וקרקע אינה נגזלת. שלעולם אין קרקע גזולה קנויה לגזלן אף לאחר יאוש, והיא נשארת בחזקת הבעלים, ואם כן יש חשש שמא הדסים אלה גזולים הם מישראל, הלכך לגזזוה אינהו [שיגזזו הם] התגרים את ההדסים, כי היכי דלהוי [כדי שיהיה] יאוש בעלים מן ההדסים יעשה בידייהו דידהו [בידיהם שלהם] ושינוי רשות על ידי קנייתם מהם ייעשה בידייכו [בידיכם], ועל ידי יאוש ושינוי רשות כבר נעשו ההדסים גופם כקנויים ואין עוד צד איסור בהם.

ושואלים: סוף סוף כי גזזו אוונכרי [גם כאשר גוזזים התגרים] את ההדסים, ליהוי [שיהא] יאוש בעלים בידייהו [בידיהם] ושנוי רשות בידן [בידינו] בידי הקונים מהם. ואם כן לשם מה הורה לתגרים שיעשו זאת הגויים, הרי אותה פעולה נעשית בין כה וכה במכירת ההדסים! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] לומר אלא בהושענא דאוונכרי גופייהו [בהדסים של תגרי הדסים עצמם], שכיון שאצלם אינם עוברים שוב לרשות אחרת — ראוי שייעשה הדבר על ידי גויים.

ושואלים: וליקניוה [ושיקנו אותם] על ידי שינוי מעשה, שכיון שעושים בהם מעשה על ידי קשירתם עם המינים האחרים, הרי שינוי מעשה בחפץ יוצר זכות קנין לעושה השינוי, ואין בו עוד בעלות הבעלים הראשונים! ומשיבים: קא סבר [סבר] רב הונא לולב אין צריך אגד, שאין מצוה לאגוד את ארבעת המינים ביחד, ודיו אם מחזיקם יחד בידו, ויתכן איפוא שלא יעשה במינים כל שינוי מעשה.

ואם תמצי [תרצה] לומר, אפשר להסביר אחרת; גם אם תאמר שלולב צריך אגד, מכל מקום שינוי החוזר לברייתו הוא, שהרי שינוי זה על ידי הקשירה איננו משנה דבר בגוף ההדסים, וכאשר מתירים את האגד חוזר ההדס לכמות שהיה תחילה, וכלל הוא שכל שינוי החוזר לברייתו — לא שמיה [אין שמו, אינו נחשב] שינוי, לענין זכות קנין בו.

ושואלים מצד אחר: וליקניוה [ושיקנו אותם אוונכרי] את ההדסים על ידי שינוי השם שנעשה בהם, דמעיקרא הוה ליה אסא [שמתחילה היה זה קרוי הדס סתם] והשתא [ועכשיו] שמייחדים אותם לצורך המצוה