|
טקסט הדף מנוקד
אוֹרַח אַרְעָא קָא מַשְׁמַע לַן
כִּדְתַנְיָא לֹא יֹאכַל אָדָם שׁוּם וּבָצָל מֵרֹאשׁוֹ אֶלָּא מֵעָלָיו וְאִם אָכַל הֲרֵי זֶה רְעַבְתָּן כַּיּוֹצֵא בוֹ לֹא יִשְׁתֶּה אָדָם כּוֹסוֹ בְּבַת אַחַת וְאִם שָׁתָה הֲרֵי זֶה גַּרְגְּרָן תָּנוּ רַבָּנַן הַשּׁוֹתֶה כּוֹסוֹ בְּבַת אַחַת הֲרֵי זֶה גַּרְגְּרָן שְׁנַיִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ שְׁלֹשָׁה מִגַּסֵּי הָרוּחַ וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא חֲצוּבָא מְקַטַּע רַגְלֵיהוֹן דְּרַשִּׁיעַיָּא נְטִיעָה מְקַטַּע רַגְלֵיהוֹן דְּקַצָּבַיָּא וּדְבוֹעֲלֵי נִדּוֹת תּוֹרְמוֹסָא מְקַטַּע רַגְלֵיהוֹן דְּשָׂנְאֵיהוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר וַיּוֹסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עֲבָדוּהוּ וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא עֲבָדוּהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִילּוּ כַּתּוֹרְמוֹס הַזֶּה שֶׁשּׁוֹלְקִין אוֹתוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּקִנּוּחַ סְעוּדָה לֹא עֲשָׂאוּנִי בָּנַי תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר מִפְּנֵי מָה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַזִּין תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְאוּיִין הַלָּלוּ שֶׁתִּנָּתֵן לָהֶם דָּת אֵשׁ אִיכָּא דְּאָמְרִי דָּתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ אֵשׁ שֶׁאִלְמָלֵא (לֹא) נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֵין כׇּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בִּפְנֵיהֶם וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שְׁלֹשָׁה עַזִּין הֵן יִשְׂרָאֵל בָּאוּמּוֹת כֶּלֶב בַּחַיּוֹת תַּרְנְגוֹל בָּעוֹפוֹת וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף עֵז בִּבְהֵמָה דַּקָּה וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף צָלָף בָּאִילָנוֹת שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה לֹא יְבִיאֶנָּה בַּמּוֹט תָּנוּ רַבָּנַן אֵין הַסּוּמָא יוֹצֵא בְּמַקְלוֹ וְלֹא הָרוֹעֶה בְּתַרְמִילוֹ וְאֵין יוֹצְאִין בְּכִסֵּא אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה אִינִי וְהָא שָׁלַח רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי זָקֵן אֶחָד הָיָה בִּשְׁכוּנָתֵינוּ וְהָיָה יוֹצֵא בִּגְלוּדְקֵי שֶׁלּוֹ וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְאָמַר אִם רַבִּים צְרִיכִין לוֹ מוּתָּר וְסָמְכוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי אַחַי שָׁקְיָא דְּאָמַר אֲנָא אַפֵּיקְתֵּיהּ לְרַב הוּנָא מֵהִינֵי לְשִׁילֵי וּמִשִּׁילֵי לְהִינֵי וְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֲנָא אַפֵּיקְתֵּיהּ לְמָר שְׁמוּאֵל מִשִּׁמְשָׁא לְטוּלָּא וּמִטּוּלָּא לְשִׁמְשָׁא הָתָם כִּדְאָמַר טַעְמָא אִם הָיוּ רַבִּים צְרִיכִין לוֹ מוּתָּר אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְחָמָא בַּר אַדָּא שְׁלִיחַ צִיּוֹן כִּי סָלְקַתְּ לְהָתָם אַקֵּיף וְזִיל אַסּוּלָּמָא דְצוֹר וְזִיל לְגַבֵּי דְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי וּבְעִי מִינֵּיהּ כִּסֵּא מָה אַתּוּן בֵּיהּ אַדַּאֲזַל לְהָתָם נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי כִּי סְלֵיק אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי זְרִיקָא אֲמַר לֵיהּ כִּסֵּא מָה אַתּוּן בֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי אַמֵּי וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַתֵּף מַאי וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַתֵּף אָמַר רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרָבָא בַּאֲלוּנְקִי אִינִי וְהָא רַב נַחְמָן שְׁרָא לַהּ לְיַלְתָּא לְמִיפַּק אַאֲלוּנְקִי שָׁאנֵי יַלְתָּא דִּבְעִיתָא אַמֵּימָר וּמָר זוּטְרָא מְכַתְּפִי לְהוּ בְּשַׁבְּתָא דְרִגְלָא מִשּׁוּם בִּיעֲתוּתָא וְאָמְרִי לַהּ מִשּׁוּם דּוּחְקָא דְצִבּוּרָא מַתְנִי' בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לַבּוֹר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יֵרֵד מוּמְחֶה וְיִרְאֶה רש"יאורח ארעא. ולא משום איסור טרפה: כדתניא. מצינו אף תנאים שמלמדים הלכות דרך ארץ שלא יראה אדם עצמו על הבריות כרעבתן אף זה הממהר לאכול קודם הפשט נראה כרעבתן: בצל. ציבול''ה: מעליו. מצד העלין: חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא. עשב ששרשיו נוקבין ויורדין בעומק ואין מתפשט לצדדין כלל ונוטעין אותו בין גבולי שדות ובו תיחם יהושע לישראל את הארץ מקטע רגלי הרשעים ליום הדין שגוזלין וחומסים ומשיגין גבול ואין למדין ממנו: נטיעה מקטע רגליהן דקצביא. נטיעת ערלה שאמרה תורה להמתין שלש שנים מלאכול פירות מקטע רגלי הקצבים הממהרין לאכול קודם הפשט ונתוח ופעמים שנמצאת טרפה וכן דבועלי נדות שממהרין ואינם יכולין להמתין עד שתטבול: תורמוס. מין קטנית עגול כמין עדשה ורחב כמעה קטנה והוא מר מאוד עד ששולקין אותו שבע פעמים ונעשה מתוק וטוב עד שיאכל למטעמים בקנוח סעודה: מקטע רגליהון דשונאי ישראל. דכתיבי שבעה ע''ז בהאי קרא ולבסוף ויעזבו את ה' התורמוס הזה לאחר שהטריח את בעליו שבע פעמים הוא חוזר למוטב והן הטריחו את בוראן להביא עליהן פורעניות ולהכעיסו בשבעת אלה ולא חזרו בהן: מאי ולא עבדוהו. לשון קבלה הוא שהוא קובל עליהם הקדיחוני והקניטוני שבע פעמים כבשול התורמוס ואחרי כל זאת לא נחשבתי בעיניהם: שהן עזים. ונתנה להם תורה שיעסקו בה והיא מתשת כחם ומכנעת לבם: דתיהן של אלו. מנהגם של אלו אש שהם עזים כאש: מימינו אש דת למו. מימינו נתן להם התורה מפני שאש דת למו והרבה מקראות חסרים כזה: עזים. קשים להנצח אנדרי''ש בלע''ז: צלף באילנות. לא ידעתי מהו עזות שלו: אין הסומא יוצא במקלו. דהוי דרך חול ואיכא זלותא די''ט: ואין יוצאין בכסא. שטוענין אותם בני אדם והם יושבים בקתדרא: בגלודקי. פליידסטו''ל: צריכין לו. לבית המדרש לדרשה: מותר. להוציאו בו מביתו לבית המדרש: אפיקתיה. בכסא: מהיני לשילי. מקומות סמוכין ואין תחום שבת ביניהם: לחמא בר אדא. כך שמו: שליח ציון. רגיל היה לעלות לירושלים: אקיף. הרבה בשבילי את הדרך להקיף ההר ולך דרך סולם מעלות הר של צור ששם יושב רבי יעקב בר אידי: מה אתון ביה. מה אתם אומרים בו: כי סליק. כלומר כי מטא לא''י ולאחר שעבר את צור: אלונקי. שנביאיל''ש בלע''ז שנותן זרועו על כתף חבירו וחבירו על כתפו וזה בכסאו יושב על זרועותם דמתחזי דרך חול ופרהסיא ולהוליך למקום רחוק טפי משנושאים בין ידיהן בכסאו: ילתא. שם אשתו של ר''נ: דבעיתא. ליפול: בשבתא דרגלא. שדורשין: מכתפי להו. בבית המדרש עד מקומם: משום בעתותא דצבורא. שהיו נבעתים מן הצבור העומדים על רגליהם מפניהם והיו יראים ליפול: משום דוחקא. שעומדים על רגליהן וטורח צבור הוא הלכך מכתפי להו עבדיהם ותלמידיהם ומוליכין אותן מהר למקומן: מתני' בכור שנפל לבור. בכור בזמן הזה אין נשחט בלא מום מפני שקדשים הוא דמאליו הוא קדוש והשוחטו כשהוא תם הוי שוחט קדשים בחוץ וענוש כרת: שנפל לבור. וירא פן ימות שם: מומחה. בקי במומין להבחין בין מום קבוע למום עובר: תוספותאורח ארעא קמ''ל. פי' רש''י ולאו משום איסור טרפה תימה דבסמוך משמע שיש איסור בדבר דקאמר נטיעה מקטע רגליהון דקצביא וי''ל דודאי ליכא איסור דמשנשחטה היא עומדת בחזקת היתר מיהו אם נמצאת טריפה לאחר שאכל הוא נענש כשוגג ולא כאונס שלא היה לו למהר כל כך: וצלף באילנות. פרש''י ולא ידענא מאי עזותיה ופי' בתוספתא משום דעושה ג' פירות עלין אביונות וקפריסין ועוד שטוען פירות בכל יום מה שאין כן בשאר אילנות ועוד פי' ר''י דעזותו הוי ממה ששורין ביין מן הקפריסין שהיא עזה כדאמר בפטום הקטרת יין קפריסין למה הוא בא ששורין בו הצפורן כדי שתהא עזה ולא כפרש''י שפירש בכריתות (דף ו.) שהוא יין הבא ממקום קפרס: שאני ילתא דבעיתא וא''ת והא . לא התירו אלא כי יש בה צורך רבים כדאמרינן לעיל וי''ל דלמא נמי הלכה לצורך רבים שבת ראש הגולה היתה והיו רבים צריכים ממנה: בכור שנפל לבור ר''י אומר וכו'. נ''ל דמיירי בבכור שהיה בו מום קבוע מאתמול אך שלא הראה לחכם מבעוד יום דאי נפל ביה מומא בי''ט ודאי לא הוה שרי רבי יהודה דהוי מוקצה מחמת איסור דלא הוה דעתיה עליה מאתמול ור' יהודה אית ליה מוקצה וה''ק בכור שנפל בו מום אך שלא הראהו לחכם מבעוד יום ונפל לבור בי''ט ירד המומחה וכו' דרואין מומין בי''ט ס''ל לרבי יהודה ר''ש אומר אין זה מן המוכן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|