יומא נח ע"ב

דף נח - ב

מתניתין:

כתיב בפרשת אחרי מות אחר גמר ההזאות לפני ולפנים והיכל: ויצא אל "המזבח" אשר לפני ה' [וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר והזה על קרנות המזבח סביב] - זה מזבח הזהב, שהיה עומד בהיכל, והיה גבהו אמתיים, ורחבו אמה על אמה.

וכיצד היה נותן את המתנות על ארבע הקרנות:

התחיל את ההזאות מן הקרן שהיתה סמוכה לו, ומקיף את המזבח ברגלו, ועל כל קרן וקרן מחטא ^[246] ויורד -

כלומר: דרך נתינת הדם היתה בדרך ירידה, שטובל את אצבעו בדם, ומחזיק את ראש אצבעו כלפי מטה ומושך את המתנה על הקרן מלמעלה למטה, כי אילו היה מחזיק ראש אצבעו כלפי מעלה ומושך את אצבעו על הקרן מלמטה למעלה, מתוך שסמוכה היד אליו והמזבח גבוה אמתיים והקרן למעלה מידו [רש"י לקמן נט א], היה הדם זב לתוך שרוול כותנתו.

מהיכן מאיזה קרן הוא מתחיל: מקרן מזרחית צפונית, ואחריה מקיף את המזבח דרך ימין ונותן על קרן צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית.

מקום קרן שהוא מתחיל בה בזריקת דם חטאת של כל השנה על מזבח החיצון, דהיינו בקרן דרומית מזרחית, שם היה גומר על מזבח הפנימי, וכפי שאמרנו.

רבי אליעזר אומר: לא היה מקיף את המזבח, אלא במקומו היה עומד, ומחטא. ^[247]

ועל כולן שלושת הקרנות שהיו רחוקות מן המקום בו הוא עומד בשעת הזאה, היה נותן מלמטה למעלה ואינו חושש שיפול הדם לתוך כותנתו הואיל והיד רחוקה ממנו; חוץ מן המתנה שהיה נותן על קרן זו שהיתה לפניו [הסמוכה לו], שהיה נותן עליה מלמעלה למטה, כדי שלא יזוב הדם לתוך כותנתו.

אחר שנתן מן הדם על קרנות מזבח הזהב, הזה על טהרו מקום מגולה ופנוי מגחלים ואפר [כן מסקינן בגמרא] של מזבח הזהב - שבע פעמים, שהרי כך אמרה תורה: והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים, וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל.

ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ואילו שיירי הדם מזריקות דם של מזבח החיצון, היה שופך אל יסוד דרומי של מזבח החיצון.

אלו שיירי דמי הפר והשעיר ואלו שיירי דם קרבנות הניתנין על מזבח החיצון מתערבין באמה תעלת מים העוברת בעזרה ורחבה אמה [ולפיכך נקראת אמה, רשב"ם], ויוצאין דרכה לנחל קדרון כלומר: עמק כמו "נחל איתן", [רש"י פסחים כב א] -

ונמכרין לגננין לזבל לבעלי גנות שיזבלו בו את גנותיהם, כי הואיל ונתנו דמים נתחללה הקדושה ויצאו לחולין [מאירי]. ^[248]

ומועלין בהן, כלומר: אם לא נתנו דמים יש בהם איסור מעילה מדרבנן, אבל אין חייבין קרבן מעילה ואין משלמין את החומש, [מאירי]. ^[249]

ואין מועלין בהן אלא אחר שיצאו לנחל קדרון, אבל קודם שיצאו אין מועלין בהן, משום שלא גזרו גזירות במקדש, ומעילה זו מדרבנן היא, [רש"י מעילה יא א].

גמרא:

תנו רבנן: "ויצא" אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו מה תלמוד לומר, והלא כבר יצא והיזה על הפרוכת שבהיכל [מאירי, וראה הערה ^[250]] ומה בא "ויצא" ללמדנו? אמר רבי נחמיה כדי ללמדך מקום עמידת הכהן בשעת ההזאות שעל הפרוכת: לפי שמצינו בפר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור [כהן משיח ששגג באחד מכל המצוות, וכן ציבור ששגגו בהוראת בית דין] שכהן עומד חוץ למזבח הזהב לצד העזרה, ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה -

יכול אף זה - פר ושעיר ביום הכפורים על הפרוכת - כן, עומד חוץ למזבח ומזה -

לפיכך תלמוד לומר אחר ההזאות שעל הפרוכת: "ויצא" אל המזבח, כלומר: שתהא הליכתו מן הפרוכת למזבח כעין יציאה, והוא שיהא עומד לפנים מן מזבח ויזה על הפרוכת, וכשישלים הזאותיו ימשך כלפי חוץ אצל המזבח [מאירי] -

הרי למדנו: היכן היה בשעת ההזאות שעל הפרוכת לפנים מן המזבח.

תניא אידך גבי פר כהן משיח: כתיב: ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים "לפני ה'" אשר באהל מועד; והיה לו לומר: מזבח קטורת הסמים ותו לא, כי הרי יודעים אנו כי מזבח זה היה עומד לפני ה', ומה תלמוד לומר: לפני ה':

אמר רבי נחמיה: לפי שמצינו בפר ושעיר של יום הכפורים שכהן עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה - פר כהן משיח בשעת הזאות שעל הפרוכת - כן: לפיכך תלמוד לומר בפרשת פר כהן משיח: ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד, ללמדך: מזבח הוא שעומד לפני ה' - כלומר: שאין דבר מפסיק בינו לבין הפרוכת שלפני ה' - ואין כהן עצמו בשעה שמזה על המזבח עומד לפני ה' שהמזבח מפסיק בינו לבין הפרוכת -

ובאותו מקום עצמו היה עומד אף בהזאות שעל הפרוכת, שהרי לא נאמר: "ויצא" אל המזבח, הא כיצד: עומד אף בשעת ההזאות שעל הפרוכת מחוץ למזבח ומשם הוא מזה.

שנינו במשנה: התחיל מחטא ויורד מהיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית וכו':

תנו רבנן:

שנינו לעיל נא ב לדעת חכמים, כי שתי פרכות היו בין הקודש ובין קודש הקדשים, ופיתחה של הפרוכת החיצונה היה בצד דרום; ולדעת רבי יוסי שם, פרוכת אחת בלבד היתה שם, ופיתחה היה מן הצפון.

ובמחלוקת זו נחלקו גם התנאים בברייתא זו, אם היה יוצא מקודש הקדשים מצד דרום כדעת חכמים, או שהיה יוצא מצד צפון וכדעת רבי יוסי, וכפי שיתבאר.

התחיל מחטא ויורד, מהיכן הוא מתחיל, מקרן מזרחית דרומית ומקיף את המזבח לשמאלו ונותן על קרן דרומית מערבית, מערבית צפונית, צפונית מזרחית, דברי רבי עקיבא, שלא כתנא דמשנתנו.

וטעמו: כי כאשר סיים את ההזאות שעל הפרוכת, והיה צועד לכוון המזבח כדי להזות עליו, בקרן דרומית מערבית היה פוגע תחילה -

שהרי את ההזאות שלפני הפרוכת יש לעשות כנגד אמתיים וחצי של "מקום" אורך הארון [שהיה עומד - בבית ראשון - אורכו לרוחב הבית במרכז הבית], נמצא חלקו הדרומי של "מקום" הארון: אמה ורבע; וסובר רבי עקיבא: בבית שני מן הפתח הדרומי היה יוצא מקודש הקדשים; ומיד כשהיה מגיע אל תחילת השטח הדרומי המקביל ל"מקום" הארון, היה מזה על הפרוכת -

נמצא, שהיה עומד אמה ורבע דרומה מקו האמצע של ההיכל; ואילו צידו הדרומי של המזבח - שהיה רחבו אמה בלבד, וצידו הצפוני גובל עם קו האמצע של ההיכל - משוך מן הכהן כלפי הצפון רבע אמה; הרי לך, שאם היה הולך לכוון המזבח, היה פוגע תחילה בקרן דרומית מערבית של המזבח.  250*   250*.  א. נתבאר על דרך הצל"ח נא ב ד"ה אמנם הנלענ"ד; אלא שהצל"ח כתב שם [ובדיבור שאחריו] שהיה המזבח מכוון באמצע, ובפנים נתבאר על פי מה שכתבו רש"י ומהרש"א לעיל נא ב, שצידו הצפוני של המזבח היה גובל עם קו האמצע. ב. למדנו מדברי רש"י, כי אף שבבית המקדש הראשון לא היה מקום ארון מן המידה, והיה מקום לומר שבבית המקדש השני יזה באמצע הפרוכת ממש, הואיל ואי אתה יכול לומר שהשטח המקביל לארון "אוכל" אמה ורבע מכל צד, כיון שאינו מן המידה; לא כן הדבר. וראה בפסקי הרי"ד לגבי נתינת הקטורת ב"מקום" בין הבדים, שכתב שהיה מהלך עשר אמות; וראה בצל"ח שם בדעת הרמב"ם, שהיה מזה באמצע הפרוכת ממש. ג. הרש"ש תמה על רש"י: "ותימא, דהא איתא לעיל במשנה דהזה על הפרוכת שכנגד הארון, משמע במקום שכנגד בין הבדים והוא באמצע הפרוכת", וכבר נתיישב. והרש"ש גופיה תירץ: כי הואיל והיה יוצא מהפתח הדרומי, ובשעה שיצא, היה סמוך לאותה קרן "ועבר" עליה, צריך שישוב לשם אחר שגמר מתנות הפרוכת [וכעין הסברא בגמרא לקמן], וכן לדעת הסובר שיצא מן הצפון, צריך שישוב לקרן הצפונית. אמנם לדעת רש"י שהיה צידו הצפוני של המזבח גובל עם קו האמצע ולא היה עומד באמצע ההיכל, נמצא שהיה עומד סמוך לקרן צפונית, ומשם יש לו להתחיל בהזאות. וראה לשון הריטב"א ד"ה והדר אתי שהלך על דרך רש"י, ולא הזכיר הזאות שעל הפרוכת אלא כתב: "שכן דרך יציאתו מלפנים"; וראה גם לשונו בד"ה דכולי עלמא, וראה שם בהערה 427; ואף המאירי שהלך בדרך רש"י, לא הזכיר הזאות שעל הפרוכת, ואפשר כוונתם כהרש"ש.

ולקמן יתבאר שהיה צריך "לעבור" את המזבח ולעמוד בצידו המזרחי ושם להתחיל להזות, והיה עובר מצידו הדרומי לכוון מזרח ופוגע ראשונה בקרן מזרחית דרומית ובה היה מתחיל, וחוזר דרך שמאלו לקרן דרומית מערבית ומקיף את המזבח; ולקמן יתבאר: למה מקיף משמאלו.

רבי יוסי הגלילי אומר: מתחיל מקרן מזרחית צפונית ומקיף את המזבח לימינו, ונותן על קרן צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית, וכמשנתנו.

וטעמו: כי הוא סובר כרבי יוסי שמן הצפון היה יוצא מקודש הקדשים, והיה מזה על הפרוכת כנגד חלקו הצפוני של מקום הארון; וכשהולך אל המזבח שהיה בדרום ההיכל היה פוגע תחילה בקרן צפונית מערבית, ו"עובר" את המזבח מצד צפונו ופוגע תחילה בקרן צפונית מזרחית, ובה היה מתחיל, וחוזר דרך ימינו לקרן צפונית מערבית, ומקיף את המזבח. ^[251]

מקום קרן מזרחית צפונית שרבי יוסי הגלילי מתחיל ממנה, שם רבי עקיבא פוסק; מקום קרן דרומית מזרחית שרבי עקיבא מתחיל ממנה, שם רבי יוסי הגלילי פוסק.

ומפרשינן: דכולי עלמא מיהא מצד מזרח הוא מתחיל, אבל בההוא קרן שבצד מערב דפגע ברישא [פוגע בתחילה] כשבא מן הפרוכת שבמערב - לא עביד [אין מזה עליה].

מאי טעמא, והרי אין מעבירין על המצוות; ואף בלא טעם זה, למה חייב הוא להעביר עליה [ריטב"א]?

אמר שמואל: כיון דאמר קרא: ויצא אל המזבח, ומשמע: עד דנפיק מכוליה מזבח [עד שיעבור את כל המזבח לצד מזרח].

ותמהינן: ולרבי עקיבא, למה מקיף את המזבח לשמאלו, נקיף דרך ימין?!

לימא - רבי עקיבא הסובר: שמקיף לשמאלו, ורבי יוסי הגלילי הסובר: מקיף לימינו - בדרמי בר יחזקאל קא מיפלגי?

[דתני, רש"ש] רמי בר יחזקאל:

ים של נחושת שעשה שלמה [מקוה גדולה של מים "לרחצה לכהנים בו"]:

"עומד על שנים עשר בקר [דמויי בקר], שלשה פונים ^[252] צפונה, ושלשה פונים ימה [מערבה], ושלשה פונים נגבה [דרומה], ושלשה פונים מזרחה, והים עליהם מלמעלה, וכל אחוריהם ביתה [כלומר: למרכז] " -

הא למדת: שכל פינות [פונות, בכל הדפוסים הישנים, ובראשונים] שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח [ביאור לשון "למזרח" ראה בהערה ^[253]]. ולכן פונה הכתוב בחשבונו מן הצפון למערב, שהוא דרך ימינו של המקיף את הים [רש"י].

מר רבי יוסי הגלילי אית ליה דרמי בר יחזקאל, וחייב להקיף דרך ימין, ומר רבי עקיבא לית ליה דרמי בר יחזקאל, ואין קפידא להקיף דרך ימין, ולקמן מפרש למה דוקא דרך שמאל.

ודחינן: לא, דכולי עלמא - בין רבי יוסי הגלילי ובין רבי עקיבא - אית להו דרמי בר יחזקאל, והכא בהא קא מיפלגי:

מר רבי יוסי הגלילי סבר: ילפינן פנים מזבח הפנימי מחוץ ממזבח החיצון, שהרי בנתינה על קרנות מזבח החיצון, קיימא לן שהיה מקיף דרך ימין וכמו ששנינו בזבחים, ומשום דרמי בר יחזקאל, וילפינן מינה למזבח הפנימי [רא"ל] -

ומר רבי עקיבא סבר: לא ילפינן פנים מחוץ.

ואכתי תמהינן לרבי עקיבא: נהי דלא יליף פנים מחוץ לחייבו להקיף דרך ימין, מכל מקום אי בעי הכי דרך ימין נעביד, ואי בעי הכי דרך שמאל נעביד, ולמה אמר רבי עקיבא שיקיף דוקא דרך שמאל?!

ומשנינן: אמר לך רבי עקיבא: הרי מדינא [מעיקר הדין] בההוא קרן דפגע ברישא [באותה קרן שפוגע לראשונה] בבואו מן הפרוכת, שהיא הקרן הדרומית מערבית לדעת רבי עקיבא, בההוא עביד ברישא [בה היה צריך לעשות בראשונה] -

דהרי אמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצוות, הפוגע במצוה לא יעבור ממנה, [ונפקא לן במכילתא, מ"ושמרתם את המצות" ודרשינן: "ושמרתם את המצוות", לא תמתין לה עד שתחמיץ ותתיישן, רש"י לעיל לג א] -

ואמאי לא עביד, והטעם שאינו עושה כן אינו אלא משום דכתיב: "ויצא אל המזבח", ולמדנו: עד דנפיק מכוליה מזבח, שיצא אף מכנגד המזבח, ויגיע למזרחו ^[254] -

ולפיכך: כיון דיהיב בההוא קרן, אחר שנתן דם באותה קרן שמעבר למזבח היא הקרן המזרחית דרומית, הדר אתי לההוא קרן דאיחייב למיתב ברישא, חוזר הוא לאותה קרן דרומית מערבית שהתחייב מתחילה לתת עליה; ולפיכך סדר הזאותיו היה: מזרחית דרומית, דרומית מערבית. ^[255]

אבל אם הוא קומץ שהוא סולת שאינו יורד פסול:

ת"ר ויצא אל המזבח מה ת"ל א"ר נחמיה לפי שמצינו בפר הבא על כל המצות שכהן עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת יכול אף זה כן ת"ל אשר לפני ה' ואיכן היה לפנים מן המזבח או אינו אלא במזבח החיצון ת"ל אשר לפני ה' הנה מזבח הפנימי.

ת"ר מזבח קטורת הסמים לפני ה' מה ת"ל א"ר נחמיה לפי שמצינו בפרו של יוה"כ שעומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרוכת יכול אף זה כן ת"ל מזבח קטורת הסמים לפני ה' מזבח לפני ה' ולא כהן לפני ה' הא כיצד עומד חוץ למזבח ומזה. ופשוטות הן לא כתבנום אלא שיש נוסחאות שלא כזה הענין ונוסחאתנו מתורת כהני':

התחיל [מחטא] ויורד כו'. ת"ר התחיל מחטא ויורד מיכן הוא מתחיל מקרן מזרחית צפונית צפונית מערבי' [מערבי'] דרומית דרומי' מזרחית דברי ר"י הגלילי ר"ע אומר מקרן מזרחית דרומית דרומית מערבי' מערבית צפונית צפונית מזרחית. מקום שריה"ג מתחיל בקרן מזרחית צפונית שם ר"ע גומר ומקום שר"ע מתחיל בקרן מזרחית דרומית שם ריה"ג גומר תרוייהו אית להו עד דנפיק מכוליה מזבח כדכתיב ויצא אל המזבח עד שיצא כל המזבח כו' מיהו ריה"ג בעי עד דנפיק אורכיה ופותיה דכולי מזבח הלכך כי נפיק כ"ג מקדשי הקדשים פגע תחלה בקרן מערבית דרומית ונפיק מכוליה מזבח לאורכו עד דמטי בקרן דרומית מזרחית ונפיק תוב לפותיה וימינו למזרח עד דמטי מזרחית צפונית ומדי עליה ואזיל לימינו למזרח עד דמטי לקרן צפונית מערבית ומדי וכן לקרן מערבית דרומית ודרומית מזרחית. ור"ע לא סבר דבעי למיפק אלא מארכו דכוליה מזבח ולא מרחבו הלכך כי נפיק מקדש הקדשים פגע תחלה מקרן מערבית דרומית ומן הדין הוה לאדויי עליה תחלה דאין מעבירין על המצות אלא כיון דכתיב ויצא אל המזבח בעי למיפק מכוליה מזבח ולאדויי עליה הלכך נפיק ואזיל מערבית דרומית כוליה מזבח עד דמטי בקרן מזרחית דרומית ומדי עליה והולך בקרן ומזה הקרן מערבית דרומית וזהו טעם דר"ע מדמדי אקרן דינא א' ליה חוזר ומזה בההוא דאיחייב בה ברישא ומתניתין שייכא כר' יוסי הגלילי כו'. אבל מזבח החיצון תנן וכבש היה לדרומו של מזבח לפיכך כהן שעולה להזות כשעולה לכבש שהוא לדרום פונה על הסובב ומקיף בו וימינו למזרח וכי פגע ברישא בקרן מזרחית דרומית פגע ומתחיל להזות עליו ומהלך עוד וימינו למזרח עד שמגיע לקרן מזרחית צפונית ומזה אחריה (מזה) בקרן צפונית מערבית ואחריה בקרן מערבית דרומית נמצא מקום שהתחיל במזבח החיצון והוא דרומית מזרחית שם ריה"ג גומר במזבח הזהב. הניחא לריה"ג מקיף דרך ימין אלא לר"ע מ"ט מקיף דרך שמאל נימא בדרמי בר יחזקאל פליגי דאמר ים שעשה שלמה היה עומד על י"ב בקר שלשה פונים בצפון כו' הא למדת שכל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח ריה"ג אית ליה דרמי בר יחזקאל ור"ע לית ליה. ודחי לא כ"ע אית להו הא דרמי וכי אמר רמי בחוץ ריה"ג סבר ילפינן פנים מחוץ ור"ע סבר לא ילפינן פנים מחוץ למה מחייבו דרך שמאל איבעי דרך ימין נמי ליעביד. ומשנינן ר"ע אמר לך מן הדין להזות בתחלה בקרן מערבית דרומית שבו פגע בתחילה בצאתו מן קדש הקדשים ונתחייב להזות בו כר"ל דאמר אין מעבירין על המצות ומ"ט לא מדי התם דרחמנא אמר ויצא אל המזבח עד דנפיק מכוליה מזבח והדר מדי הלכך מדי ברישא בההוא קרן דנפיק ליה מכוליה מזבח והוא דרומית מזרחית והדר מדי בההוא קרן דאיחייב ביה ברישא והוא קרן דרומית מערבית איבעית אימא אי סבירא לן דהקפה במזבח הפנימי ברגל הוא ילפינן פנים מחוץ והכא בהא פליגי ר' יוסי הגלילי סבר הקפה ברגל ור"ע סבר הקפה ביד ואב"א כ"ע הקפה ביד. ונדחה דליכא למימר דר' יוסי הגלילי סבר הקפה ביד דהא מתניתין לר' יוסי הגלילי היא. וקתני סיפא ר' אלעזר אומר במקומו היה עומד ומחטא כלומר בידו היה מקיף ולא ברגל מכלל דת"ק דהוא ריה"ג סבר הקפה ברגל דאלת"ה ר' אלעזר מאי אתא לאשמעינן היינו תנא [קמא] אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא והוא ריה"ג סובר הקפה ברגל ור"ע סבר הקפה ביד:

הא דתנן היה מחטא ויורד. פי׳ רש״י ז״ל כי הוא לשון ירידה כדאמרי׳ בבכורות נושא ועולה מתחטא ויורד ואינו מחוור דמהיכן הוי חטוי לשון ירידה. ועוד דבשלמא לת״ק דמתני׳ איכא למימר הכי משום דסבר כל ההזאות מלמעלה למטה אבל לרבי אליעזר מלמטה למעלה למה תפס לשון מחטא. והנכון דמחטא לשון חטוי והזיה וליש׳ דדכויי כההיא דאמרינן בפרק ב' דחולין (כז, א) ומנא לן דחטוי ליש׳ דדכויי הוא דכתי׳ תחטאני באזוב ואטהר משום דכתי׳ הכא גבי הזאות דמזבח הזהב וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל נקט תנא האי לישנא וכן פי׳ הרמב״ם ז״ל:

תנו רבנן ויצא אל המזבח אשר לפני ה׳ מה תלמוד לומר אם ללמד שיצא מקדש הקדשים לא היה צריך לומר דהא פשיט׳ כי מזבח הזהב בהיכל הוא עומד אמר רבי נחמיא לפי שמצינו בפר העלם דבר שכהן עומד חוץ למזבח פי׳ כשמזה על הפרוכת עומד חוץ למזבח הזהב ומזה כדאי׳ לקמן באידך מתנייתא דבסמוך דהני מתנייתא תרוייהו כהדדי איתמרו וכל חדא מינה סמכה על חבירתה:

יכול אף זה כן ת״ל ויצא אל המזבח היכן היה לפנים מן המזבח כן גרש״י ז״ל כלו׳ דכיון דבשעת הזאות דמזבח אמ׳ ויצא אנו למדין כי קודם לכן לא יצא חוץ למזבח וכשהוא מזה על הפרוכת עומד בין המזבח והפרוכת ומזה: והאי ויצא לאו משום יציאת קדש הקדשים אלא לצאת מבין הפרוכת ולמזבח ולעמוד חוץ למזבח שמזה על המזבח ולמדנו כי בהזאת הפרוכת עדיין לא יצא. ויש גורסין ת״ל ויצא אל המזבח אשר לפני ה׳ כהן לפני ה׳ ולא המזבח לפני ה׳ הא כיצד עומד לפנים למזבח ומזה. וגרסח זו דחוקה ומשובשת לפום פשטא דהא לא משמע הכי מדכתי׳ המזבח אשר לפני ה'. אבל יש לפרשה כפי הגרסא האחרת דמדכתיב ויצא שמעינן כי קודם לכן הכהן היה עומד לפני ה׳ ולא המזבח:

דכולי עלמא מיהת בההוא קרן דפגע ברישא לא עביד. פי׳ שהרי כשיוצא מקדש הקדשים פוגע במערבו של מזבח והא לכולי עלמא בקרנות של מזבח הוא מתחיל או בצפוני מזרחי או בדרומי מזרחי ואמאי דהא אין מעבירין על המצות. ובלאו הכי אית לן למיבעי מנא תיתי שיהא חייב לעשות כן אי בעי הכי נעביד ואי בעי הכי נעביד:

והדר אתי לההוא קרן דאיחייב ברישא. פי׳ ולרבי יוסי בקרן צפוני מערבי איחייב ברישא שכן דרך יציאתו מלפנים דהא לרבי יוסי פיתחא בצפון קאי ולר׳ עקיבא בקרן דרומי מערבי פגע דסבירא ליה כרבא דשתי פרוכות היו ופתחא בדרום קאי:

כבר ביארנו שפר ושעיר של יום הכפורים טעונים הזאה על בין הבדים ועל הפרכת ועל מזבח הזהב צריך שתדע שכשהיה מזה על הפרכת היה עומד סמוך לפרכת לפנים מן המזבח הפנימי וכשכלו הזאותיו על הפרכת הולך לו משם אצל המזבח של זהב ומזה אבל פר כהן משיח אינו טעון הזיה בין הבדים אלא על הפרכת ועל מזבח הזהב וכשמזה על הפרכת עומד לו חוץ למזבח הזהב והמזבח מפסיק בינו ובין הפרכת ומזה בזריקה וזהו שאמרו ויצא אל המזבח וכו' מה תלמוד לומר והלא כשהזה על הפרכת בהיכל היה אלא לפי שמצינו בפר כהן משיח שכהן עומד חוץ מן המזבח ומזה על הפרכת יכול אף זה כן תלמוד לומר ויצא וכו' כלומר שתהא הליכתו מן הפרכת למזבח כעין יציאה והוא שיהא הוא עומד לפנים מן המזבח ויזה על הפרכת וכשישלים הזאותיו ימשך כלפי חוץ אצל המזבח ובהזאות של מזבח יעמוד חוץ למזבח ובפר כהן משיח כתוב ונתן [הכהן] מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ד' אשר באהל מועד ואחר שכתוב באהל מועד מה תלמוד לומר לפני ד' ללמדך מזבח לפני ד' ולא כהן לפני ד' כלומר שיהא המזבח מפסיק בינו ובין הפרכת כשיזה על הפרכת ואע"פ שמקרא זה במתנות מזבח כתיב הואיל ולא נכתב שם ויצא משמע שאף בהזאות של פרכת עומד לו לשם:

זה שביארנו כמה פעמים שכל פונות שאדם פונה אינן אלא לצד ימין יש בה רמז ממה שכתוב בים של נחשת שעשה שלמה שהיה עומד על שנים עשר בקר ונאמר בהם שלשה פונות צפונה ושלשה פונות ימה ושלשה פונות נגבה ושלשה פונות מזרחה והרי שנחשבו ארבע הרוחות דרך ימין המקיפה שהוא בא מן הצפון למערב ועומד לו בחדו של רוח צפוני מזרחי ימינו למערב ושמאלו למזרח והולך לו לצד ימינו לרוח מערב עד שעומד לחדו של רוח צפוני מערבי וממערב לדרום [ומדרום למזרח] וממזרח לצפון על הדרך שביארנו במשנתינו בקרנות המזבח ואין בה חלוק בין חוץ לפנים אלא כשם שבחוץ כולם לימין כמו שביאר בים זה וכן שבמזבח החיצון כך בפנים ר"ל במזבח פנימי ולא נאמר לר' עקיבא שאחר שהתחיל בקרן מזרחית דרומית יקיף לו לשמאל לדרומית מערבית אלא מטעם שהזכרנו במשנתנו:

ולענין ביאור זה שנאמר בשמועה זו כל פונות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח לא נאמר כאן למזרח בדוקא שהרי אין כאן דרך ימין למזרח אלא במזבח חיצון נאמרה במסכת זבחים ס"ב ב' על הכבש שהיה בדרום והעולה בו פונה למזרח שהוא צד ימינו:

היה מחטא. רש"י פירש לשון ירידה הוא כמו נושא עולה ומתחטא דמנחות (דף סו:) מיהו שם פירש"י ל"א וכן מצינו מתחטא לשון טיול כמו בן המתחטא לפני אביו והר"י פי' מחטא לשון חיטוי כמו וחטאת על המזבח דהא רבי אליעזר דאמר במקומו עומד ומחטא אית ליה דעל כולן היה נותן ממטה למעלה כו' וא"כ לדידיה ודאי אינו [אלא] לשון חיטוי דאכל קרנות המזבח קאי:

כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין ולהכי נקט חשבונו לצפון ואינו מתחיל במערב לפי שיכלה חשבונו למזרח כדאמר כל פינות לא יהו אלא דרך ימין למזרח:

ה"ג מן דינא בההוא קרן דפגע ברישא עביד ול"ג מודינא:

גמרא דאמר קרא ויצא אל המזבח [עד] דנפיק מכוליה כו' רש"י הביא הך דרשא בחומש והקשה עליו הרא"ם דמקרא דויצא לא שמעינן דבמתנות המזבח זקוק לעמוד מן המזבח ולחוץ לצד מזרחו כמו שפרש"י אלא לאשמועינן דבהזאה על הפרוכת זקוק לעמוד מן המזבח ולפנים לצד מערבו וצ"ע עכ"ל ודבריו תמוהים דדברי רש"י הם בעצמם דברי שמואל דהכא דלכ"ע גמרינן מויצא עד דנפיק מכוליה מזבח דהיינו במתנות המזבח זקוק לעמוד מן המזבח ולחוץ לצד מזרחו מיהו הא ודאי נמי שמעינן מיניה דבהזאה על הפרוכת זקוק לעמוד מן המזבח ולפנים לצד מערבו כדלעיל בברייתא מדכתיב ויצא אל המזבח ע"כ היכן היה בשעת הזאה על הפרוכת לפנים מן המזבח ואין מקום לתמיהתו דודאי תרוייהו שמעינן מויצא לכ"ע כדמוכח בשמעתין וק"ל:

בפרש"י בד"ה עומד על שנים כו' דרך ימין מקיפה הס"ד כצ"ל:

תוס' בד"ה דאמר קרא אל יסוד כו' ולא גרסינן בההוא כו' עכ"ל כל זה הדבור שייך לקמן בדף נ"ט אפיסקא דשירי הדם היה שופך על יסוד מערבי כו' דמייתי מקרא ואת כל דם הפר ישפך וגו' ומסיפיה דהאי קרא דרשינן ליה דמסיים אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זה יסוד מערבי כפרש"י לקמן ובפר כהן משיח כתיב אלא דבת"כ מרבה מהפר פר יוה"כ כפרש"י ומש"ה ל"ג לקמן בההוא פגע ברישא כדגרסינן בגמרות שלנו דהא מגופיה דקרא מפיק ליה ולא שייך התם בההוא פגע ברישא דהיינו טעמא דאין מעבירין על המצות כמו שפירשו התוס' כל זה בפרק אמר להם הממונה דף ל"ג ע"ש זהו כוונת דברי התוס' הכא וק"ל:

גמרא דתני רמי בר יחזקאל כו'. כצ"ל וכ"ה בזבחים:

גמ' שם אמר לך ר"ע מדינא כו'. ק"ק דלא היה צריך לזה אלא כמו שאמרו ב"ש בברכות (נא ב) וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא ע"ש. ודע דק"ל דלפ"ז י"ל דלכ"ע לא ילפינן פנים מחוץ. ויותר קשה לקמן דאמר ומ"ס הקפה ברגל דהא אפי' אי הוה ס"ל ביד (ול"י יד מרגל) א"ש משום סברא זו דמדינא כו' וע"כ צ"ל כן לר"א דמתניתין דמשמע דל"פ על הת"ק בסדר הקרנות ועי' ת"י לקמן:

רש"י ד"ה מהיכן מתחיל. וכשיצא מבית קה"ק דרך הדרום הזה על הפרוכת כו' שהיא ראשונה לו. משמע שהזה על הפרוכת בצד הדרום במקום יציאתו. וכן לריה"ג הזה בצד הצפון. ותימה דהא איתא לעיל (נג ב) במשנה דהזה על הפרוכת שכנגד הארון. משמע במקום שכנגד בין הבדים והוא באמצע הפרוכת. ודוחק לומר דכיון דלא היה מזה על הפרוכת עצמה אלא על הארץ כדלעיל (נז) לת"ק דראב"י היה יכול לעמוד מן הצד ולכוין נגד אותו מקום. וצ"ל דכיון שבשעה שיצא היה סמוך לאותו קרן צריך שישוב לשם אחר שגמר מתנות הפרוכת וכדאיתא לקמן וכיון כו' הדר אתי לההוא קרן:

רש"י ד"ה עומד על י"ב בקר. שהמקיף את הים ובא כו'. כצ"ל:

[מלואים: ויצא אל המזבח אשר לפני ה' זה מזבח הזהב נ"ל דלאו מאשר לפני ה' נ"ל דבמזבח הזהב מיירי דהא קרא בהדיא כתיב וכפר אהרן על קרנותיו מדם חטאת הכיפורים אלא סידורא דקרא נקט ואזיל ומפ' ליה:]

[מלואים: התחיל מחטא ויורד פי' רש"י מחטא ל' ירידה הוא ואיני יודע מי דחקו לכך דעל זריקת דם כל חטאת נופל לשון חיטוי ובפ"ה דזבחים (דף נ"ג) אמרינן גבי חטאת הציבור והיחיד כיצד מתן דמן כו' ומחטא ויורד כנגד חודו של קרן ופי' רש"י שם זריקת חטאת קרוי חיטוי כדכתיב הכהן המחטא אותו:]

[מלואים: לפני ה' מה ת"ל בפר כהן משיח קאי כו' מזבח לפני ה' ואין כהן לפני ה' וק"ל הא קרא הכי כתיב ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת סמים לפני ה' אשר באוהל מועד נתן הכתוב ג' סימנים מאיזה מזבח איירי קטורת הסמים ולפני ה' ואשר באוהל מועד והנה ודאי א' לגופיה אתי דמיירי ממזבח הפנימי ולא מן החיצון וב' מהן מיותר ולדרשא אתיין והא בזבחים פ"ד (דף מ') דרשינן לתרי מינייהו דקאמר מזבח קטורת סמים ל"ל שאם לא נתחנך המזבח בקטורת הסמים לא היה מזה עליו ואשר באוהל מועד דריש ליה ר"י התם למתן ד' דהרי הוא אומר אשר באוהל מועד על כל האמור באוהל מועד ור"ש יליף התם למתן ד' דלמעלה הוא אומר קרן קרנות ב' למטה הוא אומר קרן קרנות ד' וקאמר הגמ' ור"ש האי באוהל מועד מאי עביד ליה מבעי ליה שאם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה ואידך מאשר ואידך אשר לא דריש הרי לכ"ע תרי קראי לדרשא אתיין קטורת הסמים לאם לא נתחנך ואשר באוה"מ לר"ש לנפחתה תקרה לר"י על כל האמור באוהל מועד דהיינו מתן ד' ור"ש אשר לא דריש מ"מ דחיק הגמ' למייתי לדרשא הני תרתי סימני דקטורת הסמים ואשר באוהל מועד להני דרשי דהתם ומהשתא לפני ה' לגופיה אתי לסימנא דקרא איירי במזבח הפנימי שמזין עליו מדם זה א"כ מנ"ל לר' נחמיה למדרש הכא למעוטי דאין כהן לפני ה' כיון דמבעי ליה לגופיה מיעוט לכהן מנ"ל ועוד ק"ל דאהא דאמר התם ואידך מאשר פי' רש"י נפקא ליה ד' קרנות מאשר דמצי למכתב אשר לפני ה' באוהל מועד ל"ל למכתב אשר אלא ע"כ לקרנות אשר באוהל מועד דהאי אשר בתרא משום מזבח לא איצטריך למכתביה והא בהאי קרא דפר כהן משיח לא כתיב אלא פעם א' אשר מזבח קטורת סמים לפני ה' אשר באוהל מועד וי"ל דתרי קראי כתיבי דהאי קרא דלעיל כתיב בפר כהן משיח וגבי פר העלם דבר כתיב על קרנות המזבח אשר לפני ה' אשר באוהל מועד ואילו קטורת סמים ל"כ כדכתיב גבי כהן משיח אלא דהכא נאמר אשר ב' פעמים ושם לא נאמר אלא פעם א' והשתא מיותר קטורת הסמים ואוהל מועד דכהן משיח דמדכתב רחמנא לפני ה' נ"ל דמיירי במזבח הפנימי ודריש לה מקטורת הסמים לשלא נתחנך ומאוהל מועד לאם נפחתה ומלפני ה' דמיותר בפר העלם דבר דבאוהל מועד סגי ליה דמיניה נפקא ליה דמיירי במזבח הפנימי אתיא לן דרשא דר"נ דהכא דלמעוטי אתי מזבח לפני ה' ואין כהן לפני ה' וכדפירש"י הכא דמפר העדה קאמר דכ"ר לפני ה' נ"ל הא דר"נ דע"כ אמזבח קאי וה"ה לפר כהן משיח נ"ל מהא דאין כהן עומד לפני ה' דהא עבודת שניהם שוה ומאשר תנינא דפר העלם דבר דכתב רחמנא גבי אוהל מועד דמיותר דהא באשר לפני ה' קמא סגי נ"ל לר"י במסקנא התם למתן ד' ור"ש האי אשר לא דריש וא"ת אכתי תקשה לר"י מנ"ל למדרש מתן ד' מאשר באוהל מועד דגבי פר העדה הא איצטריך למעוטי מאוהל מועד דאין כהן לפני ה' והא דרשא לא סגי לן בלא אשר דהא הוה אמינא דאוהל מועד אנתינה קאי והכהן לפני ה' דהא מה"ט לא נ"ל הא מלפני ה' דגבי כהן משיח כדפירש"י י"ל דבשלמא גבי כהן משיח דלא כתיב אשר קודם לפני ה' איכא למימר דאנתינה קאי ולא אמזבח אבל גבי פר העלם דבר דכבר כתב רחמנא אשר גבי לפני ה' דכתיב קודם אוהל מועד אפי' אי לא כתב רחמנא אלא אוהל מועד גרידא בלא אשר שעמו בע"כ אוהל מועד נמי אאשר דגבי לפני ה' קאי ואמזבח קאי דאי לא קאי אמזבח אלא אנתינה הו"ל למכתב להאי אוהל מועד קודם אשר לפני ה' דלא ליתי למטעי דאוהל מועד נמי אאשר דלפני ה' סמוך:]

[מלואים: מזבח לפני ה' לאו אהאי קרא סמוך אלא אקרא דכתב רחמנא גבי העלם דבר דכתיב אשר לפני ה' ואמזבח קאי כפי' רש"י וכמ"ש בסמוך וק"ל אמאי שביק לאידך קרא דנ"ל הא מיניה ונקט להאי קרא וי"ל דאי לאו האי קרא דכ"מ לא נ"ל מאידך קרא דה"א דאשר לפני ה' דפר העלם דבר לגופיה אתי דמזה על מזבח הפנימי שהוא לפני ה' ולא על מזבח החיצון ואשר באוהל מועד לנפחתה אתי לפיכך מייתי להאי קרא דכהן משיח דכבר נאמר בו אוהל מועד למעוטי נפחתה וכיון דעבודת שניהם שוין תו ל"צ אוהל מועד גבי ה"ד לנפחתה כדלא הדר כתב רחמנא גבי פר העלם דבר קטורת סמים ללא נתחנך וע"כ אוהל מועד לגופיה אתא דמזה על הפנימי וא"כ אשר לפני ה' למעוטי כהן אתי וכיון דהאי קרא דכהן משיח מגלי על אידך קרא דלדרשא אתי וקרא דכהן משיח כתיב ברישא מה"ט נקיט ליה וכ"ת כיון דעבודת שניהם שוין אפי' אי לא כתב רחמנא אלא אשר לפני ה' בלא אשר באוהל מועד נמי נפקא ליה הא מיעוטא דכהן דלגופיה ל"צ דנ"ל מפר כ"מ דמזה על הפנימי לא קשה מידי דהרבה דברים של עיקר עבודה כתובים וכפולין כאן וכאן כגון הזאות ושפיכת שיריים והקטר חלבים אבל ממה שאינו עיקר גוף העבודה אינו כפול כדאמרינן התם בפ"ד דזבחים:]

[מלואים: ואין כהן לפני ה' פירש"י המזבח מפסיק בין כהן לפרוכת בשעת מתן הקרנות וכשהיזה על הפרוכת באותו מעמד עצמו הי' הרי לא נכתב יציאה בינתיים למדנו שהיה עומד חוץ למזבח ומזה וק"ל מנ"ל למידק מדלא נכתב יציאה בינתיים ללמד שעמד חוץ למזבחבשעת הזאת הפרוכת דילמא עומד לפנים ממנו והא דלא נכתב יציאה בינתיים היינו משום דאמרינן לקמן ויצא אל המזבח דגבי יוה"כ עד דנפיק מכוליה מזבח והיינו שאינו עומד בין מזבח לפרוכת בשעת מתנות מזבח אלא בין מזבח לפתח המזרח וכדפרש"י בפ"ח דזבחים (דף פ"ג) וכיון שכן מש"ה לא כתב רחמנא כאן גבי פר הבא על כל המצות ויצא אל המזבח דא"צ יציאה בשעת הזאת המזבח אלא עומד בין מזבח לפרוכת בשעת מתנות המזבח וא"צ לצאת בין המזבח ולפתח לצד מזרח כמו בשל יוה"כ דנ"ל הא מדכתב רחמנא ויצא בין מתנות פרוכת לשל מזבח וכ"ת דאי אפשר לומר כן דע"כ בהזאת פר הבא על כל המצות נמי עומד בצד מזרח המזבח בשעת הזאה ואין רשאי לעמוד בצד מערב המזבח לצד פנים דקדוש יותר מק"ו דפר ושעיר של יוה"כ החמורין דצריכים הזאה לפנים אפ"ה בשעת הזאת המזבח אסרה רחמנא לעמוד במערב אלו שהן קלין דאין דמן נכנס לפנים לא כ"ש שאינו ראוי לעמוד בצד מערב בשעת הזאת דמן על המזבח אלא בצד מזרח אע"ג דלא נכתב ויצא ומהשתא הא דלא כתב רחמנא ויצא ש"מ דליכא יציאה בין הזאת פרוכת לשל מזבח דבהזאת פרוכת נמי עומד במזרח חוץ למזבח ומזה הא ליתא דאי ס"ד דדיינינן ק"ו כה"ג א"כ קרא דמזבח לפני ה' למעוטי דאין כהן לפני ה' ל"ל תיפוק ליה כוליה מילתא מהא דמדלא כתיב יציאה בין הזאות פרוכת לשל מזבח ש"מ בחד מקום עביד לשניהם ואי עומד בהזאת פרוכת לצד מערב המזבח ה"ה נמי בהזאת מזבח עומד [שם] ולא יצא משם נמצא אתה מחמיר בהזאת פר כ"מ והעדה אצל הזאת המזבח יותר משל יוה"כ שזה מזה ועומד במקום קודש חמור ושל יוה"כ במקום קודש קל והא א"א מחמת ק"ו דאמרן אלא ודאי מדכתב רחמנא למעוטי כהן לפני ה' ש"מ דהאי ק"ו לאו מילתא היא ואי לאו קרא דאשר לפני ה' ה"א דבמתנות מזבח של אלו עומד בין מזבח לפרוכת אע"ג דבשל יוה"כ עומד במזרח המזבח וא"כ אע"ג דכתב רחמנא לפני ה' למעוטי של מזבח מעמידת בין פרוכת למזבח אכתי איכא למילף דבהזאת פרוכת עומד למערב המזבח:]

מתני' זה מזבח הזהב. דאילו מזבח החיצון לאו לפני ה' הוא: התחיל מחטא ויורד. משום דסבירא ליה להאי תנא הקפה ברגל כדאמר בגמרא וכל מתנה ומתנה היתה בקרן שלפניו וסמוך לו וצריך ליתן מלמעלה למטה כי היכי דלא נתווסי מאניה שהמזבח גבוה אמתים ואי אפשר לצדד ראשי אצבעותיו למטה ולתת המתנה בקרן מלמטה למעלה ועל כרחו ראשי אצבעותיו למעלה וכשהוא נותן באצבע כנגד חודה של קרן ונותן מתנה ארוכה ומשוכה אם מושך מלמטה למעלה הדם זב לתוך בית יד כתונת שלו וצריך ליתן מלמעלה למטה נקט לשון מחטא ויורד מחטא לשון ירידה היא כדאמרינן במנחות [סו:] נושא עולה ומתחטא: מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון. דהיינו בקרן דרומית מזרחית כדתנן באיזהו מקומן (זבחים דף נג.) שם גומר על מזבח הפנימי וטעמא אמרי' בגמ': ר' אליעזר אומר. לא היה מקיפו ברגליו שהרי כולו אינו אלא אמה על אמה מרובעת וכיון שאין שלשת הקרנות סמוכות לו יכול ליתן מלמטה למעלה: חוץ מזו. שהוא עומד אצלה שהיא לפניו שאי אפשר לו לצדד ראשי אצבעותיו למטה אלא למעלה וצריך למשוך המתנה מלמעלה למטה שאם מושכה מלמטה למעלה הדם זב לתוך בית יד כתנתו: הזה על טהרו. אחר שגמר מתנות הקרנות מזה עליו שבע פעמים כדכתיב (ויקרא טז) והזה עליו מן הדם וגו': טהרו. מפ' בגמ': של מזבח החיצון. שירי דמי חטאות החיצונות היה שופך על יסוד דרומי וטעמא מפרש בגמרא: אלו ואלו. דמים החיצוני' והפנימיים הנשפכים על יסוד מזבח העולה היו שותתין ונופלים מן היסוד על הרצפה: ומתערבין באמה. סילון שבעזרה היוצא לנחל קדרון: לגננין. בעלי גנות: ומועלין בהן. יש בהן איסור ליהנות בלא דמים: גמ' תנו רבנן וכו'. הכי גר' לה בת''כ ויצא אל המזבח מה ת''ל אמר רבי נחמיה לפי שמצינו בפר הבא על כל המצות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרכת בשעה שהוא מזה יכול אף זה כן ת''ל ויצא אל המזבח היכן היה לפנים מן המזבח תניא אידך לפני ה' מה תלמוד לומר אמר רבי נחמיה לפי שמצינו בפר יום הכפורים שהוא עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרכת בשעה שהוא מזה יכול אף זה כן תלמוד לומר מזבח קטרת הסמים (אשר) לפני ה' ואין הכהן לפני ה' הכי גרסינן נמי להך גבי פר כהן משיח בת''כ והכי פירושה דתרווייהו ויצא אל המזבח מה תלמוד לומר היה לו לכתוב וכפר על המזבח אשר לפני ה' מה ת''ל ויצא אמר רבי נחמיה לפי שמצינו בפר כהן משיח ופר העדה שהכהן עומד חוץ למזבח כשהוא מזה הזאות שעל הפרוכת ואינו עומד בין המזבח לפרוכת כדקתני בהך אידך ברייתא לקמן תלמוד לומר ויצא אל המזבח למדנו שעד עכשיו היה עומד בפנים מן המזבח תניא אידך גבי פר כהן משיח לפני ה' מה תלמוד לומר ליכתוב ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים יודע אני שהיא לפני ה' מה תלמוד לומר לפני ה' מזבח לפני ה' ואין כהן לפני ה' המזבח מפסיק בין הכהן לפרוכת בשעת מתן הקרנות וכשהזה על הפרוכת באותו מעמד עצמו היה שהרי לא נאמרה יציאה בינתיים למדנו שהיה עומד חוץ למזבח ומזה ואם תאמר והלא לא כתיב אשר לפני ה' אלא לפני ה' ואיכא למימר דאנתינה קאי והכהן לפני ה' אי אפשר לומר כן שהרי בפר העדה נאמר אשר לפני ה' ועל כרחיך אמזבח קאי ועבודת שניהן היה שוה: מהיכן מתחיל מקרן מזרחית דרומית. קסבר שתי פרוכת היו והחיצונה פרופה מן הדרום כדתנן במתניתין וכשיצא מבית קדשי הקדשים דרך הדרום הזה על הפרוכת וכשהשלים בא לו למזבח לדרומית מערבית שהיא ראשונה לו ושם לא היה נותן כדאמרינן לקמן דבעינן ויצא עד דנפיק מכוליה מזבח לפיכך יוצא למזרחית דרומית ומתחיל שם וחוזר דרך שמאל למערבית דרומית ולקמן פריך לקיף דרך ימין: ר''י הגלילי אומר כו'. סבר לה כרבי יוסי דמתני' דאמר לא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה מן הצפון וכשגמר מתנות פנים ויצא דרך הצפון פגע תחילה בצפונית מערבית דמזבח ושם לא נתן עד שיצא ובא לו למזרחית צפונית ונותן שם וחזר לצפונית מערבית דרך ימין: דכולי עלמא וכו'. דהא ע''כ מן המערב הוא בא ובמערבה של מזבח פוגע תחילה: לימא. רבי עקיבא שמקיף לשמאל ורבי יוסי הגלילי המקיף לימין בדרמי בר יחזקאל קא מיפלגי: עומד על שנים עשר בקר. בים של נחושת שעשה שלמה כתיב שלשה פונים (צפון) וגו' (דה''ב ד) מקרא זה מונה והולך דרך ימין המקיף את הים ובא מצפון למערב וממערב לדרום ומדרום למזרח דרך ימין מקיפה: דרך ימין למזרח. לא שייך למתני הכא למזרח אלא במס' זבחים דמייתי לה להא מתניתא על הכבש שהוא בדרום והעולה לו ופונה לימין למזרח הוא פונה ואגב ריהטא דההיא גירסא נקיט לה בכולה הש''ס:

אין פירוש לקטע זה