סוכה כז ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כז - א

שנינו במשנה: וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה - נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו:

ודייקינן: משמע שדוקא "פחות מכביצה" פטור מסוכה, הא כביצה - בעי סוכה.

ופרכינן: לימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף, דאמר לעיל שתים או שלוש ביצים אכילת עראי היא ומותרת חוץ לסוכה.

וגם תיובתיה דאביי, דאמר לעיל שאכילת כביצה אחת עדיין אכילת עראי היא, ומותרת חוץ לסוכה; ואילו ממשנתנו משמע דבשיעור כביצה הוי אכילה החייבת בסוכה?!

ומשנינן: דילמא הא דשנינו "פחות מכביצה" אינו משום סוכה, אלא: פחות מכביצה - נטילה וברכה לא בעי. הא כביצה בעי נטילה וברכה. ^[1] אבל לישב בסוכה אינו צריך אפילו כשאוכל כביצה.

מתניתין:

רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה בכל שבעת ימי החג. ^[2]

וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, ואם רוצה להתענות אין אנו זקוקים לו, אלא רק שאם יאכל - לא יאכל חוץ לסוכה [רש"י].

חוץ מלילי ^[3] יום טוב ראשון של חג בלבד, שאינו רשאי להתענות, ובגמרא ילפינן לה בגזירה שוה ממצה.

ועוד אמר רבי אליעזר: מי שלא אכל [לילי] יום טוב הראשון של חג, שהיה חייב לאכול בסוכה, ישלים סעודה זאת בלילי יום טוב האחרון של חג [בשמיני עצרת], ואף על פי שאינו אוכלה בסוכה [רש"י], ובגמרא מקשה על זה. ^[4]

וחכמים אומרים: אין לדבר תשלומין. ועל כגון זה נאמר "מעות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות".

גמרא:

שנינו במשנה: רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה:

ומפרשינן: מאי טעמא דרבי אליעזר?

משום דכתיב: בסוכות "תשבו" שבעת ימים, ובעינן כעין "תדורו", מה דירה אדם אוכל בה סעודה אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה צריך שיאכל בה סעודה אחת ביום ואחת בלילה.

ומפרשינן: ורבנן, מה טעמם שאין מחייבים לאכול כל יום בסוכה?

משום שהם דורשים באופן אחר, דבעינן סוכה כדירה, מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל [ברצותו אוכל וברצותו מתענה], אף סוכה נמי, אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל.

ותמהינן: אי הכי, אפילו לילי יום טוב הראשון נמי, אם ירצה יתענה, ומדוע שנינו: חוץ מלילי יום טוב הראשון?! ^[5]

אמר משני רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן בחג הסוכות "חמשה עשר", ונאמר "חמשה עשר" בחג המצות. וילפינן בגזירה שוה:

מה להלן בחג המצות לילה הראשון חובה לאכול מצה, ומכאן ואילך רשות, אלא שלא יאכל חמץ. ^[6]

אף כאן בחג הסוכות לילה הראשון חובה, ומכאן ואילך רשות.

והתם בחג המצות מנלן שיהא חייב לאכול מצה בלילה הראשונה?

ומפרשינן: כי אמר קרא: "בערב תאכלו מצות" - הכתוב קבעו לאכילת המצה חובה בערב הראשון.

שנינו במשנה: ועוד אמר רבי אליעזר: מי שלא אכל לילי יום טוב ראשון של חג יאכל לילי יום טוב אחרון של חג:

ותמהינן: והא אמר רבי אליעזר עצמו: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה. וכיון שביום האחרון אינו יושב בסוכה, ואדרבה אם ישב בה לשם מצוה הרי עבר על בל תוסיף, הרי אין זו השלמה למצות סוכה [רש"י]?!

אמר בירא [שם חכם] אמר רבי אמי: חזר בו רבי אליעזר ומודה לחכמים שאין חיוב לאכול בסוכה אלא בליל יום טוב הראשון. ^[7] ומפרשינן למשנתנו ששנינו בה יאכל להשלמה בלילי יום טוב אחרון של חג:

משלים - במאי?

אילימא בריפתא [פת], ^[8] הרי סעודה דיומא קא אכיל [סעודת היום הוא אוכל], ומה היכר יש כאן שהוא לשם סעודה הראשונה, הלא דרכו לסעוד היום?! אלא מאי "ישלים" - ישלים במיני תרגימא, לאחר שסילק שולחנו יביאו פירות ומעדנים לפניו, כגון פירות וכסנין וקפלוטות מבושלות, [רש"י]. ^[9]

תניא נמי הכי: אם השלים במיני תרגימא יצא, וכל שכן אם קבע סעודה שניה בלחם ובשר [רש"י]. ^[10] שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את רבי אליעזר, הסובר חייב אדם לאכול בסוכה בכל יום שתי סעודות. ^[11]

כגון אני, שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום - מהו שאוכל סעודה אחת בסוכה, ואפטר בכך?

אמר לו רבי אליעזר: והרי בכל יום ויום אתה ממשיך כמה פרפראות [מיני מעדנים הפותחים את בני מעיים להיות לבו משוך אחר הפת ויאכל] לכבוד עצמך, ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך?!

ועוד שאלו אותו אפוטרופוס לרבי אליעזר:

כגון אני, שיש לי שתי נשים, אחת בטבריה ואחת בציפורי, ומתוך כך יש לי שתי סוכות אחת בטבריה ואחת בציפורי, מהו שאצא מסוכה לסוכה לאכול ולישן היום בזו ולמחר בזו, ואפטר?

אמר לו רבי אליעזר: לא תפטר בכך. כיון שאני אומר: כל היוצא מסוכה לסוכה, הרי זה ביטל מצותה של ראשונה, אפילו ימים שכבר עברו עליו איבדן למפרע ואינן מצוה, כי לדעת רבי אליעזר צריך לישב כל שבעת הימים בסוכה אחת [ולקמן יליף לה].

תניא: רבי אליעזר אומר:

הערות

^[1] כתבו התוספות: ולא מישתרי במפה, דחיישינן דילמא נגע כדמסיק בחולין בפרק כל הבשר; וראה עוד בדבריהם.

^[2] כתב המאירי: שמא תאמר חמשה עשר הם עם סעודה שלישית של שבת?! אפשר שהסעודות הבאות מצד רגילות דירה הוא מונה, וזו משום שבת היא; וראה עוד שם.

^[3] כתב מהרש"ל: "לילי" הוא כמו ליל, אלא שהוא דבוק; וראה תוספות יום טוב שציין לדבריו בפרק ג משנה ח דתרומות.

^[4] כתב הריטב"א: פירוש, אף בלילי יום טוב האחרון של חג, וכל שכן בתוך החג עצמו, ראה עוד שם.

^[5] הקשה המאירי: ושמא תאמר: ובלילי יום טוב מיהא, מה הוצרכנו לגזירה שוה, והא ביום טוב אי אפשר בלא פת?! ויש לתרץ בה, שאלמלא גזרה שוה לא היו חייבים בו בפת מתורת סוכה אלא מתורת יום טוב, ועכשיו חייבים בו מתורת יום טוב ומתורת סוכה ולעבור עליו בשתים, או שמא לא נתחייב מתורת יום טוב אלא כדי שלא יעבור יום טוב בתענית, ואם נזדמן שאכל מערב יום טוב בכדי שהוא שבע אין עליו חובה לאכול בליל כניסת יום טוב עד למחרתו, ומתורת סוכה ומצה חייב בלילה. והר"ן כתב, דגמרינן דחייב לאכול ביום טוב הראשון שיעור שהוא חייב בסוכה דהיינו יותר מכביצה, ובלא חיוב זה היה די לו בכזית. והביא בשם יש אומרים, דאף מצד חיוב זה די לו בכזית כמו במצה; אלא דבשאר ימות החג אין חייב לאכול בסוכה אם אינו אוכל אלא כזית, אבל בליל יום טוב הראשון, כיון שהכתוב קבעו חובה לאכול בסוכה עשאו אכילת קבע.

^[6] הכי ילפינן לה בפרק בתרא דפסחים: כתיב "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת", מה שביעי של פסח אין חובה לאכול מצה אלא רשות היא, שהרי אמרה תורה "וביום השביעי עצרת" ולא אמרה "תאכל מצות", אף ששת הימים האחרים אינו אלא רשות; שמידה היא בתורה: "כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ללמד" - כגון יום השביעי של פסח, שבמקום אחר כללה התורה כל שבעת הימים כאחד, שנאמר "שבעת ימים תאכל מצות", ויצא מן הכלל בפסוק "וביום השביעי עצרת" ללמד שאינו אלא רשות - "לא ללמד על עצמו [בלבד] יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא", שבכל שבעת הימים אינו אלא רשות.

^[7] ביאר מהרש"ל לפי דעת רש"י קושיית ותירוץ הגמרא: הניחא אם לא היה חייב לאכול אלא בלילה ראשון, אם כן באמת אין עיקר החיוב לאכול בסוכה, אלא מצות אכילה היא וממילא הוא דמחייב בסוכה, ושייך להשלימו אף בליל יום טוב האחרון אף שאינו אוכלה בסוכה; אבל כיון דיליף רבי אליעזר מ"תשבו כעין תדורו" שחייב לאכול ארבע עשרה סעודות בסוכה, אם כן ודאי חיובו הוא לאכול בסוכה, ופשיטא שאין שייך להשלימו בסוכה; והיינו דמשני הגמרא "חזר בו רבי אליעזר" והודה לחכמים שאין חיוב אלא בלילה הראשונה. אמנם מהרש"א חלק עליו, וכתב: דהא לגבי מצות סוכה ילפינן מליל פסח, דכמו דמצות אכילה בליל פסח הוא מצה, כך מצות אכילה בליל ראשון דחג הוא בסוכה כדאיתא בירושלמי שכתבו התוספות. וראה גם במאירי שתמה על פירושו של רש"י: אף כשחזר בו, אם השאלה היא איך היא תשלומין, אחר שאין שם סוכה, מה הועלנו בתירוצנו, ואף בלילה הראשון האיך היא תשלומין בלא סוכה. ודעת הריטב"א שצריך להשלים הסעודה בסוכה, ומפרש קושיית הגמרא באופן אחר: אמאי לא יהיב רבי אליעזר תשלומין אלא למי שלא אכל ליל יום טוב הראשון, הא בכולהו שבעת ימים נמי חייב בסעודה כמו בליל הראשון.

^[8] א. לשון רש"י: אילימא בריפתא, כלומר: תאמר שסעודת יום טוב האחרון שהוא סועד בלחם ולפתן וצורכי הסעודה, תהא תשלומין לראשון. ביאור דבריו: בכלל קושיית הגמרא שאף בלפתן ושאר צרכי סעודתו, אי אפשר שיצא בו ידי השלמה, כיון שאין כאן היכר שהוא להשלמה. ב. הקשה הריטב"א לפי שיטתו שמשלים סעודה זו בסוכה, הרי ניכר הדבר שהוא השלמה כיון שיושב בסוכה?! וביאר, לפי מה שכתב לעיל, שמשנתנו ששנינו: ישלים בלילי יום טוב האחרון, הוא לאו דוקא, אלא ישלים אף בתוך ימי החג, על זה פריך, שסעודה שבתוך החג אינה ניכרת לשם השלמה; וראה עוד במאירי בענין זה.

^[9] והריטב"א כתב: מיני תרגימא אלו אינם מיני פירות דלא בעו סוכה, שאינו בדין שיעשה דין השלמה אלא בדברים שחייבים בסוכה, ולמאן דאמר דפירי לא בעו סוכה ישלים בבשר ודגים וכיוצא בהן, ולמאן דאמר דפירי בעו סוכה ישלים בפירות. והריטב"א קאי בזה לשיטתו, שמפרש השלמה האמורה כאן שהיא בסוכה.

^[10] אמנם הריטב"א כתב: אפילו אכל כמה סעודות בזו אחר זו, אינה השלמה, דאמרי אינשי: דמאי דאכיל ביומיה אכיל למלאות בטנו ולשמוח ברגל. וליכא למימר שיקבענה מיד אחר מזונו כשיגמור ברכתו, דהשתא מינכרא, דהא כיון דדעתיה לאכילה מעיקרא, ואי אכיל ליה אף לאחר מזונו נפטר בברכת הפתולא בעי ברוכי, כי שביק לה לאחר מזונו הוה ליה מרבה בברכות בחנם ואסור לעשות כן; ולהכי פרישנא דבימי החג מיהת משלים לה במיני תרגימא, לאחר ברכת המזון לאלתר, דמנכרא מילתא והשתא אינו מרבה ברכות בחנם, דאפילו אכיל להו לאחר כל מזונו כדרך בני אדם קודם ברכת המזון, הוו להו דברים הבאים שלא מחמת סעודה שמברכין עליהם.

^[11] ביאר הריטב"א, ששאלה זו היתה קודם חזרתו של רבי אליעזר מדבריו, כמבואר לעיל.

ואמרו: העלום לסוכה.

וכשנתנו לו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה, ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו. ומדייקים מכאן: הא [הרי] אם היה זה אוכל בשיעור כביצה, בעי [היה צריך] לאכלו בסוכה. לימא תיהוי תיובתיה [שמא תאמר שתהא זו קושיה] על שיטת רב יוסף ואביי שאמרו (לעיל סוכה כו, א) שכשיעור זה מותר לו לאדם לאכול עראי חוץ לסוכה! ומשיבים: מכאן אין להוכיח, כי דילמא [שמא] פחות מכביצה נטילה לידים וברכה (ברכת המזון) לא בעי [צריך], הא [הרי] שיעור כביצה בעי [צריך] נטילה וברכה, ומשום כך סיפר את המעשה כך, אבל לענין סוכה אין ללמוד מכאן, ושמא אף בשיעור כביצה אינו חייב בסוכה.

א משנה ר' אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה בשבעת ימי חג הסוכות, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, ויכול לאכול כמה שרוצה או שלא לאכול כלל, חוץ מלילי יום טוב הראשון של חג בלבד שמצוה היא לאכול אז בסוכה.

ועוד אמר ר' אליעזר: מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון של חג — ישלים סעודה בלילי יום טוב האחרון של חג בשמיני עצרת, אף שאינו אוכל בסוכה. וחכמים אומרים: אין לדבר תשלומין, ועל זה וכיוצא בזה שביטל מצות עשה שאין לה תיקון נאמר: "מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות" (קהלת א, טו).

ב גמרא שואלים: מאי טעמיה [מה טעמו] של ר' אליעזר המחייב לאכול בסוכה? ומשיבים: לדעתו מה שנאמר "בסוכות תשבו" (ויקרא כג מב), ואמרו חכמים שתהא ישיבה זו הוא כעין תדורו, כדרך שנוהג אדם בדירתו הקבועה. מה דירה אדם אוכל כרגיל סעודה אחת ביום וסעודה אחת בלילה, אף סוכה — סעודה אחת ביום ואחת בלילה.

ושואלים: ורבנן [וחכמים] מה טעמם? לדעתם סוכה היא כדירה, מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל [אם רוצה אוכל אם רוצה אינו אוכל], אף סוכה נמי [גם כן] אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל [אם רוצה אוכל אם רוצה אינו אוכל].

ושואלים: אי הכי [אם כך] אפילו לילי יום טוב הראשון נמי [גם כן] אם לא ירצה לא יאכל!

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן בסכות: "חמשה עשר" ("בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'". ויקרא כג, לד), ונאמר: "חמשה עשר" בחג המצות ("ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה'". ויקרא כג, ו), מה להלן בחג המצות לילה ראשון חובה היא לאכול מצות, מכאן ואילך רשות ואם אינו רוצה אינו אוכל מצה (ובלבד שלא יאכל חמץ). אף כאן בסוכה — לילה הראשון חובה לאכול, מכאן ואילך רשות.

ושואלים: והתם מנא לן [ושם מניין לנו] שאכן יש בפסח חובה לאכול מצה בלילה הראשון? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: "בערב תאכלו מצת" (שמות יב, יח), לומר: הכתוב קבעו חובה, שבערב זה על כל פנים חייבים לאכול מצות.

ג שנינו במשנה כי עוד אמר ר' אליעזר, שמשלים אדם את הסעודה שלא אכל ביום טוב ראשון ביום טוב אחרון. ושואלים: והא [והרי] אמר ר' אליעזר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכל בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וכשאוכל סעודה נוספת בליל שמיני עצרת כהשלמה, הרי אינו אוכלה בסוכה שהרי אין חיוב סוכה אז! אמר החכם בירא אמר ר' אמי: חזר בו ר' אליעזר מדבריו וסבור הוא כשיטת חכמים שאין לדבר קיצבה ואוכל כפי רצונו, וכן אם רוצה בכך יכול אף שלא לאכול כלל, פרט לסעודת ליל יום טוב הראשון של החג, מחמת שמחת החג, ואם לא קיים סעודה זו, יכול לדעתו (בניגוד לדעת חכמים) להשלימה ביום טוב האחרון.

ושואלים: משלים במאי [במה] את מה שהחסיר מסעודות החג? אילימא בריפתא [אם תאמר שמשלים בפת], הלא סעודה דיומיה קא אכיל [סעודת היום הוא אוכל] ואם כן, במה ניכר שמשלים את הסעודה שהחסיר? אלא, מאי [מה] פירוש ישלים שאמרו — ישלים במיני תרגימא, שיוסיף מיני מעדנים מיוחדים שיהיו כהשלמה לסעודה שהחסיר. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: אם השלים במיני תרגימא — יצא.

מסופר: שאל אפוטרופוס (ממונה על נכסיו) של אגריפס המלך את ר' אליעזר: כגון אני, שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום ולא יותר, מהו שאוכל סעודה אחת בלבד בסוכה ואפטר? אמר לו ר' אליעזר: בכל יום ויום אתה ממשיך וטועם כמה מיני פרפראות לכבוד עצמך, כלומר: מתוך תיאבונך ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך?

ועוד שאלו אותו אפוטרופוס לר' אליעזר: כגון אני שיש לי שתי נשים, אחת בטבריא ואחת בציפורי, ויש לי שתי סוכות בחג אחת בטבריא ואחת בציפורי, מהו שאצא מסוכה לסוכה ואפטר, כלומר: המותר לי להיות מקצת החג בסוכה זו ומקצתה בסוכה זו? אמר לו ר' אליעזר: לא! שאני אומר כל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה. שלדעתו חייב אדם לשבת בסוכה אחת כל שבעת הימים.

תניא [שנויה ברייתא]; ר' אליעזר אומר:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

and they each said: Take them up to the sukka.

And when they gave Rabbi Tzadok less than an egg-bulk of food, he took the food in a cloth and he ate it outside the sukka and did not recite a blessing after eating it. The Gemara infers: Had they given him an egg-bulk of food, he would have been required to eat it in a sukka. Let us say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Yosef and Abaye, who said that one is permitted to eat that measure in the context of a casual meal outside the sukka. The Gemara answers: No proof can be cited from here, because perhaps the reason the mishna emphasizes that Rabbi Tzadok ate less than an egg-bulk of food is that eating less than an egg-bulk does not require washing hands and reciting a blessing after eating it; however, eating an egg-bulk requires washing and reciting a blessing.

MISHNA: Rabbi Eliezer says: A person is obligated to eat fourteen meals in the sukka over the course of the seven days of the festival of Sukkot, one during the day each day and one at night each night. And the Rabbis say: There is no quota for the number of meals, and one may choose whether or not to eat any of the meals except for the meal on the evening of the first Festival day of Sukkot, which one is required to eat in the sukka.

And furthermore, Rabbi Eliezer said: One who did not eat a meal on the evening of the first day of the Festival should compensate with a meal on the evening of the last day of the Festival, on the Eighth Day of Assembly, despite the fact that he will not eat it in the sukka. And the Rabbis say: There is no compensation for this matter, and with regard to similar cases where it is impossible to rectify failure to fulfill a positive mitzva, it is stated: “That which is crooked cannot be made straight; and that which is wanting cannot be numbered” (Ecclesiastes 1:15).

GEMARA: The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Eliezer, who mandates eating fourteen meals in the sukka? The Gemara answers that he derives his opinion from the verse: “In sukkot shall you reside” (Leviticus 23:42), which the Sages interpreted to mean: Reside as you dwell in your permanent home. Therefore, just as in one’s dwelling one typically eats one meal during the day and one meal at night, so too, in a sukka one eats one meal during the day and one meal at night.

The Gemara asks: And how do the Rabbis interpret that verse? The Gemara answers: They explain that a sukka is like a permanent dwelling. Just as in one’s dwelling, if one desires to eat, he eats, and if one does not desire to do so, he does not eat, so too, in the sukka, if one desires to eat, he eats, and if one does not desire to do so, he does not eat.

The Gemara asks: If so, then according to the Rabbis, even on the first Festival evening as well one should not be required to eat in the sukka.

Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: There is a verbal analogy between the festivals of Passover and Sukkot. It is stated here, with regard to Sukkot: “On the fifteenth day of this seventh month is the festival of Sukkot for seven days unto the Lord” (Leviticus 23:34). And it is stated: “And on the fifteenth day of the same month is the festival of matzot unto the Lord” (Leviticus 23:6) with regard to the festival of Passover. Just as there, with regard to Passover, on the first night there is an obligation to eat matza and from that point onward it is optional, as from that point onward the only obligation is to refrain from eating leaven, so too here, with regard to Sukkot, on the first night there is an obligation to eat in the sukka and from that point onward it is optional.

The Gemara asks: And there, with regard to Passover, from where do we derive that there is an obligation to eat matza on the first night? The Gemara answers that the verse says: “In the evening you shall eat matzot” (Exodus 12:18). The verse established it as an obligation.

§ The mishna continues: And furthermore, Rabbi Eliezer said that one who did not eat a meal on the evening of the first day of the Festival should compensate with a meal on the evening of the last day of the Festival. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Eliezer say that a person is obligated to eat fourteen meals in the sukka, one during the day and one at night? However, the compensatory meal on the evening of the Eighth Day of Assembly is not eaten in the sukka. Beira said that Rabbi Ami said: Rabbi Eliezer retracted his previous statement and agrees with the Rabbis that there is no quota for the meals that one must eat in the sukka, and it is only the meal on the first evening of the Festival that one must eat in the sukka. Their dispute is with regard to compensation if one failed to eat the meal on the first evening.

The Gemara asks: With what will he compensate for his failure to eat the Festival meal? If we say that he compensates with bread, he is thereby eating the festive meal of that Eighth Day of Assembly; how is it obvious that it is compensation for a different meal? Rather, what is the meaning of: He should compensate? It means that he should compensate by adding types of delicacies [targima]. That is taught in a baraita as well: If he compensated by adding types of delicacies, he fulfilled his obligation.

The steward [apotropos] of King Agrippas asked Rabbi Eliezer: For someone like me, who is accustomed to eat only one meal a day, what is the halakha? Is it sufficient that I eat one meal and exempt myself from the obligation to eat any more that day? Rabbi Eliezer said to him: Each day you continue eating and taste various kinds of appetizers in deference to your own desires, and now you do not continue eating even one appetizer in deference to your Maker?

And the steward further asked Rabbi Eliezer: For someone like me, who has two wives, one in Tiberias and one in Tzippori, and has two sukkot, one in Tiberias and one in Tzippori, what is the halakha? Can I depart from one sukka to another sukka and exempt myself from the obligation? In other words, is it permitted to fulfill the mitzva in one sukka for part of Sukkot and in another for the rest of the Festival? Rabbi Eliezer said to him: No, as I say that anyone who departs from one sukka to another sukka has negated the mitzva of the first. The obligation is to reside in the same sukka for all seven days.

It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says:

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ואקשי' מדר' (יצחק) [צדוק] (דרש) נתנו לו אוכל פחות מכביצה ואכלו חוץ לסוכה במפה בלא נטילת ידים ובלא ברכה דייקינן מינה הא כביצה בעיא סוכה וקשיא לרב יוסף דאמר ב' וג' לגימות היא אכילת עראי שאוכלין חוץ לסוכה ולאביי דאמר כדאכיל בר בי רב ועייל לכלה ושנינן לעולם אפי' כביצה לא בעיא סוכה אלא דייקינן ממתני' דקתני פחות כביצה הא כביצה בעי נטילת ידים ובעי ברכה. וקי"ל הכי:
מתני' ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה.

וחכ"א אין לדבר קצבה אינו חייב אלא [ליל] יו"ט הראשון בלבד כרבי שמעון בן יהוצדק דאמר נאמר חמשה עשר בחג המצות אכילת מצה ונאמר בחמשה עשר בחג הסוכות ישיבה כעין דירה מה חג המצות אכילת [מצה] בלילה הראשון חובה שנא' בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. אף בחג הסוכות ישיבה כעין דירה באכילה בסוכה. מכאן ואילך רשות דמצוה.

ועוד א"ר אליעזר מי שלא אכל בלילי י"ט הראשון. והא חיובי מחייב ליה לאכול בכל יום ב' סעודות והנה חייב בשאר הימים וכ"ש בליל יו"ט הראשון.

א"ר אסי חזר בו ר' אליעזר ואסיקנא כי זו השלמה במיני תרגימא.

הא כביצה בעו סוכה כו׳‎. פירשתיה למעלה:

הא דתנן ועוד א״ר אליעזר מי שלא אכל בלילי י״ט הראשון ישלים ללילי י״ט האחרון. פי׳‎ אף ללילי י״ט האחרון וכ״ש בתוך החג עצמו דהא משלמי חגיגה גמר לה שאם לא חגג בי״ט הראשון שחוגג את כל הראשון וי״ט האחרון של חג והכי מוכח בגמרא:

הא דאמרי׳‎ אף סוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל לאו למימרא דלא אכיל פת דהא חיי׳‎ לאכול פת בשבתות וי״ט דאמרינן בפ׳‎ שלשה שאכלו טעה ולא הזכיר של ר״ח בבהמ״ז אין מחזירין אותו בשבתות וי״ט מחזירין אותו פרישנא משום דר״ח אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ושבתות וי״ט ע״כ אכיל. והא ודאי כי אמרי׳‎ דבר״ח אי בעי לא אכיל לאו דלא אכיל כלל דהא אסור להתענות בה אלא דלא אכיל פת קאמר ומינה דבשבתות וי״ט על כרחיה אכיל פת וליכא למימר דהיינו דוקא בליל הראשונה של פסח שקבעו הכתוב חובה מדכתיב בערב תאכלו מצות ובלילה י״ט הראשון של חג דגמרי ט״ו ט״ו מחג המצות כדאיתא בסמוך אבל שאר ימים טובים לא מחייב לאכול פת דהא ליתא מדאמרינן התם סתמא בשבתות וי״ט מחזירין אותו ולא קא׳‎ אין מחזירין אלא בשל ר״ח אלמא כלהו י״ט בני חזר׳‎ משום דלא סגי דלא אכיל פת וחייב בהם בסעודה ולחם משנה כשבת וחציו לה׳‎ וחציו לכם כדאיתא בי״ט ואפילו רבי אליעזר לא פטר אלא בשכולו ליי׳‎ ובעצרת הכל מודים שכלו לכם ומה שחדש הכתוב בלילי י״ט ראשון של פסח מדכתיב בערב תאכלו מצות היינו לחייבו בדין מצה ראויה דאלו מדין י״ט יוצא בכל שהוא פת ובמצה עשירה וכן בלילה הראשונה של סוכה ושאר ימים אמרי׳‎ הכי דאי בעי לא אכיל מדין סוכה אלא אוכל עד כביצה פת חוץ לסוכה ויצא מדין י״ט ולפיכך בא הכתוב וחייבו לאכול בסוכה משום מצות סוכה בלילה הראשונה דילפינן ט״ו ט״ו ממצה אבל בשאר ימי החג כל שלא אכל קבע חוץ לסוכה אם אכל כזית פת חוץ לסוכה ועשה שאר ענין בסוכה יצא מחובת י״ט וחובת סוכה. ומצינו למדין ששבתות וי״ט שוין להתחייב באכילת כזית פת בג׳‎ סעודות ובליל י״ט של פסח חייב במצה ראויה ובליל י״ט ראשון של סוכות חייב לאכול פת בסוכה ושיעור אכילה זו של לילי סוכות י״א שהוא יותר מכביצה שהוא אכילת קבע וחייב בסוכה ולא ילפינן מחג המצות אלא לחייבו באכילת פת כמוהו אבל אין שיעוריהם שוים דבמצה דחיוב אכילת מצה היא סתם אכילה הוא כזית אבל הכא דחיוב אכילה בסוכה הוא מדין סוכה שיעור הראוי לחובה דהיינו יותר מכביצה בעינן וכן היה אומר מורי נר״ו אבל אחר כך חזר בו ואמר לי דכיון דגמרינן ג״ש מחג המצות לגמרי דרשינן מה התם בכזית אף כאן בכזית מדלא פירשו לה בשמעתין ואע״ג דבשאר החג כזית לית ליה קבע ורשאי לאכלו חוץ לסוכה בליל הראשון שקבעו הכתוב חובה בסוכה עשאו אכילת קבע וזה נכון ולא מצינן חילוק בימי החג בין ליל הא׳‎ לשאר ימים אלא בחיוב אכילה זו דאלו בעניני חיוב הסוכה שלא לאכול ולשתות קבע חוץ לסוכה ושלא לישן קבע חוץ לסוכה דינ׳‎ שוה והכתוב השוה אותם בסוכות תשבו שבעת ימים וזה פשוטו אבל שמעתי בשם גדול מגדולי הדור אשר בצרפת שהיה מחייב לישן בסוכה בלילה הראשונה של סוכות ואפי׳‎ ירדו גשמים שינת עראי מיהת ולא התירו לו לירד מן הסוכה אלא בשאר ימים שהם רשות אבל בלילה הראשונה הכתוב קבעו חובה מג״ש דט״ו ט״ו מחג המצות והא ליתא כלל לפום האי דכתיבנא שאין חיוב ליל הראשון אלא באכילה דומיא דליל א׳‎ של פסח דחיוב שינה לא אתי מהתם דלא מחייב בשינה. ותו דא״כ היה סתים לן תנא לקמן שאם ירדו גשמים יצאו מן הסוכה ולא חלק בין ליל הראשון לשאר ימים אלא ודאי דהא ליתא כלל ומה שכתבנו נכון ועיקר לכל מודה על האמת מפי מורי נר״ו:

והא דתנן ועוד א״ר אליעזר כו׳‎. אקשינן עלה מרישא דקתני א״ר אליעזר י״ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה פירוש וא״כ אמאי לא יהיב רבי אליעזר תשלומין אלא למי שלא אכל ליל ראשון דהא בכלהו שבעת ימים נמי חייב בסעודה כמו ליל א׳‎ ויש נוסחאות דגרסי בהדיא מאי איריא ליל י״ט ראשון והא״ר אליעזר י״ד סעודות חייב אדם לאכול כו׳‎ והא מוכיח כדפרישנא הלכך הא דפריק תלמודא חזר בו ר׳‎ אליעזר ליכא לפרושי שחזר בו מן האחרונה דהיינו מי שלא אכל בליל י״ט כדפירש רש״י ז״ל דהיאך חזר בו והא ברייתא היא ובטעות נאמרה מתחלתה דאם איתא לקמייתא ליתא לבתריי׳‎ והול״ל שלא אמרה מעולם אלא ה״פ שחזר בו מן הראשונה שאמר י״ד סעודות חייב וכו׳‎ והודה לחכמים שאינן חייב אלא ליל ראשון ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה כדאמרי׳‎ בעלמא וכ״ת דמודה ר״א לרבנן שאינו חייב אלא באכילת ליל ראשונה הא ודאי גמר לה בג״ש דחג המצות כרבנן דליכא דוכת׳‎ אחרינא למגמר מיניה וא״כ מנ״ל שיש לה תשלומין ובמאי פליגי. וי״ל דרבנן סברי דגמרינן מחג המצות לגמרי דסברי דון מינה ומינה דמה התם חייב ואין לו תשלומין אף כאן חייב ואין לו תשלומין ר״א סבר דון מינה דחייב באכילה ואוקים באתרה דהתם דאתקש לפסח אין לו תשלומין כפסח אבל הכא דמיא לחגיגה שיש לה תשלומין כל הרגל ולילי י״ט האחרון:

והא דפרכי׳‎ מאי ישלים אלימא בריפתא כל מאי דאכיל דיומיה קא אכיל תי׳‎ דהא במתניתין משמע דהני תשלומין בלילי י״ט האחרון דליכא עליה מצות סוכה ולא עוד אלא שאין לו לאכול שם וכשאוכל שם עכשיו הא מינכרא מלתא שפיר דהשלמה עביד ואינה סעודת י״ט עצמו ולפי מה שפירשנו דלילי י״ט האחרון לאו דוקא אתיא פירכא שפיר היכי עביד תשלומין בתוך החג מיהת דאי בריפתא לא מנכרא מלתא אפי׳‎ אכל כמה סעודות זו אחר זו דאמרי אינשי דמאי דאכיל דיומיה אכיל למלאות בטנו ולשמוח ברגל וליכא למימר שיקבענה מיד אחר מזונו כשיגמור ברכתו דהשתא מנכרא דהא כיון דדעתיה לאכילה מעיקרא ואי אכיל ליה אף לאחר מזונו נפטר בברכת הפת ולא בעי ברוכי כי שביק לה לאחר מזונו הוה ליה מרבה בברכות בחנם ואסור לעשות כן ולהכי פרישנא דבימי החג מיהת משלים לה במיני תרגימא לאחר ברכת המזון לאלתר דמנכר׳‎ מלתא והשתא אינו מרבה ברכות בחנם ואפי׳‎ אכיל להו לאחר כל מזונו כדרך בני אדם קודם ברכת המזון הוו להו דברים הבאים שלא מחמת סעודה שמברכין עליהם ומיני תרגימא אלו אינם פירות דלא בעי סוכה שאינו בדין שיעשה השלמה אלא בדברים שחייבי׳‎ בסוכה ולמאן דאמר דפירי לא בעו סוכה ישלים בבשר ודגים וכיוצא בה ולמ״ד דפירי בעי סוכה ישלים בפירות וכן מפורש בפ״ק דיומא. רבי נר״ו. מכאן דקדקו מקצת רבותינו הצרפתים ז״ל שסעודה שלישית של שבת אפשר לעשותה בפירות ומיני תרגימא כשם שמשלים כאן והא בורכא דהכא שהיא תשלומין ולא אפשר בריפתא דלא מינכרא מלתא עביד במיני תרגימא אבל התם סעודה שלישית חובה היא כשתי׳‎ הראשונות וחייבת בפת נפקא לן מדכתיב תלתא היום בקרא ומי חלק ביניהם אלא ודאי שאינו יוצא י״ח אלא בפת וכבר ברירנא לה במסכת כתובות. ולענין קדוש כיון דקדוש חובת היום ולא חובת סעודה ומפני קדושת היום תקנוהו חכמים במקום סעודה ואין קדוש מן התורה אלא בלילה וקדוש היום דרבנן וברכת הנהנין בלחוד משמע דלא מחייב ביה בסעודה שלישית שלא חייבוהו אלא בתחלת קדושת היום דהיינו בסעודת שחרית וכן דעת ה״ר יונה ז״ל ויש מחייבין לקדש בו וכיון דליתי׳‎ אלא בורא פרי הגפן וליכא ברכה לבטלה אם רצה לקדש על היין וחביבא ליה חמרא הרשות בידו:

שאל אפטרופוס של אגריפס המלך את רבי אליעזר כגון אני כו׳‎ אף על גב דהא פרישנא שחזר בו רבי אליעזר מזו ושאלה זו לדברי אליעזר היא לא קשיא דשאלה זו קודם חזרה היתה:

המשנה הששית והיא מענין החלק הזה ג"כ והוא שאמר ר' אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון [ועוד אמר ר' אליעזר מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון] ישלים בלילי יום טוב האחרון וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות אמר הר"ם ר' אליעזר אומר כי מה שאמר השם בסוכות תשבו שבעת ימים חייב האדם להשתמש בסוכה כמו שמשתמש בביתו תמיד אכילתו ביום ואכילתו בלילה וחכמים למדין חמשה עשר בתשרי מחמשה עשר בניסן כמו שאכילת מצה ליל ראשון בלבד ואחר כך אם רצה לאכול או לצום או לאכול פירות הרשות בידו כמו שביארנו במקומו כמו כן בסוכות ומה שאמר ר' אליעזר וישלים ר"ל שיאכל מהפירות פי שנים מה שהוא רגיל לאכול מהם כל לילה ולילה אבל הלחם והבשר אין עולין לו לשתי סעודות ואין הלכה כר' אליעזר:

אמר המאירי ר' אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה שהרי אמרו תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף בסוכה כן ונמצאו ארבעה עשר סעודות לשבעה ימים ושמא תאמר חמשה עשר הם עם סעודה שלישית של שבת אפשר שהסעודות הבאות מצד רגילות דירה הוא מונה וזו משום שבת היא וי"מ שאותה סעודה עומדת במקום אותה של לילה שמאחר שהוא שבע אינו חוזר ואוכל וכמה פעמים אדם אוכל באותו זמן סעודה של לילה מבעוד יום וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד שאף הם סוברים תשבו כעין תדורו אלא שדורשים אותו בפנים אחרים לומר מה דירה אי בעי אכיל ר"ל דברים שחייבים בסוכה כגון פת אי בעי לא אכיל אלא שמעביר את שעתו בדברים אחרים שאין חייבים עכשיו בסוכה כדי שיצא לו מתורת עראי אף בזו אין מטריחין אותו לאכול פת כדי לאכול בסוכה הא כל שהוא בא לאכול פת ודאי חייב בסוכה ובאכילת קבע וכן במיני תרגימא כמו שכתבנו ומ"מ יש חולקים לומר שאף מיני תרגימא פטורים והוא שאמרו חכמים שאין בה תשלומין שאם בפת אין כאן היכר ואם במיני תרגימא אין כאן השלמה והדברים נראים כשיטתנו כמו שכתבנו למעלה ושאלו בה בגמ' א"כ אף בלילי יום טוב נאמר כן והשיבוה מגזרה שוה של חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות מה התם לילה הראשון חובה וכדכתיב בערב תאכלו מצות אף סוכה כן ולענין אכילה הא לענין ישיבה ושינה ודאי כל שבעה חייב בה שהרי אף בביתו אי אפשר לו בלא הן והלכה כחכמים ושמא תאמר ובלילי יום טוב מיהא מה הוצרכנו לגזרה שוה והא ביום טוב אי אפשר בלא פת וכמו שביארנו במסכת ברכות שאם טעה ולא הזכיר של יום טוב בברכת המזון מחזירין אותו מפני שאי אפשר לו בלא פת וא"כ מה הוצרכנו בפסח לקביעות חובה לילה הראשון מן המקרא ובחג לגזרה שוה שבו ואף למחרתו הואיל ויום טוב הוא על כל פנים צריך הוא לאכול פת שהתענית ביום טוב איסורו איסור תורה ומדין שמחה ושמא תאמר לילה ראשונה תורה שהכתוב קבעו חובה למצה ואף לסוכה מגזרה שוה אבל מחרתו כל שאינו מתענה אין חובת אכילתו בפת אלא מדברי סופרים ועל זו אמרו שחוזר בברכה אם שכח ולא אמרו דיו בפירות אלא בראש חודש וחול המועד שאסור בתענית של אבל וצער אא"כ אוכל פירות לצאת מכלל תענית א"כ מדברי סופרים מיהא יתחייב אף למחרתו שהוא יום טוב בין בפסח בין בסוכות נראה לי שמ"מ למחרתו אפשר לפת בלא סוכה ובלא מצה בחג באכילת עראי ובפסח בבצקות של גוים וגדולי הראשונים תירצו בה שיום טוב של סוכה יצא מכלל זה ומטעם תשבו כעין תדורו ומ"מ לענין מצה לא תירצו בה כלל ויש לתרץ בה שאלמלא גזרה שוה לא היו חייבים בו בפת מתורת סוכה אלא מתורת יום טוב ועכשיו חייבים בו מתורת יום טוב ומתורת סוכה ולעבור עליו בשתים או שמא לא נתחייב מתורת יום טוב אלא כדי שלא יעבור יו"ט בתענית ואם נזדמן שאכל ערב יו"ט בכדי שהוא שבע אין עליו חובה לאכל בליל כניסת יום טוב עד למחרתו ומתורת סוכה ומצה חייב בלילה וכבר כתבנו בה דרכים אחרים במסכת ברכות פרק זימון:

ועוד אמר ר' אליעזר מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון משלים אף בלילי יום טוב האחרון ושאלו בגמרא והא אמר ר"א ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וא"כ היה לומר מי שחיסר אחת מסעודותיו ומאי לילה הראשון דנקיט וגדולי הרבנים פירשו והא אמר וכו' דכולהו בסוכה ולילי יום טוב האחרון ליכא סוכה דהא עבר על בל תוסיף וא"כ מאי תשלומין איכא אחר שאין שם סוכה ותירצו שחזר בו ר' אליעזר בראשונה ושלא לחייב אלא בלילה הראשון וחדש בה לומר שאם לא אכל ישלים ולפירוש גדולי הרבנים קשה לפרש שאף כשחזר בו אם השאלה היא האיך היא תשלומין אחר שאין שם סוכה מה הועלנו בתירוצו ואף בלילה הראשון האיך היא תשלומין בלא סוכה עד שרבים פירשוה כפירושנו וסוברים שהשלמתה בסוכה ובל תוסיף אין כאן דבל תוסיף שלא בזמנו בעי כונה וזו אין בה כוונת מצוה (ולא) [אלא] כוונת תשלומין ומ"מ מלשון הגמרא נראה לי שאינו סובר תשלומין אלו באכילה בסוכה שהרי שאלו במאי אי בריפתא סעודה דיומיה היא כלומר ואין כאן היכר שתהא לתשלומין ואם בסוכה הרי יש כאן היכר אלא שאינה בסוכה אלא שלכתחלה לפי פירושנו היה סובר שהסעודה הנתקנת לליל אחרון תהא עולה לתשלומין והקשה בה סעודה דיומיה היא ומאי היכרא איכא ותירץ בגמרא שלא בפת וסעודה שאין לדבר היכר ויאמרו שסעודת היום היא אלא במיני תרגימא כלומר פרפראות ומעדנים ולא בפירות לבד שהרי אין השלמה במה שאין בו חיוב סוכה ומה שהזכירו גדולי הרבנים בזו פירות פירושן בצירוף כסנין ופרפראות שמביא לאחר סלוק סעודה על צד הרגיל אלא שקשה לפרש מה הן התשלומין אחר שאינה בסוכה אלא שאפשר לפרשה בסוכה וכגון שאף הוא אוכל בלילי יום טוב אם אחר שפסק קידוש שעל פי הראיה דמיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן אם אף בזמן אחר וכגון שאין לו מקום להוריד את כליו או שמא הוא סובר שעכ"פ צריך לאכלה בסוכה מדין תשלומין אלא שזו שהקשו שאין זה היכר הוא מפני שיחשבו עליו שאין לו מקום להוריד בו את כליו ואע"ג שהוא צריך לפסלה אין הבריות מרגישות בכך ומ"מ לענין פסק אין לנו בטרח זה כלום אלא שכתבנוה דרך ביאור ומ"מ הלכה כחכמים שאמרו אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון ואע"פ שפסקנו שאין חובה באכילה אלא בלילה הראשון מברכין בה לישב בסוכה כל שבעה ואינו דומה למצה שהמצה אין בה אלא אכילה ואין חיוב אכילתה אלא לילה הראשון והרי אפשר לו בדברים אחרים אבל סוכה מצותה אף בישיבה ושינה והרי לענין אלו חייב בהם כל שבעה שהרי אי אפשר לו שבעה ימים בלא ישיבה ושינה כמו שביארנו וי"מ בטעם זה שהמצה כשאוכלה כל שבעה אינו אוכל ממנה לשם חובה אלא להשביע רעבונו ואינו אוכל ממנה אלא מפני שאי אפשר לו בחמץ והרי זה כאוכל בהמה טהורה מפני שאי אפשר לו בטמאה אבל ישיבת סוכה אינו אלא לקיים המצוה שהרי אי אפשר לו בלא ישיבה ושינה וחיובם בסוכה והלכך מברך עליה כל שבעה וכשתדקדק בדבר יפה הכל ענין אחד:

ועוד אמר ר"א מי שלא אכל בלילי יו"ט הראשון משלים בלילי יו"ט האחרון פי' משלים ואוכל בסוכה ואין כאן משום בל תוסיף שכיון שהוא מתכוין להשלים חסרון שבעת ימי הסוכה אין זה מתכוין להוסיף ובודאי אילו אכל כל ארבע עשרה סעודות בסוכה ועוד הי' אוכל בליל שמיני בסוכה זה הי' בל תוסיף והמורה פ'י שאם ימלא החסרון בסוכה איכא בל תוסיף ואינו נ"ל:

בד"ה חזר בו ר"א אצל חכמים כו' ובהא מיהא פליג כו' כמו שיש תשלומין לקרבנות יום א' אף ביו"ט אחרון עכ"ל יראה שהוכרח הכא להאי טעמא דכמו שיש לו תשלומים לקרבנות כו' דמש"ה השתא למאי דחזר בו ר"א ולא תקשי לן מאי השלמה דסוכה איכא בליל יום טוב אחרון לתשלומין דליל יו"ט ראשון דבעו סוכה לכ"ע כיון דמצינו בו השלמה אחרת מיום אחרון ליום ראשון לגבי קרבנות אית לן למימר הך השלמה דאכילת יום אחרון לתשלומין ליל הראשון אע"ג דסוכה ליכא ביום אחרון אבל למאי דס"ד דהאי ישלים קאי לי"ד סעודות הא ודאי ליכא השלמה כיון דליכא סוכה ביום אחרון וליכא נמי השלמה אחרת מיום אחרון לשאר ימים ומהרש"ל דחק בזה לפרש דחיובא דליל יו"ט ראשון לאו בסוכה תליא אלא ילפי' מליל פסח דצריך אכילה כו' והאריך ע"ש ואין זה דומה דהא לגבי מצות סוכה ילפינן מליל פסח דכמו דמצות אכילה בליל פסח הוא מצה כך מצות אכילה בליל ראשון דחג הוא בסוכה כדאיתא בירושלמי שכתבו התוס' ודו"ק:

תוס' בד"ה אי בעי אכיל כו' אע"ג דלר"א אמרינן בשאר ימים אם משלים במיני תרגימא יצא עכ"ל לשיטתם כתבו כך דבשאר ימים מהי"ד סעודות אם משלים אותן במיני תרגימא יצא משא"כ בסעודת ליל ראשון דחג דלא מהני בה השלמה במיני תרגימא כיון דסעודת ליל ראשון בעי כזית דגן כמו שהקשו לקמן לפרש"י ולדבריהם גרסינן במתני' מי שלא אכל ביו"ט ראשון ישלים כו' וכ"ה בכל נוסחאות המשנה הישנים אבל חדשים מקרוב באו שהגיהו מי שלא אכל בליל יו"ט ראשון ישלים כו' ואין זה נכון לדברי התוס' דלא מהני השלמה לסעודת ליל יו"ט ראשון:

בתוס' ד"ה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל וכו' עד אע"ג דלר"א אמרי' בשאר ימים אם השלים במיני תרגימא יצא התוס' אזלי לטעמייהו דמפרשים בדבור שאחר זה שמתחיל חזר בו ר"א שלעולם לא חזר ר"א ממה שאמר שחייב לאכול י"ד סעודות אלא שמזה חזר שיש להן תשלומין אף ביום אחרון אע"פ שאין אוכל אז בסוכה ועל זה קאי בגמ' ישלים במיגי תרגימא אבל סעודת ליל ראשון אף ר"א מודה דבעי כזית דגן דוקא כדאיתא בירושלמי כמו שכתבו התוס' בדבור הנזכר ולכך כתבו הכא אע"ג דלר"א בשאר ימים אם משלים במיני תרגימא יצא אבל בסעודת ליל ראשון אף לר"א לא יצא במיני תרגימא:

מתני' חוץ מלילי יו"ט ראשון של חג כו'. נ"ב לילי הוא כמו ליל אלא שהוא דבוק וק"ל וכן לילי האחרון של חג בפ' לולב וערבה:

רש"י בד"ה חזר בו כו' חוץ מלילי יו"ט הראשון כו'. נ"ב נ"ל דה"פ חזר בו ר"א מי"ד סעודות בסוכה ולא קאי אלא על לילי יו"ט הראשון ואע"פ שאותה סעודה בע"כ צריכה סוכה מ"מ חיובא די"ד לאו בסוכה תליא אלא ילפינן מלילי פסח דצריך אכילה ומאחר דצריך אכילה אי אפשר לקיימה בלא סוכה ומ"מ עיקר מצותה תלוי באכילה ומש"ה יכול להשלימה באכילת סעודה אחריני באיך שהיא אבל אי הוה מצריך ר"א י"ד סעודות בסוכה א"כ ע"כ מתשבו כעין תדורו נפיק דצריך י"ד בסוכה ועיקר חיובייהו בסוכה תליא וא"כ איך מועיל השלמה כו' ודו"ק (עיין במהרש"א):

תוס' בד"ה תשבו כעין תדורו כו' למצה כשהוא תאוה. נ"ב נ"ל שזה הביאו התוס' לפסק הלכה שיחמיר האדם על עצמו לאכול בליל הראשון לתאוה כמו בליל פסח וכן מאי שאמר אחריו שצריך כזית דגן צריכא נמי להחמיר כמו שמשמע אח"כ מדברי התוס' שאינו יוצא במיני תרגימא וק"ל:

בד"ה אי בעי אכיל כו' אפשר בבישרא ופירי דאין בהן בהמ"ז כו'. נ"ב אבל בתוס' פ' שלשה שאכלו פסקו התוס' בשם ר"י דצריך פת ביו"ט כמו בשבת וחוזר ביו"ט כמו בשבת והא דקאמר הכא אי בעי לא אכיל היינו כשירדו גשמים לאפוקי בליל הראשון צריך כזית דגן אפי' ירדו גשמים וכן דעת הרא"ש לשם וכן מסקנת הטור:

בד"ה במיני תרגימא כו' ואין ללמוד מכאן כו'. נ"ב וכן פסק הרא"ש:

במשנה ועוד אר"א מי שלא אכל יו"ט הראשון כו'. כצ"ל ותיבת לילי מיותרת ועי' מהרש"א בתד"ה אי בעי והנה לפי' התוס' לקמן בד"ה חזר וכן לפרש"י להס"ד נראה דפי' יו"ט הראשון כל ז' ימי החג וקרי להו ראשון נגד יום השמיני שנקרא אחרון (ודלא כתוי"ט שנדחק) ויהיה ראי' מכאן דאף חוה"מ נקרא י"ט דלא כמ"א ר"ס ת"צ:

גמרא אר"ב א"ר אמי חזר בו ר"א. כה"ג לקמן (לד ב) ובבכורות (יח ב):

תד"ה חזר. חזר בו ר"א ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם יד"ס בעי. ר"ל יד"ס אשר חייבין בסוכה דהכתיב בסוכות תשבו ולהכי דייק רבא שפיר ביומא מהא דאם השלים במיני תרגימא יצא דפירי לא בעי סוכה ולפרש"י דהתשלומין קאי על ליל יו"ט הראשון ע"כ צ"ל כפי' הא' של הר"ן דמחויב לאכול בליל י"ט ראשון יותר מכביצה שיעור המחויב לאכול בסוכה ודו"ק. ועמש"כ ביומא שם בס"ד:

גמרא א"ל כל שבט כו' ממנו שופט. נ"ב ר"ל גם הנקבות בכלל עד"ש לא משכחת צ"מ דמורי כו'. עמ"ש שם בס"ד (פ״ב דיומא כ"ו אי') ה"נ ממנו לאו דוקא מזכריה אלא כמ"ש ומחוקק מבין רגליו:

רש"י ד"ה ברגל כו' מעי"ט. נ"ב כדלקמן דלא אתי ביומיה וק״ל:

דיה מהו. תשזפך. נ"ב מלשון ששזפתני השמש:

ד"ה שלא העמיד כו' עתניאל כו'. נ״ב מפורש בד"ה (א ד) שהוא מבני יהודה וכן יאיר:

שם ויפתח כו'. נ"ב מפורש בן גלעדי ועבדון מאפרים:

בְּכָל יוֹם וָיוֹם אַתָּה מַמְשִׁיךְ כַּמָּה פַּרְפְּרָאוֹת לִכְבוֹד עַצְמְךָ, וְעַכְשָׁו אִי אַתָּה מַמְשִׁיךְ פַּרְפֶּרֶת אַחַת לִכְבוֹד קוֹנְךָ? נראה לי בס"ד רמז רבי אליעזר במילת 'פַּרְפֶּרֶת' ענין עמוק דידוע אותיות מנצפ"ך שהם מספר פ"ר הם פ"ר דינין אך הם כפולות והפתוחות הם פ"ר דינים ממותקים והסתומות הם פ"ר דינים קשים. וידוע כי לפ"ר דינים דמנצפ"ך יהיה להם מיתוק על ידי אכילה בפה מפני דאלו המנצפ"ך שורשם הוא בפה והוא בענין מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד הנשיקה על היד שנושקים בפה למתק המנצפ"ך שהם גלויים באצבעות היד ושורשם בפה לכן באכילה גם כן שהיא בפה יהיה מיתוק לחמשה אותיות מנצפ"ך שהם פ"ר דינים ששרשם הוא בפה, וידוע כי יהיה כח באכילה למתק כפי הזמן שאם הזמן הוא חסד יהיה כח למתק בו יותר משאר זמנים.
ולפי זה חג הסוכות שכולו חסדים יש כח באכילה שתהיה בו למתק הפ"ר דינים דמנצפ"ך יותר משאר זמן ולכן סבירא ליה לרבי אליעזר שיאכל אדם י"ד סעודות בחג שהם סעודה אחת ביום שהוא חסד ביותר כדי למתק בה פ"ר דינים דמנצפ"ך הסתומות שהם קשים יותר וסעודה אחת בלילה כדי למתק בה פ"ר דינים דמנצפ"ך הפשוטות שהם אין קשים כל כך אלא הם ממותקים קצת מצידם וסך הכל של הסעודות הוא י"ד לרמוז כי הם תיקון פ"ר דמנצפ"ך שהם גלויים בחמש אצבעות היד.
והנה זה האפוטרופוס ידע דרבי אליעזר סבירא ליה שצריך י"ד סעודות אחת ביום ואחת בלילה אך אמר זה תינח לשאר אדם שכך מנהגם לאכול כל הימים אחת ביום ואחת בלילה אך אני שדרכי בכל הימים לאכול סעודה אחת בכ"ד שעות של יום ולילה מהו שאעשה גם בחג כך?
והשיב לו רבי אליעזר בכל יום אף על פי שאתה אוכל סעודה אחת הנה אַתָּה מַמְשִׁיךְ בם כַּמָּה פַּרְפְּרָאוֹת לעונג הגוף ועכשיו בחג שהוא זמן המוצלח יותר למיתוק הדינים והגבורות אִי אַתָּה מַמְשִׁיךְ פַּרְפֶּרֶת אַחַת לִכְבוֹד קוֹנְךָ? קראה 'פַּרְפֶּרֶת' לרמוז בזה על פ"ר דמנצפ"ך הפתוחות ועל פ"ר דמנצפ"ך הסתומות לתקנם ולמתק זו בסעודת היום וזו בסעודת הלילה כל אחד לפי ערכו ומדרגתו.
ובזה נראה לי בס"ד (מלכים ב' ה, יב) 'הֲלֹא טוֹב אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק' אָמֵן עם הכולל גימטריא ק"ב [102] הם ק"ב חרובין הנתקנים על ידי אכילה שעליהם נאמר בסעודת רבי חנינא בן דוסא (תענית כד:) דאמרה בת קול וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת. וּפַרְפַּר הוא תיקון פ"ר ופ"ר של מנצפ"ך הנתקנים גם כן על ידי אכילה כאמור לעיל. ואמר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק אותיות שם ד"ק כי בכונת האכילה יש כונה של ד"ק שהוא מספר מלוי שם ע"ב שהוא מו ומספר א"ל הוי"ה שביצירה שהוא נח והם בסוד מנו"ח ועולה מספרם דק וכנזכר בשער המצות בכונת האכילה ונהרות לשון אור וזהו נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק רוצה לומר הארות שם ד"ק שזאת הכונה שבאכילה תועיל להצליח מלאכת הבירור והמיתוק וגם יהיה עזר בזה מכל מימי ישראל תורה שבכתב ותורה שבעל פה שנמשלו למים והם נתנו לישראל דכתיב (משלי ד, ב) 'כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ'.

במשנה ר"א אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה. ויש לדקדק דאטו ר"א מנינא אתא לאשמעינן ולא היה צריך לומר אלא אחת ביום ואחת בלילה וממילא ידעינן שהן י"ד ואין מנין י"ד רמז כלל בדרשא דתשבו כעין תדורו כדי שנאמר דלעולם מצריך ר"א שישלים המנין של י"ד סעודות. ועוד קשה כיון דאי אפשר לז' ימים בלא שבת ובשבת בעינן ג' סעודות א"כ ט"ו בעינן כדמשמע נמי בפרק כל כתבי (שבת דף קי"ח) וקושיא זו שייך יותר על לשון הטוא"ח שהביא משנה זו וכ"כ הב"י בשם הרא"ש והר"ן שרוצין לדמות סעודה שלישית לדידן לאותן י"ד סעודות דקאמר ר"א לענין דיוצאין במיני תרגימא ולא הרגיש בזה דאדרבה מסוגיא זו משמע להיפוך דא"כ ט"ו נינהו. ועוד דעכ"פ תעלה סעודה שלישית לתשלום י"ד סעודות ובכה"ג לאידך דר"א אם לא אכל ליל י"ט ראשון שצריך להשלים בליל י"ט אחרון וכתבו כל המפרשים דכ"ש שאם השלים בא' מז' דימי החג יצא והיכי משכחת לה דתיפוק ליה דבלא"ה סעודה שלישית עולה לו למנין השלמה וכ"ש דקשה טפי לשיטת הסוברים דסעודה ג' נמי בעינן פת דוקא ויש ליישב ע"פ שיטת רש"י ויבואר בסמוך:

בפרש"י בד"ה אין לדבר קצבה אם רצו להתענות כו' נראה דלשון להתענות לאו דוקא דאסור להתענות בי"ט מיהו מדרבנן אלא דעיקר כוונתו דאין אנו נזקקין לו מצד חיוב סוכה. ועוד יש לומר דלשון להתענות אתי כפשטיה לענין אכילת לילה דבליל ח"ה לא אשכחן שום איסור להתענות בו דלילה לא שמיה תענית כלל. מיהו מה שהוצרך רש"י לפרש בלשון תענית ולא מפרש בפשיטות שאם רצו שלא לאכול פת רשאי היינו משום דניחא ליה לפרש אפילו למ"ד ביומא דף ע"ט פירי בעי סוכה וכדמשמע נמי מלשון רש"י בסמוך גבי מיני תרגימא וע"ש בתוספת:

בתוספות בד"ה תשבו כעין תדורו בירושלמי יליף בג"ש כו' עס"ה. נראה דהא דמייתי הך ילפותא דירושלמי אליבא דר"א היינו משום דמשמע להו דלא פליג הירושלמי אגמרא דידן דמשמע דטעמא דר"א משום תשבו כעין תדורו. ובאמת שאין זה טעם עיקר דודאי שפיר קאמרי רבנן מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל מש"ה מייתי נמי הך ג"ש דירושלמי דהאי תשבו דסוכה הוי כאילו כתיב ביה בהדיא יומם ולילה כמו בתשבו דמילואים והך ג"ש בא ללמד דלילות כימים לגמרי לענין סוכה ולאפוקי דלא ניליף סוכה מלולב מה להלן ימים ולא לילות כדאיתא נמי בגמרא דידן בר"פ לולב וערבה דמייתי הך ג"ש גופא לענין זה דלילות כימים וא"כ מאחר שזכינו לדין דלילות כימים לענין סוכה וכיון דביום ודאי עיקר מצות סוכה לענין אכילה ושתייה כדיליף לה הכא ולקמן בברייתא מתשבו כעין תדורו א"כ בלילה נמי צריך לקיים מצות סוכה באכילה ושתייה כמו ביום כן נראה לי נכון ומה שהביאו התוספות הירושלמי אליבא דרבנן היינו משום דאשמעינן מינה דבלילה ראשונה חייב לאכול כזית דגן בסוכה ולאכול לתאבון כמו במצה ודו"ק:

בפירש"י בד"ה חזר בו ר' אליעזר אצל חכמים כו' לומר שאין לדבר קצבה כו' חוץ מלילי י"ט הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו שיש לה תשלומין כמו בקרבנות עכ"ל. ויש לדקדק כיון דע"כ למאי דהדר ביה ר"א מי"ד סעודות אפ"ה מודה בליל י"ט ראשון היינו משום דאית ליה הך ג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות א"כ כיון דמצה ליל ראשון גופא אין לה תשלומין כקרבנות א"כ מאי סברא יש לומר דסוכה בעי תשלומין יותר ממצה ודי לבא מן הדין להיות כנדון וקי"ל נמי דאין ג"ש למחצה. ועוד אפילו את"ל דמשמע לר"א שום טעם לדמות סוכה לקרבנות טפי ממצה אכתי קשה איפכא ניליף מצה מסוכה בהך ג"ש גופא דליבעי תשלומין:

וראיתי בחידושי הריטב"א ז"ל שכתב דמצה ודאי אין לה תשלומין דאיתקש לפסח. וקשיא לי בגווה דא"כ בזמן דליכא פסח לא לחייב במצה בלילה ראשונה וכיון דלקושטא דמילתא קי"ל דמצה בזמן הזה דאורייתא כדאיתא בשילהי פסחים ובכמה דוכתי אלמא דליתא להך היקישא דמצה מפסח ויש ליישב בדוחק. ולע"ד נראה דטעמא דר"א דסוכה יש לה תשלומין כמו חגיגה לאו מסברא בעלמא אית ליה הכי אלא משום דאשכחן דסוכה איתקש לחגיגה לענין דאסור בהנאה כל ז' וכדאיתא נמי בפ"ק דף י"א ע"ב א"כ הא קי"ל דאין היקש למחצה ויליף נמי לענין תשלומין והא דלא ילפינן מצה מסוכה בהך ג"ש גופא ט"ו ט"ו היינו דכיון דעיקר ג"ש היינו חמשה עשר תו לא מצינן לאוקמי הך ג"ש אלא בדברים שהן בחמשה עשר עצמו ולא לשאר ימים וכה"ג כתבו התוספות בכמה דוכתי אלא דכל זה אינו אלא לפי פרש"י משא"כ לפי פי' התוספות בד"ה חזר בו שכתבו דמי"ד סעודות לא הדר ביה ר"א. וא"כ לפ"ז לא שני ליה לר"א בעיקר חיוב ישיבת סוכה בין לילה ראשונה לשאר ימים דכולהו מתשבו כעין תדורו נפקא וא"כ לית ליה הך ג"ש דט"ו ט"ו לענין חיוב ישיבת סוכה. ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא מאי שנא לילה ראשונה דבעי ר"א תשלומין ומ"ש שאר ימים דלא בעי תשלומין ומ"ש מצה דאפילו לילה ראשונה לא בעי תשלומין וצ"ע ליישב ולפמ"ש נתיישב פירש"י ממה שהקשו בתוספות על פירושו ודו"ק:

בתוספות בד"ה במיני תרגימא פי' בקונטרס כו' ואי אפשר לומר כן דהא רבא מסיק כו' עס"ה. כבר כתבתי במשנתינו דפירש"י בשמעתין היינו אליבא דמ"ד ביומא דפירי בעי סוכה וממילא דא"ש נמי אפילו אליבא דרבא כי האי שינויא דיומא דמיני תרגימא נמי פירי נינהו ואף ע"ג דפירי לא בעי סוכה אפ"ה מהני לענין השלמה וכעין זה כתבו התוספות בשם הירושלמי:

הכי גרסינן נימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף. דאמר לעיל תרתי תלת: ואביי. דאמר כדטעים בר בי רב דהיינו כביצה דכביצה אוכל הנאכל בבליעה אחת הוא כדאמרי' בפ' בתרא דיומא (דף פ.) מכל האוכל אשר יאכל: הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה. אבל סוכה אפי' כביצה נמי לא: מתני' י''ד סעודות. ובגמרא מפרש טעמא: אין לדבר קצבה. אם רצה להתענות אין אנו זקוקין לו אלא אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה: חוץ מלילי י''ט הראשון. שאינו רשאי להתענות כדיליף בגמרא: ישלים. סעודתו זאת בי''ט האחרון בשמיני עצרת ואע''פ שאינו בסוכה ובגמרא פריך עלה: גמ' מכאן ואילך רשות. דהכי ילפינן לה בפ' בתרא דפסחים (דף קכ.) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי רשות אף ששה רשות לפי שהשביעי בכלל שבעת ימים תאכל מצות ויצא מן הכלל ללמד שאכילת מצות האמור בו אינו חובה אלא אם באת לאכול תהא אכילתך מצה ולא חמץ ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא: והתם גופיה מנלן. דלילה הראשון מיהא חובה: והאמר ר' אליעזר י''ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה. וכיון דביום אחרון לא בסוכה יתיב ואם ישב בה לשם מצוה עובר על בל תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא הכא: אמר בירא. שם חכם: חזר בו ר' אליעזר. אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי יום טוב הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון אף בי''ט האחרון: אילימא בריפתא. כלומר תאמר שסעודת י''ט האחרון שהוא סועד בלחם ולפתן וצורכי הסעודה תהא תשלומין לראשון: סעודתא דיומיה קאכיל. ומאי היכר יש כאן שתהא לשם סעודה ראשונה הלא דרכו לסעוד היום: במיני תרגימא. לאחר שסילק יביאו פרפראות ומעדנים לפניו כגון פירות וכסנין וקפלוטות מבושלות: תרגימא. פרונגו''ש: תניא נמי הכי. דבהכי הויא סעודה לאשלומי ואע''פ שאינו חוזר וקובע עצמו לאכול שתי סעודות של לחם ובשר: אם השלים כו'. וכ''ש אם קבע סעודה שניה בלחם ובשר: אפוטרופוס של אגריפס. ממונה על שלו ורב ביתו שקורין שקל''ק: מהו שאוכל סעודה אחת ביום. בסוכה ואפטר: פרפראות. מיני מעדנים הפותחים את בני מעיים להיות לבו משוך אחר הפת ויאכל: מהו שאצא מסוכה לסוכה. לאכול ולישן היום בזו ולמחר בזו: ביטל מצותה של ראשונה. אפי' ימים שעברו עליו כבר איבדן למפרע ואינו מצוה כדיליף לקמן שצריך לישב כל ז' בסוכה אחת:

ואמרו העלום לסוכה. בפ' בתרא דיומא (דף עט:) מייתי מתני' דהכא בהאי לישנא לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר על עצמן וכשנתנו לר' צדוק כו' היינו משום דמתרצינן מתניתין הכי מייתי לה הש''ס כאילו משנתנו שנויה כך: הא כביצה בעי נט''י לאכילה. ולא מישתרי במפה דחיישינן דלמא נגע כדמסיק פ' כל הבשר (חולין דף קז:) ומיהו תימה דהא ר' צדוק כהן היה כדפרישי' וא''כ אפי' כביצה שרי במפה בלא נט''י כדאמר שמואל התם התירו מפה לאוכלי תרומה ולא התירו מפה לאוכלי טהרות: תשבו כעין תדורו. בירושלמי יליף בגזרה שוה נאמר כאן תשבו ונאמר להלן ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים מה ישיבה שנאמרה להלן עשה בה את הלילות כבימים אף ישיבה האמורה כאן עשה בה לילות כבימים וטעמא דרבנן מפרש ר' יוחנן בשם רבי ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח ונאמר ט''ו בחג מה ט''ו הנאמר בפסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות אף ט''ו הנאמר בחג לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות חברייא בעו אי מה להלן עד שיכנס למצה כשהוא תאוה אף כאן עד שיכנס לסוכה בתאוה ר' זירא בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה: אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. כלל דאי אכיל חייב לאכול בסוכה כדאמרינן לעיל ומשמע הכא דבי''ט לא הוי חובה ואי בעי לא אכיל כלל חוץ מליל י''ט הראשון ולפי זה אם טעה ולא הזכיר של י''ט בברכת המזון אינו צריך לחזור והא דאמרי' פ' שלשה שאכלו (ברכות דף מט:) שבתות וי''ט דלא סגי ליה דלא אכיל אם טעה חוזר לא מיתוקמא אלא בלילי י''ט הראשון של פסח ובלילי י''ט הראשון של חג והא דאשכחן בפ' ב' דביצה (דף טו:) ובפ' אלו דברים בפסחים (דף סח:) גבי י''ט חלקהו חציו לה' וחציו לכם חציו לאכילה וחציו לבית המדרש דברי ר' יהושע אפשר בבישרא ופירי דאין בהן ברכת המזון ולא בעי הזכרת י''ט אבל לילי י''ט הראשון של חג לא סגי בלא פת כיון דילפינן מחג המצות אע''ג דלר' אליעזר אמרינן בשאר ימים אם השלים במיני תרגימא יצא: והא א''ר אליעזר י''ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה. אהא דמשלים בי''ט האחרון פריך דליכא סוכה: חזר בו ר' אליעזר. אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי י''ט הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבן י''ט ראשון אף בי''ט אחרון כך פי' בקונטרס ולישנא דישלים ואם השלים לא משמע כלל לשון תשלומין אלא לשון השלמה חשבון של י''ד סעודות ועוד כיון דממצה ילפינן לא מנינן שיהא תשלומין למצה של לילה הראשון של פסח ועוד דמשמע קצת בירושלמי דבעי כזית דגן לסעודת י''ט הראשון של חג כמו גבי מצה והכא אמרי' דישלים במיני תרגימא ועוד מעובדא דאפוטרופוס של אגריפס משמע דלא פטר ר' אליעזר בסעודה אחת לכך נראה לפרש חזר בו ר' אליעזר ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י''ד סעודות בעי ובירושלמי משני אמר ר' אחא למצוה חשובה כלומר לכתחילה צריך לאכול בסוכה ואם לא אכל משלים בשמיני בלא סוכה: במיני תרגימא. פי' בקונטרס כגון פירות וכיסנין וקפלוטות מבושלין ואי אפשר לומר כן דהא רבא מסיק פ' ח' דיומא (דף עט: ושם) דפירי לא בעי סוכה ודייק מהכא ואי ס''ד פירות בעי סוכה לישלים בפירות ודחי באתרא דלא שכיחי פירות ואיבעי' אימא מיני תרגימא נמי מיני פירי נינהו מ''מ משמע דאי פירי לא בעי סוכה אין השלמה מועלת בפירות ומיני תרגימא הוו כגון בשר ודגים ושאר דברים שמלפתין בהן את הפת ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני תרגימא להשלים שלש סעודות של שבת דשאני התם דילפי' (שבת דף קיז:) מדכתיב תלתא היום גבי מן שהוא במקום פת ואפי' באנו להשוותם לא נפיק בפירות כדפריש' דלא מהני גבי סוכה.:

דף כז - א

מתניתין:

גמרא:

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד