סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

דְּלָא כְּרַבִּי דּוֹסָא דְּתַנְיָא רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר וְאָמְרִי לַהּ אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מְסָרָהּ לוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב הֲרֵי הִיא כְּרַגְלֵי הַלּוֹקֵחַ וְהַמּוֹסֵר בְּהֵמָה לָרוֹעֶה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מְסָרָהּ לוֹ אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב הֲרֵי הִיא כְּרַגְלֵי הָרוֹעֶה
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי דּוֹסָא וְלָא קַשְׁיָא כָּאן בְּרוֹעֶה אֶחָד כָּאן בִּשְׁנֵי רוֹעִים דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי לִבְנוֹ אוֹ לָרוֹעֶה שְׁמַע מִינַּהּ
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרַבִּי דּוֹסָא וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה וּתְנַן הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים
וְלָאו אוֹקֵימְנָא כָּאן בְּרוֹעֶה אֶחָד כָּאן בִּשְׁנֵי רוֹעִים
תָּנוּ רַבָּנַן שְׁנַיִם שֶׁשָּׁאֲלוּ חָלוּק אֶחָד בְּשׁוּתָּפוּת זֶה לֵילֵךְ בּוֹ שַׁחֲרִית לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְזֶה לִיכָּנֵס בּוֹ עַרְבִית לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה זֶה עֵרַב עָלָיו לַצָּפוֹן וְזֶה עֵרַב עָלָיו לַדָּרוֹם זֶה שֶׁעֵרַב עָלָיו לַצָּפוֹן מְהַלֵּךְ לַצָּפוֹן כְּרַגְלֵי מִי שֶׁעֵרַב עָלָיו לַדָּרוֹם
וָזֶה שֶׁעֵרַב עָלָיו לַדָּרוֹם מְהַלֵּךְ לַדָּרוֹם כְּרַגְלֵי מִי שֶׁעֵרַב עָלָיו לַצָּפוֹן
וְאִם מִצְּעוּ אֶת הַתְּחוּם הֲרֵי זֶה לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ
אִתְּמַר שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ חָבִית וּבְהֵמָה בְּשׁוּתָּפוּת רַב אָמַר חָבִית מוּתֶּרֶת וּבְהֵמָה אֲסוּרָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר חָבִית נָמֵי אֲסוּרָה
מַאי קָסָבַר רַב אִי קָא סָבַר יֵשׁ בְּרֵירָה אֲפִילּוּ בְּהֵמָה תִּשְׁתְּרֵי וְאִי קָסָבַר אֵין בְּרֵירָה אֲפִילּוּ חָבִית נָמֵי אֲסוּרָה
לְעוֹלָם קָסָבַר יֵשׁ בְּרֵירָה וְשַׁנְיָא בְּהֵמָה דְּקָא יָנְקִי תְּחוּמִין מֵהֲדָדֵי אָמְרִי לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב לְאִיסּוּר מוּקְצֶה לֹא חָשְׁשׁוּ לְאִיסּוּר תְּחוּמִין חָשְׁשׁוּ שָׁתֵיק רַב
מַאי הָוֵי עֲלַהּ רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר יֵשׁ בְּרֵירָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין בְּרֵירָה
וְסָבַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא יֵשׁ בְּרֵירָה וְהָתְנַן הַמֵּת בְּבַיִת וְלוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה כּוּלָּן טְמֵאִים נִפְתַּח אֶחָד מֵהֶן הוּא טָמֵא וְכוּלָּן טְהוֹרִים חִשֵּׁב לְהוֹצִיאוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן אוֹ בַּחַלּוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה מַצֶּלֶת עַל הַפְּתָחִים כּוּלָּן
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים וְהוּא שֶׁחִשֵּׁב עָלָיו עַד שֶׁלֹּא יָמוּת הַמֵּת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף מִשֶּׁיָּמוּת הַמֵּת
וְאִתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא לְטַהֵר אֶת הַפְּתָחִים מִכָּאן וּלְהַבָּא מִכָּאן וּלְהַבָּא אִין לְמַפְרֵעַ לָא
אֵפוֹךְ רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר אֵין בְּרֵירָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר יֵשׁ בְּרֵירָה
וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן בְּרֵירָה וְהָאָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ לָקוֹחוֹת הֵן וּמַחְזִירִין זֶה לָזֶה בַּיּוֹבֵל
וְכִי תֵּימָא כִּי לֵית לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן בְּרֵירָה בִּדְאוֹרָיְיתָא אֲבָל בִּדְרַבָּנַן אִית לֵיהּ
וּבִדְרַבָּנַן מִי אִית לֵיהּ וְהָתָנֵי אַיּוֹ
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין אָדָם מַתְנֶה עַל שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד אֶלָּא אִם בָּא חָכָם לַמִּזְרָח עֵירוּבוֹ לַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב עֵירוּבוֹ לַמַּעֲרָב וְאִילּוּ לְכָאן וּלְכָאן לָא

רש"י

דלא כר' דוסא: כאן ברועה אחד. שאין בעיר אלא רועה אחד כל בני העיר מעמידין בהמתם ברשותו ונקנית שביתתו הלכך בין מוכר בין לוקח דעתו שלא תקנה הבהמה שביתתו אצלו אלא בשביתת הרועה ומתניתין בשני רועים דלא ידעינן להי מנייהו הויא לה דעת בעלים הלכך הרי הן כרגלי הבעלים אם אינם אצל הרועה מבעוד יום: דיקא נמי. דמתני' בשני רועים: שנים ששאלו חלוק. מבעוד יום להיות ברשות שניהם: זה לילך בו שחרית. של יו''ט לבית המדרש: וזה לילך בו ערבית. של יו''ט לבית המשתה: עליו לצפון. על מנת אותו חלוק להוליכו לצפון: זה שערב עליו לצפון מהלך. מוליכו לצפון: כרגלי מי שערב לדרום. מה שרגליו של דרומי יכולין לילך לצפון מוליכו זה לצפון ולא יותר: וזה שערב עליו לדרום. מוליכו זה לדרום כרגלי מי שערב עליו לצפון כמו שרגליו של צפוני מותרות לילך לדרום מוליכו זה ולא יותר מפני חלקו של צפוני כגון אם נתנו שניהם עירובן בסוף אלף אמה זה לצפון להיות לו שלשת אלפים לצפון ואלף לדרום שהרי ממקום ערובו יש לו אלפים אמה לכל רוח וזה לדרום לסוף אלף להיות לו שלשת אלפים לדרום ואלף לצפון אין יכולין להוליכו אלא אלף אמה לכל צד ששניהם מותרים בהם: ואם מצעו עליו את התחום. תחום שבת מצפון לדרום ארבעת אלפים שנים לצפון ושנים לדרום ואם נתנו עירובן זה לסוף אלפים לצפון וזה לסוף אלפים לדרום ונמצא תחום שלם ממוצע להפסיק בין שני עירוביהן לא יזוז ממקומו לא לצפון ולא לדרום שהצפוני אין לו לדרום אפילו פסיעה וכן הדרומי לצפון שממקום עירובו יש לו אלפים לכל רוח שהרי לכך ערב שתסתלק שביתתו ממקום לינתו ותקנה במקום עירובו: שנים שלקחו. מעיו''ט לחלקן ביו''ט: חבית מותרת. להוליך כל אחד חלקו למקום שערב: ובהמה אסורה. להוליך אלא למקום ששניהם הולכים: אפילו חבית אסורה. דאין ברירה וי''ל חלק שבא לזה היה ראוי לחברו ובין השמשות קנה חלק זה שביתת חברו: לעולם קסבר יש ברירה. הלכך חבית מותרת ושאני בהמה שהיתה בחייה בין השמשות וכל אבריה בחייה יונקים זה מזה ומשחשכה ינק כל אבר ואבר משל חברו ואין כאן לברור: ינקי תחומין. חלקי הבהמה שראוין לשני תחומין: לאיסור מוקצה לא חששו. אנן סהדי דכל חד מינייהו אקצי דעתיה מחלקו של חברו ואם היו רוצים לאכלה כאן אינה אסורה עליהם משום מוקצה לומר כל חלק ינק מחבירו ויש כאן מוקצה ולהוליכה איש לתחומו אתה אוסר עליהם מפני יניקה זו אם יש לחוש צריך לחוש אף משום מוקצה: יש ברירה. וחבית ובהמה מותרין: אין ברירה. ושניהם אסורין: המת בבית כו'. מפורש בפרק קמא: ואתמר עלה א''ר אושעיא. הא דאמרי ב''ה אף משימות המת חשב מועלת לטהר כלים הבאים בפתחים ממחשבה ואילך הוא דקאמרי אבל כלים דמעיקרא לא דאין ברירה לומר הוברר דקודם שימות נמי דעתיה להאי פתחא: אפוך. קמייתא: לקוחות הן. ולא אמרינן הוברר לכל אחד חלק ירושתו וירושה אינה חוזרת ביובל אלא שמא חלק הבא לזה לא היה שלו והרי החליפו חלקיהם והוו להו לקוחות ומחזירין זה לזה ביובל: בדאורייתא. לעמוד כנגד דבר תורה כגון יובל לא סמכינן אברירה: אבל מדרבנן. לעמוד כנגד איסור תחומין דרבנן סמכינן אברירה הלכך חבית ובהמה מותרים: ובדרבנן מי אית ליה והתני איו. שם חכם: אין אדם מתנה על שני דברים כאחד. בעירובין תנן מתנה אדם על עירובו ומניח שני עירובין ששמע שעתיד חכם לבא סמוך לעירו בתוך ד' אלפים לדרוש ברבים ואינו יודע אם למזרח אם למערב אומר אם בא חכם למזרח ערובי שבמזרח יקנה לי שביתה בא למערב ערובי שבמערב יקנה בא לכאן ולכאן אם יבאו שנים למקום שארצה אלך ואברור למחר יהא ערובי דבין השמשות קונה לאותו רוח למפרע ואי אפשר כן אלא ע''י ברירה דכי בורר למחר אומרים הוברר דבין השמשות נמי דעתיה לגבי האי ובא ר' יהודה לחלוק ולומר אינו מתנה על שני חכמים לומר למחר אברור דכי בורר למחר מי יימר דערוב של אותו רוח קנה לו בין השמשות והוברר למפרע לא אמרינן: אלא אם בא חכם כו'. על חכם אחד ואינו יודע לאיזה רוח יבא אפשר להתנות:

תוספות

ושמואל אמר אף חבית אסורה. דלית ליה ברירה ותימה דבפרק מי שאחזו (גיטין דף עה:) דאמר דאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם ימות יהא גט ואם לא ימות לא יהא גט ולכי מיית הוי גיטא אלמא אית ליה ברירה דה''נ דייק בריש כל הגט (שם דף כה: ושם) וי''ל דהיינו דוקא תולה בדעת אחרים אבל תולה בדעת עצמו כי הכא לית ליה ברירה: לאיסור מוקצה לא חששו. אנן סהדי דכל אחד מנייהו אקצי דעתיה מחלקו של חברו ואם היו רוצין לאכלה כאן אינה אסורה משום מוקצה לומר כל חלק וחלק יונק משל חברו ויש כאן מוקצה ולהוליכה איש לתחומו אתה אוסר עליהן מפני יניקה זאת אם יש לחוש צריך לחוש אף משום מוקצה כפ''ה וקשה מאי יניקת מוקצה יש כאן והלא חלק חברו מותר לו לאכול אם נתן לו חברו דאמר לעיל משלחין ביו''ט בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין ומפרש רבינו שמואל לאיסור מוקצה שהבהמה גדלה ומוסיפה שמנונית ביום טוב ולא אסרת להו למיחש להכי אע''ג דסבירא ליה כרבי יהודה במוקצה לאיסור תחומין שחלק כל אחד יונק ומתגדל משל חברו חששת לאסרה בכך:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר