דלא מיעצר [שאינו נעצר] לעולם ואפילו באותו זמן המשיך להיות טל. ושואלים: וכי מאחר דלא מיעצר [שאין הטל נעצר] לעולם, אם כן אליהו אשתבועי [להשבע] למה ליה [לו], למה הועילה שבועתו שלא יהיה טל? ומשיבים: הכי קאמר ליה [כך אמר לו] אליהו: אפילו טל של ברכה נמי [גם כן] המסייע לגידולי האדמה לא אתי [יבוא], ודבר זה אכן נתקיים. ושואלים: אם כן, ליהדריה [שיחזיר] אחר כך גם את טל הברכה ויאמר "ואתנה טל ומטר", ומדוע נאמר רק על הגשם? ומשיבים: משום דלא מינכרא מילתא [שאין הדבר ניכר], שהרי אין הבריות רואים אם אמנם טל זה של ברכה הוא כפי שאמר לו, אם לא, והיה אחאב יכול לומר כי זה אותו טל שלא הפסיק כלל ולא טל הברכה.

ושואלים: אלא רוחות מנא לן דלא מיעצרי [מנין לנו שאינן נעצרות] ונושבות תמיד? אמר ר' יהושע בן לוי: שאמר קרא [הכתוב]: "כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה'" (זכריה ב, י), ונברר: מאי קאמר להו [מה אמר להם]? אילימא הכי קאמר להו [אם תאמר כי כך אמר להם] הקדוש ברוך הוא לישראל: דבדרתינכו בארבע רוחי דעלמא [שפיזרתי אתכם בארבע רוחות העולם], אי הכי [אם כך] הלשון "כארבע" איננה נכונה, ו"בארבע" מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! אלא הכי קאמר [כך אמר]: כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, שהרי בלעדיהם יתמלא העולם חום והבל — כך אי אפשר לעולם בלא ישראל, שכל זכות קיומו אינה אלא בשביל ישראל, משמע שרוחות השמים נושבות תמיד.

א אמר ר' חנינא: הלכך, מתוך קביעות אלה אנו למדים כי בימות החמה אם אמר "משיב הרוח" — אין מחזירין אותו להתפלל שוב, שהרי הרוח נושבת גם אז. ואם אמר בקיץ "מוריד הגשם" — מחזירים אותו, שהרי סימן קללה הוא.

בימות הגשמים, אם לא אמר "משיב הרוח" — אין מחזירין אותו שבין כה וכה תהיה רוח. לא אמר "מוריד הגשם" — מחזירין אותו, שהרי החורף הוא זמן הגשם. ולא עוד אלא אפילו אמר בטעות "מעביר הרוח ומפריח הטל", כלומר, שלא יהיה לא רוח ולא טל — אין מחזירין אותו, שהרי הם מצויים תמיד.

תנא [שנה] החכם בדומה לזה: בעבים (עננים) וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר — מזכיר, מאי טעמא [מה טעם] הדבר — משום דלא מיעצרי [שאינם נעצרים] ותמיד יש עננים ורוחות.

ושואלים: ולא מיעצרי [וכי אינם נעצרים]? והתני [והרי שנה] רב יוסף ברייתא זו: מה שנאמר "ועצר את השמים" (דברים יא, יז), כוונתו שימנע אותם מן העבים ומן הרוחות. אתה אומר ש"עצר את השמים" הוא מן העבים ומן הרוחות, או אינו אלא מן המטר שלא ירד? כשהוא אומר בסופו של אותו פסוק "ולא יהיה מטר" — הרי מטר אמור במפורש, הא [הרי] מה אני מקיים ומסביר את דברי הכתוב "ועצר את השמים" — מן העבים ומן הרוחות.

ואם כן, קשיא [קשה] מרוחות על רוחות שבברייתא זו נאמר שהן נעצרות, וקשיא [קשה] מעבים על עבים! ומשיבים: מעבים על עבים לא קשיא [אינו קשה]: הא [זה] שאמרנו שיש עננים — בחרפי [במוקדמים], שעננים המוקדמים, הבאים לפני הגשם, תמיד הם באים, הא [זה] שאמרנו שאין עננים — באפלי [במאוחרים], שלא תמיד באים העננים שלאחר הגשם.

אף מרוחות על רוחות לא קשיא [אינו קשה]; הא [זה] — ברוח מצויה אינה נעצרת, הא [זו] — ברוח שאינה מצויה שהיא תפסיק לנשוב. ושואלים: הלא רוח שאינה מצויה חזיא לבי דרי [ראויה לגורן] לזריית התבואה, ואף היא נחוצה לעולם וצריך להתפלל עליה! ומשיבים: דבר זה אינו חשוב כל כך, כי אפשר לזרות את התבואה בנפוותא [בנפות] אף בלא רוח, ולכן אין שינוי גדול על ידי עצירת הרוחות הללו.

תנא [שנה] החכם: העבים והרוחות שניות למטר. כלומר, תועלתן מרובה עד שהן שניות רק למטר. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק], באלו מקרים מדובר? אמר עולא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב יהודה: מדובר בעבים ורוח דבתר מיטרא [הבאים אחרי הגשם]. ותוהים: למימרא דמעליותא [האם לומר שמעלה] היא זו בעבים ורוחות שלאחר הגשם? והכתיב [והרי נאמר] בתוכחה: "יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר" (דברים כח, כד) ואמר עולא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב יהודה: הכוונה היא לזיקא דבתר מטרא [רוח שאחרי הגשם] שעושה אבק ועפר, משמע שהיא ענין של קללה!

ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה]; הא דאתא ניחא [זה שבא בקלות] הוא יפה, הא דאתא רזיא [זה שבא בחוזק] יוצר אבק ועפר ואינו מועיל. ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור]: הא [זו] כשמעלה אבק, והא [זו] רוח המועילה דלא [כשאינו] מעלה אבק.

ואמר רב יהודה מעין זה: זיקא דבתר מיטרא [רוח שלאחר הגשם] — יפה כמיטרא [כגשם] עצמו מפני שהיא מועילה לאדמה. עיבא דבתר מיטרא [ענן שלאחר הגשם] — יפה כמיטרא [כגשם]. שימשא דבתר מיטרא [שמש שלאחר הגשם] — מועילה כתרי מטרי [כשני גשמים]. ושואלים: אם גם רוח גם ענן וגם שמש טובים ומועילים, אם כן למעוטי מאי [למעט את מה]? ומשיבים: למעוטי גילהי דליליא [זוהר שבלילה] ושמשא דביני קרחי [ושמש שזורחת ביום מבין העננים, במקומות שבהם אין עננים, ונראים כקרחות], ששניהם אינם טובים לאחר הגשם.

באותו ענין אמר רבא: מעלי תלגא לטורי כחמשה מטרי לארעא [מעולה השלג להרים כחמישה גשמים לארץ] של מישור, שנאמר: "כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו" (איוב לז, ו), שבפסוק זה רמוזים חמש פעמים גשם ("וגשם" "מטר" "וגשם" ו"מטרות" שהם שניים — בסך הכל חמישה) ללמד שהשלג יפה להר, וכל שכן לארץ מישור, כחמישה גשמים.

ואמר רבא עוד בענין זה: תלגא לטורי [שלג יפה להרים], מטרא רזיא לאילני [גשם עז יפה לאילנות], מטרא ניחא לפירי [גשם נוח יפה לפירות],