סוכה כח ע"ב

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף כח - ב

השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, מכאן שהנשים חייבות על כל לא תעשה שבתורה, שהרי עונשן מלקות [רש"י פסחים].

ואם כן, למה לנו מקור לחייב אשה בסוכה, ולחייב אשה בעינוי יום הכפורים?! אמר משני אביי: מה ששאלנו הי קרא והי הלכתא, התשובה היא: לעולם סוכה שהאשה פטורה ממנה הלכתא היא, והפסוק "האזרח" למעט את הנשים אינו אלא אסמכתא בעלמא [כי אדרבה, "אזרח" משמע גברי ולא נשים, ו"האזרח" משמע לרבות את הנשים, והיינו טעמא דאשה חייבת בעינוי יום הכפורים]. ^[1]

ומה שהקשינו: למה לי הלכתא בסוכה לפוטרן, והרי מצות עשה שהזמן גרמא היא; התשובה היא: ואיצטריך הלכתא. כי סלקא דעתך אמינא "תשבו כעין תדורו" - מה דירה איש ואשתו, אף סוכה איש ואשתו, ויתחייבו הנשים בסוכה.

לפיכך קא משמע לן הלכתא למשה מסיני שהנשים פטורות מן הסוכה. ^[2]

רבא אמר לתרץ על הקושיא, למה לי הלכתא בסוכה לפטור את הנשים, והרי מצות עשה שהזמן גרמא היא: ^[3]

לפיכך איצטריך הלכתא, כי סלקא דעתך אמינא: יליף "חמשה עשר" האמור בחג הסוכות מ"חמשה עשר" מחג המצות, מה להלן במצה נשים חייבות אף על גב שמצות עשה שהזמן גרמא היא, ^[4] אף כאן בסוכה נשים חייבות אף שמצות עשה שהזמן גרמא היא. לפיכך קא משמע לן הלכה למשה מסיני שהנשים פטורות מן הסוכה.

ומפרשינן: והשתא דאמרת: נשים פטורות מן הסוכה הלכתא היא, ועיקר דרשה ד"האזרח" משמע לרבויי כמו ביום הכפורים [ורק בתורת אסמכתא אמרינן: ש"האזרח" למעוטי נשים הוא בא], אם כן קרא ד"האזרח" הכתוב בסוכה - למה לי, מה בא לרבות? לרבות את הגרים שיהיו חייבים בסוכה. כי סלקא דעתך אמינא לפוטרם, הואיל והאזרח "בישראל" אמר רחמנא, דמשמע ישראל ולא את הגרים.

לפיכך קא משמע לן ה"א ד"האזרח" שאף הגרים חייבים בסוכה.

וכעת שבה הגמרא לחלקה השני של הקושיא: למה לי קרא ד"האזרח" לרבות נשים לעינוי יום הכפורים, והרי מדרב יהודה אמר רב נפקא?!

ומשנינן: לא נצרכא קרא ד"האזרח" שלמדנו בברייתא שהוא בא לרבות נשים לעינוי, אלא לחייב אף את הנשים בתוספת עינוי ביום הכפורים, להתחיל ולהתענות מבעוד יום [רש"י].

כי סלקא דעתך אמינא, הואיל ומיעט רחמנא לתוספת עינוי מעונש ומאזהרה, ואינו אלא מצות עשה בעלמא ^[5], אם כן לא נתחייבו נשים בתוספת כלל.

לפיכך קא משמע לן קרא ד"האזרח", שאף הנשים חייבות בתוספת עינוי ביום הכפורים.

אמר מר בברייתא שנזכרה לעיל: "כל האזרח" לרבות את הקטנים שהם חייבים בסוכה:

ותמהינן: והתנן במשנתנו: נשים ועבדים "וקטנים" פטורין מן הסוכה?!

ומשנינן: לא קשיא.

כאן בברייתא מיירי בקטן שהגיע לחינוך, כגון שאינו צריך לאמו, ולכן הוא חייב.

ואילו כאן במשנתנו, מדובר בקטן שלא הגיע לחינוך, ^[6] שהוא פטור מן הסוכה.

ותמהינן: והרי קטן שהגיע לחינוך, רק מדרבנן הוא חייב, ואיך למדנו את חיובו מהפסוק!?

ומפרשינן: לעולם רק מדרבנן חייב הקטן, וקרא ד"כל האזרח" אסמכתא בעלמא הוא. ^[7]

שנינו במשנה: קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה:

ומפרשינן: היכי דמי קטן שאינו צריך לאמו?

אמרי דבי רבי ינאי: כל שנפנה לעשות צרכיו ואין אמו מקנחתו.

רבי שמעון בן לקיש אומר: כל שנעור משנתו ואינו קורא "אמא".

ותמהינן אדרבי שמעון בן לקיש: והרי "אמא" - גדולים נמי קרו כשהם נעורים משנתם!?

כלומר: וכי אך למי שאינו קורא לאמו אתה קורא "אינו צריך לאמו", אבל למי שקורא לאמו אתה קורא "צריך לאמו", והרי אפילו גדול שאינו צריך לאמו רגיל לקרותה כשניעור משנתו?!

ומשנינן: אלא אימא: כל שנעור משנתו ואינו קורא "אמא אמא", שהוא כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבוא אליו, וכזאת אין עושים הגדולים, אלא קורין ושותקין.

שנינו במשנה: מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן, ופיחת את המעזיבה, וסיכך על גבי המטה בשביל קטן:

ותמהינן: והרי מעשה זה הוא בא לסתור את האמור במשנה שהקטנים פטורין מן הסוכה; וכי דרך המדברים להביא אחר דבריהם מעשה הסותר את דבריהם?!

ומשנינן: חסורי מחסרא, והכי קתני: נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה. ושמאי מחמיר בקטן אפילו כשהוא צריך לאמו. ומעשה נמי וילדה כלתו של שמאי הזקן, ופחת את המעזיבה וסיכך על המטה בשביל הקטן.

מתניתין:

א. כל שבעת הימים של חג הסוכות, אדם עושה סוכתו קבע, להיות כל עיקר דירתו בה, ואילו את ביתו עושה עראי.

ב. אם ירדו גשמים לתוך הסוכה, מאימתי מותר לפנות את כליו מן הסוכה? כלומר: מאימתי קרוי הוא מצטער ופטור מלישב בסוכה:

משתסרח משתתקלקל המקפה. [כל תבשיל קפוי, שאינו לא רך ולא עב קרוי מקפה].

ג. הגשמים סימן קללה הם בחג, ומשלו חכמים משל למה הדבר דומה: לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו [בגמרא מפרש מי שפך למי].

גמרא:

תנו רבנן: כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, כיצד: היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, היו לו מצעות נאות מעלן לסוכה; אוכל ושותה ומטייל בסוכה.

ומפרשינן: מנא הני מילי, מנין לומדים אנו כל זה?

דתנו רבנן: כתיב "בסוכות תשבו שבעת ימים", ללמדך: תשבו כעין תדורו; מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד?

אם היו לו כלים נאים מעלן לסוכה; ואם היו לו מצעות נאות מעלן לסוכה.

אוכל ושותה ומטייל בסוכה.

ומשנן בסוכה [סובר למודו ומחתכו על בוריו לעמוד עליו, דהיינו שמעתא דאמוראי, וסברא של טעמי משנה וברייתא מה טעם זה חייב וזה פטור זה אסור וזה מותר, רש"י].

ותמהינן על מה שלמדנו בברייתא "ומשנן בסוכה":

איני, והאמר רבא: מקרי, לקרות תורה שבכתב, ומתני, לשנות משניות הערוכות ושגורות בפה - צריך לעשותם במטללתא [בסוכה].

ואילו תנוי [קא סלקא דעתין דהיינו "משנן" דברייתא], והוא לימוד הש"ס שהוא סברא לטרוח ולשנן, וכן שמעתא דאמוראי שאינן באות אלא מכלל דקדוקים, שהן למדין מתוך דברי משנה בדימוי מילתא למילתא [רש"י] - אם ירצה ישנה אותם לבר ממטללתא [חוץ לסוכה], שמצטער הוא ופטור מן הסוכה, שעדיף לו לשנות מחוץ לסוכה לפי שהאויר יפה לו להרחיב דעתו.

הרי למדנו שמשנן חוץ לסוכה, ואילו בברייתא איתא "ומשנן בסוכה"?!

ומשנינן: לא קשיא, כי שני מיני שינון הן:

הא - הברייתא שאומרת "ומשנן בסוכה"

- במגרס, בלימוד גמרא הברורה לו כבר, שאינו מצטער אם יעשה זאת בסוכה.

הא - שאמר רבא "ותנוי בר ממטללתא"

- בעיוני, מעיין בה עכשיו, ועדיין אינה ברורה לו, והואיל וצריך לזה הרחבת הדעת, החסירה לו בסוכה, מותר לשנותה מחוץ לסוכה.

הערות

^[1] כתב הריטב"א: הא דאמרינן סוכה הלכתא ויום הכפורים קרא, ולא בהיפוך, הוא משום דהכי גמרינן לה; אי נמי, דהכי אתיא שפיר טפי, דדרשינן ה"א לרבות, שכן הוא ברוב המקומות.

^[2] ובהמשך מתרצת הגמרא גם את חלקה השני של הקושיא, למה לי קרא ביום הכפורים והרי מדרב יהודה אמר רב נפקא.

^[3] כתב הריטב"א: רבא לא תירץ כאביי, משום דמשמע ליה דלגבי הא ליכא למדרש "תשבו כעין תדורו" ולא אתא קרא לכולי האי, אבל מודה הוא דדרשינן ליה בעלמא.

^[4] הטעם שנשים חייבות במצה, אף על גב שמצות עשה שהזמן גרמא היא, הוא משום דילפינן ממה שנאמר: לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות, הקיש הכתוב איסור חמץ לחיוב מצה, לומר לך: כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, והרי בבל תאכל חמץ ישנן גם הנשים שהרי מצות לא תעשה היא.

^[5] תוספת יום הכפורים נלמדת בגמרא יומא פא ב, מדכתיב: ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש, יכול יתחיל ויתענה בתשעה, תלמוד לומר בערב; אי בערב, יכול משתחשך, תלמוד לומר בתשעה; הא כיצד: מתחיל ומתענה מבעוד יום, מכאן שמוסיפין מחול על הקודש; ואין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין, תלמוד לומר: מערב עד ערב. ושם בעמוד א ילפינן מדכתיב: כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה, על עיצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת עינוי. ושם מבואר עוד, דאפילו אזהרה אין על תוספת עינוי, וילפינן לה ממלאכה שאינה באזהרה בזמן התוספת.

^[6] כתבו התוספות: אף על פי דבמתניתין קתני בהדיא: קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה, דרך הש"ס להקשות ולתרץ כן.

^[7] כתב רש"י: ועיקר קרא אתי לרבי אליעזר לרבות גר שנתגייר וקטן שנתגדל שעושים סוכה בחולו של מועד מה שאין שאר ישראל עושין; ולרבנן אתי קרא לומר שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, ולהכשיר סוכה שאולה.

השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, שלגבי עונשים ומצוות "לא תעשה", נשים ואנשים שוים, ומאחר ובמצוות יום הכיפורים יש גם "לא תעשה" וגם עונש (כרת), אם כן אף שהן בכלל מצוות עשה שהזמן גרמא, מכל מקום יש לחייב בהן את הנשים, ואם כן מה צורך בלימוד נוסף? אמר אביי: לעולם סוכה הלכתא [הלכה] למשה מסיני היא, ובכל זאת איצטריך [הוצרכה] הלכה זו. כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי "תשבו" — הרי זה בא לומר שישיבתכם בסוכה תהא כעין תדורו, ומה דירה — איש ואשתו, אף סוכה חייבים להיות איש ואשתו, קא משמע לן [השמיע לנו] שאין על הנשים חובה לשבת בסוכה.

רבא אמר טעם אחר: איצטריך [צריך], סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי יליף [ילמד] גזירה שווה "חמשה עשר" "חמשה עשר" מחג המצות (פסח); מה להלן באכילת מצה בפסח נשים חייבות אף שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, אף כאן במצות סוכה נשים חייבות — לכך קא משמע לן [השמיע לנו] שפטורות.

