יומא מ ע"ב

דף מ - ב

דתניא: נאמר [בויקרא טז י]: "והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל  יעמד חי לפני ה' לכפר עליו". הכתוב הדגיש - יעמד "חי". ללמד, שאם השעיר מת לפני שהספיק לכפר, צריך להביא שעיר אחר מקומו. ^[1] ונחלקו תנאים בברייתא, מהי הכפרה המוזכרת בפסוק:

עד מתי יהיה השעיר המשתלח לעזאזל זקוק לעמוד חי?

עד שעת מתן דמו של חבירו - עד שיתנו את דם השעיר לה' בכל המתנות שנאמרו בו. מפני שהכפרה המוזכרת בפסוק היא מתן דמים [כדלהלן] ^[2] - דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר: "לכפר עליו" - בכפרת דברים, בוידוי הנאמר על השעיר המשתלח עצמו הכתוב מדבר.

ומבארת הגמרא: במאי קמיפלגי, במה תלויה מחלוקתם? [מנין לנו לדעת מהי ה"כפרה" שהוזכרה בפסוק]?

ומפרשינן: הסבר מחלוקתם הוא כדתניא, כמו ששנינו בברייתא:

נאמר בפסוק "לכפר" - בכפרת דמים, במתנות דם השעיר לה', הכתוב מדבר.

וכן הוא הכתוב אומר בהמשך הפרשה [ויקרא טז כ]: "וכלה [הכהן הגדול] מכפר את הקדש ואת אהל מועד, ואת המזבח". וכפרת הקודש היא בהזאת הדם, שהוזכרה בפסוק הקודם ^[3].

ומכאן ש"כפרה" היא במתן דמים, ^[4] דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר: נאמר "יעמד חי לפני ה' לכפר עליו", ומשמע שהכפרה נעשית "עליו", על שעיר המשתלח לעזאזל עצמו. ואילו לדברי חכמים שפירשו שמדובר בכפרת דמים של חבירו [השעיר לה'], אין הכפרה על השעיר המשתלח!

אלא, בכפרת דברים בוידוי על השעיר המשתלח הכתוב מדבר, שהוידוי הוא על השעיר של עזאזל בעצמו.

ועתה הגמרא חוזרת לדון בשתי הלשונות בדעת רבי ינאי ורבי יוחנן [בדין ההגרלה].

תא שמע ראיה ללשון הראשונה מברייתא:

דתניא: שאלו תלמידיו של רבי עקיבא את רבי עקיבא: אם אירע ועלה הגורל לה' בשמאל - מהו שיחזור לימין? האם מותר לו לקחת את הגורל לה' שעלה בשמאל ולתת אותו על השעיר העומד בימין? ^[5]

אמר להן רבי עקיבא: אל תתנו מקום [אפשרות] לצדוקים לרדות, למשול בכם [לנצח אתכם בטענותיהם], שיאמרו כי הפרושים משנים את דברי הכתוב. ^[6]

ולכן אסור להעביר את הגורל שעלה בשמאל ולתיתו על השעיר שבימין.

ומדייקת הגמרא מדברי הברייתא:

טעמא, טעמו של רבי עקיבא שאסר לתת את הגורל לה' [שעלה בשמאל] על השעיר שבימין, הוא רק משום ד"אל תתנו מקום לצדוקים לרדות".

ומשמע, הא לאו הכי, לולא החשש מהצדוקים, אכן מהדרינן ליה - היינו יכולים לקחת את הגורל לה' שעלה בשמאל, ולתתו על השעיר העומד בימין!

והא - והרי בלשון השניה דלעיל אמרת שלדעת רבי ינאי הגרלה מעכבא אפילו לדברי רבי יהודה [וכל שכן לדברי רבי נחמיה].

ואם כך, כיון דקבעתיה שמאל, כיון שהגורל לה' קבע את השעיר שבשמאל - היכי מהדרינן ליה!? האיך אפשר לשנות שהשעיר שבשמאל יהיה לה' בדיבור בלבד, בלי עליית הגורל?

ואם כן, מוכח מדברי רבי עקיבא שלא כדברי הלשון השניה דלעיל. ^[7]

ודחינן: אמר רבא: הכי קאמרי, כך שאלו התלמידים את רבי עקיבא: עלה הגורל בשמאל - מהו שיניח את הגורל על השעיר שבשמאל כדינו, ואחר כך יחזירו לו ולשעירו לימין, שיקח את השעיר שבשמאל עם הגורל לה' שעליו, ויעבירם לצד ימין?

ואמר להם רבי עקיבא: אל תתנו מקום [אפשרות] לצדוקים לרדות למשול בכם [לנצח אתכם בטענותיהם, שיאמרו על הפרושים: הללו לפי רצונם עושים הכל].

עד כאן הגמרא ניסתה להוכיח נגד דברי רבי ינאי לפי הלשון השניה. ומכאן ואילך הגמרא מביאה ראיות להוכיח כשיטת הלשון השניה. שלדעת רבי ינאי אפילו רבי יהודה מודה שעליית הגורל מעכבת.

תא שמע מהא דתניא:

נאמר [ויקרא טז ט] "והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה'".

ושנינוו בברייתא: אילו נאמר בפסוק "את השעיר אשר עליו" [ולא נאמרה המילה "עלה"], הייתי אומר שיניחנו עליו - שיניח את הגורל לה' על השעיר.

תלמוד לומר, לכך נאמר "עלה" - ללמד: כיון שעלה הגורל מן הקלפי, שוב אינו צריך להניחו על השעיר.

והוינן בדברי הברייתא: למאי, לאיזה ענין הכתוב "עלה" מדבר? האם לענין מצוה לכתחילה, או לענין לעכב?

אלימא, אם נאמר שהכתוב מדבר לענין מצוה לכתחילה [שצריך להעלות גורל לכתחילה, אבל בדיעבד אם לא העלה גורל אלא קרא שם בפיו בלבד הקרבן כשר].

אם כן, מכלל, מוכח מכך, שהברייתא ממעטת מ"עלה" דהנחה של הגורלות על השעירים - מצוה נמי לא! שאפילו לכתחילה אין מצוה להניח על השעירים גורלות!

וזה הרי לא יתכן, שהרי נאמר בפירוש: "ונתן אהרן על שני השעירים גורלות"!

אלא, לאו, בהכרח שהברייתא מפרשת את הכתוב "עלה" לענין לעכב. וכוונת הברייתא לומר שעליית הגורל מעכבת. אבל הנחתו על השעירים אינה מעכבת.

וממילא, שמע מינה, יש ללמוד מדברי הברייתא שהגרלה מעכבא, והנחה לא מעכבא.

ומכאן ראיה נגד הלשון הראשונה בדעת רבי יוחנן שאפילו רבי נחמיה מודה בעלית הגורל שאינה מעכבת [מפני שההגרלה אינה בגדר עבודה כדלעיל לט ב]. ^[8]

ודחינן: אמר רבא: הברייתא פירשה את הכתוב "עלה" לענין מצוה בעלמא. והכי קאמר, כך אמר התנא בברייתא:

אילו נאמר בפסוק "את השעיר אשר עליו" ולא נאמר "עלה", הייתי אומר שיניחנו עליו - שצריך שיהיה הגורל מונח על השעיר של ה' עד שעת השחיטה.

תלמוד לומר, בא הפסוק ואמר "אשר עלה", ללמד: כיון שעלה כבר הגורל מתוך הקלפי, וכבר ידוע איזה הוא השעיר לה' ואיזה הוא לעזאזל, הרי משיניח עליהם את הגורלות [לקיים את דברי הכתוב "ונתן אהרן על שני השעירים גורלות"] ^[9] - שוב אינו צריך שיהיו הגורלות מונחים עד שעת שחיטה, ואפילו לענין מצוה לכתחילה.

תא שמע ראיה לדעת רבי ינאי לפי הלשון השניה - שאפילו רבי יהודה מודה שעליית הגורל מן הקלפי מעכבת:

נאמר [ויקרא טז ט]: "והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת". ודרשו פסוק זה בברייתא [בספרא ^[10]]:

"ועשהו חטאת" - הגורל [שהוזכר בפסוק קודם] הוא שעושהו [את השעיר] חטאת.

ואין קריאת השם עושהו [את השעיר] חט את.

שהייתי יכול לומר: והלא דין הוא ללמוד להיפך, מקל וחומר:

ומה במקום שלא קידש גורל, בשאר קרבנות, כאשר מקדישים שני קרבנות כאחד וצריך לבררם זה מזה [כגון קיני זבים, זבות ויולדות, שמקדישים שני עופות, אחד מהם חטאת ואחד עולה], הרי אם כתב על גורל אחד חטאת ואחד עולה, לא מצאנו שהגורל קובעם.

ואף על פי כן קידש בהם השם, שאם קרא לעוף אחד חטאת ולעוף אחד עולה - דבריו קיימים. ^[11]

מקום שקידש הגורל, בשעיר החטאת לה', שהגורל הוא זה שמקדשו, וכי אינו דין שנאמר שיקדש אותו השם, בקל וחומר משאר קרבנות?!

תלמוד לומר לכך נאמר "ועשהו חטאת" - ללמדנו, כי רק הגורל [שהוזכר בפסוק קודם] עושה אותו חטאת, ואין קריאת השם עושה אותו חטאת.

---

ר' שמעון אומר עד שעת וידוי דברים כלומר עד שיתודה עליו שאפילו לא הוגרל עליו ולא היה לו חבר בגורל כשר.

במאי פליגי כדתניא בכפרת דברים הכתוב מדבר כו' פשוטה היא שאלו את ר' עקיבא עלה הגורל הכתוב בו לה' בשמאל ונתברר העומד בשמאלו כנגדו הוא חטאת לה' ושל ימין לעזאזל כו' ותריצנה הכי מהו שיחזור של שמאל לימין והגורל של שמאל לימין שנמצא הגורל שהוא לה' בימין ויניחהו על [השעיר] שהחזירו לימין.

ואמר להו אל תתנו מקום למינים לרדות. כלומר כיון שתעשו כן יאמרו כי עזאזל רשות אחרת היא מיהו אחת גדולה לפיכך הוצרך לכבדו בימין שהיא משובחת והן אינן יודעין כי גזרת הקב"ה הן ואין להן להרהר על זה.

ת"ש ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת. פי' אין קריאתך על השעיר שם חטאת בלא גורל קובעהו חטאת אלא הגורל קובעו שנאמר והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת כלומר עליית הגורל לה' הוא עשהו חטאת וזו הברייתא היא שנויה סתמא בתורת כהנים שנקרא ספרא מפני שהוא ויקרא לבדו וקי"ל כר' יוחנן דאמר בפרק אלו הנחנקים בתחלתו סתם משנה ר"מ סתם תוספתא ר' נחמיה סתם סיפרא ר' יהודה סתם סיפרי ר' שמעו' וקא מפרש דהגרלה מעכבא דקתני הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת והוא לר' יהודה ועלתה בתיובתא למאן דמוקים לרבי יהודה דסבר הגרלה לא מעכבא והוא רבי יוחנן:

דתניא יעמד חי לפני ה׳ לכפר עד מתי זקוק להיות חי. כלומר שאם מת יהא חייב להביא אחר תחתיו עד שעת מתן דמו של חברו כו'. וטעמא דפלוגתייהו דלרבי יהודה מוקי׳ כפרה דאמר רחמנא לכפר עליו במתן דמים של חברו משום דסבירא ליה דוידוי אינו מעכב ולרבי שמעון מוקי׳ לה בוידוי משום דסבירא ליה וידוי מעכב. וא״ת והא לא תליא פלוגתא אלא בהקישא דרבי יהודה יליף מדכתי׳ וכלה מכפר את הקדש ורבי שמעון קאמר בכפרה שבגופו של שעיר הכתוב מדבר. י״ל דהא לא הוי עיקר טעמייהו דהא איכא למימר הכי והכי אלא משום דסבר רבי יהודה וידוי אינו מעכב מפיק קרא מפשטיה דמשמע בכפרה שבגופו. ומוקי לה בכפרת דמים של חברו. ור׳ שמעון משום דסבירא ליה וידוי מעכב מפרש לה בוידוי שבגופו ואע״ג דסתם כפרה מתן דמים היא מוקי לה בכל היכא דאפשר:

מה להלן כפרת דמים אף כאן כפרת דמים. וא״ת והא איכא כפרה של וידוי כדכתי׳ וכפר בעדו ובעד ביתו וכדאיתא לעיל בהדיא וי״ל דאין הכי נמי אבל כיון דסבירא ליה דוידוי אינו מעכב טפי איכא לפרושה בכפרת דמים כרוב כפרו׳ דעלמ וכדכתי'.

אלא לאו לעכב וש״מ הנחה לא מיעכבא הגרלה מיעכבא. פי׳ וק׳ למ״ד דאפילו לר׳ נחמיה הגרלה לא מעכבא. ולמ״ד דלרבי יהודה לא מעכבא איכא לאקשויי נמי מיהא משום דסתם ספרא ר׳ יהודה:

ג״ה שיכול והלא דין הוא. וה״פ שיכול לומר בהפך והלא דין הוא לומר בהפך ויש כיוצא בזה אבל רשב״ם ז״ל לא גריס והלא דין הוא ואין צורך:

קדש השם. פי׳ כדנפקא לן מולקח ועשה כדאית׳ לקמן ודקתני מקום שלא קדש הגורל. פרש״י ז״ל שלא מצינו בשום מקום שקדש הגורל פי׳ דכיון שלא מצינו כן אין לנו לומר שיקדש דמיום הכפורים לא גמרי דהא כתי׳ בה מיעוטא אשר עלה עליו הגורל וכדאי׳ לקמן:

מכיון שביארנו שהגרלה מעכבת וכן שמשעלה הגורל בידו נתקדש אותו השעיר שבצד אותה היד אף קודם הנחה מעתה אם עלה גורל של שם בשל שמאל אינו יכול להחליפו ביד ימינו ליתנו על שעיר שבימינו שהרי אותו שבשמאלו נתקדש לשם משעלה גורל של שם בידו ואם עשה כן אינו כלום אבל אם החליף השעיר שבצד שמאלו לצד ימינו וכן הגורל שביד (ימינו לשמאלו) [שמאלו לימינו] והניח עליו מה שעשה עשוי אלא שאין עושין כן שהמינין חושדין אותנו בכך להיות כל מעשינו נעשים דרך נחש:

זה שביארנו שההנחה אע"פ שאינה מעכבת מ"מ מצוה היא פירושו הנחה לבד ותיכף שהונח יכול להסירו ואין בעכבתו עד שעת שחיטה מצוה כלל:

אע"פ שכתבנו ששעיר של יום הכפורים אין קריאת השם עושתו חטאת אלא הגורל עושהו חטאת בשאר חטאות של כל השנה הפך הדברים ר"ל שקריאת השם עושתו חטאת ולא הגורל ואם הוצרך שתי תורים או שני בני יונה והגריל בהם לעולה ולחטאת אינו כלום ויכול להחליף מזה לזה אא"כ קדשם בקריאת השם וקריאת השם עושתו חטאת בלא גורל על הדרך שנבאר עכשיו:

לכפר בכפרת דמים הכתוב מדבר. וההיא ברייתא דלעיל (דף לו:) דילפא וידוי בפר משעיר המשתלח מה להלן כפרת דברים אף כאן כפרת דברים הא דלא כר' יהודה ור' יהודה הוה יליף ליה מדמסיק לעיל הרי הוא אומר והקריב וכפר ועדיין לא נשחט הפר:

אף כאן בכפרת דמים. וא"ת אמאי לא יליף מפר דלעיל שהוא כפרת דברים כדאסיקנא לעיל מוהקריב וכפר יש לומר דעיקר כפרה בדם ואית לן למילף טפי כפרת דמים מכפרת דברים:

אלא לאו לעכב וש"מ הגרלה מעכבא. וקשיא למ"ד דאפילו לר' נחמיה לא מעכבא ולמ"ד לא [מעכבא] לר' יהודה יש להקשות מסתם [סיפרא] שפיר כדלקמן:

ואין השם עושה חטאת. ומ"מ [צריך] לקרות [שם] שאומר לה' חטאת כדאמרינן לעיל כדתניא בתורת כהנים אלא שהגורל הוא עושה החטאת:

ומה במקום שלא קידש הגורל כו'. וא"ת לא יקדש השם בשאר מקומות מק"ו ומה במקום שקידש הגורל לא קידש השם כדמפקינן ליה מועשהו חטאת מקום שלא קידש הגורל אינו דין שלא יקדש השם י"ל דאיכא שום קרא דמרבי שיקדש השם ושמא מולקח ועשה דאין מתפרשין^א)צ"ל כו'. בו נפקא:

ת"ל ועשהו חטאת כו'. וא"ת דמפיק מהכא דהגרלה מעכבא והא מפיק ליה לעיל מאשר עלה אשר עלה תרי זימני דתני ביה קרא לעכב י"ל דאי לאו אשר עלה הוה מפקינן מועשהו חטאת דאפילו הנחה מעכבא קמ"ל אשר עלה דוקא עלייה ואי לא כתיב אלא אשר עלה לא הוה מפלגינן נמי בין עליית גורל להנחה כתב רחמנא ועשהו ואייתר ליה אשר עלה לגלויי [דדוקא] עלייה מעכבת:

בד"ה וכן הוא כו' צ"ל חי הס"ד ובד"ה הא לאו כו' של עזאזל לשם ואח"כ מ"ה כיון כו':

בד"ה ואין השם כו' בלא גורל הס"ד כצ"ל:

תוס' בד"ה ועשהו חטאת כו' ולהכי לא ילפינן נמכר לישראל בק"ו כו' עכ"ל וממה שאמרו בהדיא שאני התם דאמר קרא יגאלנו לזה ולא לאחר אין ראיה דאימא מג"ש דשכיר שכיר מפיק ליה האי קרא אבל לאו מק"ו ודו"ק:

בד"ה ומה במקום כו' תדע דבפ"ק דיבמות דפריך כו' עכ"ל כצ"ל:

גמרא והא אמרת הגרלה מעכבא וכיון דקבעיתו שמאל כו'. לכאורה אף למ"ד הגרלה לא מעכבא יקשה כיון דקבעיתו כו' ועוד הא עכ"פ מצוה בהגרלה. ונ"ל דלמ"ד הגרלה ל"מ וא"כ עליית הגורל והנחתו כהדדי נינהו תרוייהו למצוה ולא לעכב לכן אפשר לומר דלא נקבעו עד הנחה. וקרא דונתן כו' י"ל דלא קפיד אלא שלא יקבעו לכתחלה באמירת פה אלא דוקא במעשה דהנחת גורל ויוכל לברור איזה גורל שירצה בימין ואיזה בשמאל ויניחם על השעירים ולא נצרך קלפי. (וגדולה מזו פרש"י לעיל (לז) ד"ה יכול הב'). אבל למ"ד עליה מעכבא והנחה לא א"א לומר דכהדדי נינהו ולא נקבעו עד אשר יניח ג"כ אלא ודאי דנקבעו בעליה לחודא ודו"ק:

גמ' שם ועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת כו' סתם סיפרא מני ר"י. בתו"כ שלפנינו ליתא להך דרשה ואדרבה דריש מיניה דצ"ל בפה לה' חטאת וכ"מ ברש"י דלא מצא זאת בתו"כ. ונראה דבהא פליגי להתו"כ הוא"ו הא' הוא וא"ו המהפך והוא צווי שיעשהו חטאת בפה ולהברייתא דלפנינו הוא ו' העיטוף ושיעור הכתוב אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו (ר"ל הגורל) חטאת והוא לשון עבר כמו עלה דלפניו:

רש"י ד"ה ועד מתי (בסופו). אלמא וידוי לא מעכב. כצ"ל:

רש"י ד"ה כיון שעלה. ואיזו לעזאזל הס"ד ואח"כ מ"ד רש"י שוב א"צ. וקאי על שנויא דרבא:

תד"ה ועשהו (בסופו). כי ההוא דיגאלנו כדפירשתי. כצ"ל:

רש"י ד"ה מה. תדע דבפ"ק דיבמות פריך מאי איצטריך עליה כו'. כצ"ל:

הא לאו הכי מהדרינן ליה והא אמרת הגרלה מעכבא אלא ודאי הגרלה לא מעכבא קשה לי נהי דהגרלה לא מעכבא הני מילי בלא הגריל כלל אלא שקריאת שם עליהן נמי קבען בזה איזה לה' ואיזה לעזאזל אבל לומר דגורל לאו כלום הוא ואין קבען ואפי' אי נפל הגורל על זה לה' ועל חבירו לעזאזל הא ודאי אי אפשר דהא רחמנא תלה בהדיא את קביעתן בגורל אלמא גורל קבען ונהי דא"ל דקריאת שם נמי קבען היינו בלא הגריל כלל אבל בהגריל כבר הא ודאי נקבעו ומעתה אינו רשאי לשנותן מ"ד אחייבי קינין דאמר לקמן דקביעתן תליא בא' מתרתי או בלקוחה או בעשייה ואפילו הכי פשיטא שאם קרא שם בשעת לקיחה אי אפשר לשנותן בשעת עשייה ואם שינה פסול והיינו תערובת חטאת ועולה מחיים וקן סתומה ומפורשה שנתערבו דכולה מס' קינין דימותו ותנן התם חטאת שנתערבה בעולה ועולה שנתערבה בחטאת אפילו א' ברבוא ימותו כולם אלמא כיון שנתפרשובשעת לקיחה קבעה ואי אפשר לשנותן עוד בשעת עשיה ואם שינה פסול והכי אמרינן בכולה גמרא הא דתלי רחמנא קביעתן בשעת לקיחה ובשעת עשיה היינו דווקא בדלא קבען בשעת לקיחה יכול לקובען בשעת עשיה אבל בדקבע כבר בשעת לקיחה הוי קביעות ואם שינה פסול ואע"ג דהתם לקיחה ועשיה כהדדי הן והרשות בידו לקבוע לכתחילה באיזה שירצה כ"ש הכא דקביעת הגורל עדיף מקריאת שם ואפי' למ"ד הגרלה לא מעכב היינו בדיעבד אבל לכתחילה ודאי הגרלה בעי דפשיטא דהגרלה לחוד קובעה ואי אפשר לשנות על ידי קריאת שם ואם שינה פסול והאיך אפשר דמהדרינן ליה והא ליכא למימר דהגורל לחוד אינו קובע אלא אם כן קריאת שם עמו וא' לה' חטאת לת"ק ולר"י צריך לומר על כל פנים לה' לחוד כדתנן במתניתין אבל אי לא אמר הגורל לחוד אינו כלום ואינו קובע והשתא הכי פריך אי אמרת בשלמא הגרלה לא מעכב ובקריאת שם לחוד סגי בדיעבד איכא למימר בעלה הגורל בשמאל דמהדרינן ליה והיינו דאינו אומר לה' חטאת אלא שותק ויהא נקבע של ימין לה' בשעת עשיה כמו בחייבי קינין דאם לא קרא שם בשעת לקיחה עשיה קובעתן אבל אי אמרת דהגרלה מעכבת וקריאת שם בלא הגרלה לאו כלום הוא נהי דהגרלה לחוד לא סגי עד שיאמר נמי עמו לה' חטאת ולא נקבע עדיין על ידי זה שעלה בשמאל אפילו הכי ה"מ ליה ובמאי יהיה נקבעין דהא בקביעות דשעת עשיה לאו כלום היא ולמאי דפי' הא דפריך היכא מפיק ליה לאו למימרא דכיון דנקבע כבר על ידי הגרלה אי אפשר תו לאהדורי דהא ליתא דודאי לא נקבע עדיין כיון דלא אמר לה' חטאת אלא הכי קאמר היכי מפיק ליה ובמה יהא נקבע וכי תימא יחזור ויגריל מחדש עוד הפעם אם כן אין לדבר סוף שמא יחזור ויעלה הגורל של ה' בשמאל ועוד שהדבר תלוי במעשים טובים של הכהן והדור כדאמר לעיל ר"פ דבימי שמעון הצדיק היה הגורל עולה לעולם בימין מכאן ואילך פעם בשמאל ופעם בימין ומ' שנה קודם חורבן הבית לעולם עלה בשמאל ואם כן אפי' יחזור ויגריל יעלה בשמאל כיון שאין הדבר בא על ידי מקרה אלא הכל לפי רוב המעשה וכיון שעלה בשמאל בפעם א' ש"מ שאין מעשה הכהן והדור מהוגנים כל כך הא ודאי אם יגריל ויחזור ויגריל כל היום יעלה נמי בשמאל ומה בצע בהגרלתו עוד וי"ל דהכי פירושו אי הגרלה מעכבא היכי מהדרינן ליה דאי אמרת בשלמא דאינו מעכב והשעירים נקבעין על ידי קריאת שם דשעת לקיחה או עשיה איכא למימר דבשעת לקיחה היה הכהן קורא שם על תנאי שאם יעלה הגורל של ה' בימין יהיו נקבעין על ידי הגורל ואם יעלה בשמאל אני קורא שם עכשיו בשעת לקיחה שהשעיר שבימין בשעת הגרלה יהיה לשם למפרע מעכשיו שהוא שעת לקיחה וכיון דלבסוף בשעת הגרלה עלה של שם בשמאל קדיש למפרע של ימין לשל שם וכיון דקדים על ידי תנאי זה קריאת שם דשעת לקיחה לשל ימין לשל שם תו לא חל החילוף של שעת הגרלה דהא קריאת שם דשעת לקיחה דקדים חייל ואי אפשר להגרלה המאוחרת לשנותן בחילוף וכי תימא אם כן הגרלה זו למה לי כיון דבקריאת שם דעל ידי לקיחה תליא י"ל דמ"מ נפקא מינה אם יעלה הגורל בימין יהי' הקביעות על ידי הגרלה לחוד ונמצא אתה מקיים מצות הגרלה דכתב רחמנא אבל אם היה קריאת שם בשעת לקיחה לגמרי בלי תנאי נמצא אתה עוקר ומבטל מצות הגרלה כל עיקר לעולם אבל אי אמרת דהגרלה מעכבא וקריאת שם לא מהני כלל אפי' בשעת לקיחה ואי אפשר לקרא שם על תנאי זה דאמרן היכי מהדרינן ליה ולמאי דפי' דאי הגרלה לא מעכב [הי'] קריאת שם על תנאי בשעת לקיחה שאם יעלה גורל של שם בשמאל יהיה של ימין נקבע למפרע לשם משעת לקיחה והא תנאי כזה על כרחך מטעם ברירה אתינן עלה דהוברר הדבר למפרע דאשל ימין חל קריאת שם של שם משעת לקיחה אבל למ"ד אין ברירה תנאי כזה לא מהני ומיהו שמעינן ליה לר' עקיבא בשלהי מס' מעילה (דף כ"א) גבי א' פרוטה בכיס זה הקדש דסבירא ליה יש ברירה לפי' התוס' שם מ"מ אי אפשר לומר כן דאין הגורל קובע לחוד אלא אם כן איכא קריאת שם דלה' חטאת עמו דאם כן הא דתניא ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת שיכול מה במקום שלא קידש הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם תלמוד לומר ועשהו חטאת והשתא למה לי קרא שלא תלמוד מקל וחומר שקידש השם הואיל וקידש הגורל הא כל עצמו של גורל לא קידש אלא אם כן קרא שם דלה' חטאת עמו והאיך ס"ד לדון בק"ו קריאת שם בלא גורל מגורל שיש קריאת שם דלה' חטאת עמו בק"ו הא הכא תרתי והכא חדא אלא ודאי הא דקריאת שם דלה' חטאת אינו מעכב ואינו אלא מצוה מן המובחר בעלמא:

אלא לאו לעכב וש"מ הגרלה מעכב הנחה לא מעכב. וקשה אם כן מאי האי דקאמר אילו נאמר אשר עליו הוי אמינא יניחנו עליו פי' לעכב קאמר והוי אמינא דהנחה נמי מעכבת הא אדרבא אילו לא נאמר עלה הוה אמינא אפילו הגרלה אינה מעכבת דהא לא נפקא ליה דהגרלה מעכבא אלא השתא דכתב רחמנא אשר עלה אשר עלה תרי זימני כדאמרינן הא אי לא כתיב אשר עלה מנין לנו דהגרלה מעכבא ואפילו הגרלה לכתחילה מנין והא ליכא למימר דהכי קאמר דאילו נאמר אשר עליו לחוד תרי זימני ולא כתב אשר עלה אלא פעם אחת הוי אמינא דהנחה מעכב מדכתב רחמנא אשר עליו תרי זימני אבל הגרלה לא מעכבא דהיינו עליה לא מעכבא [ואפשר להנחה בלא הגרלה אם כן מאי קאמר] תלמוד לומר אשר עלה תרי זימני ללמד על עליה שהוא הגרלה שתעכב וממילא ש"מ כיון שעלה שוב אינו צריך ואין הנחה מעכבא [והיינו] דאי סלקא דעתך דהנחה מעכבא מדכתב רחמנא תרי זימני אשר עליו היינו הנחה תרי זימני עלה ללמד על הגרלה שתעכב ליכא למימר הא אי אפשר להנחה בלי הגרלה וכיון דהנחה מעכבא ממילא ש"מ להגרלה שתעכב אלא ודאי מדשנה הכתוב עלה תרי זימני ללמד על הגרלה שתעכב ש"מ האי דשנה בעליה לאו משום דעליה תעכב שנה אלא לשום דרשא הא ליתא דודאי הא אפשר להנחה בלא הגרלה שיניח במתכוון של שם על א' מן השעירים וכן של עזאזל על חבירו במתכוון בלי הגרלה [וזה הלא היה סברת התנא מעיקרא דאילו נאמר וכו' וכנ"ל] וי"ל דלמאי דפי' לעיל ניחא דאפילו לר' נחמיה דחוקה אדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ נמי קאי וממילא ש"מ דבין הגרלה בין הנחה מעכבין דחוקה עלייהו נמי קאי אע"ג דנעשים בחוץ כיון דמ"מ בבגדי לבן נעשים אלא מדגלי רחמנא אשר עלה תרי זימני למעוטי הנחה מעיכובא דחוקה אתי דלא קאי חוקה אהנחה והשתא הכי פירושו אילו נאמר אשר עליו הוי אמינא יניחנו עליו פי' דהנחה תעכב מחוקה ור' נחמיה היא דאמר חוקה אדברים שבחוץ נמי קאי והוא הדין דהוה אמינא דהגרלה נמי תעכב מחוקה אי כתב רחמנא עלה פעם אחת דהא ודאי ליכא למימר דקאמר אילו נאמר אשר עליו ולא נאמר עלה כלל אפילו פעם אחת דאם כן עיקר הגרלה אפילו לכתחילה מנין אלא ודאי הכי קאמר אילו נאמר אשר עליו ועלה פעם אחת אי נמי הכי קאמר אילו נאמר אשר עליו תרי זימני ועלה לא כתב רחמנא אלא פעם אחת הוי אמינא יניחנו עליו פי' לעכב בהנחה אבל בהגרלה אינו מעכב דלהכי שנה בהנחה למעוטי הגרלה מעיכובא דחוקה דלא קאי אהגרלה תלמוד לומר עלה פי' תרי זימני עלה דהשתא ש"מ דהגרלה מעכבא מחוקה אבל הנחה אינה מעכבא דאי סלקא דעתך הנחה נמי מעכבת תרי זימני עלה למה לי תיפוק ליה דמעכב מחוקה אלא ודאי להכי כתב רחמנא תרי זימני למעוטא הנחה מעיכובא דחוקה ותרי זימני עליו דכתב רחמנא לשום דרשא כתביה והא ליכא למימר איפכא דתרי זימני עליו דכתב רחמנא למעוטא הגרלה מעיכובא דחוקה אבל הנחה מעכבא ותרי זימנא עלה דכתב רחמנא לשום דרשא כתביה די"ל דסבירא ליה להגמ' כיון דאיכא למימר הכי דהגרלה מעכב ולא הנחה ואיכא למימר איפכא דהנחה מעכב ולא הגרלה יותר נראה ליה להגמ' לומר שהגרלה תעכב ולא הנחה ומ"מ למאי דפי' למאי דסלקא דעתך השתא ההיא ברייתא כר' נחמיה אתיא דאילו לר"י כיון דחוקה לא קאי לא להגרלה ולא להנחה דהא נעשין בחוץ אם כן אי אפשר לומר דמדכתב רחמנא תרי זימני דהגרלה תעכב ולא הנחה אלא ודאי כר' נחמיה אתיא (ומהא דקאמר הכא דש"מ הגרלה מעכב ולא הנחה מוכח דאי אפשר לפרש כתי' התוס') ולמאי דפי' הא דנקט להאי קרא אילו נאמר את השעיר אשר עליו משום שהואקרא קמא נקיט ומ"מ עיקר אקרא סמיך שנאמר בו אשר עלה ב' פעמים ועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת כו' הקשו התו' נימא קל וחומר איפכא שיקדש הגורל בעלמא מק"ו דהכא אין השם מקדש ואפילו הכי מקדש הגורל בעלמא דמקדש השם אינו דין שיקדש הגורל ותי' דדרשינן נמי ועשהו חטאת לזה ולא לאחר. וקשה לי אם כן כיון דאיכא למדרש הכי שיקדש כאן השם מבעלמא ואיכא למימר איפכא שיקדש בעלמא הגורל מקל וחומר מהכא נימא כל חדא וחדא תיקום אדוכתיה כדכתיב כאן הגורל ולא השם וכדכתיב בעלמא השם ולא הגורל וכהאי גוונא אמרינן בפ"ב דזבחים (דף י"ז) גבי אונן דמיחל עבודה מיהו הא לא קשה מידי דכהאי גוונא מצינו בפ"ק דחולין דאיכא טובא דעביד ק"ו להאי גיסא וכן לאידך גיסא להיפך וחד מינייהו גבי פרה ועגלה (דף כ"ג) דתהא פרה כשירה בעריפה מק"ו מעגלה והכי נמי תהא עגלה כשירה בשחיטה מק"ו מפרה ופי' התו' דלא דמי להא דפ"ב דזבחים דהתם כל קל וחומר סותר את חבירו לגמרי שבתחילה א' ותותר אנינות אצל כהן הדיוט בקרבן צבור מקל וחומר דכהן גדול שהותר אנינות אפילו בקרבן יחיד ואחר כך עושה קל וחומר להיפוך לא תותר אנינות בכהן גדול בקרבן יחיד מקל וחומר וכן אחרינא התם משום הכי קאמר כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי כל חד וחד תיקום אדוכתיה אבל הכא גבי פרה ועגלה שבא ליתן את האמור של זה בזה ולא הוי קל וחומר אלא כמו מה מצינו לא שייך לומר הכי דאי לא מיעוט הייתי לומד זה מזה במה מצינו ואי הוה עביד קל וחומר לא תותר פרה בשחיטה אז הוי כההיא דזבחים והכי נמי הא דאמר שתקדש הכא בקריאת שם מקל וחומר ובעלמא הגרלה מק"ו אינו אלא כמו במה מצינו ליתן את של זה בזה משום הכי איצטרך קרא למעט דדוקא הוא כאן בהגרלה ובעלמא בקריאת שם מיהו אי קשה לי הא קשה לי ר"י דאמר לעיל הגרלה אינו מעכב אלא אפילו קרא שם סגי כן ר' שמעון דאמר לעיל מת אחד מהן מביא חבירו שלא בהגרלה אלמא אין מעכב הגרלה אלא קריאת שם קובען זה לשם וזה לעזאזל דאם לא כן במאי נקבעין ובעל כרחך קריאת שם הכא מנא ליה בעל כרחך בקל וחומר או במה מצינו נפקא ליה מחייבי קינין אם כן הכי נמי לדידהו נילף נמי בקל וחומר או במה מצינו איפכא שתהא הגורל קובע את הקינין מהא דשעירים:

יעמד חי. על כרחך ללמדנו שאם מת אתה צריך להביא אחר דאי לא למאי אתא אם תאמר שלא ישלחנו עד לאחר מתן דמים ליכתוב יעמד לפני ה' לכפר עליו חי למה לי אלא שאם מת צריך להביא אחר: ועד מתי הזקיקו להיות חי עד שעת מתן דמים של חבירו. דכתיב לכפר עד שיכפר בדמו של חבירו אבל משעת מתן דמים ואילך אע''פ שעדיין לא התודה לפי סדר המקראות וכלה מכפר וגו' (ויקרא טז) וסמך אהרן וגו' אם מת אין צריך אחר אלמא וידוי לא מיעכב: רבי שמעון אומר כו'. כדפריש טעמא לקמן ואני שמעתי ואזדו לטעמייהו בהגרלה מיעכבא ולא מיעכבא ואי אפשר להעמידה: וכן הוא אומר וכלה מכפר את הקודש. הוא מתן דמים והקריב את השעיר החי עד כאן צריך להיות חי: לכפר עליו. בכפרה המוטלת עליו הכתוב מדבר והוא הוידוי: עלה בשמאל. גורל שם: אל תתנו מקום לצדוקים. תלמידים החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן לקפח אתכם בדברים שיאמרו לפי רצונם הם עושים הכל: הא לאו הכי מהדרינן. של עזאזל שם: כיון שעלה. מתוך קלפי ויודע איזו לשם ואיזו לעזאזל שוב אינו צריך להיות מונח עליו ואפילו למצוה אבל עלייה והנחה מצוה (היא) מיהא איכא: ואין השם. אם קרא לו שם בלא גורל: במקום שלא קידש הגורל. בשאר קרבנות הצריכין פירוש כגון קיני זבין וזבות ויולדות שאחד מהן חטאת ואחד מהן עולה שלא קידש הגורל אם כתב על שני גורלות על אחד חטאת ועל א' עולה ונתנן עליהם לא מצינו שהגורל קובעם ולא יכול לשנותן: קידש השם. מאחר שקרא לזו חטאת ולזו עולה אין הכהן רשאי לשנותן כדאמרינן לקמן (דף מא.) מולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת בשעת לקיחה הן נקבעין זו לעולה וזו לחטאת כאן שמצינו שהגורל קובען אינו דין שהשם קובען:

בלא הגרלה אלא ודאי רבי יהודה היא ודריש יעמד חי כדי לכפר בו כיון שאם מת המשתלח לא יוכל לכפר עוד בחבירו אלא ישפך הדם ודריש נמי לכפר עליו לשלח אותו שאם רוצה לשלח אותו אינו יכול לשלחו אלא אם כן כפר בחבירו אבל אם נשפך הדם ימות המשתלח וכיון דלר' יהודה מיעכבי אהדדי וצריך להביא שנים אחרים כל היכא דקרינן ביה ולקחו שני השעירים קרי ביה נמי ונתן על שני השעירים גורלות אבל לר' שמעון דדריש עד שעת כפרת דברים דאינן תלויין זה בזה אלא שעיר המשתלח תלוי במעשה שבגופו ואם נשפך הדם לא ימות המשתלח אלא יתודה עליו כיון שהוא חי מביא אחר שלא בהגרלה דלא קרינן ביה ולקח את שני השעירים לא קרינן ביה נמי ונתן על שני השעירים גורלות וא''ת אם כן תיקשי מכאן למ''ד אליבא דר' יהודה דהגרלה לא מעכבא וי''ל דאיכא למימר הא דישפך הדם כשמת המשתלח לאו היינו משום הגרלה אלא משום דבעינן ולקח את שני השעירים שיהו ניקחין כאחת א''נ כיון דהוקבעו כבר כאחת אם מת אחד מהן גם השני ידחה הלכך צריך להביא אחרים וכיון דלא סגי דלא מייתי אחריני מגריל עליהם למצוה ולר' שמעון למצוה נמי לא כיון דסבירא ליה דאינו מביא אלא אחד אין שייך בו הגרלה: כיון דקבעתיה שמאל כו'. ולא בעי לאוקמא ר''ע כרבי שמעון כיון דר' יהודה ור' נחמיה נמי היו תלמידיו כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (דף סב:): ועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת וכו'. וא''ת ניהדר ונילף בעלמא מהכא שיקדש הגורל מק''ו ומה במקום שלא קדש השם קדש הגורל במקום שקדש השם א''ד שיקדש הגורל וי''ל דכי היכי דדרשינן מועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת כל שכן דנדרוש ועשהו חטאת לזה ולא לאחר תדע דבפ''ק דקדושין (דף טו:) אמרינן גבי עבד עברי הנמכר לנכרי שיהא. נגאל בשש מק''ו ומה מי שאין נגאל באלה פי' בקרובים כגון עבד עברי הנמכר לישראל נגאל בשש מי שנגאל באלה אינו דין שיהא נגאל בשש ומשני ת''ל באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש ופריך ואי ס''ד יליף שכיר שכיר אמאי אינו נגאל באלה נילף שכיר שכיר ומשני שאני התם דאמר קרא יגאלנו לזה ולא לאחר אלמא אף על גב דפשיטא ליה דדרשינן מיעוטא דיגאלנו לזה ולא לאחר ולהכי לא ילפינן נמכר לישראל בק''ו מנמכר לנכרי אפילו הכי הוה יליף נמכר לנכרי ליגאל בשש בק''ו ולא קא ממעט ליה מיגאלנו ולמידרש דודו ובן דודו או משאר בשרו יגאלנו ולא בדבר אחר אבל תימה מאי שנא דהכא ממעטינן תרוייהו מועשהו דהכא לא מקדש השם ובעלמא לא מקדש הגורל והתם לא ממעט מיגאלנו אלא דבעלמא לא מהני גאולת קרובים אבל דהכא אינו נגאל בשש יליף לה מקרא אחרינא מואם לא יגאל באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש ושמא יש לומר דשאני הכא דכיון דכתיב ועשהו חטאת וכתב נמי חוקה אתא ועשהו דכתיב בגורל לגלויי אחוקה דקאי נמי אהגרלה דאע''ג דלרבי יהודה חוקה לא קיימא אהגרלה ועשהו מגלי לן דחוקה נמי קאי אהגרלה א''נ משום דתנא ביה קרא תרי זימני אשר עלה אשר עלה ובהא נמי ניחא מאי דק''ל דמסיק תיובתא למ''ד הגרלה לא מעכבא אבל למ''ד מעכבא ניחא ואמאי לדידיה נמי תיקשי דהכא יליף עיכובא מועשהו ואיהו יליף ליה לעיל מדתנא ביה קרא ולמאי דפרישית ניחא דאי לאו ועשהו דמשמע מיעוטא אע''ג דתנא ביה קרא הוה דרשינן ק''ו לומר דהגרלה לא מעכבא כיון דלא תנא ביה קרא בלשון צווי להכי איצטריך ועשהו ואי לא תנא ביה קרא לא הוה דרשינן ועשהו אלא למעוטי דלא מהני הגרלה בעלמא כי ההוא דיגאלנו כדפירש' להכי איצטריך דתנא ביה קרא מיהו בלאו הכי מצי למימר דלא פריך למ''ד מעכבא דאיכא למימר טעמיה מהכא והא דקאמר טעמא לעיל משום דתנא ביה קרא אין זה מדבריו אלא בעל הגמרא קא מפרש לטעמא הכי למאי דלא ידע אכתי ברייתא דועשהו וכי האי גוונא יש בפ''ג דשבועות (דף כה.) גבי פלוגתא דרב ושמואל בשבועה שזרק פלוני צרור לים: מה במקום שלא קידש הגורל כו'. הקשה מורי הר''ר שמואל בר מנחם זצ''ל היכי גמר מהכא והא יום הכפורים דבר שהיה בכלל כל הקרבנות שקידש בהם השם ויצא לידון בדבר החדש בגורל אי אתה יכול להחזירו לכללו ולכולי עלמא איהו לא גמר מכלליה באיזהו מקומן (זבחים מט.) ונראה לי דאפילו יצא לידון בדבר . החדש גמרי מהדדי בקל וחומר או במה מצינו אם אין להשיב אבל אם יש להשיב לא גמרינן אבל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא כו' כמו הבערה וכיוצא בה גמרינן מיניה אפי' אם יש להשיב אין משיבין כמו על ג''ש והיקש שאין משיבין עליהן תדע דבפרק קמא דיבמות (דף ז.) פריך מאי איצטריך עליה למיסר עריות לייבם מהיכא תיתי דלישתרו דאיצטריך עליה למיסר קא ס''ד תיתי מאשת אח דהוה ליה דבר שהיה בכלל ויצא ללמד וכו' ופריך הא לא דמי אלא ליצא לידון בדבר החדש וכו' עד אלא סד''א תיתי אחות אשה במה מצינו מאשת אח והשתא כיון דאמר כבר דהוה ליה דבר החדש היכי הדר תו קאמר תיתי מאשת אח אלא על כרחך מעיקרא הוה ס''ד למימר דניגמר מאשת אח כמו מדבר שהיה בכלל ויצא ללמד דאפילו איכא פירכא לא פרכינן ופריך והלא דבר החדש הוא ואם כן אי איכא למיפרך לא גמרינן מיניה והדר קאמר ואע''ג דדבר החדש הוא ניגמר מיניה במה מצינו דהא ליכא למיפרך מיניה מידי ולהכי פריך מי דמי התם חד איסורא הכא תרי איסורי והיינו פירכא וכיון דאיכא למיפרך לא גמרינן מיניה כיון דדבר חדש הוא: