סוכה כז ע"ב

דף כז - ב

אין יוצאין מסוכה לסוכה לאכול בזו ולישן בזו, או היום בזו ולמחר בזו, ואין עושין סוכה בחולו של מועד, מי שלא ישב בסוכה ביום טוב הראשון.

וחכמים אומרים: יוצאים מסוכה לסוכה, ועושין סוכה בחולו של מועד.

ושוין רבי אליעזר וחכמים, שאם נפלה סוכתו, שחוזר ובונה אותה בחולו של מועד ויושב בה. ^[1]

ומפרשינן: מאי טעמא דרבי אליעזר?

כי אמר קרא: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים", ודרשינן: עשה סוכה הראויה לשבעה. ולכן אין עושין סוכה בחולו של מועד, ואף אין יוצאין מסוכה לסוכה, שאם כן אינה "סוכה לשבעה".

ורבנן, כיצד מפרשים הם את הפסוק?!

הכי קאמר רחמנא: עשה סוכה - בחג! שכל שבעת הימים ראויים הם לעשיית סוכה.

שנינו בברייתא: ושוין, שאם נפלה - שחוזר ובונה אותה בחולו של מועד.

ותמהינן: הרי פשיטא הוא שחוזר ובונה בחולו של מועד סוכה שכבר היתה לו?!

ומפרשינן: חידוש הוא. כי מהו דתימא: האי סוכה שהקים, סוכה אחריתי היא מזו שנפלה, ו"פנים חדשות" באו לכאן, ונמצאת שהסוכה החדשה אינה עשויה לשבעה.

לפיכך קא משמע לן שחוזר ובונה אותה. ^[2] תניא: רבי אליעזר אומר: כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, משום דכתיב "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים", ודרשינן: "לכם" משלכם, שלא יהא הלולב שאול.

כך אין אדם יוצא ידי חובתו כל שבעת הימים בסוכתו של חבירו. כיון דכתיב "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים", ודרשינן: "לך" - שתהא הסוכה עשויה משלך, ולא תהיה סוכה שאולה. ^[3]

וחכמים אומרים: אף על פי שאמרו "אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו", אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו.

וטעמם, כיון דכתיב "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", מלמד הכתוב שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת. ומשמע, סוכה אחת לכל ישראל, שישבו בה בזה אחר זה, ואי אפשר שתהא הסוכה שייכת לכולן, שהרי אי אתה מוצא בה "שוה פרוטה" לכל אחד ואחד, ועל כרחך על ידי שאלה [רש"י]. ^[4]

ורבנן, המכשירים סוכה שאולה, האי "לך"

- שדורש ממנו רבי אליעזר לפסול שאולה - מאי דרשי ביה?! ומפרשינן: לרבנן מיבעי ליה "לך" כדי למעוטי סוכה גזולה. ^[5] אבל סוכה שאולה כשרה, כיון דכתיב "כל האזרח".

ורבי אליעזר הפוסל סוכה שאולה, האי "כל האזרח" - שדורשים ממנו רבנן להכשיר סוכה שאולה - מאי עביד ליה [[מה הוא דורש בו]?

ומפרשינן: רבי אליעזר לשיטתו הסובר: אין עושין סוכה בחולו של מועד -

ומיבעי ליה "כל" [האזרח], להתיר עשיית סוכה בחולו של מועד לגר שנתגייר בינתים [בחולו של מועד], ולקטן שנתגדל [הביא שתי שערות] בינתים, הואיל ולא היו מחוייבין בסוכה בתחילת החג.

ואילו רבנן, הדורשים מ"כל האזרח" להתיר סוכה שאולה, ולא לגר שנתגייר ולקטן שנתגדל, טעמם הוא: כיון שאמרו "עושין סוכה בחולו של מועד", שוב לא אצטריך קרא לגר שנתגייר ולקטן שנתגדל בחולו של מועד.

תנו רבנן: מעשה ברבי אלעאי שהלך להקביל פני רבי אליעזר רבו בלוד, ברגל.

אמר לו רבי אליעזר: אלעאי! אינך משובתי הרגל! שהרי אינך עומד ברגל אצל אשתך.

שהיה רבי אליעזר אומר: משבח אני את העצלנין [כלומר: אפילו את אלו שעושין כן מחמת עצלות] שאינן יוצאין מבתיהן ברגל. דכתיב: ושמחת אתה וביתך, ^[6] ו"ביתך" זו אשתך.

ותמהינן: איני, והאמר רבי יצחק: מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל, ^[7] שנאמר - שאל בעל האשה השונמית את אשתו, כשאמרה: אלכה וארוצה עד איש האלהים [אלישע] ואשובה - "מדוע את הולכת אליו היום, לא חדש ולא שבת ^[8]?!", מכלל דבחדש ושבת מיחייב איניש לאקבולי אפי רביה.

הרי למדנו שמותר לעזוב את אשתו ברגל?! ^[9]

ומשנינן: לא קשיא.

הא דאמר רבי יצחק שיעזוב ביתו וילך אצל רבו, היינו דאזיל ואתי ביומיה [הולך ושב באותו היום] ושמח שמחת הרגל עם אשתו [וכגון שהיה רבו בתוך התחום, ^[10] או שעשה עירובי תחומין. רש"י].

הא דאמר רבי אליעזר שלא יעזוב איש את ביתו ברגל, היינו דאזיל ולא אתי ביומיה [הולך, ואינו שב באותו היום].

תנו רבנן: מעשה ברבי אליעזר ששבת בשבת בגליל העליון בסוכתו של ^[11] יוחנן ברבי אלעאי בקיסרי. ואמרי לה [יש אומרים שהיה המעשה] בקיסריון, והגיעה חמה לסוכה.

אמר לו, שאל יוחנן ברבי אלעאי לרבי אליעזר: מהו שאפרוש עליה סדין לצל, כדי שלא תשזף אותך השמש? ושאלתי היא: האם אסור - משום מלאכת "בונה" - להוסיף אף על אהל עראי? ^[12]

ולא רצה רבי אליעזר לענות לו, מפני שלא רצה לומר דבר שלא שמע מפי רבו, ולפיכך השיאו לדבר אחר. ^[13]

אמר לו רבי אליעזר: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא העמיד ממנו שופט מושיע את ישראל [הם מנהיגי ישראל שהיו מימות יהושע ועד שמואל שמשח את שאול למלך]. ^[14] וכשהגיע חמה לחצי הסוכה, שהתפשטה החמה והגיעה עד מחצית הסוכה והתקרבה אליהם, חזר ואמר ושאל לו יוחנן לרבי אליעזר: מהו שאפרוש עליה סדין?

ושוב השיאו רבי אליעזר לדבר אחר, ואמר לו: אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים.

ואף שבט יהודה ובנימין שלא העמידו נביאים, הרי העמידו מלכים משבטיהם [דוד מיהודה ושאול מבנימין] על פי נביאים [שמואל הנביא].

וכשהגיעה חמה עד למרגלותיו של רבי אליעזר, נטל יוחנן סדין ופירש עליה בלא שקיבל את הסכמתו של רבי אליעזר.

הפשיל רבי אליעזר טליתו לאחוריו ויצא מן הסוכה, כדי שלא יאמרו התיר רבי אליעזר את הדבר.

ומפרשת הברייתא: לא מפני שהפליגו בדברים! כלומר: אל תאמר שלכן לא ענהו רבי אליעזר מפני שרצה להפליגו ולדחותו שלא ללמדו תורה. אלא מפני שלא אמר רבי אליעזר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם.

ותמהינן על רבי אליעזר: היכי עביד הכי לצאת מסוכתו לסוכה של אחר? ! והאמר רבי אליעזר: אין יוצאין מסוכה לסוכה.

ומשנינן: לא היה מעשה זה בחג הסוכות, אלא רגל אחר הואי [חג אחר היה], והיו יושבים בסוכה משום אויר.

ואכתי תמהינן: והאמר רבי אליעזר: משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל, ואיך יצא מביתו שהיה בלוד?! ^[15]

ומשנינן: מעשה זה לא היה בחג אלא שבת הואי [בשבת היה המעשה], כלומר: שבת שלא בתוך הרגל היתה.

ותמהינן: ותיפשוט ליה לבעייתו של יוחנן מדידיה, מדברי רבי אליעזר עצמו?! ^[16]

דתנן: פקק החלון [נסר העשוי כמדת חלון לסגור בו את החלון, ואין לו ידות וציר שיהא סובב עליו, מאירי]:

רבי אליעזר אומר: בזמן שקשור הפקק בחבל לחלון ותלוי שאינו מגיע עד הארץ פוקקין בו, שהרי כיון שמתוקן ועומד לכך אין זה בונה ולא מוסיף על הבנין. ואם לאו - אין פוקקין בו, משום שמוסיף הוא על סתימת האהל. ^[17] וחכמים אומרים: בין כך ובין כך פוקקין בו.

הרי שלדעת רבי אליעזר אין מוסיפין אפילו על אהל עראי בשבת, שהרי תוספת זו אינה אלא עראית; והוא הדין שאסור לפרוש סדין על הסוכה!

תניא ר' אליעזר אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה כו'. וחכ"א יוצאין מסוכה לסוכה [ועושין סוכה] בחולו של מועד. ועוד אמרו חכמים אע"פ שאמרו אין אדם יוצא בלולבו של חבירו אבל יוצא הוא בסוכתו של חבירו שנאמר כל האזרח בישראל וגו'.

מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת. והאי דכתיב תעשה לך למעוטי גזולה אבל שאולה כשרה היא:

ת"ר מעשה בר' אליעזר ששבת בסוכת יוחנן בן אלעאי הגיעה חמה בשפת הסוכה א"ל מהו לפרוש עליה סדין א"ל אין שבט מישראל שלא העמיד שופטים כו'.

הגיעה חמה במרגלותיו של ר"א עמד ר' יוחנן ופרס עליה סדין. הפשיל ר' אליעזר טליתו ויצא. ואסיקנא שבת היתה שלא היה ר' אליעזר יוצא מביתו ברגל. ולמה לא השיבו מפני שלא אמר דבר שלא שמע מרבו מעולם ואמאי לא פשיט ליה מדידיה דתנן פקק החלון ר' אליעזר אומר בזמן שתלוי וקשור פוקקין בו דילמא התם משום דמבטל ליה לפקק החלון קא אסר את שאינו תלוי.

מ״ט דרבי אליעזר אמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לז׳‎ תמיה׳‎ מלתא דהא בפ״ק אמרינן דב״ש אית להו הא דרבי אליעזר שאין עושין סוכה בחג וא״כ מהאי קרא נפקא להו ואנן אשכחן דמפקי ליה לדרשא אחרית׳‎ למימרא דבעי סוכה לשם חג כדאיתא בפ״ק וי״ל דלב״ש תרתי שמעת מינה דמחג הסוכות דרשי סוכה לשם חג ומשבע׳‎ ימים דרשי סוכה לשבעה ושוין שאם נפלה חוזר ובונה אותה:

גירסת מקצת הספרים מהו דתימא ליגזור דלמא אתי ליעבד סוכה רעועה מעיקרא קמ״ל ול״נ דהיכי אפשר דמחייב בסוכה דאורייתא וניגזר ביה דלא ליעביד משום גזירת רעועה דאתי למעבד סוכה רעועה דאפילו תימא שכך מצותה לרבי אליעזר שלא לעשותה רעועה אלא שתהא קיימת לז׳‎ לאו מלתא דשכיחא היא דליעבד רעועה כולה האי דלא חזיא לז׳‎ כי היכי דניסריה בסוכה מהאי טעמא ובספרי דוקאני ובנוסחא דרבנן קשישי ז״ל ה״ג מהו דתימא דא״ר אליעזר אין עושין סוכה בחולו של מועד והא אחריתי היא קמ״ל כיון דבדיד׳‎ עביד לה היא היא פי׳‎ ואין בזה משום אין עושין סוכה בחולו של מועד ושמע מינה דדוקא דעביד לה או לרוב׳‎ מאותן עצים עצמן מיהו לא נפקא לן מידי מינה דהא לית הלכתא כרבי אליעזר ועושין סוכה בחולו של מועד:

תניא רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ביום טוב ראשון בלולב של חברו כך אינו יוצא בסוכתו של חברו. פירשו מדמדמי לה ללולב משמע דסוכת השותפין אין יוצאין בו ביחד כשם שאין יוצאין שניהם בלולב של שיתוף משום שאול והיינו דנקטינן לרבנן שכל ישראל יוצאין בסוכה אחת באחת שהיא משותפת ביניהם משא״כ לרבי אליעזר ותירץ א״כ לרבי אליעזר כל אחד ואחד מבני הבית שהם בני חיובא צריך סוכה לעצמו ואפי׳‎ הוא ובניו הגדולים אין יוצאין בסוכה אחת וזה היאך אפשר ושמא נאמר דר׳‎ אליעזר פטר איש וביתו בסוכה אחת כדכתיב תשבו כעין תדורו ומה דירה איש וביתו אף סוכה איש וביתו ביחד ואע״ג דלקמן לא קיימא האי דרשה לגבי מה דירה איש ואשתו לחייב נשים בסוכה לגבי הא מדריש דלא סגיא בלא״ה כדדרשינן ליה למילי אחריני טובא שיותר נראה לומר דמודה רבי אליעזר דסוכה של שותפין יוצאין בה דלא דמי ללולב דהתם כי נפיק ביה חד מינייהו בכוליה נפיק ולא סגיא דלא נפיק בחולקא דחברי׳‎ והוי שאול דכיון שמסתמא בכולו ליכא למימר ברירה דהא ודאי אין כולו חלקו ודכותה אם משתמש בכל החצר אסור במודר הנאה אא״כ התנו קודם הנדר דמר משתמש אב״ג ומר משחמש דה״ו וכיוצא בו אבל הכא בשותפין כל אחד ואחד לשלו הוא נכנס ויש ברירה וכדאמרינן בנדרים בשותפין שנדרו הנאה זה מזה שניהם מותרין ליכנס לחצר שיכול לומר לתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך ואפילו למאן דאסר התם שאני דויתור אסור במודר הנאה וחייש דלמא מתהני מדחבריה אבל לגבי מצוה סוכה דלתוך שלו נכנס לכם קרינא ביה. ומה שאמרו חכמים מלמד שכל ישראל יוצאין בסוכה אחת אם בבית אחת שהיא משותפת ביניהם דכ״ע היא ואפי׳‎ לרבי אליעזר אלא ה״ק שיוצאין בסוכה של איש אחד בזה אחר זה ובהא הוא דפליג ר״א דוקא:

מעשה בר׳‎ אילעאי כו׳‎. איני והא״ר יצחק מנין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל פירוש בדליתיה במתא דאי בדאיתיה במתא כל יום ויום הוא חייב שנאמר מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל פי׳‎ כשהוא בתוך התחום ומינה לראותו ברגל כשהוא מחוץ לתחום ורבי יצחק נקט מאי דשכיח ביה פשיעותא טפי ואוקימנא דמיירי דאזיל ואתי ביומיה דאי לא אין לו לצאת מביתו ברגל בחולו של מועד דמצי נפיק דבי״ט גופיה בתוך התחום ולא סגיא דלא אזיל ואתי ביומיה:

ת״ר מעשה ברבי אליעזר ששבת בסוכתו כו׳‎. רגל אחר הוה פירוש ופריסת סדין דבעי מיניה רבי יוחנן בן אלעאי משו׳‎ עשיית אהל נגעו בה ופרכי׳‎ ותפשוט מדר׳‎ אליעזר גופיה דתנן פקק החלון בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו דלהכי קאי וכגופיה דמי ואם לאו אין פוקקין בו דהו״ל מוסיף על אהל עראי בשבת וקסבר אסור להוסיף על אהל עראי בשבת וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו קסברי מותר להוסיף על אהל עראי בשבת ופרקינן דהאי גופא מבעי׳‎ התם הוא דאסר ר״א משום דמבטל ליה אבל הכא בסדין דלא מבטל לי׳‎ לא או דלמא ל״ש וקי״ל כרבנן דמוסיפין על אהל עראי בשב׳‎ ואצ״ל בי״ט:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

כל שאדם אוכל ויושב בסוכה יצא ואין הכרח לישב בסוכה אחת כל החג וממה שנאמר תעשה לך שבעת ימים כלומר [לא] שתהא ישיבתך בסוכה אחת כל שבעה אלא יוצא הוא מסוכה לסוכה פעמים בזו ופעמים בזו ואין כאן שום חשש בזיון של ראשונה וכן אם לא עשה סוכה מערב יום טוב יכול לעשותה בחולו של מועד אע"פ שאינה לשבעה כל שלא כיון לכך שאם כיון לכך [אסור] מצד מלאכת המועד ואין צריך לומר אם נפלה שחוזר ובונה אותה שהרי אין כאן כיוון מלאכה וכל שאין בו כיוון מלאכה במועד והוא צורך המועד אע"פ שאינו צורך אכילה ושאינו אבד במלאכת הדיוט מותר וכן אתה רשאי לפרשה בשאין שם אריגה ובנין גמור אלא הנחת מחיצות שאין בהם איסור במועד ומאחר שעושין סוכה בחולו של מועד אין צריך לומר שהגר שנתגייר בתוך החג או הקטן שהושלם זמנו שהביא שתי שערות בתוך החג חייבין בסוכה משם ואילך אע"פ שלא נתחייבו בה בימים שעברו מן החג:

אע"פ שאין אדם יוצא בלולבו של חבירו ביום ראשון כמו שיתבאר יוצא הוא בסוכתו של חבירו דרך שאלה שהרי כתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכת והוא חסר וא"ו מלמד שכלם ראויים לישב בסוכה אחת ואי אפשר שיהא בה חלק לכל שהרי לא תגיע שוה פרוטה לכל אחד אלא דרך שאלה זה אחר זה אבל הגזולה פסולה מדין תורה ובגזל עצים ועשה סוכה אלא שחכמים תקנו בה שלא יהא לו עליו אלא דמי עצים כדין מריש שבנאו בבירה שלא חלקו בין בנין קבע לשל עראי והפקר בית דין הפקר ויצא מעכשיו לכשיחזיר את העצים או יתן דמיהם הא אם תקף חבירו והוציאו מסוכתו יצא אף מדין תורה שאין קרקע נגזלת אבל אם עשה סוכתו בראש העגלה וגזל העגלה וסוכתה או שהסוכה עשויה בדרך שאינה מחוברת לקרקע עד שנדונה מצד חבורה כקרקע ושאדם יכול לטלטלה כדרכה בלא פירוק וגזלה לא יצא שאין כאן דין תקנת השבים אחר שלא טרח בה והמסכך ברשות הרבים אע"פ שיש כאן צד גזלת הרבים שמקלקל את רשותם כשרה כמו שיתבאר בפרק שלישי:

חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ודוקא במקום שאפשר לו לילך ולחזור לביתו באותו היום כגון שהיה בתוך התחום או על ידי עירוב וכל שכן אם הוא בעירו הא אם אינו יכול לחזור לביתו ביומו אין ראוי לו לעשות כן ועל זה אמרו מעשה בר' אלעאי שהלך להקביל את פני ר' אליעזר בלוד ברגל והלך שם מערב יום טוב כדי להקביל פניו למחר אמר לו אלעאי אינך משובתי הרגל שהיה ר' אליעזר אומר משבח אני את העצלנים שאין יוצאין מבתיהם ברגל ואע"פ שמצד העצלה הוא שעושים כן מ"מ הפעולה הנמשכת ממנה טובה:

סוכה שהיתה חמה נכנסת לשם כגון שיש שם אויר בפחות משלשה וחמה נכנסת דרך בו ומצערת היושבים בה מותר לפרוש סדין במקום כניסת החמה ופירושה גדולי הדורות אף במבטלו לשם שאין זה אלא תוספת שהרי יש שם קצת אהל ומוסיפין על אהל עראי אפי' בשבת ומ"מ י"מ שמאחר שאינו קשור ולא מתוקן אין זה תוספת אלא עשיית אהל לכתחילה ובבטלו מיהא אסור ואין נראה כן וענין פקק החלון הוא נסר העשוי כמדת החלון ואין בו ידות וציר שיהא סובב עליו ונחלקו בו ר' אליעזר ורבנן שלדעת ר' אליעזר בזמן שקשור ותלוי שם באויר על ידי הקשר ר"ל שאינו נוגע לארץ פוקקין בו שהרי אין כאן בנין מחודש שיהא קרוי אפי' תוספת אהל וכבר נעשה הכל מבערב ואם לאו ר"ל שאינו תלוי אע"פ שהוא קשור הואיל ונוגע לארץ הרי זה תוספת אהל וחכמים אומרים בין כך ובין כך ר"ל אע"פ שאינו קשור ולא תלוי אלא שהוא בארץ לגמרי אף בלא שום קשר פוקקין בו הואיל ומתוקן מבערב לכך שיש עליו תורת כלי שהרי הכותל שהחלון בו כאהל וסתימת החלון כתוספת אהל כדרך שביארנו בסדין שהסכך אהל והסדין תוספת אהל והלכה כחכמים וכדרך שביארנו וכבר הרחבנו דברינו בעשיית אהל ובתוספות אהל במסכת שבת פרק כלים ומ"מ למדת שכל שיש שם אהל אע"פ שתוספת שלו בא ממקום אחר תוספת הוא ולהוציא מדעת מי שכתב שאין קרוי תוספת אלא שהיתה מחצלת פרוסה מעט והוא חוזר ופורסה יותר וכן יתבאר לך דבר זה משמועת כיפי דארבא שבזמן שיש בהם טפח מביא עליהם ופורס כדאיתא בעירובין וכבר כתבנוה גם כן במסכת שבת פרק כלים:

בד"ה כל האזרח בישראל כו' ושמא הוה מרבי מדכתיב תשבו כעין תדורו שותפין שיכולים לישב יחד כו' עכ"ל במהרש"ל נמחק שותפין ונ"ל טעות דמסתמא ר"א פוסל בשותפות כמו שפוסל בשאולה וממעטינן מלך כו' עכ"ל ועוד האריך ולישנא שיכולין לישב אינו מכוון כלל לדרכו אלא דרגילים הל"ל ואין להאריך בשאר דחוקים דודאי נוסחאות כל התוס' נכונות וישרות ולפי מאי דקיימו התוס' פרש"י מהכרח קושיא דציצית דמלשון לך שהוא לשון יחיד ממעטינן שאולה ומבגדיהם שהוא לשון רבים מרבינן שותפות אלא דלרבנן גבי סוכה ע"כ לית לן לאוקמי מיעוטא דלך לשאולה וריבויא דכל האזרח לשותפות דא"א לכל ישראל סוכה בשותפות כפרש"י וע"כ אתא לרבויי שאולה אבל לר"א דמוקי כל האזרח למלתא אחריתא ואיכא הכא מיעוטא דלך וריבויא דתשבו כעין תדורו ודאי דאית לן למימר הכא כמו גבי ציצית לאוקמא מיעוטא דלך לשאולה וריבויא דתשבו כעין תדורו לשותפות והיינו דקאמרי לשותפין היכולין כו' דלר"א שפיר מצינן לאוקמא ריבויא לשותפין שיכולין לישב בסוכה א' בשותפות דהאי ריבויא דתשבו כעין תדורו לא משמע סוכה לכל ישראל דאינם יכולים לישב בה בשותפות משא"כ לרבנן ריבויא דכל האזרח דמשמע סוכה אחת לכל ישראל דאינם יכולים לישב בה בשותפות כפרש"י והדברים ברורים ודו"ק:

מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל כו' מכלל דבחודש ושבת מחייב כו' נקט ברגל גם שאינו מפורש בקרא דלא גרע רגל מחדש:

ל"ק כו' הא דאזיל ולא אתי ביומיה כו' הא דרבי אילעי איירי בהכי וא"ת כיון דאזיל להתם ביומיה ע"כ בתוך התחום הוה או ע"י עירוב וא"כ אמאי לא אתי ביומיה ודוחק לומר שהלך לשם ע"י עירוב (תחום) הרבה כ"כ שלא היה יכול לחזור ע"י לביתו ונראה דלאו דוקא נקיט דאזיל ביומיה אלא שהלך לשם מערב הרגל וחוץ לתחום הוה ודו"ק:

אין לך כל שבט כו'. פרש"י משיאו לד"א כדאמרי' כו' עכ"ל והוא דחוק להשיאו בכך וי"ל לפי כוונתו שהוא לא אמר דבר שלא שמע מרבו וע"כ לא תשאלני אבל אין לך כל שבט כו' שלא העמיד שופט ומהם יש לכם לשאול כמ"ש ובאת וגו' ואל השופט אשר יהיה בימים וגו' ואמרינן אין לך אלא שופט שבימיך יפתח בדורו כשמואל בדורו וכה"ג פרש"י ביומא שהשיב להם ומשיאם לד"א וע"ש גם מ"ש בזה:

שלא העמיד שופט כו'. פרש"י יהושע מאפרים כו' אלו מפורשים אבל עתניאל ויפתח ושמגר ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן כו' עכ"ל עתניאל מפורש בקרא דאחי כלב היה וכלב מיהודה הוה אלא דעתניאל לא היה אחיו רק מן האם דזה כלב בן יפונה וזה עתניאל בן קנז אבל מה שמסופק ביפתח לא ידעתי למה שהרי גם דבן אשה זונה היה מ"מ בן גלעדי היה כמפורש בקרא וגלעד ממנשה היה. גם מה שמסתפק ביאיר לא מצינו בו שהיה שופט ובן מנשה היה ודו"ק:

בתוס' ד"ה כל האזרח בישראל וכו' עד דכיון דכתיב לך למעוטי דשותפין משמע וכו' עד ומרבינן סוכה אחת לכל ישראל ש"מ דלא דרשינן לך למעוטי שאולה וכו' והמשך דברי התוס' כך הם ור"ל דהאזרח דמרבינן מיניה סוכה אחת א"א לאוקמא בשותפות דהא לך למעוטי דשותפות משמע ר"ל דבמשמעות דלך אימעוט שותפות כמו שאול ומדמרבינן מהאזרח סוכה אחת לכל ישראל ש"מ דלא דרשינן לך למעוטי שאול דאי דרשינן ליה לשאול אימעיט נמי שותפות וא"כ היכן מצינו סוכה אחת לכל ישראל אלא ע"כ צ"ל דלא דרשינן ליה לא לשותפות ולא לשאול אלא מוקמינן ליה למעוטי גזול:

בא"ד וא"ת הכי נמי נדדוש הכי וכו' נ"ל לגרוס וא"כ הכי נמי נדרוש הכי ולפי' הקונטרס ניחא דע"כ יוצאים בשאול וכו' ר"ל דהא ליכא לאוקמי בשותפים משום דלא מטי שוה פרוטה לכל אחד וא"כ ע"כ צריך לאוקמא הא דיוצאים כל ישראל בסוכה אחת היינו בשאול וליכא למימר א"כ נימא איפכא ונוקמא האזרח לשאול ולך למעוטי שותפים משום דמסתברא לאסור יותר בשאול מבשותפים וכיון דמהאזרח ילפינן להתיר בשאול כ"ש דמותר בשותפות וא"כ מיעוטא דלך ליכא לאוקמא אלא לגזול:

רש"י בד"ה ויצא שלא רצה להתיר את הדבר. נ"ב ס"א שלא יאמרו התיר את הדבר ונ"ב נ"ל עיקר:

תוס' בד"ה כל האזרח בישראל כו' כיון דכתיב לך כו'. נ"ב פי' כל היכא דכתיב לשון לך אם נתמעט בו שאולה ה"ה דאיתמעט ביה שותפות דמצינו כמה כה"ג בראשית הגז דגנך שדך (עריסותיכם) דממעטינן שותפות אף דלא שייכי שם שאלה וק"ל א"כ אי הוה ממעטינן הכא גבי סוכה שאולה ה"ה שותפות וא"כ היכא מקיימא כל האזרח בישראל אלא לך לא בא למעט לא שאולה ולא שותפות ואינו בא אלא על גזולה וק"ל:

בא"ד דדרשינן מיניה בפ' לולב [וערבה] כו' כצ"ל:

בא"ד מדכתיב תשבו כעין תדורו שותפין כו' נמחק שותפין. ונ"ב נ"ל טעות דמסתמא ר"א פוסל בשותפות כמו שפוסל בשאולה וממעטינן מלך דהא מוקי כל האזרח לדברים אחרים ועוד וכי ברירה ליה כל כך דרך דירה בשותפות בשלמא מה שאדם עושה סוכה אחת לכל בני ביתו הוא דרך דירה אבל לא בענין אחר ועוד א"כ מאי פירשו התוס' לעיל דבחנם דחק רש"י דממעטים שותפות כו' הא תשבו כעין תדורו מרבי שותפות אלא על כרחך ט"ס (עיין במהרש"א):

בא"ד ומה שנהגו כו'. נ"ב זה דברי רשב"א וכן כתב הסמ"ג:

גמרא כך א"א יוצא יד"ח בסוכתו ש"ח דכתיב כו' לך ז"י משלך. פשוט דלר"א פסולה סוכת חבירו כל ז' ובספרי פ' ראה פיס' ק"מ דאיתא כך כו' ביו"ט הראשון כו' וכ"ה ברי"ף נראה דט"ס הוא והז"א לא הרגיש בזה ולפמש"כ לעיל במשנה יל"ק הגיר':

שם דכתיב ושמחת אתה וביתך. וכ"ה הגי' לפני התוס' בפסחים (קט) ע"ש וכ"כ רש"י בחגיגה (ד"ו) אבל לפנינו בפסחים שם איתא ושמחת בחגך וכ"ה שם ברי"ף ורא"ש וכ"כ רש"י בקדושין (לד) ואולי גם כאן יכוין הש"ס לקרא הנ"ל אלא שהביאו בקוצר כמש"כ התוס' בכ"מ שדרך הש"ס לקצר המקראות ועמש"כ במ"ר נשא פ"ו אות ח' במ"ק בהערה בס"ד:

שם הא דאזיל ואתי ביומיה. מכאן סתירה קצת לגי' התוספתא שהביאו התוס' בחגיגה (ו ב) דשמחה יש לה תשלומין כל ז' וע"ש בט"א במילואים ובמש"כ בס"ד:

שם שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים עפ"נ. משמע דנביאים גופייהו לא מצא להם וקשה מהא דמגילה (י ב) אמוץ ואמציה אחים היו שוב מצאתי בט"א שם שהרגיש בזה:

רש"י ד"ה מהו דתימא וזו להשלים כו' שתשלומין לראשונה היא. משמע אפי' בנאה במקום אחר ובעצים אחרים (דלא כתוס') והטעם נ"ל שהוא ע"ד שאמרו בר"ה (ה ב) סד"א הואיל ומכח קמא קאתי כמאן דעברו עליו ג"ר דמי ועמש"כ שם בס"ד:

רש"י ד"ה כל האזרח ישבו בסכת כתיב כו'. כצ"ל:

בא"ד דלא מטי ש"פ לכ"ח. בנדרים פ' השותפין איתא בנדרו זה מזה דמותרין בדבר של עולי בבל ופי' שם הרמב"ם דאע"פ שהוציאה כו' ממון כל ישראל כו' אין זה כ"א זכות מעט מאד כו' וה"נ דכוותיה אלא דק"ל מפ"א דשקלים מ"ד אלא שהכהנים כו' הואיל והעומר כו' שלנו כו' ע"ש:

רש"י ד"ה ברגל יו"ט ראשון כו'. יל"פ ג"כ שהלך בחה"מ רק שהיה הדרך רחוק מביתו עד שלא יוכל לחזור ביומיה:

רש"י ד"ה שלא העמיד שופט. ועי' מהרש"א בח"א ועי' מה שהשיג עליו בס' איי הים ולשניהם נעלם דיאיר בן מנשה הוא מצד אביו מיהודה כמ"ש הרמב"ן בס"פ מטות והרד"ק בדה"א (ב כב). ועמש"כ ביבמות (סב ב) גם מש"כ הרש"א דכלב הוא בן יפונה אשתמיטתיה גמרא דסוטה (סוף ד' יא ושם) דבן חצרון היה ע"ש:

מִנַּיִן שֶׁחַיָּב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ בָּרֶגֶל? שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב' ד, כג) "מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם, לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת". מִכְּלַל, דִּבְחֹדֶשׁ וְשַׁבָּת מִיחַיֵיב אָדָם לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ. מקשים רבי יצחק קאמר ברגל ובקרא כתיב 'חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת'?
ונראה לי בס"ד דמוכרח לומר האי שבת האמור כאן הוא מועד דאקרי שבת דאם הוא שבת דשבוע מה טעם יש בהקבלה אבל מועד וראש חודש יש טעם כיון שהם קבועים על פי חכמים צריך לכבד בהם החכמים בהקבלת פניהם ולכך יקביל פני רבו דמהאי טעמא מבקשים על חכמי ישראל בתפלת יהי רצון שאומרים בשבת שקודם ראש חודש בהכרזה. והא דנקיט רבי יצחק מועד ולא נקיט ראש חודש מפני כי ההקבלה בראש חודש שייכה לנשים דלדידהו חשיב יום טוב וכאן רבי יצחק איירי בהקבלה דאנשים.

הִגִּיעַ חַמָּה לְמַרְגְּלוֹתָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, נָטַל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן אִילָעִאי סָדִין וּפֵרַשׂ עָלֶיהָ. קשה מאחר שהוא היה מסתפק ורצה לשאול מרבי אליעזר ושאלו ב' פעמים ולא החזיר לו תשובה איך אחר כך עשה מדעתו בלא הוראת רבי אליעזר?
ונראה לי בס"ד כי רבי יוחנן בן אילעאי פשיטה ליה דשרי משום דהוה ליה מוסיף על אהל עראי אך היה מסתפק אם זה לא הותר אלא לצורך גדול שהאדם יושב בחמה ממש ומצטער או דלמא אף על פי שעדיין לא הגיעה החמה אליו ואינו מצטער עתה שרי ליה לפרוס בשביל דאחר שעה תגיע החמה אליו ולכן בתחלה שעדיין לא הגיעה החמה להם שאל מן רבי אליעזר על דבר זה ואחר ששאל ב' פעמים מה דבני ובני הגיעה חמה למרגלותיו של רבי אליעזר ועתה על זה הוא אינו מסתפק כלום ואין צריך לשאל דפשיטא ליה דמותר לכך קם ופרס בלא שאלה.

הִפְשִׁיל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר טַלִּיתוֹ לַאֲחוֹרָיו וְיָצָא. כך הגרסא בתלמוד, ויש להקשות מאי קא משמע לן באומרו 'לַאֲחוֹרָיו'? ונראה לי בס"ד רמז לו רבי אליעזר לרבי יוחנן בן אילעאי דלא עשה יפה שפרס הסדין מלפנים שהוא מקום כניסת השמש אלא ראוי שיסיר הסדין מכאן ויפרסהו אחורי הסוכה שהוא במקום הצל שאין הסדין עושה כלום ולכן הוא הפשיל הטלית שלו לאחוריו לרמז לו גם אתה תפרוש הסדין לאחורי הסוכה במקום הצל.

מכלל דבחדש ושבת איבעי ליה למיזל. כצ"ל כמו שהוא בראש השנה דף י"ו. והגם דבמקום אחר אני הדל הבאתי כגירסת הספרים. עתה נ"ל דהכא הוא ט"ס והעיקר כגירסת סוגית ראש השנה:
ולמאי דמקשים העולם דרבי יצחק קאמר רגל ומייתי חדש ושבת. והרבה תירוצים נאמרו והם דחוקים. נראה פשוט דאינו דומה רבו פרטי לרבן של כל ישראל ונביא ומדחזינן דלאלישע רבן של כל ישראל ונביא חייב חדש ושבת הדעת נותנת דלרבו פרטי נחתינן דרגא שיהיה חייב ברגל דתפסת מועט תפסת ושוב אתיא זכירה דכ"כ בלקוטי רבינו בצלאל ז"ל והבאתיו בפתח עינים בראש השנה דף י"ו:
ואפשר לדקדק מ"ש מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת כלומר דהא דמחייב לקבל פני רבו לא נאמר באשה דהכתוב פטרם מכבוד אב ואם דחמיר משום דרשות בעלה עליה וזהו התימה כפול מדוע את דייקא את שאת נשואה דרשות עליך שאם לא ארצה את פטורה מכבוד אב ואם ולא עוד אלא דאינו לא חדש ולא שבת וזה תימה כפול. ולישנא דסוגיין דקאמר מכלל דבחדש ושבת מחייב איניש לאקבולי אפי רביה דייק לפי דרכנו הטב. ולשון הש"ס בראש השנה דקאמר מכלל דבחדש ושבת איבעי לה למיזל לאו דוקא:

(כז סע"ב) שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים ע"פ נביאים וכו'.—יש לדקדק למה לא מנה גם שבטי אפרים ומנשה, דאחיה השילוני העמיד את ירבעם בן נבט משבט אפרים, ואלישע העמיד את יהוא בן נמשי משבט מנשה (מדרש תדשא פ"ח). ואולי לא מנה כאן אלא מלכים שנמשחו בשמן המשחה ומלכו על כל ישראל.

(שם רש"י) ד"ה שלא וכו' אבל עתניאל וכו'.—עי' מדרש תדשא פ"ח דשם איתא: "עתניאל מיהודה (משום שהיה אחיו הקטן של כלב בן יפונה שהוא מיהודה) ועבדון בן הלל מאפרים (משום שהיה מפרעתון שהיא מארץ אפרים, שופ' יב טו) ויפתח ויאיר ממנשה (משום ששניהם היו מגלעד שהיא מנחלת בני מנשה)". ועוד איתא שם, ד"שמעון לא העמיד לא מלך ולא שופט בשביל עון הזנות". והרי כאן מבואר שגם שמעון העמיד שופט.