סוכה יד ע"ב

דף יד - ב

אבל שני נסרין שאין בכל אחד מהם שיעור הראוי לפוסלה, אין מצטרפין לארבעה טפחים לפסול את הסוכה באמצעה. ומשנה זו, דברי רבי יהודה היא, שלפיו לא גזרו חכמים על נסרים רחבים לפוסלם לסיכוך משום גזירת תקרה.

רבי מאיר אומר: אף נסרין מצטרפים זה עם זה כסדינין, ומצטרפין לפסול את הסוכה כשאר סכך פסול.

ומקשה הגמרא: בשלמא לשמואל, דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת, ופוסל רבי מאיר נסר שאינו רחב ארבעה טפחים, אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה, יש לבאר, מאי "מצטרפין" שאמר רבי מאיר בברייתא? - מצטרפין לארבעה. והיינו, שכל נסר היה רחב שלושה טפחים ודינו כסכך פסול. ולכן, כשהעמידם זה לצד זה, הרי הם מצטרפים לפסול את הסוכה בארבעה טפחים, כדין שאר סכך פסול הפוסל בארבעה טפחים.

ואילו רבי יהודה לשיטתו סבר, שנסרים רחבים שלושה טפחים כשרים לסיכוך, ועל כן ודאי אינם מצטרפים לפוסלה.

אלא לרב, דאמר בשיש בהן ארבעה מחלוקת, אבל אין בהן ארבעה דברי הכל הסוכה כשרה, ואפילו לרבי מאיר, אם כן, היכי דמי נסרים אלו הפוסלים את הסוכה רק על ידי צירוף שני נסרים?!

הרי ממה נפשך, אי דאית בהו בכל אחד מהם רוחב ארבעה טפחים, כדי שיחשבו סכך פסול, למה להו לאיצטרופי? הרי כל אחד מהם לבדו, הואיל ויש בו רוחב ארבעה טפחים הרי הוא פוסל את הסוכה. ^[260]

ואי דלית בהו בכל אחד מהם רוחב ארבעה טפחים כדי שיעור פסול סוכה, ולפיכך צריך לצרפם יחד כדי לפוסלה, אם כן, אמאי מצטרפים הם לפוסלה? והא [והרי] סכך כשר הוא, כי קנים בעלמא נינהו, וכשרים לסיכוך אף לשיטת רבי מאיר, הואיל ואינם רחבים ארבעה טפחים, ומדוע יפסלו את הסוכה על ידי צירוף?!

ומתרצת הגמרא: לעולם מדובר דאית בהו בכל אחד מהם רוחב ארבעה טפחים. ואכן אילו היו מונחים באמצע הסוכה, היה די באחד מהם כדי לפוסלה.

ומאי, ומה שאמר רבי מאיר שני נסרים מצטרפין, היינו, מצטרפין לארבע אמות מן הצד. וכגון שלא הניח נסרים אלו באמצע גג הסוכה, אלא בצידו, סמוך לדופן, ואף הוסיף עליהם נסרים כעין אלו שרחבים ארבעה טפחים ופסולים לסיכוך, עד שהגיע סכך הנסרים למרחק של ארבע אמות מדופן הסוכה. ולכן, אין אחד מהם פוסל את הסוכה לבדו עד שיצטרפו יחד, שאין הסוכה נפסלת מן הצד עד שיהיה הסכך הפסול רחב ארבע אמות. אבל בפחות מארבע אמות, הסוכה כשרה משום "דופן עקומה". והיינו, שרואין את הסכך הפסול כאילו הוא חלק מן הדופן שנתעקמה. ועל ידי צירוף הנסרים יחד נפסלת הסוכה, לפי שיותר מארבע אמות אין הסכך הפסול נחשב כחלק מן הדופן, אלא כדין סכך פסול [אבל לפי רבי יהודה כשרים נסרים אלו לסיכוך, ואינם מצטרפים לפסול את הסוכה]. ^[261]

לישנא אחרינא:

קושיית הגמרא לא היתה על רבי מאיר, אלא על רבי יהודה, שאמר "שני נסרים אין מצטרפים". ומדבריו משמע, שאילו היו מצטרפים להשלים לשיעור פסול סוכה, היתה הסוכה נפסלת מחמתם. ומבואר, שגם לשיטת רבי יהודה הנסרים פסולים בעצמותם, שאם לא כן, סכך כשר הוא, ומדוע יצטרפו לפוסלה.

וכך היא קושית הגמרא: בשלמא לשמואל, דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת, ובהן בלבד הכשיר רבי יהודה, אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה, אפשר לפרש, מאי מצטרפין שאמר רבי מאיר - מצטרפין להשלים שיעור ארבע אמות כאשר מונחים הנסרים מן הצד, ולא נכשיר סוכה זו משום דופן עקומה.

ומדובר בנסרים רחבים ארבעה טפחים, שאף רבי יהודה מודה שפסולים הם לסיכוך, ונחלקו האם מצטרפים הם לארבע אמות מן הצד. ^{[262] [263]}

אלא לרב, שאמר כי אפילו נסרים רחבים ארבעה טפחים כשרים לסיכוך לשיטת רבי יהודה, יקשה: בשלמא לרבי מאיר, הפוסל נסר שהוא רחב ארבעה טפחים, מאי מצטרפין - מצטרפין לארבע אמות מן הצד. וכגון, שהיו הנסרים רחבים ארבעה טפחים ודינם כסכך פסול, ומצטרפים הם להשלים לארבע אמות מן הצד.

אלא לרבי יהודה, דאמר אפילו יש בהן ארבעה כשרה, וכל נסר בעצמותו סכך כשר הוא, מאי "אין מצטרפין" שאמר רבי יהודה, הרי כקנים בעלמא נינהו לדעת רבי יהודה, וסכך כשר הם, ומדוע תפסל הסוכה מחמתם?!

ומתרצת הגמרא: אכן, לדעת רבי יהודה סכך כשר הם, ומה שנקט רבי יהודה לשון "אין מצטרפים", ולא אמר שסכך גמור הוא, אגב רבי מאיר נקט לשון זו, דאיידי דקאמר רבי מאיר מצטרפין, אמר רבי יהודה אין מצטרפין.

ומביאה הגמרא, תניא [ברייתא מפורשת] כוותיה דרב, [שביש בהם ארבעה מחלוקת], ותניא [ברייתא אחרת], שם מבואר כוותיה דשמואל, [שבאין בהם ארבעה מחלוקת].

תניא כוותיה דרב: סככה בנסרים של עץ ארז שאין בהן ארבעה, דברי הכל כשרה.

אבל אם יש בהן ארבעה, רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר.

אמר רבי יהודה להוכיח את דבריו: מעשה בשעת הסכנה, שגזרו הגויים שלא לקיים את מצוות התורה, שהבאנו נסרים שהיו בהן ארבעה טפחים, כדי שיהיו נראים לעיני הגויים כבית, וסיככנו על גבי מרפסת, וישבנו תחתיהן. ומוכח, שלא אסרו חכמים לסכך בהם, שהרי אם היו אסורים לסיכוך, מה הועילו בישיבתם בסוכה זו?!

אמרו לו: וכי משם ראיה?! אין שעת הסכנה ראיה! כי בשעת סכנה לא גזרו חכמים, כדי שלא תשתכח חלילה תורת סוכה מישראל. ^[264]

ומכל מקום, נמצאנו למדים, שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בנסר רחב ארבעה טפחים, כדעת רב.

תניא כוותיה דשמואל: סככה בנסרים של ארז ^[265] שיש בהן ארבעה טפחים, דברי הכל פסולה.

אין בהן ארבעה טפחים, רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר.

ומודה רבי מאיר, שאם יש בין נסר לנסר רווח כמלא נסר כרוחב הנסר, שמניח פסל סכך כשר [מלשון "פסולת גורן ויקב"] ביניהם, וכשרה. כלומר, מדובר שהניח מצד הסוכה סמוך לדופן נסר רחב ארבעה טפחים, ולצידו הניח סכך כשר רחב ארבעה טפחים, ואחריו הניח שוב נסר רחב ארבעה, וסכך שהוא רחב ארבעה, וכן הלאה, עד אמצע הסוכה. וכמו כן עשה מצידה השני של הסוכה, עד שנמצאו באמצע הסוכה שני פסלים סמוכים, שמשלימים יחדיו לפחות לשיעור ז' טפחים כדי הכשר סוכה, ורק תחתיהם היא כשרה. ^[266] [אבל אם לא היה בסוכה מקום אחד של ז' טפחים המסוככים בסכך כשר, לא היתה הסוכה כשרה, אפילו שמפוזרים בסוכה כמה מקומות רחבים ארבעה]. ^[267]

ומודה רבי יהודה, שאם נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים, הגם שהסוכה כשרה, מכל מקום, אין ישנים תחתיו. וכוונת הגמרא לחדש, שאפילו רבי יהודה, המיקל בנסר שאינו רחב ארבעה טפחים, ומתיר לסכך בו, מודה הוא בנסר אחד, שאם נתנו בצד הסוכה, אף על פי שהיא כשרה משום "דופן עקומה", מכל מקום לא יישן תחתיו [אבל אם הניחו באמצע הסוכה, נפסלת הסוכה מחמתו].

והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו. ^[268]

ומברייתא זו נמצאנו למדים, שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה רק בנסר שאינו רחב ארבעה, וכדעת שמואל.

אתמר: היו לו נסרים רחבים כשיעור הפוסלם לסיכוך, ועוביין של הנסרים היה פחות מן השיעור, והפכן על צידיהן, והעמידן על עוביין, ^[269] וסיכך בהם סוכתו. ^[270]

רב הונא אמר: פסולה. אף שהחלק המסכך את הסוכה אינו רחב בשיעור הפוסלו לסיכוך, דכיון שחל שם פסול עליהם, נעשו כשיפודים של מתכת, הפסולים לסיכוך בעצמותם, ולא מועיל להופכן.

ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: הסוכה כשרה, לפי שלא חל שם פסול עליהם, אלא נאסרו לסיכוך משום גזירת תקרה, וכיון שהפכן אין הם נראים כתקרה, וכשרה.

מעשה ואיקלע רב נחמן לסורא, עול לגביה [נכנסו אצלו] רב חסדא ורבה בר רב הונא, המכשירים סוכה המסוככת בנסרים שהפכן על צידיהן, כדי לשואלו אולי יודה לדבריהם. אמרי ליה, שאלו לרב נחמן: הפכן על צידיהן מהו?

אמר להו: פסולה, היות ונעשו הנסרים כשפודין של מתכת.

אמר להו רב הונא לרב חסדא ורבה בר רב הונא, לאחר שנוכחו כי רב נחמן סובר כמוהו: וכי לא אמרי לכו אמרו כוותי? [וכי לא אמרתי לכם שתאמרו כמוני, שאני פוסל]?!

אמרו ליה רב חסדא ורבה בר רב הונא: ומי אמר לן מר טעמא ולא קבלינן מיניה? האם אמרת לנו את טעמו של דבר ולא קיבלנו אותו? אילו היית אומר טעם לדבריך, כמו שענה לו רב נחמן, היינו מקבלים ממך.

אמר להו רב הונא: ומי בעיתו מינאי טעמא ולא אמרי לכו [וכי בקשתם ממני לידע טעמי ולא אמרתי לכם]?!

לימא מסייע ליה לרב הונא ורב נחמן, הפוסלים נסרים אלו אף שהפכן על צידיהם, מהברייתא,

דתניא: סוכה שאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו, שהן ז' טפחים שיעור הכשר סוכה, או שנפרצה בה באחת מדפנותיה פירצה בשיעור כדי שיזדקר בה באותה הפירצה גדי בבת ראש, כשראשו זקוף בקלות וברווח, ושיעור זה הוא בשלושה טפחים, שהוא שיעור חשוב להפסיק בין הדופן לקרקע [כמבואר להלן טז א].

או שנתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים, אף על פי שלא הכניס לתוכה [כלומר, על גבי הסוכה], אלא שלשה טפחים, וכפי שיתבאר להלן, בכל אלו סוכתו פסולה.

ומבארת הגמרא את המקרה האחרון ששנינו בברייתא:

היכי דמי נסר שהוא רחב ארבעה טפחים, ואינו מקרה על הסוכה אלא שטח של שלושה טפחים? מאי לאו, כגון שהיו הנסרים רחבים ארבעה טפחים, אבל עוביין היה רק שלושה טפחים, והפכן על צידיהם והעמידן על עוביין, וסיכך בנסרים אלו את כל הסוכה, ונתחדש בברייתא שסכך זה פסול הוא.

ונמצא איפוא, שאפילו הפכן על צידיהן, הואיל ורחבים הם ארבעה טפחים, אף שאין רוחבן מוטל על הסוכה, סכך פסול הוא כשיפודין של מתכת.

דוחה הגמרא: ^[271] לא כאשר פירשת שמדובר בהפכן על צידיהן. אלא הכא במאי עסקינן, בסוכה קטנה שאין בה אלא שבעה טפחים, או מעט יותר, שסיככה בנסר שהוא רחב ארבעה טפחים, ואין בסוכה שיעור ז' טפחים ללא השטח המקורה על ידי אותו נסר.

וכגון דאנחה [שהניח אותו הנסר] אפומא דמטללתא, על פתח הסוכה, ברוח הרביעית, שאין בה מחיצה, באופן דעייל תלתא, שהכניס שלושה טפחים מרוחב הנסר לגיו, אל תוך הסוכה, ואפיק חד לבר, והוציא את הטפח הרביעי של הנסר והותירו חוץ לסוכה.

וכיון שאין כל רוחב הנסר בסך ארבעה טפחים מסכך על הסוכה, היה לנו לומר ששלושת הטפחים המסככים על הסוכה סכך כשר הוא, ודינם כנסר רחב שלושה טפחים. לכן קא משמע לן הברייתא שאין אומרים כן.

וטעם הדבר: משום דהוה ליה אותו טפח רביעי, "פסל" [סכך, מלשון פסולת גורן ויקב] היוצא מן הסוכה למקום שאינו מוקף מחיצות, וכלל נקוט הוא בידינו שכל פסל היוצא מן הסוכה, נידון כסוכה.

כלומר, אילו היה סכך זה היוצא חוץ לסוכה כשר לסיכוך, היה יכול לשבת תחתיו אף שאינו מוקף מחיצות, לפי שנחשב הוא כחלק מן הסוכה. ולכן מצטרף טפח זה אל שלושת הטפחים המסככים על הסוכה, כדי לפוסלה.

ורבי יהודה פליג ואמר כשרה וישן תחתיו. ת"ש ב' סדינין מצטרפין וב' נסרים אין מצטרפין ר' מאיר אמר נסרין כסדינין ואקשינן אליבי' דרב אם אלו הנסרין בכל אחד יש בו ד' טפחים למה צריכין צירוף ד' טפחים ויותר מד' דינם א' צירוף למה לי אע"ג דלא מצטרפי פסולין הן. ומשני רב לעולם דאית בהו בכל אחד [ד' ומצטרפין] מן הצד לד' אמות כדתנן בית שנפחת וסיכך על גביו כו' תניא כרב סיככה בנסרין של ארז שאין בהן ד' כשרה. יש בהן ד' טפחים ר' מאיר פוסל ור' יהודה מכשיר תניא כשמואל סיככה בנסרין שיש בהן ד' טפחים פסולה.

ושאין בהן ד' טפחים רבי מאיר פוסל ור' יהודה מכשיר. והלכה כרבי יהודה.

ומודה ר' מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם כו' ואע"ג דקיי"ל רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי והא איסורי היא אלא כיון דחזינן רבנן בתראי דשקלי וטרי בהני נסרין דאית בהו ארבעה טפחים אם הפכן בצדיהן וסיכך בהן פסולה או כשרה ופשט רב נחמן פסולה.

ואוקימנא נעשו כשפודין של (שלמים) [מתכות] מדפליגי בהפכן על צדיהן מכלל שאם סיכך בהן (כרבנן) [ברחבן] דברי הכל פסולה וסוגיא דשמעתא לפסילותא ריהטא והא נמי דתניא ושאינה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו או שנפרץ בו כדי שיזדקר הגדי בבת [ראש] או שנתן עליה נסר שרחב ד' טפחים אף על פי שלא הכניס לתוכה אלא ג' פסולה ואוקימנא כגון דאית בה בפי הסוכה והכניס מן הנסר שלשה בסוכה וטפח חוץ לסוכה דהויא ליה האי טפח פסל היוצא מן הסוכה וסבר האי תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה:

תני׳‎ כותיה דרב סככה בו עד אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה. פירוש לדברי הכל אין עושין סוכה בדבר הפסול בגופו מן הדין אפילו בשעת הסכנ׳‎ דהא למאי מהני הרי אינה סוכה כלל אבל בנסרים שפסולן אינו בגופן אלא מדרבנן משום גזרה אמרו רבנן דבשעת הסכנה לא גזרו כדי שלא תשתכח תורת סוכה ואוקמוה אדינא אבל ר׳‎ יהודה סבר שאלו גזרו בהם חכמים כלל היו עושין לדבריהם חזוק אפילו בשעת הסכנה כאלו היו פסולין מן התורה ומכיון שסיככו בהם אלמא לא גזרו בהם כלל וכיון דקי״ל דנסרים שיש בהם ארבע אין פסולין מן התורה ק״ל כטעמא דסככו בה בשעת הסכנה כר״מ. ושמעינן מינה שכל שפסולו מדבריהם משום גזירה מסככין בו בשעת הסכנה דלא אפשר בכשרות ומברכין על ישיבתה דאלו לא היו מברכין בה בשעת הסכנה מה ראיה מייתי מינה ר׳‎ יהודה הא ודאי מכיון דלא מברכין בה כלל דפסולה מדרבנן אלא ודאי כדאמרינן. ובפרק לולב וערבה מוכח בהדיא שכן הדין בכל פסולי ארבעה מינין שבלולב שהן מדבריהם נדחין בזמן מצות לולב של תורה בשעת הסכנה דלא אפשר אלא בהכי:

תניא כותיה דשמואל סככה בנסרים שיש בהם ד׳‎ דברי הכל פסולה אין בהם ארבע ר״מ פוסל ור׳‎ יהודה מכשיר. פירוש ומיירי משלשה ועד ארבעה כדפריש ר״פ לעיל אליבא דשמואל ומודה ר׳‎ מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם פי׳‎ בנכנס ויוצא או שאם היו נתונין נסרים שתי נותן הפסל ערב כדאיתא לקמן גבי המקרה סוכתו בשפודין והיינו היכא דמוקמינן הא דר״מ אין בהם ד׳‎ שפסולין ואינם פוסלין בכה״ג כדאמרן אבל לקמן מוקים לה תלמודא ארישא דיש בהם ארבע וכשנתן שני פסלים באמצע בהכשר סוכה ואידך הוי פחות מארבע ואמרינן דופן עקומה ומודה ר׳‎ יהודה לקמן מוקים לה מן הצד כו':

אתמר הפכן על צדיהן וסכך בהם רב הונא אמר פסולה ר״ח ורבה ב״ר ר״ה אמרי כשרה והלכתא כר״ה דהא ר״נ פריש טעמא דכיון דפסלינהו רבנן לסכך נעשו כשפודין של מתכת שפסולין לסכך מגופן ואין מסככין בהם כלל לא באמצען ולא מצדן ורב חסדא ורבה בר ר״ה שתיקו לה ואזדו בטעמיה הלכך קי״ל דנסרים שיש בהם ארבע פסולין והא לא כרבי יהודה אליבא דשמואל אלא כר״מ אליבא דרב ואפילו אי כר׳‎ יהודה אליבא דשמואל איכא מאן דפסק כר״מ אליבא דרב משום דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ורי״ף פסק ר״מ ור״י הלכה כר״י ואלו פסקינן כרב לא הוי הלכתא כר״י ובטיל הא כללא. ומסתברא כמאן דפסק דר״פ לא מכרע דסבר כשמואל כדכתיבנ׳‎ לעיל וכיון שכן אית לן לקיומי כללא דאמרי׳‎ רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ודקאמרת דא״כ מדחי אידך כללא דאמרינן רבי יהודה ור״מ הלכה כר״י הא ליתא דבשלמא לשמואל כיון דכלהו אית להו גזרת תקרה אלא דפליגי ר״מ ור״י אי חזי למיגזר מג׳‎ ועד ד׳‎ או לא דין הוא דלהוי הלכתא כרבי יהודה לפום ההוא כללא דליכא למימר בה הלכה כר״מ בגזרותיו שאין אלו גזרותיו שאף ר״י גוזר ג״כ גזירת תקרה אלא שנראה לו שאין לו לגזור בפחות מד׳‎ אבל לרב ר׳‎ יהודה לית ליה גזירת תקרה כלל ור״מ גזר בהו והו״ל מגזרותיו של ר״מ וקי״ל הלכה כר״מ בגזרותיו וכן פסק הראב״ד והוא הנכון ובודאי דלגבי הא לא נפ״ל מינה מידי אי פסקי כר״מ אליבא דרב או כר״י אליבא דשמואל וכולה חד עניינא למפסל בנסרים שיש בהן ד׳‎ בלחוד אלא דנפקא לן מינה פלוגתא דפליגי בסיפא בתקרה שאין עליה מעזיבה דאי הלכה כר״מ בהא ה״ה בסיפא אי הלכתא כר״י בהא הלכתא כותיה בסיפא וקי״ל כר״מ בתרווייהו מפי מורי נר״ו:

לימא מסייע ליה לרב הונא דתניא אינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו או שנפרצה בה פרצה כדי שיזדקר הגדי בבת ראש. פירוש להדיא בלא שום עיכוב והיינו ג׳‎ טפחים שאויר ג׳‎ טפחים פוסל אפילו בסוכה גדולה כדלקמן או שנתן עליה נסר שהוא רוחב ד׳‎ טפחים ולא הכניס לתוכה אלא ג״ט פסולה:

היכי דמי אי דאית ברחבו ד׳‎ ולא משתריש מיניה אלא ג׳‎ לאו כגון שהפכן על צדיהן פסולה כר״ה ופריק דמהא לא מסתייעה דהב״ע שנתנן לרחבן אפומא דמטללתא במקום דופן הרביעית המפולשת שאין שם דופן דעייל תלתא בסוכה ואפיק חד וכ״ת אכתי לא משתריש ליה אלא ג׳‎ וכהפכן על צדיהן דמי הא ליתא דקסבר האי תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה. והיינו מאי דאתא לאשמועינן ואשתכח דכלהו משתרשי ליה כאלו מנחי לגאו ולפיכך פסולה כיון שיש ממנה ג׳‎ טפחים בתוך הסוכה והכא ברוח רביעית ליכא דופן כי היכי דליתכשר בדופן עקומה ואפשר דאלו הכניס בתוכו פחות מג׳‎ דלא חשיב ואפי׳‎ בסוכה קטנה אינו פוסל דלא מצטרף בהדי מאי דלחוץ והיינו דנקט שהכניס לתוכה ג׳‎ טפחים ולא נקט אפילו פחות מג׳‎ וצ״ע די״ל דג׳‎ דנקט לאו דוקא אלא לומר שלא הכניסו כולם בפנים:

גמרא ל"א בשלמא לשמואל כו' אלא לרב בשלמא לר"מ כו' אלא לר"י כו' לכאורה נראה לפרש דלשמואל ניחא ליה לר' יהודה לאשמועינן דאין מצטרפין אפילו ביש בהן ארבעה לד"א מן הצד אבל הוא דחוק דכיון דאסור לסכך בהן כל הסוכה ה"ל כסכך פסול ואמאי אין מצטרפין לד"א כמו פחות מד' לר"מ דמצטרפין משום דאין ראוי לסכך בהן כולה דבהא ודאי לא פליגי ואינו דומה לפלוגי לר"י בין סכך פסול משום גזירת תקרה ובין שאר סכך פסול כדמוכח לקמן דאין לחלק בזה וע"כ נראה לפ' דלשמואל ניחא משום דאיכא למימר דנקט ר"י אין מצטרפין בשאין בהן ד' משום הודאתו לר"מ ביש בהן ד' דמצטרפין דאסור לסכך בהן כולה וניחא לדרכנו דנקט מאי מצטרפין לר"י במקום אין מצטרפין דקאר"י וק"ל:

תוס' בד"ה מצטרפין לד"א ולר"י אין מצטרפין דאפי' מכוסה כולה בהן כשרה עכ"ל הא ודאי דלמאי דקאמר לשמואל ניחא מצטרפין בד' נמי כן הוא דלר"י אין מצטרפין משום דמכוסה כולה כשרה אלא דכוונתם הכא ליישב ולומר דהאי לישנא קמא לא חש למפרך לרב אליבא דר"י מאי אין מצטרפין כדפרכינן ללישנא בתרא משוס דר"י ה"נ קאמר [לר"מ] אין מצטרפין משום דאפילו מכוסה כולה בהן כשרה ודו"ק:

בפרש"י בד"ה הפכן על צידיהן נסרים שיש בהן ד' כו' שהוא פחות מג' עכ"ל מהך ברייתא דמייתי סייעתא קתני נסר שהוא רחב ד' טפחים אע"פ שלא הכניס לתוכה אלא ג' טפחים ורש"י דקדק לפרש בפלוגתייהו בפחות מג' משום דלהוי מתוקמא פלוגתייהו ככ"ע כמ"ש התוס' ומש"ה נקט שיש בהן ד' משום דר"י ונקט על צידן פחות מג' משום דר"מ וברייתא דקתני בה שהוא רחב ארבע ועל צידן הוא שלש אליבא דר"י מתנייא ודו"ק:

בד"ה ושאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו גרסי' ול"ג אלא עכ"ל וכצ"ל וכ"ה בספרים מדויקים:

גמ' הב"ע דאנחה אפומא דמטללתא דעייל ג' [לגיו] ואפיק חד כו' וצ"ל דמיירי בסוכה קטנה דאין שיעור ז' לסכך כשר לחוד דאי נשאר בכשר לצד דופן אמצעית שיעור סוכה ודאי דהסוכה כשרה וכן מצאתי בדברי בעל המאור אבל פרש"י מגומגם לפ"ז שפירש שאין שם דופן דלפקיה מיניה ע"י דופן עקומה דהא אין כאן דופן כו' עכ"ל דהא א"נ הוי שם דופן ונפקיה ע"י דופן עקומה הסוכה פסולה כיון דלא נשאר שם שיעור סוכה וק"ל:

בגמ' בשלמא לשמואל דאמר כשאין בהן ד' מחלוקת וכו' מאי מצטרפין לד' פי' דאע"ג דאית ליה לר"מ דאסור לסכך בנסרים אף פחותים מד' מ"מ לא פסלי הסוכה אלא אם כן הוו ד' טפחיים במקום אחד כדין כל סכך פסול שאינו פוסל כ"א בד':

שם לישנא אחרינא וכו' אלא לרב בשלמא לר"מ וכו' אלא לר' יהודה וכו' מאי אין מצטרפין וכו' איידי דקאמר ר"מ מצטרפין א"ר יהודה אין מצטרפין כנ"ל להגיה ופי' מאי אין מצטרפין הלא לר"י לא שייך שום צירוף כיון דאפי' ברחבין ד' ס"ל דמותר לסכך בהן אבל לשמואל דלא פליגי אלא בשאינן רחבין ד' אבל ברחבין ר' אסור לסכך בהם אפי' לר' [יהודה] שייך שפיר צירוף לר"י כגון ברחבין ד' ולד' אמות מן הצד והשתא בברייתא זו איירי ברהבים ד' דאסור לסכך לכ"ע ופליגי בפלוגתא אחרינא אי מצטרפין מן הצד לד' אמות דלר' יהודה אין מצטרפין ולר"מ מצטרפין אבל באמצע דשיעורו בד' טפחים לד"ה פסולה הסוכה ודו"ק:

בתוס' ד"ה ומודה ר"מ וכו' עד ועוד משום דעיקר ומודה אאין בהן ד' דאפליגו בה קאי. לכאורה פי' התוס' כך הוא דלא שייך לומר ומודה אלא במאי דפליגי ובש בהן ד' לא פליגי ולכך עיקר ומודה קאי אאין בהן ד' דפליגי בה אבל קשה לא לימא לישנא דמודים לאשמעינן רבותא דאפי' ביש בהן ד' ויש בין נסר לנסר כמלא נסר דכשרה ונראה דמה שאמר ועוד משום דעיקר ומודה וכו' לא אתיבת ומודה לחוד קאמר אלא אמה שאמר ומודה שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר וכו' דזה עיקרו קאי אאין בהם ד' ואין כל הסוכה כשרה אלא כשיש דוקא בין נסר לנסר כמלא נסר כמו שמבאר והולך בתר הכי ודוקא נקט בין נסר לנסר וכו' ודו"ק. בא"ד היכא דמקום הפסל מרובה גרע צ"ל מקום הפסול:

בא"ד ואי משום להכשיר שאר הפסולין שבין נסר לנסר הוו להו כבאמצע וכו' ר"ל ואינן מתכשרין כיון דבאמצע וביניהם יש נסר רחב ד' שהוא סכך פסול וסכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים:

רש"י בד"ה ומודי צ"ל ומודה:

ד"ה דאנחיה. צ"ל דאנחה:

גמרא ל"א בשלמא שמואל כו' מאי מצטרפין לד"א מן הצד. עי' מהרש"א ומהר"ם שנדחקו ול"נ לפרש דר"ל כגון שסכך בנסרים שיש בהן ד' מן הצד עד פחות מד"א ונתן עוד נסר א' פחות מד"ט אצלם עד שהשלים לד"א ע"ז אר"י שאין מצטרפין לד"א מפני שהנסר דהוא פחות מד"ט סכך כשר:

שם סככה בנסרים של ארז כו'. לכאורה ה"נ דאתי לאפוקי של שאר מינים דמפני שאין דרך לעשות תקרה מהם לית בהו גזירת תקרה אולם הפוסקים סתמו דבריהם וכן לקמן (לז) מוקמינן בהדס והוא לפי הנראה אין דרך לעשות ממנו תקרה:

שם אין שעת הסכנה ראיה. עירובין (צא):

רש"י ד"ה לאו שהפכן כולן על צדיהם וסככה כולה בהם. וק"ל א' דנתן עליה נסר משמע נסר אחד. ב' מאי אע"פ שלא הכניס בתוכה אלא ג"ט רבותא טפי הל"ל אע"פ שלא הכניס אלא פחות מג"ט עי' בפי' לעיל ד"ה הפכן ע"כ נלע"ד דמיירי הכא בסוכה קטנה וכמו לפי מאי דדחי עי' רש"א וכ"מ מדל"ק לא הב"ע כו'. וכגון בסוכה קטנה ולכן פוסל אפי' נסר אחד ודוקא ג"ט והא דקאמר הפכן בל"ר שגרת לישנא דלעיל בפלוגתתם נקיט:

רש"י ד"ה אפומא דלפקא מיני' ע"י דופן עקומה כו'. עמ"א סי' תרל"ב סק"א ובמש"כ שם:

תד"ה ומודה היכא דמקום הפסול מרובה גרע. כצ"ל:

גמרא אין שעת הסכנה ראיה. נ"ב כיון דגזרה דרבנן היא. בשעת הדחק יוצאין בה:

בגמרא לישנא אחרינא כו' בשלמא לשמואל כו' מצטרפין לד"א מן הצד אלא לרב בשלמא לר"מ כו' אלא לר"י כו' מאי אין מצטרפין קנים בעלמא נינהו. והקשה מהרש"א בחידושיו מאי קשיא ליה אליבא דרב דהא לשמואל נמי לא א"ש דכיון דאין מצטרפין דקאמר ר"י היינו לד"א מן הצד בנסרים של ד"א אמאי אין מצטרפין הא אידי ואידי סכך פסול נינהו דבהא ודאי לא פליגי וכתב עוד ואינו דומה לאפלוגי לר"י בין סכך פסול משום גזירת תקרה ובין שאר סכך פסול כדמוכח לקמן דאין לחלק בזה עכ"ל ולכאורה מה שכתב בתחילת דבריו דהא לא פליגי ר"מ ור"י בהכי אין זו קושיא כ"כ דהא קמן דפליגי בתרתי פליגי במתני' לענין גזירת תקרה ובברייתא פליגי לענין צירוף וכיון דא"א לאוקמי מלתא דר"י דאין מצטרפין אלא לענין ד"א מן הצד שפיר אשכחן דפליגי בהכי וכ"כ מהר"ם ז"ל בחדושיו ע"ש אלא בר מן דין אף לפי שיטתו שפיר מצינו למימר דיש לחלק בין פסול דגזירת תקרה ובין שאר פסולי דאורייתא כגון סדינין לענין מן הצד והיינו משום דמאי דפשיטא ליה למהרש"א ז"ל דלר"י בנסרים שיש בהן ד' מצטרפין מן הצד לד"א ולדידיה קשיא איפכא האיך משכחת לה דליצטרפי דכיון דכל מה שקרובה לכותל תוך ד' אמות חשבינן לה דופן עקומה וא"כ ע"כ דהנך נסרים ד' הם רחוקים מן הכותל יותר מד"א וא"כ צירוף ל"ל הא בחד נמי מיפסיל דקי"ל באמצע בד"ט אע"כ דאיירי שאותן הנסרים שתוך ד' אמות לכותל אין כלין לגמרי תוך ד' אלא שקצת מהם תוך ד' וקצתן חוץ לד' וכן לצד השני של כותל וא"כ שפיר קאמר ר"י דאין מצטרפין לפסול כל הסוכה דהיכא שסוף הנסרים מונח א' מהם חצי טפח תוך ד' אמות לכותל וג' ומחצה רחוקים מהדופן וכן צד השני של כותל וא"כ לפ"ז הרי יש הכשר סוכה באמצע שהוא שיעור ז' טפחים מש"ה כשר לישב תחתיו דודאי הדעת נותנת כן דהגע בעצמך שאם היה אותו הנסר שסמוך לדופן אתי ע"י החקק כמין ג"ם וחצי טפח הוא מן הדופן ממש וג' ומחצה הם לסיכוך אטו מי נאמר שאותו חצי טפח שבדופן יהא נחשב מן הסכך א"כ נראה ה"ה נדון דידן אליבא דר"י ומה שכתב מהרש"א ז"ל דאין לחלק בין האי דהכא לשאר פסולי דאורייתא כדמוכח לקמן עכ"ל. וכוונתו מבואר דהיינו מהא דמקשינן לקמן דף י"ז ע"ב בפשיטות אלישנא דנהרדעי מסיפא דמתני' דנתן עליה נסר מברייתא דסיככה בנסרים של ארז דקתני אם יש בין נסר לנסר כו' כשירה לשמואל ואמאי כשירה ואי ס"ד דשייך לאפלוגי בין גזירת תקרה לשאר פסולי דאורייתא א"כ לא הוי מקשה התם מידי דהא מצינו למימר דהא דסכך פסול פוסל באמצע בד"ט היינו פסולא דאורייתא לשמואל כגון סדינין משא"כ בברייתא דאיירי בנסרים משום גזירת תקרה אפשר דכ"ע מודו דבעינן ד' אמות לפסול כל הסוכה אע"כ שאין לחלק בכך כנ"ל בכוונת מהרש"א ולמאי דפרישית אין כאן ראיה של כלום דודאי התם לענין אי סגי בד' טפחים לפסול כל הסוכה או בעינן ד"א שפיר אמרינן התם דלא משמע לחלק בין פסולי דאורייתא ובין פסולי דרבנן דכל דתקון דרבנן כעין דאורייתא תקון משא"כ בסוגיא דהכא דאיירי מן הצד ומשום דופן עקומה נגעו בה שפיר מצינו לחלק אליבא דר"י מטעמא דפרישית ולדינא צ"ע ודו"ק:

שם תניא כוותיה דרב כו' אמר ר"י מעשה בשעת הסכנה כו' אמרו לו משם ראיה. ויש לדקדק מעיקרא מאי ס"ד דר"י לאתויי ראיה משעת הסכנה דכיון דר"מ אינו פוסל אלא משום גזירת תקרה מדרבנן א"כ פשיטא דיש להתיר בכה"ג בשעת הסכנה כדי לצאת ידי מצות סוכה דאורייתא. ונ"ל דעיקר ראייתו דר"י אהא דמפליג ר"מ בין ד' לפחות מד' בזה השיב לו שפיר לר"מ דא"כ למה הביאו בשעת הסכנה נסרים של ד' היה להם להביא נסרים שאין בהם ד' וע"ז השיב לו ר"מ אפ"ה אין שעת הסכנה ראיה והיינו כפירש"י ותוספת דלעיל דסתם תקרת הבית הן של ד' משא"כ בפחותין מד' אין דרך תקרת הבית בכך ואין עומדין לתקרת הבית אלא לסכך מש"ה לא היו יכולין להביאן בשעת הסכנה דאכתי הרגישו בהן האויבים שהן לסכך ולא לדירת הבית ומש"ה הוצרכו להביא נסרים שהן של ד' דבכך לא הרגישו בהן האויבים שהנסרים של כה"ג עומדין לתקרת הבית ולא לסכך ומכאן יש סיוע קצת לשיטת רש"י והתוספת כדפרישית לעיל דאליבא דרב דמסייע ליה הך ברייתא הוצרך רש"י לפ' כן משא"כ ר"פ דס"ל כשמואל ולא משמע להך ברייתא דרב מש"ה מפרש ליה ר"פ טעמא דד' בטעם אחר דשיעור מקום כנ"ל ודוק ועיין עוד בסמוך בסוגיא דתקרה:

בתוס' בד"ה ומודה ר"מ כו' הא דנקיט ר"מ כו' ועוד משום דעיקר ומודה כו' עכ"ל. עיין בכל זה במהר"ם ובמהרש"א בחידושיהם מיהו למאי דפרישית בסמוך נראה דא"ש טובא הא דנקיט ומודה ר"מ דדוקא לר"מ בעינן בין נסר לנסר כמלא נסר משא"כ לר"י מצינו למימר דהיכא שרוב הסוכה מסוככת בפסל כשר אע"ג שיש נסר ד' באמצע אפ"ה לא מיפסלי ומותר לישן תחתיו כיון דלא שייך גזירת תקרה ובכה"ג דסוכתו מוכחת עליו דיודע שמצות סוכה בסכך כשר ולא בתקרת ביתו. ואף לפמ"ש בסמוך דמסוגיא דלקמן משמע שלא חלקו חכמים בתקנתן וכעין דאורייתא תקנו דסכך פסול באמצע פוסל בד"ט והיינו מדמוקי סיפא דמתני' מן הצד דוקא מ"מ איכא למימר דהיינו דוקא לר"מ דמחמיר ולשמואל גזר ר"מ אפילו בנסרים פחותין מד' אע"ג דסתם תקרת ביתו בד' אפ"ה לא פלוג רבנן ומש"ה מחמיר נמי בסיפא דבעינן בין נסר לנסר כמלא נסר דוקא משא"כ לר' יהודה איכא למימר כי היכי דמיקל בגזירת תקרה לענין פחותין מד' ה"נ מיקל לענין נסר שיש בו ד' לענין זה שאם כל הסוכה מסוככת כהלכתה לא מיפסלה אם נתן עליה נסר רחב ד' אפילו באמצע מטעמא דפרישית ובהכי הוי א"ש טובא הא דקתני סיפא ומודה ר"י שאם נתן עליה נסר ולא נקיט נמי ומודה ר"מ אפילו ר"מ דמחמיר אפ"ה בנתן עליה נסר ד' מן הצד כשירה משא"כ לפי מה שפירשתי א"ש דהך סיפא מפרשינן לה כפשטא דאיירי אפילו באמצע ומש"ה נקיט שפיר ומודה ר"י דוקא כנ"ל. לולי שתוס' לא פירשו כך וכן נראה משיטת הפוסקים כר"י שסותמים דבריהם אלמא דס"ל כפי' תוספת ועדיין צ"ע:

ועוד נ"ל ליישב בד"א דהא דנקיט ומודה ר"מ טפי מדר"י והיינו לאידך גיסא דלמאי דמוקמינן לקמן דהאי בין נסר לנסר כמלא נסר היינו בסוכה של ח' אמות דע"י נסר ופסל נשארו שני פסלים באמצע דהו"ל שיעור סוכה ז' טפחים וא"כ יתכן לומר דלא שייך הך מלתא אליבא דר"י דהא ר"י ס"ל דסוכה דירת קבע בעינן ומש"ה בעינן סוכה של ד' אמות על ד"א וכדמשמע להדיא מברייתא דירושלמי דר"י מצריך סוכה של ד' על ד' ועיין מה שכתבתי בזה בריש מכילתין וא"כ לפ"ז לא מהני הנך שני פסלים באמצע למיהוי שיעור סוכה כנ"ל נכון ודו"ק:

בד"ה הופכן על צדיהן אליבא דרב כו' וקי"ל בפ' מי שהוציאוהו דר"מ ור"י הלכה כר"י כו' עכ"ל. ואע"ג דמסקינן התם בעירובין דלרב לית ליה הנך כללי מ"מ מייתי התוס' שפיר דבנסרים דשמעתין אין הלכה כרב כיון דאנן קיי"ל דר"מ ור"י הלכה כר"י וא"כ הנך אמוראי דמיירי בהופכן על צדיהן פליגי אדרב ומסתמא אית להו להנך אמוראי דר"מ ור"י הלכה כר"י ומה שיש לי לדקדק עוד על דברי תוספת שכתבו ר"מ ור"י הלכה כר"י ולקושטא דמילתא הלכה כר"מ בגזירותיו אפשר דסברת התוס' כדפרישית לעיל דשאני הכא דר' מאיר ור"י לאו אליבא דנפשייהו פליגי בגזירת תקרה אלא אליבא דב"ה כדמשמע לקמן בסוגיא דתקרה כמו שאבאר:

בא"ד ועוד לקמן בפ' לולב הגזול דקאמר ר"י סוכה אינה נוהגת אלא בד' מינים ופריך מהאי ברייתא דתניא כוותיה דשמואל כו' עד סוף הדיבור. ולכאורה היה נ"ל דהא דמייתי התם האי ברייתא היינו משום דכיון דלר"י סוכה אינה נוהגת אלא בד' מינים א"כ קשיא מהאי ברייתא דקתני דר"י מודה בנסרים שיש בהן ד' דפסול והיינו משום גזירת תקרה ומאי גזירת תקרה שייך הכא כיון שצריך לעשות דוקא מד' מינים ואין דרך תקרת הבית בכך ומשני התם שפיר מאי ארז הדס וכמו שאבאר במקומו שם בס"ד:

(יד סע"ב) אינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו או שנפרצה וכו'.—עי' רש"י שכתב "ול"ג אלא", ולפ"ז הוכרח רש"י לפרש: "שנפרצה בה פרצה באחת הדפנות סמוך לקרקע", ודין זה שייך בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה; אבל סיפא "או שנתן עליה נסר שהוא רחב ד' טפחים" לפי המסקנא דלמטה על כרחך אינו אלא בסוכה קטנה דוקא כמו שכתב מהרש"א^*וגמגם על פי' רש"י דמשמע דמפרש אף בגדולה (ע"ש).. ומתוך הירושלמי פרק זה (ה"ז, נב ע"ג) נראה, שהעיקר כגירסא הישנה, וכצ"ל: אינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו שנפרצה בה פרצה כדי שיזדקר בה גדי בבת ראש או שנתן עליה נסר וכו'. וביאור זה שאותה שאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושלחנו שנפרצה פרצה בסככה כדי שיזדקר וכו' דהיינו שלשה טפחים, דאין אומרים בה לבוד ה"ז פסולה^*ובאופן זה בסוכה גדולה אם היה נשאר בה כדי שיעור סוכה סמוך לכותל האמצעי ה"ז כשרה.. וכן בנתן עליה נסר וכו' פסולה בסוכה קטנה, דאין כאן שיעור סוכה. ואין הפרש בזה בין אם הניח הנסר אצל הפתח במקום שאין שם דופן בין שהניחו סמוך לאחד משלשת הכתלים. ואפי' אם לא הכניס מן הנסר אלא ג' טפחים ה"ז פסולה. ולמ"ד "הפכן על צידיהן כשרה" קשיא ליה, ומשני שלא הפכן והכניס מנסר זה של ד' טפחים רק ג' טפחים והניחו בצד הפתח, ופסול משום פסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה, וה"ל ד' טפחים בסוכה. ואי לאו הא דפסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה עדיין יש לומר דכמו שאילו הפכו על צדו כשר, ה"נ כשלא הפכו ולא הכניס ממנו אלא ג' טפחים הו"ל כהפכו על צדו. וכן כתב במאור סוף פרקין: "היכא דאנח נסר שהוא רחב (חסר כאן "ארבעה טפחים") אפומא דמטללתא בסוכה קטנה ועייל תלתא ואפיק חד פסולה". וצ"ל שדעת המאור לפסוק כמ"ד "הפכן על צידיהן כשרה", דאל"כ למה לו להמאור שם לפסול משום טעם דפסל היוצא מן הסוכה נדון כסוכה, בלאו הכי ג' טפחים מנסר רחב ד' טפחים שהכניס בסוכה קטנה לא גרע מאילו הפכו על צדו דפסולה.

שני נסרים אין מצטרפין. לפוסלה דאפילו כולה מסוככת בהן כשרה ור' יהודה היא: בשלמא לשמואל כו'. נוקמא להך פלוגתא נמי בשאין בהן ד' וקאמר רבי יהודה שני נסרים של שלשה טפחים ואע''ג דנפיק מתורת לבוד אין מצטרפין לפוסלה שאף כולה מסככין בהן ורבי מאיר אומר נסרים מצטרפין לארבעה אם באמצע סוכה הן לפוסלה: למה לי לאצטרופי. דקא אמר ר''מ נסרים כסדינין ומצטרפין חדא מינייהו פסלה לה: קנים בעלמא נינהו. דהא אמר רב אין בהן ארבעה דברי הכל כשרה: לארבע אמות מן הצד. דמן הצד אין סכך פסול פוסל אלא בד' אמות דבבציר מהכי גמירי דופן עקומה וקאמר רבי יהודה שני נסרים של ארבעה ארבעה וכן סידר והולך עד ד''א אין מצטרפין שאף כולה ראוי לסכך בהן דלית ליה גזרת תקרה: בשעת הסכנה. שגזרו העובדי כוכבים גזרה על המצות: והביאנו נסרים. שאין הנכרים מכירין שתהא לשם סוכה: ומודה ר' מאיר. בין שיש בהן ארבעה בין שאין בהן ארבעה: שאם יש בין נסר לנסר כו'. ולקמן (דף יח.) מוקי לה בסוכה בת שמונה אמות מצומצמות דכי יהיב נסר ופסל עד אמצעה מהאי גיסא וחוזר ומתחיל מצדה השני ונותן נסר תחלה ואח''כ פסל כמו כן עד אמצעה הוו להו שני פסלים באמצע והן של שמונה טפחים ואיכא הכשר סוכה ונסרים שבה לא פסלי לה דאמרינן דופן עקומה עד הפסלים האמצעיים: פסל. פסולת גורן ויקב דהוא סכך כשר והכי נמי מצי למיתני ומודה רבי יהודה בהנך דאית בהו ארבעה דפוסלין שאם יש בין נסר לנסר כו' והאי דנקט רבי מאיר רבותא היא דאפי' ר' מאיר דמחמיר מודה בהא: ומודה רבי יהודה. דאף על גב דאיהו מיקל בשאין בהם ארבעה מודה הוא בנסר אחד ובו ארבעה שאם נתנו בסוכה מן הצד שאע''פ שהיא כשרה מן הצד על ידי דופן עקומה לא יישן תחתיו: הפכן על צידיהן. נסרים שיש בהם ארבעה שסיכך בהן ולא הטיל רחבן על הסוכה אלא השכיבן על צידן שהוא פחות מג': פסולה. כדמפרש לקמן דכיון דיש שם פסול עליהן נעשו כשפודין של מתכת הפסולין לסכך בכל ענין שהופכן: כשרה. דטעמא משום גזירת תקרה וכי האי גוונא לא עבדי אינשי תקרה: עול לגביה רב חסדא ורבה. לשאול אולי יאמר כדבריהם: ושאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו גרסינן ול''ג אלא: או שנפרצה בה פרצה. באחת הדפנות סמוך לקרקע: שיזדקר גדי. דהיינו שלשה טפחים: בבת ראש. בהדיא ובריוח: היכי דמי. דרחב ארבעה ולא הכניס בו אלא שלשה: לאו שהפכן. כולן על צידיהן וסיככה כולה בהן: דאנחה. ונסר אחד דווקא קאמר: אפומא דמטללתא. אצל רוח רביעי שאין שם דופן דלפקיה מיניה ע''י דופן עקומה דהא אין כאן דופן אלא פתח ואע''ג דלא עיילי' כולי' לתוך חלל דפנות הצדדים פסול דההוא טפח דאבראי מיחשב נמי כי סוכה דאלו סכך כשר הוה מותר לישן שם ויוצא ידי סוכה דאמרינן לקמן (דף יט.) פסל היוצא מן הסוכה כי האי גוונא נידון כסוכה:

אי דאית בהו ארבעה למה להו לאצטרופי. לההוא לישנא דאמר רב לקמן דבאמצע פוסל בארבעה פריך דלאידך לישנא דאמר דאפילו באמצע אינו פוסל אלא. בארבע אמות לא קשיא מידי: מצטרפין לארבע אמות. ולרבי יהודה אין מצטרפין דאפילו מכוסה כולה בהן כשרה: ומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר. אנסר שיש בו ארבעה נמי קאי כדמוכח לקמן דפריך מינה לשמואל דאמר סכך פסול באמצע פוסל בארבעה והכי נמי הוה מצי למיתני ומודה רבי יהודה והא דנקט רבי מאיר רבותא היא כדפירש בקונטרס דאפילו רבי מאיר דמחמיר מודה בהא ועוד משום דעיקר ומודה אאין בהן ארבעה דאיפליגו בהו קאי ודוקא נקט בין נסר לנסר כמלא נסר דאי איכא פחות אע''פ שסכך פסול בפחות מד' ישנים תחתיו היכא דמקום הפסול מרובה גרע ומיהו בנסר ארבעה למאי דמוקי לה לשמואל לקמן בסוכה בת ח' אמות מצומצמות דכי יהיב נסר ופסל עד אמצעה מהאי גיסא וחוזר ומתחיל מצדה השני ונותן תחלה נסר ואחר כך פסל דהוו להו שני פסלים באמצע דאיכא בהו הכשר סוכה בשאר הפסלים לא נפקא מינה מידי בין כמלא נסר לפחות ממלא נסר דאי משום הכשר סוכה שבאמצע אפילו כל השאר מכוסה בנסרים עד הדופן אמרינן דופן עקומה ואי משום להכשיר שאר הפסלין שבין נסר לנסר הוו להו כבאמצעה דאמר שמואל באמצע בארבעה א''כ אינו מועיל וזהו כללו של דבר דנסר ופסל כמלא נסר בנסרים פחותים מארבעה אפילו כל הסוכה עשויה כן כשרה אפילו תחת הנסרים ואפילו לרבי מאיר דהא ליכא ארבעה במקום אחד וכי פסיל להו ר' מאיר היכא דאיכא תרתי נסרים בהדדי דמצטרפין שני הנסרים לארבעה אי נמי היכא דליכא בין נסר לנסר כמלא נסר דלא הוי מחצה על מחצה והיכא דנסרים רחבים ארבעה ויש בין נסר לנסר כמלא נסר לרב דאמר לקמן בין מן האמצע בין מן הצד אינו פוסל אלא בד' אמות מיתוקמא הך ברייתא דעבידא כולה הכי וכשרה תחת הפסל ולא תחת הנסר ולשמואל מיתוקמא כששני הפסלים באמצע וליכא ארבע אמות עד הדופן וכולה פסולה אף תחת הפסלים חוץ מתחת שני הפסלים שבאמצע דכשרה: הפכן על צידיהן. אליבא דרב לא מיתוקמא הך פלוגתא דאמוראי אלא כרבי מאיר וברחבים ארבעה וקיימא לן בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) ר' מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה אבל לשמואל מיתוקמא שפיר ככולי עלמא ומתוך כך נראה דהלכה כשמואל אף על גב דבעלמא הלכה כרב באיסורי ועוד לקמן פ' לולב הגזול (דף לו:) דקאמר רבי יהודה סוכה אינה נוהגת אלא בארבעה מינין שבלולב ופריך מההיא ברייתא דתניא כוותיה דשמואל דקתני סיככה בנסרים של ארז ולא מייתי מההיא דתניא כוותיה דרב שמע מינה הא דשמואל עיקר: