|
טקסט הדף מנוקד
מְלַמֵּד שֶׁלָּן בְּעוּמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה וְאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אוּנְיָא גָּדוֹל תַּלְמוּד תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַקְרָבַת תְּמִידִין שֶׁנֶּאֱמַר עַתָּה בָאתִי
לָא קַשְׁיָא הָא דְּרַבִּים וְהָא דְּיָחִיד וּדְיָחִיד קַל וְהָתְנַן נָשִׁים בַּמּוֹעֵד מְעַנּוֹת אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אִם הָיוּ סְמוּכוֹת לַמִּטָּה מְטַפְּחוֹת בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים בַּחֲנוּכָּה וּבְפוּרִים מְעַנּוֹת וּמְטַפְּחוֹת בָּזֶה וּבָזֶה אֲבָל לֹא מְקוֹנְנוֹת וְאָמַר רַבָּה בַּר הוּנָא אֵין מוֹעֵד בִּפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם כׇּל שֶׁכֵּן חֲנוּכָּה וּפוּרִים כְּבוֹד תּוֹרָה קָאָמְרַתְּ כְּבוֹד תּוֹרָה דְּיָחִיד חָמוּר תַּלְמוּד תּוֹרָה דְּיָחִיד קַל אָמַר רָבָא פְּשִׁיטָא לִי עֲבוֹדָה וּמִקְרָא מְגִילָּה מִקְרָא מְגִילָּה עֲדִיף מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא תַּלְמוּד תּוֹרָה וּמִקְרָא מְגִילָּה מִקְרָא מְגִילָּה עֲדִיף מִדְּסָמְכוּ שֶׁל בֵּית רַבִּי תַּלְמוּד תּוֹרָה וּמֵת מִצְוָה מֵת מִצְוָה עֲדִיף מִדְּתַנְיָא מְבַטְּלִין תַּלְמוּד תּוֹרָה לְהוֹצָאַת מֵת וּלְהַכְנָסַת כַּלָּה עֲבוֹדָה וּמֵת מִצְוָה מֵת מִצְוָה עֲדִיף מִוּלְאַחוֹתוֹ דְּתַנְיָא וּלְאַחוֹתוֹ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הֲרֵי שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לִשְׁחוֹט אֶת פִּסְחוֹ וְלָמוּל אֶת בְּנוֹ וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת יָכוֹל יִטַּמָּא אָמַרְתָּ לֹא יִטַּמָּא יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מִיטַּמֵּא לַאֲחוֹתוֹ כָּךְ אֵינוֹ מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה תַּלְמוּד לוֹמַר וּלְאַחוֹתוֹ לַאֲחוֹתוֹ הוּא דְּאֵינוֹ מִיטַּמֵּא אֲבָל מִיטַּמֵּא לְמֵת מִצְוָה בָּעֵי רָבָא מִקְרָא מְגִילָּה וּמֵת מִצְוָה הֵי מִינַּיְיהוּ עֲדִיף מִקְרָא מְגִילָּה עֲדִיף מִשּׁוּם פַּרְסוֹמֵי נִיסָּא אוֹ דִּלְמָא מֵת מִצְוָה עֲדִיף מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת בָּתַר דְּבַעְיָא הֲדַר פַּשְׁטַהּ מֵת מִצְוָה עֲדִיף דְּאָמַר מָר גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה גּוּפָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּרַךְ וְכׇל הַסָּמוּךְ לוֹ וְכׇל הַנִּרְאֶה עִמּוֹ נִדּוֹן כִּכְרַךְ תָּנָא סָמוּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה נִרְאֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ בִּשְׁלָמָא נִרְאֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן דְּיָתְבָה בְּרֹאשׁ הָהָר אֶלָּא סָמוּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בַּנַּחַל וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּרַךְ שֶׁיָּשַׁב וּלְבַסּוֹף הוּקַּף נִדּוֹן כִּכְפָר מַאי טַעְמָא דִּכְתִיב וְאִישׁ כִּי יִמְכּוֹר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה שֶׁהוּקַּף וּלְבַסּוֹף יָשַׁב וְלֹא שֶׁיָּשַׁב וּלְבַסּוֹף הוּקַּף וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּרַךְ שֶׁאֵין בּוֹ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין נִדּוֹן כִּכְפָר מַאי קָא מַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא אֵיזוֹ הִיא עִיר גְּדוֹלָה כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין פָּחוֹת מִכָּאן הֲרֵי זֶה כְּפָר כְּרַךְ אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ אַף עַל גַּב דְּמִיקַּלְעִי לֵיהּ מֵעָלְמָא וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּרַךְ שֶׁחָרַב וּלְבַסּוֹף יָשַׁב נִדּוֹן כִּכְרַךְ מַאי חָרַב אִילֵּימָא חָרְבוּ חוֹמוֹתָיו יָשַׁב אִין לֹא יָשַׁב לָא וְהָא תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר יוֹסֵי אוֹמֵר אֲשֶׁר לוֹא חוֹמָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְהָיָה לוֹ קוֹדֶם לָכֵן אֶלָּא מַאי חָרַב שֶׁחָרַב מֵעֲשָׂרָה בַּטְלָנִין וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רש"יהא דרבים. דהתם כל ישראל הוו: מענות. הספד על המת: ולא מטפחות. על לבן: אבל לא מקוננות. והתם מפרש איזהו עינוי ואיזהו קינה עינוי שכולן עונות כאחת קינה. אחת אומרת וכולן עונות אחריה: ת''ת דיחיד. ביטול מלמודו קל מעבודה ופורים. מדרבי יוסי בר חנינא. דדריש משפחה כו': ולאחותו מה ת''ל. גבי נזיר כתיב על נפש מת לא יבא (במדבר ו) הרי הכל במשמע הדר כתיב בתריה קרא יתירא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו כו' דריש לה בספרי לאביו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה לאמו מה ת''ל שאם היה כהן ונזיר אע''פ שקדוש ב' קדושות לאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה לאחיו שאם היה כהן גדול ונזיר לאחיו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה דעל כרחך כולהו למעוטי מת מצוה אתו הלכך אם אינו ענין לו תנהו ענין לחבירו ולאחותו מה ת''ל כו' ואם אינו ענין לאלו תנהו ענין לענין ביטול עבודה ומילה מפני מת מצוה: שמת לו מת. אח או אחות: אמרת לא יטמא. כשם שאין נזיר מבטל נזירותו ליטמא לקרוביו כך הוא זה לא יבטל מפסחו: את לא תעשה. דכתיב לא תוכל להתעלם (דברים כב) וכתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו: בנחל. מקום נמוך: שישב ולבסוף הוקף. שנתיישב תחלה בבתים ולבסוף הוקף חומה נידון ככפר לענין בתי ערי חומה: בית מושב עיר חומה. בית מושב של עיר חומה: עשרה בטלנין. שבטלין ממלאכתן שיהו מצויין תמיד בבית הכנסת שחרית וערבית כדאמרינן במסכת ברכות (דף ו:) כיון שבא הקב''ה בבית הכנסת ולא מצא שם עשרה וכו': תנינא. בפירקין במתני' (ד' ה.): כרך איצטריכא ליה. דכל כרך אינו אלא מקום שווקין שנכנסים שם מכל צד וגדול הוא יותר מעיר גדולה: דמיקלעי ליה מעלמא. אנשים הרבה ויש הרבה מהן בטלין ממלאכ' שאין עושין מלאכה אלא במקומן אפילו הכי בעינן קבועין דזמנין דלא משתכחין: ישב אין. שחזר והוקף: תוספותמלמד שהלך ולן בעומקה של הלכה. כל זמן ששכינה וארון שרויין שלא במקומן אסורים בתשמיש המטה לא גרס ליה הכא דמה שייך כאן ובפרק הדר (עירובין סג:) גרס ליה דקאמר שנענש יהושע על שבטל ישראל מפריה ורביה י''ל דמה שנענש שלא היה לו בן זכר היה על שבטל ישראל מתשמיש מדה כנגד מדה אבל שאר עונש בא לו על בטול תורה: מענות. כולן עונות כאחת מקוננות אחת אומרת והשאר עונות מטפחות יד על יד או על ירך או על פנים: אין מועד בפני תלמיד חכם. ויום שמועה כבפניו דמי: כל שכן חנוכה ופורים. שמותר להספידם אע''ג דמבטל ממקרא מגילה אלמא ת''ת חמור ממקרא מגילה: מת מצוה עדיף. לאו דווקא מת מצוה והוא הדין לכל מתים שבעולם מבטלים תלמוד תורה להוציאם אלא איידי דנקט בסמוך גבי ולאחותו מת מצוה ה''נ נקט תלמוד תורה ומת מצוה: מת מצוה עדיף. הקשה הר''ר אלחנן למה לי קרא תיפוק ליה מק''ו ומה ת''ת דחמירא מבטלין משום כבוד המת עבודה דקילא לא כל שכן דהא אפילו תלמוד תורה דרבים מבטלין משום כבוד המת כדאמר פ''ב דכתובות (דף יז ושם) וי''ל דה''מ למאן דקרי ותני ומתני דצריך כולי האי אבל למאן דלא קרי ותני לא צריך כולי האי והכא מיירי במת מצוה דלא קרי ותני ומשום הכי צריך קרא דולאחותו: כרך שאין בו י' בטלנים נדון ככפר. וצ''ל דמיירי בסתם כרכים האמורים בתלמוד. אבל המוקף חומה מימות יהושע בן נון אפילו אין בו י' בטלנים קורין בט''ו וה''נ משמע דפריך בסמוך מאי קמ''ל תנינא איזו היא עיר גדולה כו' ומשני כרך איצטריך ליה אע''ג דמקלעי ליה מעלמא ואי איתא דאפילו במוקף חומה מימות יהושע בן נון צריך י' בטלנין הוה ליה למימר מוקף מימות יהושע אצטריכא ליה אע''ג דחשיב חומה דידהו שהגינו מן האויבים וגם מקלעי ליה מעלמא דהוי רבותא טפי אלא ש''מ דבמוקף מימות יהושע לא צריך י': כרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר. פירש הקונטרס דלענין בתי ערי חומה איירי וה''נ משמע מדאייתי קרא דכי ימכור וקשה דאם כן בערכין (דף לב.) הו''ל להש''ס למתני גבי הא דתני שאר דיני דבתי ערי חומה ועוד קשה דאם כן הל''ל נדון כערי החצרים דשייך גבייהו לכ''נ דלענין מגילה מיירי מכל מקום מייתי קרא דכי ימכור לאשמועינן דחומה דמתנינן גבי מגילה בכה''ג דמהני גבי ערי חומה דהיינו הוקף ולבסוף ישב כדכתיב בית מושב עיר חומה דמשמע שנתיישב בתוך החומה ואם תאמר לקמן (דף ה:) אמרינן דטבריא שימה חומתה אע''ג דאין לה דין ערי חומה מ''מ קורין את המגילה בט''ו דהם מוקפין חומה כיון דמגניא מאויבים וה''נ היה לנו לומר כשישב ולבסוף הוקף כיון דמכסיא ומגניא וי''ל דשאני טבריא דכיון דחזינן דהיקף ים מהני כהיקף חומה לגבי מגילה גם כן דין הוא שיקראו המגילה בט''ו שהרי היקף שלה קודם לישובה והוי כשאר היקף דמהני בבתי ערי חומה אבל ישב ולבסוף הוקף לא מצינו בשום מקום דחשיב חומה שלה וא''ת לקמן בפרקין (שם) דקאמר אשר לו חומה פרט לשור אגר פי' שאגרות חומות שלה כגון שהבתים מדובקים יחד בעגול והוי כמו חומה סביב לעיר ולמה לי קרא תיפוק ליה דה''ל ישב ולבסוף הוקף שהרי לא נגמרה חומת העיר עד שנגמרו כל הבתים ויש לומר דקרא אתא לאשמועינן דאפילו היכא דקים לן שלא דר אדם שם עד שנגמרו כל הבתים אפילו הכי לא חשיב היקף וצריך לומר דהא דקאמר נדון ככפר מיירי דליכא י' בטלנים דאי יש שם עשרה בטלנין אמאי גרע מעיירות גדולות דהוו בי''ד: והתניא רבי אליעזר ברבי יוסי אומר וכו'. וא''ת אדמותבת ליה מרבי אליעזר לסייעיה מרבנן דפליגי עליה וסברי דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא לעתיד לבא ויש לומר דע''כ לא סבר רבי יהושע כרבנן דאי סבר כוותייהו מאי מהני (. ישב ולבסוף הוקף) אם לא קדשה קדושה שנייה: אלא שחרב מעשרה בטלנים. וכשלא הוקף מימות יהושע איירי דביה לא צריך עשרה ואם תאמר מאי מהני מה שהיה כרך מתחילה הוה ליה כפר שנעשה כרך שנתישבו שם עשרה ויש לומר דלרבותא נקט הכי ולא מבעיא כפר שנעשה כרך דבסתמא ליכא למיחש שמא יחסרו דיורים אלא אפילו זה שפסקו דיורים כבר פעם אחת וסלקא דעתך אמינא דאיכא למיחש שמא יפסקו עוד פעם אחרת אפילו הכי קא משמע לן דלא חיישינן: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|