahava raised an objection to Rabbi Elazar’s opinion from a baraita, and some say it unattributed: Rabbi Yosei says: Just as they remove themselves from the area between the Entrance Hall and the altar during the burning of the incense, they similarly remove themselves during the blood presentations of the bull of the anointed priest, i.e., of the High Priest, which he brings if he issues an erroneous halakhic ruling and acts upon it; and also during the blood presentations of the bull for an unwitting communal sin brought if the Sanhedrin issues an erroneous halakhic ruling and the community acts upon it; and also during the blood presentations of the goats of idol worship brought for an inadvertent communal transgression of idol worship.

The baraita continues: If so, what higher standard is applicable to the Sanctuary relative to the area between the Entrance Hall and the altar? Only that those in the Sanctuary remove themselves both during the incense burning and also during the blood presentations, which is not during the incense burning. Those who are in the area between the Entrance Hall and the altar remove themselves only during the incense burning but not during the blood presentations.

The Gemara explains the challenge: In any case, it is evident from the baraita that during the incense burning they do remove themselves. What, is it not referring to during the burning of the incense of the innermost chamber, i.e., the Holy of Holies? This would contradict Rabbi Elazar’s opinion.

The Gemara defends his opinion: No, it is referring to during the burning of the incense of the Sanctuary. The Gemara asks: If so, how can the baraita say: What higher standard is applicable to the Sanctuary? This implies that it is superior only with respect to one higher standard. Are there not more? Surely, there is this higher standard, that whereas the people in the Sanctuary remove themselves both during its own, i.e., the Sanctuary’s, incense burning and during the incense burning of the innermost chamber, i.e., the Holy of Holies, but in the area between the Entrance Hall and the altar they remove themselves only during the burning of the incense of the Sanctuary.

The Gemara explains: This is in fact what the baraita is teaching: It is teaching only that those in the Sanctuary remove themselves both during the burning of the incense and also during the blood presentations, which is not during the burning of the incense; from the area between the Entrance Hall and the altar they do not remove themselves,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

פי' על הרובד הרביעי של היכל מבחוץ. ת"ר וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו ודרישניה דפריש אפילו בשעת הקטרה. ומיבעיא לן כפרה בהקטרה מנ"ל ואמרינן מדכתיב הכא כפרה שנאמר לכפר בקודש וכתיב ביו"כ וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל איזהו היא כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל ישראל הוי אומר זו הקטורת שאם תאמר כפרת דמים חלוקה כפרתם הוא וביתו ואחיו הכהנים מתכפרים בפרו וכל קהל ישראל בשעיר.

וקטורת מי מכפרה אין דכתיב ויתן את הקטורת ויכפר על העם. ותני רב חנניה מיכן למדנו לקטורת שמכפרת ותנא דבי רבי ישמעאל על מה הקטורת מכפרת על לשה"ר יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי ועיקר זו השמועה בזבחים סוף פ' המזבח מקדש (זבחים פח:) ובערכין פרק יש בערכין להקל ולהחמיר (טז.) ומפרש התם בבירור מבואר כי בגדי כהונה מכפרין דאמר למה נסמכה בגדי כהונה לקרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת אשפיכות דמים מכנסים מכפרים על ג"ע. מצנפת מכפרת על גסי הרוח. אבנט מכפר [על] הרהורי הלב. מעיל מכפר על לשון הרע. חשן מכפר על הדינין. אפוד מכפר על ע"ז. ציץ מכפר על עזי פנים. קשיא לה"ר אלה"ר ופרקינן לה"ר בצניעות קטורת מכפרת לשה"ר בפרהסיא מעיל מכפר:

תנן התם בפרק ראשון במסכת כלים פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה א"ר אלעזר לא שנו שפורשין מבין האולם ולמזבח אלא [בשעת] הקטרה דהיכל אבל כשמקטיר לפני ולפנים מהיכל פרשי מבין האולם [ולמזבח לא פרשי] ומותבינן עליה מיהא דתני מה מעלה יש [בין ההיכל] לבין האולם ולמזבח אלא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה בין שלא בשעת הקטרה.

ומבין האולם ולמזבח לא פרשי אלא בשעת הקטרה. בשעת הקטרה מיהת פרשי ואפי' בהקטרה דלפני ולפנים ופרקינן לא הקטרה דהיכל.

כפרתו קודמת לכפרת ביתו. פירשו בו לענין וידוי שמתודה תחלה עליו ואחר כך על ביתו ואחר כך על אחיו הכהנים ויש מקשי׳ דא״כ מאי קאמר קודמת לכפרת כל ישראל דהא בוידוי של פר אינו מתודה בו על ישראל וי״ל דקים להו בוכפר בעד כל קהל ישראל אם אינו ענין לוידוי זה תנהו ענין לוידוי השעיר אלא דאשמועי׳ קרא הכא אגב אורחיה דין סדר הוידוי ויש שפי׳ דמיירי לענין קרבנות שכהן גדול מקריב קרבנותיו בכל מקום קודם לכל הקרבנות וקרבן אחיו הכהנים קודם לקרבן כל ישראל:

מאי משמ׳. פי׳ דקרא בהקטרה מיירי.

איזהו דבר ששוה בו ובכהנים ובכל ישראל הוי אומר זה הקטורת. פי׳ שמכפר על כולן בשוה כאחת דאלו מתן דמים אינו שוה בכלן שהפר עליו ועל הכהנים והשעיר על ישראל כן פרש״י ז״ל.

מנין לקטורת שמכפרת על לשון הרע שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם. פרש״י ז״ל דלעיל מינה איירי בלשון הרע שאמרו למשה ולאהרן אתם המתם את עם ה והחל הנגף בעם ואח״כ ויתן את הקטורת ויכפר על העם.

יבא דבר שבחשאי. פירשו בו שהקטורת דבר שבחשאי שאין עליו שום דבור מה שאין כן בהזאות שהיה בו דבור כדאמרי׳ בפרק הוציאו לו שהיה מונה אחת אחת ואחת וכו'.

תנן התם פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרת הקטורת. פי׳ ופרישה זו מדרבנן דאילו מדאורייתא אין איסור אלא דאוהל מועד כדאיתא לעיל ואוהל מועד היינו היכל או אולם למ״ד קדושת היכל ואולם חדא היא.

לא שאנו אלא בשעת הקטרה דהיכל. פרש״י ז״ל שהוא קרוב לבין האולם אבל בשעת הקטרה דלפני לפנים מהיכל פרשי שהוא קרוב מבין האולם לא פרשי כי רחוק הוא לפני לפנים וקשה דהא בשעת הקטרה דלפני לפנים אסור מן התורה להיות בהיכל כדאמרינן לעיל ואם כן אמאי לא גזרינן בבין האולם דילמא עייל להיכל וי״ל דמידי דמתעבד לפני לפנים חמיר להו לאינשי ולא עייל כלל ותו דכי הויא גופה דהקטרה בהיכל שהוא קרוב איכא למיחש דילמא משתלי ועייל אבל היכא דהקטרה ליתא אלא לפני לפנים שהוא רחוק אפילו להיכל למה להו למיעל:

ויש מתרצים דכי עביד הקטרה לפני לפנים ניחא להו לרבנן לאוקומה אדינא דאורייתא כי היכי דליחזו ליה ולירתת שלא יתקן מבחוץ ויכניס לפנים כצדוקי. ואע״גב דאכתי מצי עביד בין הפרוכות מאי דאפשר לתקוני מתקנינן:

בשעת מתן פר כהן וכו' פי׳ דבכל הני איכא הזאות בהיכל על הפרוכת ועל מזבח הזהב כדאית׳ בפרק איזהו מקומן.

מאי לאו בשעת הקטרה דלפני לפנים. וא״ת ומנא ליה הא י״ל חדא דהקטרה סתם קתני וכל הקטרה במשמע מסתמא. ועוד מטעמ׳ דמפרש בסמוך דלא קתני בין האולם ולהיכל אלא מעלה אחת וזה ברור. ובתוס׳ פי׳ דהשתא ס״ד שלא בשעת ההקטרה היינו שעת מתן דמים דאי לא עביד מידי אמאי פריש כלל. ועל כרחין במתן דמים דלפני לפנים קאמ׳ דאלו במתן דמים דהיכל אפילו מתן דמים דהיכל נמי כדקתני רישא בהדיא וכיון שלא בשעת הקטרה דהיינו דמים מיירי לפני לפנים דכותה נמי שעת הקטר׳ ממש שעת הקטרה דלפני לפנים. ופרקי׳ דלא מיירי הך אלא בשעת הקטרה דהיכל ופי׳ זה נכון הוא אלא שאין אנו צריכין לו לפי מה שכתבנו. ופרכינן אי הכי דהקטרה הקטרה דהיכל היא בלחוד היכי קתני מעלה אחת בינייהו לענין מתנות דלפני לפנים הא איכא מעלה אחריתי דאלו דהיכל פרשי בין בשעת הקטרה דידה כו'. ופרקי׳ הא קתני שבהיכל כו׳ כלומר הכי נמי קאמר והא שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה דהיכל בין בשלא שעת הקטרה דהיכל אלא דלפני לפנים ובין אולם ולמזבח לא פרשי אלא בשע׳ הקטר׳ דהיכל בלחוד ופרכי׳ דא״כ אמאי לא איירי אלא בענין הקטרה בלחוד דלא קתני אלא חדא מעלה דהא איכא מעלה במילתא אחריתי לענין מתן דמים דלפני לפנים דאלו היכל פרשי בקידושין דידה. פי׳ בשעת מתן דמים והוה ליה למימר שתי מעלות. ופרקינן שם פרישה אחת היא כלומר חדא מעלה חשיבי דמשום דבר הנעשה בפנים בין בשביל הקטרת ובין בשביל מתן דמים פרשי בהיכל ולא פרשי בין האולם ולמזבח ואפשר דשלא בשעת הקטרה דקתני הכל בכלל אי נמי כדפרש״י ז״ל דאפילו תימא דלא מיירי תנא אלא לענין מעלה דהקטרה ממילא שמעינן דה״ה לענין מתן דמים דהא פשיטא דשוות נינהו:

אין הכהנים רשאים ליכנס להיכל שלא בשעת עבודה שנ' ואל יבא בכל עת וכו' ואע"פ שזה נאמר [ב]בית קדשי [הקדשים] מ"מ מבית לפרוכת לרבות כל ההיכל וכל שנכנס חוץ לקדש הקדשים שלא לצורך לוקה ובקדש הקדשים חייב מיתה בידי שמים אחר שכן יש לשאול על מה הוצרך להקשות בסוגיא זו מוכל אדם לא יהיה באהל מועד ואף הפסוק למה הוצרך והלא חייב על הביאה הואיל ושלא לצורך עבודה היא אפשר שאינו חייב אלא בדרך ביאה ר"ל דרך פתח המזרח אבל הנכנס דרך גגות ופספסין ר"ל פתחים קטנים שבצידי העזרה פטור ובא להשמיענו שבשעה זו מיהא לא יכנס בשום פנים או שמא בא להזהיר ליכנס אף לצורך עבודה כגון להכניס את המחתה:

זה שביארנו במשנה שאין אדם רשאי לעמוד בהיכל בשעה שהכהן עומד ומקטיר לפנים ביום הכפורים לא סוף דבר בשעת הקטרה אלא אף בשעת מתן דמים ולא סוף דבר בעוד שהוא מקטיר אלא אף ביציאתו וביאתו שנאמר בבואו וכו' עד צאתו כלומר עד שיצא לגמרי:

פרו של כהן גדול ביום הכפורים מכפר על כהן גדול ועל אשתו מכל וכל ועל שאר הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו אבל שאר (עבודות) [עבירות] אף שאר הכהנים מתכפרים בהם עם שאר ישראל בשעיר המשתלח ונמצאו הכפרות חלוקות זו מזו ואיזו היא כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל ישראל זה הקטרת שמכפרת על לשון הרע וכמו שאמרו יבא דבר שבחשאי ויכפר על דבר שבחשאי וסתם לשון הרע ורכילות בחשאי הם:

כל ימות השנה היו מקטירין קטרת במזבח הזהב שבהיכל והוא הנקרא מזבח פנימי שתי פעמים ביום אחת לתמיד של שחר ואחת לתמיד של בין הערבים וביום הכפורים מקטיר לפני ולפנים וכן מזה מדם הפר והשעיר לפני ולפנים ובשעה שהוא עושה דברים שלפני לפנים ר"ל הקטרת ומתן הדמים הכל פורשין מן ההיכל מ"מ שמפתח האולם ולפנים שכל שמפתח אולם ולפנים נקרא היכל וקדושתם אחת אבל יכולין הן לעמוד בין האולם למזבח שהרי רחוק הוא מפני פנים אבל שאר ימות השנה כשמקטירין במזבח שבהיכל וכן במתן דמים שבו כגון פר כהן משיח ופר העלם ושאר חטאות הפנימיות הכל פורשין אף מבין האולם למזבח כי קרוב הוא אבל יכולים הם לעמוד בצדי המזבח בעזרת כהנים וממנה ואילך כל אחד לפי מקומו:

שילה ובית עולמים מנין כו'. הקשה רבי דהכא משמע דצריך קראי לכולהו וכן בפ"ב דשבועות (דף טז:) גבי נכנס למקדש בטומאה לא ילפינן מקדש ממשכן ומצריך קרא לתרוייהו וכן לקמן בפ' הוציאו לו (דף נג.) גבי אין לי אלא עיקר מעלה עשן עלה מעלה עשן מנין ת"ל וכסה אין לי אלא אהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מנין ת"ל וכסה וכן נמי לקמן בפרק ב' שעירים (דף סז:) המדבר המדבר המדברה לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים וכן בפ' שני דסוטה (דף טז.) בקרקע המשכן איסי בן יהודה אומר לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים ואילו בסוף פ"ק דחולין (דף כד.) בשמעתא דלוים פוסלים בשנים קאמר יכול בשילה ובית עולמים כו' ת"ל לעבוד כו' משמע אי לאו מיעוטא הוה יליף שילה נוב וגבעון ובית עולמים מאהל מועד וכן בפ"ק דעירובין (דף ב.) שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אהל מועד וקאמר התם דמקדש איקרי משכן ומשכן איקרי מקדש ולא צריך קרא לרבויי כל הני ואומר רבי דהכי נמי בפ"ק דחולין יש שם הרבה פסוקים שהיו מרבים שילה ובית עולמים דומיא דמשכן אי לאו קרא התם דממעט להו וההיא דריש עירובין נמי יש בפסוק הרבה פתח אהל מועד כתיבי דמרבי שילה ובית עולמים ואיכא למימר דלשום דרשא איצטריך ואני שמעתי בשם ה"ר חיים דכל היכא שהדבר אינו תלוי בקדושת מקום כגון בפ"ק דחולין שאין שם אלא שיר ופתיחת דלתות ונעילתם וההיא דעירובין דמיירי בפתיחת דלתות ההיכל ואין הטעם תלוי בקדושה נ"ל שפיר מחד קרא אבל הני דמכילתין ודשבועות ודסוטה כולהו תלויות בקדושת המקום. וצ"ע ועל ההיא דסוטה שהבאתי שמרבה שם נוב וגבעון שילה ובית עולמים מוחק שם רש"י שילה ונוב וגבעון משום דק"ל והלא שילה משכן גמור היה למה הוצרך הפסוק לרבותו ועוד בנוב וגבעון לא היו משקין סוטות שהרי אין מנחה קריבה בבמה כדאמרינן בזבחים ובמגילה ואין נראה לרבי למחוק הספרים דהא שילה לא היה ממש משכן שהיה לו בית של אבנים למטה ויריעות למעלה ואיכא נמי למאן דאמר בפרק בתרא דזבחים (דף קיז.) מנחה קריבה בבמה ונוב וגבעון במה הואי ואדרבה היה לו להקשות יותר מנוב וגבעון שהיה ממש משכן שלא מצינו שהיה לו בית של אבנים למטה מיהו הא נמי לאו קושיא היא דרחמנא אמר משכן ממש שיהא עומד בקדושתו כמשפטו שיהא הארון בבית קדשי הקדשים ובנוב וגבעון לא היה ארון אלא בקרית יערים וזה פי' רש"י בסוטה:

כפרתו קודמת לכפרת ביתו. ותימה והלא נעשית העבודה הכל בבת אחת ומתי כפרת ראשון ומתי כפרת השני ופי' רבינו שמואל דנ"מ הא דאמרינן בפ' בתרא (דהוריות יג.) דקרבן כהן קודם לקרבן ישראל ולהאי צריך האי קרא אך כפרתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים לא אתי שפיר וכן לכפרת ביתו ואי הוה אמרינן דלענין וידוי של פר מיירי דתניהו ענין לשם אתי שפיר שצריך לומר תחלה אני וביתי ובני אהרן עם קדושך כי אם לא היה פסוק היה לו להזכיר בפעם שנייה מיהו שבטו תחילהא)עיין שם בהוריות היטב בגמ'. וע"ע בש"י.:

יבא דבר שבחשאי כו'. תימא לריב"א ממה הוא בחשאי יותר ממתן דמים שהיו גם שם פורשין ודוחק לי לפרש שבמתן דמים היה מונה אחת כו' אבל קטרת היה לגמרי בשתיקה וי"ל דאע"ג דמתן דמים נמי בחשאי מ"מ קאמר שפיר על קטרת יבא דבר שבחשאי שהרי אין כפרתו מפורשת על מה כמו במתן דמים שכפרתן מפורשת לדבר אחד כך פי' ה"ר אלחנן וריב"א פי' דלהכי קרי ליה חשאי טפי ממתן דמים לפי שהוא בשתיקה אבל במתן דמים היה מונה אחת שתים כו':

פורשין היו מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה כו'. ואע"ג דבשעת מתן דמים נמי פרשי כדלקמן בסמוך משום דקטרת היה בכל יום נקט קטרת וגם יש פעמים שפורשין בקטרת ואין פורשין בשעת מתן דמים כדלקמן בסמוך:

הא מה מעלה יש כו'. הא פשיטא דמעלה יש שאין יכול לילך בהיכל אלא לצורך דאית ביה אזהרה בפ' הקומץ רבה (דף כז.) אלא הכא מיירי בפרישה שהיא לצורך עבודה:

בשעת הקטרה מיהא פרשי מאי לאו בלפני ולפנים. ואע"ג דהשתא לא ידעי טעמא מאי דבהקטרה פורשין אפילו משל לפני ולפנים ובמתן דמים אין פורשין אלא [משל היכל] מ"מ הך ברייתא קשיא ליה לר' אלעזר:

הא מה מעלה יש בין היכל ובין אולם ולמזבח אל אשבהיכל שדשין בה בשעת הקטרה ובין שלא בשעת הקטרה בין האולם ולמזבח לא פרשי אל אבשעת הקטרה בשעת הקטרה מיהת פרשי מאי לאו אפי' בשעת הקטרה דלפני ולפנים. פי' והכי קאמר שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה דלפני ולפנים ולא בשעת מתן דמים מ"מ בשעת הקטרה דלפני ולפנים פרשי וקשיא לר' אלעזר ומתרץ לא בשעת הקטרה דהיכל ה"ג והאי מעלה היא דאיכא דאילו בהיכל פרשי בין בשעת הקטרה דיד' ובין בשעת הקטרה דלפני ולפנים ואילו בין האולם ולמזבח לא פרשי אל אבשעת הקטרה דהיכל פי' בשעת הקטרה קורא להקטרה דהיכל ושלא בשעת הקטרה להקטרה דלפני לפנים. וה"ק בהיכל פורשין בין בשעת הקטרה דידי' ובין שלא בשעת הקטרה דידי' אלא בשעת הקטרה דלפני ולפנים ואילו בין האולם ולמזבח לא פרשי אלא בשעת הקטרה דהיכל ולא דלפני ולפנים ומדי גרסי' והא איכא הא מעלה ויש ספרים שכתוב בהן לשון יתר ובמקצת ספרים כתיב באותו לשוון יתר למימרא דלא צריך אלא ה"ג והאכיא הא מעלה דאינו בהיכל פרשי בין בקדושה דיד' ובי בקדושה דלפני ולפנים ואלו בין האולם ולמזבח לא פרשי אלא בקדושה דמתן דמים דהיכל פי' הניחא אי מפרשת בשעת הקטרה קטרת דלפני ולפנים ושלא בשעת הקטרה מהן דמים דלפני ולפנים ואין לו מעלה אלא במתן דמים דלפני ולפנים וקשיא לר' אלעזר שיפירש שפיר אלא לפום מאי דתרצת והאיכא נמי מעלה דמתן דמים ואמאי לא תנייה ופריק רבה פרישה אחת היא פי' כבר תנא דבהיכל מושם לפניי ולפנים ונקט לך לגבי קטרת וה"ה גבי מתן דמים דשם פרישה אחת האי כך נראה בעיני הגירסא והפתרון אבל גירסת המורה ופתורונו נראים לי דחוקים ביותר ומרים כלענה:

ור' יהודא איצטריך סד"א קיא אארעא ועביד במפוחא קמ"ל קשיא לי ותרי קראי בהצתת האליתא בשלמא והאש על המזבח לא סגיא דלא כתיב בי' כהן ויש לומר זר הוה קאי אארעא ועביד במפוחא והכי איצטריך ונתנו בני אהרן אש על המזבח אל אלכתוב ונתנו בני אהרן ולא ליכתוב והאש על המזבח:

בפרש"י בד"ה הא מה מעלה כו' בין היכל לבין האולם כו' ובד"ה בין בשעת כו' דלפני ולפנים הס"ד ובד"ה לא בשעת כו' והכי קתני כשם שפורשין בין האולם כו' ובד"ה אי הכי כו' מתן דמים דלפני ולפנים אלא בשעת כו' כצ"ל:

בד"ה והא קתני בניחותא ה"נ כו': תוס' בד"ה בשילה כו' תניא מדבר המדבר לרבות כו' עכ"ל כצ"ל:

יבא דבר שבחשאי ויכפר כו'. מפורש פ' המזבח מקדש:

רש"י ד"ה לא בשעת הקטרה דהיכל. והכי קתני כשם כו'. לכאורה מפרש בהתירוץ מאי דלא הקשה מיניה. דלא הקשה אלא מהסיפא. ונ"ל דר"ל דמרישא אדרבה יש ראיה דפי' בשעת הקטרה היינו דהיכל דומיא דמתן פר כה"מ כו' דהוו בהיכל:

רש"י ד"ה א"ה. ועד סוף הסוגיא. פירושו דחוק. ולע"ד נל"פ דקס"ד דפי' שלא בשעת הקטרה היינו בשעה שנכנס להקטיר אף שאינו מקטיר עדיין וכדכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו כו' ולעיל מרבינן אף ביציאתו משם. ולתירוצא הא קתני כו' מפרש דשלא בשעת הקטרה היינו שלא בשעת הקטרה דהיכל אלא דלפני ולפנים כפרש"י. וע"ז פריך והא איכא הא מעלה כו' בין בקדושה דידיה כו' ור"ל דלא הוה ליה למיתני לשון בשעת הקטרה אלא לשון בקדושה דמשמעו אפילו שלא בשעת הקטרה אלא בביאתו ובצאתו (עיין בתוספות). והא דאיתא בפרק ו' דתמיד דבבואו להקטיר קטורת היה שם המכניס המחתה דגחלים וכן אוהבו או קרובו שמוסר לו הכף וכן הממונה שא"ל הקטר. כל הני לצורך הקטורת נינהו וגדולה מזו כ' התוס' לעיל (ס"ד מג) ע"ש:

תד"ה בשילה. לענין טומאת סוטה נמי יהא חילוק כו' טומאת אשה חמורה לכ"ש. כצ"ל:

יכול אפילו בעזרה תלמוד לומר באוהל מועד פי' בהיכל קשה לי למה לי קרא להזהיר על פרישה מן ההיכל בשעת הקטרה ומתן דמים דלפני ולפנים תיפוק ליה בלאו הכי איכא לאו כדמעייל ביאה ריקנית בהיכל שלא לצורך עבודה כדאמרינן בפ"ג דמנחות (דף כ"ז) דטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתם אל היכל כולו בארבעים ונפקא ליה מהאי קרא דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקודש דהיינו היכל בלא יבא והא אפי' אם תמצא לומר דסדר עבודות של כל יום מן התורה כשירה בכהן הדיוט ולפיכך יש מקום כניסה לכהן הדיוט ולצורך עבודה אפילו ביום הכפרים לצורך הטבת נרות והקטרת קטורת של היכל הא מ"מ לפי סדר העבודות עבודת היום מאוחר להם ומעתה אין מקום כניסה בהיכל בו ביום אפילו לכהנים לשום צורך עבודה עד בין הערביים להדלקת נרות וקטורת של היכל והן מאוחרין לכל עבודות היום ולא משכחת לה כניסה להיכל בשעת עבודת היום של יום הכפורים לצורך אפילו לכהנים והשתא למה ליה כל אדם לא יהיה באוהל מועד שהוא היכל לאזהורי בשעת הקטרה והזאה דלפנים תיפוק ליה דהוה ביאה שלא לצורך דהא לצורך בההיא שעתא לא משכחת לה מיהו למאי דפי' התו' התם בשם ר"ת דלהשתחות מותר ליכנס להיכל דהשתחואה צורך עבודה חשיבא לפי זה ניחא הא דכתב רחמנא וכל אדם לא יהיה באוהל מועד אפילו אם כהן רוצה ליכנס לשם לצורך השתחואה בהיכל דמשום ביאה שלא לצורך ליכא וקמ"ל דאפילו הכי בשעת הקטרה והזאה דלפנים לא יהיה באוהל מועד ואפילו להשתחות לא אבל קשה לי על פי' ר"ת דהא התם פליגי לרבנן היכל בארבעים מבית לפרוכת פי' לפני ולפנים אל פני הכפורת היינו שהלך עד לפני הארון במיתה. ולר' יהודא היכל ולפני ולפנים בארבעים אל פני הכפורת לחוד במיתה ואמר' מאי טעמא דרבנן לכתוב רחמנא אל הקודש ואל פני הכפורת ולא בעי מבית לפרוכת ואנא אמינא היכל מחייב מבית לפרוכת מבעי מבית לפרוכת דכתב רחמנא למה לי ש"מ דבמיתה והשתא היכל אי צורך השתחויה שרי למיעל הא ודאי מבית לפרוכת שהוא לפני ולפנים אפילו לצורך השתחואה אסור והא ליכא למ"ד דמבית לפרוכת לצורך השתחואה שרי וכדתנן בפ"ק דכלים קדשי קדשים מקודש ממנו פי' מן ההיכל שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה ולקמן בפ"ה (דף נ"ג) אמר הא לא נתן בה מעלה עשן או שחיסר א' מכל סמניה חייב מיתה ופריך ותיפוק ליה דקא עייל ביאה ריקנית ואי לצורך השתחואה מבית לפרוכת נמי שפיר דמי מאי פריך דלמא נ"מ בדעייל לצורך השתחואה דאין בזה משום ביאה ריקנית אלא ודאי מבית לפרוכת אפילו לצורך השתחואה אסור וכיון שכן אי סלקא דעתך דבהיכל לצורך השתחואה שרי מאי קאמר לכתוב רחמנא אל הקודש ולא בעי מבית לפרוכת דהיכל מחייב מבית לפרוכת מיבעי דלמא משום הכי כתב רחמנא מבית לפרוכת אע"ג דמק"ו דהיכל אתי שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה היכל לצורך השתחויה מותר אף מבית לפרוכת כן להכי כתב רחמנא מבית לפרוכת בהדיא דאפילו צורך השתחויה אסור ביה אלא ודאי בהיכל נמי שלא לצורך עבודה אלא להשתחויה בלבד אסור כמבית לפרוכת והשתא שפיר איכא למילף מבית לפרוכת מק"ו מהיכל מיהו בלאו הכי אי אפשר לפרש כן דהא דקאמרי רבנן היכל מיחייב מבית לפרוכת מיבעי דבתורת ק"ו מילף ליה הכי מה היכל הקל מיחייב מבית לפרוכת החמור מיבעי הא ליתא דקי"ל אין עונשין מן הדין כדאמר בפ"ב דמכות (דף ט') וריש פי"ג דזבחים (דף ק"ו) גם ל"ל כדפירש"י היכל מיחייב מבית לפרוכת מבעי הא בכלל בית לפרוכת היכל דלא נכנס לשם אלא דרך היכל ומשעת ביאת היכל קם ליה במלקותהא נמי ליתא דאמר התם מאי טעמא דר' יהודא ואמר' אל פני הכפורת למה לי מבית לפרוכת במיתה אל פני הכפורת מיבעי אלא ודאי מבית לפרוכת באזהרה ולא במיתה ורבנן הכי נמי דלא צריך והא דכתב רחמנא אל פני הכפורת למעוטי דרך משופש כדתנא דראב"י אל פני הכפורת קדמה זה בנין אב כל מקום שנאמר פני אינו אלא קדים ופירש"י משופש כגון שחתר החומה דלפני ולפנים ועשה פתח בדרום או בצפון ונכנס ולא נכנס בפתח שבמזרח שיהא פניו למערב והשתא מאי האי דקאמרי רבנן הכי נמי דלא צריך אל פני הכפורת ולמעוטי דרך משופש כתביה דפטור הא אפילו [אי] דרך משופש חייב כל שכן דצריך למכתב אל פני הכפורת בנכנס דרך משופש בפתח שעשה לצפונו של קדשי קדשים או לדרומו נגד פני הכפורת:

ביציאתו מנין תלמוד לומר עד צאתו נראה לי דאין לו ענין להא דפליגי תנאי בספ"ד דערכין (דף י"ח) גבי מיום הא' עד יום הז' אי עד ועד בכלל או לא דאפילו למ"ד עד ולא עד בכלל הכא מודה דביציאתו נמי לא ולא אמרינן ועד צאתו ולא צאתו בכלל דאם כן עד צאתו דכתב רחמנא למה לי מכדי כתיב בבואו לכפר דמשמע כל זמן כפרה לא יהיה אדם באוהל מועד עד צאתו למה לי אלא ודאי עד צאתו וצאתו בכלל והכי מוכח התם היכי דמוכח דעד ועד בכלל כולי עלמא מודו:

כפרתו קודמת לכפרת ביתו תימא והלא נעשית העבודה הכל בבת אחת ומתי כפרת א' ומתי כפרת ב' ופי' ר"ש דנפקא מינה הא דאמר בפ"ג דהוריות (דף י"ג) דקרבן כהן קודם לקרבן ישראל ולהאי צריך האי קרא אך כפרתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים לא אתי שפיר וכן לכפרת ביתו ולדידי בלאו הכי קשה לי ההוא סוגיא דהתם דהכי תנן פר כהן משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו ואמרינן בגמ' מנא הני מילי דתנו רבנן ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון מה תלמוד לומר הראשון שיהא ראשון קודם לפר העדה בכ"מ וסמוך לזה אמרינן שם פר כהן משיח קודם לפר העדה בכל מעשיו הואיל ומשיח מכפר ועדה מתכפרת דין הוא שיקדים מכפר למתכפר וכן הוא אומר וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל והשתא למה לי האי טעמא שיקדם מכפר למתכפר כדאשכחן ביום הכפורים וכפר בעדו ובעד ביתו תיפוק ליה דהא מהאי קרא דהראשון נפקא ליה שיהא ראשון קודם לפר העדה בכהן משיח ואפילו תימא דאיצטריך להאי טעמא דיקדם מכפר למתכפר לשאר קרבן כ"מ והעדה אם כן הראשון דפר כהן משיח למה לי תיפוק ליה משום האי טעמא דיקדם מכפר למתכפר כדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובחי' למס' הוריות יתבאר זה. עוד פירשו בת"י די"ל לענין וידוי של פר איירי דתניהו ענין לשם שצריך לומר אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך כי אם לא היה פסוק היה לו להזכיר בפעם ב' מיהא שבטו תחילה מיהו גם על תי' זה קשה לי דאם כן מאי כפרתו קודמת לכפרת ישראל דקאמר דהא לאו בחדא וידוי הן דעל הפר מתודה עליו ועל ביתו ועל אחיו הכהנים ווידוי של ישראל היה על המשתלח בפני עצמו אם לא שתאמר שנרכיב ב' הפירושים ביחד דכפרתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים להזכיר את עצמו תחילה בוידוי ב' וקודם לישראל נ"מ להקדים קרבנו להם מ"מ אכתי קשה לי הא דקאמר דכפרתו קודמת לכפרת ביתו למאי נפקא מינה דלהקדימו בוידוי לא צריך קרא דפשיטא מהיכי תיתי להקדים בוידוי ביתו לו והכי נמי להקדים קרבנו לשל ביתו לא צריך קרא דפשיטא דקרבנו קדים לשל ביתו דעל כרחך לא צריך קרא אלא שפר כהן משיח יהיה קודם לפר העדה דסלקא דעתך אמינא דפר העדה קדים שזה ציבור וזה יחיד כדאמר התם שעיר עבודה זרה קודם לשעיר נשיא מאי טעמא האי ציבור והאי יחיד קמ"ל דלא אבל שיהא קרבנו קודם לקרבן ביתו להא לא צריך קרא דפשיטא הוא ולי נראה לפרש הא דקאמר דכפרתו קודמת כו' נ"מ להא דאמרינן בשמעתא קמייתא דזבחים (דף ב') דקרבן שנעשו ד' עבודות שבדם שלא לשם בעלים לא עלו לבעלים לשם חובה ופסח וחטאת פסול לגמרי מיהו הני מילי בשחטו בפי' שלא לשם בעלים אבל סתמא כשר ועלו מ"מ מן התורה צריך לשחוט לכתחילה בפירוש לשם בעלים וכדתנן לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח דהיינו לשם בעלים וכתבו התוס' התם דהוא הדין שאר ד' עבודות צריך לעשותן לשם בעלים בפירוש אלא תנאי בית דין הוא דלא לימא לשמו דלמא אתי למימר שלא לשמו ואם כן בכל קרבנות ציבור והיחיד צריך מן התורה דלימא לשמו לכתחילה ואע"ג דשלא לשם בעלים בקרבן ציבור אינו פוסל כדאמרינן התם (דף ד') מה לשלא לשמו שישנו בציבור כביחיד תאמר שלא לשם בעלים אינו בציבור התם היינו טעמא דשלא לשם בעלים אינו פוסל בציבור משום שהכל בעליו אבל מ"מ הא דצריך מן התורה בפירוש לשם בעלים לכתחילה אין לחלק בין של ציבור לשל יחיד דמאי שנא ואדרבה י"ל דאפי' מדרבנן צריך לומר בקרבן ציבור לשם בעלים לכתחילה דבהא לא חייש דלמא אתי למימר שלא לשם דהא אי נמי אמר שלא לשם בעלים בקרבן ציבור לית לן בה ולא אתי לידי קלקול אין לנו לתקן דלא לימא בהדיה לשם בעליו כיון דמן התורה צריך ודאי [לומר] כן לכתחילה שעושה עבודותיו לשם ציבור לאפוקי משום יחיד והרי קטורת פנים דינו לענין מחשבת קדשים כמנחה דפוסל בה מחשבה כדמסקינן לקמן בפ"ה (דף מ"ח) דילפינן לה מלא מלא ממנחה והא מנחה שוה לזבח דמים לענין כל פסולי מחשבה כדאמרינן בכוליה מס' זבחים ומ' מנחות ומשמע ודאי דהוא הדין להא דמיא לזבח להקטירה והוא הדין שאר עבודותיו כגון חפינה והולכה לשם בעלים שהן ציבור בפיר' ומ"מ בכל קרבן ציבור כגון תמידין ומוספין ושאר קרבן ציבור סגי לאמר לשם צבור סתם והכל בכלל צבור כ"מ וכהנים והעם ואינו צריך לפרוט כאו"א בפ"ע אלא באמר לשם צבור לחוד סגי והכל במשמע וכדאמרינן לקמן בפ"ו (דף ס"ו) אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו ואפילו לר' יהודא דלית ליה התם האי טעמא מ"מ י"ל נהי דלאו בכלל עמך ישראל הן דיש להם שם מיוחד בפני עצמו מ"מ בכלל ציבור הן הילכך בכל קרבן ציבור סגי מן התורה באומר לשם ציבור סתמא מיהו בקטורת פנים חידש לן רחמנא דצריך לומר ולפרוט להדיא לשם כהן גדול וכהנים וכל ישראל כדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל והאי קרא בקטורת משמע ליה והשתא אתי שפיר הא דקאמר כפרתו קודם לכפרת ביתו דהיינו שצריך לומר שמקריב את הקטורת הללו של פנים לכפר עליו ועל ביתו וכו' ולהקדים עצמו לביתו וביתו לכהנים וכהנים לכל ישראל ובלאו הכי קשה לי מאי האי דקאמר הכא דמחלק לד' כפרות שלו ושל ביתו ושל אחיו הכהנים ושל כל קהל ישראל הא בהאי קרא לא נאמר אלא ג' מיני כפרות בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל והא פי' לעיל הא דפר מכפר על ביתו ועל אחיו הכהנים נפקא ליה מדכתיב תרי ביתו גבי פר אחד בוידוי א' ואחד בוידוי ב' אבל הא מיירי מכפרת קטורת של פנים ששוה לכולן מנא ליה דהאי ביתו שניהן במשמע ביתו ממש ואחיו הכהנים נהי דאחיו הכהנים אינן בכלל קהל ישראל מ"מ ביתו זו אשתו מנא ליה דילמא הרי היא בכלל קהל ישראל כשאר נשי כהנים הדיוטות ושמא י"ל כיון דכבר נפקא לעיל מתרי ביתו דגבי וידוי פר דאשתו ואחיו הכהנים בכלל ביתו הן ילמוד סתום מן המפורש דהאי ביתו דגבי קטורת פנים נמי שניהן בכלל וכפרת ביתו זו אשתו דקודם כפרת אחיו הכהנים נמי מהתם נפקא ליה דהא התם הכי הוי וכדפי' לעיל:

איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולכל אחיו הכהנים ולכל ישראל קשה לי הניחא לר"י דדריש בספ"ק דשבועות (דף י"ג) גבי האי קרא דוכפר את מקדש הקודש דכתיב בסיפא דקרא יכפר וקאמר הושוו כולן לכפרה א' שמתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבירות אבל ר' שמעון סבירא ליה דאין כהנים מתכפרים כלל בשעיר המשתלח ואדר' שמעון קאמר התם הא ודאי הושוו הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד וחד מכפר באפי נפשיה אם כן הכא נמי נימא הכי דאכפרת דמים קאי והאי יכפר בעדו דכתב רחמנא למימרא שהושוו היינו לענין הא הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד וחד מכפר בדנפשיה וצריך לומר דהאי תנא כר' יהודא סבירא ליה דהושוו לגמרי משמע דהושוו שמתכפרים בכפרה א' אי נמי י"ל דהתם כיון דקרא דוכפר את מקדש הקודש מפר ושעיר הפנימי מיירי לא נראה ליה לר' שמעון לאוקמא סיפא דקרא דיכפר שמיירי בשעיר המשתלח דלא משתעי ביה קרא כלל ובעל כרחךשבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה דלא הושוו אלא בהא לחוד דבני כפרה נינהו ומ"מ כל חד בדנפשיה אבל הכא דכתיב קרא סתמא וכפר בעדו כיון דאפשר לומר דקרא מיירי בדבר שכולן הושוו לכפרה א' אין לנו לדחוק ולאוקמי דמיירי מדבר שלא הושוו לכפרה דסתמא היכא דלא מוכח הושוו לגמרי משמע:

יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי בספ"ט דזבחים (דף פ"ח) ובפ"ב דערכין פריך עלה מהא דאמר ר' ענני בר ששון דמעיל מכפר על לשון הרע יבא דבר שבקול ויכפר על קול ומשני לא קשיא הא בצנעה דהוא בחשאי קטורת מכפרת הא בפרהסיא דמעשה קול מעיל שהוא דבר שבקול מכפר וקשה לי דהא ההוא עובדא דויתן אהרן קטורת ויכפר על העם דמייתי מיניה קטורת מכפרת לשון הרע של פרהסיא הוי כדכתיב וילונו כל עדת בני ישראל וכו' ויהי בהקהל העדה וכו' ואין זה מקומו:

לא שנו אלא בשעת הקטרה דהיכל פרש"י שהרי סמוך לו אבל בשעת הקטרה דלפני ולפנים מהיכל שהוא סמוך לו פרשי אבל מבין העולם ולמזבח שהוא מרוחק לא פרשי וקשה לי אטו ברחוק ממקום הקטרה תליא הא מילתא דפרישה הא מ"מ מקום פרישה מן התורה בזו ובזו שווין שטעון פרישה מן ההיכל אפילו בשעת הקטרת פנים כדכתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד דהיינו היכל והרי כלום גזרו על פרישת אולם אלא משום היכל הסמוך לו שאם אתה מתירו כניסה בין האולם גזירה שמא יכנס להיכל הסמוך לבין האולם כדמוכח לקמן וכיון שכן כיון דאיסור כניסה בשעת הקטרה בין של היכל בין של פנים שווין בריחוק מקומן שהוא ההיכל כולו כי מרוחק מקום הקטר של זה משל זה מאי הוה הא לאו במקום הקטר תליא פרישה לפי ריחוק מקום הקטר וקרבתו וכיון דמקום פרישה בזה ובזה שוין איכא למיגזר פרישה של בין האולם בהקטר פנים הרחוק ממנו כמו בהקטר היכל הסמוך לו כיון דמקום פרישה של תורה סמוך לו בזה כמו בזה וכ"ש אם נאמר דפרישה של הקטרת היכל אינה מן התורה וכמש"ל דאין להחמיר אפרישת היכל דרבנן יותר מפרישת פנים של תורה ול"נ דהיינו טעמא דגזרו פרישה מבין אולם משום הקטרת היכל ולא משום הקטרת פנים משום דבמילתא דשכיחא גזרו רבנן ובמלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן כדאמרינן בכל מקום משום הכי משום הקטרת היכל דשכיח בכל יום ב' פעמים שחרית וערבית גזרו אפרישה מבין האולם אטו פרישה דהיכל אבל הקטרת פנים דלא שכיח דאינו אלא פעם אחת בשנה לחוד ביום הכפורים לא גזרו:

אבל בשעת הקטרה דלפני ולפנים מהיכל פרשי מבין האולם ולמזבח לא פרשי. קשה לי דהא גופא קשיא דבתחילה קאמר מהיכל פרשי משמע הא אולם גופיה כלחוץ ואין צריך פרישה ולבסוף דקאמר מבין האולם ולמזבח לא פרשי משמע דווקא מבין האולם ולמזבח לא פרשי אבל האולם גופיה כלפנים וצריך פרישה וי"ל משום דבב' מקומות מספקא ליה להגמ' אי קדושת אולם והיכל חדא היא לקמן בשמעתין ובספ"ק דזבחים (דף י"ד) אם תמצא לומר קדושת אולם והיכל חדא היא אין מחשבה מועלת וכו' ושם רפ"ו וא"נ קסבר קדושת אולם והיכל חדא היא וכו' וכן ריש פ"ק דעירובין ואפשר לומר גם ר' אליעזר מספקא ליה הא ולא קאמר אלא מילתא דפסיקא ליה היכל פסיקא ליה אולם לא פסיקא ליה דאי קדושת אולם כהיכל מאולם נמי פרשי דבכלל כל אדם לא יבא באוהל הוי נמי אולם ואי קדושת אולם אינו כהיכל מאולם נמי אין צריך פרישה לפיכך שייריה לאולם:

מאי לאו בשעת הקטרה דלפני ולפנים הקשו התוס' מאי שנא דגזרו פרישה מבין האולם למזבח בשעת הקטרה דלפני ולפנים ולא בשעת מתן דמים דידיה הא תרוווייהו מחד קרא נפקא ותי' דהקטרה דכתיב בהדיה בקרא גזרי רבנן טפי מבהזאה דמיתורא דלכפר נפקא. ולי נראה דאדרבה דבר דלא כתיב בקרא בהדיא צריך הרחקה יותר דלא לזלזלו ביה כדמוכח בכל מקום אבל נראה לי דהיינו טעמא דגזרו בין האולם ולמזבח בשעת הקטרה [חסר מהעתקה וחבל על דאבדין]:

יכול אף בכל העזרה. לא יהא אדם עומד כשהכהן מקטיר קטרת לפני ולפנים: אין לי אלא בשעת הקטרת קטורת. לקמיה מפרש מאי משמע: הוי אומר זו הקטרת קטרת. דאילו מתן דמים אין שוה בכולם שהפר מכפר עליו ועל הכהנים והשעיר על ישראל: על לשון הרע. כי ההיא דקרח לשון הרע הוה דכתיב (במדבר יז) אתם המיתם את עם ה' וסתם לשון הרע בחשאי הוא: מבין האולם ולמזבח. מכל אויר כ''ב אמות שביניהם: ל''ש אלא בשעת הקטרה דהיכל. דמזבח הפנימי שחרית וערבית שהרי סמוך לו: אבל בשעת הקטרה דלפני ולפנים. מהיכל שהוא סמוך לו פרשי אבל מבין האולם ולמזבח שהוא מרוחק לא פרשי: בשעת מתן פר כהן משיח. הבא על אחת מכל המצות שטעה בהוראת עצמו ועשה ומתן דמו על הפרוכת ועל מזבח הזהב: ושעירי עבודת כוכבים. ציבור שעבדו ע''ז בהוראת בית דין מביאים פר לעולה ושעיר לחטאת כדכתיב בפרשת שלח לך אנשים (שם טו) ואותו שעיר מתן דמו על הפרוכת ואינו נאכל כדילפינן בסיפרא וסיפרי ובמסכת זבחים (דף מז.): הא מה מעלה יש כו'. האי הא כמו הרי כלומר מעתה מעלה יש בפרישה בין היכל לבין אולם ולמזבח: בין בשעת הקטרה כו'. קא סלקא דעתיה בין בשעת הקטרה דלפני ולפנים בין שלא בשעת הקטרה דלפני ולפנים אלא בשעת מתן דמים דלפני ולפנים: ומבין אולם ולמזבח אין פורשין. משום לפני ולפנים אלא בשעת הקטרה אבל לא בשעת מתן דמים: מאי לאו כו'. כדפרישית: לא בשעת הקטרה דהיכל. קאמר דפורשים מבין האולם ולמזבח והכי קתני כשם שפורשים מבין האולם בשעת הקטרה דהיכל כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח דהוי נמי בהיכל: אי הכי. דכשם שפורשין בשעת הקטרה אהיכל קאי ולא אדלפני ולפנים הא מה מעלה יש בתמיה וכי אין עוד מעלה אלא הא דשלא בשעת הקטרה דלפני לפנים דקתני שבהיכל פורשין בין בשעת הקטרה בין דהיכל בין לפני לפנים בין שלא בשעת הקטרה אלא בשעת מתן דמים בין דהיכל בין לפני ולפנים ומבין האולם ולמזבח לא פרשינן שלא בשעת הקטרה דהיא שעת מתן דמים דלפני ולפנים אלא בשעת הקטרה דהיכל דהא אפילו בשעת הקטרה יש מעלה דאילו מהיכל פרשי כו': הא קתני. בניחותא ה''נ קאמר האי שלא בשעת הקטרה דקאמר שלא בשעת הקטרה דהיכל קאמר אלא בשעת הקטרה היא לפני לפנים: בין בשעת הקטרה. [דהיכל] והא שלא בשעת הקטרה דקתני תנא שלא בשעת הקטרה דידיה אלא בשעת הקטרה דלפני ולפנים:
בשילה ובית עולמים מניין. וכי האי גוונא אמרינן לקמן בפרק הוציאו לו (דף נג.) גבי מעלה עשן ובפרק שני שעירי (לקמן דף סז:) תניא (. מדבר) המדברה לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים ובפרק שני דסוטה (דף טז. ושם) גבי עפר סוטה ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן קאמר שילה ובית עולמים מניין וכו' ובפ''ב דשבועות (דף טז:) דקאמר מכדי מקדש איקרי משכן ומשכן איקרי מקדש לימא או אידי ואידי משכן או אידי ואידי מקדש אלמא אע''ג דמקדש איקרי משכן ומשכן איקרי מקדש איצטריך תרי קראי חד למקדש וחד למשכן ולא גמירי מהדדי וקשה דבפרק קמא דחולין (דף כד.) גבי שנים שפוסלים בלוים קאמר יכול אף בשילה ובית עולמים כן ת''ל (. זאת) ובפ''ק דעירובין (דף ב.) שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין במקדש מנא לן אשכחן מקדש דאיקרי משכן וי''ל בההיא דעירובין שמא איכא שום פסוק להשוות מקדש למשכן לההיא מילתא וכן בפ' קמא דחולין ובתר דמעטינן שילה ובית עולמים (מזאת) אז נוקי אותו פסוק לדרשא אחריתי וריב''א גרס בפרק שני דשבועות תרי קראי למה לי ולי נראה אע''ג דמקדש איקרי משכן כו' אפי' הכי בההיא דשבועות דאיירי לענין טומאה סד''א לחלק בינייהו כיון דחלוקין הן לענין טומאה דאי כתב מקדש ה''א דין הוא דטמא שנכנס למקדש חייב שהרי איסורו איסור עולם ואפילו בתר דנפיל מחיצה חייבין על המקום משום טומאה אבל במשכן לאחר שנסעו משם ופירקוהו והעמידוהו במקום אחר אין חייבין על מקומו הראשון ואי כתב משכן ה''א דין הוא שחייב עליו לפי שנמשח בשמן המשחה ואסור ליגע בו בטומאה אפילו כשהוא מפורק אבל אבני היכל שנשרו מותר ליגע בהם בטומאה ובהא נמי מיתרצא הא דמצרכינן קרא בפרק היה מביא (סוטה דף טז.) לרבות בית עולמים משום דאפקיה קרא בלשון טומאה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה וכל הלכות ספק טומאה גמרינן מסוטה להכי סד''א כיון דמקדש ומשכן חלוקים לענין טומאה כדפרי' לענין טומאת סוטה נמי יהא חילוק ביניהם ותדע דהיינו טעמא דאיסי בן יהודה דמצריך קרא לרבות שילה ובית עולמים מדפליג עליה התם איסי בן מנחם ואמר אינו צריך ק''ו הוא ומה בטומאות קלות לא חילק הכתוב בין שילה ובית עולמים טומאת אשה חמורה לא כ''ש פירוש טומאות קלות הנכנס למשכן ולמקדש בטומאת הגוף חייב כרת אתרוייהו אע''ג דיש חילוק ביניהן כדפרישית אפילו הכי השוה אותם לענין כרת הנכנס להם ומשום האי חילוק אין נראה לו לחלק ומדבר המדבר סד''א דווקא במשכן כשהיו ישראל במדבר סמוכין למדבר ודמעלה עשן משום דכתיב בההוא קרא אהרן והאי קרא דשמעתא סד''א משום דכתיב אהל מועד ולא איקרי אהל מועד אלא במדבר ומקרא יתירא הוא דלא הוה צריך למיכתב אלא וכל אדם לא יהיה בבאו לכפר בקדש וסד''א דאתא למעוטי שילה ובית עולמים ובתר דמרבינן שילה ובית עולמים אהל מועד דכתב רחמנא למעוטי עזרות איצטריך: כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח. ה''נ הוה מצי למימר בשעת מתן פר ושעיר של יוה''כ בהיכל אלא לא פסיקא ליה משום דיש מהן נמי לפני לפנים: מה מעלה יש בין היכל וכו'. טובא איכא דמזבח הזהב ומנורה ושלחן ומתן דמים בהיכל מה שאין כן בין האולם ולמזבח אלא לענין פרישה קאמר: מאי לאו בשעת הקטרה דלפני ולפנים. תימה לי מ''ש דגזרו לפרוש מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה דלפני ולפנים ולא בשעת הזאה והא בין הקטרה בין הזאה מחד קרא נפקא לעיל וי''ל בהקטרה דכתב בקרא בהדיא טפי גזרו בה רבנן ולא בהזאה דמייתורא דלכפר נפקא:
הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי
מומלץ להירשם על מנת לשמור את התגובה בחשבון הפרטי שלך.

מעקב לימוד

    הוספת רשומה

    פרשנים

    שיעורים זמינים
    טוען שיעורים…

    בחירת עמוד

    חיפוש בעמוד