כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה אליבא [לפי שיטתו] של רב, אביי סובר כרב, שהוא מחזיק בסברתו כי פי תיקרה יורד וסותם. ורבא אמר [יכול היה לומר] לך: עד כאן לא שמענו שאמר רב התם [שם] לענין אכסדרה אלא שמחיצות לאכסדרה עצמה הוא דעבידי [הן עשויות], שפי תיקרה יכול להיחשב כיורד וסותם עבור השטח הפנימי של האכסדרה עצמה שתהא חשובה כבעלת דפנות, אבל הכא [כאן] בסוכה דלאו להכי עבידי [שלא לכך נעשו], לא יועילו המחיצות.

ומנסים להביא ראיה: תנן [שנינו במשנתנו]: וכן חצר המוקפת אכסדרה, שאם אין מרחק ארבע אמות בין קירות הבתים שלצידה ובין הסכך שעל גבי האכסדרה, הרי קירות הבתים בצירוף תקרת האכסדרה משמשים כדופן לסוכה מדין "דופן עקומה". אולם אין מחשיבים את דפנות הסוכה כמן האכסדרה ולחוץ, ואמאי [ומדוע]? נימא [נאמר] כי פי תקרה יורד וסותם ויחשב צידה החיצון של האכסדרה כדופן הסוכה!

תרגמה [הסביר זאת] רבא אליבא [על פי שיטתו] של אביי, שתירץ את המשנה לפי דעת אביי: כשהשוה את קרויו. כלומר: שלא עשה את פי התיקרה כיחידה מיוחדת לעצמה אלא הקירוי ופי התיקרה אחת הם, ואין ניכר שיש כאן פי תיקרה ולכן אינו נחשב כיורד וסותם.

ומעירים: בסורא מתני [היו שונים] להא שמעתא בהאי לישנא [את ההלכה הזו בלשון זו] שאמרנו. ואילו בפומבדיתא מתני [היו שונים] בלשון אחרת: סיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין (עמודים הקבועים בצידה החיצוני ומהווים לה מעין מחיצה), סוכה כזו לדברי הכל פסולה, שהרי אין לה מחיצות. אולם אם יש לה לסוכה פצימין וסמוכים הם זה לזה בפחות משלושה טפחים, אביי אמר: כשרה, רבא אמר: פסולה. ומסבירים את שיטותיהם: אביי אמר שהיא כשרה, כי לשיטתו אמרינן [אומרים אנו] דין לבוד, שמחשיבים את הפצימים כאילו היו מחוברים והריהם כמחיצה גמורה, בין ביחס לפנים האכסדרה ובין כלפי חוץ, ולכן הסוכה כשרה. ואילו רבא אמר שהיא פסולה, כי לשיטתו אף שדין לבוד הלכה למשה מסיני הוא, מכל מקום, לכגון זה שתיחשב זו כמחיצה גמורה לפנים ולחוץ — לא אמרינן [אין אנו אומרים] דין לבוד. ומסכמים: והלכתא כלישנא קמא [והלכה כלשון הראשונה] שהיא עיקר, ולפיה אנו פוסקים בענין זה.

מסופר: רב אשי אשכחיה [מצא] את רב כהנא דקא [שהוא] מסכך סוכתו על גבי אכסדרה שאין לה פצימין. אמר ליה [לו]: לא סבר ליה מר הא [וכי אין אדוני סובר הלכה זו] דאמר רבא כי אם יש לה פצימין — כשרה, ואם אין לה פצימין — פסולה, ולכן אין לסכך בסוכה זו! אחוי ליה [הראה לו] ששם היה מקרה מיוחד, כי בסוכה זו היה נראה מבפנים ושוה מבחוץ. שאמנם מבחוץ היו האכסדרה והסוכה כהמשך אחד באותו רוחב, אולם מבפנים היה אחד ממחיצותיה רחב מזו של הסוכה ובכך היתה האכסדרה נראית צרה יותר מן הסוכה ונבדלת איפוא ממנה.

אי נמי [או גם כן] היה זה מקרה של נראה מבחוץ ושוה מבפנים. שהדופן החיצוני שלאורך הסוכה והאכסדרה לא היה שווה בשתיהן, ונראות היו שתיהן מצידן החיצוני כנבדלות זו מזו, אף שמבפנים היה דופנם שווה לכל אורכו. ובשתי האופנים הללו יש להחשיב בליטה זו כפצים ולהכשיר את הסוכה בכך.

דאתמר [שנאמר] בענין הכשרת מבוי לטלטול בשבת באמצעות לחי הצמוד לאחד מצידיו: כל עצם בולט שהוא נראה מבחוץ ושוה מבפנים, כיון שהוא בולט וניכר מבחוץ נידון משום לחי. ולחי היינו [הריהו נחשב, דינו] כפצימין לענין זה. ולכן אף לענין סוכתו של רב כהנא, יש להחשיבה בשל אותה בליטה כאכסדרה שיש לה פצימין וכשרה.

א תנא [שנה החכם בתוספתא]: פסל, כלומר: מיני פסולת קנים וכיוצא בהם שהם סכך כשר היוצא מן הסוכה — נידון כסוכה. ושואלים: מאי [מה פירוש] פסל היוצא מן הסוכה? אמר עולא: קנים היוצאים ונמשכים לאחורי הסוכה ואינם בתוך חללה.

ושואלים: והא בעינן [והרי צריכים אנו] כדי להכשיר את חלק הסכך הזה הנוטה חוץ לסוכה שיהיו תחתיו גם שלש דפנות! ומשיבים: בדאיכא [בשיש]. כלומר, ששתי הדפנות הצדדיים נמשכים אל מחוץ לדופן האמצעית ומשמשים בדרך זו כסוכה בפני עצמה עם הסכך שעליה. ושואלים עוד: והא בעינן [והרי צריכים אנו] שיהיה במקום זה הכשר סוכה מבחינת הגודל (שבעה טפחים)! ומשיבים: בדאיכא [בשיש שם]. ושואלים: והא בעינן [והרי צריכים אנו] שתהא צלתה מרובה מחמתה! ומשיבים: בדאיכא [שיש שם].

לאחר כל אלה אומרים: אם כן הוא, שיש שם גם דפנות, גם שטח ראוי וגם צל, אי הכי מאי למימרא [אם כן מה נצרך לומר]. שאם כן סוכה גמורה וכשרה היא לעצמה, ומה השמיענו באומרו שנידון כסוכה? הלא סוכה גמורה הוא! ומשיבים: יש בכך חידוש, כי מהו דתימא [שתאמר]: הואיל ומחיצות סוכה זו מלכתחילה לגוואי עבידי [לבפנים לתוך הסוכה הם עשויות] אולם ולבראי לא עבידי [ולחוץ אינן עשויות], כלומר: אותו דופן אמצעית שמלכתחילה לא היה מעוניין שישמש כדופן לכל אורך הדפנות הצדדים, שהרי הכניסו לפנים מהם, אם כן אימא [אמור] שלא ייחשב דופן זה כמחיצה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שכיון שבפועל הוא משמש כמחיצה, אין זה משנה מה היתה הכוונה הראשונה בעשייתו.

רבה ורב יוסף אמרי תרווייהו [אמרו שניהם]: לא בכך מדובר, אלא הכא [כאן] באותה תוספתא מדובר בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה כלפי פתחה ומשכא ואזלא חדא דופן בהדייהו [ונמשכת והולכת דופן אחת של הסוכה יחד אתן] ויש כאן כעין שתי דפנות הפתוחות אל הסוכה, מהו דתימא [מהו שתאמר] הא לית [זו, אותו מקום, אין] בה כדי הכשר סוכה מצד הדפנות והגודל, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שדנים אנו חלק זה כהמשך של הסוכה, וכשר אף הוא אגב הסוכה.

רבה בר בר חנה אמר בשם ר' יוחנן: תוספתא זו לא נצרכה אלא לסוכה שרובה אמנם צלתה מרובה מחמתה, ומעוטה חמתה מרובה מצלתה. מהו דתימא [שתאמר]: תפסל הסוכה בהך פורתא [באותו מעט] שאין בו הכשר סוכה, ונאמר שחלק זה כיון שאינו כשר, כאילו אינו קיים, קא משמע לן [השמיע לנו] שאין חוששים לכך, ואף חלק זה דינו כסוכה. ולהסבר זה, אם כן מאי [ומה לשון] "פסל היוצא מן הסוכה" — יש לפרשו: יוצא מהכשר סוכה. כלומר: יוצא לא בבחינת המקום אלא בבחינת ההלכה.

ר' אושעיא אמר: לא נצרכה אלא לסכך פסול שהוא פחות משלשה טפחים ומשהו, בסוכה קטנה. ומאי [ומה פירוש] "יוצא" — הכוונה היא יוצא מתורת סוכה ואף על פי כן אין הוא פוסל את הסוכה כולה.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב הושעיא: מה איפוא החידוש בהלכה זו? לא יהא חלל זה אלא כאויר, ואויר פחות משלשה טפחים בסוכה קטנה מי פסיל [האם הוא פוסל]? וכיון שגם חלל ריק לא היה פוסל, כל שכן שסכך פסול לא יפסול!

אמר ליה [לו] ר' אבא: יש להבחין בדין בין סכך פסול לחלל בסוכה. כי זה הסכך הפסול מצטרף לשיעור סוכה ואף ישנים תחתיו שהוא בטל לגמרי לסוכה ונעשה לגמרי חלק ממנה, ואילו זה האויר אמנם מצטרף לשיעור הסכך אבל אין ישנים תחתיו שהוא עצמו לא הוכשר. ואם כן יש מקום לחידושו של ר' אושעיא.

ומקשים על סברה זו: ומי איכא מידי דאצטרופי מצטרף [והאם יש דבר שהוא מצטרף] ועל ידי צירופו הוא מכשיר אבל הוא עצמו כשהוא לבדו אינו כשר כלל? אמר ר' יצחק בן אלישב: אין [כן], יש כעין זה אף בהלכות אחרות