יומא נט ע"ב

דף נט - ב

עד כאן לא פליגי תנאים אלו אלא מדרבנן ^[262] ולענין תשלום קרן להקדש, אבל מדאורייתא ולהתחייב עליו חומש כשאר מועל בהקדש, אין מועלין בהן. ^[263]

מנא הני מילי שאין בהם דין מעילה מדאורייתא? אמר קרא בענין הדם: ואני נתתיו "לכם" על המזבח לכפר על נפשותיכם: שלכם יהא, כחולין שלכם שאין בו מעילה לפני כפרה ^[264] וכל שכן אחר כפרה.

דבי רבי ישמעאל תנא: הואיל וכתיב: "לכפר" על נפשותיכם, לכפרה נתתיו בתורת קדשים, ולא למעילה, למעול בו אין בו דין קדשים [רש"י] ^[265].

ורבי יוחנן אמר [ראה ביאור דבריו בהערה ^[266]]: אמר קרא שם: כי הדם "הוא" בנפש יכפר; ודרשינן: הוא בהוייתו יהא לפני כפרה כלאחר כפרה.

מה לאחר כפרה אין בו מעילה שהרי נעשית מצותו ואין מועלין בו הואיל ואינו נקרא "קדשי ה'", אף לפני כפרה אין בו מעילה.

ואימא איפכא: לאחר כפרה כלפני כפרה, מה לפני כפרה יש בו מעילה, אף לאחר כפרה יש בו מעילה?

אין לך דבר שנעשית מצותו וכדם שכבר נזרק על המזבח, ומועלין בו, שהרי כבר אינם "קדשי ה'". ^[267]

ותמהינן: וכי אטו לא מצינו דבר שנעשית מצותו ומועלין בו?!

והרי תרומת הדשן, בכל יום כהן חותה במחתה ותורם את הדשן שעל מזבח החיצון מלא המחתה, ונותן במזרחו של כבש, כדכתיב: והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח -

וכתיב בתריה: "ושמו" אצל המזבח, משמע שם תהא גניזתן ושם נבלע במקומן אלמא אסור בהנאה, וכיון שאסור בהנאה משום קדושתו - מעילה נמי יש בו [רש"י]; הרי לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו?!

והוא יסוד מערבי של מזבח החיצון וסתום הוא דם העולה ושאר הזבחים שעל מזבח החיצון שנאמר בהם ואת כל הדם ישפוך אל יסוד המזבח סתם ולפי' א"ר ישמעאל זה מפורש וזה סתום ילמד סתום מן המפורש ורשבי"א כוליה מזבח בצפון קאי שנמצא יסוד דרומי הוא המכוון כנגד פתח אהל מועד כי כל המזבח בצפון וכשיוצא מפתח אהל מועד כנגדו דרום המזבח אינו מגיע למערבו אא"כ הופך פניו לצדדין מזרח ההיכל לימינו ומערב המזבח לשמאלו. דבי ר' ישמעאל הם חכמים הרבה ורשב"י איש אחד ומשכוה גברי לגברא ושני הכל כר' ישמעאל זה וזה יסוד מערבי אלו ואלו מתערבין באמה כלומר כל הדמים מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננים לזבל הנהנה מהן בלא פדיון מועלין בהן. חייבין קרבן מעילה:
ת"ר מועלין בדמים דברי ר' מאיר ור' שמעון וחכ"א אין מועלין וסבר ר' מאיר מעילה זו מדרבנן אבל מדאורייתא דברי הכל אין בדם קדשים מעילה שנאמר כי נפש כל בשר בדם היא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם כי הדם הוא בנפש יכפר עולא פשיט ליה מדכתיב קרא לכם שלכם יהא.

ודבי ר' ישמעאל פשיט ליה מלכפר לכפרה נתתיו לכם ולא למעילה ור' יוחנן פשיט ליה מן הוא כלומר הוא בהווייתו לעולם מה לאחר כפרה אין בו מעילה שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו אף לפני כפרה כן. ואקשינן עליה והרי תרומת הדשן דכתיב והרים את הדשן כו' ונעשית מצותה ומועלין בה ושנינן שני תרומת הדשן משום דהויא היא ובגדי כהונה שני כתובים הבאים כאחד.

עד כאן לא פליגי אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין מועלין בהם. פרש״י ז״ל עד כאן לא פליגי אלא מדרבנן דמאן דאמר מועלין בדמים מדרבנן קאמר לשלם קרן אבל מדאורייתא להוסיף חומש לא. ע״כ. ונראה מדבריו ז״ל שאין תוספת חומש בכל מעילה דרבנן וכן עיקר ואיכא למידק דהכא ובכמה דוכתי אשכחן מעילה דרבנן. ואילו בריש מעילה (דף ב') פרכי׳ בהדיא גבי הא דאמרי׳ קדשי קדשים ששחטן בדרום שיש בהם מעילה מדרבנן. ומי איכא מעילה מדרבנן. ומשנינן אין דאמר עולא אמר רבי יוחנן קדשים שמתו יצאו ידי מעילה דבר תורה. וכן במסכת תמו׳ בפ״ב (דף ל״ב) גבי המקדיש עולה לבדק הבית ומי איכא מעילה מדרבנן. ומשני ראוי למעול בה שתי מעילות קאמר תירצו בתוספות דודאי פשיטא ליה לתלמודא שיש הרבה מעילות מדרבנן והתם במעילה הכי פרכי׳ מי איכא מעילה מדרבנן בכי הא דהוי להו קדשים שמתו דהא אמרינן התם דקדשים ששחטן בדרום כמאן דחנקינהו דמי ולהכי משנינן דאין ה״נ דאפילו בכי הא איתא מעילה בדרבנן כדאמ׳ עולא אמר רבי יוחנן וכו׳ והא דמייתינן התם הנהנה מן החטאת כשהיא מתה מעל מעל מדרבנן קאמר דהא חטאות המתות אין בהן מעילה דאורייתא וההיא דפרק בתרא דתמורה אתמהי׳ עלה משום דאית בה מעילה מדאורייתא ולהכי פרכי׳ היכי תקינו רבנן בה מעילה כיון דהא אית בה מעילה מדאוריות׳ מדין עולה שהיתה כבר. ופרקינן דאין הכי נמי וראוי לשתי מעילות קאמר אחת משום עולה ואחת משום בדק הבית מדרבנן:

אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו. הקשו בתוספות מהיכא אתא לן הא דאי משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין או משום דכתיב ושמו הערופה לא משמע לפום סוגיין דמהתם תיתי לן. דהא הדר פרכי׳ והרי תרומת הדשן וכו'. ואמרינן טעמא דשני כתובין הבאין כאחד. וטעמא דתרי מיעוטי כתיבי. ור״י ז״ל פי׳ דנפקא לן מחטאות המתות דדרשינן בת״כ שאין מועלין בהן כיון שאין ראויין למצו׳ והכי נמי כל דבר שנעשית מצותו אין מועלין בו. ורש״י ז״ל פי׳ דטעמא משום דבמעילה כתיב מקדשי ה׳ וכיון שכבר נעשי׳ מצותו לא קרי׳ ביה מקדשי השם ונכון היא. עוד הקשו בתוספות מאי האי דמשני אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו וכו'. אדרבה אימא לאידך גיסא אין לך דבר שלא נעשית מצותו ואין מועלין בו. ואנו אומרים דלפני כפרה אין מועלין בו וכל היכא (איכא) דאיכא למדרש לקולא ולחומרא לחומרא דרשינן ותירצו דהא איכא שלמים שלא נעשית מצותן ואינן בני מעילה כדאיתא במעילה. ובפ״ב דראש השנה ובכמה דוכתי ואי נמי עגלה ערופה שאינה אסורה עד שתרד לנחל איתן או עד שתערף למ״ד עריפתה אוסרתה:

והרי תרומת הדשן. פרש״י ז״ל שנעשית מצותו ומועלין בו:

תרומת הדשן שעל מזבח החיצון מועלין בין קודם תרומת הדשן ר"ל מלא מחתה שחותה ממנה בכל יום וצוברה על הרצפה בין לאחר תרומת הדשן וטעון גניזה כדכתיב ושמו אצל המזבח אלמא שאסור בהנאה:

עד כאן לא פליגי אלא מדרבנן אבל מדאורייתא כו'. מכאן משמע דלא גרס' במעילה פרק ולד חטאת (דף יא.) מאי טעמא דמאן דאמר אין מועלין דאמר קרא כו' דמשמע הא מאן דאמר מועלין לית ליה דרשא דהנך קראי ומדאורייתא מיהא מועלין והכא משמע דלכ"ע ליכא מעילה אלא מדרבנן אלא גרס התם מאי טעמא דאמר קרא כו' ואכולי עלמא קאי דלית להו מעילה אלא מדרבנן ועוד דר"ש דקאמר הכא מועלין קאמר התם דבתחילתו אין מועלין יצא לנחל כו' אלמא ר"ש לית ליה מעילה עד לבסוף שתיקנו בו מעילה דמדרבנן היא. מ"ר:

עד כאן לא פליגי כו'. וא"ת כי פריך בריש מעילה [ומי איכא מעילה] מדרבנן ומשני אין דאמר עולא א"ר יוחנן קדשים שמתו כו' ומאי קושיא והא אמרינן הכא דבדם ליכא מעילה אלא מדרבנן י"ל דקאי אקדשי קדשים ששחטן בדרום דכמאן דחנקניהו דמי ולהכי פריך ומי איכא מעילה מדרבנן כיון דכמאן דחנקינהו דמי ולהכי מייתי ליה ראיה מקדשים שמתו דהוי דומה לדומה אבל פשיטא שיש הרבה מעילות שהן דרבנן כגון ההיא דדם וההיא דמייתי בסמוך התם הנהנה מן החטאת כשהיא מתה כיון שנהנה מעל דההיא על כרחיה דרבנן כיון דחטאות המתות אין בהן מעילה וא"ת אמאי פריך בפרק בתרא דתמורה (דף לב:) גבי המקדיש עולה לבדק הבית ומי איכא מעילה מדרבנן ומאי קושיא והא הכא חזינן דאיכא בדם וי"ל דהכי פריך אמאי תיקנו מעילה כיון דבעולה איכא כבר מעילה מדאורייתא ובדילי אינשי מיניה והר"י תירץ דבדם דשמעתין ליכא מעילה כלל מדרבנן אלא לפי שב"ד מקדשין אותו קדושת דמים ומעילה דקאמר מדרבנן היינו מדאורייתא על ידי תקנת רבנן שמקדישין אותו בית דין ולהכי לא מייתי במעילה בתמורה ואין נראה לרבי כי למה יקדשום והלא בלא הקדש [הן] יכולין לתקן בו מעילה כמו שתיקנו באפר הפרה בפ' התכלת (מנחות נא:) וכמו חטאת שמתה דאמרינן כיון שנהנה מעל ועוד אי מעילה לא תוכל להיות בדם אלא ע"י הקדש א"כ מאי האי דפריך במעילה פ' ולד חטאת (מעילה יב.) על ההיא דקדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה דפריך והרי דם דמעיקרא לית ביה ולבסוף אית ביה מעילה דתנן בתחילה אין מועלין יצא כו' ומאי קושיא הלא אין מועלין בדם אא"כ קדשוהו וקדשים שמתו לא שייך ביה האי טעמא ע"כ נראה כדפרישית מ"ר:

אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. וליכא למימר אדרבה אין לך דבר שלא נעשית מצותו ואין מועלין בו דהא איכא טובא כגון עגלה ערופה שאינה אסורה עד שתרד לנחל איתן אבל שלמים ליכא למימר דהיינו טעמא דלא איקרו^ב)צ"ל קדשי ה'. קדשים. מ"ר. וא"ת מנא לך הא דאין מועלין דאדרבה לעולם אימא לך שמועלין כיון דליכא קראי וכ"ת משום דאיכא שני כתובין הבאים כאחד ואין מלמדין אדרבה כיון דליכא מיעוטא אימא לך שלעולם ימעלו בהן וכ"ת דאיכא תרי מיעוטי הערופה ושמו הא תינח למ"ד דהוו שני כתובין ומלמדין אלא למ"ד דהוו שני כתובים ואין מלמדין אין אנו צריכין להני מיעוטי ואומר רבי דנפקא ליה מחטאות המתות דדרשי' בת"כ שאין מועלין בהם שאינן למצוה ה"נ דבר שנעשית מצותו אין מועלין בו. מ"ר:

והרי תרומת הדשן כו'. אומר רבי דתנן פרק ולד חטאת (דף יא:) דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין ואמרינן בגמרא בשלמא מזבח החיצון דכתיב ושמו אלא מזבח הפנימי מנא לן כו' ומשמע לכאורה דה"פ בשלמא מזבח החיצון [דאין] מועלין כו' אלא מזבח הפנימי [מנ"ל כו' משמע דאין מועלין בתרומת הדשן ונראה לר"י דה"פ דישון מזבח הפנימי] לא נהנין מן התורה ולא מועלין [והשתא ה"ק בשלמא מזבח החיצון אסור בהנאה מדאורייתא דכתיב ושמו אלא מזבח הפנימי מנ"ל שאסור בהנאה מן התורה ומשני דמדשן נפקא וא"ל א"כ לימא הכא דה"ל מזבח החיצון ופנימי ומנורה ג' כתובים הבאים כאחד די"ל דאחר שלמדנו דישון מזבח הפנימי ומנורה כו' חשיבי כולהו כדבר אחד ומועלין דקאמר הכא בתרומת הדשן לאו דוקא אלא איסור הנאה קאמר] ואע"ג דליכא מעילה איסורא איכא דבעגלה ערופה ליכא נמי אלא איסורא בעלמא ואומר רבי כי נראה דה"פ דבדישון מזבח הפנימי והמנורה יש בהם מעילה קודם דישון ולאחר דישון שהניחם במקומם אין בהם מעילה כלל מן התורה ודייק בגמרא בשלמא מזבח החיצון יש בו מעילה קודם דישון וגם לאחר תרומת הדשן אסור בהנאה כו' אלא דישון מזבח הפנימי והמנורה שמועלין בהן קודם דישון אף לאחר שנעשו אפר מנא לן ומשני התם וא"ת מ"ש דמועלין בדישון מזבח הפנימי והמנורה אף אחר שנעשו אפר קודם דישון ואלו גבי קטורת אמרינן בפרק כל שעה (דף כו.) דמשתעלה תימרתו אין מועלין בו וי"ל שבריח אין בו מעילה שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שא"א שלא יהנו ממנו בחפינה ובפיטום ובהולכה ובהקטרה ורבנן הוא דגזרו ביה אבל אחר שנעשית מצותו לא גזרו ביה מידי אי נמי ריח אין בו ממש כמו קול ומראה אבל דישון מזבח הפנימי והמנורה יש בו ממש כי אין נראה לומר שיהא בריח יותר ממש מקול ומראה לפי שנכנס בגוף ולפי טעם זה המריח הדם של הקדש לא מעל אבל ללשון ראשון מעל דלא שייך ביה טעמא דלא ניתנה תורה למלאכי השרת ולהאי טעמא מועלין בדישון מזבח הפנימי והמנורה כמו בשל חיצון ותדע שכן הוא שמועלין בהן דהא אפילו במזבח החיצון פלוגתא דאמוראי היא בפרק חטאת העוף (דף ט.) במעילה דאיכא למ"ד עד הוצאת הדשן ואיכא למאן דאמר עד תרומת הדשן אבל קודם תרומת הדשן לכ"ע מועלין וא"כ בדישון מזבח הפנימי והמנורה למה לא ימעלו כמו כן באפר קודם שהוא מדשן (של קטורת) מ"ר^א)עי' בתוס' חולין קי"ז א וזבחים מ"ז א ומעילה י"א ב ובתוס' דסוגיין ויתבארו דברי הת"י. ובסוף צ"ל כמו כן באפר כיון שהוא מדשן. ועיין ש"י.:

דעד כאן ל"פ אלא בדרבנן אבל בדאורייתא אין מועלין בהן עמ"ש בזה על המורה במעינה בפ' ולד חטאת:

בד"ה הוא לפני כפרה כו' דיצא לנחל קדרון מועלין בו מדאורייתא לפי שב"ד כו' עכ"ל וצ"ל בשמעתין דקאמר לכ"ע מדאורייתא אין מועלין בו היינו מדין מעילת קרבן אבל אחר שב"ד הקדישו אותו קתני בפרק ולד חטאת דמועלין בו ביצא לנחל קדרון אפילו מדאורייתא ודו"ק:

בד"ה אין לך דבר כו' כלפני כפרה דאין לך דבר שלא נעשית מצותו כו' משום דלאו קדשי ה' נינהו וי"ל כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה והרי תרומה כו' אדיוקא קאי אלא נהנין ולא כו' לאחר שנדשן ואפילו קודם דישון כו' שיהא מצוה לדשנו וא"כ כו' בדשון מזבח החיצון אלא דמחמת ייתור כו' כצ"ל:

בא"ד דתרומת הדשן לית בה מעילה אלא איסור הנאה אע"ג דהכא קאמר מועלין כו' עכ"ל ולפי זה צ"ל דשמעתין לענין דם נמי לאו מעילה ממש קאמר אלא איסור הנאה דהא אדם מייתי הא דתרומת הדשן וא"כ לא קשה מידי מהא דקשה להו לעיל ממאי דמייתי בריש מעילה מדעולא דאמר קדשים שמתו כו' ולא מייתי ממתני' דדם משום דלא מיירי כלל לענין מעילה אלא לענין איסור הנאה והתם בריש מעילה בדין מעילה ממש קאיירי ודו"ק:

תד"ה והרי. וריצב"א מפרש כו' דל"ל לא נהנין מדרבנן כמו כל לא נהנין כו'. כצ"ל:

בא"ד אל מקום הדשן ל"ל ש"מ למזבח הפנימי מנין (כצ"ל) שהוא אסור לו בהנאה אל מקום טהור שיהא מקומו טהור. נ"ל שהוא ע"ד דרשת ובעל השור נקי (פסחים כב ב) ע"ש. אבל ק"ל דהא האי כתיב בהוצאת הדשן שעל התפוח חוץ לג' מחנות והוא מותר בהנאה כדאיתא במעילה פ"ב וכן לקמן כתבו לפרש הא דהמקדיש דישון בתחלה כו' היינו אותו הדשן. וראיתי להק"ע שפי' דהאי אל מקום טהור היינו הא דכתיב בפר כה"מ אבל גם זה לא ניחא דהתנן שם פרים הנשרפים כו' ומועלין בהן עד שיותך הבשר. וע"ש בפירושו דנראה שנעלמו ממנו דברי התוס' שלפנינו:

[מלואים: ע"כ ל"פ אלא מדרבנן פירשו התוס' דאי מה"ת לא יצא מידי מעילה האיך נמכרין לגננים לזבל וק"ל מאי ראיה הוא זה דילמא מתני' רבנן היא אבל לר"מ ור"ש ה"נ דמועלין מה"ת דהא השתא נמי דס"ל דפליגי בדרבנן בע"כ מתני' לאו כ"ע היא דא"כ לרבנן דאמרי אין מועלין אפי' מדרבנן לית להו בדם מעילה ובמתני' תנן ונמכרין לגננים ומועלין בהם ש"מ דיש בו מעילה מדרבנן מיהת וא"כ הול"ל דפליגי במעילה של תורה ולרבנן הא דאמרי אין מועלין היינו מה"ת אבל מדרבנן מודו דיש בו מעילה והכי ניחא דהשתא מתני' רבנן היא אבל למאי דס"ל דבדרבנן פליגי ולרבנן אפי' מעילה מדרבנן ליכא א"כ מתני' יחידאי היא ודלא כרבנן אבל באמת אני אומר דא"צ לפי' התוס' דבהדיא תנן בפ"ג דמעילה (דף י"א) ר"ש אומר דם בתחילתו אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו ואי מה"ת יש מעילה בדמים לר"ש ל"ש לחלק בין תחילתו ללאחר שיצא לנחל קדרון ולעולם מועלין בו אלא ודאי מועלין בדמים דאמ' ר"מ ור"ש היינו מדרבנן וכמו שאפרש בסמוך והא דמועלין בו ביצא לנחל קדרון ולא קודם לכן פירש"י שם דה"ט דבמקדש אין מועלין אפי' מדרבנן דאין גוזרין גזירה במקדש דהא לנחל קדרון לאחר זריקה הוא כדתנן אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון וא"י מאי אין גוזרין גזירה במקדש לכאן דקאמר ונ"ל שלמד הא מההיא דפ"ח דזבחים (דף ע"ח) דתנן נתערב בדם התמצית ישפך לאמה ור"א מכשיר ומוקי לה ר"ז בגמ' בגוזרין גזירות במקדש קמפלגי דמר סבר גוזרין ומר סבר לא גוזרין וק"ל לפ"ז דתינח לר"א אבל לת"ק דס"ל גוזרין מאי איכא למימר ועוד דהא רב פפא קאמר התם דכ"ע גוזרין והכא בדם תמצית מצוי לרבות על דם הנפש קמפלגי וכו' והכי גרס רש"י ותוס' התם בדר"פ דכ"ע גוזרין ודלא כגי' ר"ת התם ומסקנא דשמעתא סלקא התם כדר"פ דכולי עלמא גוזרין ודר"ז סלקא בקושיא וכיון דלכ"ע גוזרין אכתי ההיא דהכא קשיא ועוד אני אומר דאפי' לר"ז אליבא דר"א דס"ל אין גוזרין במקדש לא דמי להא דהכא דהתם לא גזרינן במקדש משום דחשו להפסיד קדשים שאם ישפכו לאמה יפסידם וכדפירש"י התם אבל הכא ליכא הפסד קודש ואדרבה כשיגזרו מעילה על דם איכא להקדש אפי' רווחא ונ"ל דמה"ט ל"ג מעילה עד שיצא לנחל קדרון דאי הוי גזרי עליה מעילה קודם לכן אתי למטעי ולומר דמעילה של תורה הוא כבתחילה קודם שחיטה שמועלין בדם הקזה מה"ת כמ"ש בסמוך ואתי להביא קרבן מעילה והו"ל חולין בעזרה אבל השתא דל"ג עליה מעילה עד לבסוף לאחר שיצא לנחל קדרון ולא בתחילה מידע ידעי דאין מעילה זו אלא דרבנן ולא אתי לאתויי קרבן מעילה:]

[מלואים: אבל מדאורייתא אין מועלין כתבו התוס' שהקשה ר"ת מדאמרינן בפ"ג דמעילה (דף י"ב) המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו ותי' דהא דאמרינן הכא לפני כפרה כלאחר כפרה היינו לאחר שחיטה דשייכא ביה כפרה אבל מחיים לא ולי הי' נראה לומר דהא דממעט הכא דם קדשים מן המעילה היינו דווקא בדם הנפש שראוי לזריקה ולכפרה דהא בהני קראי דממעט דם מן המעילה כפרה כתיבי אבל דם התמצית שאינו ראוי לכפרה כדכתיב כי הדם בנפש יכפר דם שהנפש יוצא בו קרוי דם לאפוקי דם שאין הנפש יוצאת בו כדאמ' בפ"ד דכריתות והתם דמועלין בדם הקזה היינו באותו דם שאין הנשמה תלוי כגון ראשון ואחרון דאינו חייב עליו כרת כדאמר התם לר"י כדאית ליה ולר"ל כדאית ליה ואינו ראוי לכפרה והכי מוכח מהא דאמ' בסמוך והני ג' קראי בדם ל"ל חד למעוטי נותר וחד למעוטי ממעילה וחד למעוטי מטומאה אבל מפיגול ל"צ דדם עצמו מתיר הוא משמע דמיירי בדם הנפש דאלו בדם תמצית הא ודאי לאו מתיר הוא שאינו ראוי לכפרה ובהאי דם מיירי הא דממעט ממעילה ומכל הני אבל תמצית שאינו ראוי לכפרה לא ממעט מ"מ פי' ר"ת נ"ל עיקר דהכי משמע מהא דאמ' בפ"ג דמעילה שם דקאמר מי איכא מידי דמעיקרא לא אית ביה מעילה ולבסוף אית ביה מעילה ופריך והאיכא דם דמעיקרא לית בה מעילה ולבסוף אית בה מעילה דתנן דם בתחילתו אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו ומשני התם נמי אית ביה מעילה מעיקרא דא"ר המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו אלמא בההוא דם דלבסוף לאחר שיצא לנחל קדרון דמועלין דהוא דם של שיריים דלאחר כפרה וזריקה בההוא גופיה קאמר דבתחילה בדם הקזה מועלין בו דאי בתרי מיני דמים מיירי הא מדם התמצית והא מדם הנפש מאי מייתי ראיה מהא דהואיל ומועלין בתחילה מש"ה מועלין נמי בסוף הא ל"ד דהאי דם לחוד והאי דם לחוד א"ו בחד מין דם מיירי ובע"כ צ"ל מהשתא כדפי' ר"ת ולפ"ז צ"ל הא דקאמר בסמוך דם עצמו מתיר הוא אע"ג דמיירי נמי מדם התמצית מ"מ שם דם חד הוא וכמו דדם הנפש אימעיט מכל הני ה"נ דם תמצית נמי בכלל:]

[מלואים: לכם שלכם יהא ק"ל דבפ"ב דפסחים (דף כ"ב) אמרינן כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ופריך והרי דם דרחמנא אמר כל נפש מכם ל"ת דם כו' והשתא מאי פריך הא אפי' בדם קדשים כתב רחמנא לכם שלכם יהא כ"ש דם חולין וכמה דרשא דהיתר הנאה נ"ל התם כה"ג תרומתכם קצירכם שלכם יהא ולכם דגבי שרצים נמי נ"ל היתר הנאה לכם שלכם יהא והא ודאי אין לומר דאי לאו דכתב רחמנא התם גבי דם ריבוי דהיתר הנאה מעל הארץ תשפכנו כמים כדמסיק ה"א האי לכם דהכא להתיר דם בהנאה אתי ולא ללמוד ממנו לענין מעילה הא ליתא ואי אפשר לומר כן כיון דגבי קדשים כתב רחמנא האי לכם שלכם יהא דמותר בהנאה ממילא משמע דמיעטה רחמנא מאיסור הנאה דרמי עליה משום קדשים נמי מיהו למקצת מפרשים שפירשו דדם שמלחו או שבשלו אינו עובר עליו מה"ת כלל וכמש"ל א"כ מש"ה צריך התם הקיש דם למים להיתר הנאה דאי מהכא ה"א דלא אמר רחמנא לכם שלכם יהא אלא משום איסור קדשים אבל לא משום איסור דם ונ"מ היכא דפקע איסור דם ע"י בישול או מליחה ליכא איסור משום קודש אבל דם בעודו עומד באיסורו כ"ז שלא פקע ע"י בישול או מליחה אסור בהנאה קמ"ל הקישא דם למים דמותר אבל להני מפרשים דפירשו דדם אין היתר לאיסורו כלל ולא פקע איסורו לא ע"י מליחה ולא ע"י בישול הא ודאי קשה כיון דכתב רחמנאגבי דם קדשים לכם שלכם יהא ממילא ש"מ דמחמת איסור דם נמי לא אתסר בהנאה דאל"כ איסור דם דאסור בהנאה להיכא אזל ואטו משום דרבע עליה נמי איסור קודש מגרע גרע ושרי בהנאה וי"ל משום דאמרינן בפ"ב דפסחים (דף כ"ד) כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך אכילתן והנאתן למעוטי אוכל חלב חי שאינו דרך אכילתו וכן מניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שאינו דרך הנאתו שאין לוקין עליו משום דאכילה כתיב בהו ומש"ה בכלאי הכרם לוקין אפי' שלא כדרך הנאתו דלא כתיב גביה אכילה וה"ה לבשר בחלב למאן דמפיק איסור דידיה בגז"ש מנבילה אע"ג דבנבילה גופיה כתיב אכילה ואין לוקין עלי' אלא כדרך הנאתן אפ"ה להכי לא כתב רחמנא אכילה בגופיה דבשר בחלב לומר דלוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתו כדאמר התם והשתא לה"ט הדבר ברור:]

[מלואים: (יותר ממה שכתוב כאן לא מצאתי ונראה כוונת הגאון דבמעילה ג"כ לא כתיב אכילה בגופיה אע"ג דילפינן בגז"ש מעילה מתרומה אפ"ה איסור מעילה [הוי] אפילו שלא כדרך הנאתן ואי לאו הקישא דדם למים ה"א דלכם לא אתי להתיר רק איסור הנאה דקדשים היינו שלא כדרך הנאתן אבל כדרך הנאתן ה"א דאיסורו משום דם במקומו עומד להכי כתב רחמנא הקישא דדם למים להתיר בהנאה אפי' כדרך הנאתו):]