ואחד עשר כוכבים משתחווים לי" (בראשית לז, ט), וההיא שעתא אמיה לא הות [ובאותה שעה אמו לא היתה] כבר בחיים, ולפי משמעות החלום הירח מסמל את אמו של יוסף, הרי שאף חלום זה שנתקיים, היה בו דבר שלא התקיים.

ומכאן אמר ר' לוי: לעולם יצפה אדם להתגשמותו של חלום טוב עד עשרים ושתים שנה. מנלן [מנין לנו] דבר זה? — מיוסף, דכתיב [שנאמר] בסיפור חלומו של יוסף: "אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן" (שם, ב) וכתיב [ונאמר]: "ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים" (שם מא, מו), מן שבסרי [שבע עשרה] ועד תלתין [שלושים] כמה שנים הוי [הם]? — תלת סרי [שלוש עשרה], ושב דשבעא ותרתי דכפנא — הא עשרים ותרתי [ועוד שבע שנים של שובע ושתים של רעב — הרי עשרים ושתים] ורק אז נתקיים החלום שבאו אחיו והשתחוו לו.

א אמר רב הונא: לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב, ולאדם רע אין מראין לו חלום רע, אלא הטוב נענש על מקצת חטאותיו בחלומות רעים, והרע מקבל שכר על זכויותיו בחלומות טובים.

תניא נמי הכי [שנינו ברייתא גם כן כך]: כל שנותיו של דוד לא ראה דוד חלום טוב, וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה אחיתופל חלום רע.

ומקשים: והכתיב [והרי נאמר] על הבוטח בה' "לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך" (תהלים צא, י). ואמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא כפירוש לפסוק: הכוונה היא שלא יבהילוך לא חלומות רעים ולא הרהורים רעים. ופירוש "ונגע לא יקרב באהלך" — שלא תמצא אשתך שהיא ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך. והרי שאין זה אפשרי שיהיו כל ימיו של צדיק בחלומות רעים! אלא יש לומר כי איהו לא חזי ליה, אחריני חזו ליה [הוא לא ראה חלומות, אבל אחרים ראו לו] חלומות רעים שחלמו עליו.

ושואלים: וכי לא חזא איהו, מעליותא הוא [וכאשר לא ראה הוא, חלום, האם מעלה היא]? והאמר [והרי אמר] ר' זעירא: כל הלן שבעה ימים בלא שיחלום חלום — נקרא "רע", שמראה הדבר שאף בדרך עקיפין זו אין הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו. ורמז לדבר ממה שנאמר: "ושבע ילין בל יפקד רע" (משלי יט, כג), ואמרו חכמים: אל תקרי [תקרא] "שבע" אלא "שבע", ונדרש: מי ששבע פעמים ילין ולא יפקד בחלום — הריהו רע. אלא יש ודאי לומר כי ראה דוד חלומות, והכי קאמר [כך אמר]: דחזא [שראה] דוד ואולם לא ידע מאי חזא [מה ראה].

ב אמר רב הונא בר אמי אמר ר' פדת אמר ר' יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה ממנו, ילך ויפתרנו בפני שלשה. על כך תמהים: "יפתרנו"?! והאמר [והרי אמר] רב חסדא כי חלמא [חלום] שלא מפשר [נפתר] הריהו כאגרתא [כאיגרת] שלא מקריא [נקראה], ואם חושש מפני החלום מדוע יקרב את התגשמותו? אלא אימא [אמור] כך: יטיבנו בפני שלשה. וכך יעשה: ליתי תלתא ולימא להו [יביא שלושה אנשים ויאמר להם]: "חלמא טבא חזאי" [חלום טוב ראיתי]. ולימרו ליה הנך [ויאמרו לו אלו]: "טבא [טוב] הוא וטבא ליהוי [וטוב יהיה], רחמנא לשוייה לטב [הקדוש ברוך הוא יעשה אותו לטוב]. שבע זימנין לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא, ויהוי טבא" [שבע פעמים יגזרו עליך מן השמים שיהיה טוב, ויהיה טוב]. ולימרו [ואחר כך יאמרו] שלש פסוקים של הפוכות, שמוזכרת בהם הפיכה מרע לטוב, ושלש של פדויות ושלש של הזכרת שלומות.

ומפרטים: שלש הפוכות — "הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה" (תהלים ל, יב), וכן "אז תשמח בתולה במחול... ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם" (ירמיהו לא, יב), וכן "ולא אבה ה' אלהיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה" (דברים כג, ו).

ושלש פדויות, דכתיב [שנאמר]: "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי" (תהלים נה, יט), וכן "ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" (ישעיהו לה, י), וכן "ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל... ויפדו העם את יונתן ולא מת" (שמואל א' יד, מה).

ושלש שלומות, דכתיב [שנאמר]: "בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (ישעיהו נז, יט). וכן "ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלהיך" (דברי הימים א' יב, יט). וכן "ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום" (שמואל א' כה, ו).

ג מסופר כי אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בהדי הדדי [היו יושבים יחד]. אמרי [אמרו]: כל חד וחד מינן לימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה [כל אחד ואחד מאתנו יאמר דבר שלא שמע אותו חבירו]. פתח חד מינייהו [אחד מהם] ואמר: האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו ולימא הכי [מי שראה חלום ואינו יודע מה ראה, יעמוד לפני הכהנים בזמן שנושאים כפיהם בברכת כהנים ויאמר כך]: "רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא. בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם — חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף. ואם צריכים הם לרפואה — רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיה מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע. וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה, כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה". ומסיים בהדי כהני דעני צבורא [יחד עם הכהנים שעונה הציבור] "אמן" אחר הדברים, הן ברכת הכהנים והן בקשתו הפרטית. ואי [ואם] לא, שאינו מספיק לומר כל נוסח זה, לימא הכי [יאמר כך]: "אדיר במרום, שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום. יהי רצון מלפניך שתשים עלינו שלום".

פתח אידך [האחר] ואמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא [מי שנכנס לעיר וירא מעין הרע], לנקוט זקפא דידא דימיניה בידא דשמאליה וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי [יחזיק בוהן ידו הימנית בידו השמאלית ובוהן ידו השמאלית בידו הימנית, ויאמר כך]: אנא [אני] פלוני בר [בן] פלוני מזרעא [מזרע] של יוסף קאתינא [אני בא], שלא שלטא ביה עינא בישא [שלטה בו עין רעה], שעל יוסף נאמר: "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור" (בראשית מט, כב), אל תקרי [תקרא] "עלי עין" אלא "עולי עין", שהוא למעלה מן העין, ואין העין יכולה לשלוט בו. ר' יוסי בר' חנינא אמר: מהכא [מכאן] נלמד הדבר, ממה שנאמר בברכת בני יוסף "וידגו לרב בקרב הארץ" (שם מח, טז), ומשמעות הדבר: מה דגים שבים המים מכסים עליהם ואינם נראים ואין עין רעה שולטת בהם, אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם. ואי דחיל מעינא בישא דיליה [ואם הוא חושש מהעין הרעה של עצמו] שתזיק לאחרים, ליחזי אטרפא דנחיריה דשמאליה [יסתכל בצד נחירו השמאלי].

פתח אידך [האחר] ואמר: האי מאן דחליש [מי שחולה], יומא קמא לא לגלי, כי היכי דלא לתרע מזליה [ביום הראשון אל יגלה, כדי שלא יורע מזלו], מכאן ואילך לגלי [יגלה]. כי הא [כמו דבר זה] שהיה ברבא, כי הוה חליש [שכאשר היה חולה], יומא קמא [ביום הראשון] לא מגלי [היה מגלה] מכאן ואילך אמר ליה לשמעיה [לו לשמשו]: פוק אכריז [צא והכרז]: "רבא חלש" [חלה]. מאן דרחים לי [מי שאוהב אותי] — לבעי [יבקש] עלי רחמי [רחמים], ומאן דסני לי [ומי ששונא אותי] — לחדי לי [ישמח עלי]. וכתיב [והרי נאמר] "בנפל אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו" (משלי כד, יז–יח), כך שגם שמחתם לאיד של אויבי תסייע להחלמתי.

ד מסופר: שמואל כי הוה חזי חלמא בישא [כאשר היה רואה חלום רע] אמר [היה אומר]: "וחלמות השוא ידברו" (זכריה י, ב). כי הוה חזי חלמא טבא [כאשר היה רואה חלום טוב] אמר: וכי החלומות השוא ידברו? והכתיב [והרי נאמר] "בחלום אדבר בו" (במדבר יב, ו)!

ואכן, רבא רמי [השליך, הראה את הסתירה] בין הכתובים הללו: מצד אחד כתיב [נאמר] "בחלום אדבר בו", ומצד אחר כתיב [נאמר]: "וחלמות השוא ידברו"! ומתרץ: לא קשיא [אין זה קשה], שיש שני סוגי חלומות כאן הפסוק "בחלום אדבר בו" שממנו משמע שיש ממש בחלומות, מדבר בחלומות הבאים על ידי מלאך, וכאן הפסוק "וחלומות השוא ידברו", שממנו משמע שאין בחלומות ולא כלום, מדבר בחלום הבא על ידי שד.

בשלשלת ארוכה של מוסרי המאמר מסופר כי אמר ר' ביזנא בר זבדא אמר ר' עקיבא אמר ר' פנדא אמר רב נחום אמר ר' בירים משום (בשם) זקן אחד, ומנו [ומי הוא] — ר' בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם לפתור חלום שראיתי, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה, ואף על פי כן כולם, כל הפתרונות נתקיימו בי. לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה של הפותר.

ושואלים: אטו [וכי] "כל החלומות הולכים אחר הפה" קרא [מקרא] הוא שהוא מצטט ומאמת אותו? ומשיבים: אין [כן] וכדברי ר' אלעזר, שאמר ר' אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה של הפותר? — שנאמר בסיפור חלומות שני שרי פרעה, שר המשקים ושר האופים, שאמרו הם לפרעה: "ויהי כאשר פתר לנו כן היה" (בראשית מא, יג). אמר רבא, יש להגביל דברים אלו: והוא דווקא באופן דמפשר ליה [שפותר לו] מעין חלמיה [מעין חלומו], שנראה שהפתרון נובע מהחלום, שנאמר בסיפור פתרון חלומות שרי פרעה על ידי יוסף "איש כחלמו פתר" (שם יב).

ואגב הבאת פתרון החלומות על ידי יוסף, שואלים: נאמר "וירא שר האפים כי טוב פתר" (שם מ, טז), ומנא [מנין] ידע שר האופים שפתרון טוב הוא? אמר ר' אלעזר: מלמד שכל אחד ואחד מהם הראוהו חלומו ופתרון חלומו של חבירו, ולכן ידע שהוא הפתרון הנכון.

על התאמתותם של חלומות אמר ר' יוחנן: מי שהשכים ונפל לו פסוק לתוך פיו, שעם קומו בבוקר עולה בדעתו פסוק מסויים, הרי זו נבואה קטנה, ויש בכך רמז שיתקיים תוכן הפסוק.

ועוד אמר ר' יוחנן: שלשה חלומות מתקיימין: חלום של שחרית, וחלום שחלם לו (עליו) חבירו, וחלום שנפתר בתוך החלום. ויש מי שאומר שאף חלום שנשנה כמה פעמים מתקיים, שנאמר "ועל השנות החלום אל פרעה פעמיים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו" (שם מא, לב).

ה אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אין מראין לו לאדם בחלום אלא מהרהורי לבו בהקיץ. וראיה לדבר ממה שנאמר שאמר דניאל לנבוכדנצר: "אנת מלכא רעיונך על משכבך סלקו מה די להוא אחרי דנה" [אתה המלך רעיונותיך על משכבך עלו מה יהיה אחרי כן] (דניאל ב, כט). ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שהדבר נלמד מהכא [מכאן], מפסוק אחר באותו ענין "ורעיוני לבבך תנדע" [ומחשבות לבך תדע] (שם ל), ואיך תדע? — בכך שהם יתגלו לך בחלום. אמר רבא: תדע שכן הוא, שהרי לא מחוו ליה לאינש [מראים לו לאדם] בחלום לא דקלא דדהבא [דקל העשוי מזהב] ולא פילא דעייל בקופא דמחטא [פיל הנכנס בקוף המחט], כלומר, שאין בחלום דברים שאין אדם מעלה על דעתו.