ורחץ בפומבי בקרונה (בשעת הילוך הקרונות, כלומר, ביום השוק) של צפורי בשבעה עשר בתמוז להראות שמותר לרחוץ בו. ובקש לעקור תשעה באב — ועל תשעה באב לא הודו לו חכמים.

אמר לפניו, לפני ר' אלעזר, ר' אבא בר זבדא: רבי, לא כך היה מעשה, שרצה לעקור את תשעה באב באופן כללי, אלא מדובר היה במקרה מסויים, שתשעה באב שחל להיות בשבת הוה [היה] באותה שנה, וממילא דחינוהו לאחר השבת, ואמר רבי: הואיל ונדחה כבר מזמנו — ידחה ויבטל לגמרי תשעה באב בשנה זו, ולא הודו לו חכמים בכך. קרי עליה [קרא עליו] רבי אלעזר את הכתוב: "טובים השנים מן האחד" (קהלת ד, ט), כלומר, טוב שהיית כאן, שעל ידיך נמסר סיפור המעשה כראוי.

ושואלים: ורבי היכי [כיצד] נטע נטיעה בפורים? והתני [והרי שנה] רב יוסף: נאמר "עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר שמחה ומשתה ויום טוב" (אסתר ט, יט), ושלושת הלשונות הללו ללמד באו; "שמחה" — מלמד שאסורים ימי הפורים בהספד, "משתה" — מלמד שאסור בתענית, "ויום טוב" — מלמד שאסור בעשיית מלאכה! אלא המעשה כך היה: רבי, בר ארביסר הוה [בן חיוב ארבעה עשר היה], שהיה גר במקום שנוהגים פורים ביום ארבעה עשר, וכי [וכאשר] נטע — בחמיסר [בחמישה עשר] הוא שנטע, שהרי אינו פורים עבורו.

ותוהים: איני [הכן הוא]? והא [והרי] רבי בטבריא הוה [בטבריה היה] וטבריא הלא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הואי [היתה], ואם כן, בן חמישה עשר היה! אלא להיפך, רבי בר חמיסר הוה [בן חמישה עשר היה], וכי [וכאשר] נטע — בארביסר הוה [בארבעה עשר היה זה].

ושואלים: ומי פשיטא ליה [והאם פשוט לו לרבי] דטבריא [שהעיר טבריה] מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא? והא [והרי] החכם חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר [היה קורא את המגילה בטבריה גם בארבעה עשר וגם בחמישה עשר] ומדוע? מספקא ליה [מסופק היה לו] אי [אם] מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי [אם] לא. ומשיבים: זו אינה קושיה, אמנם לחזקיה מספקא ליה [ספק היה לו], לרבי פשיטא ליה [פשוט היה לו].

ומקשים עוד: וכי פשיטא ליה [וכאשר פשוט היה לו] הדבר שבטבריה קוראים ביום זה, מי שרי [האם מותר] לעשות מלאכה ביום האחר? והכתיב [והרי נאמר] במגילת תענית: את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר באדר יומי פוריא אינון, דלא למספד בהון [ימי הפורים הם, שאין לספוד בהם],

ואמר רבא: לא נצרכא [נצרכה] הלכה זו שתיכתב במגילת תענית שהרי היא כתובה במקרא, אלא כדי ללמדנו לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה, כלומר, גם מי שחל פורים אצלו בחמישה עשר אסור בהספד בארבעה עשר, ואם כן מדוע עשה רבי מלאכה ביום שאינו יום של קריאת המגילה במקומו? ומשיבים: הני מילי [דברים אלה] אמורים בהספד ובתענית שאסורים בשני הימים, אבל מלאכה אסורה רק יום אחד ותו [ויותר] לא.

ושואלים: איני [האם כך הוא]? שאיסור מלאכה הוא יום אחד בלבד? והא [והרי] רב חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי כיתנא בפוריא, ולטייה [ראה אדם אחד שהיה זורע פשתן בפורים, וקיללו] ולא צמח כיתניה [הפשתן שלו]! ומשיבים: התם, בר יומא הוה [שם, בן אותו יום היה] שזרע ביום שקראו בו את המגילה במקומו, ויום זה ודאי אסור לו במלאכה.

רבה בריה [בנו] של רבא, אמר להסביר בדרך אחרת: אפילו תימא [תאמר] שנטע רבי נטיעה ביומיה [ביומו ביום הקריאה במקומו], אלא בעיקרו של דבר איסור הספד ותענית ביום הפורים קבילו עלייהו [קיבלו עליהם] כל ישראל, אולם איסור מלאכה לא קבילו עלייהו [קיבלו עליהם].

וראיה לדבר, ממה דמעיקרא כתיב [שבתחילה נאמר] כשהציעו מרדכי ואסתר את החג "שמחה ומשתה ויום טוב" (אסתר ט, יט) ולבסוף כתיב [נאמר] שקיבלו לקיים עליהם "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" (אסתר ט, כב) ואילו "יום טוב" לא כתיב [נאמר], הרי שלא קיבלו עליהם לאסור בו מלאכה כביום טוב.

ושואלים: ואלא רב מאי טעמא לטייה לההוא גברא [מה טעם קילל את אותו האיש] אם מותר לעשות מלאכה בפורים? ומשיבים: דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור הוה [היה הדבר], וכלל הוא שדברים שמצד עיקר הדין מותרים הם, אבל אנשים במקום מסויים נוהגים בהם איסור — אסור לעשותם באותו מקום בפרהסיה. ואילו באתריה [במקומו] של רבי לא היה נהוג כלל איסור מלאכה בפורים ולכן עשה בו מלאכה בפרהסיה.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם תפרש שנהגו לאסור מלאכה בפורים, אבל רבי — נטיעה של שמחה נטע, שפעמים נוטע אדם נטיעה שאין בה צורך כלכלי אלא מעשה של שמחה. כדתנן [כפי ששנינו במשנה] בענין תעניות הציבור: עברו אלו המועדים שקבעו לתעניות הציבור על הגשם ולא נענו ישראל ולא בא גשם — ממעטין הכל במשא ובמתן, בבנין ובנטיעה באירוסין ובנישואין.

ותנא עלה [ושנה עליה החכם בתוספתא]: מה שאמרו בנין — זה הוא בנין של שמחה דווקא ולא בנין אחר, ונטיעה — הכוונה היא נטיעה של שמחה. ומסבירים: איזהו בנין של שמחה? זה הבונה בית חתנות לבנו. שהיו נוהגים לבנות עבור החתן בית מיוחד שבו היתה נערכת החתונה, ולפעמים היה הזוג גר בו. איזו היא נטיעה של שמחה? זה הנוטע אבורנקי (גינה, שדרה) של מלכים שעשויה רק לנוי ולשעשוע, ומכיוון שנטיעה כזו קרויה שמחה — עשה זאת רבי בפורים משום שמחה.

א לגופא של הלכה שהוזכרה קודם, אמרנו שחזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר [היה קורא את המגילה בטבריה בארבעה עשר ובחמישה עשר באדר], וזאת משום שמספקא ליה אי [שמסופק היה לו אם] מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא אי [או] לא. ושואלים: ומי מספקא ליה מלתא דטבריא [והאם מסופק לו הדבר, הענין, של טבריה]? והכתיב [והרי נאמר]: "וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכנרת" (יהושע יט, לה), וקיימא לן [ומוחזק בידינו] כי רקת — זו טבריא [טבריה]! ומשיבים: היינו טעמא דמספקא ליה [זהו הטעם שמסופק לו], לא משום זיהוי העיר, אלא משום דחד גיסא שורא דימא הות [שצד אחד של טבריה איננו בנוי חומה, אלא חומה של הים היה], שהים הוא המקיף אותה.

ושואלים: אי הכי, אמאי מספקא ליה [אם כך, מדוע היה ספק לו]? חומת ים ודאי הלא לאו [לא] חומה היא! דתניא [שכן שנינו בברייתא] בדין בתי ערי חומה: "אשר לו חמה" (ויקרא כה, ל) ודרשו: ולא שור איגר [חומת גגות], שאם העיר בנויה באופן שהיא מוקפת בתים צמודים זה לזה ללא חומה מיוחדת — אין זו נקראת עיר מוקפת חומה, וכן נאמר: "אשר אין להם חומה סביב" (ויקרא כה, לא) — פרט לטבריא שימה הוא חומתה מצד אחד, ומכאן שטבריה איננה נקראת מוקפת חומה!

ומשיבים: לענין בתי ערי חומה לא מספקא ליה [מסופק לו], וברור לו שאין זו בכלל עיר חומה, כי קא מספקא ליה [כאשר מסופק לו] הרי זה לענין מקרא מגילה, מאי [מה הם] פרזים ומאי [ומה הם] מוקפין דכתיבי [שנאמרו] לגבי מקרא מגילה, האם ההגדרה היא משום דהני מיגלו [שאלו הפרזים מגולים הם] והני [ואלה] המוקפים לא מיגלו [מגולים הם], והא נמי מיגליא [וזו גם כן מגולה] — שהרי אין לה חומה סביב, או דלמא [שמא] משום דהני מיגנו [שאלה המוקפים מוגנים הם] והני [ואלה הפרוזים] לא מיגנו [מוגנים הם] והא נמי מיגניא [וזו, טבריה גם כן מוגנת היא] על ידי הים. משום הכי [כך] מספקא ליה [מסופק היה לו].

מספרים: רב אסי קרי [היה קורא] מגילה בעיר הוצל שבבבל בארביסר ובחמיסר [בארבעה עשר ובחמישה עשר] באדר, כי מספקא ליה [היה מסופק לו] אי [אם] מוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא, אי [או] לא, משום שהיתה זו עיר עתיקה ביותר, שיש מקום לחשוב שהיתה עיר מוקפת חומה כבר באותם ימים. איכא דאמרי [יש שאומרים] בלשון אחרת, לא כספק אלא כודאי, שאמר רב אסי: האי [זאת] העיר הוצל הריהי מחלק בית (שבט) בנימין, ומוקפת חומה מימות יהושע בן נון היא.

אגב מה שעסקנו בבירור עניינה של טבריה, מספרים: אמר ר' יוחנן: כי הוינא טליא אמינא מלתא דשאילנא לסבייא [כאשר הייתי ילד אמרתי דבר ששאלתי עליו לזקנים]