סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

שַׁעַם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עָמַד רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי עַל רַגְלָיו וְאָמַר אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שֶׁיָּצָא בְּסַנְדָּל שֶׁל שַׁעַם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְאָמֵינָא לֵיהּ בְּתַעֲנִית צִבּוּר מַאי אֲמַר לֵיהּ לָא שְׁנָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר דְּמִן נִנְוֵה שֶׁיָּצָא בְּסַנְדָּל שֶׁל שַׁעַם בְּתַעֲנִית צִבּוּר וְאָמֵינָא לֵיהּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מַאי אֲמַר לֵיהּ לָא שְׁנָא רַב יְהוּדָה נָפֵיק בִּדְהִיטָנֵי אַבָּיֵי נָפֵיק בִּדְהוּצֵי רָבָא נָפֵיק (בִּדְיַבְלֵי) רַבָּה בַּר רַב הוּנָא כָּרֵיךְ סוּדָרָא אַכַּרְעֵיהּ וְנָפֵיק
מֵתִיב רָמֵי בַּר חָמָא הַקִּיטֵּעַ יוֹצֵא בְּקַב שֶׁלּוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר וְתָנֵי עֲלַהּ וְשָׁוִין שֶׁאָסוּר לָצֵאת בּוֹ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אָמַר אַבָּיֵי הָתָם דְּאִית בֵּיהּ כְּתִיתִין וּמִשּׁוּם תַּעֲנוּג
אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְאִי לָאו מָנָא הוּא כְּתִיתִין מְשַׁוֵּי לֵיהּ מָנָא וְעוֹד כׇּל תַּעֲנוּג דְּלָאו מִנְעָל הוּא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִי אָסוּר וְהָא רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲוָה כָּרֵיךְ סוּדָרָא אַכַּרְעֵיהּ וְנָפֵיק וְעוֹד מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא אִם יֵשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל כְּתִיתִין טָמֵא מִכְּלָל דְּרֵישָׁא לָאו בִּדְאִית לֵיהּ כְּתִיתִין עָסְקִינַן
אֶלָּא אָמַר רָבָא לְעוֹלָם דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִנְעָל הוּא וּבְשַׁבָּת בְּהָא פְּלִיגִי מָר סָבַר גָּזְרִינַן דִּילְמָא מִשְׁתְּמִיט וְאָתֵי לְאֵתוֹיֵי אַרְבַּע אַמּוֹת וּמַר סָבַר לָא גָּזְרִינַן
תָּנוּ רַבָּנַן תִּינוֹקוֹת מוּתָּרִין בְּכוּלָּן חוּץ מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל מַאי שְׁנָא נְעִילַת הַסַּנְדָּל דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי עֲבַדוּ לֵיהּ הָנָךְ נָמֵי אָמְרִי אִינָשֵׁי עֲבַדוּ לֵיהּ רְחִיצָה וְסִיכָה אֵימַר מֵאֶתְמוֹל עָבְדִי לֵיהּ
סַנְדָּל נָמֵי אֵימַר מֵאֶתְמוֹל עָבְדִי לֵיהּ סַנְדָּל לָא אֶפְשָׁר דְּמֵאֶתְמוֹל עָבְדִי לֵיהּ דַּאֲמַר שְׁמוּאֵל הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמִיטְעַם טַעְמָא דְמִיתוּתָא לִיסְיַים מְסָאנֵי וְלִיגְנֵי
וְהָא מוּתָּרִין לְכַתְּחִלָּה קָתָנֵי אֶלָּא הָנָךְ דְּלָאו רְבִיתַיְיהוּ גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן הָנָךְ דִּרְבִיתַיְיהוּ הוּא לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן דְּאָמַר אַבָּיֵי אֲמַרָה לִי אֵם רְבִיתֵיהּ דְּיָנוֹקָא מַיָּא חַמִּימֵי וּמִשְׁחָא גְּדַל פּוּרְתָּא בֵּיעֲתָא בְּכוּתָּחָא גְּדַל פּוּרְתָּא תַּבּוֹרֵי מָאנֵי כִּי הָא דְּרַבָּה זָבֵין לְהוּ מָאנֵי גְּזִיזֵי דְּפַחְרָא לִבְנֵיהּ וּמְתַבְּרִי לְהוּ
הַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה יִרְחֲצוּ אֶת פְּנֵיהֶם מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן הִיא דְּתַנְיָא הַמֶּלֶךְ וְהַכִּלָּה לֹא יִרְחֲצוּ אֶת פְּנֵיהֶם רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה יִרְחֲצוּ אֶת פְּנֵיהֶם הַחַיָּה לֹא תִּנְעוֹל אֶת הַסַּנְדָּל רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן תְּרַדְיוֹן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַחַיָּה תִּנְעוֹל אֶת הַסַּנְדָּל
מַאי טַעְמָא מֶלֶךְ מִשּׁוּם דִּכְתִיב מֶלֶךְ בְּיׇפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ כַּלָּה מַאי טַעְמָא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְגַּנֶּה עַל בַּעְלָהּ אֲמַר לֵיהּ רַב לְרַבִּי חִיָּיא כַּלָּה עַד כַּמָּה אֲמַר לֵיהּ כִּדְתַנְיָא אֵין מוֹנְעִין תַּכְשִׁיטִין מִן הַכַּלָּה כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם
הַחַיָּה תִּנְעוֹל אֶת הַסַּנְדָּל מִשּׁוּם צִינָּה
אָמַר שְׁמוּאֵל אִם מֵחֲמַת סַכָּנַת עַקְרָב מוּתָּר
הָאוֹכֵל כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה בָּעֵי רַב פָּפָּא

רש"י

שעם. מין גומא שקורין פוי''י: בתענית צבור. הנגזר על הגשמים דתנן במסכת תענית (דף יב:) אסור בנעילת הסנדל: בדהיטני. מין שעם: בדהוצי. סנדל של כפות תמרים: בדיבלי. של עשבים: יוצא בקב שלו. בשבת קב אשקצ''א: ורבי יוסי אוסר. קסבר לאו מנעל הוא הואיל ואינו שוה בכל ואפילו הכי שוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים אלמא אף על גב דלרבי יוסי לאו מנעל הוא אפי' הכי אסיר והוא הדין לשל שעם: כתיתין. חתיכות בגדים קטנות שהם נוחות לו לסמוך שוקו עליהם: טמא. מקבל טומאה דלאו פשוטי כלי עץ הוא: מנעל הוא. הלכך ביוה''כ אסור אבל דהיטני ודהוצא לאו מנעל נינהו: מותרין בכולן. בכל הני דמתניתין אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה: אינשי עבדו ליה. גדולים עשו לו והתורה הזהירה גדולים על הקטנים שלא יעשו להם בידים דבר האסור כדאמרינן במסכת יבמות (דף קיד.) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים: לא אפשר מאתמול. ויהא ישן כל הלילה והם ברגליו: הא מותרין לכתחלה קתני. שאם בא לימלך אומרים לו האכילהו ורחוץ אותו והאי שפיר ידע דהיום עשאו לו: מיא חמימי. לרחיצה: ומשחא. לסוך: ביעתא בכותחא. ביצים בכותח: תבורי מאני. להפקיר לו כלים לשבר ולמלאות תאותו: מאני גזיזי דפחרא. כלים סדוקים של חרס בדמים קלים: אין מונעין תכשיטין וכו'. ברייתא היא ומייתינן לה בריש בתולה נישאת בכתובות הרי שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואחר כך קוברין את המת ואין מונעין תכשיטין מן הכלה מחמת האבל כל שלשים יום אלמא כל שלשים בעי' נוי: אם מחמת סכנת עקרב. מקום שיש לחוש לעקרבים מותר כל אדם לנעול:

תוספות

הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר ורבי יוסי אוסר. בפרק במה אשה (שבת דף סו.) פרש''י משום דלאו תכשיט הוא ומשמע דאסר ליה משום דחשוב כמשוי ולא הוי מנעל אלא של עור אבל של עץ לא וכן משמע בגמרא התם דקאמר דלרבי מאיר חלצה בקב הקיטע חליצה כשירה דחשיב מנעל ולרבי יוסי חליצה פסולה דלא חשיב מנעל ור''ת הקשה דהא מסקינן הכא דפליגי אי חיישינן דילמא משתמיט ואתי לאתויי ארבע אמות אבל לכולי עלמא מנעל הוי והא דקאמר התם דלרבי מאיר חולצין בו ולר' יוסי לא אור''י דהיינו טעמא דרבי יוסי דכי היכי דחייש דילמא נפיל לפי שהוא רחב מהאי טעמא נמי אין חולצת בו כדאמר בפרק מצות חליצה (יבמות דף קג:) נעלו הראוי לו פרט לגדול שאינו יכול להלך בו והקשה רבינו שמשון מדתניא בפרק מצות חליצה חלצה בקב הקיטע חליצה כשירה באנפליא של בגד חליצה פסולה ופריך קב הקיטע מני רבי מאיר היא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר ורבי יוסי אוסר באנפליא של בגד אתאן לרבנן משמע אתאן לרבנן דהיינו רבי יוסי דפליג על רבי מאיר והיכי משמע ליה דאתאן לרבי יוסי טפי מלרבי מאיר והא הא דלא חשיב ר' יוסי קב הקיטע כמנעל היינו משום דדרכו ליפסק וליפול אבל אנפליא של בגד דליכא למימר הכי דילמא אפילו רבי יוסי מודה ותירץ ר''י דודאי המקשה הוה ס''ד דטעמא דרבי יוסי משום הא דלא חשיב מנעל אלא של עור דבע''א לא מיתוקמא ליה הא דקתני באנפליא של בגד חליצה פסולה דאי לרבי יוסי נמי מנעל הוי ההיא מני לא רבי מאיר ולא רבי יוסי ובמסקנא דאמר כולה רבי מאיר היא וטעמא דפסיל באנפליא משום דלא מגינה מצי למיהוי שפיר טעמא דרבי יוסי משום דילמא מיפסיק וא''ת כיון דמעיקרא ס''ד דטעמא דרבי יוסי משום דילמא מיפסיק מאי קא משני מדסיפא רבנן רישא נמי רבנן ורישא במחופה עור אמאי שרי אפילו מחופה עור נמי איכא למיחש דילמא מיפסיק וי''ל במחופה עור דקאמר היינו בפנים שמתוך כך הוא מתקצר ומתיישב למדת רגלו אי נמי ע''י שהוא מחופה הוא יכול לכופלו ולקושרו כדי שיעמוד בחוזק סביב רגלו: הקיטע יוצא בקב שלו. פרש''י פרק במה אשה מי שנקטעה רגלו עושה לו כמין דפוס רגל וחוקק בו מעט להשים ראש שוקו בתוכו ולא נהירא להרב פור''ת דקשיא ליה א''כ אמאי רבי יוסי אוסר והא אינו יכול לילך בע''א אע''ג דמסקינן הכא דטעמא דרבי יוסי משום דילמא מיפסיק ואתי לאיתויי והא אי נפיל אינו יכול לזוז משם עד שיחזור וינעלנו ועוד הקשה דהאמר אביי בפרק במה אשה (שבת דף סו.) דאין טמא מדרס משום דלא סמיך עילויה ואי כפרש''י והלא אין סמך גדול מזה ומיהו אור''י דלא קשה כולי האי שאין אותו קב צריך לו כל כך שהוא נשען על מקלות שבידיו כדרך החגרין ואינו נשען כלל על הקב והיינו סמוכות שלו דקתני התם יוצאין בהן בשבת לדברי הכל ולא כמו שפרש''י שעושה עור לראשי שוקיו וגורר שוקיו בקרקע כשנקטעו שתי רגליו ומהאי טעמא נמי אתי שפיר דאביי לא חשיב ליה מדרס שאינו נשען עליו אלא פעמים הוא נשען עליו קצת ופעמים אינו נוגע בקרקע כלל אבל הרב פור''ת פי' מי שנקטעה רגלו עושה לו קב כמין סנדל ומניחו במקום הרגל ונראה כאלו יש לו רגל ויכול לצאת בו בשבת כמו במנעליו וכופה שוקו לאחוריו וקושר סמוכות של עץ מכף יריכו שקוריו אשקצ''א וסומך בו שוקו ומהלך בה והיינו סמוכות שלו דקתני התם סמוכות שלו טמא מדרס ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן לעזרה ואותו קב שמניח במקום פרסת רגלו אינו אלא כדי שיהו סבורין הרואים שרגל שלימה יש לו ומפני החולי אינו יכול לדרוך עליו ואם יש באותו קב בית קיבול כתיתין טמא כתיתין היינו גמי או מוכין או כל דבר רך שהוא נותן בקב להנאתו כדי שלא יכאב לו כשיגע רגלו בקב טמא איכא מאן דאמר בגמרא טמא טומאת מת ואיכא מאן דאמר טומאת מדרס לפי שהוא נשען עליו
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר