סוכה יז ע"א

דף יז - א

מתניתין:

המשנה שלפנינו מבארת את ההלכה של "דופן עקומה" בשלשה אופנים שונים.

הצד השוה שבכל שלשת המקרים, הוא, שהדפנות רחוקות מהסכך.

בכל מקום שהדפנות מרוחקות מהסכך, כגון שיש אויר במשך שלשה טפחים בין הדפנות לסכך, הסוכה פסולה.

אך במקום שנאמרה ההלכה של דופן עקומה, נחשבות הדפנות כסמוכות לסכך, וכפי שיתבאר.

המשנה מתחילה בביאור הפסול של דפנות המרוחקות מן הסכך:

הרחיק את הסיכוך מן הדפנות לצד אמצע הסוכה שלשה טפחים, הרי היא פסולה, לפי שאויר פוסל את הסוכה בשלושה טפחים. ^[307]

וממשיכה המשנה ומבארת שלשה מקרים שבהן ההלכה של דופן עקומה מכשירה את הדפנות, שייחשבו כדפנות הסמוכות לסכך.

א. בית שנפחת גגו באמצעו, רחוק מן הכתלים לכל צד, וסיכך על גביו של אותו מקום הפחת, ותקרת הבית שלא נפחתה מפסקת בין הסיכוך שבאמצע הגג לדפנות, הרי אם יש מרחק מן הכותל של הבית, שהוא דופן הסוכה, עד לסיכוך שבאמצע הבית ארבע אמות, הרי היא פסולה. אבל אם היה המרחק בין הסכך לדפנות הבית פחות מארבע אמות, הסוכה כשרה.

ובטעם הדבר נחלקו האמוראים בגמרא: יש הסובר, ששיעור סכך פסול לפסול את הסוכה בכל מקום הוא ארבע אמות, בין אם היה מונח הסכך הפסול באמצע הסוכה, ובין אם היה מונח מן הצד. ^[308]

ויש הסובר, ששיעור סכך פסול לפסול את הסוכה הוא ארבעה טפחים, אלא שאם היה הסכך הפסול מונח מן הצד סמוך לדופן, אין הוא פוסל את הסוכה עד שיהיה רחב ארבע אמות. היות והלכה למשה מסיני היא, להחשיב את הסכך הפסול הנתון מן הצד בסמוך לדפנות כאילו הוא חלק מן הדופן ^[309] שנעקמה ונכפפה למעלה, ^[310] וממילא נמצאו הדפנות סמוכות לסכך [הלכה זו היא הנקראת "דופן עקומה"], והיושב תחת הסכך הפסול, הרי הוא כיושב תחת הדופן. ^[311]

ב. וכן הוא שיעור המרחק, בחצר שהיא מוקפת אכסדרה משלוש רוחותיה.

דהיינו, שהיה בית בנוי בצורת האות חי"ת, ובמרכזו היתה חצר.

מסביב לבית, בין הבית לחצר, היתה כעין מרפסת, עם תקרה מעליה, והיתה המרפסת הזאת [הנקראת "אכסדרה"] פתוחה לחצר, וסובבת אותה משלש רוחות.

ואם סיכך על אויר החצר שבתוך היקף האכסדרה, והיו כתלי הבית משמשים כדפנות הסוכה שבחצר, ואילו תקרת האכסדרה, שהיא סכך פסול, היתה מפרידה בין הסכך הכשר לבין דפנות הבית, שהן משמשות עתה [מצדם החיצון] כדפנות הסוכה, מצדם החיצון -

אזי, אם היה רוחב התקרה של האכסדרה ארבע אמות, הסוכה שבחצר פסולה, כי דפנות הבית, שהן דפנות הסוכה רחוקות ארבע אמות מהסכך. אבל אם היה המרחק בין הסכך לדפנות פחות מארבע אמות, הסוכה כשרה, לפי שרואין את תקרת האכסדרה כחלק מן הדופן שנתעקמה והגיעה עד לסכך.

ג. וכן סוכה גדולה שהקיפוה על גגה סביב בסמוך לדפנות בדבר שאין מסככין בו, אם יש תחתיו תחת אותו סכך פסול רוחב ארבעה אמות, הסוכה פסולה.

גמרא:

מקשה הגמרא: כל הני שלושת המקרים שהשמיעה משנתנו את דין "דופן עקומה" בהם, למה לי? וכי יש חידוש בכל אחד מהם שאין בחבירו?!

ומבארת הגמרא: צריכא!

דאי אשמעינן דין בית שנפחת לבד, היינו אומרים כי דוקא במקרה זה נאמרה ההלכה של "דופן עקומה", לשייך את מחיצות הבית אל הסוכה שבאמצע הבית, משום דהני מחיצות, הרי לבית זה, שבו עשויה הסוכה, הוא דעבידן. מחיצות אלו הרי נעשו לצורך הבית, ובית זה הוא שנעשה סוכה, על כן נאמרה ההלכה להחשיב דפנות אלו כמחיצות הסוכה על ידי "דופן עקומה".

אבל בחצר המוקפת אכסדרה, שסיכך על אויר החצר, המוקף באכסדרה, דמחיצות הבית שאתה בא לשייכן לסוכה שבחצר על ידי "דופן עקומה", הרי לאו לאכסדרה עבידי [לא לצורך האכסדרה החיצונית נעשו], אלא לצורך הבית, אימא לא נאמרה ההלכה של "דופן עקומה" להחשיב את דפנות הבית כחלק מן הסוכה. לכך צריכא, הוצרכה משנתנו להשמיענו שנאמרה הלכה של "דופן עקומה" גם בחצר המוקפת אכסדרה. ^[312]

ואי אשמעינן רק הני תרתי, שתי הלכות אלו, של בית שנפחת ושל חצר מוקפת אכסדרה, שאומרים בהם "דופן עקומה", היינו אומרים כי דוקא בהן נאמרה הלכה של "דופן עקומה", משום דסככן החוצץ בין הסכך הכשר לדופן, "מין" סכך כשר הוא, שהרי אף תקרת הבית והאכסדרה עשויה מנסרים שאינם מקבלים טומאה ואין גידולם מן הארץ, וכל חסרונה הוא משום שלא נעשתה לשם סוכה אלא לשם דירה, ופסולה משום "תעשה ולא מן העשוי". ^[313] אבל סוכה גדולה שהקיפוה למעלה, בין הדפנות לסכך הכשר, בדבר שאין מסככין בו, כגון מיני מתכות, המקבלים טומאה ואין גידולם מן הארץ, דסככה החוצץ בין הסכך הכשר לדופן, "מין" סכך פסול הוא, אימא לא נכשירנה על ידי "דופן עקומה", ^[314] לכך צריכא משנתנו להשמיענו הלכה זו אף בסוכה שהקיפוה בסכך פסול. ^[315]

אמר רבה: אשכחתינהו מצאתים לרבנן דבי רב [בני ישיבתו של רב], דיתבי וקאמרי משמו של רב: א. אויר פוסל אף בסוכה גדולה בשלשה טפחים.

ב. סכך פסול פוסל אף בסוכה גדולה בארבעה טפחים.

דהיינו, סוכה שיש לה שלוש דפנות בלבד, והיו אויר או סכך פסול חוצים אותה לכל אורכה, אם היה אותו אויר רחב שלושה טפחים, או היה אותו סכך פסול רחב ארבעה טפחים, הרי הם פוסלים את הסוכה. לפי שעל ידי חציצה זו נחלקת הסוכה לשתים, ^[316] ונמצא שיש לכל אחד מן החלקים של הסוכה שתי דפנות בלבד. ^{[317] [318]}

ואמינא להו אנא [אמרתי להם אני להקשות על דבריהם]: אויר דפוסל בשלשה טפחים מנא לכו [מנין לכם]? הרי זה משום דתנן במשנתנו: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים הסוכה פסולה. ומכאן למדתם שאויר פוסל בסוכה בשלושה טפחים,

אם כן, הוא הדין סכך פסול נמי, לא ליפסיל בסוכה אלא בארבע אמות, ולא כדבריכם שאמרתם בארבעה טפחים.

דתנן במשנתנו: בית שנפחת באמצעו, וסיכך על גביו של אותו הפחת, והיתה תקרת הבית מפסקת בין הסכך הכשר הנתון באמצע הגג לכתלי הבית המשמשים כדפנות לסוכה; אם יש בין הסיכוך הכשר לכותל של הבית ארבע אמות הרי היא פסולה. ומבואר לכאורה, שסכך פסול אינו פוסל את הסוכה עד ארבע אמות?! ואמרו לי בני הישיבה: בר מינה דההיא [חוץ מבבא זו]. כלומר, אין להוכיח ממשנתנו שסכך פסול אינו פוסל בסוכה עד ארבע אמות, דרב ושמואל אמרי תרוייהו לפרש טעם המשנה: משום דופן עקומה נגעו בה להכשירה. והיינו, שאין טעם ההכשר משום שסכך פסול אינו פוסל עד ארבע אמות, אלא מדין דופן עקומה רואין את הסכך הפסול הנתון מן הצד כחלק מן הדופן שנתעקמה ונכפפה למעלה, וממילא נמצאו דפנות הסוכה סמוכות ממש לסכך. ^[319]

ואמינא להו אנא להקשות עוד על דבריהם: מה אילו איכא סכך פסול פחות מארבעה טפחים באמצע הסוכה, והיה לצידו אויר פחות משלשה טפחים, שאין בסכך הפסול לבדו שיעור הפוסל את הסוכה, ואף האויר לבדו אין בו שיעור לפסול את הסוכה, מאי, מה אתם אומרים בסוכה זו? - שהיא כשרה! ואילו מלייה לאותו אויר פחות משלושה בשפודין, הפסולים לסיכוך, ובזה השלים לשיעור ארבעה טפחים סכך פסול, מאי? הרי אתם אומרים בדינה של סוכה זו שהיא פסולה.

וכיצד יתכן דבר זה?!

וכי לא יהא אויר, החמור, הפוסל בשלשה טפחים, כסכך פסול, הקל, הפוסל בארבעה!? היאך יתכן שמתחילה, כאשר לא היה אותו מקום מסוכך כלל, אלא אויר גרידא שהוא חמור ופוסל בשלושה טפחים, היתה הסוכה כשרה, ואילו עתה, שנעשה סכך פסול, שהוא קל יותר, תפסל הסוכה?! ^[320] ואמרו לי רבנן דבי רב: אי הכי, שדבר זה לא יתכן, אם כן לדידך, דאמרת סכך פסול פוסל בכל מקום בארבע אמות, נמי תקשה אותה קושיא:

ומה אילו איכא סכך פסול פחות מארבע אמות שאינו פוסל את הסוכה, ולצידו אויר פחות משלשה טפחים, מאי אתה אומר בה, שהיא כשרה!

ואילו מלייה לאותו אויר בשפודין, והשלים לשיעור ארבע אמות, מאי אתה אומר בה? שהיא פסולה!

תיקשי לך: לא יהא אויר החמור, הפוסל בשלשה טפחים, כסכך פסול הקל, הפוסל בארבע אמות?!

ואמינא להו אנא לישב קושייתם על דברי: האי מאי, וכי מה דמיון הוא זה?!

והא דר' אמי אסיקנא שיעור משך סוכה קטנה ז' טפחים. הא דאמור רבנן דבי רב האויר בסוכה פוסל [בג' טפחים] וסכך פסול פוסל בד' טפחים ואקשי רבה עליה ומה אילו איכא סכך פסול פחות מד' טפחים ואויר משלימו לד' כשרה [מליא בשפודין מאי פסולה] ולא יהא האויר החמור דפוסל בג' טפחים כסכך פסול הקל ממנו [דאינו] פוסל עד שיהיה בו ד' טפחים ואמרו לי לדידך נמי דאמרת אויר פוסל בג' טפחים כדתנן הרחיק את הסיכוך ג' טפחים פסול.

סכך פסול בד' אמות כדתנן בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין סיכוך לכותל ד' אמות פסול.

ואילו איכא פחות סכך פסול פחות מד' אמות ואויר פחות משלשה משלימו לד' אמות כשרה.

וצריכא דאי אשמועינן כו׳‎. אבל סוכה גדולה כו׳‎ ובדין הוא דסגי ליה בחצר המוקפת אכסדרה בתקרה שיש עליה מעזיבה דמחיצות לאכסדר׳‎ עבידן וסככן סכך פסול אלא דתנא לא זו אף זו קתני. והא דס״ד לאיפלוגי בדופן עקומה היכא דסככה סכך כשר להיכא דסיככה סכך פסול קשיא לפום מאי דפרישנא בדופן עקומה שרואין הכותל כאלו נתעקם מ״ש בין סכך הכשר לסכך הפסול לגבי האי מלתא ונ״ל דה״ק דדלמא הוה ס״ד דסכך פסול לא גמירי ביה דופן עקומה דכיון שאינו מן הסוכה כלל מפסיק וחוצץ הוא מאד אבל כשהסכך סכך כשר אלא שהוא נעשה לשם דירה דמין במינו הוא אינו חוצץ כל כך ראוי להכשירו ע״י דופן עקומה קא משמע לן דאפי׳‎ בסכך פסול אמרינן לה דהכי גמרינן:

אמר רבה אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אויר פוסל בשלשה אפי׳‎ בסוכה גדולה. סכך פסול פוסל בארבע בסוכה גדולה דוקא ופירו׳‎ פסול דאמרי׳‎ באויר וסכך פסול היינו חוצץ בנתים שלא יצטרף מה שמן הצדדין להשלים לשיעור דאי איכא מחד גיסא מאויר וסכך פסול שיעור הכשר סוכה בשלש דפנות כהלכתן הרי הוא כשר שאפילו ניטל כל זה העודף היתה כשרה אלמא ודאי שחוצץ ופוסל כל מה שיש לצד רוח רביעית ואינו משלים לשיעור לצד דופן האמצעית ואם הוא נתון לכל אורך הסוכה וחוצץ בין שתי הדפנות הרי הוא פסול לכל הסוכה ותו ליכא שלש דפנות וכן כשנתון לרוחב ואין באחד מן הצדדין שיעור הכשר סוכה מש״ה נקט לישנא דפוסל:

ה״ג אויר דפוסל בגמרא מ״ל ול״ג מנא להו דהא מודה הוא בזה כדמוכחא סוגיין ומתני׳‎ היא ואמינא להו אי הכי סכך פסול נמי לא ניפסול אלא בארבע אמות כשם שאינו פוסל מן הצד דתנן בית שנפחת כו׳‎ אמרי לי בר מההיא דרב ושמואל דאמרי תרווייהו משו׳‎ דופן עקומה נגעו בה כלומר דהכי גמירי לשוייה דופן עקומה דאי לא בד׳‎ טפחים הויא חציצה דומיא דבאמצע. ומשמע להדיא דלרבה דאמר דאפילו באמצע אינו פוסל אלא בד׳‎ אמות דלא אתי עלה מדין דופן עקומה אלא בפחות מארבע אמות דלא הויא חציצה ואמינא להו אנא ומה אלו איכא סכך פסול פחות מארבע ואויר פחות מג׳‎ שמשלימו לד׳‎ מאי כשרה פירוש דלא מצטרפי תרוייהו לפסול מלייה בשפודין מאי פסולה ולא יהא אויר הפוסל בשלש כסכך הפוסל בד׳‎ פירוש בשלמא סכך פסול שהוא קל אינו מצטרף לפחות מג׳‎ אויר להשלימו לג׳‎ ולהיות כאילו יש כאן אויר שלשה שאין הקל מצטרף בשום מקום להשלים החמור ואינו ממלא חסרונו אבל אויר החמור היאך לא יצטרף להשלים שיעור הסכך הקל ולמלאות חסרונו ואמרו לי לדידך נמי אלו איכא סכך פסול פחות מארבע אמות ואויר משלימו לארבע אמות מאי כשרה דלא מצטרפי מליי׳‎ בשפודין מאי פסולה ולא יהא אויר החמור משלים חסרון הקל ואמינא להו אנא בשלמא לדידי משום שיעורא ולאו שיעורא וכיון דלא שוו שיעורייהו להדדי לא מצטרפו כך הגירסא ברוב הספרים ורש״י ז״ל מחיק ואין צורך דהכי פי׳‎ בשלמא לדידי דין הוא דלא מצטרפי דהא לא שוו אויר וסכך פסול בשעורייהו ולא בטעמא דסכך פסול שפוסל בארבע אמות מפני שהוא שיעור מקום ולא משום הפלגה וריחוק אבל לדידכו כי היכי דאויר משום הפלגה הכי נמי סכך פסול משום הפלגה דהא ד׳‎ טפחים לא תשוב שיעור מקום וכיון שכן דין הוא דמצטרפי דמה לי אתפליג בסכך פסול לחוד או בסכך פסול ואויר ולא אשכחן דאהדרו דבי רב תשובה להאי פירכא ולא אפשר לומר דאיתותבו מדלא מסיק תלמודא וקי״ל נמי כותייהו. ומסברא דרבה היא דלא ידע פירוקא דידהו דלא חשו לאהדורי ליה פירוקא אלא למפרך ליה האי דבסמוך או דשמע טענתייהו ולא ניחא ליה בגוה ולא קאמר לה אבל אינהו טענתא מעלייתא אית להו דלדידהו נמי לא שוו פסולי בטעמא דאויר משום הפלגה וסכך פסול משום שיעורא דד׳‎ חשיב להם שיעור מקום ועוד דאפי׳‎ שוו בטעמא כל דלא שוו בשיעורא לא מצטרפי כלל והיינו דפרכינן בסמוך מדתנן הבגד ג׳‎ על ג׳‎ והיינו דלא טרח תלמודא לפרושי טעמא דידהו דהא מגו פירוכא דפריכו מסוכה קטנה וממאי דפרכינן להו ממתני׳‎ דהבגד כו׳‎ נפקא לן שפיר דטעמא דידהו משום דלא שוו בשיעורא ממש כדאמרן:

המשנה השמינית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר בית שנפחת וסכך על גביו אם יש בין כותל לסיכוך ארבע אמות פסולה וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו אם יש תחתיו ארבע אמות פסולה אמר הר"ם גם זה עקר גדול ראוי לשמרו כי כשיש מראש הדופן עד גג הסוכה פחות מארבע אמות וביניהם בנין או סכך פסול נראה כאלו ראש דופן עקום ומגיע בסכך הכשר וזהו הענין שנאמר עליו דופן עקומה והיא הלכה למשה מסיני וסוכה גדולה הוא שישאר באמצע הסוכה סכך כשר שיש בו שבעה על שבעה וכבר נתבאר לך כי דין דופן עקומה בארבע הרוחות ואכסדרה הוא מקום לפני הבתים ומוקף משלש רוחותיו והביא אלו השלש הלכות ללמדך כי דופן עקומה דינו בו על איזה שיהיה בין הבתים שאותן הכותלים נבנו לבית או לחצר הבית שאותן הכותלים לא נתכוונו בהן שיהיו כותלים לתקרה שמקרין חצר הבית אבל נבנו לשמור הבית מן הדרך שהולכין בה רבים או בסוכה גדולה שמבדיל סכך פסול בין הדפנות ובין סכך כשר ושמור זה הלשון וזכרהו והוא אמרם סכך פסול מן הצד פוסל בארבע אמות באמצע פוסל בארבעה טפחים כמו שנתבאר בזה הפרק:

אמר המאירי בית שנפחת ר"ל שנפחת גגו באמצע רחוק מן המחיצות לכל צד וסיכך על אותו הפתח ונמצא מה שנשאר מן הגג שהוא סכך פסול מפסיק בין הדפנות לסכך הכשר אם יש בין כותל לסיכוך ד' אמות פסולה פחות מכן כשרה מדין דופן עקומה שאומרין דופן עקומה אף לכמה רוחות וכן חצר המוקפת אכסדרא כגון שיוצאין גזוזטראות מן הכותלים לפני פתחי העליות ותקרה עליהם סביב לארבע רוחות החצר או לשלש רוחות החצר לקצתם שלא היה דרכם לעשות אכסדרא ברוח שבו נכנסין לחצר והאויר נשאר באמצע סיכך על אותו אויר בשפתות האכסדרא ונמצאת תקרת האכסדרא מפסקת בין הכותלים לסיכוך וסתם אכסדרה שתי רוחות של ארך הבית קצרות בפחות מארבע אבל אותה היוצאה בכותל אמצעי רחבה הרבה עד שאין כותל אמצעי משמש לסוכה ועליה אמרו שאם יש בה ד' אמות פסולה ואין צריך לומר אם היה כן בכולן וכן סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו והסכך כשר באמצעה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

זה שביאר במשנתנו בשלשה מינין ר"ל בית ואכסדרא וסכך פסול כולם לצורך נשנו שאם לימדה בבית ולא באחרות הייתי אומר בית הוא דמחיצות דידיה לבית עבידן ואחר שנעשה הבית סוכה ראוי לדון כותלי הבית כדפני הסוכה על ידי עקום אבל אכסדרא דסוכה באכסדרא וכותלים דבית אין ראוי לדונם כדופני הסוכה קמ"ל ואף בשלימד את שתיהן הייתי אומר דוקא באלו שהדבר המפסיק הוא ממין סכך כשר אבל סכך הפסול לא קמ"ל וא"ת לשנות האחרונה ולא הוצרכו הראשונות זו ואין צריך לומר זו קתני כלומר לא סוף דבר בזו אלא אף בזו:

סכך פסול באמצע פוסל בארבעה טפחים שכל שהוא מקום חשוב חולק ומפסיק בנתים והרי הוא פסולה אא"כ יש משפת הסכך פסול להלן לאיזה רוח שיעור סוכה בשלש דפנות כגון שיש לסוכה ארבע דפנות ויש שיעור סוכה משפת הסכך פסול לאיזה צד אבל סתם סוכה שאין לה אלא שלש דפנות כשאתה חולק את הסוכה אע"פ שיש שיעור סוכה בחלק ממנה הרי הופקעה משם דופן אחת ומתוך כך פסולה פחות מארבעה כשרה וישנין תחתיו ויש אומרין שאין ישנין תחתיו אלא בפחות משלשה וממה שאמרו למטה זה מצטרף וישנין תחתיו ר"ל סכך פסול פחות משלשה אלמא הא בשלשה אין ישנין ומ"מ י"מ בה דרבותא אשמעינן שאף בסוכה שלא נשאר מן הסכך פסול ואילך שיעור סוכה הואיל והוא פחות משלשה ישנין תחתיו וכך כתבוה גדולי הדורות:

בא"ד וליכא לשנויי הכא כדמשני התם דאתי אוירא דהאי גיסא כו' עכ"ל יש לדקדק דהא מסיק התם אפירכא דירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה כו' דאה"נ וכולי האי לא אטרחוהו רבנן ובהכי ניחא דמיתרצן כל הפירכות בין פירכא קמייתא דיעשה פס אמה וירחיק ב' אמות וכו' ובין פירכא דבתר הכי ויעשה פס אמה וירחיק אמה כו' וא"כ ה"נ הכא לא אטרחוהו רבנן וי"ל דפירכא קמייתא ודאי לא מתרצא כיון דאין עושין אלא אויר אחד בין ב' פסים נקל הדבר לעשות משא"כ בפירכא בתרייתא דעושה ב' אוירין וב' פסין וכן נראה מדלא קאמר תלמודא אלא וכו' ודו"ק:

בא"ד דהכא כל הפחות מג' כלבוד דמי וה"ל כסתום כו' וע"ק טפי דבב' פסין שיש בכ"א חצי טפח ומשהו סגי כו' עכ"ל לכאורה שזה סותר מה שכתבו לעיל בדף ז' בעושה לו טפח שוחק דקנה פחות מג' סמוך לדופן לא יועיל כו' ועוד דקנה מבטל ליה אוירא עכ"ל הרי לך בהדיא דאף בפחות מג' אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא כו' ויש לחלק דגבי ההוא טפח קאמרינן התם דאוירא דהאי גיסא כו' ולא הוי כלבוד אבל במחיצה שלימה הוי שפיר כלבוד ולא אתי אוירא כו' וכה"ג חלקו התוס' לקמן לרבא דלית ליה לבוד ביש לה פצימין ע"ש ודו"ק:

בד"ה אויר פוסל כל הסוכה כו' ואפילו מה שיוצא לחוץ לגמרי כו' עכ"ל פי' היוצא לחוץ לגמרי היינו מה שכנגד האויר או הפסול לצד הפתח וכן נראה מלשון הרא"ש ע"ש וק"ל:

תוס' בסוף ד"ה בפחות מג' סמוך לדופן וכו' עד וי"ל משום דאמרי' פ"ק דעירובין דכל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה וכו' יש לתמוה על דברי התוס' מאי משני והקושיא עדיין במקומה עומדת דהא אפי' כל דפנות הסוכה קנה קנה בפחות מג' כשרה כדלעיל ולא אמרי' דהוי מחיצה של שתי ועוד דהא דאיתא בפ"ק דעירובין כל מחיצה שאינה של שתי וכו' דברי יחיד הן וחכמים פליגי עליה ע"ש דף ט"ז דדברי ר"י בר' יהודה הן ואף ר' יוסי לא אמר אלא ביתר מבית סאתים כדאיתא התם בגמ' ויש ליישב בדוחק דה"ק משום דאמרי' בעירובין דכל מחיצה שאינה של שתי וערב כו' הואיל ואיכא מאן דאמר דס"ל הכי וכדי שתהא עשויה כתיקונה לכ"ע לכך אמר ר' אמי פס ד' כדי שלא תהא נראת כמחיצה של שתי אבל מן הדין היתה כשרה אפי' בשני פסין שאין בכל א' ד' וק"ל:

רש"י בד"ה אמרו לי כו' תשובתך ומה אלו כו' הס"ד והד"א:

גמרא א"ר אשכחתינהו כו'. כה"ג ביצה י"ט. כתובות צ ב. ב"ק פה. צ ב. נדה נג:

ד"ה פסולה ואינו מפרש רואין כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה שהקיפוה סמוך לדפנות בדבר כו'. כצ"ל:

תד"ה אויר (בסופו) ואפשר אפילו כו' מצטרפין זו ע"ז לכדי הכשר סוכה כו'. לכאורה סתירה מזה לדעת המ"א בסימן תרל"ד סק"א:

גמרא אלו איכא סכך פסול פחות מארבעה, ואויר פחות משלשה כשר דאין מצטרפין זה עם זה לפסול.

בתוס' נסתפקו, אם יש ב' טפחים סכך פסול, ועוד סכך פסול ב' טפחים ואויר פחות מג' טפחים ביניהם, אם מצטרפין שני הפסולים ביחד לפסול הסוכה.
ואני בעניי לא הבינותי, דהא י"ל בפשוטו דאויר טפח היה ג"כ ראוי לחוץ בסוכה, כיון דיש הפסק אויר ביניהם, אלא דאתינן עלה מדין לבוד, ולמ"ד אין לבוד באמצע משמע באמת דאפילו בסוכה גדולה פוסל אויר באמצע פחות מג' טפחים, אלא לדידן כשר מטעם לבוד. וכן בב' טפחים סכך פסול ואויר ב' טפחים דאין מצטרפין, י"ל ג"כ מטעם לבוד כאלו ב"ט דפסול דבוק בסכך כשר ואין כאן הפסק, או דממלאים האויר מסכך כשר שבצדו, וכן אם הב' טפחים אויר בצד הדופן, ואח"כ בצד הסוכה ב"ט סכך פסול אמרינן לבוד דהדופן סמכינן לסכך פסול, וא"כ בנידון זה, דאויר מפסיק בין הסכך פסול דד' טפחים, הא אין לנו מקום הכשר דלבוד, דהא אם באת לדון דהוי לבוד, ממילא איכא שיעור סכך פסול בד' טפחים, ובלא לבוד האויר לחודי' חוצץ.
ולומר באמת דבלא לבוד אין חשוב אויר פחות מג"ט להפסיק ולחוצץ, ולמ"ד אין לבוד באמצע דפוסל, היינו רק בסוכה קטנה, הא לכאורה א"א לומר דגם בסוכה קטנה לתכשר בלא לבוד, דהא בסכך פסול פחות מג"ט כשר בסוכה קטנה אף דאין שייך לבוד, מ"מ משלים כל שיעור סוכה, א"כ הא דאויר פחות מב"ט אינו משלים לשיעור סוכה, היינו דחוצץ ומפסיק, א"כ ממילא גם בסוכה גדולה פסולה ומוכח דכל עיקר הכשר אויר פחות מג"ט רק מדין לבוד הוא וקשה כנ"ל, והדבר צריך תלמוד רב:

במשנה הרחיק את הסיכוך פסולה כו' ופירש"י מכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן כו' אמרי' דופן עקומה כו' היינו דחשבינן לסכך כו' ואיני מפרש כו' עד סוף הדיבור. ונראה דמה שהוצרך רש"י ז"ל להביא ראיה על פירושו בזה אע"ג דבלאו הכי משמע דפשטא דמילתא הכי הוא דלשון דופן עקומה בכולהו בבי דמתני' היינו בענין זה דחשבי' לסכך הסמוך לדופן כאילו הוא מן הדופן אלא משום דלעיל בריש מכילתין דף ד' גבי הא דבנה איצטבא בסוכה שגבוה למעלה מעשרים דמקשי' התם מאי קמ"ל דאמרינן דופן עקומה היינו הך דמהתם הוי משמע לפום ריהטא כפירוש שני שכתב רש"י כאן כמ"ש שם המפרשים מש"ה איצטריך רש"י לפרש כאן דע"כ אין לפרש כן דא"כ לענין אויר נמי ליתכשר כן נ"ל וק"ל:

בגמרא אמר רבה כו' ואמינא להו אנא כו' סכך פסול נמי לא לפסול אלא בד' אמות דתנן בית שנפחת כו'. ולכאורה יש לתמוה דלמאי דלא אסיק אדעתיה השתא דטעמא דמתני' הוי משום דופן עקומה אלא משום דסכך פסול אפילו באמצע אינו פוסל אלא בד' אמות א"כ מאי קתני בכולהו בבי דמתני' דבכותל תליא מילתא דהכי משמע נמי בסיפא לישנא דהקיפוה וטפי הו"ל למתני בהדיא דסכך פסול פוסל בד' אמות דהוי משמע בין באמצע בין סמוך לכותל משא"כ השתא לפי לשון המשנה משמע להדיא דבכותל תליא מלתא וע"כ היינו משום דופן עקומה ויש ליישב דלענין סכך פסול באמצע פוסל בד' אמות כל הסוכה ואפילו תחת הסכך הכשר דהא לקושטא דמילתא סכך פסול אינו פוסל באמצע בין בד' טפחים בין בד' אמות למר כדאית ליה אלא דוקא בענין שסכך הפסול מתחיל מדופן האמצעי עד נגד הפתח שכנגדו כמ"ש התוס' בד"ה אויר פוסל כו' דבכה"ג ודאי פסולה כל הסוכה אפילו תחת סכך הכשר שבצדדים דהא ליכא אלא שתי דפנות לכל צד משא"כ היכא שסכך הכשר הוא סמוך לדופן האמצעי או שיש קצת מחיצה רביעית בצד הפתח דבכה"ג ודאי הסכך הכשר נשאר בהכשר כיון שיש לו ג' דפנות מש"ה קתני במתני' אם יש בין הכותל לסכך ובסיפא נמי לישנא דהקיפוה דבכה"ג ודאי פסולה כל הסוכה כיון שהפסול מקיף את הכשר מכל צד כן נ"ל:

אלא דאכתי קשה דלמאי דלא אסיק אדעתיה השתא טעמא דדופן עקומה א"כ כל הני תלת בבי דמתני' ל"ל למתני דהא לא שייך הך צריכותא דלעיל דמחיצות להכי עבידי אלא לענין טעמא דדופן עקומה וצ"ע ליישב ודוק. ועיין מ"ש בזה לעיל בסוגיא דמסככין בנסרים בלשון רש"י ז"ל:

מתני' הרחיק הסיכוך מן הדפנות. לאו בגבהה קאמר אלא במשכה: פסולה. דאויר פוסל בשלשה אפילו מן הצד ומכאן אני אומר ומפרש הא דאמרינן שבסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה להכשיר עד ארבע אמות היינו דחשבינן לסכך כאילו מן הדופן ונעקם ונכפף למעלה ובאוירה ליכא למימר הכי ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך פסול ומגיע לסכך כשר ומוציא את הפסול מן הסוכה דאם כן גם גבי אויר נמי נימא הכי: בית שנפחת וסיכך כו'. גגו נפחת באמצעו רחוק מן הדפנות לכל צד וסיכך על הפחת באמצעו ונמצא תקרת הבית שהיא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי מפסקת בין דפנות לסכך כשר: אם יש מן הסיכוך. הכשר ולכותל ד' אמות פסול דבארבע אמות לא נאמר למשה מסיני דופן עקומה אבל בפחות כשרה הלכה למשה מסיני רואין תקרת הבית כאילו היא הדופן שנעקם למעלה ואין כאן סכך פסול לפסול הסוכה ולא יישן תחת זה: וכן חצר המוקפת אכסדרה. כל חצר שבהש''ס לפני הבתים והבתים פתוחין לו חצר זו מוקפת בתים מתוכה ופתוחין לה סביב מג' רוחותיה ולפני הבתים עשו אכסדראות סביב לשלשה רוחותיה והאכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר ויש עליה תקרה וזה סיכך על גבה כל אוירה של כל חצר שבאמצע היקף אכסדראות ואין דופן לסוכה זו אלא מחיצות הבתים המפסיקות בין בתים לאכסדרה ונמצאת תקרת האכסדרה מפסקת סביב בין סכך לדפנות אם יש ברוחב האכסדרה ד' אמות פסולה פחות מארבע אמות כשרה דאמרינן דופן עקומה דוגמא לדבר קלוישטר''א בלשון אשכנז של איזה אומות הם הגלחים שיש לה אויר שיש בה עשבים והיקף אכסדרה סביב לו: שהקיפוה. סיבבו סביב לה סמוך לדפנות בדבר המקבל טומאה ובאמצעה נתן הסכך כשר: אם יש. תחת הסכך פסול ד' אמות פסולה אף הסכך כשר לפי שאין לה מחיצות פחות מכאן כשרה דאמרי' דופן עקומה: גמ' כל הני למה לי. לאשמועינן דופן עקומה בתלת בבי במתניתין ליתני חדא ולשמעינן לכולהו: משום דהני מחיצות לבית עבידן. להיות דופן לבית זה והרי הבית נעשה סוכה הלכך שדינן מחיצות בתר סוכה ע''י עיקום: אבל חצר המוקפת אכסדרה דמחיצות לאו לאכסדרה נעשו. אלא לבית הלכך ליכא למימרא תקרה אכסדרה עקימת דפנות הללו היא ולא שדינהו לדפנות הכא לצד סוכה: סכך כשר הוא. כלומר ממין סכך כשר הוא ופסולו משום תעשה ולא מן העשוי אבל דבר שאין מסככין בו שהוא מין פסול אימא לא ליכשריה על ידי עיקום: דיתבי וקאמרי. משמיה דרב: אויר פוסל. כל הסוכה בשלשה: וסכך פסול פוסל. את כל הסוכה בד': בר מינה דההיא. כלומר הראיה אינה עיקר: דרב ושמואל אמרי תרוייהו משום דופן עקומה נגעו בה. להכשיר דאמרינן דופן הוא ולא סכך ואין כאן פסול וכי אמרינן בארבעה כגון באמצע רחוק מן הכותל ד' אמות דאינו יכול לבטלן על ידי עקימת דופן ונמצא חוצץ בסוכה בין כשר לכשר וארבעה הוי מקום חשוב להיות חציצה: ואמינא להו אנא. תשובה לדבריהם: ומה אילו איכא סכך פסול פחות מארבעה. ואויר בצידו פחות משלשה מאי אמריתו ביה: כשרה. דליכא שיעור סכך פסול: מלייה. לההיא שיעורא בשפודין דאסור לסכך בהן משום מקבלי טומאה והויא בה ארבעה טפחים מסכך פסול: מאי. אמריתו ביה: פסולה. דאיכא חציצה ארבעה ומתחילה כשהיה אויר שהוא חמור היתה כשרה ועכשו שנהפך להיות קל נפסלה: לא יהא אויר. חמור שפוסל בג' פוסלה לסוכה זו כסכך פסול שהוא קל שאינו נפסל אלא בארבעה: אמרו לי אי הכי לדידך נמי. דאמרת שיעור סכך פסול ד' אמות דלית לך דטעמא דמתניתין משום דופן עקומה אלא זהו שיעורא לפסול אפילו באמצע אף זו תשובתך ומה אילו כו' ואויר פחות מג' בצדו: בשלמא לדידי דאמרי ארבע אמות. דקתני מתניתין פסולה הא פחות כשרה:

ומשהו דכוותיה פריך פ''ק דעירובין (דף י:) דאמר רב יהודה מבוי שהוא רחב ט''ו אמה מרחיק שתי אמות ועושה פס ג' אמות ופריך ואמאי יעשה פס אמה ומחצה וירחיק שתי אמות ויעשה פס אמה ומחצה וליכא לשנויי הכא כדמשני התם דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה דהכא כל הפחות מג' כלבוד דמי והוה ליה כסתום דאפילו עשה כל דפנות הסוכה קנה קנה בפחות מג' כשרה כדתניא לעיל (דף ז.) דופן סוכה כדופן שבת ובלבד. שלא יהא בין קנה לחבירו ג' טפחים ואין שייך לחלק כלל בין סוכה של ג' דפנות לסוכה של ארבעה ועוד קשיא טפי דבשני פסין שיש בכל אחד חצי טפח ומשהו סגי דמוקי חד בפחות מג' סמוך לדופן ואידך מוקי בפחות מג' סמוך לראשון וי''ל משום דאמרינן בסוף פ''ק דעירובין (דף טז:) דכל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה ואם היו שני פסין שאין בכל אחד ארבעה הויא לה כמחיצה של שתי: אויר פוסל. כל הסוכה בשלשה בין באמצע בין מן הצד סכך פסול פוסל כל הסוכה בארבעה באמצע כגון שהוא רחוק מן הכותל ארבע אמות דאינו יכול לבטלו משום עקימת דופן ונמצא חוצץ בין כשר לכשר ודוקא כשמתחיל מדופן האמצעי ומהלך על פני כל הסוכה עד הפתח דהשתא חוצץ האויר או הפסול בין כשר לכשר וליכא ג' דפנות לא לזה ולא לזה אבל אם מתחיל מן הדופן שבצד ומהלך עד הדופן שכנגדו אם . נשאר מן הכשר לצד הדופן האמצעי כשיעור הכשר סוכה כשרה דהא אית לה ג' דפנות ושל צד הפתח פסולה והיכא דהאויר או הפסול אין מהלכין על פני כל הסוכה כגון דאיכא באמצע סוכה ג' על ג' אויר או ארבעה על ארבעה סכך פסול אם ממנו ועד הדופן האמצעי כדי הכשר סוכה הכל כשר בין מה שבצדדין בין מה שלצד הפתח ואפילו מה שיוצא לחוץ לגמרי דהואיל והכל מחובר לשיעור הכשר סוכה הרי זה כפסל היוצא מן הסוכה דניתר בלא דפנות כדאמרינן [לקמן] (דף יט) דנידונין כסוכה ואפשר אפי' . אין כדי הכשר סוכה ממנו עד דופן האמצעי מצטרפין זה עם זה לכדי הכשר סוכה ואין האויר והפסול חוצצין מאחר שהכשר מתחבר יחד דרך הצדדים: אילו איכא סכך פסול פחות מארבע ואויר פחות מג' מאי כשרה. ואין באויר שיעור לפסול ואין בסכך פסול שיעור לפסול אין מצטרפין זה עם זה לפסול כיון דלא שוו שיעורייהו להדדי כדאמרינן ומיהו היכא דאיכא שני טפחים סכך פסול ושנים של סכך פסול ואויר מפסיק ביניהם פחות מג' איכא לספוקי אם שני הפסולין מצטרפין לארבעה לפסול את הסוכה דשמא כיון דאויר מפסיק בינתים לא מצטרפי או שמא כיון דאין באויר ג' מצטרפין ומיהו היכא דליכא בפסולים ד' ואויר פחות מג' מפסיק ביניהם אין האויר משלימו לארבעה במה שחושבו כסתום מחמת לבוד דלא אמרינן לבוד להחמיר: