|
טקסט הדף מנוקד
וּשְׁמוּאֵל אָמַר לְפַקֵּחַ עָלָיו אֶת הַגַּל כִּי אִיתְּמַר דִּשְׁמוּאֵל אַרֵישָׁא אִיתְּמַר אִם רוֹב גּוֹיִם גּוֹי אָמַר שְׁמוּאֵל וּלְעִנְיַן פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ אֵינוֹ כֵּן
אִם רוֹב גּוֹיִם גּוֹי לְמַאי הִילְכְתָא אָמַר רַב פָּפָּא לְהַאֲכִילוֹ נְבֵלוֹת אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל לְמַאי הִילְכְתָא לְהַחְזִיר לוֹ אֲבֵידָתוֹ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה יִשְׂרָאֵל לְמַאי הִילְכְתָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לִנְזָקִין הֵיכִי דָּמֵי אִי נֵימָא דְּנַגְחֵיהּ תּוֹרָא דִּידַן לְתוֹרָא דִּידֵיהּ נַיְיתֵי רְאָיָה וְנִשְׁקוֹל לָא צְרִיכָא דְּנַגְחֵיהּ תּוֹרָא דִּידֵיהּ לְתוֹרָא דִּידַן פַּלְגָא יָהֵיב לֵיהּ אִידַּךְ פַּלְגָא נֵימָא לֵיהּ אַיְיתִי רְאָיָה דְּלָאו יִשְׂרָאֵל אֲנָא וּשְׁקוֹל מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת וְכוּ' מַאי קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר לָא מִיבַּעְיָא סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם דְּאִי אִיתֵיהּ חַי הוּא דִּמְפַקְּחִין אֶלָּא אֲפִילּוּ סָפֵק חַי סָפֵק מֵת מְפַקְּחִין וְלָא מִיבַּעְיָא סָפֵק חַי סָפֵק מֵת דְּיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲפִילּוּ סָפֵק גּוֹי סָפֵק יִשְׂרָאֵל מְפַקְּחִין מְצָאוּהוּ חַי מְפַקְּחִין מְצָאוּהוּ חַי פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דַּאֲפִילּוּ לְחַיֵּי שָׁעָה וְאִם מֵת יַנִּיחוּהוּ הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא לְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ דְּתַנְיָא אֵין מַצִּילִין אֶת הַמֵּת מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּצִּילִין אֶת הַמֵּת מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה וַאֲפִילּוּ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן לָקִישׁ לָא קָאָמַר אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מֵתוֹ אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְכַבּוֹיֵי אֲבָל הָכָא אִי לָא שָׁרֵית לֵיהּ מַאי אִית לֵיהּ לְמֶעְבַּד תָּנוּ רַבָּנַן עַד הֵיכָן הוּא בּוֹדֵק עַד חוֹטְמוֹ וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַד לִבּוֹ בָּדַק וּמָצָא עֶלְיוֹנִים מֵתִים לֹא יֹאמַר כְּבָר מֵתוּ הַתַּחְתּוֹנִים מַעֲשֶׂה הָיָה וּמָצְאוּ עֶלְיוֹנִים מֵתִים וְתַחְתּוֹנִים חַיִּים נֵימָא הָנֵי תַּנָּאֵי כִּי הָנֵי תַּנָּאֵי דְּתַנְיָא מֵהֵיכָן הַוָּלָד נוֹצֵר מֵרֹאשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי וְאוֹמֵר גׇּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִטִּיבּוּרוֹ וּמְשַׁלֵּחַ שׇׁרָשָׁיו אֵילָךְ וְאֵילָךְ אֲפִילּוּ תֵּימָא אַבָּא שָׁאוּל עַד כָּאן לָא קָא אָמַר אַבָּא שָׁאוּל הָתָם אֶלָּא לְעִנְיַן יְצִירָה דְּכֹל מִידֵּי מִמְּצִיעֲתֵיהּ מִיתְּצַר אֲבָל לְעִנְיַן פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ אֲפִילּוּ אַבָּא שָׁאוּל מוֹדֵי דְּעִיקַּר חַיּוּתָא בְּאַפֵּיהּ הוּא דִּכְתִיב כׇּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו אָמַר רַב פָּפָּא מַחְלוֹקֶת מִמַּטָּה לְמַעְלָה אֲבָל מִמַּעְלָה לְמַטָּה כֵּיוָן דִּבְדַק לֵיהּ עַד חוֹטְמוֹ שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ דִּכְתִיב כׇּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו וּכְבָר הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְלֵוִי הַסַּדָּר וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶן נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ בִּפְנֵיהֶם מִנַּיִין לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת נַעֲנָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וּמָה זֶה שֶׁסָּפֵק עַל מָמוֹן בָּא סָפֵק עַל נְפָשׁוֹת בָּא וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ וְגוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל נִיתָּן לְהַצִּילוֹ בְּנַפְשׁוֹ קַל וָחוֹמֶר לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת נַעֲנָה רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר וְכִי יָזִיד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וְגוֹ' מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת מֵעִם מִזְבְּחִי וְלֹא מֵעַל מִזְבְּחִי וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְהָמִית רש"י
ושמואל אמר לפקח עליו את הגל. קאמר דאם רוב ישראל אבל במחצה על מחצה לא וכ''ש ברוב כותים: אינו כן. דאמר אפילו ברוב כותים מפקחין: למאי הילכתא. הוי כותי אליבא דשמואל כיון דאמר מפקחין עליו כל שכן דמצוה להחיותו ולמאי הילכתא הוי כותי: להאכילו נבילות. עד שיגדל ויקבל עליו גירות: אם רוב ישראל ישראל למאי הילכתא. הוי ישראל ברוב ישראל טפי ממחצה על מחצה אי שלא להאכילו נבילות במחצה על מחצה לא ספינן ליה: לנזקין. שור של ישראל שנגח של כותי פטור ושור של כותי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם ושל ישראל שנגח של ישראל תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם: אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה. וקאמרינן דמחייבינן ליה לשלומי: נייתי ראיה. דישראל הוא ונשקול וכל זמן שלא טבל בבית דין לשם גירות לא מצינן לישראל לחיובי לשלומי: פלגא. משלם כישראל אידך פלגא ספק הוא וזה תובעו נזק שלם כדין כותי אמר ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול: מאי קאמר. כל הני ספיקי דקתני מאי אתו לאשמועינן: שמצילין את המת. לחצר המעורבת דליכא איסור אלא טלטול: אבל הכא. כי לא שרית ליה לפקוחי מאי אית ליה למיעבד דתיהוי איסורא דאורייתא דנשרי הא מקמי הך: עד היכן הוא בודק. אם דומה למת שאינו מזיז איבריו עד היכן הוא מפקח לדעת האמת: עד חוטמו. ואם אין חיות בחוטמו שאינו מוציא רוח ודאי מת ויניחוהו: הכי גרסינן אמר רב פפא מחלוקת מלמטה למעלה. מחלוקת דהנך תנאי דמר אמר עד לבו ומר אמר עד חוטמו מלמטה למעלה שמוצאו דרך מרגלותיו תחלה ובודק והולך כלפי ראשו דמר אמר בלבו יש להבחין אם יש בו חיות שנשמתו דופקת שם ומר אמר עד חוטמו דזימנין דאין חיות ניכר בלבו וניכר בחוטמו: גזי נזרך. ונזר הוא שער הראש: אפילו תימא אבא שאול. נמי סבירא ליה עד חוטמו: ולוי הסדר לא פורש לי מהו: ושפיכות דמים. שהותר לבעל בית לשפוך דמו של זה להצלת ספק נפשו עבירה חמורה היא שמטמאת את הארץ כדכתיב (במדבר לה) ולא תטמא את הארץ גבי פרשת רוצחין: וגורם לשכינה שתסתלק. כדכתיב (שם) אשר אני שוכן בתוכה הא אם תטמאו איני שוכן וגבי רוצח כתיב: מעם מזבחי. אם כהן הוא שבא לעבוד עבודה: ולא מעל מזבחי. אם התחיל בעבודה אין מפסיק לבא לידון אלא משלים עבודתו:
תוספות
ולפקח הגל אינו כן. אומר ר''י דהיינו טעמא דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב (ויקרא יח) וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל: להאכילו נבילות. לא הוה מצי למימר שלא להחיותו משום דאפילו מחצה על מחצה אינו חייב להחיותו דדוקא ברוב ישראל אמרינן לא שנו אלא להחיותו: להחזיר לו אבידתו. הא דלא . קאמר להחיותו כדקאמר רב לעיל פירש רש''י דלשמואל איצטריך דסבירא ליה דאפילו לפקח את הגל בשבת אין הולכין אחר הרוב כל שכן להחיותו ואע''ג דסבירא ליה לשמואל (ב''ב דף צב:) אין הולכין בממון אחר הרוב הני מילי היכא דאתי לידיה ברשות בעלים כמו מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן אבל הכא דלא אתא לידיה ברשות בעלים אזלינן בתר רובא ובכתובות סוף פ''ק (דף טו:) פירש דרבותא נקט אפילו להחזיר לו אבידה דאיכא עבירה גדולה כדאמרי' (סנהדרין דף עו:) המחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה וגו' ואפי' הכי מחזירין היכא דאיכא רוב ישראל וכל שכן להחיותו דליכא עבירה כולי האי דמפרנסין עניי כותים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום [גיטין סא.]: להחזיר לו אבידה. אבל מחצה על מחצה לא דאמר ליה אייתי ראיה דישראל את ואחזיר לך: לא צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן. תימה לי דהוה מצי למימר כולהו לנזקין אם רוב ישראל ישראל דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה מחצה על מחצה ישראל דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן ולא משלם אלא פלגא אם רוב כותים כותי משלם נזק שלם אלא ניחא למימר חידוש בכל חד: אבא שאול אומר מטיבורו. הקשה רבינו תם דבפרק המפלת (נדה דף כה.) תניא איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחילת ברייתו מראשו ועוד הקשה דהא התם משמע דלא איירי אלא בגודל האיברים ובקוטנן כדקא מסיים עלה שתי עיניו כשני טיפין של זבוב וכו' להכי גרס ר''ת תחילת ברייתו כרשון פירוש יום שנגמר תחילת צורתו הוי כל גופו גדול כסלעם כדמתרגמינן רשונא וכן פירש בערוך [ערך רשון]:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|