סוכה י ע"א

דף י - א

היכי דמי? כגון, שהתחתונה מסוככת כהלכתה, וצלתה מרובה מחמתה, ועליונה אינה מסוככת בסכך רב, וחמתה מרובה מצלתה.

ולכן, התחתונה כשרה, היות ואין כאן חסרון של סוכה תחת סוכה, לפי שהעליונה אינה סוכה, הואיל וחמתה מרובה מצילתה. והעליונה פסולה, מדין סוכה שחמתה מרובה מצילתה, כיון שאינה מסוככת כהלכתה.

וקיימי תרוייהו ^[159] בתוך עשרים אמה לקרקע.

כי אם גג הסוכה העליונה הוא גבוה יותר מעשרים אמה מקרקעית הסוכה התחתונה, גם הסוכה התחתונה פסולה, כי אז סכך הסוכה העליונה נחשב כפסול ביחס לסוכה התחתונה, לפי שהוא גבוה מעשרים אמה, ומצטרף הסכך הפסול עם הסכך הכשר, וממעט את הסכך הכשר שכנגדו. ^[160] ושאר הסכך הנותר, שאינו כנגד הסכך העליון, אינו מספיק בכדי להצל על רוב הסוכה. אבל, כאשר סכך הסוכה העליונה הוא בתוך עשרים אמה לקרקע, נחשב הוא כסכך כשר, ואינו פוסל את הסוכה שתחתיו, על אף שהוא מצטרף ומיצל עליה.

ומבואר בדברי רבי ירמיה, שסכך פסול המיצל מעל הסכך הכשר, לא רק שאינו מצטרף להכשירו אם לא עירבם זה בזה, אלא הוא גם פוסל את הסכך הכשר שכנגדו.

ופעמים שהעליונה כשרה ותחתונה פסולה, היכי דמי?

כגון, דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן, ואז הסוכה התחתונה פסולה משום סוכה תחת סוכה, והעליונה כשרה.

וקיימא עליונה בתוך עשרים אמה לגגה של התחתונה, שהיא קרקעית הסוכה העליונה. שאם לא כן, הרי היא פסולה מדין סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה.

ומקשה הגמרא: פשיטא שאם אחת הסוכות חמתה מרובה מצילתה, אין חסרון של סוכה תחת סוכה, שהרי כל סוכה שחמתה מרובה מצילתה אינה סוכה, ומה חידש רבי ירמיה בדבריו?!

ומתרצת הגמרא: תחתונה כשרה, ועליונה פסולה, והיא בתוך עשרים אמה לקרקע הסוכה התחתונה, איצטריכא ליה. מקרה זה הוא המחודש בדברי רבי ירמיה.

כי מהו דתימא, ניגזר ונפסול את התחתונה, דלמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר, שמא תהיה הסוכה העליונה גבוהה מעשרים אמה, ויהיה הסכך העליון פסול, ^[161] , לפי שהסכך הפסול פוסל את הסכך הכשר שכנגדו, ומצטרף הכשר עם הפסול לשיעור צילתה מרובה מחמתה. והוא לא יתן לבו לכך, לפי שהוא סבור, כיון שהסכך העליון חמתו מרובה מצילתו, אין הוא חשוב דיו כדי לבטל את הסכך הכשר שתחתיו, וכאילו אינו קיים כלל.

קא משמע לן, שלא גזרו שמא יטעה ויכשיר את התחתונה, גם כאשר העליונה גבוהה מעשרים אמה.

עתה דנה הגמרא: כמה יהא המרחק בין סוכה לסוכה, בין הסכך העליון לסכך התחתון, ותהא תחתונה פסולה משום סוכה תחת סוכה, ולא יחשבו שני הסככים כסכך אחד?

אמר רב הונא: אם יהיה המרחק ביניהם טפח, לא יחשבו כסכך אחד. אבל אם אין ביניהם הפסק אויר טפח, נחשב הכל כסכך אחד, ואין האויר נחשב כמקום לעצמו. ^[162] ומנין למדנו זאת?

שכן מצינו באהלי טומאה, שהגובה הקטן ביותר הנחשב אוהל, הוא טפח.

דתנן [אהלות ג ז]: דף עץ שאורכו טפח, על רוחב טפח, והוא עומד ברום בגובה טפח מן הקרקע, הרי הוא מביא את הטומאה. כלומר, אם הוא מאהיל באותה שעה על כזית מן המת ועל כלים, הרי הוא מביא את הטומאה על הכלים, אף שאין הם נוגעים במת, מדין טומאת אוהל.

וכן הוא חוצץ בפני הטומאה. אם יש כלי על גבי הדף, והדף חוצץ בין הכלי לטומאה, הכלי טהור, ואין הטומאה בוקעת ועולה דרך הדף.

אבל, אם היה גבוה הדף מן הקרקע פחות מרום, מגובה טפח, הרי הוא לא מביא טומאה על הכלים המצויים תחתיו, על אף שהוא מאהיל על המת ועליהם באותה שעה.

וכן הוא לא חוצץ מפני הטומאה, והכלי שעל גבי הדף טמא, היות והטומאה שתחתיו בוקעת ועולה עד לרקיע.

דין זה הוא הלכה למשה מסיני, ש"טומאה רצוצה", היינו, טומאה שאין מעליה אויר בגובה טפח עד גג האוהל, הרי היא בוקעת ועולה, ואין אותו דף נחשב כאוהל החוצץ בפני הטומאה. ^[163]

הרי ששיעור אוהל טפח. וכמו כן כאן, אף שלהכשר הסוכה אין סכך פחות מגובה עשרה חשוב סכך, ^[164] מכל מקום, אם יהיה הפסק אויר בגובה טפח בין שני הסככים, הם יחשבו כסוכה תחת סוכה.

ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: רק אם יש מרחק ארבעה טפחים בין שני הסככים, הסוכה התחתונה פסולה משום סוכה תחת סוכה, לפי שלא מצינו מקום חשוב להיות רשות לעצמו, כגון, לענין רשויות שבת וכדומה, שהוא פחות מארבעה טפחים.

ושמואל אמר: רק אם יש עשרה טפחים בין שני הסככים, נחשבים הם כסוכה תחת סוכה.

ומבארת הגמרא: מאי טעמא דשמואל?

כשיעור הכשרה של הסוכה, כך הוא שיעור פסולה של סוכה תחת סוכה. ^[165] מה, כמו הכשרה של הסוכה, הוא בגובה עשרה טפחים, [כמבואר במשנה לעיל ב א], אף פסולה הוא בגובה עשרה טפחים. וטעמו של שמואל הוא, שאין הפסול מחמת שיושב תחת שני סככים, אלא משום שיושב תחת שתי סוכות. וכל סוכה שאין בה גובה עשרה טפחים אינה סוכה. ולכן אם אין בעליונה גובה עשרה טפחים, היושב בתחתונה יצא ידי חובתו, על אף שהוא יושב תחת שני סככים, לפי שאינו יושב תחת שתי סוכות.

ומקשה הגמרא לשמואל: תנן, רבי יהודה אומר: אם אין דיורין בעליונה, התחתונה כשרה. [שאין הסוכה העליונה נחשבת סוכה, הואיל ואינה ראויה לדיורין].

ודנה הגמרא: מאי "אין דיורין בעליונה", שבגלל זה מכשיר רבי יהודה את הסוכה התחתונה?

אילימא דיורין ממש, שאין בני אדם דרים בתוכה בשעה זו, אבל הסוכה עצמה ראויה למגורים.

כך ודאי לא יתכן לפרש!

כי אטו, האם דיורין קא גרמי את הפסול? הרי גם אם לא דרים בה יש לפוסלה, משום סוכה תחת סוכה.

אלא לאו, מאי "אין דיורין" דקאמר רבי יהודה? - כל שאינה ראויה לדירה. והיכי דמי, שאינה ראויה לדירה? דלא גבוה גג הסוכה העליונה עשרה טפחים מגג הסוכה התחתונה, שהוא קרקעיתה של הסוכה העליונה, ולכן אין הסוכה העליונה נחשבת סוכה. ומשום כך הכשיר רבי יהודה את הסוכה התחתונה.

ומדייקת הגמרא: מכלל, דתנא קמא, הפוסל את הסוכה התחתונה, גם כשאין דיורין בעליונה, סבר, אף על פי שהסוכה העליונה אינה ראויה לדירה, התחתונה פסולה.

ואם כן קשה לשמואל מדברי תנא קמא, דהיינו חכמים, שהלכה כמותם.

כי אתא רב דימי אמר: אמרי במערבא, בארץ ישראל: לא היתה כוונת רבי יהודה להכשיר את הסוכה התחתונה, כשהעליונה אינה גבוהה עשרה טפחים, שהרי במקרה הזה גם לפי תנא קמא הסוכה התחתונה כשרה, וכמו שאמר שמואל.

אלא פירוש "אינה ראויה לדירה" שאמר רבי יהודה הוא: אם אין גגה של התחתונה חזק מספיק, שאינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה, ולהחזיק גם את האדם הישן עליהם, ^[166] התחתונה כשרה, לפי שאי אפשר לדור בעליונה, וממילא היא אינה נחשבת סוכה. וכיון שלדעת שמואל "כהכשרה כך פסולה", ואין הסוכה העליונה פוסלת את התחתונה אלא אם היא נחשבת סוכה, סוכה זו, שאינה ראויה לדירה, אינה פוסלת את התחתונה. ^[167]

ומקשה הגמרא: מכלל, דתנא קמא, החולק על רבי יהודה, סבר, אף על פי שאינה ראויה הסוכה התחתונה לקבל כרים וכסתות של עליונה, התחתונה פסולה!? והרי אין העליונה נחשבת סוכה, ומדוע פוסלת היא את התחתונה?!

ומתרצת הגמרא: אכן, אם אין הסוכה התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה, גם לדעת תנא קמא התחתונה כשרה. אלא, איכא בינייהו, דיכולה הסוכה התחתונה לקבל כרים וכסתות של עליונה על ידי הדחק. ונחלקו האם באופן כזה נקראת הסוכה העליונה סוכה. ^[168]

מתניתין:

המשנה מביאה אופנים נוספים בהם הסוכה פסולה, משום שיש לה סכך פסול:

פירס עליה על סכך הסוכה, סדין כדי להגן עליה מפני החמה, ^[169] או שפירס סדין תחתיה תחת הסכך, כדי להגן על היושבים בתוכה מפני הנשר, שלא יהיו העלין והקיסמין נושרים על שולחנו, הסוכה פסולה, הואיל והסדין ראוי לקבל טומאה, ופסול לסיכוך. ^[170] או אפילו, לא פרס את הסדין כדי להגן עליה מפני החמה או הנשר, אלא לנוי גרידא, וכגון, שפירס את הסדין על גבי הקינוף, הקינוף עשוי מארבעה עמודים המחוברים לארבע רגלי המיטה, וגבוהים ממנה, ופורס עליהן סדין כעין אפיריון, והוא רחוק מן הסכך, פסולה.

אולם, טעם הפסול כשפרס סדין על גבי קינוף, אינו משום שהסוכה עצמה פסולה, וכמו בפירס עליה סדין מפני החמה, שפוסל הסכך הפסול את הסכך הכשר, אלא משום שהקינוף נחשב כאוהל, והיושב תחתיו אינו יושב בסוכה, אלא בתוך חלל האוהל הנמצא בסוכה.

אבל פורס הוא את הסדין על גבי נקליטי המטה. "נקליטין" הם שני עמודים היוצאים מאמצע המיטה, אחד לראש המיטה, והשני למרגלותיה, ונותנים כלונס על גביהן, ופורסין עליו סדין, והוא יורד בשיפוע לשני צידי המיטה. והואיל ואין לו גג רחב טפח, הוא לא נחשב כאוהל, ואינו מפסיק בין הישן במיטה לצל הסכך.

גמרא:

אמר רב חסדא: לא שנו במשנה, שאם פירס תחתיה סדין פסולה, אלא דוקא כאשר פירס תחתיה סדין זה מפני הנשר, שאז נעשה הסכך כדי להגן על היושבים בתוכה, ודינו כסכך הנעשה כדי להגן עליהן מפני החמה. ולכן, כיון שהסדין פסול לסיכוך הואיל והוא מקבל טומאה, הסוכה פסולה.

אבל אם פירס את הסדין כדי לנאותה, ולא כדי להגן על היושב בתוכה, הסדין לא נחשב כסכך הסוכה, ^[171] וכשרה. ^[172] ומקשה הגמרא: פשיטא! מה חידש רב חסדא בדבריו, הרי הלכה זו מפורשת במשנה?! שהרי "מפני הנשר" תנן. ומשמע, שאם פירס את הסדין לצורך אחר הסוכה כשרה.

ומתרצת הגמרא: מלשון המשנה לא הייתי למד הלכה זו. כי מהו דתימא, הוא הדין דאפילו פירס את הסדין על הסוכה כדי לנאותה נמי פסולה, והאי דקתני "מפני הנשר", לאו דוקא הוא, אלא אורחא דמילתא קתני. שכן דרך בני אדם, שפורסין סדין על סוכתם מפני הנשר, ולא כדי לנאותה.

קא משמע לן רב חסדא, שאם פירס סדין כדי לנאותה, הסוכה כשרה.

ודנה הגמרא: לימא מסייע ליה לרב חסדא מברייתא:

דתניא: סיככה לסוכה כהלכתה, ^[173] שהיתה צילתה מרובה מחמתה, ועיטרה בקרמין, בבגדי צבעונין שהציורים ארוגים בו, ובסדינין המצוירין שהציורין רקומים עליו, ותלה בה אגוזין, שקדים, אפרסקין ורימונים, פרכילי אשכולות ענבים, ועטרות של שבולין, יינות, שמנים וסלתות שנתנם בכלי זכוכית, אסור להסתפק מהן ולהשתמש בהן,

כיון ששנינו העליונה כשרה והתחתונה פסולה אמרי' וכמה יהא בין סוכה לסוכה.

כמה יהא חלל בין סכך לסכך ותהיה התחתונה פסולה.

אמר רב הונא טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח.

רב חסדא אמר ד' טפחים שלא מצינו מקום [חשוב] פחות מד' טפחים ושמואל אמר י' טפחים כהכשרה.

כלומר אין התחתונה פסולה עד שיהיה בעליונה הכשר סוכה. ודייקינן מדברי ר' יהודה דתני [אם] אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה. ואוקימנא כשאינה ראויה לדירה מכלל דת"ק סבר אע"פ שאין העליונה ראויה לדירה כשרה קשיא לשמואל ושנינן אין [ראויה] לדירה מרווחת. אבל ראויה לדירה ע"י הדחק היא. וכן אהא דאמרינן במערבא כל שאין העליונה יכולה לקבל כרים וכסתות של העליונה כולי שנויא הכא והכא חדא התם לדירה והכא לקבל ע"י הדחק:
פיסקא פירש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר דלא יהון טרפין דסוכה נתרין על המטעמים בעידנא דאכיל.

או שפרס סדין ע"ג הקינופות שהן ד' קינופות בד' קצות המטה פסולה. אבל פורס הוא על נקליטי המטה שהן שנים באמצע המטה כדגרסינן בירושלמי רב ביבי בש"ר יוחנן שכן הוא עושה חלל באצילי ידיו. כלומר אם הוא מכוסה בסדין ומעמיד ב' זרועותיו וב' ידיו עומדות על גופו והסדין עליהן נמצאו זרועותיו בולטין ועולין מצדדין כנקליטי המטה והסדין עליהם. לפיכך ע"ג נקליטין כשרה כי כזרועותיו הן חשובין. פירש גאון קינופות עמודין עומדין במטה ועליהן מלמעלה ד' עמודים ברוחב ופורסין עליהן סדינין ונקראין בבבל טראמה. נקליטי ב' עמודין עומדין עשויין כפתח העשוי בפאת המטה שהיא מסגרתה מב' צדדין.

אמר רב חסדא זה ששנינו פסולה דווקא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה.

כמה יהא בין סוכה לסוכה ותפסל התחתונה. פירוש כמה יהא חלל עליונה שתהא נפסלת תחתונה מחמתה משום סוכה שתחת סוכה אמר רב הונא טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח כלומר דמקרי אהל הכא נמי אף ע״ג דלא מיקרייא סוכה לאכשורי נפשה מקרייה אהל למיפסלה לתחתונה משום סוכה שתחת סוכה:

רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ד׳‎ טפחים שלא מצינו מקום חשוב בפחות מד'. פי׳‎ ואהל טומאה אפי׳‎ אהל עראי לא חשיב אלא גזירת הכתוב הוא והכא אהל דחשוב קצת בעי׳‎ ושמואל אמר עשרה דבעי׳‎ דתהוי ראויה למיקרי סוכה ואין סוכה כשאין בחללה עשרה והיינו דקאמר כהכשרה כך פסולה בי׳‎ דפסיל לתחתונה בי׳‎ ואע״ג דכשהיא גבוה למעלה מעשרים דלא הויא כשר׳‎ פסלה לתחתונ׳‎ שאני התם שפסולה מחמת גובה דהויא דירת קבע והיא הנותנת שתהא קרויה סוכה גמורה ותהיה התחתונה סוכה שתחת סוכה אבל כשהיא פחותה מעשרה לא שמה סוכה אף ע״ג דחשיבא בעלמ׳‎ אהל כדאמרינן לקמן גבי קינופו׳‎ ואותבי׳‎ עליה דשמואל מדתנן ר״י אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה דקס״ד דה״ק שאם אין העליונה גבוה עשרה דלא חזיא לדירה התחתונה כשרה מכלל דת״ק סבר אע״ג דלא גבוה עשרה התחתונה פסולה והויא דשמואל כר״י דלא כת״ק ואמרי׳‎ כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתו׳‎ של העליונה התחתונה כשרה והא ודאי הא דרב דימי לפרוקי האי דפרכי׳‎ לשמואל היא דכיון דאותבינן לשמואל ממתניתין דלא סגיא לפרוק׳‎ צריכה או לאסוקי בקושיא או בתיובתא א״ו כדאמרן דרב דימי אתא לפרושי מתני׳‎ אליבא דשמואל דלכ״ע מתני׳‎ בעליונה גבוה י׳‎ איירינן והא דקאמר ר״י אם אין דיורין בעליונה דמשמע ודאי דלא חזיא לדירה כדאמרי׳‎ לאו למימרא דלא חזיא לדירה מחמת שאינה גבוהה עשרה אלא דלא חזיא לדירה מחמת שאינה יכולה לקבל כרים וכסתות. ופרכינן מכלל דת״ק אע״פ שאינה יכולה לקבל כרים וכסתו׳‎ אלמא לא בעי שתהא ראוי׳‎ לדירה כלל ומינה נמי דלא בעי שתהא גבוה עשרה דלמה לה חלל עשרה כיון דלא חזיא לדירת עראי ומה מהני לה חלל עשרה אלא ודאי דאפילו להאי פירושא ת״ק דלא כשמואל ומהדרינן דאיכא בין ת״ק ור״י מיכולה לקבל כרים וכסתו׳‎ ע״י הדחק דרבנן סברי דבהכי סגי לה ור״י סבר דלא חשיבה עליונה סוכה להכשרה ולא לפסול חברתה עד שתהא ראויה לקבל כרים וכסתו׳‎ שלא ע״י הדחק ור״י לטעמיה דסבר סוכה דירת קבע בעי׳‎ ורבנן לטעמייהו דסברי דירת עראי בעי׳‎ וזהו מ״ש רבינו אלפסי ז״ל כדפסק בשמעתא קמייתא דפרקין הלכה כרבא. ועוד דסוגין בענין סוכה ע״ג סוכה כותיה דרבא שייכא כלומר דכיון דחזי׳‎ לר״י ורבנן דפליגי בסוכה ע״ג סוכה ופליגי בסוכה דירת קבע או דירת ארעי משמע דמתני׳‎ קמייתא נמי בהא פליגי ואזיל כל חד מינייהו לטעמיה ואף ע״ג דבר מהא מתני׳‎ אשכחן להו דפליגי שר״י מתיר לישן תחת המטה בסוכה וחכמים אוסרין ורבי יהודה מחייב סוכה במזוזה וחכמים פוטרין וטעמא דרבנן משום דסוכה דירת עראי וטעמא דר״י משום דסוכה דירת קבע ואין משנתנו של סוכה ע״ג סוכה ראיה יותר מאלו לפרש שזהו מחלקותם בסוכה שהיא גבוהה למעלה מכ׳‎ אמה כונת רבינו ז״ל להביא כל מקומות שנחלקו בזה ר״י ורבנן להיות בזה קצת סיוע לדברי רבא שילמוד סתום מן המפורש דפלוגתייהו בהא נמי בהכי הוא. ולענין פסק הלכה נראין הדברים דהלכתא כשמואל דהא רב דימי משמיה דבני מערבא טורח לפרושי מתני׳‎ לפרוקי תיובתיה דמותבינן ליה ולא עוד אלא דאפילו לא אתא רב דימי לפריקי מלתא דשמואל אלא מימרא באנפי נפשה כדסברי מקצת רבנן ז״ל מכיון דאמר דבעי רבנן שתהא יכולה לקבל כרים וכסתו׳‎ ע״י הדחק דחזיא לדירת עראי מכלל דבעי גבוה י׳‎ דאי לא היאך תהא יכולה לקבל כרים וכסתות ותהא ראויה לדירה כלל אלא ודאי כדאמרן ויש בזה שגג׳‎ גדול׳‎ בדברי הרב בעל המאור דארכבה אתרי ריכשי דפסק כרבה בר בר חנא ורב חסדא דאמרי ארבעה ופסק כרב דימי שתהא יכולה לקבל כרים וכסתות ותהא ראויה לדירה. וזה א״א בשום צד שתהא גבוה ד׳‎ טפחים ותקבל כרים וכסתות ומה שהביא ראיה לדבריו מדקי״ל לקמן בענין נויי סוכה המופלגין ממנה ד׳‎ אמות שהיא פסולה כרב חסדא ורבה בר רב הונא ותרווייהו חד טעמא נינהו הא ליתא דמה ענין זו אצל זו דאלו התם מכיון דמופלגין מן הסכך ד׳‎ חשיבי באנפי נפשייהו ולא בטילי מכיון דמופלגי לגבי סכך ולא חשיבי נויין דיד׳‎ וממעטי אויר׳‎ ופסלו לי׳‎ לסככ׳‎ משום סכך פסול אבל הכא למיפסל׳‎ לתחתונ׳‎ משום סוכה שתחת סוכה דלמא בטפח סגי לה לעליונה כאהל טומאה כדברי רב הונא או י׳‎ טפחים בעינן כהכשרא כדברי שמואל הלכך ההוא לחוד והא דהכא לחוד ובההיא דהתם קי״ל כותייהו משום דר״נ דפליג עלייהו יחידאה הוא ובהא דהכא קי״ל כשמואל מטעמא דאמרן:

מתני' פירש ‎עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסול׳‎ דעת רבי׳‎ ז״ל בסוכה שהיא מסוככ׳‎ כהלכת׳‎ שוב אינה נפסלת אפילו משום סוכה שתחת האילן ומוכח לה מהא דתנן בסמוך הדלה עליה את הגפן וכו׳‎ כדבעי׳‎ לפרושי בדוכתה וכי קתני לעיל העושה סוכתו תחת האילן פסולה בשקדם האילן לסוכה ובזה הפריז רבינו ז״ל על מדתו ממדת רבינו זרחיה ז״ל דלדידיה נהי דסוכה כשרה לא מיפסלא בתר הכי משום צירוף אילן שחמתו מרובה מצלתו אי הוי צלתו מרובה מחמתו פסיל לה ואף ע״פ שקדמה לו אבל לרבינו ז״ל אפילו אילן שצלתו מרובה מחמתו לא פסיל לה משום סוכה שתחת האילן נמי וקשיא עליה הא דתנן הכא שאם פי׳‎ עליה סדין מפני החמה אף ע״ג דבלאו הכי הויא צלתה מרובה מחמתה וקדמה לסדין פסולה דאתי סדין שהוא סכך פסול ומבטל לסכך כשר וליכא למימר דמתני׳‎ בשחמתה מרובה מצלתה איירי דאם כן מאי קמ״ל פשיטא ותו דדומיא דפירש ע״ג הקינוף קתני דמיירי בשצלתה מרובה מחמתה ורבינו ז״ל מפרש פירש עליה סדין מפני החמה כדי שתהא נכשרת ע״י הסדין כי בתחלה היתה צלתה מרובה מחמתה ואם תגיענ׳‎ החמה תתייבש ותהא חמתה מרובה מצלתה ונמצא קיומה והכשרה ע״י הסדין שאינו מניחה להתייבש וכן תחתיה מפני הנשר היינו שלא יפלו העלין ותהא חמתה מרובה מצלתה ול״נ האי שיטתא דיל׳‎ לאו ראיה היא כדבעיא למימר קמן דמתני׳‎ דהכא כפשט׳‎ כדפרש״י שהיתה הסוכה צלתה מרובה מחמתה ופי׳‎ עליה סדין כדי שלא תכנס בה חמה כלל פסולה משום סוכה שתחת האילן ואע״ג דבלא סיוע סדין הויא לעולם צלתה מרובה מחמתה דומיא דפירש ע״ג הקינוף דקתני בהד׳‎ שצל הסדין מבטל סכך הסוכה:

אבל.‎ פירש ‎הוא ע״ג נקליטי המטה אוקימנא בדלא גבוהה עשרה דלא חשיבי כלל אבל קינוף דקביע חשיב אהל עראי מיהת ואתי אהל עראי דקינוף ומבטל אהל עראי דסוכה:

גמ׳‎ אמר ר״ח ל״ש אלא מפני הנשר אבל לנאות׳‎ כשרה שפיר אתיא לפי׳‎ ר״ת ז״ל דלנאות׳‎ לא מסייע בקיום הצל כשרה ולפירושא דידן נמי אתיא שפיר דכל לנאותה אינו חוצץ ובטיל גביה וכמאן דליתי׳‎ דמי ולא אתי שפיר לפירוש׳‎ דר״ת הא דאמרי׳‎ מהו דתימא ה״ה דלנאות׳‎ פסול׳‎ והא דקתני מפני הנשר אורחא דמלתא קתני דהא לאו אורחא דמלתא הוא שיהו עלי׳‎ נושרין עד שחשו׳‎ חמתה מרובה מצלת׳‎ אבל לדידן שפיר אתי׳‎ דאורחא דמלתא דנתרי עלין דידה קצת על השלחן ועל ראשי בני אדם ומצערי להו והיכא דהוה שלא לצורך הסוכה ושלא לנאותה אלא לצורך הבגד איכא פלוגתא ביני רבוותא ז״ל איכא מאן דאמר פסולה דלא מכשרינן אלא לנאותה דוקא דאגב דהוי ליה לנוי הוי ליה טפלים ובטילי גביה אבל לצורך הבגד לא בטילי ופסלי לה לסוכה וקשיא עליה הא דאמרינן בסמוך בעובדא דמינמין רעיא עבדיה דרב אשי דאשתמיטא ליה כותנתיה במיא ושטחא אמטללתא א״ל רב אשי שקליה דלא לימרון קא מסכך בדבר המקבל טומאה וא״ל והא חזי ליה דרטיבא א״ל לכי יבשה קאמינא דאלמא כל היכא דרטיבא ומחזיא מלתא דלצורך הבגד הוא שרי ולא צריך למשקלה מהתם אלא לכי יבשה מפני מראית העין שהם סבורין שנתנוה שם לצורך הסוכה. ותירצו דודאי כל זמן שמשתמשין תחתיה אע״ג דרטיבא נמי אסור למשטח׳‎ עלה אפילו לצורך הבגד והמשתמש תחתיה לא יצא י״ח ומאי דשרי רב אשי ברטיבא היינו שלא בשעת אכילה ושתיה שאין משתמשין שם ואמר דלשקלה לכי יבשה דלא לימרו דשביק לה התם אף בשעת אכילה ושתיה אבל כי רטיבא לא אתו למימר הכי שאין דרך להשתמש שם ומפני שמינטפין עליו מן הבגד ונראין דברים כדברי האומרים דכל שלצורך הבגד מותר והא דקתני לנאותה לרבותא הוא דאע״ג דאית בה צורך סוכה לנאותה מיהת כשרה דבטלי גבה וכ״ש לצורך הבגד דלא חשיב מידי וכמאן דליתיה דמי והשתא אתי שפיר כפשטה עובדא דמינמין עבדא דרב אשי והא דאמרינן מהו דתימא הא דקתני מפני הנשר אורחא דמלתא קתני ולא אמרינן דקתני ליה לאפוקי מחמת הבגד דשרי מסתברא לי משום דפשיטא ליה דכל מחמת הבגד עראי הוא ולא מבטל סככה וכשרה ולא אצטריך ליה לתנא למעוטי ובירושלמי אמרו אבל כל שלא מפני הנשר כשרה וזה סיוע לדברינו ולמעשה ראוי להחמיר ומאי דקאמר ליה דלא לימרו סכך בדבר המקבל טומאה א״ש לפירושא דילן דפרישנא במתניתין דכל כמה דלא חזו דלצורך הבגד הוא סוכה פסולה היא ואפילו צלתה מרובה מחמתה אבל לפירוש ר״ת ז״ל כיון דהא אפשר בצלתה מרובה מחמתה אפילו שלא לפרוש עליה סדין אמאי לא תלו פסולה דעבדא דרב אשי להיות סבורין שמונחת שם מפני החמה שלא תהא חמתו מרובה מצלתה בלא סדין:

לימא מסייע ליה סככה כהלכתא כו׳‎ דלמא מן הצד:

פרש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפירש על גבי הקינוף פסולה אבל פורש הוא על גבי נקליטי המיטה ופי' הדברים שסוכה זו עשויה כהלכתה ר"ל שצלתה מרובה מחמתה ומ"מ אינו רוצה בחמה כל עיקר ומתוך כך פרש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר כדי שיקבל הסדין קסמי הפסולת ולא יהו נושרין לו על השולחן או שפרש סדין על גבי הקינוף והוא תחיבת ארבעה קונדסין ופרישת הסדין עליהם והוא אוכל וישן תחתיו או מפני החמה או מפני הנשר פסולה מתורת סוכה תחת סוכה שכל אלו אע"פ שאינן באים להכשר סכך ר"ל לעשות צלו מרובה מחמתו שהרי כבר היה שם סכך כשיעור הכשר מ"מ צורך סכך הם שכל שאדם מכוין להרבות צל או שלא להשיר קסמין צורך סכך הוא ושם סכך עליו ואע"פ שאלו היה סכך כשר היה הכל כסכך אחד פיסולו גורם ליתן לו שם בפני עצמו או שתפרש שמ"מ הוא יושב תחת סכך פסול הא כל שאינו מכוין בזו לשום צורך סכך אלא לנאותה כגון שעיטר את הסכך בקרמין ובסדינים המצויירין מתחת הסכך וכיוצא בזה כשרה בין מן הצד בין באמצע בין על פני כל הסכך:

אבל פורס הוא על גבי נקליטי המיטה והם שני קונדסין נתונים באמצע רכובות על המיטה אחד לצד הראש ואחד לצד הרגלים ואין בהם גובה עשרה ופורש סדין עליהם והסדין משתפע לכאן ולכאן ומ"מ הואיל ואין לה גג אין זה אהל ואין שם סכך עליו:

זו היא שיטתנו ועל דעת מה שכתבנו למעלה שהסוכה הכשרה נפסלת בסכך שני הבא עליה מתורת סוכה תחת סוכה וכבר כתבנו שמקצת מפרשים כתבו שכל סוכה כשרה אינה נפסלת בסכך שני וקצת רבני צרפת נמשכים לקולא זו ומפרשים במשנתנו מפני החמה חמתה מרובה מצלתה ופרש עליה סדין להשלים צלה לרוב ומפני הנשר שרואה העלים נושרים ומתירא שמא מתוך נשירתם תהא חמת הסוכה מרובה מצלתה אבל כל להרבות בצלה שלא לצורך הכשר או כל שלא להשיר קסמי הפסולת על השולחן אע"פ שאינו עושה לנאותה אלא לצורך סכך כשרה והוא הדין לדעתם אם סכך ואח"כ הדלה את הגפן על הסכך שכשרה והוא שאמרו בפסול שבה הדלה עליה את הגפן וסכך על גבה הא סכך ואח"כ הדלה כשרה וכן מביאין ראיה לדבריהם ממה שאמרו בגמ' במנימין עבדיה דרב אשי דאשתמיטא כתנתיה במיא שטחא אמטללתא ואמר ליה רב אשי שקלה דלא לימרו קא מסכך בדבר המקבל טומאה והשיבו והא קא חזו דרטיבא כלומר ומכירים שלא לצורך סכך הונחה ואמר ליה לכי יבשה קא אמינא לך שלא יכירו הסבה ויחשדו שלצורך השלמת צל הונחה שם ואם כדעת ראשון הרי מ"מ נפסלה הסוכה ומה לו לבא בה משום מראית העין אלא [ודאי] שהסוכה לא נפסלה בכך וחשש שמא הרואים יחשדוהו שהסדין הונח שם להכשר סוכה ואין צורך בכך שהסדין המונח לנגבו אינו צורך סכך כלל והרי הוא פחות מן המונח לנאותה ואף לדעתנו לא נפסלה בכך אלא שנגע בה משום מראית העין כך ראיתיה לגדולי הדורות שבקאטאלונייאה אלא שאף אני אומר שאפשר שכששטח זה את הכתונת על הסוכה לא היה אדם בסוכה ולא היה אדם צריך באותה שעה ליכנס בה לא לאכילה ולא לשינה ולא למדרש אלא שהיתה שעה הצריכה להם לעסקיהם שהרי על כרחך לא ביום טוב היה אלא בחולו של מועד שאם ביום טוב אף השטיחה נאסרה לו כמו שביארנו במסכת יום טוב במי שנשרו כליו במים ונמצא שלא היה שם אלא חשש מראית העין ולא עוד אלא שמא ערב החג היה שעדיין אין מצות סוכה מוטלת עליו ולא היה בה אלא חשש הרואים ומשום מראית העין וכן עיקר ואף מה שהכשרנו לנאותה פירשוה גדולי הדורות בשסיכך תחילה שאין דרך הנוי אלא לאחר שנסתככה כהלכתה וכן אני אומר דוקא בדברים המצויירים עד שנראה לכל שלנוי הוא עושה וכן הדברים נראין:

פשיטא תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריך לי' מהוא דתימא הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר קמ"ל ה"ג ול"ג מהו דתימא ניגזור דודאי מצטרף היא דעליונה למעלה מעשרים וצלתה מרובה מחמת' אבל השתא דהוי חמתה מרובה מצלתא אע"ג דקיימא למעלה מעשרים תחתונה כשרה ולא חיישי' לצירוף פסול דידה משום דבטל ברוב:

בד"ה וקיימא עליונה בתוך כ' לגגה של תחתונה כו' עכ"ל לאו דוקא נקט הכי דבדקיימא נמי עליונה בתוך כ' לארץ נמי הוי דינא הכי כפרש"י לעיל אלא לרבותא נקט הכי דאפילו בכה"ג העליונה כשרה וק"ל:

תוס' בד"ה פירס עליה סדין כו' אבל אם יש צלתה מרובה מחמתה כשרה ואין הסדין פוסלתה והיינו כמו שפרש"י לעיל כו' עכ"ל נראה מדבריהם דאף בשצל הפסול נמי מרובה מחמתה דומיא דסדין כשרה כיון דצל הכשר נמי מרובה מחמתה והיינו טעמא כדפי' לעיל דכי שקלת ליה לפסול אכתי צלתה מרובה אבל לפ"ז קשה מאי קא קשיא להו לעיל מהא דקפרכינן הא קא מצטרף סכך פסול כו' והא דלא משני כגון דבלאו פסול צלתה מרובה כו' עכ"ל הא ליכא לאוקמי הכי דא"כ אף בצל האילן נמי מרובה תכשר כמו בסדין דהכא יש לחלק דלעיל באילן דקדם לסכך כשר כיון דקדם האילן שהוא סכך הפסול וצלו מרובה לא מהני בתר הכי צל סוכה אף בשצלתה נמי מרובה אבל הכא דקדמה סוכה לסדין כיון דסככה כהלכתה שצלתה מרובה שוב אין נפסלת ע"י סדין וכן חילק הר"ן לפר"ת בענין זה ע"ש:

אהובי אחי בדבריך עיינתי והנה תלית דבריך באילן שתחתיו סוכה שבאו לפוסלה מבסוכת תשבו תיפוק ליה משוס פסול מחובר ובזה ראית לדחות פריב"א ואם כדבריך הוא למה לא הביאו התוס' זאת הראיה לדבריהם דכשהסוכה צלתה מרובה מחמתה לא תפסול משום צירוף סכך פסול דאל"כ ל"ל בשמעתין טעמא דבסוכת תשבו בסוכה שתחת האילן עד שהוצרכו להביא ראיה מההיא דהמקרה סוכתו בשפודין כו' ומההיא דר"פ בהוצין יורדין לתוך כ' כו' אבל כיון דמתני' מיירי באילן שצלתו מרובה דומיא דבית ואימעיט נמי מבסוכת תשבו נקטו ליה הכי בהך ברייתא אגב סוכה שתחת סוכה מתניין ומיהו אית בהו נמי פסול אחר והשתא אין כאן מקום לדחות פריב"א אמנם במה שבאת לחלק לשיטת התוס' דהיכא שהסדין בתוך י' לשמואל דליכא כאן אלא פסול סדין כשהצל הכשר מרובה לא יפסל אף כשהצל הפסול גם הוא מרובה משא"כ באילן דמשום פסול בסוכת תשבו נגעו בה למעלה מי' וכיון שצל האילן מרובה אף בשצל הסוכה גם כן מרובה פסולה אמת הן הן הדברים ראוים הן ליכתב לפי הדין אבל אינן עולין יפה לפי הסוגיא לחלק בזה ולתרץ קושייתי דאכתי איכא למימר דאטו הא דהעושה סוכתו תחת האילן ובית דוקא בלמעלה מי' איירי לשמואל דהא סתמא קתני פסולי דאילן ובית והני אמוראי לא פליגי אלא כמה יהא בין סוכה לסוכה ולא קאמרינן נמי וכמה יהא בין אילן ובית לסוכה משום דבהני בכל גוונא קתני פסולי דידהו דבפחות מי' נמי פסול באילן משום מחובר וכן בבית בלאו פסול [סוכה תחת סוכה] וא"כ הדרא קושייתי לדוכתיה דלא ה"מ לשנויי לעיל דמיירי בצלתה מרובה דא"כ אף כשצל האילן מרובה נמי תכשר היכא דאין האילן למעלה מי' כמו בסדין דהכא אבל סברא זו שכתבתי לתרץ קושייתי וכמ"ש הר"ן היא מפורשת ממשמעות המשנה דהעושה סוכתו תחת האילן משמע שהאילן קדם ופירס עליה סדין משמע שהסוכה קדמה ואין זה (אסור) [חסר] מדבריהם ולא כתבו כמו שפירשתי לעיל אלא בהא דאין מצטרף סכך פסול בשהכשר צלתה מרובה ומיהו אינן דומין לגמרי דלעיל אין מצטרף אלא כשאין צל הפסול מרובה כיון שהפסול קדם אבל הכא אף בשהצל הפסול מרובה אין מצטרף כיון שהכשר קדם ואל יקשה לך לפי סברתי ג"כ הרי כתב הטור דל"ש אם האילן קדם או הסכך קדם וכמ"ש גם הר"ן בשמו התוס' אזיל בכל האי ענינא לדעת ר"ת בשמעתין ועיין בב"י סימן תרכ"ט שכתב ויש לתמוה על רבינו שפסק כפר"ת דהא דפסלינן פרס עליה סדין כו' ובסי' תרכ"ו כתב ל"ש אם האילן קדם כו' עכ"ל דברים אלו מסכימים ממש לדברי אבל לדבריך אין כאן מקום תמיה ולא ה"ל להשמיט א' מהפוסקים מלהזכיר לפלוגי בסוכה שתחת אילן ובית דיש חילוק בין אם האילן למעלה מי' או לא וז"ל הטור ואם האילן צלתו מרובה מחמתו פסולה בכל ענין אף אם הסוכה צלתה מרובה עכ"ל הרי לך שלא חילק ובכל ענין פסול וק"ל:

בתוס' ד"ה אמר רב הונא טפח וכו' הכא לא שייך ר"ל דהא דאמרי' לקמן חבוט רמי היינו דוקא בקנה עולה וקנה יורד אבל בסכך שלם לא שייך לומר חבוט רמי וק"ל:

רש"י ד"ה וקיימא עליונה כו' דעליונה פשיטא כו' הד"א:

תוס' בד"ה פירס כו' בפ' הישן ברבי יוחנן בר אילעאי כו' כצ"ל:

גמרא כי אתא ר"ד כו' אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים כו'. כה"ג אר"י ברפ"ו דמקואות אימתי בזמן שהיא מעמדת עצמה כו' ע"ש בפי' הרמב"ם:

רש"י ד"ה כי אתא ר"ד וכיון דעליונה כו' לא פסלה

ובד"ה ומשני ורי"ס כו' לא שם סוכה עלה דעליונה. והרע"ב שכתב שהתחתונה כשרה בסכך העליונה שהגג שלה אינו גג תמוה דהרי לגג הוא ראוי אלא טעמא דסכך העליונה אינו חשוב סכך אחר שא"ר לדור תחתיו:

רש"י ד"ה אבל פורס (במשנה) ומשום דאין לה גג כו' לא מיקרי אהל. כצ"ל:

בפירש"י בד"ה תחתונה כשירה והעליונה פסולה כו' ואי עליונה למעלה מעשרים אף תחתונה פסולה משום דמצטרף סכך פסול כו' עכ"ל. נראה מבואר מלשון רש"י דלא ס"ל כשיטת התוס' דלעיל בד"ה הא קא מצטרף דהיכא שהתחתונה צילתה מרובה תו לא מפסלא מחמת צירוף עליונה כיון שאין צורך באותו צירוף דא"כ היאך כתב רש"י כאן ואי עליונה למעלה מעשרים אף תחתונה פסולה משום צירוף סכך פסול והא הכא דתחתונה לחוד צילתה מרובה כדמשמע פשטא לישנא דגמרא דפתח וקאמר שהתחתונה צילתה מרובה ואכתי לא הזכיר העליונה כלל משמע שהתחתונה לחוד צילתה מרובה ואם כן יש לתמוה על הטור שכתב בשם רש"י כשיטת התוס' דלעיל והכא משמע להיפך אלא שמצאתי שהב"י כתב בשם הגהות מרדכי שכתב דרש"י חזר בו כאן ממה שכתב לעיל בד"ה הא קא מצטרף דמשמע דקאי בשיטת התוס'. ולענ"ד נראה דוחק גדול לומר כן דרש"י חזר בו ממה שכתב לעיל באותו סוגיא עצמו להיפך. לכך נראה לענ"ד דודאי עיקר שיטת רש"י כשיטת ראבי"ה וריב"א דאע"ג דהתחתונה לחוד צילתה מרובה מחמת עצמה אפ"ה פסולה מחמת צירוף סכך העליון אם לא שיש בתחתונה באויר שבין ענפי העליונה חמתה מרובה יותר מצילתה משום דכל מה שבתחתונה כנגד הענפים העליונים אין עולה לחשבון הצל דלעולם הצל העליון מבטל מה שתחתיו כיון דעיקר הצל הוא מחמת העליונה שמגין מפני החמה ואם כן התחתון שלמטה הימנו כמאן דליתא דמי וכמו שכתב הר"ן ז"ל גם כן. ולפ"ז מה שכתב רש"י ז"ל לעיל בד"ה הא קמצטרף ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צילתה של סוכה כוונתו ג"כ לכך דלשון להשלים הכי משמע דכיון דצל העליון מבטל מה שתחתיו אם כן העליון משלים הכשר סוכה שתהיה צלתה מרובה וכמ"ש רש"י ז"ל בהדיא בריש מכילתין וע"ש הצל נקרא סוכה והיינו כדפרישית דכיון דהעליון הוא המיצל בעד החמה א"כ תו לא מיקרי התחתון סוכה שהרי אין הצל בא מחמתה אלא מחמת הענפים העליונים שלמעלה ממנה כן נ"ל ברור בשיטת רש"י ז"ל שכל דבריו א' הם ואין כאן חזרה כלל וכמו שאבאר עוד בסמוך בשיטת רש"י בל' המשנה פירש עליה סדין:

בגמרא כמה יהא בין סוכה כו' אמר רב הונא טפח כו' דתניא טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה אבל בפחות מטפח לא מביא ולא חוצץ. ופרש"י דהאי דלא מביא היינו דהלכה למשה מסיני שאם טומאה תחת ראשו אחד וכלים תחת ראש השני לכאורה הא דקתני רישא דמתני' דאהלות טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה היינו שמביא את הטומאה מבית שהטומאה בתוכו לבית אחר הסמוך לו הפתוח לתוכו בטפח ע"ט ברום טפח אלא דמה שכתב רש"י כאן בענין שהטומאה והטהרות הם תחת אהל אחד ממש שמביא טומאה מראש אחד לראש השני לטמא הטהרות שבצדן ולא כתב באותו ענין שמביא מבית זה לבית אחר נראה לי דהיינו משום דרש"י סובר דמה שמביא הטומאה מבית זה לבית אחר כשפתוח לו בטע"ט אינו מדאורייתא אלא מדרבנן כמו שאבאר לקמן בריש פ' הישן וכמ"ש הש"ך בהדיא בי"ד סי' ש"ע ע"ש. וכמו שהארכתי בזה בקונטרס שלי בענין טומאת כהנים ובכמה מקומות בש"ס. וא"כ לפ"ז כיון דר"ה דשמעתין בא לומר דבטע"ט לחוד פסולה הסוכה מן התורה מחמת סוכה שתחת סוכה דילפינן לה מקרא דבסוכות א"כ משמע דבטומאה נמי מדאורייתא איירי מש"ה איצטריך רש"י לפרש בכה"ג דהוה ליה טומאה דאורייתא וכן נראה לי לדקדק מלשון הגמרא עצמו דמסיק הכא אבל פחות מרום טפח לא מביא ולא חוצץ דזה הלשון אינו נזכר שם במשנה כלל אלא דאפ"ה מסיק לה הכא בהאי לישנא משום דעיקר ראייה דטפח ע"ט לענין טומאה הוי מדאורייתא לא ידעינן אלא מהא דקתני טע"ט ברום טפח אי ס"ד דמבית לבית איירי לא שייך לשון רום טפח דטע"ט לחוד הו"ל למיתני דהיינו האורך והרוחב וממילא דהרום הוא בכלל האורך או הרוחב אלא מדקתני ברום טפח ע"כ היינו כפרש"י כאן דאיירי בטומאה דאורייתא שמביא הטומאה מראש אחד לראש השני דבכה"ג שייך לשון אורך ורוחב ורום שצריך שיהיה באותו חלל דאל"כ אע"פ שיש בארכו או ברחבו טע"ט הוה ליה טומאה רצוצה שהטומאה בוקעת כנגדה עד לרקיע ואינו חוצץ וכמו כן אינו מביא הטומאה מראשו אחד לראש השני כיון שהוא פחות מטפח אין הטומאה מטמאה אלא מה שכנגדה ולא מה שבצדה כנ"ל ברור בכוונת רש"י ודוק היטב:

במשנה פירס עליה סדין כו' פסולה ופירש"י בד"ה פסולה משום דאינו יושב בצל סוכה דאהל מפסיק ביניהן עכ"ל. לכאורה יש לתמוה במאי דמפרש רש"י טעם הפסול בפירס הסדין תחת הסוכה מפני הנשר או ע"ג הקינוף דלכאורה בזה טעם הפסול פשוט דכיון שאהל מפסיק אינו יושב בסוכה וטפי הו"ל לרש"י לפרש טעם הפסול ברישא דמתניתין שפירס הסדין ע"ג הסוכה מפני החמה שבזה לכאורה אין טעם הפסול ברור שהרי לשיטת הגאונים שכתבו דמתניתין איירי בענין שאין צל הסוכה מרובה מחמתה אלא ע"י צירוף הסדין אין זה מבואר במשנה כלל וגם בעיקר הדין כבר כתבתי לעיל דרוב הפוסקים חולקים על זה וכתבו דאפילו כשצל הסוכה לבד מרובה מחמתה נמי הסדין פוסל הסוכה ומכ"ש דקשה טפי לפי שיטת הר"ת שהביאו התוספת דהאי דפירס סדין מפני החמה היינו דאפשר דלולי פריסת הסדין אפשר שיתייבש הסכך ומתוך כך יהא חמתה מרובה וא"כ כל כי האי מלתא לא הו"ל לרש"י ז"ל לסתום אלא לפרש כיון שאין טעם פסול זה ברור כלל:

אמנם לפי מה דפרישית לעיל דאדרבא רש"י קאי בשיטת ראבי"ה וריב"א דאפילו כשצל הסוכה לבד מרובה מחמתה אפ"ה שייך צירוף סכך פסול בהדי סכך כשר לפי שלעולם צל העליון מבטל מה שתחתיו שהתחתון כמאן דליתא דמי וכיון שכבר כתב רש"י ז"ל כן בפירוש לעיל בד"ה תחתונה כשירה וכדפרישית שכן נראה ג"כ מלשון רש"י לעיל בד"ה הא קמצטרף סכך פסול דלשון משלים שכתב רש"י היינו בזה הענין עצמו. וא"כ לפ"ז לא הוצרך רש"י לפרש כאן פסולא דרישא שכבר סמך עצמו על מה שכבר פירש בסוגיא דלעיל שהצל העליון מבטל התחתון א"כ פשיטא דפירס עליה סדין מפני החמה פסולה שהרי עיקר הצל בא מחמת הסדין שלמעלה וכל סכך הסוכה כמאן דליתא דמי משא"כ הך בבא דסיפא הוצרך רש"י לפרש האי טעמא דאהל מפסיק ביניהן דאע"ג שהצל בא מחמת סכך הכשר העליון שהוא למעלה מהסדין אפ"ה לא אמרינן דהסדין כמאן דליתא דמי אלא דאפ"ה פסולה משום דאהל מפסיק ביניהן ואינו יושב בצל סוכה כנ"ל ברור בכוונת רש"י וכמ"ש לעיל דכל דבריו אחד הם ודו"ק:

בתוספת בד"ה פירס עליה סדין כתוב בתשובת הגאונים כו' ובענין זה מפר"ת מפני החמה שמייבשת את הסכך ומתוך כך היתה נעשית חמתה מרובה כו' עכ"ל נראה דלא ניחא ליה לר"ת לפרש כשיטת הגאונים דעיקר הדין חסר מן המשנה דהא סתם סוכה צילתה מרובה מחמתה מחמת עצמה. ועוד דא"כ לא א"ש הא דאמר רב חסדא בגמרא אבל לנאותה כשירה ואי מתני' לא איירי אלא כשחמתה מרובה מצילתה בלא הסדין א"כ לנאותה אמאי כשירה דהא מצטרף סכך פסול דהרי סדין דבר המקבל טומאה ואף שבהגהות אשר"י ז"ל הרגיש בזה ומפרש דמסתמא כל שהצל סוכה עצמה מרובה מחמתה מקרי לנאותה מ"מ ר"ת ז"ל לא ניחא ליה לפרש כן לכך מפרש מפני החמה ומפני הנשר שעי"כ יהיה צלתה מרובה אלא דבין לשיטת הגאונים ובין לשיטת ר"ת קשיא לי דאכתי לא א"ש הא דמקשינן בגמרא אדרב חסדא פשיטא מפני הנשר תנן ומשנין מה"ד אורחא דמלתא קתני קמ"ל ולפירושם אין כאן חידוש הדין כלל דמה"ת נאמר דאורחא דמלתא קתני מפני הנשר אבל באמת בכל ענין פסולה אפילו כשצילתה מרובה מחמתה בלא הסדין שהרי כתבו התוס' לעיל דאין שום סברא לפסול כלל היכא דעיקר סוכה צילתה מרובה מחמתה מחמת עצמה דאדרבה כתבו להדיא דהא דלא משני הש"ס לעיל אליבא דרבא דאיירי בענין שבלא הפסול צילתה מרובה משום דא"כ מאי למימרא ויש ליישב מתוך מה שכתבתי לעיל בדברי התוס' עצמם דמה שכתבו התוס' דא"כ מאי למימרא היינו לדבריו דרבא דוקא וא"כ הכא לא שייך לומר כן דוודאי ר"ח גופא איצטריך ליה לאשמעינן לאפוקי מהאי סברא כן נ"ל ודו"ק:

בא"ד אבל לפי' הקונטרס ק' כו' מאי שנא מלנאותה. ולע"ד יש ליישב שיטת רש"י כיון שעושה כן כדי לנאות הסוכה א"כ הרי הסדין בטל לגבי הסכך ממש שמייפהו משא"כ כשפורס מפני החמה או מפני הנשר להגן על האדם א"כ אין הסדין שייך לסכך כלל לומר שיהא בטל לגבו וכן מה שהקשה עוד על פירש"י מברייתא דפרק הישן יש ליישב בקל דהתם נמי לא היו יושבין תחת הסדין אלא שהסדין גרם שלא יגיע החמה למרגלותם והם לעולם לא היו יושבין תחת הסדין כלל. ולענ"ד הדבר ברור שלא הקשו תוספת כן אלא לסניף בעלמא אבל עיקר קושייתם לסתור פירש"י מחמת קושיא דמ"ש מלנאותה ולמאי דפרישית נתיישב פירש"י על נכון וק"ל:

בפרש"י בד"ה לא שנו אלא מפני הנשר ויש מפרשים טעמא דפסולה משום שני סככים כו' עד סוף הדיבור. ונראה דטעם היש מפרשים היינו משום דלא משמע להו לפסול הסוכה משום שהסדין המקבל טומאה מפסיק בינו לסכך דא"כ מ"ש מלנאותה כמו שהקשו התוס' אע"כ דלעולם סכך העליון הכשר מבטל הסדין שתחתיו כיון שהסכך העליון לבד צילתו מרובה מחמתו ומשום כך כתבו שהטעם משום שני סככים. ולכאורה יש לתמוה דא"כ בלא קושית רש"י האיך אפשר לפרש הטעם משום שני סככין דא"כ אמאי קתני סדין שהוא דבר המקבל טומאה ותיפוק ליה אפי' בדבר שאינו מקבל טומאה שייך הא פסולא דשני סככים. והנלע"ד בזה דמה שכתבו היש מפרשים דטעמא משום שני סככים לאו משום שני סככים ממש איירי שמופלגין זה מזה כשיעורא דאמוראי דלעיל אלא דכוונת היש מפרשים דכי היכי דפסלינן שני סככים כשרים ממעוטא דקרא דבסוכות תשבו ה"נ פסלינן סכך כשר ע"ג סכך פסול אפילו בסמוכין זה לזה דהכי משמע קרא בסוכות תשבו ולא בסוכה ודבר אחר כדפרישית לעיל בל' הברייתא דת"ר בסוכות תשבו. אלא דלפ"ז אין מקום לקושית רש"י על שיטת היש מפרשים דהא השתא אפילו בסמוכין זה לזה איירי היש מפרשים וצ"ע:

אמנם אחר העיון ראיתי דשיטת היש מפרשים היא שיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל ולשיטתם אי אפשר לפרש כדפרישית לכך הוצרכתי לפרש בדרך אחר דעיקר טעמא דשני סככים היינו לפי המסקנא דלקמן דבקביעותא תליא מלתא וכל מידי דקביעי לא בטל לגבי סכך העליון ומש"ה נעשו כסוכה בתוך סוכה שכן מבואר מלשונם וכמו שאבאר בסוף הסוגיא דלקמן:

(יו"ד ע"א תוספות) ד"ה פירס וכו' לקמן פרק הישן בר' יוחנן וכו'.—פלא דהתם מסקינן, דיו"ט אחר הוה או שבת הוה ולא בחג הסוכות. שוב מצאתי בקרבן נתנאל על הרא"ש אות ס"ח, שהעיר על זה.

היכי דמי כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימי תרוייהו בתוך כ' עליונה כשרה ותחתונה פסולה היכי דמי כגון דתרוייהו צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה בתוך כ' פשיטא תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריכא ליה מ''ד ניגזר דילמא מצטרף סכך פסול כו'. ול''ג בהא סיומא וכגון דקיימא עליונה כו'. ופירושו, שתיהן כשרות ה''ד כגון שהתחתונה חמתה מרובה. דסכך דידה כמאן דליתיה הוא דתרוייהו מתכשרן בסכך העליון והוא דקיימא עליונה בתוך כ' לארץ דהוי סכך כשר אף להכשיר תחתונה: שתיהן פסולות כו' וקיימא עליונה למעלה מכ'. לגגה של תחתונה שהיא קרקעיתה של עליונה: תחתונה כשרה ועליונה פסולה ה''ד כגון שהתחתונה צלתה מרובה כו'. דסכך של עליונה לאו סכך הוא ולא מיפסלה תחתונה משום סוכה תחת סוכה ועליונה פסולה משום דחמתה מרובה מצלתה וכגון דקיימי תרוייהו בתוך כ' לארץ דאי עליונה למעלה מעשרים אף תחתונה פסולה משום דמצטרף סכך פסול בהדי כשר משום דסכך למעלה מעשרים פסולה אבל כי קאי בתוך כ' לצטרף ובלבד שלא יהא צלתה מרובה מחמתה דתפסיל תחתונה משום סוכה תחת סוכה: ה''ד דתחתונה פסולה. משום סוכה תחת סוכה: וקיימא עליונה בתוך כ'. לגגה של תחתונה דהוא קרקעיתה דעליונה: פשיטא. דכי חד מנייהו חמתה מרובה לאו סוכה תחת סוכה היא ומאי אשמעינן רבי ירמיה: תחתונה כשרה ועליונה פסולה איצטריכא ליה. כדקיימא עליונה בתוך כ': מ''ד ניגזר. למיפסל תחתונה משום זמנין דקיימא עליונה למעלה דלא מסיק אדעתיה למיחש אתחתונה משום צירוף פסול עם כשר ומדחזי לעליון חמתה מרובה סבר כמאן דליתיה הוא ולא פסיל לתחתונה קמ''ל דלא גזרינן הא אטו הא: וכמה יהא. הפסק בין סכך לסכך ותפסול תחתונה משום סוכה תחת סוכה דלא נימא חד סוכה הוא: טפח. אבל בציר מטפח חד סככה הוא: טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה. הלכה למשה מסיני הוא אבל פחות מטפח לא מביא ולא חוצץ לא מביא את הטומאה טומאה תחת ראשו אחד וכלים תחת ראשו שני והיא קורה ארוכה ורחבה טפח וראויה להביא טומאה לא מייתי משום דליכא רום הפסק טפח ממנו ולקרקע ולא חוצץ אם יש כלי על גבה כנגד הטומאה אפילו עד לרקיע טמא דטומאה רצוצה שאין לה אהל טפח בוקעת ועולה: שלא מצינו מקום חשוב. להיות רשות לעצמו לא כרמלית ולא רה''י פחות מארבעה כדאמר ביציאות השבת (דף ז.) והכא נמי לאו רשות לעצמו היא לאקרויי סוכה תחת סוכה: כהכשרה כך פסולה. משום שתי סוכות פסלה קרא וכי לית בה בעליונה הכשר סוכה לאו סוכה היא ולא פסלה: אי נימא דיורין ממש. שאין בה אדם: אטו דיורין גרמי. מכל מקום סוכה תחת סוכה היא: אלא לאו שאינה ראויה לדירה והיכי דמי דלא גבוה י' מכלל דת''ק כו'. וקשיא לשמואל מדרבנן: כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא. האי אין ראויה לדירה דקאמר ר' יהודה לאו בשאין גבוה קאמר דא''כ לת''ק נמי כשרה אלא כשאין בריאה וחזקה לקבל כסתות וכרים של עליונה ולישן תחתונה כשרה מהאי טעמא דשמואל דכהכשרה כך פסולה וכיון דעליונה לא חזיא למידר בה שהרי אין תחתונה מקבלתה לא פסלה: ופרכינן מכלל דת''ק סבר כו'. סוף סוף שמע מינה דרבנן לית להו דשמואל והוא הדין לשאינה גבוהה כו': ומשני איכא בינייהו כו'. דרבנן סברי כיון דיכולה לקבל בדוחק שם סוכה על העליונה ומיפסלא התחתונה ורבי יהודה סבר כיון דליכא תשמישא להדיא לאו שם סוכה עלה דעליונה: מתני' הנשר. שלא יהו עלין וקיסמין נושרין על שולחנו וסדין דבר המקבל טומאה הוא ופסול לסכך כדלקמן (דף יא.): או שפירס על גבי קינוף. כלומר או אפילו לא פירסו מפני הנשר אלא לנוי על מטתו: על גבי קינוף. הן ד' קונדיסין לד' רגלי המטה וגבוהין ומניח כלונסות מזה לזה על גביהן ופורס עליהן סדין ומרחיקן מן הסכך דהשתא לא משום מסכך בדבר המקבל טומאה מיפסלא דהא לאו לסכוכי שטחם התם: פסולה. משום דאינו יושב בסוכה דאהל מפסיק ביניהם: אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה. שאינן אלא שנים והן יוצאין באמצע מטה אחד למראשותיה ואחד לרגליה ונותנין כלונסא מזה לזה ופורסין עליו סדין והוא משפע לכאן ולכאן ומשום דאין לה גג טפח רחב למעלה לא מיקרי אהל: גמ' ל''ש אלא מפני הנשר. דשויה סכך להגין הלכך מפסיל משום מקבל טומאה: אבל לנאותה. אין שם סכך עליה וכשירה וי''מ טעמא דפסולה משום שני סככים ואי אפשר דא''כ לרב חסדא לא מפסיל אלא אם כן מופלג ד' דהא איהו אמר לעיל ארבעה וכיון דמיפלגי ד' תו לא מצי למימר אבל לנאותה כשרה דהא איהו פסיל לקמן בנויי סוכה המופלגין ד' מן הסכך משום שני סככין: בקרמין המצויירין. מעשה אורג כגון בגדי צבעונין שקורין אובריי''ן: ובסדינים המצויירין. שצורתן בולטת כגון מעשה רוקם או מעשה אורג שקורין גלינשק''ש: יינות שמנים. נותנין בכוסות של זכוכית לנוי:

אמר רב הונא טפח. אע''ג דלקמן פרק הישן (דף כב:) אמרינן חבוט רמי הכא לא שייך: שלא מצינו מקום פחות מד'. היינו לענין רשות היחיד וכרמלית כדפירש בקונטרס ולענין גובה נמי אשכחן בריש חלון (עירובין דף עו.) ליחשב כפתח: פירס עליה סדין מפני החמה. כתוב בתשובת הגאונים הא דקתני פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה היכא דחמתה מרובה מצלתה בלא סדין אבל אם יש צלתה מרובה מחמתה כשרה ואין הסדין פוסלתה והיינו כמו שפירשתי לעיל דאין מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כיון דבלא פסול צלתה מרובה וכענין זה מפר''ת מפני החמה שמייבשת את הסכך ומתוך כך היה נעשה חמתה מרובה וכן תחתיה מפני הנשר ואם היו עלין נושרין היה חמתו מרובה והסדין מונען מליפול וכיון שהסדין גורם שעל ידו צלתו מרובה מחמתו פסול אבל לפירוש הקונטרס קשה דלמה יפסל מפני שמגין על האדם מפני החמה ומן הקיסמין מאי שנא מלנאותה ועוד מצינו לקמן פרק הישן (דף כז:) בר' יוחנן ברבי אילעי כשהגיעה חמה למרגלותיו עמד ופרס עליו סדין: