יומא פח ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף פח - א

ומוכח שלא כדברי רב, אלא יש להתפלל ערבית אחרי נעילה!

ומשנינן: מחלוקת תנאי היא.

דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים.

וכן נדה ויולדת טובלות לטהרתן כדרכן בלילי יום הכפורים.

בעל קרי שתקנו חכמים שלא יתפלל עד שיטבול - טובל והולך עד המנחה.

אבל משהתפלל מנחה לא יטבול, אלא ימתין ללילה ואז יטבול ויתפלל נעילה בלילה. לפי שסוברים חכמים שזמן תפילת נעילה הוא בלילה, והיא פוטרת את תפילת ערבית כדברי רב.

רבי יוסי אומר: בעל קרי כל היום כולו, אפילו לאחר שהתפלל מנחה כדי שיוכל להתפלל נעילה בעוד יום, ולדבריו אין נעילה פוטרת תפילת ערבית.

ורמינהו מברייתא, השנויה בצורה הפוכה:

דתניא: הזב והזבה המצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת - טובלין כדרכן ביום הכפורים.

נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו.

רבי יוסי אומר: מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבו ל.

ומשנינן: לא קשיא.

הא, הברייתא השניה, מדברת באופן דצלי שהתפלל כבר תפלת נעילה.

הא, הברייתא הראשונה מדברת באופן דעדיין לא צלי נעילה.

ומבארת הגמרא: אי דצלי - מאי טעמייהו דרבנן שמתירים לטבול למרות שכבר התפלל?

קא סברי רבנן: טבילה בזמנה, אפילו אין היא לצורך תפילה - מצוה.

ותמהה הגמרא: מכלל זה אתה למד, דרבי יוסי שחולק ולא התיר לו לטבול, סבר שטבילה בזמנה לאו מצוה היא.

והתניא: הרי שהיה שם ה' כתוב על בשרו - הרי זה לא ירחץ ולא יסוך שמא ימחקנו. ולא יעמוד במקום הטנופת מחמת כבוד ה'.

נזדמנה לו טבילת מצוה - כורך עליו גמי ויורד וטובל.

רבי יוסי אומר: יורד וטובל כדרכו, ובלבד שלא ישפשף.

וקיימא לן דרבי יוסי וחכמים - בטבילה בזמנה, האם היא מצוה, פליגי! ורבי יוסי הוא הסובר שמצוה לטבול בזמנה.

ומשנינן: ההיא ברייתא - רבי יוסי בר יהודה היא, ולא רבי יוסי.

דתניא, רבי יוסי בר יהודה אומר: אשה שיש ספק אימתי הוא זמן טהרתה - דיה לטבילה לטהרתה שתהא באחרונה, בסוף העת המסופקת, ואינה צריכה לטבול בימים המסופקים כדי לקיים מצות טבילה בזמנה מספק.

תנו רבנן: הרואה קרי ביום הכפורים - יורד וטובל מבלי לנקות את גופו מלכלוך החוצץ בטבילה. ולערב ישפשף את גופו מלכלוך, משום חציצה.

ותמהינן: לערב מה מועיל השפשוף, והרי כבר טבל, ומאי דהוה - הוה! ואם היתה עליו חציצה לא עלתה לו טבילה, ומה יועיל עתה שפשופו.

אלא אימא: מבערב, מלפני יום הכיפורים, ישפשף את בשרו כדי שיהיה נקי, שאם יצטרך לטבול ביום הכיפורים מחמת ראיית קרי לא תהיה חציצה על בשרו.

תני תנא קמיה דרב נחמן: הרואה קרי ביום הכפורים - סימן הוא לו כי עונותיו מחולין לו, שיראה זרע ויאריך ימים.

ופרכינן והתניא: עונותיו סדורין, ומשמע שאינם מחולין אלא הם קיימים וסדורים להיות נידון עליהם.

ומשנינן: מאי "סדורין" - סדורין לימחל.

תנא דבי רבי ישמעאל: הרואה קרי ביום הכפורים - ידאג כל השנה כולה שמא לא התקבלה תעניתו, וכנגד המנעותו מתשמיש, קיימו בו את המשל של עבד שמזג כוס לרבו ושפכו רבו עליו.

ואם עלתה לו שנה - מובטח לו שהוא בן העולם הבא. לפי שהגנו עליו מעשיו הטובים שלא ימות באותה השנה.

אמר רב נחמן בר יצחק: תדע, שכל העולם כולו רעב מתשמיש והוא שבע, ומה שהשביעוהו משמים, שלא מדעתו השביעוהו, ואם זכה בדין בלא שהתענה הרי זה סימן שצדיק גמור הוא.

כי אתא רב דימי אמר: מי שראה קרי ביום הכיפורים סימן טוב הוא לו: מפיש חיי, מאריך ימים, סגי ומסגי ויראה בנים ובני בנים.

הדרן עלך פרק יום הכפורים וסליקא לה מסכת יומא

מפני שצריך לומר הבדלה בברכת חונן הדעת, ואין מקום להבדלה זו בתפילה הקצרה שמעין שמונה עשרה, משמע שתנאים אלה סבורים שתפלת נעילה אינה פוטרת את תפילת ערבית! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: כל חייבי טבילות — טובלין כדרכן ביום הכפורים, ואין חוששין משום איסור רחיצה. נדה ויולדת — טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים, שכן מצות טבילתן בלילה.

בעל קרי שתיקנו חכמים שיטבול כדי שיהא רשאי לעסוק בתורה ולהתפלל ואם אירע קריו לפני תפילת המנחה — טובל והולך עד המנחה כדי לתקן שיוכל להתפלל מנחה. אבל אם אירע קריו לאחר המנחה — לא יטבול אלא ימתין עד שתחשך ואז יטבול. שכיון שלדעתם זמן נעילה הוא בלילה, ימתין ולא יטבול עד לאחריה, כדי שיטבול בהיתר לאחר יום הכיפורים ולאחר מכן יתפלל. הרי שלשיטה זו, נעילה פוטרת את תפילת ערבית. ר' יוסי אומר: כל היום כולו טובל, שלדעתו תפילת נעילה ביום, וכיון שכך חייב לטבול ביום כדי שיוכל להתפלל, ולשיטה זו אין נעילה פוטרת את ערבית.

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] לגופה של ברייתא זו, ממה ששנינו: הזב והזבה המצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת שהגיע זמן טהרתם — טובלין כדרכן ביום הכפורים, נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו, ואילו ר' יוסי אומר: מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול. הרי זה הוא היפך דברי ר' יוסי בברייתא הקודמת!

ומתרצים: לא קשיא [אינו קשה]; הא [זו] שאמר ר' יוסי שאינו טובל ביום, מדובר באופן דצלי [שכבר התפלל] תפלת נעילה לפני שראה קריו, הא [זה] שאמר ר' יוסי כי טובל ביום, מדובר באופן דלא צלי [שכשראה קריו עדיין לא התפלל] נעילה ולכן טובל.

ומקשים: אי דצלי מאי טעמייהו דרבנן [אם כבר התפלל נעילה לפני שראה קריו, מה אם כן טעמם של חכמים] שמתירים לו לטבול ביום הכיפורים אפילו לאחר נעילה, הרי טבילה זו ללא צורך? ומשיבים: קא סברי רבנן [סבורים חכמים] כי טבילה בזמנה מצוה היא, אפילו כשאיננו חייב לטבול מפני התפילה, ולכן אם זמן טבילה הוא ביום הכיפורים — טובל כדרכו.

ושואלים: מכלל הדברים אתה למד כי ר' יוסי סבר שטבילה בזמנה לאו מצוה היא. והתניא [והרי שנינו בברייתא]: הרי שהיה שם של קודש כתוב על בשרו של אדם בדיו — הרי זה לא ירחץ, ולא יסוך, ולא יעמוד במקום הטנופת משום כבוד השם. נזדמנה לו טבילת מצוה — עליו להשתדל שלא ימחק השם ולכך כורך עליו גמי (קש) ויורד וטובל. ר' יוסי אומר; יורד וטובל כדרכו ואינו חושש למחיקה ובלבד שלא ישפשף את המקום שכתוב בו השם.

וקיימא לן [ומוחזק לנו] כשעסקנו באותו ענין שבענין טבילה שתהא דווקא בזמנה, אם יש בכך משום מצוה פליגי [הוא שחלוקים הם], שלדעת חכמים טבילה בזמנה אינה מצוה ולכן אם אין לו גמי, ימתין אפילו עד למחר ובלבד שלא יטבול בלעדיו, ואילו לשיטת ר' יוסי טבילה בזמנה מצוה היא, וכיון שהיא מצוה, חייב לעשותה בזמנה אפילו אם בשל כך יטבול בלא כריכת גמי. הרי שר' יוסי סובר שטבילה בזמנה מצוה.

ומשיבים: ההיא ר' יוסי בר יהודה היא. כלומר: יש להחליף את הגירסה באותה ברייתא שממנה העלינו שר' יוסי אומר שאין טבילה בזמנה מצוה, שהיא שיטת ר' יוסי בר יהודה, ואם כן נפתרה הסתירה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר' יוסי בר יהודה אומר: דיה לטבילה שתהא באחרונה, שאשה נדה שחלו ספיקות ביחס לזמני טבילתה, צריכה לטבול פעמים רבות כדי שתהא טבילתה בזמנה, ולדעת ר' יוסי בר יהודה אין צורך בכל זה, אלא די שתטבול פעם אחת כשהיא ודאי טהורה. הרי שלדבריו אין מצוה בטבילה בזמנה דווקא.

תנו רבנן [שנו חכמים]: הרואה קרי ביום הכפורים — יורד וטובל, ולערב ישפשף את בשרו להסיר ממנו את כל הדברים החוצצים בטבילה. ותוהים: לערב מה טעם יעשה כן? מאי דהוה הוה [מה שהיה היה], שהרי כבר טבל ומה יועיל בכך שיתקן דבר שהיה קודם לכן? אלא אימא [אמור]: מבערב עוד לפני יום הכיפורים ישפשף בשרו ויסיר ממנו חוצצי טבילה, שמא יצטרך לכך. ומעירים: קא סבר [סבר] חכם זה כי מצוה לשפשף.

כיון שהזכרנו כאן דיני טבילה לרואה קרי ביום הכיפורים מספרים: תני [שנה] התנא קמיה [לפני] רב נחמן: הרואה קרי ביום הכפורים — עונותיו מחולין לו. מקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: עונותיו סדורין לו! ומשיבים: מאי [מה פירוש] סדורין — סדורין ובאים לימחל.

בדומה קצת לזה תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כולה שמא הראו לו מן השמים שאין רוצים בו ובתעניתו, ואם עלתה לו שנה ונשאר חי והצליח בה — מובטח לו שמעשים טובים שעשה הגנו עליו ושהוא בשל אותם מעשים בן העולם הבא. אמר רב נחמן בר יצחק: תדע שהוא כן, שהרי כל העולם כולו רעב (מתאוה) והוא שבע, שהרי ראה קרי ובטלה תאוותו, וכיון שהדבר לא היה ברצונו אלא בעל כרחו, הרי זה סימן לו שמן השמים מרחמים עליו. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: ראיית קרי ביום זה סימן הוא: מפיש חיי סגי ומסגי [מרבה חיים גדל ומגדיל], וסימן לדבר: ממה שנאמר: "יראה זרע יאריך ימים" (ישעיה נג, י).

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

because he must recite havdala in the blessing: Who graciously grants knowledge, and there is nowhere to insert this prayer in the abridged Amida. This indicates that these tanna’im maintained that ne’ila does not exempt one from the evening prayer. The Gemara answers: It is a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: Anyone who requires immersion immerses in his usual manner on Yom Kippur, as this act does not violate the prohibition against washing. A menstruating woman and a new mother, who immerse at night, immerse in their usual manner on the night of Yom Kippur.

The baraita continues: One who had a seminal emission during Yom Kippur before the afternoon prayer may immerse at any point in the day until the afternoon prayer, in order to be able to recite it. Ezra decreed that a man who has had a seminal emission must immerse in order to pray and study Torah. If the emission occurred after the afternoon prayer, he should not immerse then but should wait until darkness falls. Since the time for ne’ila is at night, this individual should wait and immerse after the fast has concluded, so as to avoid violation of the prohibition of washing on Yom Kippur, and then pray afterward. This indicates that ne’ila is a nighttime prayer, and therefore its recitation exempts one from the weekday evening prayer. Rabbi Yosei says: He may immerse at any point in the day. According to his opinion, the ne’ila prayer is recited while it is still daytime, and therefore the individual must immerse in the daytime in order to be able to recite it. Consequently, Rabbi Yosei holds that ne’ila does not exempt one from the evening prayer.

The Gemara raises a contradiction with regard to this baraita from that which was taught: In the case of the zav, and the zava, the male and female leper, and one who had relations with a menstruating woman, and one who is ritually impure through contact with a corpse, if their time has come for purification, they immerse in their usual manner on Yom Kippur. A menstruating woman and a woman after childbirth immerse in their usual manner on the night of Yom Kippur. One who had a seminal emission immerses at any point in the day. Rabbi Yosei says: From the time of the afternoon prayer onward he is not able to immerse. This contradicts Rabbi Yosei’s statement in the previous baraita.

The Gemara answers: This is not difficult. This statement, in which Rabbi Yosei says that one may not immerse during the day, is referring to a case where he had already prayed the ne’ila prayer before he noticed his seminal emission. That statement, in which Rabbi Yosei says that one may immerse during the day, is referring to a case where he had not yet prayed the ne’ila prayer when he noticed his seminal emission, and he therefore immerses in order to pray ne’ila.

The Gemara asks: If he had already prayed ne’ila before he noticed his seminal emission, what is the reasoning of the Rabbis, who permit him to immerse on Yom Kippur? The immersion seems to have no purpose. The Gemara answers: The Rabbis hold that immersion at its proper time is a mitzva, even when one does not need to immerse to pray. Therefore, if the time for immersion falls on Yom Kippur, the individual should immerse as usual.

The Gemara asks: By inference, Rabbi Yosei holds that immersion at its proper time is not a mitzva. But wasn’t it taught in a baraita: If God’s name is written in ink on one’s flesh, he may not wash and he may not smear it with oil lest he erase the name, and he may not stand in a filthy place out of respect for the name. If his time came for an immersion that is a mitzva, he must try to ensure that the name not be erased. He therefore wraps a reed around it and descends and immerses. Rabbi Yosei says: He descends and immerses in his usual manner and need not worry about erasing the name, provided he does not rub the place where the name is written.

And we maintain that they disagree as to whether or not immersion at its proper time is a mitzva. According to the Rabbis, immersion at its proper time is not a mitzva. Therefore, if the individual has no reed, he should wait even until the following day rather than immerse without it. However, Rabbi Yosei maintains that immersion at its proper time is a mitzva. Therefore, it must be done at its proper time, even if that requires immersion without covering God’s name.

The Gemara answers: This Rabbi Yosei mentioned in the baraita is actually Rabbi Yosei bar Yehuda, and this resolves the contradiction, as it was taught in a baraita that Rabbi Yosei bar Yehuda says: It is sufficient for the immersion to be at the end. According to one opinion, if a menstruating woman is uncertain on which day to immerse, she immerses multiple times to ensure that the required immersion is at its proper time. However, according to Rabbi Yosei bar Yehuda, it is sufficient for her to immerse once at a point when she is certainly pure. Consequently, according to his opinion, there is no mitzva to immerse at the proper time.

The Sages taught: One who sees an emission of semen on Yom Kippur descends and immerses. And in the evening, he should rub his skin to remove anything that might obstruct the immersion. The Gemara is surprised at this: Why should he do that in the evening? What was, was. Since he has already immersed, how will removing interpositions afterward benefit the immersion? Rather, say that he should rub his skin from the evening before Yom Kippur to remove any obstructions, in case it becomes necessary to immerse on Yom Kippur. The Gemara comments: This Master holds that it is a mitzva to rub.

§ Apropos the halakhot of immersion for one who has had a seminal emission on Yom Kippur, the Gemara relates: A tanna taught a baraita before Rav Naḥman: With regard to one who sees an emission of semen on Yom Kippur, his sins are forgiven. The Gemara asks: But wasn’t it taught in a baraita: His sins are arranged before him? The Gemara answers: What is the meaning of arranged? They are arranged to be forgiven.

The school of Rabbi Yishmael taught: One who sees an emission of semen on Yom Kippur should worry the whole year that perhaps he was given a sign that he and his fast were rejected. But if he survives the year, he can be assured that his good deeds protected him and ensured for him a share in the World-to-Come. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Know that it is so, as the whole world is hungry due to refraining from conjugal relations, and he is satiated since he emitted semen and his lust was subdued. Since the issue was involuntary and not intentional, it is a sign that he has merited divine compassion. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: Seeing semen on Yom Kippur is a sign that one will live a long life, grow, and raise others. An allusion to that is the verse: “That he might see his seed and prolong his days” (Isaiah 53:10).

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רב אמר אתה יודע רזי עולם ושמואל אמר אתה יודע עומקן של לב ולוי אמר ובתורתך כתוב לאמר ור' יוחנן אמר רבון כל העולמים ורב אמר רבו עונותינו מלמנות. ורב המנונא אמר אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי כו' והיינו וידויא דרבה כוליה שתא וידויא דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי. אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דלא אמר אבל אנחנו חטאנו אבל אמר אנחנו חטאנו תוב אינו צריך. א' בר המדורי הוה קאימנא קמיה דמר שמואל והוה יתיב כיון שהגיע ש"ץ לאבל אנחנו חטאנו קם אכרעיה עמנא ש"מ עיקר וידוי הדין הוא. תנן התם בשלשה פרקים בשנה הכהנים נושאין את כפיהם ד' פעמים ביום בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילה בתעניות ובמעמדות וביוה"כ. מאי נעילה רב אמר צלותא יתירא מעין תפלתו של יום ושמואל אמר מה אנו ומותבינן לשמואל מהא דתניא אור יוה"כ מתפלל שבע ומתודה וכן שחרית וכן מוסף וכן במנחה וכן בנעילה מתפלל שבע. ומשני שמואל תנאי היא דתניא יוה"כ עם חשכה מתפלל שבע ומתודה דברי ר' מאיר וחכ"א אין זקוק לשבע ואם בא לחתום בוידוי חותם. וקי"ל כותיה דרב דאיסורא היא. עולא בר רב נחת קמיה דרבה פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו ושבחיה. כי האי תנא דאמר אם בא לחתום בוידוי חותם. ויחיד אומרה אחר תפלתו. אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית לדברי האומר תפלת ערבית חובה. מ"ט צלותא יתירא היא. וכיון דצלי תוב לא צריך לצלויי תפלת ערבית. ומותבינן עליה אור של יוה"כ מתפלל שבע ומתודה וכן בשחרית וכן במוסף וכן במנחה וכן בנעילה מתפלל שבע ומתודה בערבית מתפלל שבע מעין שמונה עשרה. ר' חנינא בן גמליאל אומר משום אבותיו מתפלל י"ח שלמות.

מפני שצריך למימר הבדלה בחונן הדעת ומשני תנאי היא דתניא כל חייבי טבילות טבילתן בלילה.

בעל קרי טובל והולך עד המנחה. ר' יוסי אומר כל היום. פי' ת"ק דתני עד המנחה קסבר אין שם תפלת ערבית. ור' יוסי דתני כל היום קסבר צריך עדיין להתפלל תפלת ערבית.

איני דר' יוסי כל היום אמר והתנינן הזב והזבה והמצורע והמצורעת ובועל נדה.

וטמא מת טבילתן ביום. נדה ויולדת טבילתן בלילה. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה שוב אינו צריך. ושנינן הא דתני כל היום בדלא צלי עדיין. והא דתני מן המנחה אינו צריך בדצלי ואקשינן ואי צלי מ"ט דרבנן דתני כל היום ושנינן משום דקסברי טבילה בזמנה מצוה ואקשי' מכלל דר' יוסי סבר טבילה בזמנה לאו מצוה היא.

והתניא מי שהיה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת נזדמנה לו (טבילה) טבילת מצוה כורך עליו גמי או סמרטוט וטובל דמצוה לשפשף ואי איכא גמי כולי עלמא לא פליגי דכורך נמי ואח"כ טובל כי פליגי להדורי ואייתויי ר' יוסי סבר טבילה בזמנה מצוה ולא שבקינן מצוה ומהדרינן אגמי. ורבנן סברי טבילה בזמנה לאו מצוה היא ומהדר עד דמשכח גמי. ושנינן האי דתני מן המנחה ולמעלה אינו צריך לטבול דטבילה בזמנה לאו מצוה היא ר' יוסי בר' יהודה היא דתני בענין טועה שאמר [הת"ק] מטבילין צ"ה טבילות. אמר הוא דייה לטבילה שתהא באחרונה:

ת"ר הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל ועודנו השכבת זרע לח. ואם מבערב ישפשף. פי' אם ראה קרי הלילה ויבש ש"ז על בשרו צריך לשפשף בשרו שלא ישאר על גופו.

תנא דבי ר' ישמעאל הרואה קרי ביוה"כ עונותיו סדורין לימחל וידאג כל השנה אם ניצל אותה שנה מובטח לו שהוא בן העוה"ב מפיש חיי סגי ומסגי:

הדרן עלך יום הכפורים.

בתלמוד א"י במסכת ברכות בתחלת פרק תפלת השחר ובתעניות פ"ג בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום.

אימתי תפלת נעילה רב אמר בנעילת שערי שמים ר' יוחנן אמר בנעילת שערי היכל. מתניתין מסייען לר' יוחנן בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהם ד' פעמים ביום. בשחרית במוסף במנחה בנעילת שערים. אית לך מימר נעילת שערי שמים [ביום]. אחוה דאמיה דרב אדא דהוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא. א"ל רב כד תחמי שמשא בריש דקלי את יהיב לי גולתי דנצלי תפלת נעילה. מחלפא שיטתיה דרב תמן א' בנעילת שערי שמים והכא מצלי בנעילת שערי היכל. א"ר מתניא ע"י דהוה רב מאריך בצלותיה סגין הוה מגיע לנעילת שערי שמים ש"מ דכד הוי שמשא בריש דקלי היא עת נעילת שערי היכל. וסלקא שמעתא דאשאין נעילה פוטרת של ערב. ויוה"כ שחל להיות בשבת מזכיר של שבת בנעילה וכן ראש חודש שחל להיות בתענית מזכיר של ר"ח בנעילה. וכן שבת שחלה להיות בחנוכה מזכיר של חנוכה במוסף וכן ר"ח שחל להיות בחנוכה מזכיר של חנוכה במוסף. ר"ח שחל להיות בתענית היאך (קורין בר"ח) [מזכיר של ר"ח] א"ר בא מה מצינו בכ"מ אומרה ברכה רביעית. אף הכא אומרה ברכה רביעית. וכן נפק עובדא (בהדה דרבה) [כהדא דר' אבא] ר' ור' חייא בר חייא בר אבא הוו מפקדי לאמורייהו אכריזו קמי צבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קיים. א"ר חנינא משכני ר' ישמעאל בר' יוסי אצל פונדקי אחד ואמר לי כן התפלל אבי של שבת בע"ש. א"ר אמי ר' יוחנן פליג לא הוה צריך מפלגא על הדא שכן מוסיפין מחול על הקדש. ועוד סלקין חברייא מן ערב לצפורי ואמרי כבר שבת ר' חנינא בן דוסא בעירנו. ווידא אמרה דא דאמר ר' חנינא משכני ר' ישמעאל בר' יוסי אצל פונדקי אחד ואמר לי כאן התפלל אבי של מ"ש בשבת אף עליה לא הוה צריך מפלגא דר' מפקד אבדן אמוריה אכריז קדמיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קיים:
בר המדידי בר מיחם דודי דאבא שהן חסידותי.

אמר רב אסי אין משיחין על כוס של ברכה כי שקיל ליה לאלתר מברך. בר קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. מאי מעשה הכתב כן שהיה נוטל ה' קולמסין בה' אצבעותיו ואם היתה תיבה של ה' אותיות כותבה בבת אחת:

סליקא לה מסכת יומא. שבח לבתר יהא והוה קמא. ברוך נותן ליעף עצמה.

תתרומם שם יושב רומא. יהא שמיה רבא לעלמי עלמא:

הרואה קרי ביום הכפורים יורד וטובל בעוד שהקרי שעל בשרו לח ואין צריך שפשוף שהמים מעבירין אותו לשעתו ואין כאן חציצה ואם ראה מבערב שכבר נתייבש בשעת טבילתו ישפשף בידו על מקומו ואח"כ יטבול וגדולי המחברים כתבו שבזמן הזה אסור ולא נאמרה שמועה זו לדעתם אלא בזמן שתקנו טבילה לבעלי קריין שהיה בעל קרי אסור בדברי תורה ותפלה אבל עכשו שנתבטלה אסור לו לטבול לסבה זו ביום הכפורים אלא מעביר סודר על הלח ומשפשף במים את היבש ומתפלל שמאחר שאין טבילה זו אלא מנהג אין מנהג להתיר את האיסור ומ"מ רוב פוסקים מסכימים להתיר וכן שמענוה לחכמים גדולים שלחשוה לתלמידיהם על ידי מעשה מפני שלא היתה תפלת יום הכפורים חביבה להם אא"כ בטהרה יתירה ועוד שהרי מ"מ כל שאין כוונתו לתענוג מותר וזה אין כוונתו להקר אלא שהוא בא ליטהר וראוי לסייעו ואף גדולי הפוסקים הביאוה בהלכותיהם וכן הדברים נראין:

שמועה זו שהוזכרה כאן בחייבי טבילות נתבלבלו בה קצת מפרשים מתוך שינוי נוסחאות שבה ורוב מפרשים גורסין בה כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים אם הוא יום זמן טבילה שלהם שהרי כל חייבי טבילות טבילתן ביום ונדה יולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים ר"ל בכניסתו אם הגיע בו סוף שבעה שהרי נדה ויולדת אין טבילתן אלא בלילה והטעם לאלו אינו משום תפלה שהרי לא נאסרה תפלה לטמא אלא לבעל קרי אלא ודאי משום טבילה בזמנה ואמר אח"כ בעל קרי וכו' ופירושה בראה מאתמול שאין כאן דין טבילה בזמנה אלא משום תפלה ואמר על זה בעל קרי טובל והולך עד המנחה ר"ל אם ראה מאתמול ושכח ולא טבל ונזכר לו קודם המנחה וטובל כדי שיוכל להתפלל תפלת המנחה אבל אם נזכר מן המנחה ולמעלה לא יטבול אלא ימתין עד שתחשך מפני שהם סוברים תפלת נעילה בלילה ואף כשתאמר ביום מ"מ תפלת ערבית פוטרתה ר' יוסי אומר טובל והולך כל היום מפני שהוא סובר תפלת נעילה ביום וכן שאין נעילה וערבית פוטרות זו את זו שהרי צריך לטבול להתפלל נעילה ורוב פוסקים כתבוה כחכמים ומאחר שתפלת נעילה פוטרת של ערבית זמנה אף משתשקע החמה ומזכיר בה של יום הכפורים הואיל וזמן התוספת הוא או שמא יתפלל ערבית ולא יזכיר בה של יום הכפורים שהרי נעילה וערבית פוטרות זו את זו אבל שאר טמאים לענין פסק אין טובלין ביום הכפורים שאם משום תפלה הרי לא נאסרו בה ואם משום טבילה בזמנה הלכה פסוקה טבילה בזמנה לאו מצוה ובעל קרי כל שראה אחר שהתפלל מנחה אינו טובל שהרי משום תפלה אינו צריך וטבילה בזמנה אינה מצוה ואפי' ראה ביומו אינו טובל אבל אם ראה או נזכר קודם תפלת המנחה טובל מפני התפלה:

ומ"מ לענין ביאור גדולי הרבנים גורסין כגירסא שכתבנו אלא שמפרשין בבעל קרי שראה היום ויש כאן דין טבילה בזמנה ומתוך (כאן) [כך] גדולי קדמונינו מתמיהים שאר חייבי טבילות למה טובלין ביום הכפורים אם מטעם תפלה הרי יכולים להתפלל שלא אסרן אלא בבעלי קרי אם מטעם טבילה בזמנה הרי פסקנו שאין טבילה בזמנה וא"ת שהם סוברים שטבילה בזמנה מצוה כמו שכתבנו נאמר כן בבעל קרי לטבול אף מן המנחה ולמעלה מצד טבילה בזמנה אף לכשתאמר שזמן נעילה בלילה הואיל וראה ביומו עד שמתוך כך הם גורסים כל חייבי טבילות טבילתן ביום כלומר בכל ימות השנה נדה ויולדת טבילתן בלילה אבל ביום הכפורים לא ובבעל קרי הוא שמותר משום תפלה ולמה שפירשנו מיהא אין כאן קושיא ומ"מ אנו צריכים לישב את השמועה הסמוכה לה שהקשו ממנה דר"י אדר"י והוא שאמרו הזב והזבה וכו' ואף זו אנו גורסים בה הזב והזבה המצורע והמצורעת בועל נדה וטמא מת טובלין כדרכן ר"ל שאם חל שביעי שלהן ביום הכפורים טובלין כדרכן לאכול תרומה לערב וכן נדה ויולדת שטבילתן בלילה ר"ל שעבר שביעי שכך אמרו פסחים צ' ב' תהיה בנדתה שתהא בטומאתה כל שבעה טובלת כדרכה ר"ל שאם חל שביעי שלה ערב יום הכפורים טובלת בליל כניסת יום הכפרים ומדין טבילה בזמנה ונחלקו אח"כ בבעל קרי שלדעת תנא קמא טובל כל היום ולר' יוסי מן המנחה ולמעלה לא והיה סבור שאף זה בראה מאתמול ומשום תפלה וקשיא דר' יוסי אדר' יוסי דרבנן אדרבנן מיהא אפשר שאחרים היו אבל דר' יוסי אדר' יוסי קשיא ותירצוה בצלי כלומר שכבר התפלל תפלת נעילה סמוך לשקיעת החמה ושאלו א"כ מאי טעמייהו דרבנן דהא משום תפלה ליכא ומשום טבילה בזמנה נמי ליכא ותירץ לו שבעל קרי הנזכר בברייתא אחרונה פירושו בראה ביומו והתירו חכמים אף בדצלי משום טבילה בזמנה ור' יוסי הנזכר בה הוא ר' יוסי בר' יהודה שסובר אין טבילה בזמנה מצוה וכן הלכה על הדרך שכתבנו:

וי"א שזה שכתבנו שחייבי שאר טבילות אין טובלין ביום הכפורים דוקא שלא לצורך כגון שאין שם טהרות אבל כל שהוא לצורך כגון בזמן טהרות וכדי להעריב שמשו אחריה טבילת מצוה היא ומותרת ומ"מ כל שמתכוין לטהרה ובלא כוונת תענוג נראה שמותר מתורת רשות אלא שאין מצוה בכך ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו פוסקים שטבילה בזמנה מצוה מפני שר' יהודה סובר כן בסוגיא זו וכן בית שמאי ובית הלל במסכת נדה ל' א':

מי שהיה שם כתוב על בשרו אפילו לא היה הכתב חוצץ כגון שהיה הדיו לח לא ירחץ ולא יסוך מתורת רשות שמא ימחק ולא יעמוד במקום הטינופת מפני קדושת השם שעליו נזדמנה לו טבילת מצוה אין אומרים הואיל ואין טבילה בזמנה מצוה ימתין עד שימחק מאליו אלא כורך בגד או גמי עליו וטובל ואע"פ שאי אפשר לו להדקו משום חציצה וא"כ מה הועיל בכריכתו מ"מ מועיל הוא שלא לעבור עליו שטף מים בחזקה וצריך להזהר שלא לשפשף שהרי נמצא מוחק בידים וגדולי המחברים פירשו איסור זה מתורת סבה אחרת וכבר ביארנו הענין במסכת שבת פרק כתבי ק"כ א' וכן מה שאמרו באשה שיצתה מלאה ובאה ריקנית שמאחר שפסקנו שאין טבילה בזמנה מצוה דיה לטבילה באחרונה כבר ביארנוהו שם במסכת שבת בקצור אלא שתכלית הענין יתבאר במסכת נדה פרק המפלת כ"ט ב' בע"ה:

הרבה דברים היו ראויים ליכתב בפרק זה בענין התפלות ונסח שבהם ומנהגים ישנים שערערו עליהם קצת מפרשים כגון מנהג הכפרה על ידי תרנגול ונסח כל נדרי וכן בענייני התשובה אלא שנמנענו מלהזכירם מצד שכבר ביארנו הכל ביאור מרווח בילדותנו בחבור התשובה בע"ה: ונשלם הפרק תהלה לאל:

ומהנה נשלם מה שנראה לכללו בפסקי מסכת יומא תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו במסכת סוכה בעזרת הצור ובישועתו

שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. הקשה ה"ר יעקב דאורליינ"ש ונכלליה כדאמרי' בברכות פרק (אין עומדין) [תפלת השחר (דף כט:)] כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצאי שבת ופריך וניכלליה כו' ואומר רבי דהתם כיון שכל השנה רגיל בהביננו אין לו לשנות סידרו בשביל מוצאי שבת אלא ליכלליה אבל הכא רגיל כל השנה להתפלל י"ח ולכך מתפלל גם עתה ולא ליכלליה ותנא קמא מיקל עליו לפי שיש לו להכין סעודה למוצאי יום הכפורים שהוא יו"ט כדפרישית לעיל מ"ר:

בועלי נדות וטמאי מתים טובלין כדרכן ביום הכפורים. וא"ת מה מועיל טבילת טמא מת ביוה"כ כיון שצריך הזאה ויש לומר דמיירי שהזה עליו קטן או עבר והזה ובטבילה שאחר הזאה מיירי הכא אי נמי כגון שהזה מערב יוה"כ דבפ' שלשה מינין (דף מד:) מוכח דאם הזה בשביעי יכול לטבול בשמיני גבי תגלחת טומאה ואם תאמר הא מסקינן דטבילה בזמנה מצוה להאי תנא ואי בשמיני אין זה טבילה בזמנה יש לומר דמכל מקום לא אמרי' טבילה בזמנה מצוה אלא לחיוב דבעל קרי אבל פשיטא אפילו [שלא] בזמנו יכול לטבול דהא רבי יוסי דאמר לקמן דמן המנחה ולמעלה לא יטבול משום דסבר טבילה בזמנה לאו מצוה היא ומודה הוא דזב וזבה וטמא מת וכן בעל קרי יכולין לטבול אם ירצו לטהרות דלא פליג בזה עליה דת"ק אלא שסובר דאין בעל קרי חייב לטבול דלאו מצוה היא ות"ק סבר דבעל קרי חייב לטבול דמצוה היא וכן משמע מתוך דבריהם דפליגי בהכי בהדיא אבל אפילו שלא בזמנה יכול לטבול לכו"ע אפילו ביוה"כ וא"כ מייר שפיר בהזה מעיוה"כ. מ"ר. ולא כמו שפי' בספר הישר בביצה דלמאי דקי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה אסור לטבול ביוה"כ דלהאי טעמא לא מיתוקם למאי דפרשינן ומיהו בדין טבילה דיוה"כ בזמן הזה אם היא מותרת פי' בשבת (דף קכא.) גם בביצה (דף יח:):

ה"ג רבי יוסי אומר מן המנחה ולמעלה לא יטבול. פירוש אינו צריך לטבול אבל לא גרסינן אינו יכול לטבול דהא אע"ג דהיינו רבי יוסי ברבי יהודה דאית ליה טבילה בזמנה לאו מצוה מ"מ יכול הוא לטבול כדפרישית וכן בברייתא קמייתא נמי דקתני בה מן המנחה ולמעלה לא יטבול פי' דתפלת נעילה לא יתפלל עד הלילה וא"כ אית ליה תפלה בזמנה לאו מצוה אפילו הכי קאמר כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים אלא ה"ג לא יטבול כלומר אינו חייב לטבול דטבילה בזמנה לאו מצוה היא. מ"ר:

לא ירחץ. פרש"י שלא ימחוק את השם ולא עיין בשבת בפרק כל כתבי הקודש (שבת דף קכ:) דמסקינן טעמא משום דאסור לעמוד בפני השם ערום:

מכלל דר' יוסי סבר לא אמרי' טבילה בזמנה מצוה. ומסקינן דהיינו ר' יוסי בר' יהודה וא"ת א"כ לא משכחת תנא אליבא דרב דאמר תפלת נעילה בלילה דלעולם אימא לך שהוא ביום והא דקאמר ת"ק טובל והולך עד המנחה אבל משם ואילך לא יטבול היינו בדצלי ואית ליה טבילה בזמנה לאו מצוה ורבי יוסי לטעמיה דהוא ר' יוסי בן חלפתא דאית ליה טבילה בזמנה מצוה ולכך טובל כל היום כולו ואע"ג דצלי ובין למר ובין למר הויא תפלת נעילה ביום דוקא ואומר רבי דודאי אין לו הוכחה כל כך אם לא שיסבור רב דכי היכי דגרס בברייתא בתרייתא דלעיל ר' יוסי בר' יהודה [כן גרס בברייתא קמייתא דלעיל רבי יוסי בר' יהודה] וא"כ קשיא דרבי יוסי ברבי יהודה אדרבי יוסי ברבי יהודה ועל כרחיה יתרץ הא בדצלי והא בדלא צלי דברייתא קמייתא בדלא צלי ואפ"ה קאמר ת"ק עד המנחה ש"מ דהיינו טעמא דאית ליה כרב דתפלת נעילה בלילה. מ"ר. ונכון היה בטוב ליזהר להתפלל לכתחלה נעילה ביום ואם התפלל בלילה יצא ידי חובתו כרב:

אלא אימא מבערב ישפשף. תימה לי מכאן למה שרגיל רבינו יעקב לפרש דנדה אינה צריכה לחוף כל גופה כלל כי אם ראשה כמו שפירש בנדה ובחולין דהא על כרחין הא דקאמר הכא מבערב ישפשף מיירי שפשוף כל גופו מדלא נקט יחוף וכן פרש"י דבשפשוף כל גופו בחמין מיירי ושמא נראה דאיירי הכא באדם שיודע שנתעסק בצבע או בשום לכלוך וירא פן יצטרך למחר לטבול מחמת קרי אבל אם הוא נקי אין צריך לחפיפה אבל בשם רבינו יצחק אלפס מצאתי כתוב מבערב ישפשף אם ראה קרי מבערב יש לחוש שמא נתייבש על בשרו ישפשף היום ביוה"כ פן יחוץ אבל אם ראה עכשיו הוא לח ואין צריך שפשוף אבל לפרש"י קשה לי מה לו להזכיר שפשוף על טבילה זו יותר מכל שאר טבילת ששונה במשנה ובברייתא על כן נראה פי' רבינו יצחק אלפס עיקר ועוד קשה לי כיון דמבערב קאי אשפשוף למה יש לו לשפשף וכי יש לו לידע שיראה קרי למחר דבברייתא קתני הרואה קרי ביום הכפורים:

כל העולם כולו רעב והוא שבע. סימן טוב הוא לו שירחמו עליו מן השמים:

תמו נשלמו תוספות ישנים ממסכת יומא

תנאי היא דתנאי כל חייבי טבילות כתב המורה ה"ג בתותפתא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה"כ נדה ויולדת טובלות בלילי יוה"כ בעל קרי טובל והולך עד המנחה ר' יוסי אומר כל היום כולו וקשיא לי דהא מוקמי לה בלא צלי ואפ"ה קאמר ת"ק עד המנחה משום דקסבר אין תפלת נעילה אלא בלילה ומשמע דס"ל לת"ק דטבילה בזמנה לאו מצוה דאי מצוה יטבול כל היום וכיון דס"ל דלא מצוה למה מתיר לכל חייבי טבילות ביוה"כ והא כל הטמאין מותרין בתפלה וק"ש חוץ מבעל קרי כדתנן בפ' מי שמתו זב שראה קרי והמשמשת שראתה נדה צריכין טבילה כו' טעמא משום דראה קרי הא לא"ה לא שכל הטמאין מותרין בתפלה וק"ש ונ"ל דל"ג הכא כל חייבי טביאת ונדה ויולדת כלל אלא פלוגתא דבעל קרי בלחיד דת"ק סבר טובל והולך עד המנחה שהוא צריך להתפלל אבל טפי לא ור' יוסי סבר כל היום כולו משום נעיה ופליגי בתפלת נעילה ובמתניתא בתרייתא דורמינהו ודאי גרסי' יוה"כ הזב והזבה המצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת טובלין כדרכן ביוה"כ נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יוה"כ בעל קרי טובל והולך כל היום כולו ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה א"צ לטבול ות"ק סבר טבילה בזמנה מצוה ור' יוסי סבר לאו מצוה ומוקמינן לה כר' יסוי בר' יהודא הוא דסבר לאו מצוה הכי ודאי גרסי' ביוה"כ והכי איתא בתוספתא אבל מתניתא קמייתא ליתא בתוספתא ומשום דגרסי' הכי במתניתא תנינא אישתבוש וכתבו נמי הכי במתניתא קמייתא:

סיימתי תוספות יומא שבח לשמו נורא

בפרש"י בד"ה קסברי טבילה כו' ותרתי פלוגתא כו' ובמתניתא בתרייתא פליגי בטבילה בזמנה מצוה עכ"ל יש לדקדק למאי דמסיק דתרתי ר' יוסי נינהו אימא דברייתא קמייתא כר' יוסי בן חלפתא אתיא דס"ל טבילה בזמנה מצוה ומנלן דפליגי בזמן תפילת נעילה כלל ובתוס' פרק כל כתבי כתבו לתרץ בזה ע"ש:

תוס' בד"ה אי דצלי כו' דאיכא למימר תפילת נעילה נתקנה כך כו' כשדעתו להתפלל אותה בלילה והא דאמר הכא כל היום כשהוא רוצה כו' עכ"ל יש להקשות דא"כ מאי קא קשיא ליה מעיקרא דר' יוסי אדרבי יוסי דאימא נמי כהאי תירוצא דהא דקאמר לעיל כל היום כשהוא רוצה להתפלל ביום כו' ודקאמר הכא עד המנחה ותו לא היינו כשדעתו להתפלל אותה בלילה וי"ל דאין יכול לטבול דקאמר ר' יוסי לא משמע ליה דוקא כשדעתו להתפלל בלילה ועי"ל דסמך המקשה עצמו כיון דע"כ דרבנן אדרבנן בהכי מיתרצא א"כ דר"י אדרבי יוסי ע"כ לא מתרצא בהכי דאל"כ במאי פליגי וק"ל:

בד"ה קסברי טבילה וכו' ותימ' לי דה"מ לאקשויי מדרבנן כו' עכ"ל היא בעצמה תמיהא דלעיל ויש ליישב בזה דלעיל קשיא להו לדברי המקשה והכא לדברי המתרץ וק"ל:

בד"ה מכלל דר"י כו' הא דלא פריך נמי מדרבנן דסברי מצוה ובברייתא כו' עכ"ל גם בזה ניחא לפי המסקנא דאין להקשות מדרבנן דר"י בר יהודה לדרבנן דר"י בן חלפתא כמ"ש התוס' לעיל וק"ל:

והתניא עונותיו סדורין כו'. ק"ק אמאי לא קאמר כדלקמן עונותיו סדורין ממש ולכך ידאג כל השנה ודקתני עונותיו מחולין ע"כ איירי בעלתה לו שנה ויש ליישב:

שהרי כל העולם כולו רעב כו'. נראה לפרש דקאי אתרתי דלכך ידאג כל השנה דשמא מן השמים השביעוהו כעבד המוזג כו' ואם עלתה לו שנה הרי מע"ט יש בידו ולא השביעוהו מן השמים אלא דלא צריך לתענית כלל ובקרי הראו לו לסימן יראה זרע ויאריך ימים:

גמרא רי"א מן המנחה ולמעלה אינו יכול לטבול. עי' שבת (קכא) בתוספות דגרסי אין צריך. והנה כמה נדחקו רש"י ותוס' בסוגיא זו. ולע"ד נראה לפרש דבברייתא קמייתא דאמר בע"ק כו' עד המנחה קאי אכל חייבי טבילות דרישא ועדיין המה בתוך ימי ספירתן דהשתא אין בו משום טבילה בזמנה כיון דעוד טומאתו בו מחמת טומאת השבעה. ובברייתא השניה פליג באמת ר"י על הרישא נמי אלא דנקט בע"ק משום דמודה ביה לת"ק בקודם המנחה. א"נ י"ל דברייתא קמייתא מיירי בבע"ק שראה מאתמול ונכון בעז"ה:

נשלמה מסכת יומא. בעזרת נוצר האומה:

מַפִּישׁ חַיֵּי סַגֵּי וּמַסְגֵּי
נראה לי בס"ד מַפִּישׁ חַיֵּי בכמות סַגֵּי באיכות על דרך מה שאמר רבינו חיד"א ז"ל בביאור מספר ימיו כפלים כאותו פועל שעסק בבית השר ומה שעשו חביריו ביום שלם הוא עשה בחצי יום מפני שהיה לבו טוב עליו, נמצא היום נחשב אצלו לגבי אחרים בכפלים וזהו רבוי באיכות ואמר וּמַסְגֵּי לזרעו שגם זרעו יאריכו ימים כדי שישתמש בכתר אביו וכמו שאמרו בגמרא שאמר רבינו הקדוש לרבי חייא ברכני ואמר לו יהי רצון שתגיע לחצי ימי ואמר לו עד כאן ותו לא? אמר לו והבאים אחריך בהמה ירעו ולכן כיון דאמר על האב נפיש חיי אמר ומסגי שגורם זכותו שגם זרעו יאריכו ימים.
או יובן נָפִישׁ חַיֵּי במספר השנים סגי בתורה וּמַסְגֵּי במצות. והנה רש"י ז"ל פירש רמז לדבר (ישעיה נג, י) 'יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים' וצריך להבין היכא רמיז יום הכיפורים? ונראה לי בס"ד 'זֶרַע' במילואו [זי"ן רי"ש עי"ן =707] עולה מספר 'הַשַּׁבָּת' [707] בה"א הידיעה וקאי על יום הכיפורים שנקרא שבת דכתיב ביה (ויקרא כג, לב) 'שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם' ונרמז בה"א הידיעה כי הוא בהארת הבינה שהיא ה"א ראשונה שבשם ולזה אמר 'יִרְאֶה זֶרַע' רוצה לומר ביום כיפור הרמוז באותיות זֶרַע אז 'יַאֲרִיךְ יָמִים' וּשְׁנוֹת חַיִּים.

בַּמַּעֲרָבָא אָמְרִי 'מַפִּישׁ חַיֵּי סַגֵּי וּמַסְגֵּי'. נראה לי בס"ד נקיט כן כנגד ג' הויו"ת שמספרם לֶּחֶם [26×3=78], דעליהם נאמר (דברים ח, ג) 'לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם' וכנזכר ספר הכוונות בדרוש יום הכיפורים עיין שם, ולזה אמר נָפִישׁ חַיֵּי כנגד הוי"ה אחת, וְסַגֵּי כנגד הוי"ה ב', וּמַסְגֵּי כנגד הוי"ה ג', כי הם שלשה הויו"ת כמספר לֶּחֶם, שבו כל ימות השנה אנחנו חַיִּים.
אי נמי נָפִישׁ חַיֵּי כפשוטו שהם החיים, סַגֵּי במזונות שהם באים על ידי שם ס"ג, כמו שנאמר בפסוק (תהלים נה, כג) 'הַשְׁלֵךְ עַל הֳ' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ' דהיינו תניח על מספר שם הוי"ה מספר יְהָבְךָ שהוא ל"ז שנשלם בזה מספר ס"ג [37+26=63], ואז הוא יכלכלך, וּמַסְגֵּי רבוי הבנים כי בני חיי ומזוני יש בהם שלימות החיים, והשלימות של שלשה אלה הוא היותם כפולים בגופניות ובנפשיות, נמצא ב' פעמים בני חיי מזוני הגופניים והנפשיים עולים ראשי תיבות שלהם מספר 'יָמִים' [100], ולזה אמר (ישעיה נג, י) 'יִרְאֶה זֶרַע' אז 'יַאֲרִיךְ יָמִים' דייקא, בני חיי מזוני בגופניות, ובני חיי מזוני בנפשיות שהם מספר ימים, וזהו שאמר 'יַאֲרִיךְ יָמִים' כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים.
קֵל שַׁדַּי יִהְיֶה בְּעֶזְרָתֵנוּ וְיִשְׁמְרֶנּוּ וְיַעְזְרֶנּוּ תָּמִיד, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן!

רש"י ד"ה ולערב ישפשף משום חציצה. עי' מג"א סי' עו ס"ק ז:

גמרא, האי ר' יהודא הוא.
הקשו בתוס' ישנים דלפ"ז ממילא לא קשיא דר"י אדר"י דהא י"ל דברייתא ראשונה דאר"י אפילו כל היום כולו (טובל בעל קרי ביוה"כ, ואפילו מן המנחה ולמעלה, דמיניה דייק רב דסבר תפלת נעילה ביום, מש"ה טובל כדי להתפלל, ומוקי ברייתא דאור יוה"כ כו' דסוברת דאין נעילה פוטרת ערבית כוותיה ורבנן דפליגי על ר"י וסברי דאינו טובל אחר מנחה, קסברי דזמן נעילה בלילה ופוטר של ערבית) היינו סתם ר"י דהוא ר"י בן חלפתא דתפלה בזמנו מצוה, וא"כ מנ"ל לרב להמציא דיש חולק על ברייתא דאור יוה"כ, וסבר דתפלת נעילה בלילה, כיון דלא מצינו תנא דחולק, די"ל דת"ק דסובר עד המנחה היינו בדצלי (כבר תפילת נעילה) וטעמא דר"י דטובל משום דתפילה בזמנה מצוה ודחק לתרץ.
ולדידי לאו קושיא היא דנהי דלפ"מ דתירצו בתחילה (ע"מ דמקשה דר"י דאמר כל היום כולו) אדרבי יוסי (דאמר עד תפילת מנחה) הא דצלי הא דלא צלי, היינו מוכרחים לסבול הדוחק דמה דקתני בברייתא רי"א מן המנחה ולמעלה אינו יכול לטבול, היינו מן תפלת נעילה ולמעלה, מ"מ לפי המסקנא י"ל דלא ניחא ליה לרב לסבול זה הדוחק, דהא דר"י אדר"י לא קשיא דההיא ר"י סתם דטבילה בזמנה מצוה, א"כ י"ל דמדאמר ת"ק עד המנחה והיינו ממש, דל"ש לפרש דמנחה היינו נעילה, ומוכח דסבר ת"ק דנעילה בלילה, וכן ר"י בר יהודא דאידך ברייתא דאמר מן המנחה ולמעלה, היינו ג"כ מנחה כמשמעו, ומוכח דס"ל ג"כ דתפילת נעילה בלילה:

ייתון בני עממיא לשלם וכו' הריטב"א מהדר אזכותא דכ"ג דלא כיוין לבזותם דאף ישראל נקראו כן דכתיב אחריך בנימין בעממיך ע"ש. ומ"מ אפקירותא היא לומר כך לנשיא ואב"ד גדולי הדור. ומשו"ה קללם דלא ייתון לשלם. ועמ"ש הרב ישרש יעקב ויש לגמגם בדבריו ע"ש. ומדחזינן שהכ"ג שתק נראה קצת דכיוין לפחות למעט כבודם ודוק:

אר"ח בר חנינא מאי דכתיב את בגדי השרד אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט. פירש"י אלמלא בגדי כהונה שע"י מקריבין קרבנות המכפרים על ישראל עכ"ל וק"ק דא"כ אלמלא קרבנות מיבעי ליה. ואפשר במ"ש התוס' דבגדי כהונה מכפרים על הערבות והביא דבריהם הרב עיר בנימין ח"ב דף ן'. ועפ"ז יבוא על נכון דאף אם יהיו צדיקים וחסידים ילקו על הערבות והערבות ענין קשה מאד דלא סגי להיות יראי שמים ובעלי תורה ומצות כי הם נתפסים בעד הרשעים מכח הערבות. ולהכי אהנו בגדי כהונה לכפר על הערבות ושפיר קאמר דאלמלא בגדי כהונה לא נשתייר וכו' ודוק הטב:

(פח א) ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול.—בתוס' ישנים כאן כתבו: "ה"ג מן המנחה ולמעלה לא יטבול פי' אינו צריך לטבול וכו' מ"מ יכול הוא לטבול וכו' וכן ברייתא קמייתא וכו' אית ליה טבילה בזמנה לאו מצוה אפ"ה קאמר כל חייבי טבילות טובלין כדרכן"^*וכך כתבו התוס' בשבת קכא א: ה"ג ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אינו צריך לטבול. וכתב ע"ז הרמב"ן בתורת האדם ענין האבלות: ואין הדרך הזה מחוור לי, שגירסת כל הספרים וכן בתוספתא: מן המנחה ולמעלה לא יטבול. ועוד אי בטבילה שלא בזמנה למה לי למיתני כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה, שלא בזמנן כולן בין ביום בין בלילה הם טובלים. אלא רישא בטבילה בזמנה, וסיפא קתני בעל קרי עד המנחה אע"ג שהיא שלא בזמנה דמסתמא לאו ברואה קרי ביוה"כ איירי. והא דקתני באידך ברייתא: ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה לא יטבול, ולא פליג ארבנן נמי ארישא בזב וזבה דלא יטבלו כיון דסבירא ליה טבילה בזמנה לאו מצוה (פי' דהא ר' יוסי אומר דרואה קרי ביוה"כ, שבו מיירי בר' זו, דמן המנחה ולמעלה לא יטבול משום שכבר התפלל, וטבילה בזמנה לאו מצוה; אבל קודם התפלה צריך לטבול, דבעל קרי אסור בתפלה. וא"כ בזב וזבה, שמותרים בתפלה, היה לו לר' יוסי לחלוק ולאוסרן לטבול כל היום) משום דאיכא זב שראה קרי ונדה שפלטה ש"ז (פי' שהם אסורים בתפילה) וכך איתא בדוכתיה במס' ברכות (כו א) כך נראה לי. א"נ חדא דאית ביה תרתי קמ"ל (פי' מאחר שאוסר בעל קרי לטבול אחר המנחה, שכבר התפלל, ממילא ידעינן, דזב וזבה שמותרים בתפילה אסורים לטבול כל היום). ע"כ לשון הרמב"ן, והעתקנו כל הענין לתקן בו כמה טעויות שנפלו בדבריו בספרי הדפוס (ע"ש).

תנאי היא. אי פטרה נעילה את של ערבית אי לא: הכי גרסינן בתוספתא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים הנדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יוה''כ: בעל קרי. שאסור בדברי תורה כדקיימא לן (ב''ק דף פב.) עזרא תיקן טבילה לבעלי קריין: טובל והולך עד המנחה. אם אירע לו קרי קודם לכן טובל כדי שיוכל להתפלל תפלת המנחה אבל ראה קרי מן המנחה ולמעלה אין מותר לטבול אלא ימתין עד שתחשך ויטבול דסבירא להו לרבנן דתפלת נעילה בלילה ולדידהו פוטרת את של ערבית כדרב והא דקתני אינה פוטרת ר' יוסי היא דאמר כל היום מותר לטבול ואפילו ראה קרי לאחר תפלת המנחה טובל ביום כדי להתפלל תפלת נעילה אלמא קסבר תפלת נעילה אין זמנה בלילה ולדידיה אינה פוטרת את של ערבית: ה''ג בתוספתא הזב והזבה והמצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת טובלין כדרכן ביוה''כ נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים בעל קרי טובל והולך כל היום כולו ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול. קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי ורבנן אדרבנן: לא קשיא. הא דאמר ר' יוסי הכא מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול: בדצלי תפלת נעילה. ביום קודם שראה קרי והא דאמרינן לעיל כל היום בדלא צלי תפלת נעילה כשראה הקרי: אי דצלי מאי טעמא דרבנן. דמתניתא בתרייתא דאמרי כל היום: קא סברי טבילה בזמנה מצוה. וזמנה ביום הוא דכתיב (דברים כג) והיה לפנות ערב ירחץ הלכך דחיא רחיצה דיום הכפורים ולאו היינו הך רבנן דלעיל ותרתי פלוגתא נינהו במתני' קמייתא פליגי בזמן תפלת נעילה דלרבנן בלילה ולר' יוסי ביום ורבנן דהתם סבירא להו טבילה בזמנה לאו מצוה דתדחה יום הכפורים ובמתניתא בתרייתא פליגי בטבילה בזמנה מצוה: לא ירחוץ. שלא ימחוק את השם: כורך עליו גמי. להגין עליו משטף המים: וקיימא לן. במסכת שבת דבטבילה בזמנה מצוה פליגי דלרבנן טבילה בזמנה לאו מצוה ואם אין לו גמי ימתין עד למחר ויבקשנו: ההיא. דאמרי' לעיל ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה לא יטבול עד שתחשך דטבילה בזמנה לאו מצוה ר' יוסי בר יהודה היא: דיה לטבילה שתהא באחרונה. ברייתא היא דמייתינן לה במסכת נדה בגמרא דהמפלת (דף כט:) האשה שיצתה מלאה ובאת ריקנית והביאה לפנינו שלשה שבועים טהורים ועשרה שבועים אחד טמא ואחד טהור משמשת אור לשלשים וחמש ומטבילין אותה תשעים וחמש טבילות דברי ב''ש וב''ה אומרים שלשים וחמש וכולהו מפרש להו התם וטעמא משום טבילה בזמנה מצוה רבי יוסי בר יהודה אומר דיה לטבילה שתהא באחרונה דטבילה בזמנה לאו מצוה ור' יוסי דגמי הוא ר' יוסי בן חלפתא: ולערב ישפשף. משום חציצה: לערב ס''ד. מכי טביל וסליק מאי מהני ליה שפשוף חציצה דהואי הואי: אימא מבערב. דאתמול ישפשף כל אדם עצמו בחמין שאם יראה קרי למחר יכול לטבול בלא חציצה: הרואה קרי ביוה''כ. ולא במתכוין: עונותיו מחולין. סימן טוב הוא זה יראה זרע ויאריך ימים: ידאג כל השנה כולה. שמא לא קיבלו תעניתו והשביעוהו במה שבידם להשביעו כעבד המוזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו: ואם עלתה לו שנה. שלא מת מובטח לו שמעשים טובים יש בידו שהגינו עליו ובן עולם הבא הוא: תדע שהרי כל העולם רעב. מתשמיש והוא שבע ולא נתענה בזאת ושלא מדעתו השביעוהו ואעפ''כ עלתה לו שנה יש לדעת שצדיק גמור הוא: מפיש חיי. זה שראה קרי ביום הכפורים: סגי ומסגי. בבנים ובני בנים שכך הסימן יראה זרע יאריך ימים [ישעיה נג]:

מתני' מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. הקשה רבינו יעקב מאורליינ''ש ונכלליה מכלל כדאמרי' בתפלת השחר (ברכות דף כט.) כל השנה כולה מתפלל הביננו חוץ ממוצאי שבת שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת ופריך ונכלליה מכלל קשיא ותירץ ר''י דהתם דכל השנה מתפלל הביננו משום הבדלה לא היה לו לשנות הסדר כיון דאפשר לכוללו אבל הכא דסבירא ליה דכל השנה מתפלל שמונה עשרה שלימות בטעם כל דהו אין לשנות הסדר ולהכי במוצאי שבת מתפלל שמונה עשרה שלימות מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת: אי דצלי מאי טעמא דרבנן. תימה לי אי מוקמינן נמי בדלא צלי תיקשי לך מאי טעמא דרבנן הא לעיל אמרי רבנן דרבי יוסי דוקא עד המנחה אע''ג דלא צלי ואם כן תיקשי דרבנן אדרבנן ולפי המסקנא דמוקמינן להא כרבי יוסי בר' יהודה ניחא שאין להקשות מדרבנן דרבי יוסי בר יהודה לרבנן דרבי יוסי בן חלפתא אבל למאי דס''ד השתא דתרוייהו רבי יוסי בן חלפתא תקשי דרבנן אדרבנן ונראה לי אי אמרת בשלמא אידי ואידי דלא צלי אז לא תיקשי לך דרבנן אדרבנן דאיכא למימר תפלת נעילה נתקנה כך להתפלל אותה או ביום מן המנחה ולמעלה או בלילה כמו שירצה והא דקאמרי' לעיל עד המנחה ותו לא כשדעתו להתפלל אותה בלילה והא דאמר הכא כל היום כשהוא רוצה להתפלל ביום כדי שיהא מזומן לסעודה בתחלת הלילה ואע''פ שיכול להמתין עד הלילה ולהתפלל התירו לו לטבול ביום הכפורים ולהתפלל כי לא אסרו אלא רחיצה של תענוג אבל בשביל תפלה וגם כדי שיהא מזומן לסעודה בתחלת הלילה מותר לטבול ולהתפלל אותה ביום אבל כיון דמוקמינן לה בדצלי מאי טעמא דרבנן: קסברי טבילה בזמנה מצוה. תימה לי דה''מ לאקשויי מדרבנן דלעיל אדרבנן דהכא דלעיל אמרי אע''ג דלא צלי אינו טובל מן המנחה ולמעלה והכא אמרי אפי' צלי כבר טובל וי''ל דאיכא למימר דההיא דלעיל דקאמר עד המנחה ה''פ בשביל התפלה אינו צריך לטבול אלא עד המנחה ואתא לאשמועינן דתפלת נעילה בלילה מיהו משום טבילה בזמנה מצוה יש לו לטבול ונפקא מינה היכא דאניס ולא מצי טביל ביום לא יבטל בזה תפלת נעילה ולר' יוסי אי לא מצי טביל ביום לא יתפלל כלל תפלת נעילה: מכלל דרבי יוסי סבר טבילה בזמנה לאו מצוה. הא דלא פריך נמי מדרבנן דסברי מצוה וברייתא דמייתי סבירא להו לאו מצוה י''ל דלעיל אמרי מצוה ואין לעבור זמנה במזיד ובמתכוין ולהכי סבירא להו דטובל מן המנחה ולמעלה אבל במה שהן אומרים שיש להן לחזר אחר גמי בזה לא תדחה בודאי הטבילה ועוד מפני כבוד השם אבל מר' יוסי פריך מכל שכן: מפיש חיי סגי ומסגי. ורמז לדבר יראה זרע יאריך ימים:

דף פח - א

הדרן עלך פרק יום הכפורים וסליקא לה מסכת יומא

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד