סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

פירוש שטיינזלץ

ראש חדש אב שחל להיות בשבת, מפטירין "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח" (ישעיהו א, יד) ושואלים: מאי [מה פירוש] "היו עלי לטרח" מה טירחה יש בדבר? ומסבירים: אמר הקדוש ברוך הוא: לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם, שהרי אנשים אלה מתענים לבטל אותן גזירות.

ושואלים: בתשעה באב גופיה [עצמו] מאי מפטרינן [מה אנו מפטירים]? אמר רב: "איכה היתה לזונה" (ישעיהו א, כא). ושואלים: מקרא מאי [מה קוראים] בתורה? תניא [שנויה ברייתא], אחרים אומרים: קוראים "ואם לא תשמעו לי" (ויקרא כו, יד) ר' נתן בר יוסף אומר: קוראים "עד אנה ינאצני העם הזה" (במדבר יד, יא) ויש אומרים שקוראים: "עד מתי לעדה הרעה הזאת" (במדבר יד, כז). אמר אביי: האידנא נהוג עלמא למיקרי [עכשיו נוהגים הכל לקרוא] "כי תוליד בנים" (דברים ד, כה-מ), ומפטירין "אסף אסיפם" (ירמיהו ח, יג - ט, כג).

א שנינו במשנה: במעמדות קוראים במעשה בראשית, ושואלים: מנהני מילי [מנין הדברים הללו] שקוראים במעמדות קריאה זו, ומה היא קשורה למעמדות? אמר ר' אמי: אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה), שהקרבת הקרבנות יומם ולילה היא המקיימת את העולם.

וכתיב [ונאמר]: "ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו, ח), אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה ומשמיד אותם כליל? אמר לו: לאו [לא].

אמר לפניו: רבונו של עולם, "במה אדע"? אמר לו: "קחה לי עגלה משלשת" (בראשית טו, ט), כלומר, רמז לו שיקריבו קרבנות ויתרצו לפניו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תינח [נניח] בזמן שבית המקדש קיים ואז הקרבנות מכפרים עליהם, אולם בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כלומר שיקראו בתורה דיני קרבנות, כל זמן שקוראים בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן ומוחל אני על כל עונותיהם.

ב שנינו במשנה: בתעניות קוראים את פרשת ברכות וקללות, ואין מפסיקין באמצע פרשת הקללות לקרוא לאדם אחר שישלים את הקריאה. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו] שאין מפסיקים בקללות? אמר ר' חייא בר גמדא אמר ר' אסי: שאמר קרא [הכתוב]: "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו"(משלי ג, יא), ואם מפסיק באמצע — נראה כאילו מאס בתוכחה.

ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות, וכיון שמברך לפני הקריאה ואחרי הקריאה, צריך לברך על דבר שאינו פורענות. ושואלים: אלא היכי עביד [כיצד הוא עושה]? שיוכל אף אדם אחד לברך על התוכחה? תנא [שנה] החכם בתוספתא: כשהוא מתחיל — מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהם.

אמר אביי: לא שנו הלכות אלה אלא בקללות שבתורת כהנים (ספר ויקרא), אבל קללות שבמשנה תורה — פוסק אם רוצה. מאי טעמא [מה טעם הדבר]הללו שבספר ויקרא בלשון רבים אמורות והן מכוונות לכל ישראל ומשה מפי הגבורה (מפי ה') אמרן, ולכן הן חמורות וקשות יותר, והללו שבספר דברים בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן ככל ספר דברים.

מסופר: לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם קמיה [היה קורא בתורה והיה מגמגם בלשונו כשהיה קורא לפני] רב הונא בארורי [את ה"ארורין"] שבדברי התוכחה, שהיה קשה לו לומר דברים חמורים אלה. אמר לו רב הונא: אכנפשך [אם רצונך] יכול אתה להפסיק, שכן ההלכה היא: לא שנו שאין להפסיק בקללות, אלא בקללות שבתורת כהנים אבל שבמשנה תורה פוסק.

תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין (קוראים) קללות שבתורת כהנים קודם עצרת (חג השבועות) וקללות שבמשנה תורה קודם ראש השנה. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אמר אביי ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה ולא תתחיל שנה חדשה בסימן קללה.

ושואלים: בשלמא [נניח] קללות שבמשנה תורה איכא [יש טעם] בנימוק כדי שתכלה שנה וקללותיה. אלא שבתורת כהנים, אטו [וכי] עצרת ראש השנה היא? ומשיבים: אין [כן] עצרת נמי [גם כן] ראש השנה היא. דתנן כן שנינו במשנה]: ובעצרת נידונין על פירות האילן, משמע שהוא ראש השנה לענין זה.

קצת בקשר לזה תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך זקנים "סתור" וילדים יאמרו "בנה" — סתור ואל תבנה, אף שלכאורה הוא דבר של קלקול, מפני שסתירת זקנים היא בנין, ובנין נערים הוא סתירה. וסימן לדבררחבעם בן שלמה שלא הלך בעצת זקנים אלא בעצת הצעירים, ולא הכניע עצמו בפני העם, ולכן מרדו בו כל ישראל.

ג תנו רבנן [שנו חכמים]: מקום שמפסיקים בקריאה בשבת שחריתשם קורין במנחה בשבת, מקום שהפסיקו במנחהשם קורין בשני, מקום שהפסיקו בשני — שם קורין בחמישי, מקום שהפסיקו בחמישי — שם קורין לשבת הבאה, אלו דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: מקום שהפסיקו שבת שחרית — שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה.

אמר ר' זירא: הלכה היא שבמקום שמפסיקים בשבת שחרית — שם קורין במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה, שחוזרים וקוראים אותם דברים עצמם שלוש פעמים וחוזרים וקוראים אותם עם כל הפרשה בשבת הבאה. ושואלים: מדוע הוצרך ר' זירא לומר את ההלכה במפורט, ולימא [ושיאמר] בפשטות: הלכה כר' יהודה!

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר