|
טקסט הדף מנוקד
עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר
אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְיָנוֹקָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אֲמַר לֵיהּ אִימָּא לִי פְּסוּקָיךְ אֲמַר לֵיהּ עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֲמַר לֵיהּ וּמַאי עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֲמַר לֵיהּ עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר אֲמַר לֵיהּ מְנָא לָךְ אֲמַר לֵיהּ זִיל נַסִּי אֲמַר לֵיהּ וּמִי שְׁרֵי לְנַסּוֹיֵיהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָכְתִיב לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא חוּץ מִזּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הָבִיאוּ אֶת כׇּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי מַאי עַד בְּלִי דָי אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רַב עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר דַּי אֲמַר לֵיהּ אִי הֲוָת מָטֵי הָתָם לְהַאי פְּסוּקָא לָא הֲוֵית צְרִיכְנָא לָךְ וּלְהוֹשַׁעְיָא רַבָּךְ וְתוּ אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְיָנוֹקֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ דְּיָתֵיב וְאָמַר אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ יְתֵיב רַבִּי יוֹחָנָן וְקָא מַתְמַהּ אָמַר מִי אִיכָּא מִידֵּי דִּכְתִיבִי בִּכְתוּבֵי דְּלָא רְמִיזִי בְּאוֹרָיְיתָא אָמַר לֵיהּ אַטּוּ הָא מִי לָא רְמִיזִי וְהָכְתִיב וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ דַּל עֵינֵיהּ וַחֲזָא בֵּיהּ אָתְיָא אִימֵּיהּ אַפֵּיקְתֵּיהּ אֲמַרָה לֵיהּ תָּא מִקַּמֵּיהּ דְּלָא לֶיעְבַּד לָךְ כְּדַעֲבַד לַאֲבוּךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָטָר בִּשְׁבִיל יָחִיד פַּרְנָסָה בִּשְׁבִיל רַבִּים מָטָר בִּשְׁבִיל יָחִיד דִּכְתִיב יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ פַּרְנָסָה בִּשְׁבִיל רַבִּים דִּכְתִיב הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מֵיתִיבִי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל אֵלּוּ הֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם וְשָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נִיתְּנוּ עַל יָדָם וְאֵלּוּ הֵן בְּאֵר וְעָנָן וּמָן בְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם עַמּוּד עָנָן בִּזְכוּת אַהֲרֹן מָן בִּזְכוּת מֹשֶׁה מֵתָה מִרְיָם נִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר שֶׁנֶּאֱמַר וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וְחָזְרָה בִּזְכוּת שְׁנֵיהֶן מֵת אַהֲרֹן נִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד מָה שְׁמוּעָה שָׁמַע שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָּבוֹד וּכְסָבוּר נִיתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל וְהַיְינוּ דִּכְתִיב וַיִּרְאוּ כׇּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אַל תִּקְרֵי וַיִּרְאוּ אֶלָּא וַיִּירָאוּ כִּדְדָרֵישׁ רֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כִּי מְשַׁמֵּשׁ בְּאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת אִי דִּלְמָא אֶלָּא דְּהָא חָזְרוּ שְׁנֵיהֶם בִּזְכוּת מֹשֶׁה מֵת מֹשֶׁה נִסְתַּלְּקוּ כּוּלָּן שֶׁנֶּאֱמַר וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד וְכִי בְּיֶרַח אֶחָד מֵתוּ וַהֲלֹא מִרְיָם מֵתָה בְּנִיסָן וְאַהֲרֹן בְּאָב וּמֹשֶׁה בַּאֲדָר אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁנִּתְבַּטְּלוּ שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּתְּנוּ עַל יָדָן וְנִסְתַּלְּקוּ כּוּלָּן בְּיֶרַח אֶחָד אַלְמָא אַשְׁכְּחַן פַּרְנָסָה בִּשְׁבִיל יָחִיד שָׁאנֵי מֹשֶׁה כֵּיוָן דִּלְרַבִּים הוּא בָּעֵי כְּרַבִּים דָּמֵי רַב הוּנָא בַּר מָנוֹחַ וְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אִידִי וְרַב חִיָּיא מִוּוֹסְתַּנְיָא הֲווֹ שְׁכִיחִי קַמֵּיהּ דְּרָבָא כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרָבָא אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא כׇּל אֵימַת דַּהֲוָה אָמַר לְהוּ שְׁמַעְתָּא וְלָא הֲוָה מִסְתַּבְּרָא לְהוּ הֲווֹ מְרַמְּזִי אַהֲדָדֵי חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ רש"ילינוקא דריש לקיש. בן אחותו של ר' יוחנן ולאחר מיתתו של ריש לקיש כדמוכח לקמן: אמר. ינוקא לר' יוחנן מאי עשר תעשר: א''ל ינוקא. והכתיב לא תנסו: שיבלו. כלומר שייגעו דולוראנ''ט בלע''ז: אי הוה מטינא להתם. להאי קרא דהביאו את כל המעשר הוה ידעית ליה ממילא: לר' הושעיא רבך. דאמרית לי משמיה: אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. כשאדם חוטא מסלף דרכו שבאין עליו פגעים ועל השם יזעף לבו שכועס ואומר מפני מה אירע לי פגע זה: ולא רמזה. משה באורייתא שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים ובכולן יש סמך למצוא מן התורה: דלי עיניה. רבי יוחנן שהיו עפעפיו מכסין את עיניו ומגביהין במזלגי דכספא בבבא קמא בפ' אחרון (דף קיז.) שהיה רוצה לראותו מפני שהוא חריף: דלא ליעביד לך כדעבד לאבוך. שלא יתן עיניו בך כמו שנתן באביך והמיתו בבבא מציעא (דף פד.): מטר בשביל יחיד. שאם א''צ מטר אלא לאדם אחד כגון שזרע אחר זמן זריעת בני אדם או שדר בעיר שכולה נכרים וצריך למטר בא בזכותו ופרנסה שפע טובה ומחיה לכל העולם אינו בא לעולם בזכות אחד אלא בשביל רבים שאם רבים צריכין שובע שתשלח ברכה בתבואה הקב''ה עושה אם זכו אבל יחיד הצריך שיתברכו תבואותיו אין הקב''ה משנה בעבורו דין השנה אלא כפי ברכותיה ואע''פ שמוריד בשביל יחיד מטר זה להשביח תבואותיו שלא יהו גרועות משל אחרים אבל לעשות שדהו כשדה שובע לא: מטר ארצך. של אחד משמע: ממטיר לכם. לשון רבים: בארה של מרים. סלע וזבין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי שמתה מרים: ונסתלקו ענני כבוד. ענני רקיע וענני עשן ושאר עננים אינן של כבוד: חזרה בזכות שניהן. שכן כתיב ודברתם שניכם אל הסלע ונתן מימיו: כי משמש ארבע לשונות אי דלמא אלא דהא. כל מקום שצריך לדרוש כי בין לענין דרשה בין למשמעות המקרא תוכל לשנותו באחד מהני ארבע לשונות דלשון כי משמע בכולם וכן וכד וברם וארי בכלל הני ד' הן והאי דכי גוע אהרן משתמש בלשון דהא ושמעינן מינה טעמא דקרא דמה טעם נתראו דהא מית שהרי מת אהרן וריש לקיש לא אתי למימר דלא מתרגמין שום כי בעולם אלא מהני לשונות אלא אפי' מתרגם דלמא ארי דרשינן משמעותיה כמשמעות דהא ומאן דמתרגם וחזיאו כל כנישתא דהא מית טועה הוא דאם כן ואתחזיאו מיבעי ליה ויראו כל העדה במשקל ויראו ראשי הבדים וירפו המים ויעלו מעל משכן קרח: חזרו שניהם בזכות משה. מדכתיב ואכחיד את שלשת הרועים פשיטא לן דבדידהו משתעי שלא מצינו פרנסים לישראל שלשה כאחד אלא הם: מתה בניסן. שנאמר (במדבר כ) ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם (בפרה) אדומה: אהרן מת. באחד לחדש: מווסתניא. מאותו מקום: אחוו להדדי. מראין ומביטין זה לזה דלא סלקא להו שמעתא כרבא: תוספותעשר תעשר. הכי איתא בסיפרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין ת''ל את כל דהוה מצי למימר את תבואתך מאי כל לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו והכי נמי איכא בהגדה היוצא השדה שנה [שנה] כלומר אם לא תעשר שדך כהוגן לא יהיה לך אלא היוצא מן השדה כלומר לא יעשה שדך אלא כפי מעשרות שהיו קודם לכן דהיינו היוצא מן השדה כלומר מה שהיית רגיל להוציא למעשר מן השדה ומעשה באדם אחד שהיה עשיר והיה לו שדה שעשתה אלף כור והיה אותו עשיר נוטל ק' כורין למעשר ומפריש כל שנה ושנה וכן עשה כל ימיו כשחלה למות קרא לבנו ואמר לו בני דע ששדה זו שאני מוריש לך עושה בכל שנה ושנה אלף כורין הזהר שתפריש ק' כורין כאשר עשיתי ומת אותו האיש ועמד הבן במקומו ועשה השדה אלף כורין כאשר היה עושה בחיי האב והפריש ממנה ק' כורין בשנה שניה נסתכל וראה הבן שמעשר היה דבר גדול ואמר שלא יפריש לשנה אחרת נתמעט השדה ולא עשה כי אם מאה כורין נצטער עליו ושמעו קרוביו שכך מיעט ולא הפריש מעשר באו כולם אצלו מלובשים לבנים ושמחים אמר להם כמדומה לי שאתם שמחים בקלקלתי אמרו לו נצטער עליך כי גרמת לך כל הרעה הזאת ומפני מה לא הפרשת מעשר כראוי היטב בא וראה כי מתחלה כשבא השדה לידך היית בעל הבית והקב''ה כהן שהיה המעשר חלקו ליתן לעניים ועכשיו שלא הפרשת חלקו לו היה הקב''ה בעל הבית ואתה כהן שאין שדך עושה מה שהיה עושה מתחלה אלף כורין והפריש לך מאה כורין והיינו דכתיב (במדבר ה) ואיש את קדשיו לו יהיו כלומר כשאינו מפריש כהוגן לא יהיה לו אלא הקדשים כלומר המעשר ועל זה אמרו חכמים המעכב מעשרותיו לסוף בא שלא יהיה לו אלא אחד מעשר כדכתיב (ישעיה ה) וזרע חומר יעשה איפה דהיינו המעשר דאיפה ג' סאין ובחומר יש (לו) ל' סאין וכן כתיב כי עשרת צמדי כרם יעשו בת אחת וה''ר נתן האופניא''ל פי'. היוצא מן השדה כלומר ואם לאו שאין אתה מפריש העישור יהיה לאותו היוצא לשדה דהיינו עשו הרשע כלומר שיקחוהו העובדי כוכבים: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|