ומיד לאחר מכן נאמר: "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים "(תהלים פא, ו), משמע שהיה זה סמוך לראש השנה.

עוד שנינו כי בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים מנין — כתיב הכא [נאמר כאן]: "והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים" (שמות ו, ו) וכתיב התם [ונאמר שם] ביוסף: "הסירותי מסבל שכמו" (תהלים פא, ז), וכשם שיוסף יצא מבית הסוהר בתשרי — כך גם אבותינו במצרים נגאלו מן העבודה בתשרי.

בניסן נגאלו — כדאיתא [כפי שמצוי בכתובים במפורש]. בתשרי עתידין ליגאל — אתיא [בא, נלמד הדבר] בגזירה שווה "שופר" "שופר". כתיב הכא [נאמר כאן] בראש השנה: "תקעו בחדש שופר" (תהלים פא, ד) וכתיב התם [ונאמר שם] בתיאור הגאולה לעתיד בראש השנה: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" (ישעיה כז, יג).

ר' יהושע אומר: בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל — מנלן [מניין לנו] דבר זה? אמר קרא [הכתוב]: "ליל שמרים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שימורים לכל בני ישראל לדורותם" (שמות יב, מב), ללמדנו שהוא ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית, שאף גאולה אחרונה ("לדורותם") תהיה בו.

ואידך [והאחר] ר' אליעזר מפרש כי הוא לילה המשומר ובא מן המזיקין, שבכל הדורות לא תהיה שליטה למזיקים בליל הפסח.

א ומעירים: ואזדו [והולכים הם] ר' אליעזר ור' יהושע לטעמייהו [לטעמם, לשיטתם], שנחלקו באותה בעיה גם במקום אחר. דתניא [שכן שנינו בברייתא] : "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו" (בראשית ז, יא). ר' יהושע אומר: אותו היום שבעה עשר באייר היה שהחודש השני הוא חודש אייר, שהוא יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין עם גבור החום, ומתוך ששינו אנשי דור המבול מעשיהן לרעה שינה הקדוש ברוך הוא עליהם מעשה בראשית, ובמקום שישקע מזל כימה העלה מזל כימה ביום, ונטל שני כוכבים מכימה ועל ידי כך הביא מבול לעולם.

ואילו ר' אליעזר אומר: אותו היום שבעה עשר במרחשון היה והחודש השני הוא השני לתשרי, יום שמזל כימה עולה ביום ובכל הזמנים מעינות מתגברים