א משנה יום טוב הראשון של חג הסוכות היו שם שלשה עשר פרים, אילים שנים ושעיר אחד. ומעתה דנים בחלוקת עבודת קרבנות החג בין עשרים וארבעה משמרות הכהנים שכולם היו עולים ברגל לעבוד במקדש; את אלה (שלושה עשר הפרים שני האילים והשעיר האחד) היו מחלקים אחד אחד לששה עשר מעשרים וארבעה משמרות הכהנים, נשתיירו שם עוד ארבעה עשר כבשים שאותם היו מחלקים לשמונה משמרות הנותרים. וכיצד היה הסדר: ביום ראשון של חג שהיו ששה עשר משמרות מקריבים שלושה עשר פרים ושני אילים ושעיר אחד, שהם ביחד ששה עשר קרבנות, ונותרו שמונה משמרות הצריכים להקריב. הרי ששה מן המשמרות מקריבין שנים שנים מארבעה עשר הכבשים, שהם ביחד שנים עשר. והשאר שני משמרות האחרים, מקריבים את שני הכבשים הנותרים, אחד אחד לכל משמרת.

ביום השני, שבו היו רק שנים עשר פרים, הרי חמישה עשר משמרות מקריבים את הפרים האילים והשעיר, ואילו חמשה משמרות מבין התשעה שנותרו מקריבין מבין הכבשים, כל אחת שנים שנים, שהם עשרה. והשאר ארבעת המשמרות שנותרו, מקריבים כל אחד, אחד אחד. בשלישי שהיו קרבים רק אחד עשר פרים, הרי ארבעה עשר משמרות מקריבים את הפרים האילים והשעיר, וארבעה מתוך העשרה שנותרו מקריבין שנים שנים. והשאר, ששת המשמרות האחרים מקריבים כל אחד אחד אחד.

ברביעי שהקריבו רק עשרה פרים, הרי שלושה עשר משמרות מקריבים את הפרים האילים והשעיר, ושלשה מתוך האחד עשר שנותרו מקריבין שנים שנים, והשאר השמונה הנותרים, מקריבים כל אחד אחד אחד. בחמישי שהיו קרבים רק תשעה פרים, הרי שנים עשר משמרות מקריבים את הפרים האילים והשעיר, ושנים מתוך השנים עשר שנותרו מקריבין כל אחת שנים שנים. והשאר, העשרה הנותרים מקריבים כל אחד אחד אחד. בששי שהיו מקריבים רק שמונה פרים, הרי אחד עשר משמרות מקריבים את הפרים האילים והשעיר, ואחד מבין השלושה עשר האחרים מקריב שנים. והשאר שנים עשר האחרים מקריבים כל אחד אחד אחד.

בשביעי, כולן שוין. שכל אחד מן המשמרות מקריב רק קרבן אחד. בשמיני, שבו סדר קרבנות שונה לגמרי, חזרו לעשות פייס בין כל העשרים וארבעה משמרות כב שאר רגלים שאינם מרובי קרבנות כסוכות. אמרו לגבי סדרי המשמרות: מי שהקריב פרים היום לא יקריב אף למחר פרים אלא משאר סוגי הקרבנות, וחוזרים חלילה (במעגל), כך שלכל אחד מן המשמרות יהיה גם קרבן פרים וגם מכל סוגי הקרבנות האחרים.

ב גמרא ומציעים: נימא מתניתין [האם נאמר כי משנתנו] האומרת כי בשמיני חזרו לפייס כבשאר רגלים, כשיטת רבי היא ולא כשיטת רבנן [חכמים]? דתניא [שכן שנינו בברייתא]: פר הבא בקרבן מוסף של שמיני עצרת — בתחילה מפיסין עליו. כלומר, מתחילה עושים פייס מי מן המשמרות יזכה בו, אלו דברי רבי. וחכמים אומרים: אחת משתי משמרות שלא שלשו בפרים, שכן בין המשמרות היו שנים שהקריבו בחג שני פרים ולא שלושה כאחרים, היא עושה אותו. וכיון שהוזכר במשנתנו פייס, הרי זה כשיטת רבי!

ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת רבנן [חכמים], אטו [וכי] שתי משמרות לא אפוסי בעי [אינן צריכות לעשות פייס] איזו משתיהן תזכה בפר?

ושואלים: כמאן אזלא הא דתניא [כשיטת מי הולכת, סבורה שיטה זו, ששנינו בברייתא]: כל המשמרות שונות ומשלשות בקרבן פרים חוץ משני משמרות ששונות ואין משלשות? נימא [האם נאמר] שהוא כשיטת רבי ולא כשיטת רבנן [חכמים], שהרי לדעת חכמים אחת משתי המשמרות האלה תשלש בשמיני עצרת! ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שהיא כשיטת רבנן [חכמים] — מאי [מה פירוש] לא שלשו — כוונתו בפרי החג של סוכות בלבד.

ואם תאמר, אם כן ומאי קא משמע לן [ומה השמיע לנו בזה], הרי ענין של חשבון פשוט הוא! יש לומר כי הא קא משמע לן [דבר זה השמיע לנו]: כי מי שהקריב פרים היום — לא יקריב למחר, אלא חוזרין חלילה, ולכן כהכרח מקריב כל משמר לפחות שנים, ורובם שלושה פרים.

אמר ר' אלעזר: הני [אותם] שבעים פרים שמביאים בסך הכל כמוספי שבעת ימי חג הסוכות כנגד מי מביאים אותם — כנגד שבעים אומות, שמביאים אותם לכפרתן, ומתוך שכפרתן בחג הסוכות שבו נידונים על המים, ימטיר ה' גשמי ברכה לעולם. פר יחידי של שמיני למה — כנגד אומה יחידה, ישראל.

משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: עשו לי סעודה גדולה הנמשכת ימים אחדים. אחרי שסיימו את הסעודה ליום אחרון, אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה רק עבורי כדי שאהנה ממך במיוחד.

והוסיף ואמר ר' יוחנן: אוי להם לאומות העולם שאבדו ואין יודעים מה שאבדו. שבזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהן בשבעים פרי החג, ועכשיו שחרב המקדש מי מכפר עליהן?

ג משנה בשלשה פרקים (זמנים) בשנה היו כל משמרות שוות, שהיו כולם מקבלים חלק בעבודה ובמתנות הכהונה הנלוות לה בלי לשים לב לתור הקבוע של סדר המשמרות: באימורי (בקרבנות) הרגלים ובחילוק לחם הפנים בשבת, כשחלה זו בתוך אחד הרגלים

ובעצרת (בחג השבועות) בחלוקת שתי הלחם, אם חל ביום השבת, שאז מחלקים גם את לחם הפנים, ומתחלק כאמור לכל עשרים וארבעת המשמרות, ואז אומר לו המחלק לכל כהן בשעה שמקבל חלקו: הילך מצה מלחם הפנים, ובנוסף הילך חמץ משתי הלחם. כלל הוא כי משמר שזמנו קבוע, כלומר: המשמר שלפי הסדר הגיע תורו לעבוד בשבוע החג הוא מקריב את כל הקרבנות שאינם באים במיוחד בשביל הרגל, וכגון: תמידין של כל ימות החג וכן נדרים ונדבות ושאר קרבנות צבור — ומקריב את הכל אפילו בחג.

ד גמרא על לשון המשנה תוהים: כיצד זה מתחלקים הכהנים באימורי הרגלים? הלא אימורי הרגלים שהם חלב הקרבנות של גבוה נינהו [הם], שהרי כולם עולים למזבח, ומה שייך עניין חלוקה למשמרות הכהנים בזה? אמר רב חסדא: הכוונה היא למה שאמור ברגלים. כלומר: כל חלקי הקרבנות שאמרה התורה להביא ברגל וראויים להתחלק, כגון עורותיהם של עולות ראיה (שמביאים כבשיהם להראות במקדש) וחזה ושוק משלמי חגיגה, וכיוצא בהם.

תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין שכל המשמרות שוות באימורי הרגלים — תלמוד לומר "וכי יבוא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה'. ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה'. חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות" (דברים יח, ו-ח), לומר שאין המשמר הקבוע זוכה באימורים, אלא המשמר שהקריב הוא זה שגם זוכה במתנות הכהונה הבאות כתוצאה מעבודתו. יכול אף בשאר ימות השנה כן שכל המשמרות יהיו שווים בעבודה — תלמוד לומר: "מאחד שעריך" (דברים יח, ו), לא אמרתי שהכל שווים אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד, כלומר: שכולם באים יחד, והוא בשעת הרגל.

ה שנינו במשנה כי בשלושת הרגלים כל עשרים וארבעת המשמרות שווים בחילוק לחם הפנים. תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין שכל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים —