אבא שאול אומר: לשון הריבוי "ערבי" מורה על שיש כאן שתים, והן שתי המצוות שבערבה; אחת מצות ערבה שהיא חלק ממצות הלולב, ואחת למקדש שהיו מקיפים את המזבח בערבה בסוכות.

ושואלים: ורבנן [וחכמים] שאינם דורשים כן, ערבה זו של מקדש מנא להו [מניין להם]? ומשיבים: הלכתא גמירי להו [בהלכה למשה מסיני למדים הם] דבר זה, ולא מן הכתובים. שאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן, שלוש הלכות אלה: עשר נטיעות, כלומר, ההלכה ששדה בשטח של בית סאה (חמישים אמה על חמישים אמה), שיש בו עשר נטיעות (שתילים, עצים צעירים) המפוזרות בשוה בשדה, אף שמצוה מן התורה להוסיף מן החול על הקודש ונאסרה חרישת שדה שלושים יום קודם שנת השמיטה, מכל מקום בשטח כזה ובשיטת פיזור שווה של הנטיעות, מצטרפות כולן והותר לחרוש בשבילן את כל השדה עד ראש השנה. וכן, מצות ערבה שבמקדש, ומצות ניסוך המים על המזבח בכל יום מימי חג הסוכות — שלוש הלכות אלה מקורן של בהלכה למשה מסיני.

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא נוספת: "ערבי נחל" משמעו מן הערבות הגדילות על הנחל, פרט לצפצפה שאינה צמח של נחל אלא היא גדילה בין ההרים. אמר ר' זירא: מאי קראה [מהו הכתוב] המלמד על פסלותה של הצפצפה לארבעה מינים — שכתוכחה לעם ישראל, נאמר: "קח על מים רבים צפצפה שמו" (יחזקאל יז, ה), ופירושו: שישראל נשתלו כערבה על מים רבים, ולבסוף נעשו כצפצפה. ומכאן שצפצפה אינה גדילה במקום מים רבים.

אמר ליה [לו] אביי לר' זירא: ודילמא פרושי קא מפרש [ושמא פירוש הוא מפרש] בפסוק זה, וכך יש להבין: "קח על מים רבים" ומאי ניהו [ומה הוא דבר זה] — "צפצפה"! ענה לו ר' זירא: לפי דבריך אם כן מאי [מה פירוש] "שמו"? אלא בהכרח יש להבין שהערבה נעשתה עכשיו כצפצפה. וכך פירושו של הפסוק שאמר ר' אבהו, אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי שיהו ישראל לפני כ"קח על מים רבים" ומאי ניהו [ומה הוא] — זה ערבה, והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים.

איכא דמתני לה להאי קרא אמתניתא [יש ששונה את הפסוק הזה על הברייתא] כחלק ממנה, שהברייתא מסתיימת בציטוט: "קח על מים רבים צפצפה שמו" ולגירסה זו מתקיף לה [מקשה על כך] ר' זירא: ודלמא פרושי קא מפרש [ושמא מפרש הוא] בפסוק "קח על מים רבים" כי מאי ניהו [מה הוא] — צפצפה! ודוחים: אם כן מאי "שמו" שנאמר בסופו של הפסוק? אמר ר' אבהו: אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי שיהו ישראל לפני כ"קח על מים רבים", ומאי ניהו [ומהו] — ערבה, והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים.

א בהגדרה מהם מאפייני הערבה לעומת עצים אחרים הדומים לה ועם כל זה אינם כשרים למצוה תנו רבנן [שנו חכמים]: אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה? ערבה, קנה שלה (הגבעול הצעיר שממנו יוצאים העלים) אדום, ועלה שלה משוך (מאורך) ופיה (שפת העלה) חלק. ואילו צפצפה, קנה שלה לבן, ועלה שלה עגול, ופיה דומה למגל, כלומר: משונן. ומקשים, והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אם היה העלה דומה למגל — כשר, אולם אם היה דומה למסר (למסור) שאין שיניו שוות בגודלן ובכוונן — הריהו פסול! אמר אביי: כי תניא [כאשר שנויה הברייתא] ההיא, הרי זה במין ערבה הקרוי חילפא גילא שעליו משוננים שינון הדומה לשינון המגל, אבל כל שאר מיני הערבה, פיהם אכן חלק.

אמר אביי: שמע מינה [למד מכאן] כי האי [זו] הערבה הקרויה חילפא גילא — כשר להושענא (לארבעת המינים). ותוהים: פשיטא [פשוט] מובן מאליו שכן הוא! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] כי הואיל ואית ליה [ויש לו] לערבה זו שם לווי, שאינה קרויה ערבה אלא "ערבה (חילפא) גילא" ולכך לא נתכשר [תהיה כשרה], קא משמע לן [השמיע לנו] שאף על פי כן כשרה היא.

ושואלים: ואכן, ואימא הכי נמי [ואמור שכך הוא גם כן] ותיפסל כיון שיש לה שם לואי! ומשיבים: "ערבי נחל" אמר רחמנא [אמרה התורה], מכל מקום, שכל מין של ערבי נחל — כשר.

כיון שדובר בזיהוי הערבה והצפצפה מביאים מה שאמר רב חסדא: הני תלת מילי אשתני שמייהו [אלה השלושה דברים, השתנה שמם] מכי [מכאשר] חרב בית המקדש, "חלפתא" [צפצפה] — "ערבתא" [ערבה], "ערבתא" [ערבה] — "חלפתא" [צפצפה]. כלומר: מה שהיה קרוי פעם חלפתא שהוא הצפצפה, קרוי עכשיו ערבתא. ושואלים: מאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן להלכה]? ללולב, לדעת שהערבה הכשרה ללולב, אינה קרויה עוד חלפתא.

ועוד, מה שנקרא: "שיפורא" [שופר] — הוא הקרוי כעת "חצוצרתא" [חצוצרה], "חצוצרתא" [חצוצרה] — היא הקרויה כיום "שיפורא" [שופר]. ושואלים: מאי נפקא מינה [מה יוצא מזה להלכה]? ומשיבים: לשופר של ראש השנה, שיוצאים ידי חובת תקיעה דווקא בזה הקרוי חצוצרתא, ולא בשיפורא.

ועוד: מה שהיה נקרא "פתורתא" [שולחן קטן] — קוראים לו עכשיו "פתורא" [שולחן סתם], ואילו מה שהיה נקרא "פתורא" [שולחן סתם] — קוראים לו כיום "פתורתא" [שולחן קטן]. ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן] מהו ההבדל למעשה? למקח וממכר, שאם קנה אדם בזמן הזה פתורא ידע שקונה שולחן קטן דווקא.

אמר אביי אף אני אומר דבר נוסף שהשתנה שמו, "בי כסי" [בית הכוסות] — קרוי עכשיו "הובלילא" [המסס], "הובלילא" [בית הכוסות] הוא הקרוי עכשיו "בי כסי" [המסס], שהתהפך שמם של שני חלקי קיבה אלה.

ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן] אם התהפך שמם? ומסבירים: לענין מחט הנמצא בעובי בית הכוסות לאחר ששחטו את הבהמה. שמחט שלא ניקבה את בית הכוסות מצד לצד — אינה עושה את הבהמה טריפה, אולם אם היא מנקבת את ההמסס אף מצד אחד, הרי הבהמה טריפה, וראוי לכך לדעת בבירור מהו ההמסס ומהו בית הכוסות.

אמר רבא בר יוסף: אף אני אומר דבר שהשתנה שמו, המקום שהיה קרוי "בבל", קוראים לו עכשיו "בורסיף", ול"בורסיף" קוראים עכשיו "בבל", ושואלים: למאי