סוכה טו ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף טו - ב

ולפיכך תמהה הגמרא: והא, הרי אפשר לצמצם ולכוון שיהיה הרווח בין השיפודין שווה לרוחב השיפודין ממש, ומנין פשוט לו לתרצן שבכל מקום שנוקטת המשנה לשון "כמותן" אין כוונתה לומר שהיה הרווח כמותן ממש?!

ומתרצת הגמרא: אמר רבי אמי: לעולם, אפשר לצמצם ולעשות את הרווח כשיעור השיפודים ממש, ומכל מקום משנתנו מדברת כשלא צמצם, אלא במעדיף, שבמתכוון עשה את הרווח בין השיפודים רחב מעט ממקום השיפודים עצמם. ומה ששנינו שהיה הרווח "כמותן", היינו, כשיעור השיפודים ב"נכנס ויוצא", ולא בצמצום. ^[286] וכל זה, למאן דאמר שפרוץ כעומד פסול. אבל מי שמכשיר בפרוץ כעומד מעמיד את משנתנו כפשוטה, שהרווח כמותן הוא בצמצום.

רבא אמר לתרץ באופן אחר את הקושיא על רב הונא בריה דרב יהושע ממשנתנו:

אפילו תימא, תאמר לפרש משנתנו בשאין מעדיף, ו"כמותן" היינו, כמותן ממש, יש לפרש משנתנו באופן שאינו נותן את הסכך הכשר לצידו של הסכך הפסול ברווח שבין השיפודים,

אלא, אם היו השיפודים או ארוכות המיטה נתונים על הסוכה שתי [לאורכה], הרי הוא נותנן את הסכך הכשר ערב [לרוחבה]. והיינו, שמניח את ראשי הקנים על השיפודים. וכמו כן, אם היו השיפודים נתונים על הסוכה ערב [לרוחבה], נותנן לקני הסכך שתי.

והואיל והירבה את הסכך הכשר על הפסול, שהרי ראשי הקנים הנתונים על השיפודים מצטרפים לחלקם הכשר שבין השיפודים, בטל מיעוט הסכך הפסול בסכך הכשר, שרבה עליו, וכאילו מסוככת הסוכה כולה בסכך כשר. ^[287]

שנינו במשנה: המקרה סוכתו בשיפודים, או בארוכות המטה:

ארוכות המיטה הם קורות העשויות בריבוע כבסיס למיטה, וחבלים משוכים ביניהם, שעליהם מונחים הכרים והכסתות.

לימא, האם יש לנו לומר, כי משנתנו, הפוסלת ארוכות המיטה לסיכוך משום דבר המקבל טומאה, אף שכאשר אינם מחוברים למיטה אין הם ראויים לשימוש, ואין עליהם תורת כלי לקבל טומאה, מסייע ליה לרבי אמי בר טביומי?

דאמר רבי אמי בר טביומי: סככה לסוכתו בבלאי כלים [בלאי בגדים], שאינם ראויים לקבל טומאה מחמת עצמם, לפי שאינם רחבים שלוש אצבעות, וכמו שיתבאר להלן, הסוכה פסולה. היות וקודם שנתבלו היו חלק מבגד שיש עליו תורת כלי לקבל טומאה, ולכן, אף שעתה אינם מקבלים טומאה, גזרו חכמים שלא לסכך בהם, שמא יבוא לסכך בכלים המקבלים טומאה. ^[288]

וסברה הגמרא שמטעם זה פוסלת משנתנו את ארוכות המיטה לסיכוך, הואיל ובאו מכלי הראוי לקבל טומאה.

ודוחה הגמרא: אין משנתנו מדברת במסכך בארוכות המיטה לבד, אלא פירוש המשנה הוא

כדאמר רבי חנן אמר רבי לפרש משנה אחרת [כדלהלן], שמדובר בארוכה, קורה העשויה לאורך המיטה, ושתי כרעים [רגלים] המחוברות לה - אחת למראשותיה, ואחת למרגלותיה. או בקצרה, קורה העשויה לרוחב המיטה למראשותיה או למרגלותיה, ושתי כרעים המחוברות לה.

והכא נמי, אף כאן שאמר התנא "בארוכות המיטה", אין כוונתו לקורות המיטה לבדן, אלא בארוכה ושתי כרעים, או בקצרה ושתי כרעים. והואיל ורגלי המיטה מחוברות לאותה קורה, לא פקע ממנה שם "כלי", והרי היא ראויה לקבל טומאה.

והיכא איתמר מימרא זו דרבי חנן אמר רבי?

אהא דתנן [כלים יח ט]:

הערות

^[286] התוספות לא ניחא להו בפירוש רש"י [שפירש לפי גרסתו "והא אפשר לצמצם"], ופירשו לפי דרכו: דלעולם "כמותן" היינו, שהיה הרווח בין השיפודין כמותן ממש, והרבה בסכך כשר עד שהיה מכסה מעט את השיפודים, ונמצא סכך כשר מרובה מן הפסול ומבטלו. [וכעין זה פירש רש"י בהמשך הסוגיא].

^[287] נתבאר על פי דברי רש"י. והקשו הראשונים: מדוע בטל הסכך הפסול ברוב הסכך הכשר, הרי הסכך הכשר והפסול ניכרים כל אחד לבדו, ואין הם מעורבים זה בזה?! ועל כן פירשו התוספות, דגרסינן: "והא אי אפשר לצמצם", ולא נסובה קושית הגמרא על תירוץ הגמרא לרב הונא בריה דרב יהושע [בנכנס ויוצא], אלא ביאור הקושיא הוא: והא אי אפשר לצמצם ולהניח את הסכך באופן מדויק שלא יהיה אויר משהו בין הסכך הכשר לפסול, על ידי שימלא את כל אותו אויר בסכך כשר, ואפילו היה האויר רחב כשיעור השיפודים בנכנס ויוצא, [כלומר, אף אם היה הרווח מעט רחב מרוחב השיפודין עצמן, אי אפשר שימלא אותו אויר בסכך כשר כשיעור השיפודין], כיון שאין רגילות לדוחקם כל כך עד שלא יהיה אויר ביניהם, אם כן נמצא שאין הסכך הכשר מרובה מן הפסול, ומדוע הסוכה כשרה לדעת רב הונא בריה דרב יהושע?! ואף למאן דאמר פרוץ כעומד מותר יש להקשות, דאם לא יהיה מקום הכשר מרובה מן הפסול, על כרחך נמצא הפסול מרובה, כיון שאי אפשר לצמצם ולמלא כל אותו מקום בסכך כשר, ומצטרף האויר עם הסכך הפסול לבטל את הסכך הכשר?! ומתרצת הגמרא: "במעדיף". שנותן את הסכך הכשר על השיפודים, וממילא נמצא האויר כולו מכוסה בסכך כשר. ורבה מתרץ: "אפילו תימא בשאינו מעדיף, אם היו נתונים שתי נותנם ערב". וכיון שהסכך הכשר נסמך בפסול, אי אפשר שלא יתכסה כל האויר בסכך כשר.

^[288] כך פירש רש"י, דכיון שבאו מכלי הראוי לקבל טומאה, גזרו חכמים שלא לסכך בהם, שמא יבוא לסכך בדבר המקבל טומאה. וכן מבואר במאירי וברמב"ם [הלכות סוכה פרק ה הלכה ב], ועוד ראשונים. אמנם יש מן הראשונים שפסלו בלאי בגדים מדאורייתא, וכן הביא החלקת יואב [תניינא סימן ג] מדברי הרמב"ן [בבא בתרא יט א], שכתב לענין אוכלין שבטלו מתורת אוכל על ידי שעשה מהן תקרה לביתו, ונטהרו מלקבל טומאת אוכלין: דאף על גב שבטלה מהם תורת קבלת טומאה אסור לסכך בהם מדאורייתא, כיון שאינם דומיא דפסולת גורן ויקב. שהרי פסולת ויקב שאמרה תורה לסכך בהם אינם באים לידי טומאה לעולם. ולמד החלקת יואב שם, שהוא הדין דבלאי בגדים פסולים לסיכוך מדאורייתא, הואיל ואינם דומיא דפסולת גורן ויקב. וראה עוד בילקוט מפרשים.

והא [והרי] אפשר לצמצם (לדייק). כלומר: אין הכרחי שיהא הריוח גדול יותר, שהרי אפשר לדייק ולעשות שיהא הרווח ביניהן בדיוק כמותן, והמשנה לא דרשה יותר! אמר ר' אמי: הכוונה היא במעדיף, כלומר: המשנה אינה מכשירה אלא באופן שהוא עושה במכוון את הרווח גדול מעט מן השיפודים.

רבא אמר: אפילו תימא [תאמר] כי המשנה מכשירה אף בשאין מעדיף, אלא כך עושה: אם היו נתונים השפודים שתי — נותנן לסכך הכשר ערב, היו נתונים ערב — נותנן שתי, וכדי שיוכלו אלה להשאר על גבי השפודים בלא ליפול חייב שירבה הסכך הכשר על הפסול.

א שנינו במשנה שאם מסככה בארוכות המטה, הרי זו פסולה. ומציעים: לימא מסייע ליה [האם נאמר שמשנה זו מסייעת לו] לר' אמי בר טביומי, שאמר ר' אמי בר טביומי: סוכה שסככה בבלאי כלים, כלומר: בשברי כלים — פסולה. שאף ששברי כלים אינם מקבלים עוד טומאה, אולם מאחר שסכך זה בא מדבר שהיה פעם פסול — הריהו פסול לעולם. וראיה ממשנתנו, שהרי ארוכות המיטה אינן עוד כלי לעצמן אלא שבר כלי בלבד, ובכל זאת הריהן פסולות!

ודוחים: יש לפרש כאן כדאמר [כפי שאמר] בענין אחר ר' חנן אמר רבי: שמדובר כאן לא בארוכות המיטה בלבד, אלא או בארוכה ושתי כרעים הצמודות לה, או בקצרה ושתי כרעים הצמודות לה, שאפשר להעמידן סמוך לקיר ולהשתמש בהן כעין מיטה, הכא נמי [כאן גם כן] מדובר בארוכה ושתי כרעים, בקצרה ושתי כרעים. ואם כן אפשר לומר שבמשנתנו מדבר בארוכות המיטה כשהן עדיין בגדר כלי ממש, ולא שבר כלי.

ושואלים: היכא איתמר [היכן נאמר] במקורו ענין זה של ר' חנן אמר רבי? ומשיבים: אהא דתנן [על זו ששנינו במשנה]:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The Gemara asks: But isn’t it possible to be precise? The mishna need not be understood in that manner, since it is possible to calibrate the width of the spaces to equal the width of the unfit roofing, as the mishna required no more than that. Rabbi Ami said: The mishna is referring to a case where one extends the width of the spaces beyond the width of the unfit roofing. The mishna deems the sukka fit only if the width of the spaces is greater than the width of the unfit roofing.

Rava said: Even if you say that the mishna is referring to a case where one does not extend the width of the spaces, and nevertheless, the fit roofing is greater than the unfit roofing, if the skewers were placed lengthwise across the sukka, one places the fit roofing widthwise, and if the skewers were placed widthwise, one places the fit roofing lengthwise. By doing so, the fit roofing overlaps the skewers at least somewhat; otherwise it would fall between the unfit roofing. Consequently, even if the space equals the unfit roofing, the fit roofing is greater than the unfit roofing.

§ The mishna continues: Or with the long boards of the bed, which compose its frame, the sukka is unfit. The Gemara suggests: Let us say that the mishna supports the opinion of Rabbi Ami bar Tavyomei, as Rabbi Ami bar Tavyomei said: If one roofed the sukka with worn, incomplete, vessels, the sukka is unfit. Although these incomplete vessels are no longer susceptible to ritual impurity, they remain unfit because they were initially unfit for roofing. Proof can be adduced from the mishna: The long boards of the bed are no longer vessels but rather pieces from broken vessels; still, they may not be used for roofing the sukka.

The Gemara rejects this: The mishna is referring to a case similar to that which Rabbi Ḥanan said that Rabbi Yehuda HaNasi said in another context: It is not referring to the long boards alone. Rather, it is referring to a case with the long board of the bed and two of the legs attached to it or to a case with the short board of the bed with two legs attached to it. In this case, the structure could be propped up against a wall and used as a bed. Here too, the mishna is referring to roofing with the long board and two legs or with the short board and two legs, which are still considered complete vessels.

The Gemara asks: Where is it stated that which Rabbi Ḥanan said that Rabbi Yehuda HaNasi said? The Gemara answers: As we learned in a mishna:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ודחינן והא אפשר לצמצם כלומר אם תבא להכניס ביניהן ולהוציא סכך כשר כמותם אי אפשר שלא תדחק השפוד כמעט מהנה או מהנה שנמצא מצד אחד יתר ומצד אחת פחות. ושנינן במעדיף בריוח יתר ממקום השפוד שנביא שם סכך כשר כמותן ולא יזוז ממקומו ולא ידחוק השפוד ובא רבא בטעם אחר ואמר לעולם אין שם ריוח אלא כמותם בנכנס ויוצא מאי אמרת חיישינן דילמא בעידנא דסכיך בינייהו דחיק ליה לסכך פסול כדאמרת אם היה סכך פסול נתון שתי נותן הסכך כשר עליהן ערב ולא נמצא מכניס ביניהם כלום ולא דוחק וכך השמועה:

או בארוכות המטה.

רבא אמר אפילו תימא בשאינו מעדיף כיון שמניח מקום יוצא ונכנס שמקומו מרובה משיעורו בהכי סגי דאנן ממלינן כל אותו הריוח מסכך כשר שאם היו הפסולים שתי נותן הכשר ערב ואם היו הפסולים ערב נותן הכשר שתי ונמצא מסתכך כל הריוח לגמרי מסכך כשר ויהא רבה על הפסול שמקום הדבר שיצא ונכנס בו גדול ממנו ואנו כבר הנחנו ריוח שיכול להכנס ולצאת בו הסכך הפסול ורי״ף ז״ל לא הביא האי שקל׳‎ וטרי׳‎ כלל וכתב בעל המאור שלא היה צריך לכתבה דאליבא דרב הונא הוא דאתמר ולית הלכתא כותי׳‎ אלא כרב פפא ולא דקדק כל הצורך דהא אפי׳‎ לרב פפא כיון דבעי במתניתין סכך כשר כפסול מיהת אם אין מקום הריוח אלא כמקום הפסול עדיין יש להקשות כדאקשינן בגמרא דהא א״א לצמצם שיהא הריוח מתמלא ונמצא הסכך הכשר מועט מן הפסול ואנו צריכין להעמיד על כרחנו ביוצא ונכנס או שאם היו שתי נותנן ערב כאוקמתא דרבא מיהו לא בעינן מעדיף כדי שיהא הסכך מרובה מן הפסול דההיא לר״ה הוא דוק ותשכח:

לימא מסייע ליה לרב טביומי כו׳‎. ואידחייא לה דמתניתין לאו סייעתיה מיהו קי״ל כוותיה דסככה בכלים דלא מיטמו כיון דאתו משיירי כלים דמטמו פסולה דבהא אפילו לרב דלית ליה גזירת כלים מודה דגזרינן וכיון שכן מתניתין כפשטה בכל ארוכות המטה אף על גב דלא מקבלי טומאה אתי משיירי טומאה ולא בעינן לאוקמה בארוכה ושתי כרעים דמקבלי טומאה וקצרה ושתי כרעים כמטה שלימה דחזו למסמכה אגודא ולמשדי אשלי כלומר שמסרגין ממנה לכותל והוי כשלימה כדפירש רש״י ז״ל:

בא"ד פחות מד' אמות א"צ לחי אחר להתירו ד' אמות צריך לחי אחר להתירו וקאמר רב הונא כו' עכ"ל מתוספות פרק ב' דבכורות וק"ל:

בא"ד ומיהו קשה דמשמע דספיקא דאורייתא היה אסור כו' וא"כ היכי דייק בפרק ב' דבכורות מההיא דנמצא הרוג מכוון כו' עכ"ל לכאורה בלאו הכי תקשי להו בפשיטות מההיא דבכורות דהא איכא ב' צדדים בכל אחת שתביא עגלה שמא היא קרובה ושמא הן שוין ואפשר דהך קושיא ניחא להו משום דהך צד דשמא כ"א היא קרובה ליכא צד לחיובי בב' עגלות דיוצאין בעגלה אחת ע"י תנאי וכה"ג כתבו התוס' בפרק ב' דחולין ודו"ק:

בא"ד ועוד למאן דאסר פרוץ כעומד כו' וא"כ בההיא דלחי אפי' הוי ספיקא דאורייתא כו' עכ"ל למאן דשרי טפי ה"ל לדקדק כן דהא שרי בחד צד לאיסור ואם כן בההיא דלחי נמי אפילו הוי ספיקא דאורייתא תשתרי אלא דניחא להו לדקדק למאן דאסר דההיא דלחי אליביה אזלא כמ"ש התוס' לעיל:

בא"ד לא ממש בבת אחת בצמצום אלא כדפי' עכ"ל מתוס' דבכורות וכצ"ל:

בד"ה והא אפשר לצמצם כו' ומיהו קשה להאי פירושא דאינו דומה שיתבטל כו' עכ"ל כתב מהרש"ל בין לפרש"י ובין לפי י"ל שכתבו התוס' כו' עכ"ל וכ"ה הקושיא בהדיא לפרש"י בתוס' פ"ק דעירובין גם בקצת נוסחאות תוס' כאן כתיב ומיהו קשה להאי גירסא והיינו בין לפרש"י בין לפי י"ל אך מ"ש מהרש"ל לאפוקי לפר"ת לק"מ שהוא מפרש אליבא דמ"ד מחצה על מחצה כשר וא"כ אין אנו צריכין שיתרבה סכך כשר כו' עכ"ל מובן מדבריו דלמ"ד פרוץ כעומד אסור אנו צריכין שיהיה סכך כשר מרובה לבטל הפסול לפר"ת ואין זה נכון [א] דהא למ"ד נמי פרוץ כעומד אסור נמי פרכינן הך פירכא לפר"ת כמ"ש התוס' בהדיא הכא ובפ"ק דעירובין אלא דאליבא דמ"ד פרוץ כעומד אסור נמי [אצ"ל] שיהא סכך כשר [מרובה] לבטל הפסול דהא תירוצא בנכנס ויוצא קיימא לפר"ת וקושיי' והא א"א לצמצם קושיא באנפי נפשיה היא לכולהו אמוראי כמו שפירשו התוס' לעיל והשתא נכנס ויוצא למ"ד פרוץ כעומד אסור מהני כמו מחצה על מחצה למאן דשרי פרוץ כעומד וא"צ כאן בכשר מרובה לבטל הפסול לכולהו אמוראי כמו לפרש"י למ"ד במעדיף וכן הוא באשר"י בהדיא לפר"ת וזה ברור ודו"ק:

בד"ה בארוכה וב' כרעים כו' מטה שהיתה טמאה כו' ודוקא כשכל המטה קיימת כו' אבל אם נאבד כו' עכ"ל וכל זה אליבא דחכמים דפליגי אדר"א אבל לר"א אפילו בכולה של אדם אחד שסופה לחברה אינה טמאה כל זמן שלא חברה ודברי מהרש"ל תמוהים [ב] שכתב לקמן בתוס' בד"ה מטה מטמאה כו' גם לר"א דה"מ כו' דומיא דנגנבה כו' אבל אם מפרקה אדעתא לחברה עוד פשיטא דלא סלקא טומאה כלל מינייהו נ"ל עכ"ל וא"כ הוא במאי פליגי ודו"ק:

רש"י בד"ה והא אפשר לצמצם כו' פרוץ כעומד ומשני כו' הד"א:

תוס' בד"ה והא אפשר לצמצם כו' ומיהו קשה להאי פירושא כו' נ"ב פי' בין לפרש"י ובין ליש לומר שכתבו התוס' לאפוקי לפי' ר"ת לא קשה מידי שהוא מפרש אליבא דמ"ד מחצה על מחצה כשר וא"כ אין אנו צריכין שיתרבה סכך כשר כדי לבטל הפסול ודו"ק (עי' במהרש"א). :

תד"ה פרוץ (בסופו) ויש לדחות ההוא דסוף בכורות כו' כיון דא"י להכיר כו'. כצ"ל:

תד"ה בארוכה והא דתנן התם כרע כו' וחברה למטה כולה טמאה. כצ"ל:

גמ׳ ר׳ חנן אמר ״רבי״. צ"ל רב וכן בכל הענין:

והא אפשר לצמצם. קס''ד דהאי דקמתרץ בנכנס ויוצא הכי מתרץ כל כמותו בנכנס ויוצא הוא סתמא הוא בנכנס ויוצא דאין דרך לצמצם ולכוין כמותן ממש לא פחות ולא יותר ופרכינן והא אם יתן דעתו לכך אפשר לצמצם וקתני מתניתין כמותן כשרה והוה ליה פרוץ כעומד: ומשני אמר רבי אמי במעדיף. מתניתין לא אכשר במצמצם אלא במעדיף ריוח שבינתים על רחב השפודין וכמותן דקתני בנכנס ויוצא: רבא אמר. אפילו במצמצם ואם היו נתונין השפודין שתי נותנן לקנים של סכך ערב דע''כ אם אינו נותן ראשי הקנים על שפודין הרי הן נופלין לארץ והלכך הוה ליה כשר מרובה על הפסול ומבטלן: בבלאי כלים. לקמן מפרש במטלניות שאין בהן שלש על שלש דאף על גב דהשתא לא מקבלי טומאה כיון דמכלי אתו גזור בה רבנן ארוכות נמי השתא לא מקבלי טומאה דלא חזו למידי אלא מכלי קאתו: בארוכה ושתי כרעים עמה. ולקמן מפרש למאי חזו: קצרה. אותם אשר ברוחב המטה לצד מראשותיה ומרגלותיה:

גבי כפרו שניהם כאחת פריך והא אי אפשר לצמצם ומשני רבי יוסי הגלילי היא ורבי יוחנן משני אפילו תימא רבנן משמע דאין הלכה כרבי יוסי הגלילי וכן פרק ד' אחין (יבמות דף כח.) גבי אחיות איני יודע מי שנאן אמר אליבא דרבי יוחנן לא סתם לן תנא כר''י הגלילי לכך נראה דבידי שמים אין הלכה כמותו והני הוו כבידי שמים אבל בידי אדם הלכה כמותו כדמוכח הך דשמעתין ובפרק שני דחולין (דף כח.) ויש תימה הא דאמרי' פ''ק דעירובין (דף ה:) לחי המשוך מדופני של מבוי לתוך המבוי פחות מארבע אמות אין צריך לחי אחר להתירו ארבע אמות צריך לחי אחר להתירו וקאמר רב הונא בריה דרב יהושע לא אמרו אלא במבוי שמונה אבל במבוי שבעה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ רב אשי אומר אפילו במבוי ח' לא צריך לחי ממה נפשך אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ אי פרוץ נפיש נדון משום לחי כלומר א''כ אין בלחי ד' אמות מאי אמרת שוו תרווייהו הוה ליה ספק דדבריהם וכל ספק דבריהם להקל משמע דאי אפשר לברר הדבר וי''ל לעולם אפשר למדוד ולברר אלא לא הטריחוהו חכמים למדוד שם מספק כיון דבין עומד נפיש בין פרוץ נפיש ליכא חשש איסור אלא אם כן הן שוין ומילתא דלא שכיחא היא מכל מקום אם היתה איסורא דאורייתא היה אסור כיון דאפשר למדוד ומזה אין להקשות על רב אשי כי שוו כי הדדי לישתרו דקיימא לן פרוץ כעומד מותר דהתם קאי על רב הונא בריה דרב יהושע דסבירא ליה פרוץ כעומד אסור ויש לפרש דהני אמוראי דפרוץ כעומד ומחצה על מחצה כרוב מצי סברי כרבנן דאי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם ומאן דשרי כשדומה לנו שהפרוץ כעומד משום דאימא עומד מרובה ואת''ל שהן שוין רחמנא אמר לא תפרוץ רובא ומאן דאסר משום דאמר פרוץ מרובה ואת''ל שהן שוין רחמנא אמר גדור רובא וכן לענין מחצה על מחצה דשחיטה והשתא ניחא טפי ההיא דספק דבריהם להקל כיון דאי אפשר למדוד ומיהו קשה דמשמע דספיקא דאורייתא היה אסור משום חששא בעלמא שמא הן שוין אף על גב דאי עומד נפיש מותר ואי פרוץ נפיש מותר ואם כן היכי דייק (נמי) פרק שני דבכורות (דף יז: ושם) מההיא דנמצא הרוג מכוון בין שתי עיירות דבידי אדם אפשר לצמצם התם נמי אף על גב דאי אפשר לצמצם ולכוון מודו רבנן דמביאין שתי עגלות משום חשש דאורייתא משום דשמא הן שוין ועוד למאן דאסר פרוץ כעומד לא אסר אלא מטעם דאמר ליה רחמנא למשה גדור רובא ולא מטעם דשמא הפרוץ מרובה ואם כן בההיא דלחי אפילו הוי ספיקא דאורייתא תשתרי כיון דבין פרוץ בין עומד נפיש מותר ומהאי דפריך בשמעתין והא אפשר לצמצם אין לדקדק שום דבר דרבינו חננאל גריס והא אי אפשר לצמצם וכן ר''ת ולגירסתם נמי אין ראיה שיהא הלכה כן דלא הוי כמו אי אפשר לצמצם דעלמא אלא כלומר אי אפשר בשום ענין שלא יהא אויר משהו בין הסכך לשפוד כשממלא בהכשר אותו מלא נכנס ויוצא דאינו דוחק כל כך הכשר לקרבו אצל הפסול שלא יהא אויר משהו בין הכשר לפסול ונמצא שאין הכשר מרובה על האויר ועל הפסול ומשני במעדיף כלומר עד שבא מן הכשר על השפודים שמכאן ומכאן שנתכסה כל האויר ורבא משני דאפילו תימא אינן מעדיפים אם היו נתונים שתי נותנן ערב אי אפשר שלא יתכסה כל האויר שהכשר נסמך בפסול אי נמי דווקא שתי וערב מהני לרבא אבל בענין אחר לא דגזרינן שמא לא יעדיף אבל שתי וערב אי אפשר בלא העדפה שלא יפול הכשר ולפי זה לא גרסינן כמו שכתוב ברוב הספרים אמר רבא אפילו תימא בשאינו מעדיף ובפרק קמא דעירובין (דף טו:) אינו בשום ספר ובההיא דסוף בכורות (דף ס:) דיצאו שנים בעשירי וקראן עשירי משמע דסבר לה כרבי יוסי הגלילי דאמר אפילו בידי שמים אפשר לצמצם דאי כרבנן דאמרי אי אפשר לצמצם אותו שקדם הוי עשירי ואפילו שתק בו והוה ליה כאילו קרא לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי שאין אחד עשר קדוש שלא נעקר שם עשירי ממנו וכן בההיא דסוף פרק שני דחולין (דף לח:) דתחת אמו פרט ליתום דאוקמינן בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים וכן בפרק בהמה המקשה (חולין דף ע.) גבי הא דבעי רבא הלכו באברים אחר הרוב ויש לדחות ההיא דסוף בכורות דאפילו סבר אי אפשר לצמצם כיון דאין יכול להכיר איזה קדם משהו לחבירו ונתכוון לקרות שניהם עשירי ובבת אחת קראם לא דמי לקרא לעשירי עשירי ואחר כך לאחד עשר עשירי והא דקאמרינן התם אבל בבת אחת תרווייהו קדשי לא ממש בבת אחת בצמצום [אלא] כדפירשתי ומיהו קשיא דפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף נ.) ופרק שני דקדושין (דף נא.) פריך מהך ויצאו שנים בעשירי לרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ומשמע דקשיא ליה וכיון דבזה אחר זה אין אחרון קדוש בבת אחת לא יהא קדוש לא לזה ולא לזה כמו מקדש אשה ואחותה והיאך יכול להיות זה דדל קריאת שם דידה מהכא כיון דאי אפשר ליה לצמצם ממה נפשך עשירי מאיליו קדוש ויש לומר דמבתרא פריך היאך הוא קדוש כיון דאי אפשר לצמצם אינו קדוש אלא מחמת דיבורו: והא אפשר לצמצם. קא סלקא דעתך דהא דקמתרץ בנכנס ויוצא הכי קמתרץ כל כמותו בנכנס ויוצא הוא דאין דרך לצמצם והא כו' וקתני מתני' כמותן כשרה והוה ליה פרוץ כעומד ומשני אמר ר' אמי במעדיף ומתני' לא אכשר במצומצמין כך פי' בקונט' וקשה דאין זו סוגיא דהש''ס שאינו אלא כמשיב דאינו חושש בקושיא שלו דלעולם איירי בנכנס ויוצא וי''ל במעדיף שמרבה בפסל עד שמכסה השפודים ונמצא סכך כשר רבה על סכך פסול ומבטלו ובענין זה פי' בקונטרס בדרבא אם היו נתונין שתי נותנן ערב ולהאי פירושא קא משמע לן רבא דבמעדיף לא מהני משום דזימנין דלאו אדעתיה לא ירבה בכשר אבל כשמשנה להניח כעין שתי וערב אי אפשר שלא ירבה ומיהו קשה להאי פירושא דאין דומה שיתבטל סכך פסול בכשר אע''פ שהכשר רוב כיון דאין מעורבין זה בזה וניכר כל אחד בפני עצמו כמו שפי' בקונטרס דכשחבטן דלעיל (דף ט:) שעירבן ואינו ניכר הי ניהו פסול והי ניהו כשר וגירסת ר''ת עיקר דגרס והא אי אפשר לצמצם כדפרישית וניחא לפי גירסתו דלא קיימא השתא רבי אמי ורבא לשנויי כמאן דאמר פרוץ כעומד אסור דלכולהו קאמרינן הכא הך פירכא דאי אפשר לצמצם אבל לגירסת הקונטרס קיימי השתא לשנויי כמאן דאמר פרוץ כעומד אסור והיינו דלא כהלכתא דפרק קמא דעירובין (דף טז:) פסקינן הלכה כמאן דאמר מותר: בארוכה ושתי כרעים בקצרה ושתי כרעים. סוגיא דשמעתין כרבי נחמיה דרבנן לא מטמאה בארוכה ושתי כרעים דתנן במסכת כלים פרק י''ח (מ''ה) מטה שהיתה טמאה מדרס ניטלה קצרה ושתי כרעים טמאה ארוכה ושתי כרעים טהורה ורבי נחמיה מטמא ודוקא כשכל המטה קיימת וכולה של אדם אחד שסופו לחזור ולחברה אבל אם נאבד מקצתה או של שני בני אדם הואיל ואין סופן לחזור ולחברה טפי אפילו איכא ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים טהורה כדתנן במסכת כלים פרק י''ח (מ''ט) ובפרק שלשה שאכלו (ברכות דף נ:) מייתינן לה מטה שנגנבה חציה או שאבדה חציה חלקוה אחין או שותפין טהורה החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא והא דתנן התם כרע שהיתה טמאה מדרס וחברה למטה שלה טמאה פירשה היא טמאה מדרס והמטה מגע מדרס אלמא דכרע לחודיה טמא היינו לאחר שחברו למטה חוזר לטומאה ישנה אפילו במטה טהורה אבל כל זמן שלא חברו טהורה אע''פ שפירש ממטה טמאה:

דף טו - ב

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד