|
טקסט הדף מנוקד
וּבְמַחֲבַת וּבְמַרְחֶשֶׁת מוֹחֵק בְּגוּדָלוֹ מִלְּמַעְלָה וּבְאֶצְבָּעוֹ קְטַנָּה מִלְּמַטָּה וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָה קָשָׁה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ זוֹ הִיא וְתוּ לָא וְהָא אִיכָּא מְלִיקָה וְהָא אִיכָּא חֲפִינָה אֶלָּא זוֹ הִיא מֵעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן עוּזָּאָה בֵּין הַבֵּינַיִם שֶׁל מְלֹא קוּמְצוֹ מַהוּ אָמַר רַב פָּפָּא דְּגַוַּאי לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּוַדַּאי קוֹמֶץ הוּא דְּבָרַאי לָא תִּיבְּעֵי לָךְ דְּוַדַּאי שִׁירַיִם הוּא כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ דְּבֵינֵי בֵּינֵי מַאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲדַר פַּשְׁטַהּ יְהוֹשֻׁעַ [בֶּן] עוּזָּאָה בֵּין הַבֵּינַיִם סָפֵק נִינְהוּ הֵיכִי עָבֵיד אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מַקְטִיר קוֹמֶץ לְחוֹדֵיהּ תְּחִלָּה וַהֲדַר בֵּין הַבֵּינַיִם דְּאִי אָמְרַתְּ בֵּין הַבֵּינַיִם בְּרֵישָׁא דִּילְמָא שִׁירַיִם נִינְהוּ וְהָווּ לְהוּ שִׁירַיִם שֶׁחָסְרוּ בֵּין קְמִיצָה [לְהַקְטָרָה] וְאָמַר מָר שִׁירַיִם שֶׁחָסְרוּ בֵּין קְמִיצָה לְהַקְטָרָה אֵין מַקְטִירִין עֲלֵיהֶן אֶת הַקּוֹמֶץ אִי הָכִי הַשְׁתָּא נָמֵי אִיקְּרִי כָּאן כֹּל שֶׁמִּמֶּנּוּ לָאִשִּׁים הֲרֵי הוּא בְּבַל תַּקְטִירוּ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי דְּמַקְטֵיר לֵיהּ לְשׁוּם עֵצִים כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְרֵיחַ נִיחוֹחַ אִי אַתָּה מַעֲלֶה אֲבָל אַתָּה מַעֲלֶה לְשׁוּם עֵצִים הָנִיחָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא לְרַבָּנַן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אָמַר רַב מָרִי דְּקָמְצִי שַׁמִּינֵי הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי לְכַתְּחִילָּה דְּקָמְצִי שַׁמִּינֵי (בֵּין הַבֵּינַיִים פָּשַׁט וּמָחַץ וּפִזֵּר וְחִשֵּׁב בַּחֲפִינַת חֲבֵירוֹ סִימָן) בָּעֵי רַב פָּפָּא בֵּין הַבֵּינַיִם שֶׁל מְלֹא חׇפְנָיו מַהוּ מַאי קָא מִבַּעְיָא לֵיהּ אִי גָּמַר מְלֹא מְלֹא מֵהָתָם הַיְינוּ הָךְ רַב פָּפָּא הָכִי בָּעֵי לֵיהּ מְלֹא חׇפְנָיו וְהֵבִיא בָּעֵינַן וְהָא אִיכָּא אוֹ דִילְמָא וְלָקַח וְהֵבִיא בָּעֵינַן וְהָא לֵיכָּא תֵּיקוּ אָמַר רַב פָּפָּא פְּשִׁיטָא לִי מְלֹא קוּמְצוֹ כִּדְקָמְצִי אִינָשֵׁי בָּעֵי רַב פָּפָּא קָמַץ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו מַהוּ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה מַהוּ מִן הַצְּדָדִין מַהוּ תֵּיקוּ אָמַר רַב פָּפָּא פְּשִׁיטָא לִי מְלֹא חׇפְנָיו כִּדְחָפְנִי אִינָשֵׁי בָּעֵי רַב פָּפָּא חָפַן בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו מַהוּ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה מַהוּ מִן הַצַּד מַהוּ חָפַן בְּזוֹ וּבָזוֹ וְקֵרְבָן זוֹ אֵצֶל זוֹ מַהוּ תֵּיקוּ בָּעֵי רש"י
ובמחבת ובמרחשת. שהוא מיני טיגון שהן אפויות תחילה וחוזר ופותתן וקשה קמיצתן מלהיות מבורצת יותר מקמיצת מנחת סולת שבירוציה נופלין מאליהן צריך להיות מוחק בגודלו בירוצין של מעלה ובאצבעו קטנה בירוצין של מטה: והאיכא מליקה. דתניא בה נמי וזו היא עבודה קשה (בהכל שוחטין): והא איכא חפינה. שבפנים דתניא בה נמי לקמן בפירקין (דף מט:) וזו היא עבודה קשה: הכי גרסינן אימא זו היא עבודה מעבודות קשה שבמקדש: בין הבינים. הנכנס בין האצבעות מהו קומץ הן או שיריים הן: דאמר מר. במנחות בפ''ק (דף ט.): שחסרו. שנתפזרו מהן: אין מקטירין כו'. דתניא (מנחות דף ט.) מן המנחה פרט לשחסרה היא או שחסר קומצה: כל שממנו לאשים. מאחר שנתת לאש כל משפטו הרי השיריים בבל תקטירו דכתיב (ויקרא ב) לא תקטירו ממנו אשה לה' לא תקטירו דבר שניתן ממנו לאש: דמקטיר ליה לשום עצים. דמתנה ואומר אי שיריים נינהו הרי הן כשאר עצים: כרבי אליעזר. דפליג במס' זבחים (דף עז:) באיברי חטאת שהן שיריים מאחר שהוקטרו אימורים ונתערבו איברי חטאת באיברי עולה שהן כליל ר' אליעזר אומר יתן הכל למעלה ורואה אני את בשר חטאת למעלה כאילו הן עצים ויליף טעמא מהאי קרא ואל המזבח לא יעלו וגו' בתריה דהאי קרא לא תקטירו ממנו כתיב: דקמצי שמיני. כהנים שמינים שבשר אצבעותיהן בולט ודוחק זה לתוך זה ואין שם בין הביניים: לר' אליעזר נמי לכתחילה דקמצי שמיני. שלא התיר רבי אליעזר להעלות שיריים לשם עצים אלא מפני תערובת איברי עולה שלא יצאו לבית השריפה כדקאמרי רבנן: אי גמר מלא מלא. מה קומץ בירוצו אינו נקטר אף חפינה בירוציה פסולין: היינו הך. דבעינן לעיל מהו שיעשה מדה לחפינה דהני תרוייהו חדא טעמא הוא דבירוצין ומדה לקומץ מקומצו נפקא לן כדאמרינן לעיל בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ וגבי בירוצין נמי תנינא לעיל יכול מבורץ ת''ל בקומצו ואי איפשט לן דמייתינן לחפינה דרשה דבקומצו בגזירה שוה כאילו כתיב בחפניו תרוייהו מיפשטי מינה: רב פפא הכי בעי. להא בלא גזירה שוה דמלא מלא איכא למיבעיא להא אי נמי לא מייתי בחפניו לגבי חפינה אבל ההיא דלעיל לעשות מדה לחפינה ליכא למיבעיא אלא מגזירה שוה דמולקח לא שמעינן שלא יעשה מדה לקומץ דלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה במסכת סוכה (דף לז.): והא ליכא. שמאיליו נכנס לבין הבינים והוא לא נתכוון: כדקמצי אינשי. צידו של אצבעותיו למטה: בראשי אצבעותיו. פס ידו למטה ותחב אצבעותיו בסלת וקמץ קומץ שלם עד שמילא כל אורך פס ידו: מלמטה למעלה. שהפך גב ידו למטה והעלה הקומץ בראשי אצבעותיו לתוך פס ידו: מן הצד. כלומר שלא כדרך הקומצין גב ידו למטה ולא תחב אצבעותיו בסלת אלא מוליך על גב ידו בדוחק והסלת נכנס בפס ידו דרך אצבעותיו: כדחפני אינשי. חודה של פס היד למטה:
תוספות
הדר פשטה בין הביניים ספק. לא ידענא מאי קאמר הדר פשטה הא מעיקרא נמי כי הוה מיבעי ליה ספק הוא ושמא יש לומר דמעיקרא מספקא והוה סלקא דעתך למיפשט האי בכלל קומץ הוא או בכלל שיריים והדר פשטה דספק הוא ואינו בא לחזור ולפשוט הבעיא אי ודאי קומץ אי ודאי שיריים אלא בודאי ספק הוא ואין אדם יכול לעולם לעמוד עליו אי נמי נראה לי דמעיקרא מיבעיא ליה אי טיבלא הוי כדמעיקרא אי ספק הוי ספק קומץ ספק שיריים אי טיבלא הוי כמו מרבה במעשרות דאמר (קדושין דף נא.) פירותיו מתוקנין ומעשרותיו מקולקלות דכל מאי דשקיל טפי מדיניה ואינו נראה בחוץ בדעתיה דכהן תליא מילתא ואין דעתו שיהא קומץ אלא דגואי ומה שנשאר בכלי ומאי דבראי להוו שיריים אבל דביני ביני טיבלא הוי כדמעיקרא קודם קמיצה או דילמא פשיטא דטיבלא לא הוי אלא ספק או קומץ או שיריים הדר פשטה דספק הוא ונפקא מינה אי טיבלא הוי אם נתערב בחולין שבעזרה הנאכל עם המנחה כדאמר בהקומץ רבה (מנחות דף כא:) יאכלו שיאכלו עמה חולין כדי שתהא נאכלת על השובע לא בטיל וטבל במשהו ואי ספיקא הוי בטיל: ואמר מר שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין עליהן את הקומץ. ואפי' רבי יוחנן דאמר פ''ק דמנחות (דף ט.) מקטיר קומץ עליהן מודה הוא דאותם שיריים אסורים באכילה כדיליף התם מקרא והכי קאמר אין מקטירין עליהן כלומר אין מקטירין בשבילן את הקומץ כדי להתירן באכילה ולהכי שני בלישניה דהתם קאמר אין מקטירין קומץ עליהן דסמיך לשון הקטרה אצל הקומץ דעיקר הקטרה דהתם בשביל קומץ היא והכא יש ברוב ספרים אין מקטירין עליהן כו' ולהכי קאמר דלא לקטיר בין הבינים ברישא דא''כ מפסיד להו לשיריים מאכילה: אלא רב פפא הכי קא מבעיא ' ליה מלא חפניו אמר רחמנא. פי' את''ל דגבי קומץ פסול משום דכתיב וקמץ הכהן ולא בין הבינים דלאו כהן קומץ אלא ממילא עייל להתם אבל בחפינה לא כתיב ולקח מלא חפניו אלא מלא חפניו דמשמע אפי' בא ממילא לתוך חפניו דקרא ולקח גבי גחלים כתיב ולא אקטרת או דילמא ולקח והביא כלומר ולקח דרישיה דקרא קאי נמי אקטרת כמו אגחלים: קמץ בראשי אצבעותיו מהו. לאו היינו כמו ההוא דלעיל יכול אפי' בראשי אצבעותיו דההוא דלעיל היינו שאין לו סלת אלא בראשי אצבעותיו והכא בעי למימר שהתחיל לקמוץ בראשי אצבעותיו ונוטל סלת כל כך עד שחופה אצבעותיו על פס ידו: מלמטה למעלה מהו. פרש''י שהכניס ראשי אצבעותיו בסלת וגב ידו כנגד הקמח וקמץ ואין זה בראשי אצבעותיו דקא מיבעיא ליה מעיקרא דההוא הוי פירוש שקמץ בראשי אצבעותיו ופס ידו כנגד הקמח: חפן בראשי אצבעותיו מהו. אין להקשות כיון דכבר איבעיא לן ... גבי קמיצה מאי הדר תו מבעיא ליה בחפינה היינו הך כדפריך לעיל וי''ל דפשיטא גוף החפינה והקמיצה אינם שוו להדדי דהאי כדקמצי אינשי והאי כדחפני אינשי ולהכי הדר תו מיבעיא ליה אפי' את''ל דרך קמיצה בכך או אין דרך קמיצה בכך דרך חפינה בכך או לא:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|