ושואלים: והשתא דאמרת [ועכשיו שאומר אתה] שפטור נשים ממצות סוכה הלכתא [הלכה] למשה מסיני היא, אם כן קרא [הכתוב] "האזרח" למה לי אותו? ומשיבים: כתוב זה בא בעצם כדי לרבות את הגרים. כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר] כי "האזרח בישראל" שאמר רחמנא [אמרה התורה] הכוונה — ולא את הגרים, שאינם אזרחי הארץ, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] על ידי תוספת זו, שאף הגרים חייבים בכך.

ולשאלה השניה ששאלנו בדבר יום הכפורים שמדברי רב יהודה אמר רב נפקא [יוצא הדבר] שהן חייבות בצום כבכל מצוות "לא תעשה" ומצוות שנאמר בהם עונש האמורות בתורה, משיבים: לא נצרכא אלא לתוספת עינוי, שמוסיפים מערב יום הכיפורים מקצת זמן להתענות בו. סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ומיעט רחמנא [ומיעטה התורה] לתוספת עינוי מעונש ואזהרה, שהרי מי שאינו מתענה בתוספת זו אינו עובר על מצות "לא תעשה" ואף אינו נענש על כך, שהרי אין מצות "לא תעשה" מפורשת שלא לאכול בזמן התוספת מחול על הקודש, ואם כן לא נתחייבו [שלא יתחייבו] נשים כלל מלכתחילה לשמור תוספת זו, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שכיוון שחייבות בעיקר, חייבות אף בתוספת.

א אמר מר [החכם] בברייתא: נאמר "כל האזרח" ו"כל" זה — לרבות את הקטנים למצות סוכה הוא בא. ותוהים: והתנן [והרי שנינו במשנתנו]: נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה! ומשיבים: לא קשיא [קשה] כאן שאמרנו לרבות את הקטנים — מדובר בקטן שהגיע לחינוך שהגיע לגיל כזה שחייבים ההורים לחנכו ולהרגילו במצוות, כאן שפטורים — מדובר בקטן שעדיין לא הגיע לחינוך. ותוהים: הרי בקטן שהגיע לחינוך כל עיקרו של החיוב מדרבנן [מדברי סופרים] הוא ומן התורה חייב במצוות רק מי שהגיע לבגרות! ומשיבים: מה שאמרנו שקטן חייב בסוכה הוא אכן רק מדרבנן [מדברי סופרים] משום חינוך, וקרא [והפסוק] שהבאנו כראיה — אסמכתא בעלמא [לסמך בלבד] הוא, לרמז על כך, אבל באמת אינו חיוב מן התורה.

ב שנינו במשנה כי קטן שאינו צריך לאמו — חייב בסוכה. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] קטן שאינו צריך לאמו? אמרי דבי [אמרו בני בית מדרשו] של ר' ינאי: כל תינוק שנפנה לעשות צרכיו ואין אמו מקנחתו [מנגבת אותו] ויכול לקנח את עצמו לבדו, הריהו נחשב כגדול לענין זה. ר' שמעון אומר: כל שנעור משנתו ואינו קורא "אמא, אמא"! ותוהים: אפילו ילדים גדולים נמי [גם כן] קרו [קוראים] "אמא, אמא "בקומם, ומה הוא איפוא הגבול? ומשיבים: לא, אין להבין כפי שאמרנו, אלא כך יש לומר: כל שנעור ואינו קורא וחוזר וקורא "אמא, אמא" עד שתבוא אמו כדרך הקטן, אלא ילד גדול קורא פעם אחת ואם אין אמו באה, הריהו קם ודואג לעצמו.

ג מסופר במשנה מעשה שכאשר ילדה כלתו של שמאי הזקן, סיכך שמאי חלק מן הבית עבור התינוק שנולד. ותוהים: וכי מביאים במשנה מעשה לסתור את ההלכה הקודמת בה, והרי נאמר מקודם כי הקטנים הצריכים לאמם פטורים ממצות סוכה? ומשיבים: חסורי מחסרא [חסרה משנתנו] והכי קתני [וכך היה צריך לשנות]: ושמאי מחמיר אפילו בקטני קטנים, ומעשה נמי [גם כן] וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת (הוריד) שמאי את המעזיבה (כיסוי הטיט שעל הגג) והשאיר שם רק את הקורות וסיכך על גבי המטה בשביל הקטן שנולד.

ד משנה כל שבעת הימים של חג הסוכות אדם עושה סוכתו קבע, שתהא לו כבית דירתו העיקרי וביתו כדירת עראי. אם ירדו גשמים בסוכה מאימתי מותר לפנות ממנה — משתסרח המקפה (תבשיל קפוי, שאינו רך ואינו מוצק), כלומר: משירדו גשמים עד כדי כך שהם מקלקלים את התבשיל הנאכל בסוכה. משלו חכמים משל למה הדבר הזה שנפטר אדם אז מן הסוכה דומה — לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו להראות לו שאינו רוצה בשימושו, ואף כאן הרי זה סימן שאין הקדוש ברוך הוא רוצה באותו אדם שיקיים מצות סוכה.

ה גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: כל שבעת הימים של חג הסוכות אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, כיצד נוהג? היו לו כלים נאים — מעלן לסוכה שבדרך כלל עשו אותה על הגג, היו לו מצעות נאות — מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל, כלומר: נח לו בסוכה. ושואלים: מנא הני מילי [מניין דברים אלה]? ומסבירים: דתנו רבנן [ששנו חכמים]: מה שנאמר "תשבו" — הרי זה בא לומר שישיבתכם בסוכה תהא כעין תדורו, מכאן אמרו: כל שבעת הימים, עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים — מעלן לסוכה, מצעות נאות — מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה.

על האמור כי משנן בסוכה תוהים: איני [כן הוא]?! והא אמר [והרי אמר] רבא: מקרא ומתנא [לקרות בתורה ולשנות במשנה] במטללתא [בסוכה], אבל ותנוי [ועיון במשנה] צריך להיות בר ממטללתא [מחוץ לסוכה]. משמע שאין אדם משנן בסוכה! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה] הא [זה] שאמרנו שמשנן בסוכה — הרי זה במגרס [בגרסה, לצורך בקיאות ושינון בלבד], הא [זה] שמשנן במקום שנוח לו — בעיוני [בעיון בדבר], שצריך לשהות במקום נוח שאין בו הפרעה, ויוכל לעיין כראוי.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The verse equated a woman to a man with regard to all punishments and prohibitions in the Torah. The mitzvot of Yom Kippur include prohibitions, as well as the punishment of karet. Why, then, was this additional derivation necessary? Abaye said: Actually, sukka is a halakha transmitted to Moses from Sinai. Nevertheless, it was necessary to teach that a woman is exempt from the mitzva of sukka, as it might enter your mind to say: “Shall you reside” (Leviticus 23:42) indicates that you reside in the sukka as you dwell; just as dwelling is typically performed by a man and his wife, so too, the mitzva of sukka is performed by both a man and his wife. Therefore, it teaches us that women are exempt.

Rava said a different reason: A halakha transmitted to Moses from Sinai was necessary to teach that a woman is exempt from the mitzva of sukka, as it might enter your mind to say: Derive a verbal analogy with regard to Sukkot, about which it is written: “On the fifteenth day of this seventh month is the festival of Sukkot” (Leviticus 23:34), from Passover, about which it is written: “And on the fifteenth day of the same month is the festival of matzot” (Leviticus 23:6). Just as there, women are obligated to eat matza on Passover even though it is a time-bound mitzva, so too here, with regard to the mitzva of sukka, women are obligated. Therefore, the halakha transmitted to Moses from Sinai teaches us that they are exempt.

The Gemara asks: And now that you said that women’s exemption from the mitzva of sukka is a halakha transmitted to Moses from Sinai, why do I need the definite article stated in the verse in the term “the homeborn”? The Gemara answers: This verse comes to include converts, as it might enter your mind to say that the Merciful One says: “The homeborn in Israel,” indicating that only homeborn Jews are included and not the converts. Therefore, the verse teaches us that converts are also obligated.

The Gemara asks: The obligation of women to fast on Yom Kippur is derived from the statement that Rav Yehuda said that Rav said. In that case, why do I need the definite article in the term: The homeborn? The Gemara answers: That phrase was needed only to include women in the extension of the period of affliction on Yom Kippur eve, as it might enter your mind to say: Since the Merciful One excludes one who violates the obligation to afflict himself during the extension of the period of affliction from the punishment of karet and from the Torah prohibition, women should not be obligated to observe that period at all. Their obligation to observe Yom Kippur is based on the principle: The verse equated a woman to a man with regard to all punishments and prohibitions in the Torah. Since there is neither punishment nor Torah prohibition during that period, women should be exempt. Therefore, the verse teaches us that since they are obligated to observe Yom Kippur, they are obligated to observe the extension of Yom Kippur as well.

The Master said in the baraita: “All the homeborn” comes to include the minors capable of performing this mitzva. The Gemara asks: Didn’t we learn in the mishna: Women and slaves and minors are exempt from the mitzva of sukka? The Gemara answers: This is not difficult. Here, in the baraita where it is taught that minors are included, it is referring to a minor who reached the age of training, whose parents are commanded to train him in the performance of mitzvot and to accustom him to fulfill them. Here, in the mishna where it stated that the minor is exempt, it is referring to a minor who did not yet reach the age of training. The Gemara asks: The obligation of a minor who reached the age of training to perform mitzvot is by rabbinic law, and therefore it is not derived from a verse. The Gemara answers: Indeed, the obligation of the minor is by rabbinic law as part of his training, and the verse is a mere support alluding to that obligation.

The mishna continues: A minor who does not need his mother any longer is obligated in the mitzva of sukka. The Gemara asks: What are the circumstances of a minor who does not need his mother? In the school of Rabbi Yannai they said: This is referring to any child who defecates and his mother does not need to wipe him. Rabbi Shimon says: It is any child who awakens from his sleep and does not call: Mother, mother. The Gemara asks: Older children also call for their mother when they arise; what, then, is the criterion? The Gemara answers: Rather, say that any child who awakens and does not call: Mother, mother, repeatedly until his mother comes is characterized as one who does not need his mother. An older child will cry once. However, if his mother does not come, he will tend to himself.

The mishna relates: There was an incident where the daughter-in-law of Shammai the Elder gave birth and he removed part of the roof so the baby would be in a sukka. The Gemara asks: Does the mishna cite an incident to contradict the preceding halakha that minors that are not independent are exempt from the mitzva of sukka? The Gemara answers: The mishna is incomplete, and it teaches the following: And Shammai is stringent even with very small children; and there was also an incident and the daughter-in-law of Shammai the Elder gave birth and Shammai removed the coat of plaster from the roof and left the beams and roofed with the beams over the bed for the newborn minor.

MISHNA: All seven days of Sukkot, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. If rain fell, from when is it permitted to vacate the sukka? It is permitted from the point that it is raining so hard that the congealed dish will spoil. The Sages told a parable: To what is this matter comparable? It is comparable to a servant who comes to pour wine for his master, and he pours a jug [kiton] of water in his face to show him that his presence is not desired. So too, in the sukka, rain is an indication that the Holy One, Blessed be He, does not want the person to fulfill the mitzva of sukka.

GEMARA: The Sages taught: All seven days of Sukkot, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. How so? If he has beautiful vessels, he takes them up to the sukka, which was typically built on the roof. If he has beautiful bedding, he takes it up to the sukka. He eats and drinks and relaxes in the sukka. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara explains that it is as the Sages taught: “In sukkot shall you reside” (Leviticus 23:42), and they interpreted: Reside as you dwell in your permanent home. From here they said: All seven days, a person renders his sukka his permanent residence and his house his temporary residence. How so? If he has beautiful vessels, he takes them up to the sukka; if he has beautiful bedding, he takes it up to the sukka; he eats and drinks and relaxes in the sukka and studies Torah in the sukka.

With regard to studying Torah in the sukka, the Gemara asks: Is that so? Didn’t Rava say: Studying Bible and studying Mishna are undertaken in the sukka; however, analyzing the Mishna must be undertaken outside the sukka. This indicates that one should not analyze Torah in the sukka. The Gemara answers: It is not difficult. This baraita, where it was taught that one studies in the sukka, is with regard to extensive study, i.e., broad study and memorization. That statement of Rava that one should study outside the sukka is with regard to intensive study; such study requires an environment where one can concentrate properly in order to engage in analysis of the Mishna.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

ישיבת סוכה מצות עשה שהזמן גרמא הוא וקי"ל כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אי יוה"כ נפקא לן מהא דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ומשני אביי סוכה הלכתא ואצטריך סד"א תשבו כתיב ודרשינן תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו חייבין קמ"ל אשה פטורה רבא אמר סד"א נילף ט"ו ט"ו מחג המצות מה ט"ו דחג המצות נשים חייבות אף ט"ו דחג הסוכות נשים חייבות קמ"ל דלא וקרא דכתיב בסוכה האזרח לרבות הגרים. ומדסוכה הלכתא יוה"כ שהנשים חייבות בעינוי קרא. ל"ל בהא קרא הא אמרן השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. ושנינן כי אתא קרא לחיובינהו לנשים בתוספת עינוי והוא בין השמשות של יוה"כ סד"א הואיל ומיעטה קרא להאי תוספת מכרת דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה וגו' על עצמו של יוה"כ חייב כרת ולא על תוספת מעוטי נמי מיעטנהו לנשים קמ"ל האזרח לרבות הנשים האזרחיות (לעינוי) [לתוספת עינוי]:
פיסקא כל קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. ותניא נמי כל האזרח כל לרבות הקטנים והתנן נשים ועבדים וקטנים פטורים ושנינן הא דתני קטנים פטורים בקטן שצריך לאמו והא דתני קטנים חייבין בקטן שאינו צריך לאמו.

ואסיקנא קטן שאינו [צריך] לאמו כגון שנפנה ואין אמו מקנחתו או ניעור ואינו קורא אימא אימא ב' פעמים ואפי' קטן שהגיע לחינוך מדרבנן הוא דמחייב ליה אי הכי כל האזרח למאי אתא ואמרי' לר' אליעזר מיבעי ליה לגר שנתגייר בחולו של מועד שחייב לעשות סוכה ולישב בה וכן קטן שהגדיל ולרבנן מבעי להו כל האזרח מלמד שכל ישראל ראויין ליישב בסוכה אחת ומפורשין דברי ר' אליעזר ורבנן למעלה כך:

אמר אביי לעולם סוכה הלכתא ויה״כ קרא.‎ פי׳‎ ‎והא דלא קאמר איפכא משום דהכי גמיר לה א״נ דהכי אתיא שפיר טפי דדרשינן ה״א לרבות שכן הוא ברוב המקומות סד״א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ״ל:

רבא אמר אצטריך סד״א כו׳‎. פירש נאדי מאוקמתא דאביי משום דמשמע ליה דלגבי הא ליכא למדרש תשבו כעין תדורו ולא אתא קרא לכולי האי אבל מודה הוא דדרשינן ליה בעלמא ואיהו גופיה דריש ליה כדכתיבנא לעיל ויש לשאול למה נכתב האזרח כלל שמעתי בשם רבינו הגדול הרמב״ן ז״ל שבא לומר שלא יתחייב בסוכה אלא מי שהוא כאזרח רענן פרט להולכי דרכים ושומרי פירות ומצטער וכיוצא בהן:

וכל מאי דאמרי׳‎ בכל דוכתא תשבו כעין תדורו מהכא נפקא לן דהא קרא גלי לן דמאי דכתיב תשבו אינה ישיבה כל דהו אלא ישיבה כעין דירה כענין וישב יעקב בארץ מגורי אביו ואחרים בכתוב:

ויש שואלין ה״א דהאזרח למה דמוקמי לה לרבות את הגרים דגרים בכלל ישראל ברוב מקומות אלא במיעוט מקומות כגון גבי תנופ׳‎ ויולדת ותו דאצטריך ריבויא לגרים משום דאיכא טעמא למעוטינהו הכא משום דכתיב האזרח ה״א דאתא למעוטי גרים ולהכי אצטריך ה״א כך תי׳‎ בתוס׳‎ ויש נוסחאות שכתוב בהן בפירוש כן ולפום מאי דפרישנא באזרח לא משמע מיעוטא דגרים כלל ותו לדידהו דלא מפרשי אזרח לטעמא דכתיבנא אמאי כתב רחמנא אזרח דמשמע מיעוטא דגרים דאצטריך ה״א לרבות לא ליכתוב אזרח ולא ה״א והא עדיף טפי כדאקשינן דכותה בעלמא והנכון דה״א לא דרשינן כיון דליכא למדרש והיכא דאיכא למדרש דרשינן ליה וכדאמרי׳‎ דברים הדברים לא משמע ליה ואמרינן בפ״ק דיבמות חוצה החוצה לא דריש דכל היכא דליכא למדרש לא דרשינן ליה ולא חיישינן להכי וקרא דיה״כ אסיקנא דאצטריך לתוספת עינוי דיה״כ שמוסיפין מחול על הקדש דאף על גב דלאו מ״ע ממש הוא ה״א כיון דלית ביה עונש ואזהרה לא ליחייבי ביה נשים כלל דה״ל עשה דאית ביה מ״ע שהז״ג שהנשים פטורות קמ״ל האזרח לרבות את הנשים לתוס׳‎ עינוי מיהא אם אכלן ושתן ביה לא אמרי׳‎ להו ולא מידי מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות וכדאיתא במס׳‎ י״ט:

כל לרבות את הקטנים והתנן נשים וקטנים פטורים מן הסוכה ל״ק מתני׳‎ בקטן שלא הגיע לחנוך ברייתא בקטן שהגיע לחנוך שאביו חייב לחנכו והיינו קטן שאינו צריך לאמו דתנן בסיפא דמתני׳‎ ובודאי ממתניתין גופה מצי למשמע דאיכא האי הפרשה בין קטן לקטן ולא אקשינן אלא משום דהוה ס״ד דתנא דברייתא סבר דמדאורייתא ממש חייב לחנכו מי מייתי לה מקרא ואיהו אהדר ליה דמדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא ושיעור קטן שהגיע לחנוך אינו שוה בכל המקומות אל׳‎ כפי הענין שחייב לחנכו בו דלענין יה״כ אית ליה חד שיעור והכא גבי סוכה שיעורא אחרינא בשאינו צריך לאמו שראוי לחנכו. ובלולב אמרו קטן היודע לנענע חייב בלולב ובתפילין אמרו קטן היודע לשמור תפילין חייב בתפילין וכן בכל דבר ודבר כפי מה שהוא והכא אמרינן היכי דמי קטן שאינו צריך לאמו אמרי דבי ר׳‎ ינאי כל שנפנה ואין אמו מקנחתו רשב״ל אומר כל שניעור משנתו וקורא אימא אימא ושתיק ולא אתפרש האי שיעורא ונקטי רבנן מבן ו׳‎ ולמעלה מדאמרינן בעודו בן קטן הצריך לאמו יצא בערוב אמו ופריש התם דהיינו עד בן ו׳‎ ומיהו התם אמרי׳‎ דכי איתיה לאבוה במתא הוי צריך לאמו כבר ד׳‎ וה׳‎ ולגבי סוכה שאביו מחנכו אבוה במתא חשיב לעולם והוי שיעורא כבן ו׳‎ מפי מורי נר״ו:

הא דאמרינן ושמאי מחמיר ל״ג ושמאי מחמיר על עצמו היה דבהא מלתא דליכא חיובא אקטן דאורייתא ולא על אביו מדרבנן שעדיין לא הגיע לחנוך אינו בדין להחמיר על עצמו כ״כ לפחות את המעזיבה והוי בכלל מי שאינו מצוה בדבר ועושה אלא ה״ג ושמאי מחמיר ומעשה כו׳‎ ובעי למימר ומחמיר מן הדין דקסבר שאביו חייב בה מן התורה דתשבו כעין תדורו איש ובניו דלגבי דידיה מדרש הכי אף ע״ג דלא דרשינן ליה לחייב אשה בסוכה א״נ והוא הנכון מחמיר בחנוך קטן בסוכה מדרבנן לחייבו שיאכל עמו בסוכה כיון דאפשר וחזי להכי שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחינוך כל זמן שאפשר וראוי לכך ורבנן סברי דכיון דאמו פטורה מן הסוכה אין ראוי לחינוך סוכה בעוד שצריך לאמו דליכא לאפרושי׳‎ מינה:

ת״ר כל שבעת הימים כו׳‎. הא במיגרס הא בעיוני יש שפירשו דמגרס דהוי קבע בסוכ׳‎ ועיוני דהוי עראי חוץ לסוכה ואית דאמרי דעיוני בסברא הוי קבע טפי ובעי סוכה ולחומרא עבדינן בתרווייהו כל היכא דליכא טירדא ואפשר התם דאי לא הו״ל כמצטער שהוא פטור מן הסוכה:

המשנה התשיעית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר כל שבעת הימים אדם עושה את סוכתו קבע ואת ביתו עראי ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה מושלין אותו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג לרבו ושפך הקיתון על פניו אמר הר"ם ענין קבע הוא עקר והוא שיעלה כליו הנאים לתוכה ויציע אותה בהצעה נאה וטובה שיש אצלו וישתדל לנאותה ויאכל וישתה בה ויישן בה וישים ביתו כמו בית השמש והסוכה כמו בית הדירה וסריחה בלשונם כמו הפסד ומקפה המרק הקרוש והנקפא לפי שרוב בני אדם מואסין אותו ומעט מים יפסיד אותו וכתבו זה במקפה של גריסין והם הפולים הטחונים לפי שהתבשיל הנעשה מהם הוא נפסד מהר במים וירידת הגשמים בתחלת הסוכות רמז כי השם אינו מקבל מעשיהם ברצון:

אמר המאירי כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי ופי' בגמ' שאם היו לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן לסוכה ואוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה ומכאן כתבו רבים שהבא לשנן בסוכה מברך בה כבאכילה וכן היו רבותי נוהגים ולחכמי נרבונא ראיתי שאף הבא לאכול אכילת עראי ומחמיר על עצמו לאכלה בסוכה חייב לברך ואין זה נראה לי אלא שרשאי לברך אחר שמחמיר על עצמו וכל שכן שהברכה על הישיבה היא:

ירדו גשמים מותר לפנות את כליו משתסרח המקפה וכל תבשיל שאינו לא רך כל כך ולא עבה כל כך קרוי מקפה אלא שזו פירשוה בגמרא אף מקפה של גריסין שהיא ממהרת להתקלקל על ידי ניצוצות של מים יותר משאר תבשילין וי"מ אותה לחומרא כלומר שאינו יכול לפנות עד שירדו כל כך שתסרח בה מקפה של גריסין שמתאחרת בהפסדה יותר על שאר תבשילין משלו משל למה הדבר דומה ר"ל כשיורדין גשמים בחג וצריכין להתבטל ממצות סוכה לעבד שבא למזוג לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו כלומר אי אפשי בשמושיך:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

זה שאמרנו שאף למשנתו צריך שיהא שנונו בסוכה דוקא דרך גירסא כאדם הקורא שלא בדקות עיון כמקרא ומשנה או תלמוד אבל דברים הצריכים עיון וסברא ושהוא מתכון בה לעיון דק מותר בחוץ לסוכה וי"מ בהפך שמקרא ומשנה ותלמוד בעיוני בסברא הוא צריך קבע ודוקא בסוכה אבל קריאה גסה בלשון הגמרא הואיל ואין בקריאה הבנה כל כך אינה אלא עראי ומותר אף בחוץ לסוכה ותפלה מ"מ כתבו גדולי המחברים שאינה צריכה סוכה:

גמ' אמר אביי לעולם סוכה הלכתא ואצטריך כו' ולא בעי למימר דאיצטריך הלכתא לפטור נשים משום דקרא חיובא משמע דאתא הה"א לרבות נשים כמו גבי יוה"כ דא"כ לא היה מנקיט הכא התנא לאסמכתא להוציא נשים והיינו דאי מש"ה לא הוה איצטריך לן הלכתא לפטור דודאי לא הוה מוקמינן הה"א לרבות נשים כיון דאיכא לאוקמא לרבות גרים ודו"ק:

גמ' לחינוך בדרבנן הוא כו' כל שניעור ואינו קורא אימא אימא גדולים נמי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ופרכינן אימא גדולים נמי כו' כצ"ל:

בד"ה מעשה לסתור דהא קטן כו' כצ"ל:

בד"ה ומשני בסוכה כו' ומחתכו על בוריו. נ"ב קצת נראה שזהו לפי הסלקא דעתא של המקשה אבל לא לפי האמת ודו"ק:

תד"ה ומשנן. ומשני דבגמרא נמי יש בלא עיון כגון כו'. כצ"ל:

תוס' ד"ה השווה וכו' בלשון זכר הוא דאמרי' השוה. עיין תוס' יומא דף מג ע"א ד"ה ונתן:

אמר מר כל לרבות את הקטנים כו' קטן שהגיע לחינוך מדרבנן הוא כו' וקרא אסמכתא בעלמא. ומה שהוכרח לומר כן ולא ניחא להו לפרש דאע"ג דבעלמא מדרבנן הוא אפ"ה לענין סוכה רביי' רחמנא מריבויא דכל דאי אפשר לומר כן דא"כ היכא רמיזא בריבויא דכל דאיירי בקטן שאין צריך לאמו דלמא קרא מרבי לכל קטנים ואין לומר דשיעור דקטן שאין צריך לאמו הל"מ היא כדאשכחן בכל שיעורין דא"כ תקשי להיפוך כיון דהלכתא היא ריבויא דכל למה לי דכה"ג מקשה הש"ס בכמה דוכתי. ועוד דאי ס"ד דקטן חייב בסוכה מדאורייתא א"כ במצה נמי לחייב מג"ש ט"ו ט"ו. והשתא לפ"ז נתיישב ג"כ מה שדקדקו התוספת בד"ה בקטן מה קושיא ומאי פירוקא שייך הכא כיון דבמתניתין בהדיא קתני לה ולמאי דפרישית א"ש הא דמקשה מעיקרא ממתניתין היינו משום דבמתניתין גופא ע"כ משמע ליה דקטן שהגיע לחינוך אינו אלא מדרבנן ובכה"ג גופא יש לפרש הך סוגיא דחגיגה שכתבו התוספת כן נראה לי ודו"ק:

שם פיסקא מעשה וילדה כלתו מעשה לסתור כו' ושמאי מחמיר ומעשה נמי וילדה כלתו. ולכאורה אין טעם לחומרא זו דמה חינוך שייך בקטן בן יומו שאין בו דעת כלל לחייבו במצות עשה ואפשר דכיון דלענין סוכה אסמכוה רבנן אריבויא דכל מש"ה שייך להחמיר יותר בסוכה ויותר נראה דהאי חומרא דשמאי אינו משום חינוך אלא מטעם חומר עצמותו משמע ליה להחמיר מטעם תשבו כעין תדורו אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב בניך כשתילי זיתים סביב לשולחניך משא"כ באשה לא שייך הך מילתא כלל אפילו לחומרא בעלמא מדלא סיכך בשביל כלתו והיינו משום דהאשה אין רשות אחרים עליה ובדירה גופא נמי אין איש יוכל לכוף את אשתו להוציאה מדירת קבע לדירת עראי כן נראה לי ועיין בחידושי הריטב"א ז"ל:

(כח סע"ב) מקרא ומתנא במטללתא וכו'.—עי' מ"ש במגלה (כח ב).

אמר אביי לעולם סוכה. לפטור' הלכתא היא דאלו קרא חיובא קמרבי דאזרח גברי הוא דמשמע וה' לרבות את הנשים הוה לן למדרשיה כדדרשינן ביום הכפורים אלא שהלכה למשה מסיני פוטרתן ודקתני האזרח להוציא את הנשים אסמכתא בעלמא הוא ועיקר קרא לרבויי אתא כדלקמן ודקשיא לך למה לי הלכתא לפוטרן הא מצות עשה שהזמן גרמא הוא איצטריך ס''ד כו': רבא אמר אצטריך. מה התם נשים חייבות באכילת מצה ואף ע''ג דמצה מצות עשה שהזמן גרמא דנפקא כדר''א בפסחים (דף מג:) שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ונשים ישנן במצות לא תעשה דהיינו אכילת חמץ: והשתא דאמרת סוכה לפטורה הלכתא היא. ולאו ממשמעותא דאילו ה' דקרא רבוייא היא קרא למה לי כלומר אמאי אתא ה' דסוכה: לרבות את הגרים. שחייבים בסוכה: מדרב יהודה נפקא. ולמה לי קרא ה' דהאזרח לרבויי נשים לעינוי: לתוספת עינוי. שהצריך הכתוב להתחיל ולהתענות מבעוד יום: הואיל ומעטיה קרא. מלאו וכרת דכתיב בעינוי (ויקרא כג) בעצם היום הזה על עצמו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת עינוי ומאזהרה נמי אימעוט בפרק בתרא דיומא (דף פא.) נשים נמי למעטי דלא ליחייבו ביה אפילו למצות עשה בעלמא: קטן שהגיע לחינוך. משאינו צריך לאמו: אסמכתא בעלמא נינהו. וקרא לרבי אליעזר כדאית ליה לרבות גר שנתגייר בינתים וקטן שגדל דעושים סוכה בחולו של מועד מה שאין שאר ישראל עושין או לרבנן כדאית להו שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת ולהכשיר סוכה שאולה: הכי גרסינן כל שניעור משנתו ואינו קורא אמא שאינו כרוך אחריה לקרותה בכל שעה שניעור: ופרכינן [אמא] גדולים נמי קרו. כלומר שאינו קורא לאמו הוא דקרית ליה אין צריך לאמו הא אם קורא אמא צריך לאמו קרית ליה אפילו גדול שאינו צריך לאמו רגיל לקרותה כשניעור: אלא כל שניעור ואינו קורא אמא אמא. שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו הוא: מעשה לסתור. דהא קטן הצריך לאמו הוא ואמאי פיחת וסיכך: מתני' סוכתו קבע. להיות כל עיקר דירתו בה: מאימתי מותר לפנות. הימנה ולירד: משתסרח המקפה. משתתקלקל המקפה כל תבשיל קפוי לא רך ולא עב קרוי מקפה: משל לעבד כו'. כלומר גשמים היורדים בחג סימן קללה הם משל לעבד כו': ושפך לו קיתון. של מים על פניו ובגמרא מפרש מי שפך למי: גמ' ומשנן בסוכה. סובר למודו ומחתכו על בוריו לעמוד דהיינו שמעתא דאמוראי וסברא של טעמי משנה וברייתא מה טעם זה חייב וזה פטור זה אסור וזה מותר: מקרי ומתני. לקרות שבכתב ולשנות משניות הערוכות ושגורות בפה: במטללתא. בסוכה: ותנוי. הש''ס דהוא סברא לטרוח ולשנן וכן שמעתא דאמוראי שאינן באות אלא מכלל דקדוקי שהן למדין מתוך דברי משנה דמדמו מלתא למלתא: בר ממטללא. אם ירצה דמצטער הוא ומצטער פטור מן הסוכה והאויר יפה לו להרחיב דעתו קא סלקא דעתיה תנוי היינו משנן: הא למיגרס כו'. כלומר תרי גווני שינון הוו למיגרס גמרא הברורה לו כבר והיינו שמעתא צריך סוכה והיינו משנן: לעיוני. בר ממטללתא:

השוה הכתוב אשה לאיש. וא''ת פ''ק דערכין (ד' ד:) דאמר אין לי אלא איש שהעריך אשה שהעריכה מנין ובפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סו.) גבי מקלל אביו ואמו דאיצטריך לן איש איש לרבות אשה דדריש לה מדכתיב איש תרי זימני דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות תיפוק ליה מדהשוה אשה לאיש וכן בפ' נגמר הדין (שם ד' מו:) אין האשה נתלית מדכתיב איש ולא אמרי' השוה אשה לאיש וי''ל דלענין פרשה שנאמרה בלשון זכר הוא דאמרינן השוה הכתוב אשה לאיש דאהא מייתי לה בריש תמורה (ד' ב:) והכא גבי אזרח אבל היכא דכתיב איש ממעטינן אשה ומיהו קשה דבפ' שור שנגח ארבעה וחמשה (ב''ק ד' מד:) אמר שור שור שבעה להביא שור האשה גבי שור שהמית והתם לא כתיב ביה שור איש אלא דכתיב ביה וגם בעליו יומת וזה אינו אלא לשון זכר ושמא יש בו שום יתור שהייתי ממעט ממנו אשה אי לאו דרביי' רחמנא אי נמי משום דדרשינן בפרק ד' וה' (שם דף מד.) נגיחה למיתה נגיחה לנזקין הוה ילפי' מיתה מנזקין דכתיב בהו כי יגח שור איש: לרבות הגרים. דס''ד ישראל ולא גרים כי האי גוונא אשכחן פרק כל המנחות באות (מנחות דף סא: ושם) גבי תנופה דאמרי' אין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים משוחררים מניין ת''ל המקריב וכן בפרק הערל (יבמות דף עד: ושש) ובספ''ק דכריתות (דף ז:) דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מניין ת''ל אשה ותימה דבפרק אלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פו. ושם) גבי גונב נפש אמרינן בני ישראל למעוטי למי שחציו עבד וחציו בן חורין אבל כולו משוחרר לא ממעט מבני ישראל וכן בפרק בנות כותים (נדה דף לד.) בני ישראל מטמאין בזיבה ואין הנכרים מטמאין בזיבה אבל גרים ומשוחררים לא ממעטי וכן במנחות בפ' שתי מדות (דף צג. ושם) בני ישראל סומכין ואין הנכרים סומכין אבל גרים ומשוחררים סומכין ובפ''ק דערכין (דף ה:) בני ישראל מעריכין ואין הנכרים מעריכין ושמא בכל הני יש שום רבוי דמרבינן גרים ומשוחררים: כאן בקטן שהגיע לחינוך. כגון קטן שאינו צריך לאמו אע''פ דמתניתין קתני לה בהדיא דרך הש''ס להקשות ולתרץ כן ודכוותי' פ''ק דחגיג' (דף ד. ושם) דדריש כל זכורך לרבות הקטנים ופריך והתנן חוץ מחרש שוטה וקטן ומשני כאן בקטן שהגיע לחינוך דהיינו כדתנן התם כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר. הבית ואם יכול לעלות היינו הגיע לחינוך וקס''ד דמקשה דכל קטן מרבי משום דקרא סתמא כתיב מרבינא להו ודכוותה בריש בנות כותים (נדה דף לב. ושם) דאי לאו משום דבת שלש שנים ויום אחד לענין ביאה הלכתא הוה מרבי אפי' בת יום אחד מדכתיב ואשה משום דקרא סתמא כתיב והשתא הגיע לחינוך דאמרינן בכל דוכתא אין כולן שוים אלא כל אחד לפי עניינו דהכא אמרי' באין צריך לאמו וגבי חגיגה שיכול לעלות ובסוף לולב הגזול (לקמן דף מב.) גבי לולב ביודע לנענע וגבי ציצית ביודע להתעטף וגבי תורה ביודע לדבר: תשבו כעין תדורו. רבא נמי דמפרש טעמא אחרינא גבי שומרי גנות לעיל (דף כו.) לא פליג אהא ברייתא כדפרישית שם: ומשנן בסוכה. לבאר טעם המשניות והיינו הש''ס ופריך והא תנוי לבר ממטללתא לפי שצריך מחשבה ורוחב אויר ומשני דבגמרא נמי יש עיון כגון דבר פלוני אסור ומותר אבל לעיוני בטעמים בר מסוכה:

דף כח - ב

מתניתין:

גמרא:

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד