סוכה ט ע"ב

דף ט - ב

מתניתין:

משנתנו מביאה שני אופנים, אשר בהם, גם כשהסוכה עצמה עשויה כהלכתה, היא פסולה מחמת המיקום בו היא עומדת:

א. העושה סוכתו תחת האילן, והאילן צילתו מרובה מחמתו, כך שרוב שטח הסוכה מוצל על ידי האילן, נחשבת הסוכה כאילו עשאה בתוך הבית, ופסולה. והלכה זו, היא גם אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה, והיא אינה זקוקה לתוספת צל מהאילן. ^[146]

ב. סוכה הנמצאת על גבי סוכה אחרת, הסוכה העליונה כשרה, והתחתונה פסולה.

משום שיש לסוכה התחתונה שני סככים, והתורה אמרה, "בסוכת תשבו שבעת ימים", "בסוכת", לשון יחיד [לפי הכתיב], וללמדנו בא, שאם הסוכה מסוככת בסכך אחד הרי היא כשרה, אבל אם יש לה שני סככים פסולה.

רבי יהודה אומר: אם אין דיורין של קבע בעליונה, ואין יכולים לשבת בה כראוי, הסוכה העליונה פסולה, דרבי יהודה לשיטתו ש"סוכה דירת קבע בעינן", וסוכה שאינה ראויה לדיורין קבועים אינה סוכת קבע. וממילא לשיטתו, התחתונה כשרה, לפי שאין לה שני סככים. שהרי העליונה אינה סוכה, ונחשב הכל כסכך הסוכה התחתונה.

אבל לדעת רבנן, סוכה דירת עראי היא, ולכן אף שהעליונה אינה ראויה לדיורי קבע, הרי היא כשרה. וממילא פסולה התחתונה, משום "סוכה תחת סוכה".

גמרא:

אמר רבא: לא שנו במשנה, שהעושה סוכה תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית, ופסולה, אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו.

אבל אם היה האילן חמתו מרובה מצלתו, הסוכה שתחתיו כשרה.

ומבאר רבא: ממאי, מהיכן למדתי דין זה?

מדקתני במתניתין, שהעושה סוכתו תחת האילן "כאילו עשאה בתוך הבית".

ויש לדון, למה לי למיתני "כאילו עשאה בתוך הבית"? הרי דין סוכה שבתוך הבית, ודין סוכה שתחת האילן אחד הוא, ולמדנו את שניהן מאותו הפסוק, ומדוע תלה התנא את דין סוכה שתחת האילן, בסוכה שעשאה בתוך הבית, כנימוק לפסול את הסוכה. ^[147]

ליתני, היה לו לתנא לומר שהיא פסולה, כמו שאמר לגבי סוכה תחת סוכה.

אלא, הא קמשמע לן התנא בכך שתלה את פסול סוכה זו בסוכה העשויה בתוך הבית, דאילן דמתניתין הפוסל את הסוכה, הוא רק אילן דומיא דבית.

מה כמו בית, צילתו מרובה מחמתו, אף אילן זה צלתו מרובה מחמתו, וזאת היא הסיבה לפסול הסוכה.

ומקשה הגמרא: אם כן, לדבריך, כאשר חמתו של האילן מרובה מצילתו, תהיה הסוכה שתחתיו כשרה.

וקשה, וכי חמתו מרובה מצלתו, מאי הוי? הא קא מצטרף סכך פסול ענפי האילן שפסולים הם לסיכוך, מחמת שהם מחוברים לקרקע [וכתיב "באספך מגרנך ומיקבך", ודרשינן, שיש לסכך את הסוכה רק ממה שאתה אוסף מגרנך, ולא מן המחובר לקרקע], בהדי סכך כשר?!

כי מדובר כאן באופן שלסוכה אין מספיק סכך כשר כדי שתהיה צילתה מרובה מחמתה, וזקוקה היא לצירוף צל האילן, ^[148] ואיך ישלים סכך פסול לשיעור הסכך הנצרך להכשר הסוכה?! ^[149] ומתרצת הגמרא: אמר רב פפא: המשנה מדברת בשחבטן. שהשפיל את ענפי האילן, ^[150] וערבן עם הסכך הכשר, באופן שאי אפשר להבחין מהו הסכך הכשר, ומהו הפסול. ומדובר, כאשר הסכך הכשר מרובה מן הסכך הפסול, ^[151] ומבטלו. ^[152] ומקשה הגמרא: אי מדובר במשנה בשחבטן, מאי למימרא!? ^[153] מהו החידוש בדברי המשנה, ולמה הוזקק רבא להשמיענו הלכה זו? הרי אין כאן אף אחת מסיבות המפורטות במשנה לפסול את הסוכה, שהרי אין כאן שני סככים, ואין כאן סכך פסול המאהיל על סכך כשר, מפני שהכל מעורב יחד?! ^[154]

ובודאי לא באה המשנה כאן לחדש את דין "ביטול ברוב", שהרי הלכה פסוקה היא בכל מקום.

ומתרצת הגמרא: לולי דברי המשנה, לא הייתי יודע שסוכה זו כשרה, כי מהו דתימא, הייתי סבור לומר, ניגזור היכא דחבטן, נפסול סוכה זו מדרבנן, על אף שמעיקר הדין היא כשרה, אטו היכא דלא חבטן, שאז הסוכה פסולה מחמת צירוף הסכך הפסול.

קא משמע לן משנתנו, דלא גזרינן.

ודוחה הגמרא: הא נמי, הלכה זו דלא גזרינן חבטן אטו שלא חבטן, נמי תנינא - למדנוה מהמשנה להלן. כי שנינו שם: הדלה עליה, על גג הסוכה, את הגפן, ואת הדלעת, ואת הקיסוס, שהם צמחים המטפסים על קירות הבתים, והרים את ענפיהם על גבי הסוכה, בעודם מחוברים לקרקע, כדי שיעשו צל בתוכה, וגם סיכך על גבן בסכך כשר, הסוכה פסולה, מחמת צירוף הסכך הכשר עם הסכך הפסול.

ואם היה סיכוך הכשר הרבה מהן, או שקצצן מן החיבור לקרקע, כשרה.

ומבארת הגמרא: היכי דמי, באיזה אופן מדובר שאם היה הסכך הכשר רב יותר מהגפן או הקיסוס, הסוכה כשרה.

אילימא בשלא חבטן, שלא השפילם ועירבם זה בזה, מדוע הסוכה כשרה? הא [הרי] קא מצטרף סכך פסול עם סכך כשר?! ואין ענפי הסכך הפסול בטלים ברוב הסכך הכשר, לפי שהם ניכרים, ואינם מעורבים בו יפה.

אלא לאו, ודאי מדובר כשחבטן ועירבן יחד, והסכך הכשר רב יותר מהפסול ומבטלו, ולכן הסוכה כשרה.

ושמע מינה, דלא גזרינן כשחבטן שמא יטעה ויכשיר גם כשלא חבטן.

מתרצת הגמרא: מהמשנה של הדלה עליה את הגפן לבד, אי אפשר ללמוד הלכה זו. כי מהו דתימא, הייתי אומר: הני מילי שסוכה זו כשרה, בדיעבד, כשכבר עשה סוכה זו, ועירב את הסכך הכשר והפסול, אז לא הצריכוהו חכמים לעשות לו סוכה אחרת.

אבל לכתחילה, אם ישאל אדם האם ראוי לעשות סוכה כזו, לא! אולי נאמר לו שאין לעשות כך, לכן קא משמע לן משנתנו, שגם לכתחילה מותר לעשות סוכה זו, ואין לחוש שמא יטעה ויכשיר גם כאשר ענפי האילן אינם מעורבים יפה בסכך הכשר.

שנינו במשנה: סוכה על גבי סוכה, העליונה כשרה, והתחתונה פסולה.

תנו רבנן: "בסכת תשבו שבעת ימים", [פסוק זה נכתב בלשון יחיד, בכתיב חסר, ונקרא בלשון רבים, "בסוכות תשבו שבעת ימים"]. ודרשו חכמים: בסוכה אחת תשבו, ולא בסוכה שתחת הסוכה. ולא בסוכה שתחת האילן. ולא בסוכה שבתוך הבית. והיינו, שצריך לשבת תחת קירוי אחד, ולא תחת שתי תקרות.

ומקשה הגמרא: אדרבה, "בסוכות" תרתי משמע, שהרי לשון רבים הוא [לפי הקריאה]?!

ומתרצת הגמרא: אמר רב נחמן בר יצחק: "בסכת" כתיב, ^[155] ולפי הכתיב לשון יחיד הוא. וחכמים דרשו את הפסוק לפי כתיבתו, ולא לפי קריאתו.

אמר רבי ירמיה: מצינו בדין סוכה תחת הסוכה כמה אופנים:

פעמים - ששתיהן, דהיינו, שתי הסוכות העשויות אחת על גבי השניה, כשירות.

פעמים - ששתיהן פסולות.

פעמים - שתחתונה כשרה והעליונה פסולה.

פעמים - שתחתונה פסולה והעליונה כשרה.

ומבארת הגמרא: פעמים ששתיהן כשירות, היכי דמי?

כגון, שתחתונה חמתה מרובה מצלתה, ואינה מסוככת בסכך רב, ובלי צירוף הסוכה העליונה היא פסולה, כיון שחמתה מרובה מצילתה. והעליונה מסוככת בסכך רב, וצלתה מרובה מחמתה, וקיימא עליונה, דהיינו, הסכך של הסוכה העליונה, בתוך עשרים אמה לקרקע הסוכה התחתונה. ^[156] ושתיהן כשרות - העליונה, כיון שעשויה כהלכתה. והתחתונה כשרה כיון שיש לה רק סכך אחד, סכך הסוכה העליונה, ונמצאו ששתי הסוכות, סוכה אחת היא.

ואין סכך הסוכה התחתונה נחשב כסכך, לפוסלה מדין שני סככים, כיון שחמתו מרובה מצילתו, ^[157] וכל שחמתו מרובה מצילתו אינו קרוי סכך. אבל, אם היה סכך הסוכה העליונה גבוה מעשרים אמה מקרקע הסוכה התחתונה, הסוכה התחתונה פסולה, מדין סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה.

פעמים ששתיהן פסולות - היכי דמי?

כגון, דתרוייהו, שתי הסוכות, העליונה והתחתונה, צלתן מרובה מחמתן, ולכן, התחתונה פסולה, כיון שיש לה שני סככים, וזהו דין סוכה תחת סוכה המבואר במשנה. ^[158] וקיימא עליונה למעלה מעשרים אמה מגג הסוכה התחתונה, שהוא קרקעית הסוכה העליונה, נמצא שסכך הסוכה העליונה גבוה למעלה מעשרים אמה, ופסולה, מדין סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה, [כמבואר לעיל ב א].

פעמים שתחתונה כשרה והעליונה פסולה -

מתני' העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית ופסולה.

אוקימנא באילן שצלתו מרובה מחמתו. מפני שהיא כסוכה תחת הסוכה. אבל אם היה שחמתו מרובה מצלתו שאינו חשוב כסוכה וחתך הנוף הנתון ע"ג הסכך כשרה. כיוצא בו הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבו פסולה דמצטרף סכך פסול זה הגפן והדלעת והקיסום בהדי סכך כשר לפיכך פסולה.

אם קצצן כשרה ואפילו לכתחלה ולא גזרינן היכא דקצצן אטו דלא קצצן.

סוכה ע"ג סוכה כו'. ת"ר בסכות תשבו.

בסכת חסר כתיב דמשמע סוכה אחת. ולא שתים מיכן אמרו ולא בסוכה (שע"ג) [שתחת] סוכה. ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה (שבתוך האילן) שבתוך הבית.

א"ר ירמיה פעמים ששתיהן כשרות פעמים ששתיהן פסולות פעמים שהתחתונה כשרה והעליונה (כשרה) [פסולה] פעמים שהעליונה כשרה והתחתונה פסולה וכולן פשוטות הן.

הא דאמרי' במסכת סוכה מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. כך פירושו שכל סכך כשר שתחת סכך פסול אעפ"י שחמתו של עליון מרובה מצלתו ותחתון צלתו מרובה מחמתו כיון שהעליון מאהיל על התחתון נמצא מקצת התחתון עצמו פסול שאינו עשוי לצל שאותו עליון הפסול מסכך עליו ומבטלו ולפיכך הצילוהו מזה כשחבטן כלומר שערבן יחד מלשון חבוט רמי. ושיטה זו מדברי הראב"ד ז"ל למדתיה והוא דבר נבון וברור ורבים טועין בו.
וכשתמצא לומר שלשה דינין הם בסכך פסול עם סכך כשר.
כיצד היה סכך אחד פסול וסכך אחד כשר זה למעלה וזה למטה זו היא שאמרנו והא קא מצטרף ופסול לעולם. אבל נ"ל דכל שאלו ינטל מן הכשר מה שתחת הפסול ועדיין צלתו מרובה מחמתו כשר ובלבד שלא יהא ד' טפחים במקום אחד כדי שלא יפסל משום סכך פסול וזהו הדין הראשון.
חבטן ועשאן סכך אחד כשר ופסול מעורבין אם היה הפסול בעצמו חמתו מרובה מצלתו והכשר צלתו מרובה מחמתו הרי הכשר רבה על הפסול ומבטלו נמצא זה אינו פוסל ואינו מצטרף וזו ששנינו אם היה הסכך הרבה מהן ואמר רבה אבל אילן שחמתו מרובה מצלתו כשרה כשחבטן וזהו דין שני.
עשה סכך אחד בכשר ופסול ולא היו מעורבין יחד אלא זה בפני עצמו וזה בפני עצמו אם תלה כשר בפסול כשרה. וזהו משנתנו המקרה סוכתו בשפודין ומאי דאיתמר בה בגמרא. ואין לי להאריך בפשיטות וממה שכתבתי אין דרך לנטות:

מתני׳‎ העושה סוכתו תחת האילן ומייתי לה לקמן מדכתיב בסוכות תשבו ולא בסוכ׳‎ שתחת האילן ושמעי׳‎ מינ׳‎ דמתני׳‎ במסוככ׳‎ כהלכת׳‎ שצלתה מרוב׳‎ מחמת׳‎ בלא סייע האילן ולישנא דמתני׳‎ דייק הכי דקתני הנעושה סוכתו דמשמע סוכה כשרה כראוי:

גמרא אמר רבא ל״ש אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו לאו חשוב אילן ולא הויא סוכה שתחת האילן וכשרה כיון שמסוככת כהלכתא דבהכי קיימא מתני׳‎ כדאמרן. ורבא אמתני׳‎ קאי ואקשינן וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי הא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר פי׳‎ נהי דודאי ליכא משום סוכה שתחת האילן כדקאמר׳‎ מ״מ הא איכא פיסולא אחריתי שהאילן שהוא מחובר ופסול לסכך קא מסכך על הסוכה ומסייע בצלת׳‎ וקמצטרף סכך פסול בהדי כשר וקשיא לרבנן ז״ל הכא מאי צירוף סכך פסול וכשר איכא דהא ליכא למימר הכי אלא בשצל הסוכה בא ע״י צירוף סכך כשר וסכך פסול דהא כל כמה דצלתה מרוב׳‎ מחמת׳‎ אתכשר׳‎ לה ותו לא איכפת לן באידך צל דמעיקר׳‎ וכמאן דליכא חמה כלל דמי כל היכא דליכא אויר שהוא פוסל ובעל המאור כתב דכל שקדמה הסוכה לאילן תו לא אמרינן בה דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ולא מיפסלא עד שיהא האילן צלתו מרובה מחמתו דהשתא ודאי מפסלא משום סוכה שתחת האילן אף ע״פ שקדמה הסוכה לאילן דגזרת הכתוב היא אבל מתני׳‎ בשקדם האילן לסוכה ובתחל׳‎ עשייתה אין מסככין אות׳‎ ביחד אלא שנותנין מקצ׳‎ הסכך וחמתו מרוב׳‎ מצלת׳‎ וע״י האילן נעשי׳‎ צלת׳‎ מרוב׳‎ מחמתה ועל אותה שעה אמרו דקמצטרף מתחלת עשייתה סכך פסול בהדי סכך כשר ואף ע״פ שריב׳‎ בה אחר כך סכך כשר אינו מועיל לה שהפסול הקודם הוא המסכך ועושה צל ואידך כמאן דליתיה דמי ופירוש נכון הוא אלא דכיון דאקשו ליה סתמא משמע בכל אנפא ואפילו בשצל הסכך הוא קודם להיות צלתה מרובה מחמתה קודם לאילן והנכון דאפילו בשקדמה הסוכה מקשינן לפי שכיון שצל האילן שהוא פסול עומד למעל׳‎ הרי מבטל צל הסכך כשר שלמטה ממנו שהצל מן העליון הוא חשוב אף ע״פ שהוא מאוחר ורואין התחתון שתחתיו כאלו אינו כלל ונמצא שמצטרף סכך כשר שעל הסוכה עם סכך הפסול שהוא תחת האילן ובשניהם הסוכה צלתה מרובה מחמתה שרואין כל מה שתחת האילן כאלו ניטל לגמרי ונתנו תחתיו סכך פסול והיא פסולה עד שיהא צל האילן מועט כ״כ דבלאו סכך שתחתיו איכא הכשר סוכה שצלתו מרובה מחמתו וכן פי׳‎ הראב״ד ורבינו הגדול ופרקי׳‎ אמר ר״פ בשחבטן פירשו הגאונים ז״ל מלשון כי תחבוט זיתך שחבטן לגמרי עד שנשרו רוב העלין ואין צלו חשוב כלום והיינו דפרכי׳‎ אי בשחבטן מאי למימרא דהא ליכא סכך פסול כלל ומאי אשמועי׳‎ רבא. ופרישנ׳‎ דאשמועי׳‎ דלא גזרי׳‎ חבטן אטו לא חבטן ואפילו לכתחלה כדמפרש ואזיל ועיקר הדין אמת אבל אין הפ׳‎ מחוור דאכתי מאי קמ״ל פשיטא דלא גזרינן חבטן שאין כאן אילן כלל אלא חתיכ׳‎ עץ אטו לא חבטן דאיכא צל אילן והנכון כפירש״י ז״ל שהוא מלשון חבוט כלומר שהשפיל לענפי אילן וערבן עם סכך הכשר שאין הסכך הפסול מבטל כלום מן הכשר ולפי׳‎ כשרה ובלבד שירבה סכך הכשר על הפסול וכדתנן ואם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה ואוקימנא בשחבטן דרובא דכשרות וחבטה דפסולו׳‎ בעיא ותירץ כיון דהכשר׳‎ משו׳‎ חבט׳‎ היא היכי סתי׳‎ לן תנא דקתני ואם היה הסכוך הרבה ולא קתני וחבטן בשלמא דרבא לא קשיא דאיהו אמתני׳‎ קאי ולא אתא אלא למימר דאפי׳‎ לכתחלה שרי אבל תנא דמתני׳‎ קשיא היכא נקוט לה סתמא וי״ל דתנא מתני׳‎ סמיך למסתמה משום דפשיטה מלתא דלא אפשר לאכשורי בלאו הכי משום צד כדפריך לפי דידן ויהב רמיזא למלתא מדלא קתני ואם היה הסכך הרבה משמע שהכל מעורב והרוב רבה על המיעוט ומבטל׳‎ כנ״ל וק״ל מ״ש הכא דבעינן רובא ולא סגי לן בפלגא ופלגא. ואלו לקמן תנן המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן מסכך כשר כשרה ומה התם דכל חד וחד קאי באנפי נפשיה כשרה כשהסכך הכשר כשיעור הפסול הכא שהן מעורבין ביחד לא כ״ש וא״ל דבשלמ׳‎ התם דקאי כל חד וחד באפי נפשי׳‎ מכיון שהסוכה בכללה צלתה מרובה מחמת׳‎ ואין בשום מקום מן הסוכה שלא יהא צל הסכך הכשר מצל על האדם כשיעור הסכך הפסול ולעולם עומד תחת סכך כשר על חציו בהכי סגי דלא אמר ר״ח דליעבד צלתה מרובה מחמתה מסכך כשר אלא שתהא צלתה מרובה מחמתה כשר ולא יהא בה אויר בסכך ולא יסכך ברוב סכך פסול אלא שבכל מקום יהא מקצת הצל מסכך כשר אבל כשסכך הכשר והפסול מעורבין ונתונין בגג הסוכה בערבוביא אם הם שוין בשיעורין אפשר שיהיה מקום בסוכה שיהיה כל צל שעל האדם או רובו מסכך הפסול ולפיכך צריך רוב כדי שיהא סכך כשר רבה על הפסול ומבטלה כאיסור המתבטל ברוב ואף ע״ג דבאיסור שאפשר להתברר אינו מתבטל מכיון דמדינא כי מצמצמינן ליה לא בעינן רובא אלא דחיישינן לסכך פסול שיהא עומד במקום אחד מכיון דמעורב ברובא סמכינן שמתערב בכל כאיסור הנופל ברוב לח בלח ומתבטל כיון שאין בו כדי צלתו מרובה מחמתו דהא באילן שתמתו מרובה מצלתו איירינן נמצא ג׳‎ דינים בדין סכך כשר ופסול האחד כשהאילן עומד על הסוכה שאפילו קדמה הסוכה ואין האילן צלתו מרובה מחמתו והסוכה צלתה מרובה מחמתה רואין כל מה שתחת האילן כאלו הוא מסכך פסול ואינה נכשרת אלא כשצל האילן מועט כל כך שאע״פ שניטל מה שתחתיו תהיה הסוכה כהלכתה צלתה מרובה מחמת׳‎ ואין במקום אחד כשיעור פסול וזה שאמרו הא קא מצטרף סכך כשר בהדי סכך פסול. והב׳‎ כשחבטן ועירבן דכי איכא רובא מסכך כשר ואין האילן צלתו מרובה מחמתו כשרה. הג׳‎ כשנתן סכך כשר בפני עצמו וסכך פסול בפני עצמו זה כנגד זה שאם הם שוין ואין במקום אחד שיעור סכך הפסול כשרה וזו היא ששנינו המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה ולפי׳‎ העושה סוכתו בחצר שיש בה אילנו׳‎ צריך ליזהר מאד שלא יהא האילן מסכך על הסוכה כלל שמא יארע פסול בדברים אלו ואין לו תקנה עד שיחבוט וישיר העלין לגמרי בענין שלא יהא צלו חשוב כלל והרי זה מבואר ונכון בשם רבינו הגדול מפי תלמודו מורי הרב נר״ו:

הא דתנן הדלה עליה את הגפן כו׳‎ בדוכתה נפרש לה בס״ד:

מתני׳‎ סוכה ע״ג סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה.‎ פי׳‎ ‎וה״ה דמשכחת שתיהן כשרות או פסולות או עליונה פסולה ותחתונה כשרה כדאיתא בגמרא אלא לאשמועי׳‎ פסולה דתחתונה משום סוכה שתחת סוכה לא משכחת לה לעולם פיסולא דידה אלא כשהיא סוכה מעצמה שצלתה מרובה מחמתה והעליונה ג״כ צלתה מרובה מחמתה דהשתא איכא שם סוכה עליהם ומיקרי סוכה תחת סוכה וה״ה שצריכה חלל כדי שתקרא סוכה כדאי׳‎ בגמרא והשתא דהויא הכי אע״פ דפסולה מצד אחר סוכה שתחת סוכה היא כדאיתא בגמרא:

גמרא א״ר ירמיה פעמים ששתיהם כשרו׳‎ וכו׳‎ גרש״י תחתונה כשרה כו׳‎ ועליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימו תרווייהו בתוך כו׳‎. פי׳‎ דהשתא לא פסלה עליונה לתחתונה דכיון דעליונה חמת׳‎ מרובה מצלתה לא מיקריא סוכה ולא חשיבא סוכה שתחת סוכה ולא בטיל נמי סכך עליון לסכך תחתון דכיון דקיימא עליונה בתוך עשרים דתחתונה וסכך כשרה לה ולא עוד אלא דאפי׳‎ היכא דתחתונה חמתה מרובה מצלתה באנפי נפשה ובצירוף סכך עליון היא צלתה מרובה מחמתה כשרה מיהו אוקים עליונה למעלה מכ׳‎ דתחתונה דלא חזי׳‎ לה לסכך לא מבעיא דלא מצטרף לה להשלים אלא מיפסל נמי פסלה עליונה כל סכך התחתונה שהתחתונה דומיא דסוכה שתחת האילן דאף ע״ג שהאילן חמתו מרובה מצלתו והסוכה צלתה מרובה מחמת׳‎ אמרי׳‎ מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ואמרי׳‎ לקמן פשיטא ופרקי׳‎ דתחתונה כשרה ועליונה פסול׳‎ אצטריכא ליה מהו דתימא נגזו׳‎ דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כלו׳‎ דאף על גב דתרווייהו סכך כשר נינהו כיון דתרווייהו בתוך עשרים נגזור וניפסלינהו דלמא הויא עליונה למעלה מעשרים דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ״ל דלא גזרי׳‎ ול״נ דאכתי פשיטא דלא גזרי׳‎ כשהיא למטה מעשרים אטו למעלה מכ׳‎ דאי גזרי׳‎ הכי אין לך סוכה כשרה בעולם. והנכון כגירסת הספרים שלנו וכן היא בספרי הגאונים ז״ל כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה ועליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימא עליונה למעלה מעשרים פי׳‎ דאף ע״ג דקיימא עליונה למעלה מעשרים דתחתונה לא מיבטיל תחתונה משום סכך עליונה והיינו דאמרי׳‎ דהא אצטריכא ליה למיתני מהו דתימא הא קא מצטרף סכך פסול וסכך כשר דומיא דסוכה שתחת האילן שמתבטל כל מה שתחת האילן קמ״ל דלא אמרי׳‎ הכי אלא גבי אילן שהיא סכך פסול מעצמו לפי שהוא מחובר אבל פסול סוכה עליונה שהיא למעלה מכ׳‎ שאין פסול עצמו אלא מחמת גובה אינו כדאי לבטל סכך כשר שתחתיו וכיון שחמתה מרובה מצלתה הרי התחתונה כשרה כשהיא צלתה מרובה מחמתה דלא הויא סוכה שתחת סוכה דעליונה לאו סוכה היא ולא מבטל לסכך דתחתונה מטעמא דאמרן. והשתא להאי שיטתא כי אמרי׳‎ תחתונה צלתה מרובה מחמתה היינו בלא סיוע סכך עליון ומסתמא לא פסול מצטרף לה כיון שהיא למעלה מכ׳‎ וכן בתוס׳‎ בשם ר״ת וי״א דאפילו היכא דקיימו תרווייהו בתוך כ׳‎ בעינן שתהא תחתונה צלתה מרובה מחמתה מנפשה בלא סיוע עליונה שלא יהא הצל מב׳‎ סוכות שאין אני קורא בה בסכת שמשמעה אחת ומ״ש נראה נכון:

המשנה השלישית והכונה בה כשלפניה ההוא שאמר העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה ר' יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה אמר הר"ם רוצה באמרו דיורין שלא תהיה ראויה לדירה והוא כי כשתהיה התחתונה חלושה כל כך שאינה יכולה לסבול בשום פנים מה שפורשין עליה מכרים וכסתות אין מחלוקת כי התחתונה כשרה לפי שאנחנו על גג העליונה נסמוך ואם היא חזקה כל כך שתוכל לקבל מה שפורשים ממנו מכרים וכסתות אין מחלוקת כי התחתונה פסולה ואם יכולה לקבל כרים וכסתות על ידי הדחק והגג מתנועע בהן בזה חולקים ר' יהודה וחכמים וכל זה בתנאי שיהיה החלל שבין שתי הגגות עשרה טפחים או יותר אבל פחות מעשרה תהיה התחתונה כשרה ואין הלכה כר' יהודה פרש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפרש על גבי הקנוף פסולה אבל פורש הוא על גבי נקליטי המטה נשר הוא הדבר הנושר מן העלין והלולבין מן הצמחים שמסככין בהם והקינוף הוא ארבעה עמודים וכשפרש עליהם יהיה גג ותהיה סוכה בתוך סוכה ובתנאי שיהיה בגובה העמודים עשרה טפחים או יתר ונקליטי המטה הם שני עמודים בלבד וכשפרש עליהם אינו סכך ואם פרש מסך תחת גג הסוכה לנוי הרי היא כשרה מפני שפרט ואמר מפני הנשר הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבו פסולה אם היה הסכוך הרבה מהם או שקצצן כשרה זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה אם אין גדולו מן הארץ אין מסככים בו ואם היה הסיכוך הרבה מהם כשרה ובתנאי שיקצץ אותם כי אם לא קצצן יצטרף סכך כשר לסכך פסול ופסולה לפי שאין מותר לסכך בצמחים בעודן מחוברים לקרקע מן הטעם שנבאר עוד ואמרו או שקצצן כשרה בתנאי שינענע אותם ואז תהיה כשרה ואע"פ שרוב הסוכה מזה הגפן או הדלעת כדי שיהיה נעשה לשם סוכה כי העקר אצלנו חג הסוכות תעשה לך ולא מן העשוי וזה העקר הנזכר כי כל שגדולו מן הארץ אינו מקבל טומאה והוא שלא יהיה כגון מחצלאות ובגדי פשתן וכלי העץ שמקבלים טומאה הוא עקר אמתי וראוי לסמוך עליו והרמז לזה אמרו ית' חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך וגו' ובאה הקבלה בפסולת גרן ויקב הכתוב מדבר ענינו שתהיה הסוכה מהם וכיוצא בהם:

אמר המאירי העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית שהתורה אמרה בסוכות תשבו ולא בסוכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת האילן ופי' בגמ' דוקא באילן שצילתו מרובה מחמתו שמאחר שצילתו מרובה שם סכך עליו ונמצא סכך שתחתיו סוכה בתוך סוכה אבל כשחמתו מרובה מצילתו כשרה ותמהו בה וכי חמתה מרובה מצלתה מאי הוי והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ופירשוה כשחבטן והקשה אי חבטן מאי למימרא מהו דתימא נגזר חבטן אטו לא חבטן קמ"ל והקשה תנינא הדלה עליה את הגפן וכו' וסיכך על גבן פסולה ואם היה סכוך מרובה מהן או שקצצן כשרה היכי דמי אילימא בשלא חבטן הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אלא לאו כשחבטן ושמע מינה דלא גזרינן ותירץ מהו דתימא הני מילי דיעבד אבל לכתחלה לא קמל"ן זהו לשון הסוגיא וביאורו מבולבל הרבה ביד מפרשים ומה שנראה לי בפירושה דרך קצרה הוא שכל שהאילן מרובה מחמתו הן שסכך תחתיו הן שפרש האילן על הסיכוך הן שמתדבק עם הכשר כעין דלעת וקיסום הן שאינו מתדבק בו הן שקדם פסול לכשר הן שקדם כשר לפסול פסולה שמאחר שצל האילן מרובה מחמתו אע"פ שצל סכך גם כן מרובה מחמתו ואינו צריך לצרופו מ"מ שם סוכה עליו והרי זה סוכה תחת סוכה כסוכה שבתוך הבית שפסולה על כל פנים אבל כשחמת האילן מרובה אין שם סכך עליו וכשר אלא אם יש מן הצל של אילן ארבעה טפחים במקום אחד וקס"ד אף בשהסכך הכשר צריך לו כלומר שאף הסכך הכשר אין צל שלו מרובה מחמתו אלא בצירוף צל האילן עם צלו והוא שהקשה ואחר שכן האיך אתה מכשירו והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ותירצה בשחבטן ואנו מפרשים שהשיר את העלים לגמרי שאין צל האילן כלום וכל שצלתה של סוכה מרובה מסתמא לא בצירוף אילן הוא אלא מחמת עצמה והוא הדין אם לא חבטן כל שאין צירוף האילן צריך לכשר וחמת האילן מרובה כשר מן הדין אלא שיש לפסלה מצד גזרה שהדבר קרוב לטעות בה להכשיר אף בשצל סכך צריך לו הואיל ולא חבטן וכן אפילו חבטן אם עדיין צריך צל קורות הענפים לצירוף הסכך הכשר להשלים צלו לרוב פסול אלא שסתם הדברים כל שלא חבטן צל הסכך צריך לצירוף עלי האילן שמן הסתם אין אדם מסכך בכדי צורך צלו וכל שהוא רואה צלתה מרובה אינו מדקדק אם מחמת הסכך לבד אם בצירוף עלי האילן וכן סתם הדברים כל שחבטן אין הסכך צריך לצל קורת הענפים שכל שנחבטו עלי האילן אין אדם סומך על צל קורתו של ענף האילן ומתוך כך שאל חבטן מאי למימרא והרי הואיל ואין צל זה צריך לצל הסכך ואף הוא מעצמו חמתו מרובה מצלתו אין כאן לא סכך ולא צירוף סכך מחמת האילן והשיבו שבא ללמד שאין גוזרין בו אטו לא חבטן וחזר והקשה תנינא הדלה עליה ר"ל על דפנותיה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום שכל אלו הם זמורות ארוכות שאדם יכול להדלותם על כל משך הסוכה וסכך בסכך כשר על גבן פסולה שמן הסתם לא סכך אלא בכדי הצריך והרי דלעת זה מצטרף לעשות צל הסוכה מרובה ואם היה הסכך מרובה מהם או שקצצם כשרה והענין בקצצם שהרי הקציצה עושה את הכל סכך כשר ואע"פ שיש כאן תעשה ולא מן העשוי שהרי אין אומרין שקציצתן זו היא עשייתן פי' בו בגמ' בשנענען אחר קציצה ומ"מ בשהיה סכוך מרובה מהם שכשרה ודאי הענין בו כדי להיות צלו מרובה בלא צירוף שסתם הדברים רוב צל הסוכה תלוי ברוב סכך וכל שרוב סכך כשר רוב צל הסוכה מחמת סכך כשר הוא ואע"פ שאפשר לפעמים רוב צל בלא רוב סכך כגון שנתפשט סכך הכשר בקלישות על הסכך כלו עד שהיא מדובללת ודלה עד שהרבה סככה בפסול ומ"מ צלתה מרובה מחמתה מצד הכשר מ"מ רוב סוכות וסתמן רוב צלן תלוי ברוב סככן ואם בשלא חבטן ודאי אינו כן ר"ל שלא היה רוב צל בא מחמת סכך הכשר שכבר הקדמנו שסתם הדברים אין אדם מסכך ביתר ממה שצריך לו ודלות הסכך ודבלולו אינו דבר המצוי והרי נמצאת דלעת צריכה להשלים את הצל לרוב אלא ודאי בשחבטן וסתם הדברים שאין אדם נסמך על צל סכך של דלעת שהרי אינו כדאי לימנות ולמדת שאין גוזרין חבטן אטו לא חבטן ופירשה שהוצרך לשתיהן כדי ללמד בשניה שלא סוף דבר שאם עשה כן מכשירין לו את הסוכה אלא שאף לכתחילה מתירין לו לעשות כן:

זהו מה שנראה לי בביאור הסוגיא ולמדנו שכל שהאילן צלו מרובה שם סכך עליו ואין הכשר לסוכה בשום פנים אם חמתו מרובה אין שם סכך עליו וכל שהוא צריך לסכך להשלימו לרוב צל וסתם הדברים זהו בשלא חבטן פסול ואם צל הסכך מרובה בזולתו וסתם הדברים זהו בחבטן כשר ואף בשלא חבטן אם צל הסכך מרובה כשר מן הדין וכן אם אף אחר שחבטן צריך צל קורות הענפים להשלים לרוב צל הסוכה אלא שסתם הדברים כך הוא כמו שביארנו וכן אפשר שכל שלא חבטן גוזרין בו שאינו צריך לצירוף אטו צריך לצירוף ונמצאת למד שאין הדבר תלוי ברוב סכך כשר אלא שסתם רוב סכך כשר צלו מרובה בלא צירוף עד שכמעט רוב צל תלוי בלא סכך אא"כ על דרך זרות ומילתא דלא שכיחא וזהו שאמרו במקרה סוכתו בשפודים שצריך ריוח ביניהם כמותם ופירשוה במעדיף כלומר שנמצא הסכך מרובה מהם ר"ל שאם לא כן לא יהיה הצל מרובה בלא צירוף השפודין ושמא תאמר והלא לא הוצרכו לתרצה במעדיף אלא לדעת הפוסל בפרוץ כעומד אבל לדעת המכשיר אין צריך בהעדפה אע"פ שמ"מ לצלתה מרובה בלא צירוף אנו צריכים וא"כ על כל פנים אתה צריך לומר שצלתה מרובה אף בצירוף כשרה יראה שלרווחא דמילתא הקשה שם כן ר"ל לימא הא דמכשרינן בריוח כמותן תהוי תיובתא הרב הונא דפסיל בפרוץ כעומד והרי בכאן הכשרנוה אף בשאין הצל מרובה אלא על ידי צירוף ותירץ במעדיף כלומר כל שאינו מעדיף אף לדעת המכשיר בפרוץ כעומד פוסל בה מצד שאין צלתה מרובה אלא על ידי צירוף אלא שלשניהם דוקא במעדיף ונמצא הצל מרובה בלא צירוף ויש שפירשה כשהיא בדרך שצל הסוכה מרובה בלא צירוף השפודים ואעפ"כ הוצרך לרוב וכשהקשו ממנה לזו הם פירשו שאינה דומה שזו שבכאן כל הסוכה מסוככת בסכך כשר אלא שהוא קלוש ואין כאן פרוץ כעומד ואף הפסול ממין הכשר הוא ואינו ניכר כל כך לחשבו כפרוץ ומעתה כל שאינו צריך לצירוף הפסול כשר בלא רוב אבל שפודין שאין כל הסוכה מסוככת לא בסכך כשר ולא אף בפסול שממין הכשר אלא במין שניכר פיסולו הרי הן כמי שאינן ואלמלא רוב סכך כשר הוה ליה פרוץ כעומד ולענין סכך צריך להיות עומד מרובה כמו שכתבנו בראשון של עירובין מ"מ בזו נראה שכל שאין שם רוב אין כאן צלתה מרובה מחמתה ומ"מ יש פוסקין במקרה בשפודין שבריוח ביניהם כמותם כשרים הואיל והריוח שביניהם נתמלא בסכך כשר וכדעת רב פפא שאמר פרוץ כעומד מותר אבל ניטל הסכך פסול ונשתייר אויר אפילו הוא פחות משלשה פרוץ כעומד פסול ולדעת זה אתה צריך לומר שרוב צל אף על ידי צירוף הפסול כשר אלא שהמפרשים אותה בדרך שצלתה מרובה בלא צירוף השפודים הם מצטרפים במקצת לדעתנו שהרי לא הוצרכנו לרוב הואיל וצל הכשר מרובה אא"כ נאמר שבזו כל שאין שם רוב סכך אין שם רוב צל כמו שכתבנו:

זהו מה שנראה לי בשמועה זו בביאורה ופסק שלה אלא שיש מקום עיון למה שפירשנו בחבטן לשון השרת העלין וכדי שלא להשאר שם צל האילן היה לו להקשות אי הכי אף בצלתו של אילן מרובה נאמר כן שהרי עבר צלו ונשאר חמתו מרובה ואין שם סכך עליו ומתוך כך אני מפרש חבטן לא השרת העלין לגמרי אלא להתחיל בהשרתן מעט לגלוי הדעת שאינו סומך על אותו הצל כלל ושדעתו לסכך עד שתהא צלתה מרובה בלא צירוף צל האילן כלל אע"פ שנשאר צלו של אילן במקומו אחר שמ"מ חמתו מרובה הא כל שהאילן צלתו מרובה מחמתו שנמצא שם סכך עליו אע"פ שהתחיל בחבטה וגלה דעתו שאינו סומך עליו שמסכך בכדי כל צרכו שתהא צלתה מרובה מחמתה מחמת עצמה בלא צירוף צל האילן הואיל ומ"מ נשאר צל האילן במקומו כצלתו מרובה מחמתו שם סכך עליו והסוכה פסולה משום סוכה תחת סוכה:

זהו דעתי בביאור שמועה זו ומ"מ הריני כותב שיטת שאר המפרשים על היותר קצר שאפשר מפני שהפסקים משתנים לפי שיטת קצת הפירושים ודרך כלל אני אומר שכל שאר מפרשים מצריכים רוב סכך אפילו היה צל הסוכה מרובה בלא רוב סכך אלא שפירושיהם משתנים לכמה דרכים הדרך האחד הוא שגדולי הרבנים פירשו וכי חמתו מרובה מצילתו מאי הוי הואיל ומ"מ צריך הוא לצירוף הכשר להשלים צלו לרוב שהרי סתם נאמרה כמו שפירשנו הא קא מצטרף וכו' וכל שאתה רואה את האילן כמסולק משם נשאר מה שתחתיו בחמה ונעשית בה הסוכה חמתה מרובה מצילתה שהרי סתם הדברים בסוכה שצלתה מרובה מחמתה בצמצום אנו עסוקים ואע"פ שהסכך כשר רבה בה מ"מ אין סכך הפסול בטל בו הואיל ואילן בפני עצמו הוא עומד ותירצה בשחבטן ופירשו הם שהשפילן ועירבן זה עם זה ונמצא שהאילן מתבטל מעצמו הואיל ויש כאן רוב סכך כשר אע"פ שאין צלתה מרובה בלא צירוף אילן שאפשר לפעמים רוב סכך בלא רוב צל כמו שביארנו ואע"פ שלדעת המכשיר בשפודין בריוח כמותן כשר בלא רוב סכך כשר בזו בשהצל הכשר מרובה ומקצת גדולי הדור פירשוה אף כשאין צל הכשר מרובה ומפני שלדעתם בזה אי אפשר לרוב צל בלא רוב סכך ומקשים ממנה לזו ומתרצים שהשפודין כל אחד בפני עצמו אבל כשהם על ידי עירוב צריכים אנו לרוב סכך כשר והדברים נראין יותר בהיפוך ומ"מ הם כללו בזה שלשה דינין אחד שכל שהאילן בפני עצמו ולא חבטן רואין הסכך שתחת ענפי האילן כאילו אינו ואם נשארה צילתה מרובה כשרה כמו שכתבנו אלא שפסלנוה מחמת גזרה ואם אין צלתה מרובה אלא בצירוף האילן פסולה וגם זו כמו שכתבנו והשני הוא שכל שחבטן צריך לרוב סכך כשר וכשרה אע"פ שצל האילן צריך להשלמה וזו כנגד שיטתנו והשלישי שכל שהסכך פסול בפני עצמו והכשר בפני עצמו דיו בכשר כפסול אלא שאם יש בו יותר משלשה טפחים לא יאכל ולא יישן תחתיו וזו מתנגדת לשיטתנו שפסקנו בה במעדיף כמו שיתבאר ומ"מ למדת לפירוש גדולי הרבנים שכל שחמת האילן מרובה מצילתו ועירבן ויש בה רוב סכך כשר כשרה הסוכה אע"פ שהאילן צריך להשלמת רוב צל לסוכה ומ"מ לעיקר השיטה ולענין לשון חבטה יש שואלין האיך תפרש בחבטן לשון השפלה והרי אף בהדלה את הגפן אתה מזכיר לשון חבטן ובזו האיך לשון חבטה נופל בה והרי סיכך על גבן אלא שאפשר שהשפיל בדי הסכך וערבם זה בזה אלא שאף לענין הביטול הם שואלים והא מחובר אין בו ביטול וכמו שאמרו ערלה פ"א מ"ו נטיעה של ערלה שנתערבה בנטיעות אחרות כולן ידלקו ואע"פ שבזו הרי איסור במקומו עומד ואין ראוי ליבטל אבל זו שנתערבה תיבטל הרי בסופה אמרו אם ליקט יעלה באחד ומאתים טעמא דליקט הא מחובר לעולם אינו בטל אף בעירוב ועוד שהרי האיסור ניכר הוא וידוע ומהיכן איסור הניכר מתבטל ועוד האיך התירוה לכתחילה והא אין מבטלין איסור לכתחילה וא"ת דוקא באיסור אכילה הרי אף באיסור הנאה אמרוה בעצים שנשרו מן הדקל שאלמלא טעם מיקלא קלי איסורא לא היינו מתירים להרבות עליהם עצים מוכנים כמו שביארנו בראשון של ביצה וכן שלפירושם מאי האי דקאמר חבטן מאי למימרא והרי לימדנו בה שבהשפלה גרידא אע"פ שאין הצל מתמעט מכשירין אותה מחמת ביטול וטובא אתא לאשמעינן ומ"מ לדעתי אין בכל אלו קושיא שאין מדמין מביטול שאר איסורין שאדם נהנה מהם הנאת הגוף לדבר שאין נהנין בו אלא לקיום מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו וראוי להחזירם לדין תורה ליבטל כל מיעוט ברוב ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו חששו לקושיות אלו ופירשו מתוך כך שכל שהאילן צריך לצירוף השלמת רוב צל לסוכה פסולה אף בחבטן ולא הוכשר לדעתם אלא בחמת האילן מרובה וחבטן ורוב סכך כשר ושהסוכה צלתה מרובה מחמת עצמה לבד האילן שנמצא האיסור אינו מעלה ומוריד ופירשו בסוגיא זו הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ואף כשהסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא צירוף אילן ולמדת שבלא חבטן פסולה על כל פנים וכבר כתבנוה לשיטתנו גם כן מתורת גזרה אלא שהם חוזרים ומפרשים חבטן כפירוש גדולי הרבנים בהשפלה ועירוב ומתורת ביטול וכשהקשו לעצמם ממה שאין מבטלין איסור לכתחילה הם מפרשים לכתחילה להכשיר לו את הסוכה לאכול בה לכתחילה ודיעבד שאם אכל בה יוצא בה ידי חובתו אבל לעשות לכתחילה לא ואף הם חוזרים ומפרשים חבטה זו בענין זה ר"ל השפלה ועירוב ולא מתורת ביטול אלא שמתוך שהסכך רבה עד שצלה של סוכה מרובה מחמתה בלא צירוף אילן הרי הפסול כמי שאינו:

ומגדולי הראשונים פירשו והא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כלומר כיון שנתן מעט סכך כשר נצטרף עם האילן ונעשה צלתה מרובה בפסול ואין רבוי סכך כשר הבא אחריו מועיל הואיל ונעשה הסכך בפסול ופירשו בשחבטן ר"ל השרת העלין והרי גלה בדעתו שאין צל האילן נוח לו והדברים זרים שהרי אף באיסורין כל שניתוסף ההיתר מתיר את האסור כל שלא כיון הוא לבטלו כמו שיתבאר במקומו ובזו אין בה דין ביטול כמו שכתבנו ומ"מ למדת לדבריהם באלו שנוטלין הרעפים מכסוי הבית ועושים למטה מהם סוכה כהלכתה ונשארו הקורות למעלה מהסכך שצריך לסככה ביחד עד שבשעה שיחול שם סוכה עליה והוא בשעה שצלתה מרובה מחמתה לא יצטרף עמה צל הקורות וכן שיגלו מן הרעפים בכדי שתהא החמה נכנסת הרבה במקום הסוכה שתהא חמתה מרובה עד שיכסנה בסכך הכשר והדברים מתמיהים מטעם שכתבנו ועוד שלדבריהם אם הדבר ראוי לאסור גלוי הדעת למה מפקיע:

וגדולי המפרשים כתבו בשם גאוני ספרד והא קא מצטרף וכו' כלומר ושמא יש ממנו ארבעה טפחים במקום שפוסל ופירשה בשחבטן ר"ל השרת העלין שאין עוד צל ארבעה טפחים בבת אחת ונמצאת למד שלדעתנו די לנו בחמת מרובה ושתהא צל הסוכה מרובה בלא צירופו ולדעת גדולי הרבנים אתה צריך חמת אילן מרובה וסכך כשר מרובה וחבטן לבטלו ברוב ובאלו כשר אף כשאין צל הסוכה מרובה אלא בצירוף צל האילן ולגדולי הדורות צריך ארבעה דברים חמת אילן מרובה וסכך כשר מרובה וחבטן כדי ליתן לב להיות צל הסוכה מרובה ולמדת ממילא הרביעית והוא שצריך שתהא צל הסוכה מרובה בלא צירוף ולגדולי הראשונים צריך לחמת אילן מרובה ולסכך כשר מרובה ולצל סוכה מרובה כאחד עד שלא יצטרך שום שעה לצירוף או לחבטן מתורת גלוי הדעת שאינו רוצה בצל האילן ואם האילן תחת הסוכה אין צורך בזו לדעתם וכן לדעתם אם לאחר שהשלים את הסיכוך כהלכתו הדלה עליה את הגפן או את הדלעת בין על גבי הסיכוך בין על גבי הדפנות תחת הסיכוך אף בלא חבטן הואיל וחמת האילן מרובה מצילתו ואנו פסלנוה מגזרה כמו שכתבנו ואחרוני הרבנים הכשירוה אף בצל האילן מרובה מחמתו שכל שנעשית הסוכה כשרה אינה נפסלת עוד בסכך שני ונשתקע הדבר שהרי סוכה תחת סוכה ודאי תחתונה קודמת ואעפ"כ נפסלה כשנעשית העליונה עליה אלא שהם מפרשים שעשה הסוכה גבוהה ואחר כך סיכך באמצעיתה והדברים מתמיהים ואע"פ שהם מביאים ראיה מעובדא דמנימין דאישתמיטוה ליה כתנתא במיא אינה ראיה כמו שיתבאר למטה:

ולגדולי המחברים ראיתי שלא הזכירו ענין חבטה כלל אלא זו שתחת האילן כתבו במוחלט שפסולה ולא הפרישו בין צלו מרובה לצלו מועט ובהדלה עליה את הגפן כתבו שאם קצצן אם היה הסכך האחד מרובה כשר בלא נענוע ואם לאו צריך נענוע אבל כל שלא נקצצה פסול אף בסכך כשר מרובה מחמת צירוף פסול בכשר וכן כתבו בפירוש המשנה וראיתי מי שמפרש בדבריהם שהם מפרשים חבטן כמו קצצן וכל שצל האילן היה מרובה מחמתו צריך נענוע אחר קציצתו הא אם היתה חמתה מרובה אין צריך נענוע ואין נראה כן שהרי בסוגיא העמידו זו שבהדלה עליה שאם היה הסכך מרובה מהם כשרה וכן בחבטן ונאמר בהם אח"כ או שקצצן כלומר או שלא היה הסכך מרובה אלא שקצצן אלמא חבטן לחוד וקצצן לחוד אלא שנראה לדעתם שאין פוסקין ענין חבטן כלל ולא נאמרה לדעתם אלא דרך סוגיא ומשא ומתן אלא שאני תמה האיך יפרשו או שקצצן דמשמע דקמייתא בלא קציצה כשרה והא קא מצטרף וכו' ונראה לי שהם מפרשים אם היה הכשר מרובה מהם עד שנעשה צלתו מרובה בלא צירוף הפסול ושאף הפסול היה חמתו מרובה או שאם היה צריך לצירופו שקצצן ונענען כשרה:

סוכה על גבי סוכה ושני הסככים עשויים כהלכתם עליונה כשרה ותחתונה פסולה שמאחר שצל העליונה מרובה מחמתו שם סוכה עליה ונמצאת תחתונה סוכה בתוך סוכה וכתיב בסכות תשבו והוא חסר וא"ו ומתוך כך דרשו בו בסכת ולא סוכה על גבי סוכה ולא סוכה שתחת האילן ולא סוכה שבתוך הבית והעליונה כשרה מ"מ כל זמן שיהא תחתיה קרקע של משך שבעה בשלש דפנות או שיש על סכך התחתונה אם היא תוך ד' אמות לדפנות של חיצונה ושיהא סכך העליונה גבוה ממנה עשרה טפחים וכן שיהא סכך העליונה תוך כ' הא אם היתה חמת העליונה מרובה מצילתה התחתונה כשרה שאין לעליונה שם סכך כדי לפסול את התחתונה מדין סוכה תחת סוכה ר' יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה ופירשוה בגמ' שאין סכך התחתונה חזק כל כך שיהא יכול לקבל כרים וכסתות לישב עליהן כשיבא לצאת ידי חובת סוכה בעליונה הרי נמצא שאין אדם יכול לאכול בעליונה ומאחר שכן אין שם סוכה עליה לפסול את התחתונה ואע"פ שאפשר שיהא שם קרקע במשך שבעה ובשלש דפנות אין אדם מצוי לעשות סוכה תחת סוכה רחוקה מדפנות החיצונה כל כך שאין כונתו אלא לאכול בתחתונה ועושה סוכה אחרת להרחקת טיפי גשמים שלא יבואו לשעתן על השולחן ורוצה הוא להשתמש בה בכותל החיצונה ועושהו כשיעור סכך שעליו ופי' בגמ' שאף חכמים מודים בזו ולא נחלקו אלא ביכולה לקבל על ידי הדחק שלדעת חכמים הרי העליונה ראויה מיהא לדירת עראי והלכך שם סוכה עליה ופוסלת את התחתונה ור' יהודה מצריך לדירת קבע וכל שעל ידי הדחק אינו דירת קבע ונמצא שאינה סוכה לפסול את התחתונה והלכה כחכמים וכן חלקו בגמ' כמה יהי' הסככים מרוחקים זה מזה שיהי' קרויים שני סככים עד שתהא דן את התחתון בסכך שתחת סכך ושבפחות מכן יהא נדון בסכך אחד כעין עיבוי ופירשה רב טפח שכן אהל טומאה בטפח להביא טומאה אם טומאה תחת ראשו האחד וכלי תחת ראשו השני או לחוץ בפני הטומאה אם יש כלי על גביו כנגד הטומאה הא פחות מכן סכך אחד הוא ורב חסדא ורבה בר רב הונא פירשוה בארבעה טפחים שאין מקום פחות מארבעה לידון רשות בפני עצמו וא"כ כל פחות מארבעה רוחק ביניהם סכך אחד הוא ושמואל פירשה בעשרה שכהכשרה כך פיסולה מה הכשרה בעשרה אף פיסולה בעשרה:

ולענין פסק יש פוסקים כרב ומשום דהלכתא כרב באיסורי ואין כאן הכרח שהרי לא עם שמואל לבד [הוא מחולק] אלא עם רב חסדא ורבה [ג"כ] ונראה לפסוק כדבריהם אם מפני שהם רבים אם מפני שמיצעו את הדרך בין רב ושמואל וכן כתבוה גדולי הראשונים והביאו ראיה לדבריהם מנויי סוכה המופלגין ששיערום בארבעה כמו שיתבאר ומ"מ נראה לי לפסוק כטעם שמואל ומשום ההיא דאם אין דיורין בעליונה תחתונה כשרה וכל שאין שם גובה עשרה אין כאן דיורין ומ"מ מההיא דיכולה לקבל על ידי הדחק כשרה לרבנן יש לדון שלא לפסוק כדבריו מכל וכל אלא כל שאין ראוי לישב בסכך התחתונה כשיבא לצאת בעליונה אין העליונה פוסלת את התחתונה ואף ביתר מארבעה אינה ראויה לכך ומ"מ בעשרה יכול הוא לישב ואף בפחות מעשרה כל שיכול לישב שם אדם בינוני על ידי הדחק ראויה היא ופוסלת ובפחות מכן כשרה ויראה לי בשיעורה שכל פחות מששה טפחים כשרה וכן פי' בגמ' בסוכות אלו שפעמים ששתיהן כשרות ופעמים ששתיהן פסולות ופעמים שעליונה כשרה התחתונה פסולה ופעמים שתחתונה כשרה ועליונה פסולה:

שתיהן כשרות כגון שתחתונה חמתה מרובה מצלתה אילו לא היה סכך בעליונה מגין עליה שנמצא סככה כמי שאינו ועליונה צלתה מרובה והוכשרו שתיהן בסכך העליונה וכגון שהעליונה בתוך כ' לארץ:

שתיהן פסולות כגון ששתיהן צלתן מרובה מחמתן שנמצא שם סכך על שתיהן ושהעליונה למעלה מעשרים שהתחתונה פסולה מדין סוכה תחת סוכה ועליונה מפני שהיא למעלה מכ' ופירשוה גדולי הרבנים למעלה מכ' לסכך התחתונה שאם היתה בתוך עשרים לסכך התחתונה אע"פ שהיא למעלה מעשרים לארץ ישב בסכך התחתונה ולא עוד אלא שסכך התחתונה כבונה אצטבא באמצעיתה על הדרך שכתבנו:

תחתונה כשרה ועליונה פסולה כגון שהתחתונה צלתה מרובה ועליונה חמתה מרובה ואין שם סכך עליה ואין גורסין כאן וקיימא בתוך כ' ויש גורסין כן ומפרשין אותו על התחתונה ואין נראה כן שזו לא הוצרכה לאמרה הא עליונה מ"מ אין צורך להיות בתוך כ' אלא כשהיא למעלה מכ' תחתונה כשרה שהעליונה כמי שאינה היא:

עליונה כשרה ותחתונה פסולה כגון ששתיהן צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה בתוך כ' ובגמ' שאלו בחלוקות אלו פשיטא והשיבו תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריכא ליה ואנו גורסין בה מהו דתימא נגזור דילמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ"ל כלומר הואיל ואתה מכשירה אף בשעליונה למעלה מכ' ומצד שאתה חושבה כמי שאינה אחר שחמתה מרובה שמא יטעה להכשיר אף כשאותו סכך עליון צריך להשלים רוב צלה של תחתונה קמ"ל דלא גזרינן הא כל שהוא כן ודאי פסולה וי"מ קמ"ל כלומר שאפילו היה כן אינה פסולה שאין צירוף פוסל אלא בסכך הפסול מחמת עצמו אבל בשאינו פסול אלא מחמת גבהו לא והם גורסים מהו דתימא הא קא מצטרף וכו' כלומר שסתם הדברים עליונה שהיא למעלה מעשרים צריכה לצרוף צלה של תחתונה ותפסל בצרופה קמ"ל שאינה פוסלת בצירופה ועיקר הדברים כדעת ראשון מ"מ למדת לדבריהם שאם עליונה חמתה מרובה והיא בתוך כ' אע"פ שצלה של עליונה משלמת צלה של סוכה התחתונה לרוב תחתונה כשרה ויש גורסין מהו דתימא ניגזור למטה מעשרים אטו למעלה מכ' והם מפרשים שכל שהעליונה למעלה מכ' פסולה אע"פ שחמתה מרובה ומ"מ דוקא כשהיא צריכה להשלים להיות צלה של תחתונה מרובה קמ"ל ולמטה מכ' מיהא אף בצירוף כשרה והרי נוסח זה לענין פסק עולה לאחד עם שלנו וכן עיקר:

פעמים ששתיהן פסולות כגון דתרווייהו צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה למעלה מעשרי' איכא לדיוקי מהכא דאע"ג דקיימא עליונה למעלה מעשרים טעמא דצלתה מרובה מחמתה הא חמתה מרובת מצלתה תחתונה כשרה ומיכן יש להקשות לפתרון אמירה שפירש דאי קיימא עליונה למעלה עשרים אמה אע"ג דחמתה מרובה מצלתה תחתונה (כשרה ומיכן יש להקשות) פסולה דקא מצטרף סכך פסול להדי סכך כשר שהרי בכאן למעהל מעשרים היא ודוקא אם צלתה מרובה מחמתה תחתונה פסולה אבל אם חמתה מרובה היא כשרה דכי פסלינן היכא דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר דוקא במחובר דחשיב ולא בטיל אבל בכל מילי בטל ברוב:

תוס' בד"ה הא קא מצטרף כו' וכה"ג הוי מצי לאשכוחי שתיהן פסולות כו' אלא דמשכח לה שפיר כו' עכ"ל הא ודאי אם נפרש דמצטרף סכך פסיל אפילו בתחתונה צלתה מרובה טפי מצינן לאשכוחי שתיהן פסולות אפילו בתחתונה צלתה מרובה אלא דבעי לומר אף לפי שיטתם לפי גירסא זו ה"מ לאשכוחי שתיהן פסולות בכה"ג ולאפוקי לגירסת ר"ת דאפילו בכה"ג לא מצינן לאשכוחי שתיהן פסולות:

בא"ד ור"ת מפרש כו' סבר כמאן דליתיה כו' ועוד דמהאי טעמא המ"ל שתיהן כשירות איצטריך ליה כו' עכ"ל לפי לשון רש"י דסבר כמאן דליתיה כו' לכאורה אין זה דומה דבחמתו מרובה סבר כמאן דליתיה דלאו סכך הוא אבל בההיא דשתיהן כשירות דעליונה צלתה מרובה וסכך מקרי אמאי לא תפסל למעלה מכ' גם התחתונה ועוד דע"כ הוא צריך לההוא סככה דלמעלה מכ' כיון דהתחתונה חמתה מרובה וסכך דידה כמאן דליתיה ומהיכא תיתי לן למגזר בדקיימו תרוייהו בתוך כ' משום הך דקיימא עליונה למעלה מכ' דאטו נפסול כל סוכה אפילו בתוך כ' מהאי טעמא דשמא יכשר נמי למעלה מכ' ונראה לפרש דבריהם לפי שיטתם דלעיל דההיא דתחתונה כשרה ועליונה פסולה מיירי בשאין התחתונה צלתה מרובה אלא בצירוף סכך עליונה וא"כ ע"כ לית לן לפרושי הך גזירה כפרש"י דמדחזי לעליון דחמתה מרובה סבר כמאן דליתיה דמי דהא ע"כ צריך לההוא סככה כיון דהתחתונה נמי צלתה אינו מרובה אלא בצירוף סכך עליונה אלא דע"כ אית לן לפרושי הך גזירה הכי דנגזור למפסל תחתונה בשאין צלתה מרובה אלא ע"י צירוף סכך עליונה משום דזמנין דקיימא עליונה למעלה מכ' ולא מסיק אדעתיה למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר דיסבור כיון דמקצתן בתוך כ' יצטרף לו אף מה שלמעלה מכ' להכשירו וא"כ מהאי טעמא גבי שתיהן כשירות נמי איכא למימר הכי דאם נכשיר בדקיימו תרוייהו בתוך כ' גם התחתונה ע"י צירוף סכך העליונה זמנין דקיימא עליונה למעלה מעשרים ולא מסיק אדעתיה למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר דיסבור כיון דמקצתו תוך כ' יצטרף לו אף למעלה מכ' והדברים ברורים למבין:

בא"ד וגריס ר"ת תחתונה כו' מ"ד ליצטרף סכך פסול כו' קמ"ל דכה"ג לא חשיב סכך פסול כו' עכ"ל ומשמע ליה אפילו בשאין צל תחתונה מרובה אלא מחמת הפסול דאי דבלאו סכך הפסול צלתה מרובה א"כ מאי למימרא וכמ"ש התוס' לעיל אמתני' דהכא וק"ל:

בד"ה בסכת ואפילו למ"ד יש אם למקרא מודה כו' עכ"ל מה שיש לדקדק אדבריהם עיין לעיל:

בפרש"י בד"ה מאי למימרא למה כו' ש"מ מהכא כו' ואומר רבי דזהו השיעור כשהקנים ואויר שביניהן בשוה כדאמרינן כזוזא מלעיל כו' עכ"ל מהאי טעמא דכזוזא מלעיל כו' אדרבה פסלינן סוכה דשוה סככה ואוירה מלמעלה לפ"ה בפרק הישן והיינו משום כיון דסככה ואוירה שוה מלמעלה הרי לפנינו למטה אוירה נראה יותר אבל סכך פסול וסכך כשר שלא נראה לפנינו למטה איזה מהם יותר אדרבה אית לן למימר בסכך פסול שסיכך בתחלה לא סיכך אלא המועט שהרי אוירה נראה יותר למטה וא"כ כי סיכך בתר הכי בסכך כשר כל אותו האויר שהיה נראה למטה סיכך והרי סכך הרוב והיינו מתני' דמקרה סוכתו בשפודין כו' דמכשרינן בשיש ריוח כמותן לפ"ה לקמן דלא מוקמינן ליה במעדיף אלא לרב הונא בריה דרב יהושע אבל לרב פפא ניחא בלאו הכי ומיהו מלתא דרב פפא גופה דמכשיר בפרוץ כעומד קשה לפ"ה לקמן בפ' הישן כמ"ש התוס' שם וע"ש ברא"ש שכתב יישוב לזה ודברי מהרש"ל בזה אינם מובנים ואין להאריך ושוב בא לידי פרש"י ישן כתוב על קלף וראיתי שכל זה מן וש"מ מהכא כו' עד כל לשון חבטה שבתלמוד כו' אינו מפרש"י אלא שהוא גליון וק"ל:

רש"י בד"ה מאי למימרא כו' כזוזא מלעיל ואיסתרא מלרע נ"ב פירוש דאיסתרא הוא סלע וגדול מזוזא כך פירש רש"י והתוס' פירשו להפך לקמן בדף כ"ב. (עיין במהרש"א):

תוס' בד"ה הא קא מצטרף כו' מכשרינן לקמן בשיש ריוח ביניהן כו' נ"ב מתני' היא לקמן ואינו קשה לפירוש רש"י כי לקמן משני תלמודא דאיירי שיש אויר יותר מסכך פסול ע"ש:

שם בשחבטן. ופרש"י וסכך כשר רבה עליו ומבטלו כו' משמע דבאילן שצלתו מרובה לא מהני חבטה ורביה וכ"כ הר"ן להדיא וכ' הטעם כיון שאין הסכך כשר מועיל בסוכה כלום ולעד"נ משום דמחובר חשיב ולא בטיל כדפרש"י בגיטין (נד ב) משא"כ כשחמתו מרובה אין צלו חשוב ובטיל שפיר ברוב סכך כשר ועמש"כ ריש שקלים:

[רש"י ד"ה מאי למימרא ל"ל לרבא כו' ולמתניתין ל"ל כו' לאשמועינן דל"פ אלא דומיא דבית דכיון כו'. כצ"ל] :

גמרא באילן שצלתו. נ"ב עמש״ל ד״ד א׳:

במשנה העושה סוכתו תחת אילן כאילו עשאה בתוך הבית ופירש"י ופסולה כדתני בברייתא בגמרא עכ"ל. ונראה מלשונו דטעם פסול סוכה שתחת האילן היינו מקרא דבסוכות תשבו כדדריש בברייתא וכן מבואר ג"כ להדיא מלשון רש"י ז"ל בסמוך בד"ה ל"ל למתני כו' כמו שאבאר וכן מבואר ג"כ להדיא בלשון הטור בסימן תרכ"ו ודלא כמ"ש מהרש"א ז"ל לקמן במשנה הסמוכה בלשון התוספות דהך דרשא דבסוכות תשבו ולא בסוכה שתחת האילן לאו דרשא גמורה היא לשיטת ריב"א וראב"ן שהביא הרא"ש ז"ל אלא מסברא ידעינן לה ואגב גררא דסוכה שתחת סוכה מייתי ליה להך דרשא. ולענ"ד אי אפשר לומר כן שהרי הטור פוסק כשיטת ריב"א וראב"ן ואפ"ה כתב דילפינן מקרא דבסוכות תשבו ומכ"ש לפי מה שאבאר לקמן דרש"י נמי קאי בהך שיטתיה דריב"א דכתב ג"כ דיליף לה מקרא אלא דבאמת יש לדקדק האיך אפשר לומר דפסול סוכה שתחת אילן או בית ילפינן מקרא דבסוכות תשבו כמו סוכה שתחת סוכה א"כ מ"ש בסוכה שתחת סוכה פליגי אמוראי לקמן כמה יהא בין סוכה לסוכה ואילו בסוכה שתחת אילן או בית משמע דבכל ענין פסולה וכמ"ש מהרש"א ז"ל. אלא לענ"ד לא קשה מידי דדוקא בסוכה שתחת סוכה כשירה שייך לאפלוגי ולמימר דבעינן שיעורא בין סכך לסכך דבציר מהכי לא מיקרי סוכה שתחת סוכה אלא חדא סככה היא כמו שפירש"י להדיא לקמן בד"ה וכמה יהא משא"כ בסוכה שתחת אילן או בית אם נאמר דחד סככא היא כ"ש דפסולה שהרי סיכך בדבר הפסול אלא אי לאו דרשא דבסוכות תשבו הו"א דסוכה שתחת אילן או בית לאו חד סככה היא כיון שהן קבועין ועומדין וסד"א דכשרה להכי איצטריך קרא דבסוכות תשבו דפשטא דקרא משמע דקפיד קרא שישב בצל סוכה כשירה אחת בלבד ומה שהקשה מהרש"א ז"ל דלשיטת ריב"א וראב"ן למה לי קרא מסברא ידעינן ליה מבואר בסמוך ועיין מה שאכתוב עוד בזה לקמן בלשון הברייתא:

בגמרא אמר רבא לא שנו אלא באילן שצילתו מרובה וכו' ממאי מדקתני כאילו עשאה בתוך הבית ליתני פסולה וכו' ופירש"י מההוא קרא דנפקא לן תוך הבית נפקא לן תחת האילן ולמה ליה למתלי האי בהך ולכאורה שפת יתר הוא דהא בלא"ה דייק שפיר מדלא נקט סתם פסולה כדמשמע בלשון הגמרא. ונראה לענ"ד דקשיא ליה לרש"י דלכאורה האי לישנא דכאילו בתוך הבית משמע טפי לאידך גיסא דעיקר דינא דמתניתין דעושה סוכתו תחת האילן אע"ג דזימנין שחמתה מרובה מצילתה אפ"ה פסולה כאילו עשאה בתוך הבית שצלתה מרובה מחמתה והטעם משום דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כדמקשה בגמ' אלא דבאמת א"א לומר כן כיון דמחד קרא ילפינן אילן ובית א"כ ע"כ דבאילן איירי שצלתה מרובה מחמתה דומיא דבית וסוכה שתחת סוכה אע"כ דהאי כאילו עשאה בתוך הבית להתירא איצטריך דדוקא דומיא דבית פסולה אבל בחמתו מרובה לא שייך למיתני פסולה דהא אית ליה תקנתא בחבטן להכשירו לכתחלה וכל היכא דאית ליה תקנתא לא שייך למיתני פסולה כדאיתא בריש מכילתין כנ"ל נכון ודו"ק:

שם בתוס' בד"ה הא קמצטרף סכך פסול כו' ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת גרועה כראוי שצילתה מרובה מחמתה לא מסתבר שתפסל משום צירוף כו' עכ"ל. נראה מבואר מלשונם דדוקא לענין אם האילן חמתו מרובה מצילתו שאין טעם ליפסול הסוכה אלא משום צירוף ע"ז כתבו דמסוכה צילתה מרובה בלא אילן לא מסתבר שתפסל. משא"כ כשהאילן צילתו מרובה מחמתו מודו התוס' דאפילו מסוכה לחוד צילתה מרובה בלא אילן אפילו הכי פסולה מגזרת הכתוב דכתיב בסוכות תשבו ודרשינן ולא בסוכה תחת אילן והיינו משום דסתם אילן צילתו מרובה והסוכה שתחתיו כמאן דליתא דמי דבלא"ה איכא צל מחמת אילן. ואף לפמ"ש התוס' לקמן בד"ה פירס עליה סדין דכל היכא שהסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא הסדין אין הסדין פוסלתה משמע דאף ע"ג דהסדין לחוד צילתה מרובה מחמתה אפ"ה אינה פוסלת הסוכה מ"מ נראה דלא דמי כלל דפסול הסדין לאו ממיעוטא דבסוכות תשבו ממעטינן לה אלא משום דהוי ליה מסוכך בדבר המקבל טומאה דממעטינן ליה מדרשא דמגרנך ומיקבך משו"ה סברי התוס' דכל היכא שהסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא הסדין שוב אין הסדין פוסלתה משום דלא מיקרי מסוכך בדבר המקבל טומאה דאין שם סכך עליה כלל אדרבא סדין בטל לגבי סוכה משא"כ באילן שהוא דבר קבוע ולא בטיל אגב סוכה והאילן גופיה עומד לצל דהא מה"ט ממעטינן ליה מקרא דבסוכות תשבו ולא בסוכה שתחת אילן ואילן גופיה סוכה מיקרי כמו שפירש"י ז"ל בריש מכילתין שעל שם הצל מיקרי סוכה וכדמשמע בריש מכילתין א"כ לפ"ז כשהאילן צילתו מרובה פוסל הסוכה שתחתיו אפילו בסוכה שצילתה מרובה בלא אילן דאכתי סוכה תחת אילן מקרי וכדפרישית כנ"ל ברור דבה"ט גופא כתב הטור דלא שנא סוכה קודמת לאילן או אילן קודמת לסוכה:

ומעתה לפ"ז אין מקום למה שהקשה מהרש"א ז"ל לקמן בלשון התוספות בד"ה פירס עליה סדין על מה שכתבו התוספות כאן והא דלא משני כגון דבלאו פסול צילתה מרובה והקשה ותיפוק ליה דלא מצי לאוקמי בהכי דא"כ אפילו באילן שצילתו מרובה מחמתו לא פסול ולמאי דפרישית א"ש דכל דיבור התוס' לקמן אינו אלא בסדין וכיוצא בו משא"כ באילן וכדפרישית כן נ"ל נכון ודוק היטב:

בא"ד והא דלא משני כגון דבלאו פסול כו' עכ"ל. ועיין בל' הרא"ש ז"ל שכתב בשם הריב"א וראבי"ה דאפילו כשהסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא האילן והאילן חמתו מרובה אפ"ה פסולה משום דמצטרף סכך פסול וכ"כ המרדכי בשם הר"ש מקוצי וכן הטור וש"ע. ולכאורה יש לתמוה על סברא הפוכה דמאי דפשיטא לכל הנך רבוותא לאיסורא האיך כתבו התוס' על זה דמאי למימרא להיתרא ולמאי דפרישית בסמוך א"ש שהתוספות מדקדקין כן מדברי רבא עצמו דע"כ פשיטא ליה שאין שום סברא לאסור בכה"ג דאלת"ה אלא שיש שום סברא לאסור א"כ אכתי מאי דייק רבא מדקתני כאילו עשאה בתוך הבית דהא אדרבא מהאי דיוקא מצינו למימר איפכא דבכל ענין בא לפסול באילן כמו בבית אלא ע"כ שאין שום סברא לומר כן והיינו כמו שכתבתי בשיטת רש"י דכיון דאילן ובית מחד קרא נפקא ממילא שאין לנו לאסור באילן אלא דומיא דבית דוקא מה שאין כן כשהסוכה צילתה מרובה כדינה ואילן חמתו מרובה פשיטא דכשר דמוקמינן דרשא דקרא בדדמי כנ"ל נכון בכוונת התוספות:

ומיהו בלא"ה נ"ל ברור דהתוס' דהכא לא נחתו כלל לסברת הרא"ש והר"ן ז"ל שכתבו בטעם שיטת האוסרים דכיון שהצל אילן מכוון כנגד צל הסוכה הוי ליה צל הסוכה כמו שאינה ואם התוס' באו לדחות סברא זו א"כ מאי ראיה מייתי מהך דהמקרה סוכתו בשפודין וכו' דהא התם אין צל הפסול מכוון כנגד צל הכשר ומש"ה מכשרינן אם יש ריוח ביניהן כמותן משא"כ כשהצל הפסול מכוון דלמא לעולם אימא לך דפסול אלא ע"כ דהתוס' לא משמע להו סברא זה כלל אלא מה שהוצרכו להביא ראיה לדחות סברת האוסרים היינו כי היכי דלא נימא דטעם האוסרין היינו מהאי דרשא דקרא גופיה דכתיב בסוכות תשבו דקפיד קרא שכל הצל צריך שיהא מסוכה אחת כשירה בלבד ולא תחת צל סוכה ודבר אחר ונהי דבסוכה תחת סוכה ממין הכשר בעינן שיעורא בין סוכה לסוכה ובעינן נמי שכל אחת מהם יהא צלתה מרובה מחמתה היינו משום דבלא"ה לא מקרי סוכה ודבר אחר אלא לעולם אותה שאין השם סוכה גמורה עליה בטילה היא לגבי אידך שהיא סוכה גמורה משא"כ בסוכה שתחת אילן ובית בכל ענין יש לפסול משום סוכה ודבר אחר דאילן ובית לא בטילין לגבי סוכה כדפי'. ולפ"ז לאפוקי מסברא זו ולדחותה שפיר מביאין תוס' ראיה מהך דהמקרה סוכתו כו' ומהך דהוצין יורדין וכו' דמוכח דלא קפדינן אצל סוכה ודבר אחר אפילו בסכך פסול לגמרי ואילו כל שהצל הכשר לחוד מרובה על חמתו כשר כנ"ל ברור ומוכרח בכוונת התוס' ובזה נתיישב מה שהקשה מהרש"א ז"ל על ל' התוס' דהכא בלשון התוס' בד"ה פירס עליה סדין והתמיה על מהרש"א ז"ל שלא הרגיש בזה שאם סברת התוס' כאן לדחות סברת ריב"א לא הוי מייתי ראיה לסתור מהך דמקרה סוכתו בשפודין כדפרישית ודו"ק. ועוד היה נראה לי לפרש כוונת התוס' בדרך אחר דודאי פשיטא להו טובא שאין שום סברא כלל לפסול מדאורייתא בסוכה שתחת אילן כשאילן חמתו מרובה מצילתו וסוכה שתחתיה צילתה מרובה בלא האילן דמה"ת לפסול אלא מה שהוצרכו להביא ראיה היינו כי היכי דלא נימא דנהי דכשר מדאורייתא אפ"ה יש לפסול מדרבנן דזימנין שלא יהא תחתונה צילתה מרובה אלא על ידי הצטרפות האילן וכיון דלא מינכר מלתא סד"א דגזרינן מש"ה מייתי ראיה מהך דהמקרה סוכתו כו' ומהך דהוצין יורדין דלא גזרינן ובזה מיושב היטב לשון התוס' שכתבו משום דא"כ מאי למימרא דהשתא נמי דמשני כשחבטן פריך מאי למימרא. ולכאורה מה ענין זה לזה דהתם שפיר מקשה מאי למימרא דהא שמעינן ליה ממתניתין דהדלה עליה את הגפן כדמקשה הגמרא להדיא בסמוך משא"כ בסברא זו ולפי מה דפירשתי א"ש דהך סברא גופא שאין לגזור בסוכה שצילתה מרובה בלא אילן אטו צלתה מרובה ע"י אילן נמי שייך להקשות מאי למימרא דשמעינן לה מהך מתניתין גופא דהדלה עליה את הגפן ומהך דקורה וכו' כנ"ל ודו"ק:

בא"ד וכה"ג הוי מצי לאשכוחי שתיהן פסולות כו' עכ"ל. כתב מהרש"א ז"ל שדברי התוס' בזה אינן נמשכים לדבריהם הקודמים שהרי אם נפרש דמצטרף סכך פסול אפילו בתחתונה צילתה מרובה כ"ש דמצי לאשכוחי שתיהן פסולות בכה"ג כו' ע"ש בדבריו שנדחק בפי' התוס':

אמנם לענ"ד נראה שאין דברי מהרש"א ז"ל מוכרחים ואין צורך לדחוק בדברי התוספות אלא דכוונת התוספות בזה היינו משום דודאי לפי פשט לשון הגמרא משמע עיקר מימרא דרבי ירמיה אסוכה תחת סוכה קאי ובהא קאמר דזימנין שתחתונה פסולה משום סוכה תחת סוכה והיינו היכא שהעליונה סוכה גמורה וזימנין שהתחתונה כשירה ולא מיפסיל משום סוכה תחת סוכה כגון היכא דהעליונה לאו סוכה גמורה היא. וא"כ לפי זה לפי שיטת הסוברים שמפרשים מילתא דרבי ירמיה דאיירי שהתחתונה צילתה מרובה מחמת עצמה ולא בצירוף העליונה אלא דאפ"ה סברי הנך פוסקים דאפ"ה מיפסלה התחתונה משום צירוף סכך פסול וא"כ ודאי לא מצי לאשכוחי בכה"ג שתיהן פסולות כיון דבענין זה לא מיפסלא התחתונה משום סוכה שתחת סוכה אלא משום צירוף סכך פסול וא"כ לא הוי כלל מענין מימרא דרבי ירמיה דקאי אברייתא דאיירי בפסול סוכה תחת סוכה. משא"כ לפי דברי התוספות הקודמים שכתבו לקושטא דמילתא איירי ר' ירמיה כשתחתונה אין צילתה מרובה אלא ע"י צירוף עליונה ואם כן לפ"ז כתבו שפיר דבכה"ג מצי לאשכוחי שתיהן פסולות. כנ"ל ברור בכוונת התוספות ודו"ק:

בא"ד ר"ת מפרש כו' שקשה לו הא דאמרינן כו' שדחק בקונטרס לפרש כו' עד סוף הדיבור. עיין מ"ש מהרש"א ז"ל בזה ליישב פי' רש"י ועיין מה שאכתוב בזה לקמן בשמעתין בכוונת פי' רש"י. מיהו בלא"ה פירש"י מוכרח לפי גירסתו כגירסת הספרים שלנו דגרסינן מהו דתימא ליגזור דילמא מיצטרף סכך פסול ולפי' ר"ת לא שייך האי גירסא כנ"ל:

בגמרא ת"ר בסוכות תשבו כו' אמר רב נחמן ב"י בסוכת כתיב וכתבו התוס' אפילו למ"ד יש אם למקרא מודה דלא לחנם נכתב המסורת עכ"ל. ולכאורה יש לדקדק כיון דבאמת אפילו לפי המסורת לא כתיב אלא תרי זימני בסוכת ובשלישי כתיב בסוכות וא"כ אין כאן אלא תרי מיעוטי ומנ"ל לתנא דברייתא למעט תלת והיינו סוכה תחת סוכה וסוכה תחת אילן וסוכה תחת בית. והנראה בזה דסוכה תחת אילן וסוכה תחת בית אע"ג דקתני להו תנא דברייתא בתרתי אפ"ה מחד קרא נפקא כדמשמע לעיל בל' משנתינו וכפי' רש"י במשנה ובל' הגמרא בד"ה ל"ל למיתני וכדפרישית לעיל בטוב טעם. וא"כ לפ"ז לא אצטריך אלא תרי מיעוטי חדא לאתויי סוכה שתחת סוכה ממש דמיסתבר טפי למעט מלישנא דקרא דכתיב בסוכת דמשמע חדא סוכה ולא תרתי כדאמרי' בעלמא דמילתא דכוותיה קא ממעט והיינו דפליגי בהו אמוראי בסמוך דבעינן שיעור חשוב בין סוכה לסוכה ומאידך קרא דכתיב נמי בסוכת ממעטינן סוכה שתחת אילן ותחת בית בחדא דלא בעינן שיעור הפסק כלל בין א' לחבירו דבכל ענין פסול כנ"ל נכון:

מתני' כאילו עשאה בתוך הבית. ופסולה כדתניא בברייתא בגמ': התחתונה פסולה. דשני סככין יש לה וקרא פסיל סוכה תחת סוכה כדלקמן: אם אין דיורין. בגמרא מפרש לה: גמ' למה לי למתני כאילו עשאה בתוך הבית. מההוא קרא דנפקא לן תוך הבית נפקא לן תחת האילן ולמה לי למיתלי האי בהאיך: הא קא מצטרף סכך פסול. מחובר סכך פסול הוא דכתיב (דברים טז) באספך מגרנך ומיקבך ממה שאתה מאסף מגרנך עשה סוכתך בפסולת גורן כגון קשין ובפסולת יקב כגון אשכולות ריקניות וזמורות אלמא תלוש בעינן ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה: בשחבטן. השפיל ענפיו למטה מעורבין עם סכך כשר ואין נראין בעין וסכך כשר רבה עליו ומבטלה דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא כדתנן במתני' (לקמן דף יא.) אם היה סיכוך מרובה מהן כשרה: מאי למימרא. למה ליה לרבא למימר כשרה ולמתניתין למה ליה למימר כאילו עשאה בתוך הבית לאשמועינן דלא פסול אלא דומיא דבית האי לאו תחת שני סככים הוא דכיון דחמתו מרובה דענפיו מועטין וסכך כשר רבה עליו מהיכא תיתי למיפסל לאו משום שני סככים איכא דהא חד סככה הוא ולאו משום מחובר איכא דהא בטל ליה ברובא שמע מינה מהכא שמסככין על קני הגג שקורין לט''ש אע''פ שסמוכות זו לזו בפחות מג' כיון שחמתן מרובה מצלתן ואומר רבי דזהו השיעור כשהקנים והאויר שביניהן בשוה כדאמרינן (לקמן דף כב:) כזוזא מלעיל כאסתרא מלתחת ובעוד שהן הכסוי והקנים בשוה אין צריך לנענע אבל אם הקנים רבה נוטל אחת מבינתים וכל לשון חבטה שבהש''ס לשון השפלה והמפרש חבטה תלישה או שליפה טועה דאי מחובר הוא מאי אהני ואי תלוש הוא הא קתני או קצצן מכלל דרישא מחוברים ועוד אי תלוש הוא צלתה מרובה מחמתה אמאי לא הלא נפלו על הסכך וגבי הדלה עליה אמאי בעי סיכוך הרבה מהן: אטו היכא דלא חבטן. דאיכא משום מחובר דמצטרף סכך פסול לכשר דאינו מעורב ביניהם ולחודיה קאי ולא בטיל: הדלה. הרים ופשט עליה כעין דלית שקורין טרייל''א: קיסוס. עשב המתפשט מאד ושרשיו כאילן ועיקרו כאילן וקורין לו אידר''א ומתפשט ועולה על החומות: פסולה. משום מחובר: היכי דמי. סיכוך הרבה מהן דמכשיר ליה בביטול אי דלא חבטן דלא בטיל אמאי כשירה: הא קמצטרף. ונמצא מסכך במחובר ואף על פי שהוא רחוק ומובדל מרבה הוא את הצל וצריך להיות צלתה מרובה מחמתה לבד מזה: אלא דחבטן. דבטיל אגב כשר והוה ליה כוליה כשר: דיעבד. דקתני הדלה: ה''ג שתיהן כשירות היכי דמי כגון שהתחתונה חמתה מרובה מצלתה ועליונה צלתה מרובה מחמתה וקיימא עליונה בתוך עשרים שתיהן פסולות ה''ד כגון דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה למעלה מכ' תחתונה כשרה ועליונה פסולה

הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. לפי שהאילן מחובר ובעינן דבר תלוש דומיא דפסולת גורן ויקב ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי שצלתה מרובה מחמתה לאו מיסתבר שתיפסל משום צירוף סכך פסול כיון דכי שקלת ליה לפסול אכתי צלתה מרובה אלא כשאין צלתה מרובה אלא מחמת הפסול איירי והא דלא משני כגון דבלאו פסול צלתה מרובה משום דא''כ מאי למימרא דהשתא נמי דמשני בשחבטן קא פריך מאי למימרא ותדע דגבי מקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה מכשירין לקמן (דף טו.) בשיש ריוח ביניהן כמותן ואע''ג דלא מהני בהו חבטה לבטל ברוב כיון דמינכרין ולא מיערבן דהאי לחודיה קאי ולא אמרי' דתפסול משום מצטרף סכך פסול דכיון דכי שקלת ליה סגי בכשר ועוד אמרינן לעיל (דף ד:) היתה גבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך עשרים אם צלתם מרובה מחמתם כשרה והא דאמרינן בסמוך תחתונה כשרה ועליונה פסולה כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימי תרוייהו בתוך עשרים דמשמע הא קיימא עליונה למעלה מעשרים תחתונה נמי פסולה משום דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר התם מיירי כשאין התחתונה צלתה מרובה אלא מחמת עליונה וכי האי גוונא הוה מצי לאשכוחי שתיהן פסולות אי קיימא עליונה למעלה מעשרים אלא דמשכח לה שפיר וא''ת כיון דאין תחתונה צלתה מרובה אלא מחמת עליונה אמאי כשרה הא לקמן בריש הישן (דף כב.) אמרינן סוכה המדובללת כשרה ומפרש שמואל בגמרא קנה עולה קנה יורד וקאמר אביי לא שנו אלא שאין בין זה לזה שלשה אבל יש בין זה לזה ג' פסולה וי''ל דהא אמר רבא התם דאפילו יש בין זה לזה שלשה אם יש בגגו טפח אמרינן חבוט רמי ורבינו תם מפרש דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול מאחר שאין הפסול אלא מחמת גובה שקשה לו הא דקאמרינן תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריך ליה מהו דתימא נצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר שדחק בקונטרס לפרש דאע''ג דקיימא עליונה בתוך כ' מהו דתימא ניגזר למיפסל תחתונה משום דזימנין דקיימא עליונה למעלה מעשרים דלא מסיק אדעתיה למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר ומדחזי לעליון כי חמתו מרובה סבר כמאן דליתיה דמי ולא פסיל לתחתונה קא משמע לן דלא גזרינן הא אטו הא ודוחק הוא זה ועוד דמהאי טעמא הוה מצי למימר שתיהן כשרות אצטריך ליה וגריס ר''ת תחתונה כשרה והעליונה פסולה היכי דמי כגון דעליונה חמתה מרובה מצלתה ותחתונה צלתה מרובה מחמתה וקיימא תחתונה בתוך כ' כלומר אבל העליונה לא חיישינן בכל ענין דקיימא ואפילו למעלה מעשרים לא מיפסלא התחתונה בהכי והיינו דקאמר הש''ס מהו דתימא ליצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כלומר שיחשב סכך פסול מחמת דקיימא העליונה למעלה מעשרים קמ''ל דכי האי גוונא לא חשיב סכך פסול ובריש עירובין (דף ג. ושם) משמע קצת כפירוש ר''ת גבי מקצת סכך בתוך כ' ומקצת למעלה מעשרים אף על גב דאי שקלת לההיא יהא חמתה מרובה מצלתה משמע התם דכשרה משום דעכשיו הויא לה צלתה מרובה מחמתה ומיהו גבי הוצין יורדין פירשנו לעיל דאפילו חשיב סכך פסול כשרה דמיירי כשצלתה מרובה מחמתה מה שבתוך עשרים והא דקאמרינן (שם) אי קלשת לה ויהא חמתה מרובה מצלתה היינו לפי שלא יכול להתקיים הסכך שבתוך עשרים דמחמת קלישותו יבא הרוח ויפזר או יפול: בסכת. ואפילו למאן דאמר יש אם למקרא מודה דלא לחנם נכתב המסורת כדפרישית לעיל (דף ו:): תחתונה כשרה. כבר פירשתי לעיל: