יומא נז ע"ב

דף נז - ב

אלא, אמר רבא: נותן מן התערובת שבע הזאות למטה לשם פר, וחוזר ונותן מן התערובת אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר.

ג. אם נתערבו [נתחלפו] לו כוסות של דם הפר בכוסות של דם השעיר, לפני שהיזה הזאות כל שהן [רש"י], ואינו יודע איזה של דם הפר ואיזה של שעיר. ^[227]

הרי הכהן - כשבא להזות לפני ולפנים - נותן מכוס אחת - שאינו יודע איזה דם יש בה - הזאה אחת למעלה ושבע למטה; ואם דם הפר יש בכוס הרי טוב, ואם דם השעיר יש בה, אין הזאה זו כלום שאינו יכול להקדים דם השעיר לדם הפר. ^[228]

וחוזר ונותן מהכוס השניה אחת למעלה ושבע למטה; ואם דם השעיר יש בה, נמצא שהזאה ראשונה של דם הפר היתה, ויצא עכשיו ידי חובתו; ואם דם הפר יש בה הרי עלתה לו עכשיו הזאה מן הפר -

וחוזר ונותן מן הכוס הראשונה אחת למעלה ושבע למטה, ויצא ממה נפשך: שהרי אם הכוס השניה דם השעיר יש בה כבר יצא תחילה ידי חובתו, ואם דם הפר יש בכוס השניה, הרי כוס זו של שעיר ויצא עכשיו ידי כל ההזאות שבפנים; וכן יעשה בהזאות שבהיכל.

ד. אם מקצת דמים מן הפר ומן השעיר נתערבו לו לתוך מזרק אחד, ומקצת דמים לא נתערבו [לו], קודם שנתן הזאות כלל ואפילו בפנים [משמעות רש"י], והן קיימים כמות שהן, דמי פר לחוד ודמי השעיר לחוד -

דבר זה פשיטא, כי יהיב את ההזאות מדמים ודאין יהיב [מהדמים הידועים שלא נתערבו]; כי אף שבדיעבד יכול ליתן מן התערובת שני פעמים לשם פר ולשם שעיר כמבואר לעיל, מכל מקום לכתחילה אסור ^[229].

אבל מיהו בזה יש להסתפק: האם הנך הדמים שנתערבו במזרק השלישי שירים הוו וליסוד של מזבח החיצון אזלי [נשפכין] כדין שיירי הדם שהן נשפכין שם.

או דילמא: הדמים שנתערבו דחויין הוו ואין דינן כשיריים, הואיל ובשעה שנתערבו עדיין לא ניתנו מהן מתנות כל שהן [משמעות רש"י, וראה הערה 230], ולפיכך אזלי לאמה היא אמת המים שבעזרה בה היו שופכין את כל ליכלוך העזרה, והיא נמשכת והולכת עד נחל קדרון. ^[230]

אמר פשט רב פפא: אפילו למאן דאמר [רבי אלעזר ברבי שמעון בהמשך הסוגיא]: אם קיבל דם קרבן בשתי כוסות ונתן את כל המתנות מכוס אחד, הרי כוס זה עושה את חבירו שירים, ואף שמאותו כוס לא נתן שום מתנה על המזבח -

הני מילי, היכא דאי בעי למיתב מצי יהיב [במקום שלו היה רוצה היה יכול לתת את המתנות מן הכוס השניה] - אבל האי במקרה הנדון, דאי בעי למיתב לא מצי יהיב [אף לו היה רוצה לא היה יכול להזות מן התערובת], לא נעשית התערובת שירים. (*230)

אמר דחה ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אדרבה, אפילו למאן דאמר [תנא קמא בהמשך הסוגיא]: אם קיבל דם בשתי כוסות והזה מכוס אחד, הרי הוא עושה את הדם שבחבירו דחוי ולא שירים, הואיל ומכוס זה הרי לא נתן מתנות על המזבח -

הני מילי היכא דלא יהיב מיניה [גבו"א, וכתב יד בדק"ס ורא"ל], כלומר: רק כאשר מתחילה קיבל את הדם בשתי כוסות, ולא הגיע הדם לכוס השניה מן הכוס הראשונה שממנה נתן מתנות על המזבח -

[אבל האי דיהיב מיניה, לא, ב"ח גבו"א ודק"ס], כלומר: אבל במקרה הנדון שהגיעה התערובת למזרק השלישי מן המזרקות הראשונות שהיזה מתוכן, לא אמר תנא קמא שדחוי הוא אלא שיריים. ^[231]

והיכן שנינו המחלוקת אם כוס עושה חבירו שירים או דחוי:

דתניא: למעלה - בפרשת שעיר החטאת של נשיא שחטא - הוא הכתוב אומר: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן [ארבע מתנות] על קרנות מזבח העולה ואת דמו [הנותר] ישפוך אל יסוד מזבח העולה; ולא אמר הכתוב: ואת "כל" דמו ישפוך, ומשמע שאינו זורק אלא מקצת דמו [רא"ל] -

ואילו למטה - בפרשת שעירה של חטאת יחיד - הוא אומר: ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן [ארבע מתנות] על קרנות מזבח העולה ואת "כל" דמה [הנותר] ישפוך אל יסוד המזבח, ומשמע שישפוך את כל דמה שנתן מהן מתנות [רא"ל]; ללמדך:

מנין לחטאת שקבל דמה בארבע כוסות, ונתן מכוס זה מתנה אחת ומכוס זה מתנה אחת ושתי מתנות נוספות משתי הכוסות שנותרו, שכולן [כל הדם שבכוסות] חשובין שיריים ונשפכין ליסוד, תלמוד לומר: ואת "כל" דמה ישפוך -

יכול אפילו נתן ארבע מתנות מכוס אחת מהן בלבד ומשאר הכוסות לא נתן כלום, שיהיו כולן שירים, לפיכך תלמוד לומר: ואת דמו ולא כל דמו ישפוך, ללמדך: הוא הכוס שממנו נתן על המזבח נשפך שאריתו ליסוד, והן הכוסות האחרים נשפכין לאמה, שאין לדם שבהן תורת "שירים".

הרי למדנו בדעת תנא קמא: אין כוס עושה חבירו שירים אלא דחוי.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר:

מניין לחטאת שקבל דמה בארבע כוסות, ונתן ארבע מתנות מאחד מהן בלבד, שכולן נעשו שירים ונשפכין ליסוד, תלמוד לומר: ואת "כל" דמה ישפוך, ואפילו שלא נתן את המתנות אלא מכוס אחת בלבד.

הרי למדנו בדעת רבי אלעזר: כוס עושה חבירו שירים.

ומפרשינן: ולרבי אלעזר ברבי שמעון, הואיל וסבירא ליה כי אפילו אם לא נתן מתנות אלא מכוס אחת נעשו כולן שיריים, הא כתיב: ואת דמו - דמשמע מקצת דמו - ישפוך, ומה בא זה למעט?

אמר רב אשי: למעוטי שירים שבצואר בהמה, שהן נעשין דחויין על ידי הדם שנתקבל וישפכו לאמה [לשון רש"י זבחים לד ב עפ"י הגהת הרש"ש שם, וראה הערה ^[232]].

שנינו במשנה: עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא בריקן:

ומפרשינן: תנן במשנתנו ששנינו - מערב את דם הפר והשעיר כדי לתת מהם על קרנות מזבח הזהב - כמאן דאמר: מערבין את הדמים כדי לתת מהן לקרנות מזבח הזהב.

הסוגיה הבאה מתבארת כולה על פי שיטת התוספות

דאיתמר ^[233]: נחלקו רבי יאשיה ורבי יונתן:

חד אמר: מערבין לקרנות, וחד אמר: אין מערבין לקרנות, אלא נותן מכל דם בנפרד.

תסתיים דרבי יאשיה הוא דאמר - מערבין.

דכתיב [ויקרא כ ט]: כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו;

ונחלקו בדבר רבי יאשיה ורבי יונתן:

דעת רבי יאשיה: אין במשמע הכתוב שיהא חייב מיתה אלא המקלל את אביו ואמו כאחד, כי הרי וי"ו ד"ואת אמו" מוסיף הוא על ענין ראשון [רש"י סנהדרין], ומשמע שקילל את שניהם; אבל המקלל את אחד מהם בלבד, עדיין לא למדנו; ולפיכך חזרה ואמרה תורה: "אביו ואמו קלל", ללמדך: אביו קלל אמו קלל, כלומר: אפילו על אחד משניהם הוא חייב.

דעת רבי יונתן: אף שאמר הכתוב: ואיש אשר יקלל את אביו "ואת אמו", אין במשמע הכתוב שקילל את שניהם כאחד בדוקא אלא "משמע שניהן כאחד ומשמע כל אחד ואחד בעצמו", שהרי מצינו בכלאי בגדים שהוצרכה תורה לאמר: לא תלבש שעטנז צמר ופשתים "יחדיו", הרי למדנו: כל שלא אמרה תורה "יחדיו", יש בכלל הכתוב: הן את המקלל את שניהם כאחד, והן המקלל את אחד מהם בלבד. לפי דעת רבי יונתן: במקום שהתורה שוללת איזה דבר וכגון קללה, יש במשמע הכתוב שלא יעשה אף את אחד משני הדברים ששללה תורה; אמנם כאשר התורה מדברת בדרך חיוב, כגון: "ולקח מדם הפר ומדם השעיר והזה על קרנות המזבח סביב" האמור ביום הכפורים, מתפרשים דברי הכתוב, שיעשה הן הזאה מדם הפר והן הזאה מדם השעיר, וצריך לעשות את שניהם [על פי קהלות יעקב נדרים סימן מו].

אמנם לענין עירוב דם הפר ודם השעיר יש לתלותו במחלוקת רבי יאשיה ורבי יונתן בקללה -

כי הואיל ואמר רבי יאשיה: אע"ג דלא כתיב: אשר יקלל את אביו ואת אמו "יחדיו", כמאן דכתיב "יחדיו" דמי, ואינו חייב מיתה אלא על קללת שניהם כאחד, אף כאן מתפרש: ולקח מדם הפר "ומדם השעיר" ונתן על קרנות המזבח סביב, שיערבם כדי שיהיו שניהם כאחד.

ותסתיים כי רבי יאשיה הוא שאמר מערבין לקרנות, ורבי יונתן אמר: אין מערבין לקרנות.

ודחינן: דילמא אף לדעת הסובר: "כמאן דכתיב יחדיו דמי", אין די בזה כדי ללמוד שיערב את שניהם כאחד, אלא אדרבה יש לנו לומר: הואיל וסתם הכתוב, ילמד סתום מן המפורש בשאר הזאות של יום הכפורים, שנותן מכל דם בפני עצמו -

וכיון שכן על כרחנו טעם הסובר: מערבין לקרנות אין טעמו מפני שכתוב: "מדם הפר ומדם השעיר", אלא משום דרשה אחרת הוא דסבירא ליה כן, ומשום דכתיב "אחת" [וכפי שיתבאר] -

ואם כן: אפילו תימא משנתנו ששנינו: מערבין לקרנות רבי יונתן (הוא) [היא], ומשום דשאני הכא במתנות שעל מזבח הזהב, כיון דכתיב בפרשת מזבח הזהב שבפרשת כי תשא: והזה אהרן על קרנותיו "אחת" בשנה [ביום הכפורים], הרי משמע הזאה אחת מן הדמים ולא שתי הזאות -

כלומר: הואיל ומשום "אחת" הוא שסובר הסובר: מערבין לקרנות, מנין לנו לאמור כי רבי יאשיה הוא שדרשו ולא רבי יונתן. ^[234]

תניא בברייתא דלא כשנויין שדחינו, אלא כפי שרצינו מתחילה לומר, כי רבי יאשיה בלבד הוא שסובר: מערבין לקרנות -

דתניא: ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב, שיהיו מעורבין דמי הפר והשעיר דברי רבי יאשיה.

---

ואמרינן התם בשלמא למ"ד לא הוי היקש היינו דכתיב בשלמי צבור ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שאין ת"ל תביאו כלומר דיי לו והקרבתם מנחה חדשה לה' ממושבותיכם (תביאו) לחם תנופה שתים שני עשרונים מה ת"ל תביאו לרבות לחמי תודה שהן לחם שלמים כזה שיהיו כמות זה מה זה הלחם עשרון לחלה. שנאמר שתים שני עשרונים אף חלות תודה עשרון לחלה. אימא שלמי צבור הכל ב' עשרונים אף לחמי תודה כן ת"ל תהיינה כלומר אלו שני עשרונים ולא לחמי תודה ב' עשרונים ולמדנו שלחמי תודה הן עשר חלות חמץ מדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' ולמדנו תרומת ה' מתרומת מעשר. הנה למדנו שהן עשר שלא מצאנו דבר שחייב להוציא ממנו תרומה בפחות מעשרה. ולמדנו עשרה עשרונות לחמץ משלמי צבור שהן עשרון לחלה (והוא זה וזה) חלת לחם חמץ. אבל עשרה עשרונות למצה של תודה מנ"ל ת"ל על חלות לחם חמץ כנגד חמץ הבא מצה. הנה למדנו לחמי חמץ לתודה משלמי צבור להיות כל חלת לחם חמץ עשרון והן עשר חלות כמו שאמרנו. ועוד למדנו למצה שבתודה להיות עשרה עשרונות מלחמי חמץ של תודה. ומקשינן מאחר שלמדנו לחמץ של תודה משתי הלחם בהיקש היאך תלמוד המצה מן החמץ [וכי] דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. ופרקינן האי הימנו ודבר אחר הוא כלומר אותו הדבר בעצמו שלמד בהיקש משתי הלחם שהיא עשרון כל חלה אין למידין ממנו למקום אחר אבל ללמד המצה מן החמץ שליש עשרון לכל חלה שהן ל' חלות בעשרה עשרונות שפיר דמי ודבר אחר הוא (חלתו חלתו) הדבר שלמד בו בהיקש ולמ"ד כי האי גוונא הוי היקש היכי גמר ומשנינן תביאו רבויא הוא. ופירושו כי לא בהיקש לשתי הלחם הוא למד לחמץ שבתודה כי כל דבר הלמד בהיקש אין למידין ממנו כלל אפילו דבר אחר ושני הכא דהא ריבה הכתוב על חלות לחם חמץ ובעינן מצה כנגד חמץ. והחמץ הוא עשרה עשרונות עשרון לכל חלה והמצה הן ל' חלות שליש עשרון לכל חלה ונסיב לה תלמוד' תביאו ריבויא. ועוד מצאנו סיוע לזה הפירוש הא דגרסינן בזבחים פרק ק"ק שחיטתן בצפון [ד"ס]. כי מעשר שני בזמן הזה אין לו היתר אפילו בירושלים שנאמר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך וגו' מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שניאינו נאכל אלא בפני הבית ואוקמא רבינא בבכור שנזרק דמו קודם חרבן הבית וחרב הבית ועדיין בשרו קיים דמקשינן בשרו לדמו מה דמו למזבח אף בשרו בעת שיש מזבח. ומקיש מע"ש לבשרו. וכי בשר הלמד בהיקש מדמו חוזר ומלמד בהיקש למע"ש. א"ל ה"מ בקדשים ומע"ש חולין נינהו לגבי קדשים ומלמדין הניחא למ"ד בתר למד אזלינן אלא למ"ד בתר מלמד אזלינן בשר בכור קדשים הוא ופריק דם ובשר חדא מלתא היא. כלומר כל דבר שהוא ממנו ודבר אחר הוא. אין דנין אותו למד מלמד:
ת"ר לא היה הדם מגיע אל הפרוכת אלא היה מזה כנגד הפרוכת א"ר אלעזר אני ראיתי הפרוכת ברומי כו' פי' כסדרן אחת למעלה ושבע למטה.

נתערבו לו דמים בדמים פירוש קודם שיזה מדם הפר בהיכל נתערב דם הפר בדם השעיר. ואוקמה רבא נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם פר בהיכל וחוזר ונותן אחת (למטה) [למעלה] ושבע למטה לשם שעיר נתערבו לו דמים בדמים במתנה אחרת. אוקמה רבא נותן אחת למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר. נתחלפו לו כוסות דם הפר בכוסות דם השעיר נותן וחוזר ונותן ונותן וחוזר ונותן.

נתערבו לו כוסות בכוסות. פי׳ שלא נתערבו הדמים ממש זה עם זה אלא שאינו יודע איזה כוס הוא מדם הפר ואיזה כוס הוא מדם השעיר. נותן מאחת מהן אחת ושבע וחוזר ונותן בשני אחת ושבע וחוזר ונותן בראשון אחת ושבע ונותן הראשונה לשם פר לבדו והאחרונה לשם שעיר לבדו והאמצעית נותן על הספק. מה נפשך אם הראשונה היתה בשל פר הרי השנית לשם שעיר והקדים פר לשעיר. ושלישית כמאן דליתה דמיא וכיון דשלא בזמנה הוא אין בכך כלום ואם הדם הראשון היה של שעיר הרי השני הוא של פר וכשחוזר פעם שלישית הרי הוא מזה בראשון שהוא של שעיר והזאה ראשונה היתה קודם זמנה וכמאן דליתה דמיא ואין כאן משום בל תוסיף על הדרך שאמרנו:

למ״ד כוס אחד עושה חברו שירים. כו׳ היינו פלוגתא דתנאי דמייתי׳ בסמוך במי שהיו לו שתי כוסות של דם ועשה זריקה בכוס האחד ונשאר השני דאיפליגו תנאי אם הכוס השני הוי דחוי או השיריים:

למעוטי שירים שבצואר הבהמה. פי׳ ואידך תנא סבר דההוא לא הוה צריך למעוטיה דמכיון דלא חזי להזאה כדתניא לעיל פשיטא דדחוי הוא ולאמה אזיל:

והא דתנן עירה דם הפר לדם השעיר כו'. הוינן עלה בגמר׳ ואמרי׳ תנן כמאן דאמר מערבין לקרנות כלומר שצריך לערב דם הפר ודם השעיר בשעת הזאה על קרנות מזבח הפנימי ביום הכפורים. דאיתמר ר׳ יאשיה ורבי יונתן חד אמר מערבין וחד אמר אין מערבין אלא שמזה כל אחד בפני עצמו ואע״ג דר׳ יאשיה ורבי יונתן תנאי נינהו אמרו בגמ׳ דאיתמ׳ מפני שלא נשנה מחלוקתם זו במשנה ולא בברייתא אלא שהאמוראין היו מקובלין שנחלקו בזה ואתמר כן בבי מדרשא מפי׳ האמוראין:

תסתיים דר׳ יאשיה הוא דאמר מערבין דאשכחן ליה בעלמא דסבירא ליה דאע״גב דלא כתיב יחדיו כמאן דכתי׳ דמי כלומר דמשמע שניהם כאחד. הכא נמי כי אמר רחמנא ולקח מדם הפר ומדם השעיר שניהם ביחד משמע ולר׳ יונתן דאמר בעלמא דמשמע נמי כל אחד בפני עצמו סבירא ליה הכא שאין מערבין ואע״ג דבעלמא סבירא ליה דמשמע נמי שניהם כאחד מ״מ הכא סברא הוא שיהא כל אחד בפני עצמו כיון שדם השעיר מועט וקרייה רחמנא דם השעיר. ודחינן אפילו תימא רבי יונתן הוא דאמר מערבין ושאני הכא דכתיב אחת פי׳ דכתי׳ וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה ומדלא קאמר פעם אחד ואמר אחת ודאי בא ללמד ג״כ שתהא הכפרה אחת. וא״ת אי רבי יונתן הוא דאמר מערבין ר׳ יאשיה אמר אין מערבין והא היאך אפשר דהא בעלמא סבירא ליה דאע״ג דלא כתיב יחדיו כמאן דכתי׳ דמי. י״ל דשאני הכא דאמר רחמנא מדם הפר ומדם השעיר וכיון דקרייה דם השעיר מכלל דבאנפי נפשיה קאי דאי לא הרי דם הפר מרובה ודם השעיר מתבטל בתוכו דסבירא ליה דעולין מבטלין זה את זה והכין איתא בהדיא בזבחים ומנחות דמ״ד מערבין לקרנות סבר העולין אין מבטלין זה את זה ומ״ד אין מערבין לקרנות סבירא ליה דעולין מבטלין וא״ת והא לכולי עלמא מערבין על טהרו של מזבח ותיקשי למ״ד עולין מבטלין תירץ ר״י ז״ל דבשלמא בקרנות קרייה רחמנא בהדיא דם השעיר ולהכי מאן דסבירא ליה עולין מבטלין אית ליה למימר שאין מערבין לקרנות אבל בהזאה שעל טהרו של מזבח לא כתיב ביה בהדיא דם השעיר וכיון דכן אע״ג דמערבין כך גזרת הכתוב ולא תיקשי למ״ד עולין מבטלין:

נתחלפו לו כוסות ר"ל שאחר שהניח המזרק של דם הפר על הכן ושחט את השעיר והזה מדמו והניחו על כן שני הסיח דעתו וכשבא ליטול את של דם הפר להזות על הפרכת נשתכח לו איזה של פר ואיזה של שעיר ואין לו סימן בריבוי הדם של פר שמא נשפך מאותו של פר וחזר שיעורו כשל שעיר וכן אין לו סימן מצד צבעו כגון שהיה זקן ואין אור עיניו שולט כל כך כיצד הוא עושה נוטל איזה שיזדמן ומזה אחת למעלה ושבע למטה ומפני שלא נודע לנו איזה קדם ואנו צריכים להקדים דם הפר על כל פנים מתוך כך חוזר ונותן [מן השני וחוזר ונותן] מן הראשון אחת למעלה ושבע למטה ונמצא מכל מקום שנתן מדם הפר תחלה ואח"כ מדם השעיר כהלכתו:

נתערבו מקצת הדמים ומקצתם לא נתערבו כגון שנשפך משני המזרקות לשלישי נותן כל המתנות מאותן השנים שנשאר הדם בכל אחד בזה דם הפר ובזה דם השעיר ר"ל שלא נתערבו ומה שנשאר מן הדמים שלא נתערבו בשני הכוסות שופך ליסוד מערבי כמו שביארנו במשנה אבל הדמים שנתערבו הואיל (והוזה) [ולא הוזה] מהם וכן שלא נראו להזאה אחר שנשארו מקצת הדמים שלא נתערבו אינן נעשים שיריים להיותן נשפכות ביסוד אלא דחויים הם ונשפכים לאמה שתחת העזרה היוצאת לנחל קדרון וכן בשאר קרבנות כל קרבן הטעון ארבע מתנות שקבלו בארבע כוסות ונתן מתנה אחת מכל כוס הרי הנשאר בכל אחד מן הכוסות נקרא שיריים ונשפכין ליסוד ואם נתן כל הארבע מתנות מכוס אחד מה שנשאר מאותו כוס קרוי שיריים אבל שאר הכוסות כלם דחויים ונשפכים לאמה שהכוס אינו עושה את חבירו שיריים אלא דחוי והוא הדין לניתנין בשתי מתנות שקבלן בשני כוסות:

הדם שנתקבל בכלי בשעת קילוחו שיריו נשפכין ליסוד על הדרכים שביארנו אבל שיריים שנשארו בצואר הבהמה אינן נשפכין ליסוד כלל אלא לאמה לא נאמר דין שיריים אלא בדם הנפש ומה שאמור כאן בענין מערבין לקרנות כבר ביארנוהו במשנה:

למעלה הוא אומר ואת דמו ישפוך כו'. הא לא מצית למימר דדוקא כתיבי דלמעלה א"צ אבל למטה צריך דהא פשיטא דשוין הן ועוד דהיקש הוא דכתיב למטה ואם נפש ואמרינן וי"ו מוסיף על ענין ראשון:

עירה דם הפר כו'. מדנקט הכי ולא נקט עירה הדמים זה בזה או כוס זה בזה משמע דדוקא נקט הכי אבל איפכא לא ושמא לפי שדם הפר מרובה ונופל שם הכובד היה מתערב יפה ומשום הכי נמי היו חוזרין ונותנין אותן לתוך הריקן:

דאיתמר ר' יאשיה ור' יונתן כו'. ואע"פ שתנאים הן קאמר בלשון מימרא ונראה שהיו תנאים אחרונים כמו ר' חייא ור' שמעון ברבי:

אפילו תימא ר' יונתן דאמר מערבין. ור' יאשיה על כרחין אין מערבין אית ליה דאם לא כן כמאן תיתי הא דתניא אין מערבין ואע"ג^א)דלדידיה אע"ג כצ"ל. (דס"ל לר' יאשיה דאע"ג) דלא כתיב יחדו כמאן דכתיב יחדו דמי שאני הכא דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר ולא כתיב והשעיר ש"מ דחלקינהו קרא והכי קאמר בסמוך והלא כבר נאמר כו' וכן בפי' ר"ח ומקשינן רבי יונתן ולא ר' יאשיה והא בהדיא שמעינן ליה אע"ג דלא כתיב יחדו כמאן דכתיב יחדו דמי ושנינן כיון דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר ש"מ דחלקינהו קרא. מ"ר:

אפילו תימא ר' יונתן כו'. ודוקא במערבין לקרנות פליגי הני תנאי אבל בשבע הזאות אחרונות שעושה על טהרו של מזבח מודו כולי עלמא דמערבין והא דבזבחים פ' התערובות (דף פא:) איכא תנאי דלא בעו למילף מהני קראי דאין עולין מבטלין זה את זה ולא מין במינו בטל אלא מקראי אחריני וקאמר התם דאינהו סבירא להו דאין מערבין לקרנות ולא מצו ילפי מיניה ואף על גב דעל טהרו של מזבח מערבין התם היינו טעמא משום דלא כתיב ומדם השעיר ריב"א אך צריך עיון מנא לן דמערבין לטהרו של מזבח:

שאני התם דכתיב אחת. בפ"ק דשבועות (דף יד.) דריש כפרה זו לא תהא אלא פעם אחת בשנה מוכפר על קרנותיו (פעם) אחת ומאחת בשנה מפיק כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות הנהו דרשות דריש מדסמכינהו לוכפר אבל הכא דריש ממשמעות דאחת:

בפרש"י בד"ה או דלמא כו' ולאמה שבעזרה כו' לנחל קדרון אזלי הס"ד ובד"ה האי דיהיב מיניה שהרי כו' עכ"ל ר"ל אבל האי דמקצת דמים נתערבו כי יהיב מודאין יהיב מהנך שבמזרק שלישי שהם בעצמם בתחילה נתקבלו ג"כ בשני המזרקות שנתן מהן המתנות ואי הוה בעי למיתב בתחלה מינייהו לא הוה מצי למיתב דכי יהיב מודאין יהיב דחויין הוה מעיקרא ולא שירים ודו"ק:

בד"ה ה"ג מנין כו' וראב"ש סבר כוס עושה את חבירו שירים עכ"ל ובד"ה אין מערבין כו' בפני עצמו הס"ד ואח"כ מ"ה דאמר אע"ג דלא כו' ת"ל אביו כו' שיפרוט לך הכתוב יחדו אלמא לרבי יאשיה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אלא אמר כו' ורואה אני דם הפר למעלה כאילו הוא מים עכ"ל ר"ל כשהוא זורק שוב לשם שעיר למעלה דם הפר שנתערב בתוכו רואה אני בו כאילו הוא מים ואינו פוסל משום אחת ולא שתים מדם הפר כדלקמן מיהו לעיל נמי גבי נתערבו לו דמים בדמים דמסיק שנותן א' למעלה לשם פר כו' וחוזר ונותן אחד למעלה לשם שעיר נמי צ"ל כן דכשהוא חוזר ונותן לשם שעיר רואה אני דם הפר שזורק עתה כאילו הוא מים ודם שעיר שזרק מתחלה כאילו הוא מים ויותר נראה להגיה הכא בתוס' כאילו הוא מינו דר"ל כאילו הן שוים במתנותיהן ודו"ק:

בד"ה תניא דלא כו' אלא ניחא ליה לאתויי הך ברייתא שרבי יונתן עצמו מוזכר בה כו' עכ"ל ולפי מ"ש התוס' לקמן דה"ק שאני הכא דכתיב אחת כו' דלמא ר"י דרש לה ורבי יאשיה דריש לה לדרשה אחרת כו' וסבר דאין מערבין משום דילמד סתום מן המפורש ליכא לאתויי מידי מהנהו ברייתות דאימא כשנויין דאתיין כרבי יונתן דסבר מערבין אבל לרבי יאשיה סבר דאין מערבין וק"ל:

בא"ד דרבי יונתן לא דריש אחת ר' יהודה דדריש כו' דהא בקר וצאן הוא פי' דמן הבהמה כו' מן צאן הכבשים או מן העזים כו' כצ"ל:

גמרא למעוטי שירים שבצואר בהמה. נראה דר"ל שהיה בצוארה בעת נתינת הקרנות ואף שאח"כ קבלם בכלי:

רש"י ד"ה מיהו. כדתנן שירי הדם כו'. כ"ה לקמן (נח ב) במשנה והמציין הרחיקו לזבחים:

רש"י ד"ה ה"ג. ראבר"ש אומר מנין כו' ונתן ד' מתנות מכוס אחד שכולן כו'. כצ"ל:

תוס' ד"ה אלא אמר רבא נותן שבע וכו' שוין במתנותיהן אפילו רבנן דר' אלעזר מודו הכא דיתן למעלה ורואה אני דם הפר למעלה כאילו הוא מים עכ"ל ותי' זה איני מכיר מה בכך דמעיקרא הן שוין כיון דעכשיו לאחר שנתן דם הפר כבר למעלה אינן שוין ונראה לי דקושיא מעיקרא ליתא דהתם מיירי בנתערבו דמים הניתנין על המזבח ואין ראוי ליתן על המזבח אלא במקומן הראוי להם של מעלה למעלה ושל מטה למטה אבל של מטה למעלה לא אבל הני מתנות דפר ושעיר הא אינן ניתנין על הפרוכת ממש אלא כנגד הפרוכת אלא כשהוא מזה למעלה מצדד ידו למטה כו' כדאמרינן לעיל הא ודאי לית לן בה:

[מלואים: נותן וחוזר ונותן וחוזר ונותן ג' פעמים. ק"ל הא אמרינן בפ"ח דזבחים (דף ע"ו) ר"ש אומר למחרת מביא אשמו ולוגו עמו ואספק מצורע קאי ואומר אם מצורע הוא הרי זה אשמו ולוגו ואם לא יהא נדבה וקומץ הלוג משום ספק נדבה ונותן מתן ז' משום ספק מצורע ומקטיר הקומץ ופריך אימתי מקטר ליה אי בתר מתנות ז' הו"ל שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ואינו מקטיר קומץ עליהן אי קודם מתן ז' כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ומשני דמסיק ליה לשם עצים כר"א ופירש"י אי קודם מתן ז' היכי מצי למיתב תו מתן ז' דילמא נדבה היא והקטרת הקומץ הקטרה והו"ל הנך שירים וכי הדר עייל מידי מינייהו קא עבר משום בל תקטירו כל שממנו לאישים ה"ה בבל תקטירו יש בכלל זה קדשים ושירי מנחה ולחם הפנים שקרב כבר מהם האימורים והקומץ והבזיכים קיימי שירים בבל תקטירו והנך הזאות במקום הקטרה קיימי וא"כ ה"נ הזאת דמים במקום הקטרה קיימי דמ"ש ממתן ז' דלוג שמן ואי נותן יותר ממנין הזאות שחייבה תורה ה"ה בבל תקטירו כמו גבי שמן וא"כ האיך נותן וחוזר ונותן עד ג' פעמים הא שמא נתן בפעם הא' משל פר ובב' משל שעיר דהו"ל כמצוותן וכשחוזר ונותן פעם ג' הו"ל משל פר ב' פעמים ועובר עליו בבל תקטירו דבשלמא על של שעיר אינו עובר על בל תקטירו כיון דאף אם נתן בראשונה של שעיר הו"ל שלא כמצוותן ואינו יוצא ידי חובתו אין כאן כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו לפירש"י דאינו עובר על בל תקטירו אלא אם כבר יצא ידי חובת נתינה למזבח דנעשו אלו שיריים אלא דילמא נתן של פר בראשונה והרי הוא בבל תקטירו והא תינח לר"א דאמר לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים ניחא דאמרינן אלו הזאות יתירות כאלו הן מים כדאמ' גבי לוג שמן וכדפרש"י התם אבל לרבנן דפליגי עליה דר"א התם ואמרי בנותן לשם עצים ומים נמי עובר בבל תקטירו מאי איכא למימר וכבר הקשו התוס' התם מהא דתנן התם הניתנין במתן א' שנתערבו במתן ד' ר"א אומר ינתנו במתן ד' הא כיון דניתן מתנה א' אידך הו"ל שיריים וקא עובר עליו בבל תקטירו ותי' דר"א אית ליה רואין כאלו הוא מים וא"כ לרבנן דל"ל רואין קשה הא דשמעתין והא קיי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים ועוד ר"א שמותי הוא כדאמ' ריש פ' ר"א דמילה (דף ק"ל) מיהו התוס' תי' התם עוד כיון דשירי הדם למזבח אזלי ליסוד מש"ה כי יהיב למעלה אינו עובר על בל תקטירו כיון דבלא"ה טעונין מזבח וה"נ י"ל בההוא תערובת דפר ושעיר דשמעתין מ"מ אכתי ק"ל על פירש"י דאם איתא דכל כה"ג כגון מתן שמן והזאת דם בכלל הקטרה הווין ושלא לצורך הם בכלל לאו כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו א"כ ה"נ לאחר מתן דם פר ושעיר על מזבח הפנימי כמצוותן אם מזה עליו יותר ממצוותן ע"ע על לא תעלה עליו קטורת זרה דכל הקטרות בלאו זה בין הקטרת סממני הקטרת שלא לצורך כגון יותר מהקטרת דבקר וערב בין הקטרת אברים ופדרים וקומץ וא"כ ה"ה לזרוק דם פר ושעיר יותר על מצוותן עובר בלאו וכיון שכן א"א ליתן ב' פעמים על מזבח הפנימי בנתערבו כוסות בכוסות דעובר על נתינה ב' משום קטורת זרה כיון דכבר נתן ב' פעמים הראשונים מכל א' ושמא נתן כסדרן של פר קודם לשל שעיר ויצא ידי חובתו ומה שנותן בפעם ג' הוא שלא לצורך ועובר על בל תעלה קטורת זרה והניחא למאן דאמר לקמן מערבין לקרנות א"כ כשמגיע ליתן על מזבח הפנימי כיון דמעורבין הן אין צריך ליתן אלא פעם אחת משל שניהם דהכשר מצוותן הכי הוי אבל למ"ד אין מערבין לקרנות אלא נותן משל פר בעצמו וכן משל שעיר בנתערבו כוס בכוסות במתנות שבהיכל מאי תקנתא איכא במה שנותן וחוזר ונותן מ"מ במתנות דקרנות דמזבח הפנימי אין לו תקנה משום ספק קטורת זרה וכדפי' והא כל מתנות שבפנים ושבהיכל ומזבח מעכבים זא"ז והרי שמעתין אליבא דרבא אזלא ורבא כר' יונתן ס"ל דלא בעי או לחלק כדאמ' בפ"ח דב"מ גבי אם בעליו עמו ואם אין בעליו עמו דכתב רחמנא גבי שואל רבא ס"ל כר"י ומוקי לקראי כר"י א"כ ס"ל לרבא דאין מערבין לקרנות וגם אהא דאמר רבא לעיל בנתערבו דמים בדמים לבתר דהדר ביה וס"ל דנותן וחוזר ונותן בין בנתערבו בתחילה בין במתנות אחרונות אליבא דידיה קשה מיהו בשנתערבו דמים בדמים י"ל דלא קשה מידי כיון דבנתינה א' אינו יוצא ידי חובתו בשל שעיר בודאי מה"ט דקאמר לעיל ואינויוצא ידי חובתו אלא בשל ב' בוודאי אתי עשה דהזאת דם של שעיר ודחי ל"ת דב"ת דשל פר אבל הא דכוס בכוסות ודאי קשה האיך חוזר ונותן פעם ג' דילמא כבר יצא ידי חובתו בב' פעמים הראשונים דכסדרן עביד להו בתחילה של פר והדר של שעיר ובפעם ג' עובר על ב"ת ואיך חוזר ונותן מספק ועוד אפי' נתן שלא כסדרן ולא נתן בפעם א' אלא משל שעיר ולא יצא ידי חובתו אלא בפעם ב' וג' דהו"ל כסדרן מ"מ עובר על בל תעלה קטרת זרה דלענין קטורת זרה לא שייך לחלק בין נתן שלא לצורך בתחילה קודם שיצא י"ח נתינת חובה או אח"כ דמ"מ קטורת זרה הי' כיון דאין בה משום מצוה ולא דמי לבל תקטירו דאינו עובר אם הקדים של שלא לצורך לשל מצוותו דאינו עובר עליו לפרש"י משום דש"ה דרחמנא אמר כל שממנו לאישים דמשמע שכבר נתן ממנו כמצותו לאישים אם אח"כ מקטירו עובר עליו ולא קודם לכן אבל בהא דקטורת זרה אין לחלק בהא ושמא י"ל כיון דמצוותן של פר ושעיר על מזבח הפנימי אפי' נתן מהם עליו שלא לצורך אפילו לבתר דנתן מהם עליו לצורך אין זה קרוי קטורת זרה ואינו עובר עליו דבעינן שיהא זרה מתחילה ועד סוף לאפוקי הא דכמצוותן צריכים להזות עליו וכר"י דאמר בפ"ק דכריתות (דף ו') גבי סך משמן המשחה מלכים או כה"ג דפטור משום דבעינן שיהא זר מתחלה ועד סוף ומלך וכה"ג לאו זרים מעיקרא נינהו וחכמים נמי ס"ל התם הכי ועד כאן לא פליג ר"מ התם ומחייב אלא משום דבתר השתא אזלינן ומלך וכהן השתא זרים נינהו ואע"ג דהא ודאי אם סך לאדם ואח"כ נעשה מלך או כה"ג לכ"ע חייב אפ"ה לא דמי להא דהתם סתם בני אדם לאו למלכות ולכה"ג קיימי לפיכך אע"ג דנתמנו אח"כ אי אפשר להפקיע שם זרות מהן למפרע אבל פר ושעיר דודאי קיימי למזבח זה ומצוותן בכך כ"ש דקודם שנעשה מצוותן לאו קטורת זרה נינהו ואפשר דאפי' לר"מ בקודם שנעשה מצוותן אין בהם משום זרות הואיל ועדיין עומדים למצוותן וקיימי למזבח זה ולא דמי לסך מלך וכה"ג לאחר מצוותן דמעתה זרים נינהו ואין עומדין למשיחת שמן זה מיהו כ"ז לפירש"י אבל לפי' התוס' שם בפ"ח דזבחים א"צ לכל זה דפירשו דאין בהזאת שמן ובהזאת דמים משום בל תקטירו אפי' אי מזה מהם שלא לצורך אינו עובר עליו דאין זה הקטרה בלא"ה ניחא ולא קשה מידי ולית לן בה בההיא דתערובות פר ושעיר בין דמים בדמים בין כוס בכוסות לא משום כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו ולא משום קטורת זרה דהא אין זה הקטרה ואין לי להאריך כאן בזה יותר וכ"כ:]

גמ' מיהו הנך שיריים הוו וליסוד אזלי או דלמא דחויין הווי קשה לי אמאי נימא דהוו דחויין נהי דבהיכל אין לזרוק מן התערובות אלא מן הודאין אבל במזבח דמערבין לקרנות וכך הוא הכשר מצותו כדתנן עירה של פר לתוך של שעיר הא ודאי ראוין הן ליתן מהם נמי על הקרנות כיון דבלאו הכי צריך לערב הודאין ביחד לתוך זה יערב נמי התערובות לתוך אותו מזרק שמערב בהן דם הודאין דמאי איכפת לן דהא מצוותן בקרנות על ידי תערובות דווקא ואפילו של ודאין נמי ואע"ג דלא היו ראוין ליתן מהם מתנות שבהיכל אלא מן הודאין דווקא לית לן בה ואם כן הנותר לאחר מתנות הקרנות ושעל טהרו של מזבח תורת שירים עליהם לשפוך ליסוד מידי דהוי אהא דתניא לקמן בפירקן (דף ס"א) נתן מקצת מתנות שבמזבח ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח אלמא אע"ג דדם זה לא היה ראוי בתחילה למתנות פנים והיכל אפילו הכי נותן ממנו מתנות מזבח ושופך שיריו ליסוד כ"ש דם של תערובות זה שהיה כבר בשעת מתנות פנים והיכל ואפילו נתערבו כל דמי פר ושעיר זה עם זה נותן מהן דראוי לערב עם דמי הודאין במתנות המזבח וליתן מהן ולשפוך שיריו ליסוד ודוחק לומר דהא אתיא דווקא כמ"ד אין מערבין לקרנות ואי אפשר ליתן גם על המזבח אלא מן הודאין דאם כן הוה ליה לפרש ועוד הא אכתי לא מייתי לה להא פלוגתא דתנאי אי מערבין לקרנות או לא עד לקמן והא פשיטא ליה אמתניתין קאי והא תנא דידן כמ"ד מערבין לקרנות ס"ל כדתנן עירה דם הפר לדם השעיר ועוד שבמתנות שעל טהרו לכולי עלמא מערבין כדמוכח להדיא בפ"ד דזבחים (דף מ"ב) ובפ"ב דמנחות דחשיב מ"ג מתנות של יום הכפרים דהיינו א' למעלה וז' למטה בפנים משל פר וכן משל שעיר הרי י"ו וכן בהיכל הרי ל"ב וד' על קרנות המזבח הרי ל"ו וז' על טהרו הרי מ"ג ופריך והתניא מ"ז לא קשיא הא כמ"ד מערבין לקרנות הא כמ"ד אין מערבין וניתוסף עוד ד' דעל קרנות הוה ליה ח' ד' מדם הפר וד' מדם השעיר ואי למ"ד אין מערבין לקרנות ס"ל דאין מערבין נמי במתנות של טהרו הא אייתר ליה עוד ז' דהוה ליה נ"ד דבטהרו י"ד מתנות איכא ז' משל פר וז' משל שעיר אלא ודאי אפילו למ"ד אין מערבין לקרנות בטהרו כולי עלמא מודו דמערבין ואם כן דמי תערובת הללו לכולי עלמא ראוין להנתן מהם על טהרו ואמאי הוה ליה דחויין:

הני מילי דדחיה בידים אבל הא דלא דחיא בידים לא ה"ג ס' דידן ומפירש"י נראה לי שיש לו גירסא אחרת והכי גרסינן הני מילי היכא דלא יהב מיניה אבל האי דיהב מיניה לא שהרי הדמים הללו שבמזרק ג' נתקבלו בב' המזרקות שנתן מהן המתנות לשון רש"י ונראה לי דנפקא מינה בין הני ב' גירסאות בקיבל הדם של איזה קרבן בתחילה בכוס א' ואחר כך חלקן לב' כוסות ששפך מן הא' מקצת הדם לתוך כוס אחר ומקצתו נשאר בראשון ונתן כל המתנות מן הראשון שנתקבל בו הדם דלגי' ס' דידן כיון דדחיא בידים הוי דיחוי ולגי' רש"י כיון דדם שבכוס ב' נתקבל בכוס שנתן ממנו המתנות לרב הונא בריה דרב יהושע אליבא דכולי עלמא הוי שירים עוד נ"מ איפכא בנתקבל בב' כוסות ואחר כך קודם זריקה נתערב דמי כוס א' עם איזה כוס של קרבן א' ויהב המתנות מן הכוס שלא נתערבו לגי' ס' דידן הוה ליה שירים דהא לא דחי בידים ולגי' רש"י הוה ליה דיחוי דהא לא נתקבל בכוסות הללו שנתן מהן המתנות:

ולראב"ש הא כתיב ואת דמו ישפוך. קשה לי לר"פ הוה ליה לאוקמא בנתערבו מקצת דמים דלכולי עלמא כוס עושה את חבירו דחוי וצריך לומר דארב הונא בריה דרב יהושע פריך לה:

עירה דם הפר בת"י פי' דהיינו טעמא שעירה דם הפר לשל שעיר לפי שדם הפר מרובה ונופל שם הכובד היה מתערב יפה:

דאיתמר ר"י ור"י כתבו בת"י אע"פ שתנאים הן קאמר בלשון מימרא ונראה שהיו תנאים אחרונים כמו ר"ת ור"ש ברבי ונ"ל שנעלם מהן הא דפ"ה דמנחות (דף נ"ז) דאמר ר"י התם ר' יוסי הגלילי ואחד מתלמידי ר"י אמרו דבר אחד ומנו ר"י ותו אמר התם לימא נמי ר' עקיבא ואחד מתלמידי ר"י אמרו דבר אחד ומנו ר"י אלמא מתלמידי ר"י ומתנאי קמאי הוו מיהו כיון דל"ק להא פלוגתא בברייתא אלא הכי גמירא להגמרא דאינהו פליגי בהא נקט איתמר לשון מימרא מיהו לפירש"י בפ"ק דקידושין (דף ל"ו) דאמר ליה ר"א לר"י דדריה לא תיתוב אכרעיך כו' היה ר"י בר פלוגתיה דר"י עדיין קיים בימי ר' אלעזר שהיה אמורא:

כוסות בכוסות. שאינו מכיר איזה כוס של פר ואיזה כוס של שעיר: נותן וחוזר ונותן וחוזר ונותן. בכל עבודה ועבודה נותן אחת למעלה ושבע למטה מן האחד וחוזר ונותן מן השני וחוזר ונותן מן הראשון דמה נפשך אם ראשון של פר היה ושני שעיר יצא בראשונה ובשניה ואי ראשון של שעיר היה והרי הוא כמו שאינו כדתניא פר מעכב את השעיר יצא בשניה ובשלישית שהרי קדם פר לשעיר וכן בהיכל: מקצת דמים נתערבו. כגון שנשפך משני מזרקות לתוך מזרק שלישי ריקם ונשתייר בהם בכל אחד ואחד: פשיטא לי דכי יהיב. מתנות מודאין יהיב ממה שנשאר במזרקות: מיהו. הא מיבעיא לן הנך שנתערבו בשלישי שירים הוו כאילו לא נתערבו וליסוד מזבח החיצון אזלי כדתנן (זבחים דף מז.) שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון: או דילמא דחויין נינהו. הואיל ואין מתנות הראשונות ניתנו ממנו ולאמה שבעזרה המביאה את כל ליכלוך העזרה לנחל קדרון אזלי: אפילו למאן דאמר. בברייתא לקמן כוס אחת וכו' כגון קיבל הדם בשתי כוסות ונתן את כל מתנות הקרנות מכוס אחת: אבל האי דיהיב מיניה. שהרי הדמים הללו שבמזרק שלישי נתקבלו בשני המזרקות שנתן מהן המתנות: דתניא. פלוגתא דכוס עושה חבירו דחוי או שירים דאמרן לעיל אפילו למ''ד וכו': למעלה הוא אומר. בחטאת דשעיר נשיא (ויקרא ד) ואת דמו ישפוך וגו' ובשירים כתיב ולא כתיב הכא כל ולמטה בחטאת יחיד בשירים דידה כתיב כל: ה''ג מנין לחטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן מזה אחת ומזה אחת שכולן נשפכין ליסוד ת''ל ואת כל דמה ישפוך יכול אפילו נתן ארבע מתנות מאחת מהן ת''ל ואת דמו ישפוך הוא נשפך ליסוד והן נשפכין לאמה ר''א בר''ש אמר מנין לחטאת שקיבל דמה בארבע כוסות ונתן ארבע מתנות מכוס ראשון שכולן נשפכין ליסוד ת''ל ואת כל דמה ישפוך ת''ק סבר כוס עושה את חבירו דחוי ור''א בר''ש סבר כוס עושה את חבירו שירים: מערבין לקרנות. מערבין דם פר בדם שעיר כשבא ליתן מתנות קרנות מזבח הפנימי: אין מערבין. דמשמע ליה ולקח מדם הפר ומדם השעיר מכל אחד בפני עצמו: דאמר אע''ג דלא כתיב יחדיו וכו'. דתניא (סנהדרין דף סו.) איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו בלא אמו אמו בלא אביו מנין ת''ל אביו קילל אמו קילל דברי רבי יאשיה ר' יונתן אומר משמע שניהן כאחד ומשמע כל אחד ואחד בעצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו אלמא לר' יאשיה אי לא הדר כתיב אביו ואמו קילל הוה אמינא רישיה דקרא שניהן כאחד משמע הכא נמי מדם הפר ומדם השעיר שניהן כאחד משמע: דכתיב אחת. וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה (שמות ל) ולא שתים: תניא דלא כשנויין. אלא כמה דסלקא דעתך מעיקרא דר' יאשיה הוא דאמר מערבין:

אלא אמר רבא נותן שבע למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה כו'. דעולין אינן מבטלין זה את זה ולא דמי להא דתנן בפ' התערובות (זבחים דף עט:) הניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה דסבירא להו לרבנן דרבי אליעזר ישפכנו לאמה דיש לומר דשאני הכא נהי דהשתא לאחר שנתן למעלה דפר הוה ליה ניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה מ''מ כיון דמעיקרא הן שוין במתנותיהן אפילו רבנן דר''א מודו הכא דיתן למעלה . ורואה אני דם הפר למעלה כאילו הוא מים: נותן וחוזר ונותן וחוזר ונותן. פי' רש''י וכן בהיכל משמע דאיירי נמי בנתערבו כוסות בכוסות קודם שנתן לפני ולפנים וקשה דהא . אמרינן לקמן בפירקין שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום אלא יש לומר דלא איירי בלפני ולפנים אלא בהיכל: עירה דם הפר לתוך דם שעיר . תימה דאמרינן בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כב.) הדבר ידוע שדמו של פר מרובה מדם שעיר אלא מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה וכיון דעירה דם פר לתוך דם שעיר א''כ איפכא הוה ליה למימר דאע''ג דדם פר מרובה הוה לן למימר ראשון ראשון בטל כדאמר בפרק בתרא דמסכת ע''ז (דף עג.) המערה יי''נ מחבית לבור אפילו כל . היום כולו ראשון ראשון בטל אלא הכא משום דאין עולין מבטלין זה את זה וי''ל האיכא למאן דאמר התם דוקא המערה מפי צרצור דלא נפיש עמודיה אבל מפי חבית דנפיש עמודיה לא ואפילו למאן דאמר אפילו מחבית דנפיש עמודיה מ''מ היכא דמערה מדבר דנפיש עמודיה טפי מפי חבית מודה דלא אמרינן ראשון ראשון בטל והכא היה מערה מן המזרק דנפיש עמודיה: תניא דלא כשנויין. הכי נמי הוה מצי לאיתויי ברייתא דמייתי בזבחים פרק בית שמאי (דף מב:) ובפרק הקומץ זוטא (מנחות דף טז:) ארבעים ושבע של יו''כ ועוד מייתי התם ברייתא דתניא ארבעים ושמנה של יוה''כ דעל כרחיך סבירא להו להנך ברייתות אין מערבין לקרנות דבענין אחר לא משכחת להו והכי מוקי להו התם אלא ניחא ליה לאתויי הך ברייתא שר' יונתן בעצמו מוזכר בה השתא מסקינן דלר' יונתן אין מערבין ותימה דבפרק אותו ואת בנו (חולין דף עט.) אמרינן דר' יהודה מספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא ואם תמצא לומר דחוששין לזרע האב אם כן היינו כחנניה דהתם וחנניה ס''ל כרבי יונתן דלא בעי או לחלק כדקאמר התם וא''כ היכי קאמר ר' יהודה בפ' הקומץ רבה (מנחות דף כב.) מולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות וכו' דמין במינו לא בטיל והא כיון דסבירא ליה כרבי יונתן אם כן אין מערבין לקרנות ויש לומר נהי דרבי יונתן לא דריש אחת לר' יהודה דדריש אחת קסבר מערבין אבל תימה אמאי קסבר רבי יונתן אין מערבין נהי דלא דריש אחת מכל מקום כיון דכתיב מדם הפר ומדם השעיר נימא מערבין דאמר בפ' שתי מדות (מנחות דף צא.) דלר' יונתן דאיצטריך למיכתב גבי נסכים (במדבר טו) מן הבקר או מן הצאן דלא תימא כיון דכתיב בויקרא מן הבקר ומן הצאן כמאן דכתיב יחדיו דמי ורש''י פירש התם דלאו מוי''ו קא דריש אלא מדשני קרא בדיבוריה דברישא כתיב מן הבהמה מן הבקר והדר כתיב ומן הצאן ולא כתיב ומן הבקר ומן הצאן ש''מ לערב בקר וצאן ולא נהירא דלא הוה מצי למיכתב ומן הבקר דהא בקר וצאן הוא פירוש דמן הבהמה וא''כ איצטריך למיכתב מן הבקר והשתא הוי מן הבקר ומן הצאן כמו מדם הפר ומדם השעיר ונ''ל דלא דמו דאילו כתיב הכא מדם הפר והשעיר אז הוה דמי למן הבקר ומן הצאן אבל ומדם השעיר מדם הפסיק הענין לרבי יונתן אי נמי נ''ל מדכתיב גבי בן צאן מן הכבשים או מן העזים ובבן עוף נמי כתיב מן התורים או מן בני היונה והכא לא כתיב או מן הצאן ש''מ לערבן ולהכי איצטריך בפרשת נסכים או לחלק ואז מוקמינן ומן הצאן להוציא את הנוגח :